נתוני רקע ועובדות;

1. התובע, יליד 1987, הגיש תביעה זו בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו כתוצאה ממקרה של תקיפה אלימה, מצד 5 מאבטחים במועדון "החץ" השוכן בשטח קיבוץ מעברות, בבעלות הקיבוץ ומופעל על ידו (להלן: "המועדון").

2. כעולה מכתבי הטענות ביום 20.9.2007, שהיה יום ה' בשבוע, יצא התובע, חייל בשירות חובה, למועדון כדי לבלות עם חבריו. בסביבות השעה 04:00 לפנות בוקר, בעת שישב עם חבריו בתוך המועדון, הבחין הצד השלישי, חי דור (להלן: "מר דור"), כי מחוץ למועדון בסמוך לכניסה מתרחשת קטטה שבה היה מעורב חברו של התובע. מר דור שהכיר את התובע פנה לתובע, הסב תשומת לבו למתרחש, וביקש ממנו לצאת על מנת להרחיק את החבר מהקטטה. ביציאה מהמועדון התובע הבחין כי חברו מר שמעון ואלד (להלן: "מר ואלד"), מוכה ע"י המאבטחים במקום. לטענת התובע הוא ניסה לגשת ולחלץ את החבר על מנת להרחיקו ממקום האירוע אולם בתגובה תקפו אותו מאבטחי המועדון. מעוצמת המכות הושלך התובע ארצה, וגם לאחר ששכב חסר אונים וניסה להגן עם ידיו על פניו המשיכו המאבטחים, לטענתו, להכותו ולבעוט בו בכל גופו, לרבות בפניו ובראשו. מעוצמת המכות שספג ע"י המאבטחים, איבד התובע לטענתו את הכרתו, נפגע בחבלות של ממש, לרבות פניו ושפתיו, חלק משיניו נשברו, ונגרמו לו שטפי דם מסביב לעיניים וזעזוע מוח.

לאחר האירוע נלקח התובע ע"י חבריו ברכב פרטי של אחד מהחברים לקיוסק שם שהו זמן מה ולאחר מכן נסעו לביה"ח הלל יפה. התובע קיבל טיפול רפואי ראשוני, ולאחר מכן נלקח ע"י הוריו לביתו.

טענות התובע

3. התובע טען כי הוכה ע"י מאבטחים שהיו עובדיו של מר רוברט סלע, הבעלים של חברת כרישי ביטחון, נתבע מס' 2 (להלן מר סלע") אשר נשכרו ע"י קיבוץ מעברות (להלן: "הקיבוץ") נתבע מס' 1, בעל המועדון. לפיכך מר סלע אחראי לנזקים שנגרמו לו מכוח אחריותו השילוחית למעשי עובדיו הואיל ועובדיו הם אלה שתקפו אותו. הקיבוץ גם הוא אחראי כלפי התובע לפצותו על נזקיו מכוח היותו הבעלים והמחזיק של המועדון בו ארע מעשה התקיפה ומכוח זאת שהוא שכר את שירותיו של מר סלע. עוד נטען כי מר סלע התרשל בכך שלא מנע את התקיפה של מאבטחיו. במסגרת תפקידו כבעל חברת האבטחה במקום היה חב מר סלע לתובע, כמו לכל יתר אורחי המועדון חובת זהירות וכן כי הוא הפר את חובתו כלפיו ועל כן אחראי לפצותו.

4. הקיבוץ, אחראי, כך נטען, כבעלים וכמחזיק של המועדון. הקיבוץ היה חב כלפי התובע, כמוזמן המבקר במועדון, חובת זהירות מושגית וקונקרטית. על הקיבוץ, כבעלים, כמחזיק וכמפעיל של המועדון להיות אחראי לבטיחותם של המוזמנים ולכך שלא יינזקו. העסקת מאבטחים אלימים הינה הפרה של חובת הזהירות שחב הקיבוץ כלפי אורחי המועדון. התובע מפנה לעדויות של עדי ראייה מטעמו אשר ראו לטענתו כיצד הוא מוכה ע"י המאבטחים. כמו כן הוצגו תמונות של התובע שצולמו לאחר המקרה, הממחישות היטב את הפגיעות שספג בראשו ובפניו. לטענתו לא הובאה כל ראיה המראה כי יש לו אשמה או אחריות כלשהי לכך שהותקף, או שהייתה פרובוקציה כלשהי מצידו. זאת ועוד, במועדון היו מוצבות מצלמות אבטחה שאמורות היו לתעד את המתרחש במועדון ובכניסה למועדון. נציג הקיבוץ, מר אורן קליינהאוז (להלן: "מר קליינהאוז") הודה בעדותו בביהמ"ש כי החומר המצולם הושמד, מאחר וחלפו 3 חודשים מהמקרה. וזאת למרות האירוע החמור, ולמרות שהמשטרה אף הוזעקה למקום ופתחה בחקירה. אין ספק שהשמדת החומר המצולם לא הייתה מקרית – ונועדה לגרום לנזק ראייתי, או במילים אחרות: להכשיל את התובע בהוכחת מעשה התקיפה שהתרחש לעיני המצלמות . מכיון שהקיבוץ בחר להעלים הראיות שהיו בידיו המתעדות את התקיפה יש לזקוף עובדה זו לחובתו לא רק כביטוי של חוסר תום לב אלא כניסיון מכוון להסתיר ראיות ולגרום נזק ראייתי לתובע.

באשר לנזק; התובע טען לגבי היקף הנזק שנגרם לו ובנוסף הוא מבקש מביהמ"ש להטיל על הנתבעים פיצויים עונשיים בגין המקרה החמור והתקיפה האכזרית בה הותקף.

טענות הקיבוץ

5. הקיבוץ טען כי בטרם יידרש בית המשפט לקביעת האחריות שומה עליו, ראשית, להכריע בשאלה המקדמית בדבר עצם קיומו של האירוע. הן בגרסת התובע והן בעדויות מטעמו אין כל אזכור לקטטה שהחלה בין 2 קבוצות בגינה נדרשו המאבטחים להתערב ולהפריד בין הניצים. לטענת הקיבוץ לא יכול להיות ספק, כי העד המרכזי באירוע הינו מר ואלד, חברו של התובע, אשר היה מעורב בקטטה בין קבוצה אחת לאחרת. אי הבאת מר ואלד למסירת עדות פועלת לחובתו של התובע בהתאם לכללי דיני הראיות. עוד נטען כי אין לתת כל אמון בעדות התובע והעדויות מטעמו. מחקירת התובע והעדות מטעמו התברר כי מדובר בחברי ילדות ולכן יש לבחון את העדויות בזהירות. מעבר לכך, התברר כי מספר ימים לאחר האירוע התכנסו בביתו של התובע מספר חברים והעלו על הכתב את פרטי האירוע. גם בהמשך נפגשו התובע וחברים נוספים ושחזרו ביחד את הסיפור. הקיבוץ טען כי למעשה התובע וחבריו נפגשו על מנת לתאם גרסה אחת בניסיון להקים אחריות מצד הנתבעים ולקבל פיצוי. במהלך החקירה הנגדית דקלמו התובע וחברותיו את הגרסה שתכננו ביחד, אך כאשר נשאלו שאלות לעומק נפלו סתירות בכל נושא ונושא.

6. באשר לאירוע הנטען עצמו, לטענת הקיבוץ יש בגרסת התובע אי דיוקים וסתירות רבות. לדוגמה: התובע העיד שיצא עם מר דור מהמועדון, בזמן שיצא נגמר כבר האירוע והוא רצה לגשת לחבריו הפצועים לפנות אותם הביתה. לעומת זאת הגב' אודליה גוזלן (להלן: "הגב' גוזלן", אשר הייתה חלק מ"החבורה" של התובע בערב הרלוונטי, טענה שהיא יצאה עם התובע מהמועדון והייתה קטטה בין מאבטחים למר ולאד ולחבר נוסף (מר יותם הרן) שהיו על הרצפה. מדובר בסתירה שיורדת לשורשם של דברים וכבר מטעם זה אין מקום לתת כל אמון בגרסת התובע והעדות מטעמו. בנוסף לכך התובע טען ש- 4 מאבטחים הרביצו לו. לעומת זאת הגב' גוזלן טענה שרק מאבטח אחד הרביץ לו. זאת ועוד, התובע טען כי האירוע התרחש בשעה 04:00 לפנות בוקר, עד אז הכל התנהל כשורה. גב' גוזלן טענה כי האירוע התרחש בשעה 01:00 או 02:00 לפנות בוקר ובהמשך אמרה 2-3 לפנות בוקר. סתירה נוספת רואה הקיבוץ בטענתו של התובע כי הרביצו לו עד שאיבד הכרה ואף נשברו לו מספר שיניים. לעומת זאת בתעודת חדר מיון נרשם "ללא איבוד הכרה או הקאות"... "שן קדמית שבורה". לאחר האירוע נכנס התובע לרכב עם חברים, הם עצרו בתחנת דלק או פיצוציה והתלבטו מה לעשות. רק לאחר מספר שעות החליטו לפנות לחדר מיון. זאת בניגוד לנטען בכתב התביעה ובתצהיר כי המאבטחים לא אפשרו לתת לו טיפול רפואי עד אשר הגיע אמבולנס למקום. היעלה על הדעת שהתובע שאיבד הכרה או לא מגיב יכנס לרכב ועם חברותיו וייסע לביתו מבלי לדאוג לפינויו לבי"ח? הן התובע והן העדות מטעמו העידו כי שתו אלכוהול. באם לטענתם הותקפו ע"י מאבטחים מדוע לא המתינו למשטרה, מדוע לא נסעו מיד לבי"ח או למשטרה להגיש תלונה? התובע וחבריו שמודים כי שתו אלכוהול, היו מעורבים בקטטה עם קבוצה אחרת. התובע פחד שאם יחכה למשטרה או יפנה לבי"ח עלולים לחקור אותו בגין מעורבותו בקטטה כשהוא שתוי. התובע עצר עם חבריו ולאחר "התלבטויות" החליטו לטעון כי המאבטחים הכו אותם. לצורך כך התכנסו בביתו של התובע מספר ימים לאחר האירוע ותיאמו גרסה אחת.

7. הקיבוץ ממשיך ומפנה לסתירות נוספות שנמצאו לטענתו בגרסתו של התובע. לדוגמה: התובע טען כי הוא התלונן במשטרה באותו יום שחקרו גם את מר דור וגם את מר איל רז. גב' גוזלן העידה כי כלל לא הלכה למשטרה. הגב' מעיין יהב (להלן: "הגב' יהב") העידה כי יום למחרת האירוע מסרה עדות במשטרה ביחד עם הגב' גוזלן והתובע. אי התאמה נוספת, הגם שמדובר בעניין שולי ולא משמעותי, לכל אחד מעדי התביעה גרסה שונה לגבי נסיבות החתימה על תצהירי העדות מטעם התובע אשר התקיימה כשנה וחצי לפני מתן העדות.

זאת ועוד, למרות שהיו עדים רבים שראו את האירוע, התובע בחר להעיד רק את שתי חברותיו עליהן יכל לסמוך כי יתמכו בגרסתו. זאת ועוד, על אף שהתובע העיד כי חברו שירת עם אחד המאבטחים ויכל בנקל לברר את זהות התוקפים, התובע לא צירף את המאבטחים התוקפים כנתבעים בתיק. הסיבה לכך היא שהתובע ידע שאם יצרף אותם כנתבעים הם יעידו בביהמ"ש וימסרו את הגרסה שלהם לקרות האירוע. במקום זאת התובע החליט להמתין ורק כעבור 3 שנים הגיש את התביעה. בכך גרם לנזק ראייתי לנתבעים.

8. לעומת גרסתו המעורערת של התובע העד מטעמו של הקיבוץ, מר קליינהאוז מסר גרסה אמינה ולא נפלה כל סתירה בעדותו. מר קליינהאוז העיד כי שומרים את סרט ההקלטה של מצלמות האבטחה למשך כ- 3 חודשים. ב"כ התובע פנה למועדון רק כעבור שנה ולכן לא היו סרטים. מעבר לכך, מר קליינהאוז, אשר אין לו כל אינטרס בתיק, העיד כי ראה את הסרטים, אשר צילמו את הקטטה במועדון בלבד ולא במגרש החניה. לפיכך יש לדחות טענת התובע כי הקיבוץ העלים את הסרט במכוון. מר קליינהאוז העיד, כי הקטטה התרחשה בשטח החניה אשר לא מכוסה במצלמות. גם גב' יהב, עדת התביעה, אישרה כי הקטטה הייתה ברחבת החניון. הקיבוץ לא השמיד את הסרט שתיעד את הקטטה מאחר שהמצלמה שהייתה בחוץ וצילמה את הכניסה למועדון לא תיעדה את הקטטה הנטענת.

9. הקיבוץ מתייחס גם לגרסת הצד השלישי וטוען כי למרות טענתו של האחרון לפיה הקטטה היתה "בבטונדה" בכניסה למועדון ולא במגרש החניה, כשעומת עם האמור במסמך שערך בסמוך לאירוע שם רשם כי הקטטה הייתה "במגרש החניה" ניסה לתרץ, כי התכוון למגרש החניה הצמוד למועדון ולא במגרש החניה הרחוק. יש לציין כי גם מר קליינהאוז העיד שהקטטה הייתה במגרש החניה הקרוב יותר שמתחיל 15 מ' מהכניסה ואין שם מצלמות. גם הצד השלישי הודה כי "במגרש החניה" אין מצלמות. זאת ועוד, אין כל קשר בין צילום הקטטה לנזק הנטען. גם אם היה את הסרט, לא היה ניתן למנוע את הנזק שנגרם לתובע. עוד לטענת הקיבוץ גם אם תתקבל גרסת התובע הרי שגם גרסה זו אינה מקימה רשלנות כלשהי של הקיבוץ. במקרה דנן לא היו כל סימני אזהרה שיכלו להוביל לכיוון התנהגות המאבטחים. התובע והעדות מטעמו הודו כי עד לאירוע נשוא התביעה לא נתקלו באירוע חריג כלשהו במועדון ולא נתקלו באירוע דומה עם המאבטחים. התובע אף אישר בחקירתו הנגדית כי לא ניתן היה לצפות זאת תקיפתם הלכאורית של המאבטחים. במועד האירוע לא היו כל תלונות או בעיות קודמות עם חברת האבטחה. הקיבוץ אינו נביא ולא יכל היה לצפות את האירוע נשוא התביעה.

10. לחלופין, הקיבוץ טוען כי אירוע התקיפה ניתק את הקשר הסיבתי שבין מעשי הקיבוץ לנזק. הקיבוץ מפנה לסעיפים 64 (2) ו – 15 פקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ח-1968 (להלן: "פקודת הנזיקין") וטוען ובענייננו לא מתקיימת אף אחת מהחלופות בסעיף 15 המחריגה את תחולתו ומטילה אחריות על מזמין העבודה.

זאת ועוד, הקיבוץ ממשיך וטוען כי אם תוטל אחריות כל שהיא עליו הרי שיש להפנותה לצד השלישי אשר היה זה ששילם עבור אנשי האבטחה. הקיבוץ ממשיך וטוען כי עדותו של הצד השלישי הייתה רצופה סתירות ואין לתת בו כל אמון. תחילה טען, כי היה אורח רגיל , לאחר מכן טען כי שימש כיחצ"ן ולא מארגן. במהלך החקירה הנגדית אמר כי הוא לקח כסף מהקופה בכניסה למועדון ושילם עבור המאבטחים - זאת אומרת שהצד השלישי היה אחראי על הקופה והוא זה ששילם מהקופה עבור אנשי האבטחה. על כן יש לקבוע כי הצד השלישי היה מארגן או אחד המארגנים של המסיבה. הקיבוץ ממשיך ומפנה לסתירות רבות שנפלו לטענתו בעדותו של הצד השלישי. כך לדוגמא: לטענת הצד השלישי הוא הגיע לבדו לב"כ התובע לצורך הכנת התצהיר. לעומת זאת התובע העיד שהוא בא עם הצד השלישי לבא-כוחו לצורך החתימה על התצהיר. לטענת הצד השלישי פעם ראשונה שנפגש עם התובע לאחר הקטטה הייתה בתחנת משטרה אולם טענה זו שוללת את גרסתו שנולדה במהלך החקירה הנגדית, כי מיד לאחר אירוע הקטטה, בשעה 8:00 בבוקר, נסע עם התובע, אחיו ואביו למועדון ונפגש עם מר קליינהאוז. מעבר לכך שמדובר בעדות כבושה, גם אם היה ממש בגרסה הנ"ל סביר להניח שהתובע גם היה מעלה את זה, אך התובע לא טען כי נפגש עם מר קליינהאוז כנטען ע"י הצד השלישי. כאשר התובע נשאל באם פנה למר קליינהאוז השיב: כי הוא ואביו פנו אליו טלפונית. עדותו זו מעלה תמיהות רבות וניכר כי הנ"ל שידר חוסר אמינות מובהק, הן בעדותו, הן באופן הצגת הדברים והן בהתחמקויות והתחכמויות שונות שנתגלו במהלך עדותו. על כן הקיבוץ סבור כי אין לתת כל אמון בעדותו של הצד השלישי שניסה מחד להרחיק את עצמו מהאירוע ומאידך לעזור לתובע, אותו מכיר מילדות כחבר טוב של אחיו והתארח בביתו כבן משפחה. ככל שביהמ"ש יקבע שקיימת אחריות על הקיבוץ, הרי שיש לחייב את הצד השלישי כמי שארגן בפועל את המסיבה נשוא התביעה.

11. באשר לנזק הנטען ע"י התובע הקיבוץ מבקש לדחות את טענות התובע לעניין היקף הנזק שנגרם לו. לטענתו יש להעדיף את חוות דעתו של פרופ' לאופר. הקובע כי התובע כלל לא נפגע בלסתות ואין לכך קשר לאירוע נשוא התביעה. כאמור פרופ' לאופר קבע כי עלות הטיפולים הכוללת מסתכמת בסך של 5,521 ₪ (לאחר ניכוי ההיוון). ולכן פיצוי זה בתוספת של 10,000 ₪ בגין כאב וסבל זהו היקף הנזק שנגרם לתובע.

טענות מר סלע

12. לטענת מר סלע התובע השתהה בהגשת התביעה ובכך גרם לו נזק ראייתי משמעותי שאינו בר ריפוי. לטענתו הוא לא גרם נזק לתובע ומואשם באחריות שילוחית של עובדיו שלכאורה גרמו נזק לתובע. עם זאת התובע לא הציג תיאור של התוקפים לכאורה ואף לא זימנם לעדות. בהתחשב בתחלופת העובדים ובזמן הרב שעבר, ובהתחשב בעובדה כי מר סלע לא עובד באבטחה כבר למעלה משנה, יכולתו להציג ראיות להוכחת טענותיו קשה עד בלתי אפשרית. למרות טענותיו התובע לא המציא אף אישור על הגשת תלונה במשטרה, מר סלע מעולם לא נחקר בעניין במשטרה וכך גם מי מהמשתתפים באירוע. התובע אף לא ביקש כל צו לקבלת תיק המשטרה בעניין. עוד טען מר סלע כי לפי גרסת התובע מר ולאד הוא עד מרכזי בפרשה. למרות האמור התובע לא טרח לזמן את מר ולאד למתן עדות ולא הגיש תצהיר מטעמו. לפיכך, בהתאם להלכה הפסוקה, מר סלע סבור כי יש לראות מהימנעותו של התובע מלהגיש ראיות היכולות לכאורה לחזק את טענותיו, ללא הסבר סביר, כראייה לחובתו. לגירסת מר סלע התובע הוא הגורם העיקרי לאירוע (המוכחש) וכי אין לו או למאבטחיו יד בנזקיו הלכאוריים של התובע. מר סלע מתייחס לעדותו של מר קליינהאוס וטען כי האירוע התחיל מקטטה של שני צעירים בתוך המועדון והתפשט לקטטה בין שתי קבוצות של צעירים מחוץ למועדון.

13. מר סלע מדגיש כי התובע לא נתן כל תשובה מניחה את הדעת מדוע הוא או חבריו לא הזמינו משטרה למקום. זאת ועוד, הגב' יהב, אחת מעדי התביעה, אף טענה כי התובע וחבריו עזבו את מקום האירוע לאחר שהופצר בהם כי עליהם לעזוב שכן המשטרה עומדת להגיע. אם התובע אכן הוכה לשווא מדוע הוא נמלט מהמקום בטרם תגיע המשטרה? אם מצבו של התובע היה כה קשה כפי שנטען, מדוע חבריו לא מצאו לנכון לפנותו באמבולנס שהגיע למקום אלא מצאו לנכון לנסוע יחד עם התובע לקיוסק ולטקס שם עצה במשך 3 שעות בטרם בחדר המיון בבית החולים. עוד נטען כי גרסתו של התובע ועדיו לאירוע אינה אמינה ואף לא הוכחה. למעשה, התובע בעדותו אף טען כי הוא נפגש עם עדיו, שהם גם חבריו הקרובים, בדירתו והם רשמו יחדיו את תצהיר עדותם באשר להלך האירוע. מר סלע סבור כי יש בכך תיאום גרסאות אשר בא לידי ביטוי בנוסחים הכמעט דומים של תצהיריהם.

באשר להיקף הנזק הנטען, מר סלע טוען כי גם כאן התובע כלל לא הוכיח את תביעתו ולא הוכיח כי נגרם לו נזק כלשהו.

טענות הצד השלישי

14. לטענת הצד השלישי הקיבוץ, שהינו הבעלים של המועדון, הוא זה שהתקשר עם מר סלע וחברתו בהתקשרות קבועה. הקיבוץ בחר את מר סלע והא זה ששילם לו. הצד השלישי שימש כיחצ"ן של המועדון עבור הקיבוץ. הוא דאג להזמנת אנשים למועדון בתמורה לעמלות שהיה מקבל מתוך הכספים ששילמו אורחי המועדון עבור הכניסה. האחריות להבטחת שלומם של האורחים במועדון הינה של הקיבוץ – בעל המועדון אשר חייב על פי כל דין וכן של מר סלע, האחראי על הגוף המאבטח אשר נטל על עצמו לבצע את סידורי האבטחה.

הצד השלישי ממשיך וטוען כי לא הובאה כל עדות לכך שהוא ארגן כביכול את האירוע או המסיבה שבמהלכה הוכה התובע ע"י המאבטחים. אף מר קליינהאוס בעדותו טען כי מי שפנה אליו בנושא עריכת האירוע היה בחור בשם מרק, אשר הצד השלישי עבד אצלו. לפיכך הצד השלישי סבור כי אין כל בסיס לצירופו לתביעה שבנדון.

דיון

15. בטרם נכנס לשאלת האחריות יש לבחון את הגרסה העובדתית לקרות המקרה. האם גרסתו של התובע עומדת במבחנים הנדרשים? האם הצליח התובע לשכנע את ביהמ"ש בגירסתו?

במשפט האזרחי שולט הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג יא). משכך, על התובע היה להוכיח את עילת תביעתו על כל מרכביה העובדתיים. מידת ההוכחה היא הטיית מאזן ההסתברות לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות אשר הובאו בפניו, את דיותן והמשקל שיש להעניק להן ומגיע למסקנה כי גרסה אחת סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד. על התובע להוכיח את תביעתו בחמישים ואחד אחוזים בלבד, כדי לצאת ידי חובתו (ראה: ד"ר נ. קנת ועו"ד ח. קנת, נטל ההוכחה והחזקות במשפט האזרחי ובמשפט הפלילי [הוצאת בורסי, התשס"ב – 2002] עמ' 49). חובת שכנוע זו מעוגנת בעקרון הבסיסי של דיני הראיות, שלפיו בעל דין במשפט אזרחי הטוען טענה משפטית התומכת או מבססת עמדתו ישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו, ולשכנע כי זו אכן מתקיימת (ראה: ע"א 533/87 - ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' משה ולך . פ"ד מג(2), 864).

16. האם התובע עמד בנטל הנדרש? לאחר שחזרתי ובחנתי את השאלה שוב ושוב, הגעתי למסקנה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו ולא שכנעני כי האירוע אכן התרחש כפי שטען. ראשית לעדיו של התובע אציין כי במספר הזדמנויות חזרו וטענו העדים שהינם כולם חברי ילדות של התובע, כי נפגשו יחד עם התובע בביתו ולמעשה גיבשו יחדיו, בכתב, את השתלשלות האירוע (ראה לדוגמה: עמ' 10, 16 – 17, 25 לפרוטוקול הדיון מיום 18.3.13).

בהתנהלות זו, כאשר יושבת קבוצה של אנשים ומעלים על הכתב גירסה להתרחשות האירוע יש למעשה תיאום עדויות וגרסאות בין העדים, דבר שמערער את משקלן של העדויות הללו מהיסוד ופוגע במיהמנותם של העדים.

17. זאת ועוד, גרסתו של התובע מעלה מספר סימני שאלה, כאשר הראשון שבהם הוא מה בדיוק קרה בטרם נפגע התובע? האם כגרסת מר קליינהאוז הייתה קטטה שהחלה בין 2 קבוצות בגינה נדרשו המאבטחים להתערב ולהפריד בין הניצים? האם התובע היה שייך לאחת הקבוצות? בעדותו התובע הודה כי התיגרה בה ניסה להפריד הייתה בין כמה חברים שהוא מכיר לעוד כמה אנשים שהוא לא מכיר (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 18.3.13). למרות שהנטל להוכיח את תביעתו ואת גרסתו מוטל על התובע הוא לא טרח להביא לעדות את העד המרכזי במקרה זה. התובע טען כי הסיבה בגינה התערב בקטטה הייתה על מנת לחלץ את חברו מר ואלד. אולם למרבה הפליאה, אותו חבר, שעדותו כה חשובה ומכריעה בעניינינו לא הובא לעדות. לא יכול להיות ספק, כי העד המרכזי באירוע הינו מר ואלד, חברו של התובע, התובע לא סיפק כל נימוק משביע את הדעת מדוע מר ולאד לא מסר עדות מטעמו. חבר נוסף אשר היה נוכח באירוע ואף נפצע לטענת התובע גם כן, מר יותם הרן, גם הוא לא הגיע למסירת עדות וגם כאן התובע לא סיפק כל נימוק משכנע להיעדרותה של עדות כה חשובה. גם מר אייל רז אשר מסר לטענת התובע עדות במשטרה לא זומן למתן עדות ע"י התובע. התובע לא תבע את המאבטחים שהכו אותו לטענתו ואף לא טרח לזמנם לעדות. כמובן שאי זימונם של עדים כה חשובים ומשמעותיים פועל לרעתו של התובע.

18. בעדותם של התובע וכן של שתי חברותיו, הם נשאלו לגבי הקטטה שפרצה אולם התשובות היו מתחמקות ולעיתים אף מעלות תמיהה. התובע וחבריו היו מעורבים באירוע הנטען אם ע"י השתתפות בפועל או בעצם השהייה במועדון אולם בעדותם כאשר נשאלו על כך נראה כי הם לא יודעים דבר. הם אף לא טרחו לשאול את חבריהם לאחר המקרה ולמרות הגשת התביעה, מה קרה, למה החלה הקטטה וכו'. לא יעלה על הדעת כי התובע, אשר מיהר להפריד לטענתו בין הניצים לא טרח כלל לשאול את חבריו, גם לאחר האירוע על עובדות המקרה (ראה עמ' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 18.3.13). הרי זה רק טבעי שירצה לדעת מה קרה לחבריו, מדוע פרצה הקטטה, מי הכה אותם ועוד.

גם התנהלותו של התובע וחבריו לאחר האירוע מעלה סימני שאלה רבים. ראשית התובע טען כי הוכה באופן כה חמור עד אשר איבד את הכרתו. בתעודת חדר המיון מצוין כי התובע לא איבד את הכרתו. זאת ועוד, לאחר האירוע נכנס התובע, אשר כאמור טען כי איבד את הכרתו זמן קצר קודם לכן, לרכב עם חבריו והם עצרו בתחנת דלק או פיצוציה והתלבטו מה לעשות. רק לאחר מספר שעות החליטו לפנות לחדר מיון. התנהלות זו תמוהה עד מאוד. בעניין זה הנני מקבל את טענת הנתבעים כי אין זה סביר שהתובע אשר נפגע בצורה כה חמורה לטענתו נכנס לרכב של חבריו ונוסע איתם לפיצוציה למשך מס' שעות, בטרם ניגש לקבלת טיפול רפואי. מעדותה של הגב' יהב (עמ' 34 לפרוטוקול הדיון מיום 18.3.13) עולה כי החבורה ובה התובע והעדה מיהרו לעזוב את מקום האירוע על אף או אולי בגלל שהם ידעו שמשטרה בדרך. אם התובע אכן הותקף בהתאם לגרסתו, ללא כל סיבה ע"י המאבטחים, מדוע לא המתין למשטרה על מנת לשטוח את טענותיו ןלנתלונן כנגד מי שלטענתו היכה אותו? מדוע בואה של המשטרה גרמה לו ולעדיו דווקא לנוס מהמקום? מדוע למרות מצבו של התובע לא נסעו הוא וחבריו מיד לבי"ח? לשאלות אלה ואחרות לא סיפק התובע תשובות ויש בהן כדי לערער את גרסתו.

בעייתיות נוספת עם גרסתו של התובע נוגעת לטענתו כי הגיש תלונה במשטרה. בצורה תמוהה ביותר במשטרה לא נמצאו כל מסמכים המאשרים את הגשת התלונה הנטענת. זאת ועוד, המשטרה לא קראה למתן עדות לא למר קליינהאוז ולא למר סלע, בעל חברת האבטחה אשר נטען כי מאבטחיה הכו לכאורה בצורה כה אכזרית את התובע.

19. אל מול גרסתו הבעייתיתוהמעוררת תמיהה של התובע, אשר כאמור הנטל להוכיח את התביעה מוטל עליו, יש את עדותו של מר קליינהאוז, אשר הסביר את השתלשלות האירועים באותו הערב על פי השקפתו. כמו כן, מר קליינהאוז הסביר מדוע לא נשמרו סרטי האבטחה מיום קרות האירוע הנטען וטען כי הסרטים נשמרים למשך כ- 3 חודשים, וב"כ התובע פנה לקיבוץ על מנת לקבלם רק לאחר כשנה.

זאת ועוד, נראה כי בסופן של הראיות ניתן לקבל את גירסת הנתבעים כי האירוע הנטען התרחש דווקא בשטח החניה אשר לא מכוסה במצלמות. ועל כן גם אם היה את סרט האבטחה ספק אם הוא היה מסייע לתובע בהוכחת תביעתו.

לאור כל האמור, לא שוכנעתי בגירסת התובע ולמעשה התובע לא עמד בנטל המוטל עליו, ולא הוכיח את תביעתו ברמת ההוכחה הנדרשת ועל כן דין תביעתו להידחות.

20. במידה וטעיתי במסקנתי זו, אמשיך ואפרט את היקף הנזק אשר נגרם לתובע.

ראשית אומר כבר כעת כי אין מקום בתיק זה לפיצויים עונשיים. באשר לנזק ממנו סבל התובע. בחוות הדעת אשר הוגשה מטעם הנתבעים קבע פרופ' לאופר כי הטיפול האורטודנטי אינו צורך הנובע מהפציעה הנטענת אלא מהמבנה המולד של לסת התובע. הנני מקבל חוות דעת זו. בהתאם לחוו"ד זו עלות טיפולי השיניים להם יזדקק התובע לאורך השנים מסתכמת בסך של 5,521 ₪ (סכום מהוון). אני מקבל גם קביעה זו.

באשר לפיצוי בגין כאב וסבל אני סבור כי לאור נסיבות המקרה שלפנינו אילו נתקבלה התביעה היה מום להעמיד פיצוי בראש נזק זה בסך של 25,000 ₪.

סה"כ היקף הנזק אילו נתקבלה התביעה הינו; 30,521 ₪.

התוצאה:

22. אשר על כן מהנימוקים שפורטו לעיל, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעים מס' 1 ו - 2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ לכל אחד. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הודעת צד ג' נדחית. מקום בו מצורף צד שלישי יבדוק ביהמ"ש את העילה לצירופו. במקרה שלפניי בשים לב לתפקידו של הצד השלישי במקום ולאור התנהלתו בתיק זה במהלך הישביות שלחלקן כלל לא התייצב, נתבע מס' 1 שולח ההודעה ישלם לצד השלישי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים.

ניתנה היום, י"ט חשוון תשע"ה, 12 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.