בפני תביעה כספית ע"ס 23,377 ₪.

התביעה הוגשה בסדר דין מהיר אך בשלב מאוחר יותר ובשל ריבוי העדים ולוחות הזמנים שנדרשו לניהול התיק, הועבר ההליך לסדר דין רגיל.

בכתב התביעה טוענים התובעים, בין היתר, כדלקמן:

1. כי הם הבעלים והמחזיקים של דירה ברח' מקור החסידה 4 באילת (להלן – "הדירה").

2. כי ביום 1.4.05 נחתם הסכם שכירות בין התובעים לנתבעת 1, לתקופה ראשונית של שנה (10.4.05 – 9.4.06) וקיבלה זכות ראשונים לנהל מו"מ להארכת הסכם השכירות.

3. כי למרות הפרות ההסכם ע"י הנתבעת 1, הוא הוארך מספר פעמים, ועד ליום 31.8.09 וכן דמי השכירות הועלו ל- 3,000 ₪.

4. כי דמי השכירות נקבעו לסך של 2,600 ₪ והנתבע 2 ערב להתחייבויות הנתבעת 1.

5. כי במהלך תקופת השכירות הנתבעת 1 הפרה את התחייבויותיה ולא עמדה בתשלום דמי השכירות במועדם כפי שנקבע בהסכם השכירות.

6. כי לקראת תום מועד השכירות פנו התובעים אל הנתבעת 1 על מנת שתאפשר להם להראות הדירה לשוכרים אחרים והיא לא שיתפה פעולה ולאחר מכן הודיעה כי תפנה את הדירה חד צדדית ביום 15.8.09 ולאחר מכן הודיעה על מועד פינוי חד צדדי 10.8.09. כך עשתה הנתבעת 1 כאשר פינתה את הדירה ביום 10.8.09 חד צדדית תוך שהיא מותירה אחריה שלל חובות ונזקים.

7. כי הנתבעת 1 לא שילמה דמי שכירות לחודש אוגוסט 2009 והיא חייבת סך של 3,000 ₪ בגין דמי השכירות של חודש זה.

8. כי הדירה הושארה במצב מוזנח, ועל התובעים היה לבצע תיקונים וצביעה של הדירה בסך של 2,500 ₪.

9. כי לאור העובדה שכתוצאה מהתנהלות הנתבעת 1 לא יכלו התובעים להשכיר את הדירה בחודשים 9-10/09 אלא רק לאחר מכן יש לחייב אותה בסך של 6,000 ₪.

10. כי נותרו חובות של ארנונה (393 ₪) ועד בית (190 ₪) גז (72.38 ₪) ויש לחייב הנתבעים גם עבור ההוצאות לחודשים 9-10/09.

11. כי יש לחייב את הנתבעים גם בפיצויים המוסכמים עפ"י החוזה בסך של 10,000 ₪.

הנתבעים הגישו כתב הגנה בו טענו, בין היתר, כדלקמן:

1. כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב, תוך הצגה מגמתית ומסולפת של העובדות.

2. כי התביעה אינה ראויה להידון בסדר דין מהיר.

3. הנתבע 2 יטען כי ערבותו פגה עם תום הסכם השכירות הראשון שכן הארכות ההסכמים נעשו שלא בהסכמתו.

4. כי תקופת השכירות החלה ביום 15.4.05 ועד ליום 14.4.06 ולא כאמור בהסכם.

5. כי לא הפרה את ההסכם. ההסכם הוארך בדמי שכירות של 2,600 ₪.

6. כי סוכם שהנתבעת 1 תפנה את הדירה ביום 14.8.09 בכפוף לתשלום דמי שכירות של 3,000 ₪ עבור 4 חודשים, 15.4.-14.8 2009.

7. כי הודיעה על פינוי הדירה ביום 10.8.09 ואילו התובעים התעלמו מפניותיה וסירבו לשוחח עמה.

8. כי מסרה בידיעת התובעים את מפתחות הדירה לידי המתווך מר אבי, ממנו קיבלה את החזקה ואשר במשך למעלה מחודשיים ימים ביקר בדירה עם שוכרים פוטנציאליים.

9. כי לפני מסירת החזקה, צבעה את הדירה ע"י הצבעי מר איתן חודייפי. הדירה צולמה לאחר הצביעה.

10. כי שילמה את כל התשלומים עד ליום 14.8.09.

11. כי לוועד הבית שילמה עד ליום 15.8.09. עם כניסתה לדירה שילמה עבור אפריל 2005 את חלקו של בעל הדירה ל- 15 הימים הראשונים ותקופה זו מקזזת את 10 הימים בהם החזיקה בדירה באוגוסט 2008.

12. כי בנובמבר 2008, התובעים הודיעו על העלאת דמי השכירות ל- 3,500 ₪, הנתבעת 1 לא הסכימה לכך והודיעה כי תפנה את הדירה בתום תקופת השכירות ב- 4/09. לאחר מו"מ סוכם על הארכת השכירות ב- 4 חודשים כנגד דמי שכירות של 3,000 ₪ והנתבעת 1 שילמה סכומים אלה.

13. כי לא ניתן לתבוע דמי נזק וגם פיצויים מוסכמים.

בישיבה שהתקיימה ביום 30.11.11 העיד מר טל הרוש.

בישיבה שהתקיימה ביום 21.3.12 העידו התובע 1, התובעת 2, מר בני דוידוב ומר אילן חודייפי.

בישיבה שהתקיימה ביום 14.7.14 העידה הנתבעת 1.

לאחר תום שמיעת העדים הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב.

הכרעה

מצב הדירה בעזיבתה

התובעים טוענים כי הנתבעת 1 פינתה את הדירה והותירה אותה במצב גרוע אשר דרש מהם לשלם לאיש מקצוע שיצבע את הדירה בעלות של 2,500 ₪ ועל כן הפרה את הוראות סע' 9 להסכם השכירות.

הנתבעת 1, מנגד, טענה כי כאשר קיבלה את הדירה ביום 14.4.05 מצבה היה רע וכאשר מסרה אותה לתובעים מצבה היה טוב יותר.

הנתבעת 1 טענה כי צבעה את הדירה בסיוע של אחיה וחבר נוסף, ללא תמורה, בסמוך להחזרת החזקה ביולי 2009.

אף לא אחד מהצדדים הגיש חוו"ד ערוכה כדין לגבי מצבה של הדירה הן בקבלתה ע"י הנתבעת 1 והן בעזיבתה של הדירה.

התובעים העידו את בני דוידוב ואת טל הרוש.

בני דוידוב, בנם של התובעים, ביקר בדירה לגרסתו והעיד כי הבין שיש לצבוע את הדירה על מנת שניתן יהיה להשכיר אותה מחדש.

התובעים שכרו שירותיו של טל הרוש, אשר ביצע תיקונים וצביעה לדירה ואף צילם אותה בטרם ביצע עבודתו.

התובעים הגישו דיסק ובו מקבץ סרטונים של פנים הדירה.

הנתבעת 1, מנגד, העידה בעצמה על מצב הדירה והעידה גם את אילן חודייפי אשר ביצע עבורה צביעה של הדירה.

הנתבעת 1 צירפה מספר תמונות שצולמו בדירה ע"מ להראות כי נצבעה כראוי.

כפי שציינתי לעיל, אף לא אחד מהצדדים, הגיש חוו"ד לעניין מצבה של הדירה.

נטל ההוכחה למצבה הראוי של הדירה לאור התחייבות הנתבעת 1 בסע' 9 להסכם השכירות, מוטל על כתפיה של הנתבעת 1.

האם הנתבעת 1 הרימה נטל זה?

אני סבור כי התשובה לכך שלילית.

מחד, הנתבעת 1 לא הגישה חוו"ד מומחה ומאידך ניתן לראות מהתמונות שהגישה (נ/5) כי הן צולמו באופן מגמתי, חלקי, כאשר הדירה מרוהטת ותמונות תלויות על הקירות.

גרסה זו נסתרה בסרטונים שצולמו ומצויים בדיסק שהוגש.

כמו כן, העד מטעמה של הנתבעת 1, אילן חודייפי, אשר חקירתו נפסקה, לא התייצב להמשך חקירתו ויש להשליך מכך על המהימנות ועל הנפקות שיש להוציא מכלל עדותו.

לפיכך אני מקבל את טענת התובעים כי נאלצו לשלם 2,500 ₪ על מנת לצבוע את הדירה ולתקנה כנדרש וקובע כי על הנתבעת 1 לשלם להם סכום זה.

מועד פינוי הדירה

התובעים טוענים כי סכום שהסכם השכירות יוארך עד ליום 31.8.09 ודמי השכירות יעמדו ע"ס 3,000 ₪ - בשיחה טלפונית בין עורכי הדין של הצדדים.

התובעים טוענים כי הנתבעת 1 עזבה את הדירה מבלי למסור להם את המפתח וגרמה להם לנזקים כאלה שבעקבותיהם נאלצו לבצע עבודות שיפוץ בדי ולא עלה בידיהם להשכיר אותה אלא רק בחודש נובמבר 2009. על כן מגיעים להם נזקים בסך של 6,000 ₪ בגין 2 חודשי שכירות, ופיצויים מוסכמים עפ"י ההסכם בסך של 10,000 ₪.

הנתבעת 1 טוענת מנגד, כי שכרה את הדירה לשנה מיום 10.4.05 ועד 9.4.06, וקיבלה את הדירה בפועל רק ביום 14.8.05.

בשלב מאוחר יותר הוארכה תקופת ההסכם ב- 4 חודשים עד ליום 15.8.09 ודמי השכירות הועלו ל- 3,000 ₪.

התובעת מסרה כי פינתה את הדירה ביום 10.8.09 ובכך הקדימה את מועד הפינוי שהיה אמור להיות רק ביום 15.8.09.

הנתבעת 1 טוענת כי עובדה זו הועברה לידיעת התובעים ממכתבו של בא כוחה ומסרה את מפתח הדירה למתווך ממנו קיבלה את החזקה בדירה מלכתחילה.

נטל ההוכחה בדבר הארכת ההסכם עד ליום 31.8.09 מוטל היה על כתפי התובעים אשר טענו למועד זה.

התובעים לא הציגו כל מסמך בכתב המוכיח זאת ולמעשה אף הודו כי לא נערך כל מסמך כזה.

לאור האמור לעיל אני מעדיף את גרסת הנתבעת 1 לעניין מועד הפינוי. טענתה של הנתבעת 1 נתמכת במועדי הסכם השכירות המקוריים אשר תקופתו הוארכה וכאשר לא הוצג בפני כל הסכם בכתב המראה אחרת, דין טענת הנתבעת 1 להתקבל.

כמו כן אני מקבל את טענת הנתבעת 1 כי ביצעה את המוטל עליה כאשר מסרה את מפתח הדירה למתווך ממנו קיבלה את החזקה מלכתחילה.

סע' 9 להסכם השכירות נוקט לשון של: "...ויחזירו את הדירה ותכולתה למשכירים...".

לשון זו תומכת בטענה כי החזרת הדירה היא בנסיבות של קבלתה, קרי, מסירת המפתח לידי המתווך.

לפיכך אני מקבל את טענת הנתבעת 1 ודוחה את טענת התובעים.

אי תשלום דמי שכירות לחודש אוגוסט 2009

התובעים טוענים כי הנתבעת 1 לא שילמה כלל את דמי השכירות לחודש אוגוסט 2009.

כפי שקבעתי לעיל, תקופת השכירות הוארכה עד ליום 15.8.09, בדמי שכירות של 3,000 ₪ לחודש, כך שלכל היותר יש לחייב את הנתבעת 1 בסך של 1,500 ₪, אלא אם שולמו זה מכבר על ידה.

הנתבעת 1 טוענת בכתב ההגנה כי שילמה סכום זה אך בסיכומיה לא טענה כל טענה בעניין זה.

כמו כן הנתבעת 1 לא הציגה כל ראיה כי שילמה את דמי השכירות עד ל- 15.8.09 ועל כן אני מקבל את טענת התובעים באופן חלקי וקובע כי על הנתבעת 1 לשלם להם את מחצית חודש אוגוסט 2009 ובסך של 1,500 ₪.

תשלומי המיסים

התובעים טוענים כי הנתבעת 1 הותירה אחריה חובות אשר הם נאלצו לשלם בגין ארנונה (393 ₪), ועד בית (190 ₪), גז (72.38 ₪).

הנתבעת 1 טוענת כי שילמה את התשלומים.

הנתבעת 1 צירפה מסמכים לכתב הגנתה.

צורף אישור חברת הגז ליום פינוי הדירה כי החוב שולם ועל כן אני דוחה טענת התובעים לחוב זה.

הנתבעת 1 לא צירפה אישור ועד הבית על התשלום ועל כן אני מחייב אותה במחצית הסכום החודשי ובסך של 95 ₪.

הנתבעת 1 צירפה קבלה על תשלום ארנונה שבוצע ביום 10.8.09 ועל כן ניתן לראות באישור זה כהוכחה לתשלום הארנונה עד ליום זה.

נותר על כן חוב ארנונה לחמישה ימים ועד ליום 15.8.09. סכום זה לא פורט והתובעים לא הציגו בפני את חשבונות הארנונה על מנת שניתן היה לבצע חישוב על בסיס יומי.

סוף דבר

התביעה מתקבלת באופן חלקי כך שאני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

1. 2,500 ₪ בגין עלות צביעת ותיקון הדירה.

2. 1,500 ₪ מחצית דמי השכירות לחודש אוגוסט 2009.

3. 95 ₪ מחצית דמי ועד בית.

בנוסף אני סבור שלאור הפרות ההסכם, כאמור לעיל, יש לחייב את הנתבעת 1 בפיצוי מוסכם באופן חלקי. סכום זה תמיד מצוי בשיקול דעתו של בית המשפט.

בנסיבות שפורטו והחיובים שפסקתי אני סבור כי יש להוסיף רכיב של פיצוי במסגרת הפיצוי המוסכם בסך של 1,000 ₪ בלבד.

סך כל הסכומים אותם פסקתי לנתבעת 1 לשלם לתובעים הוא 5,095 ₪. לסכום זה יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪.

הנתבע 2

התובעים עותרים לחייב את הנתבע 2 לאור ערבותו על גבי ההסכם מיום 1.4.05.

הנתבע 2 חתם כערב על ההסכם הנ"ל וכן חתם כערב על גבי שטר חוב.

אין חולק כי עילת התביעה הינה ההסכם ולא שטר החוב שלא הוגש לביצוע.

לפיכך ערבותו של הנתבע 2 מוגבלת להסכם שבכתב אשר תוקפו הסתיים ביום 9.4.06.

ערבותו של הנתבע 2 לא הוארכה והוא לא נתן הסכמתו לארכה כזו.

יתרה מזאת, התובעים לא טענו כל טענה בעניין זה כנגד הנתבע 2 בסיכומיהם, ויש לראות בכך משום זניחת טענותיהם כנגד הנתבע 2.

לפיכך אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע 2.

אני מחייב את התובעים לשם לנתבע 2 הוצאות ושכ"ט בסך כולל של 2,000 ₪.

ניתן היום, ה' כסלו תשע"ה, 27 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.