לפני: כב' השופט משה טוינה

הכרעת דין

1. כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982, הריני מזכה את הנאשם, מר אורי בראל, מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום שהוגש בהליך שמספרו ת"פ 33798-02-10 (להלן: "כתב האישום"), על העסקת עובדים זרים בניגוד להוראות חוק עובדים זרים תשנ"א-1991 (להלן: "חוק עובדים זרים").

2. בכתב האישום נשוא הכרעת דין זו נטען, כי ביום 30.1.03 בביקורת שערכו מפקחי משרד התמ"ת באתר בבניה, תחנת דלק "סונול" בכניסה הדרומית לקריית גת (להלן: "האתר"), נמצאו שני עובדים (להלן: "העובדים") אשר פרטיהם מצוינים בכתב האישום.

על פי כתב האישום העובדים לא היו במועד הרלוונטי, מועד הביקורת, אזרחי ישראל ותושביה ולא היו רשאים לעבוד בשירותו של הנאשם.

בכתב האישום נטען, כי בפועל העסיק הנאשם את העובדים בעבודות של הדבקת שיש באתר במועד הביקורת, ללא היתר כדין, ללא ביטוח בריאות ומבלי שהתקשר איתם בחוזה.

3. בהתאם ייחסה המאשימה, מדינת ישראל, לנאשם עבירות על פי חוק עובדים זרים של העסקה שלא כדין, העסקה ללא חוזה עבודה והעסקה ללא ביטוח בריאות.

4. בדיון ההקראה הודה הנאשם כי במועד הביקורת ביצע עבודות בניה באתר, ועם זאת הכחיש כל קשר לעובדים שפרטיהם מופיעים בכתב האישום. בהתאם כפר הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

5. מהעדויות שבפני עולות העובדות הבאות:

א. במועד המצוין בכתב האישום, חודש ינואר 2003, פעלה חברה בשם "סילבר סטון" חברה קבלנית לביצוע עבודות בניה, באתר נשוא כתב האישום, בעקבות זכייתה במכרז להקמת תחנת דלק (ראה: הודעתו של מר אביב צורי, המסומן מ/6 "חברת סילבר סטון זכתה במכרז להקמת תחנת דלק סונול בקריית גת").

ב. הנאשם הוא עוסק מורשה אשר התקשר בחוזה עם חברת "סילבר סטון" והתחייב לביצוע עבודות ריצוף וחיפוי השיש באתר. לעניין זה נפנה לעדותו של הנאשם בפני אשר בתשובה לשאלת בא כוחו השיב:

"בתקופה שאנחנו מדברים, עבדתי בחברת סילבר סטון, תחנת דלק בכניסה הדרומית של קריית גת, עשיתי עבודות חיפוי וריצוף..." עמ' 33 לפרוטוקול מיום 1.11.2012 שורות 14-15.

ג. במועד הביקורת ה-30.1.03, נמצאו באתר שני העובדים אשר פרטיהם מפורטים בכתב האישום, עוסקים בעבודות חיפוי קירות.

ד. בדיקה שנעשתה במקום העלתה כי העובדים הנ"ל אינם מועסקים על ידי מי שרשאי להעסיקם על פי אשרת השהייה והעבודה בישראל הרשאי להעסיקם. לעניין זה רק אציין, כי המעסיק שעל שמו הייתה רשומה האשרה של אותם העובדים, שמו ד. לנדאו (ראה: תעודת עובד הציבור מחודש ספטמבר 2005), ונכון למועד הביקורת, דיווח כי עזבו את העבודה בשירותו (ראה: דוח תיאור האירוע של הגב' עופרית מלכא: "מבירור עם משרד הפנים התברר ששניהם ברחנים ואין להם אישורי עבודה").

6. כאמור לעיל, מכחיש הנאשם כל קשר להעסקתם של העובדים. בהקשר זה סיפר הנאשם כי משלא הייתה שביעות רצון מקצב ביצוע עבודות החיפוי והריצוף באתר על ידו, לקחה חברת סילבר סטון על עצמה את עבודות החיפוי ובמסגרת זו הועסקו באתר אותם העובדים נשוא כתב האישום. לעניין זה נפנה לעדותו של הנאשם המספר:

"בגלל שהאתר היה ענק, אז לי לא היה כוח גדול, אני קיבלתי עזרה מהחברה עצמה, העזרה זה היה פועל בדואי מרהט, בוודאי שאני לא זוכר את שמו, עברו כל כך הרבה שנים. קצב העבודה שלי בסופו של דבר, אחרי כמה ימים לא היה מספיק לחברה והם הכניסו קבלנים אחרים באותו תחום, בחיפוי של שיש, ואחר כך עברתי לריצוף בגלל שמישהו אחר המשיך את העבודה של השיש ואני עברתי לעבודות ריצוף באולם. אמרתי שזה היה בניין די ענק, היו שם ממש מאות מטרים של גם ריצוף וגם שיש" עמ' 33 לפרוטוקול מיום 1.1.2012 שורות 23-29.

7. יוצא מכאן כי על אף ומודה הנאשם כי התקבל לביצוע עבודות הריצוף והשיש באתר, אין לייחס לו את העסקתם של העובדים הזרים שנמצאו באתר אליו – משהוא לטענתו לא היה הגורם היחיד אשר עסק בעבודות החיפוי והריצוף במקום.

8. אוסיף עוד:

א. העובדים נשוא האישום נלקחו למשמורת בתום הביקורת, והורחקו מהארץ בסוף מרץ 2003 (ראה: תעודת בירור פרטים לנוסע המצורף לתעודת עובד הציבור של הגב' זהבה קדוש). לפיכך ניתן היה לגבות עדות מאותם עובדים על זהות המעביד, דבר שלא נעשה.

ב. הנאשם עצמו לא היה באתר במועד הביקורת, כאמור לעיל העובדים לא זיהו את הנאשם כמעבידם. בנסיבות הללו הקשר שנעשה בין הנאשם לבין העובדים, נעשה בעזרתו של מנהל העבודה מטעם חברת סילבר סטון ביום הביקורת (מר יוסף יוליוס) ועל ידי מי שמתיימר להיות נציג חברת סילבר סטון עד המאשימה, מר אביבי צורי, באמצעות מסמכים של חברת סילבר סטון שעניינם ההתקשרות שבין החברה לנאשם.

9. לחברת סילבר סטון אינטרס ישיר בייחוס העסקתם של העובדים נשוא האישום לנאשם; ובכך להרחיק עצמה מאישום בעבירות נשוא הכרעת הדין. על רקע המציאות בה הקשר בין העובדים נשוא האישום לבין הנאשם מבוססת על עמדת בעל עניין (חברת סילבר סטון) – אי גביית עדות מהעובדים, על אף ואלה היו במשמורת כחודשיים לאחר מועד הביקורת ובשעה שהנאשם עצמו נקרא לחקירה לראשונה רק בשנת 2005, כשנתיים לאחר מועד הביקורת ובמועד בו העובדים נשוא האישום אינם בארץ – פגעה ביכולתו של הנאשם להתגונן. זאת משנמנעה ממנו האפשרות להוכיח באמצעות אותם עובדים כי לא הוא מעסיקם.

10. מנהל העבודה באתר, אשר קשר בין העובדים נשוא האישום לבין הנאשם, לא הובא לעדות; ומכאן שלא ניתן להסתמך על אותן אמרות שנגבו על ידי חוקר התמ"ת בעת הביקורת, מפי אותו מנהל עבודה לעניין זהות המעביד של העובדים, לביסוס הטענה בכתב האישום ולפיה העובדים נשוא האישום הועסקו על ידי הנאשם.

11. המסמכים שהציג עד הנתבעת, מר אביבי צורי, אינם מחייבים את המסקנה כי הנאשם הוא המעסיק של העובדים נשוא האישום ואסביר.

12. מר אביבי צור הציג במסגרת עדותו בפני, הסכם התקשרות בין חברת סילבר סטון לבין הנאשם, הקובע את התמורה לה זכאי הנאשם על ביצוע עבודות החיפוי והריצוף באתר, לפי תעריף של מטר מרובע (עבור שירותי עבודה בלבד). כן הגיש העד חשבוניות המתייחסות לתמורה ששולמה לנאשם על עבודות שביצע באתר.

13. עם זאת במסמכים האמורים אין כדי ללמד כי הנאשם הוא היחיד שהועסק בעבודות החיפוי והריצוף באתר. שהרי אין בחוזה ההתקשרות כל תניה האומרת כי כל עבודות החיפוי והריצוף באתר יבוצעו על ידי הנאשם ועל ידו בלבד; ואין בידי לקבוע על סמך החשבוניות כי כך אכן נעשה בפועל – דהיינו כי עבודות החיפוי והריצוף באתר בוצעו באופן בלעדי על ידי הנאשם.

14. לפיכך ומשאין מחלוקת כי הנאשם אכן ביצע עבודות ריצוף וחיפוי באתר, הסכם ההתקשרות שהציג מר צורי והחשבוניות אינן שוללות את טענת הנאשם כי לצד עבודות חיפוי וריצוף שנעשו על ידו, בוצעו עבודות כאמור על ידי חברת סילבר סטון עצמה ו/או קבלנים מטעמה; ומכאן שלא ניתן לייחס לו את העסקתם של העובדים נשוא האישום, בטענה כי נצפו בפועל עוסקים בעבודות חיפוי במועד הביקורת.

15. כך גם אין בידי להסתמך על עדותו של מר צורי ומכוחה לקבוע כי הנאשם הוא מעסיקם של העובדים שנמצאו באתר. לעניין זה אציין, כי:

א. לא ניתן לקבוע את מעמדו של מר צורי בחברת סילבר סטון, וממילא על היותו נציג החברה, המוסמך לבוא ולמסור עדות מטעמה. לעניין זה אפנה לעדותו של מר צורי אשר התבקש להתייחס למעמדו בחברת סילבר סטון:

"ש. התביעה מציגה אותך כמישהו שהוא מטעם החברה, אם יש לך קשר משפחתי לחברת סילבר סטון, תגיד את זה עכשיו. אם היית מנהל ובעל תפקיד בחברה והיה לך תלוש שכר תגיד.

ת. אני לא זוכר" עמ' 23 לפרוטוקול מיום 15.9.2011 שורות 14-17.

ב. מיומן החקירה עולות ניסיונות התחמקות של מר צורי וחברת סילבר סטון לשתף פעולה ולמסור מידע; ואת אלה יש לזקוף לחובת החברה והעד. לעניין זה אפנה לתרשומת מיומן החקירות מיום 26.1.04, ה-26.1.04, ה-27.1.04, ה-28.1.04, ה-22.2.04, ה-4.2.04, ה-9.2.04, 28.3.04 ומה-11.7.05 שכולם מתעדים ניסיונות לקביעת פגישה וקבלת מידע ומסמכים מחברת סילבר סטון וממר צורי.

ג. התרשמותי של מר צורי מעדותו בפני, איננה מאפשרת קבלת ממצא המבוסס על עדות העד.

16. טוענת המאשימה כי על סמך העדות שנגבתה מהנאשם עצמו ניתן לבסס את הטענה לפיה הוא מעסיקם של העובדים נשוא האישום, לאחר שהודה כי במועד הרלוונטי היה הוא – הנאשם - היחיד שעסק בעבודות חיפוי וריצוף באתר.

17. בעדות הנאשם שנגבתה בידי חוקרי התמ"ת, שלל הנאשם כל קשר להעסקתם של העובדים נשוא כתב האישום. בעדות סייג הנאשם את ההנחה שהוצגה בפניו, לפיה הוא היה הגורם היחיד שעסק בעבודות חיפוי באתר במועד הביקורת. בהקשר זה מבקש אני להפנות להודעת הנאשם המסומנת מ/1 כדלקמן:

"כן. אני הייתי הקבלן היחידי באותה תקופה שדיברנו קודם, אני חושב שקבלנים נוספים התחילו עבודתם בסוף ינואר תחילת פברואר"

ובהמשך:

"באתר אני עבדתי עם פועל ישראלי שעבד איתי, בנוסף החברה (סילבר סטון, הוספה שלי-ט.מ.) סיפקה לי עובד נוסף, בדואי, שיעזור לי בעבודות הריצוף והשיש. באותו יום של הביקורת הפועלים שלי סיפרו לי שנערכה ביקורת של מפקחים ונתפסו שני עובדים זרים מסין. לאחר הביקורת הזו התחיל לעבוד קבלן אחר בכיסוי שיש והתחלתי לעבוד בריצוף, זה לפי מיטב זכרוני".

18. בשעה שעדות הנאשם נגבתה באוגוסט 2005, למעלה משנתיים ממועד האירועים נשוא כתב האישום ולאור האמור באותה עדות המספרת, כי גורמים אחרים פעלו באתר בעבודות חיפוי בסוף ינואר תחילת פברואר – לא ניתן לקבוע ברמת הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי, כי הנאשם הוא היחיד שעבד בעבודות חיפוי במועד הביקורת, ה-30.1.03. אוסיף עוד, כי האמינות בגרסת הנאשם באה לביטוי דווקא בעובדה כי אין הוא מנסה להרחיק את עצמו מביצוע העבירה, שעה שהיה בידו למסור גרסה מטיבה ולפיה המעסיקים האחרים נכנסו לאתר, הרבה קודם למועד הביקורת – דבר שלא נעשה על ידו.

19. לכך יש להוסיף את התרשמותי מעדות הנאשם בפני והעד מטעמו, אשר נכון להיום איננו קשור עם הנאשם, ושניהם סיפרו בעדותם כי הנאשם עצמו לא העסיק את העובדים נשוא האישום.

20. לאור האמור לעיל, משלא הוכח כי הנאשם הוא הגורם היחיד אשר עסק בביצוע פעולות חיפוי שיש באתר במועד הביקורת, ומשאין עדות ישירה הקושרת את הנאשם להעסקתם של העובדים נשוא האישום (משהעובדים עצמם לא נחקרו ואין בפנינו עדויות לגבי זהות משלם השכר ונותן ההוראות וכיוצ"ב סימנים לקביעת יחסי עובד מעביד) – לא הוכיחה המאשימה כי הנאשם הוא המעסיק של העובדים הנקובים בכתב האישום במועד הביקורת, ברמת הוודאות הנדרשת בהליך פלילי. בפרט, שעה שמחדלי חקירה (אי גביית עדות מהעובדים) פגעו ביכולתו של הנאשם להתגונן ובהתחשב בהתרשמותי מעדות הנאשם והעד מטעמו.

21. סוף דבר וכאמור ברישא להכרעת הדין, הריני מזכה את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו.

ניתנה היום, כ' סיון תשע"ג, (29 מאי 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.