לפני: כב' השופט משה טוינה

הכרעת דין

1. הריני מזכה את הנאשם, מר ניסים אברהם, מהעבירה המיוחסת לו של העסקה שלא כדין, לפי סעיף 2 לחוק עובדים זרים תשנ"א-1991, המתייחסת לחמשת העובדים אשר פרטיהם מופיעים בכתב האישום המתוקן אשר הוגש לבית הדין ביום 5.10.2010 (להלן: "כתב האישום")

2. בכתב האישום טענה המאשימה כי מר ניסים אברהם (להלן: "הנאשם"), הפעיל במועד הביקורת שהתקיימה בחודש מאי 2006, משק לגידול תבלינים במושב רנן.

על פי כתב האישום, בביקורת נמצאו חמישה עובדים זרים אשר פרטיהם מופיעים בכתב האישום, אותם העסיק הנאשם מבלי שהתקשר עימם בחוזה עבודה בכתב, כמפורט וכנדרש בהוראות החוק.

על רקע זה ייחסה המאשימה לנאשם עבירה של העסקה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 2(ב)(2) לחוק עובדים זרים תשנ"א-1991 (להלן: "חוק עובדים זרים"), ביחס לכל אחד מהעובדים המפורטים בכתב האישום.

3. את הדיון בהכרעת הדין מבקש אני לפתוח בהצגת העובדות והן כדלקמן:

א. הנאשם, מר ניסים אברהם, הוא בעל משק במושב רנן, ובתקופה הרלוונטית לכתב האישום, חודש מאי 2006, עסק בגידול תבלינים.

ב. ביום 8.5.06 ערכו פקחי משרד התמ"ת ביקורת במשק ומצאו כי הנאשם מעסיק חמישה עובדים זרים ופרטיהם מופיעים בכתב האישום.

ג. בביקורת שנערכה נבדקו אשרות השהיה של העובדים הזרים; תנאי העסקתם (ובכלל זה תלושי שכר המשקפים את השכר לו הם זכאים), תנאי המגורים של אותם עובדים וביטוח רפואי – בכל אלה נמצא כי הנאשם עמד בהוראות הדין.

ד. לבקשת נציגי המאשימה, התבקש הנאשם להמציא את חוזה העבודה עם העובדים הזרים. בהתאם הציג הנאשם חוזה העסקה באנגלית ובתאילנדית. חוזי העסקה האמורים משקפים את הוראות הדין הרלוונטיות להעסקת עובד זר. כך ולדוגמא בלבד, מובהר בחוזה העסקה כי שבוע העבודה הוא בן 43 שעות שבועיות והעובד זכאי לשכר על העסקה בשעות נוספות בשיעור של 125% ו-150%, על פי דין.

ה. החוזים חתומים על ידי העובדים הזרים, ומטעם המעביד, על ידי חברת התיווך אשר דאגה להבאתם של העובדים הזרים לארץ.

ו. למקצת מחוזי העסקה צורף נספח ובו מצוין במפורש את מקום העבודה וזהות המעביד של העובד הזר אליו מתייחס החוזה (בענייננו, הנאשם כאן). אוסיף רק, כי מקובלת עלי טענת הנאשם, כי נספחים כאמור היו מצורפים לחוזי העסקה כולם, שהרי העובדה כי נספח כאמור מצורף לחוזה העסקה, מלמד על דרך התנהלות עסקית רגילה של חברת התיווך.

ז. תעודות עובד הציבור אשר צורפו לתיק בית הדין כראיה, מלמדות עוד כי הנאשם ביקש ואושרה לו הארכת האשרה של העובדים הזרים נשוא כתב האישום. רק לדוגמא, אפנה לתעודת עובד הציבור המתייחסת לפרטי העובד המחזיק בדרכון תאילנדי שמספרו 543372-A (עובד מספר 3 בסעיף 3 לכתב האישום המפרט את פרטי העובדים הזרים) ולפיו נכנס העובד הזר הנ"ל לישראל ביולי 2003, באפריל 2004 אורכה אשרת העבודה של העובד הזר עד לסוף דצמבר 2004; במרץ 2005 הוארכה האשרה בשנית וכך גם בחודש אפריל 2006.

4. מקובלת עלי עדות הנאשם בפני, אשר הודה כי חוזי העסקה אינם חתומים על ידו בטעות, משסבר כי המדובר בחוזים המחייבים אותו, כך נשאל הנאשם והשיב:

"ש. החוזים הללו הם מבחינתך מחייבים?

ת. מחייבים אותי, כן." עמ' 5 לפרוטוקול מיום 10.5.2012 שורות 9-10.

הנאשם הסביר עוד, כי לא דאג להאריך את תוקף החוזים ולא ראה מקום לשינוי החוזים, משהם חוזים מחייבים והם אינם ניתנים לשינוי, שהרי על בסיסם הגיעו העובדים הזרים לארץ; וכך יש להבין את התשובה לשאלת ב"כ המאשימה, שעה שהנאשם נשאל מדוע לא חידש את תוקף חוזי העסקה והשיב:

"לא טיפלתי בזה. מה שהגיע מתאילנד, אני לא יכול לעשות מהם צחוק".

5. יוצא מכאן כי הנאשם נעדר את היסוד הנפשי לעבירה של העסקת עובד זר ללא חוזה כדין, משסבר כי קיים חוזה מחייב בינו לבין העובדים הזרים נשוא כתב האישום. אוסיף עוד, כי לאור העובדה שהנאשם דאג להארכת תוקף אשרות השהייה של אותם עובדים בישראל, ויש להניח כי תנאי להארכת התוקף של האשרה הוא קיומו של חוזה כדין בין העובד הזר לבין המעביד אשר מבקש להאריך את תוקף אשרת העבודה של העובד הזר – הרי שהיה יסוד לנאשם להניח שגם מבחינתה של הרשות, קיים חוזה מחייב בינו לבין העובד הזר, כנדרש בדין.

6. למותר להוסיף. החובה המוטלת על מעביד להתקשר בחוזה בכתב עם העובד הזר בשפתו, נועדה להעמיד את העובד הזר על זכויותיו. תכלית זו הוגשמה במקרה שלפנינו.

7. לאור האמור לעיל וכאמור בפתח פסק הדין, הריני מזכה את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. זכות הערעור על הכרעת הדין הוא לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 45 יום מקבלתו.

ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"ג, (08 מאי 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.