1. לפני בקשה שהגישו הנתבעים למינוי מומחה להשוואת כתבי יד מטעם בית המשפט.

2. ביום 9.12.09, הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה נגד הנתבעים 2 שטרות, האחד ע"ס 22,000 ₪ המשוך ע"י בנק לאומי והשני ע"ס 23,000 ₪ המשוך ע"י בנק הפועלים ₪. בבקשתם בהתנגדות לביצוע שטר, טענו הנתבעים, כי השיקים אשר הוגשו לביצוע נגדם (שיק מס' 416 משוך מחשבון הנתבעת 1 מס' 8172891 בבנק לאומי, סניף 964; ומס' 10092 משוך מחשבון הנתבע 2 מס' 547481 בבנק הפועלים, סניף 728) נלקחו מהם בנסיבות שאינן ידועות להם, ונודע להם אודותיהם רק לאחר שהוצגו לפרעון וחוללו אצל התובעת. עוד נטען, כי השיקים מוחזקים על ידי התובעת שלא כדין, הנתבעים אינם חתומים על השיקים, הם אינם חייבים מאומה בגינם שכן לא ניתנה כל תמורה עבורם. לעמדת הנתבעים, מאחר ומדובר בזיוף חתימתם, יש ליתן להם רשות להתגונן.

4. בהחלטתו מיום 11.02.11, קבע כב' רשם ההוצאה לפועל עיסא סעיד, כי הדיון בבקשה יועבר לגורם השיפוטי המוסמך.

5. בישיבת קדם משפט אשר התקיימה לפני כב' הרשמת אוסילה אבו-אסעד ביום 11.10.10, ניתן תוקף של החלטה להסכמה אליה הגיעו הצדדים, לפיה ההתנגדות תתקבל, וב"כ הנתבע ימציא לב"כ התובעת דוגמת חתימות מקור כדי להעבירן לבדיקת גרפולוג.

6. בדיון שהתקיים ביום 5.12.12, לפני כב' הרשמת רגד זועבי, נעתר בית המשפט לבקשת ב"כ הנתבעים, להגיש חוות דעת נגדית לחוות הדעת של הגרפולוגית הגב' תמר שביט שהוגשה מטעם התובעת (להלן: "חו"ד המומחית"), וזאת תוך 30 ימים.

7. בהחלטתה מיום 17.03.13, קבעה כב' הרשמת זועבי, כי מאחר והנתבעים טרם הגישו חוות דעת מטעמם, חרף חלוף הזמן שנקבע במסגרת ההחלטה לעיל, ואף לא התייצבו לדיון, יועבר התיק לשמיעת הוכחות בפני הגורם המשפטי המוסמך. כן נקבעו המועדים להגשת מסמכי הצדדים. נקבע, כי התובעת תגיש את מסמכיה בתוך 15 יום, הנתבעים יגישו מסמכיהם 15 ימים לאחר מכן, ובתוך 30 ימים לאחר מכן יגישו הצדדים תצהיריהם.

8. ביום 1.07.13 התקיימה ישיבת הוכחות לפני, במסגרתה נחקרו המצהיר מטעם התובעת, מר שורוש עזמה, מורשה חתימה בתובעת וכן נחקרה המומחית על חוות הדעת שמסרה.

9. בתום פרשת התביעה, ביקש ב"כ הנתבעים להתיר להם להגיש חוות דעת מומחה לכתב יד, לאור טענתם, כי חוות דעת המומחה מטעם התובעת "מראה חוסר מהימנות מדעית וסתירה משמעותית בגוף חוות הדעת, שכן היו חתימות ואין זיופים" (ע' 18 ש' 6-7 לפרוטוקול).

10. ב"כ התובעת התנגדה לבקשה מהטעמים הבאים: ב"כ הנתבעים שב ומצהיר בכל דיון, מאוקטובר 2010, כי בדעתו להגיש חוות דעת נגדית, אולם לא עשה כן. הוא לא סיפק כל הסבר לכך שלא פעל להגשת חוות דעת מטעמו עד כה.

11. בתום הדיון התקבלה החלטה, לפיה ככל שהצדדים לא יצליחו לגבש הסכמה לגבי סיום המחלוקת מחוץ לכתלי בית המשפט, יגישו עמדתם ביחס למינוי מומחה להשוואת כתבי יד מטעם בית המשפט, זאת בלא שהדבר יהווה הסכמה למינויו של מומחה מטעם בית המשפט.

12. הנתבעים טענו, כי מאחר ופרשת ההגנה טרם נשמעה, ראוי שתוגש חוות דעת באמצעות מומחה שימונה מטעם בית המשפט. לטענתם, אין ליתן כל משקל ראייתי לחוות הדעת שהוגשה מטעם התובעת, בהיותה מגמתית, ומצדדת באופן ברור בתובעת. לטענתם, מומחית אישרה בעדותה, כי הסתמכה על עותק צילומי של השיקים; כי החתימה של הנתבעת 1 מחוקה; שהאותיות הכתובות ליד החתימה לא נכתבו על ידה; שביקשה מהתובעת חתימות נוספות של הנתבע 2 אולם לא קיבלה אותן; שאין על שני השיקים חתימה נקיה ועם זאת, קבעה ברמת סבירות גבוהה ביותר כי המדובר בחתימות הנתבעים. משכך, מתחייבת חוות דעת מומחה ניטראלי, שימונה על ידי בית המשפט.

13. התובעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, הנתבעים עשו שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. הם לא עמדו בהתחייבותם להגיש חוות דעת נגדית ואין לאפשר להם ליהנות מיתרון דיוני, שעה שחקירת עדי התביעה הגיעה לסיומה. זאת ועוד, הנתבעים גרמו בהתנהלותם להתארכות ההליכים ואין לאפשר להם כעת, משתמה פרשת התביעה, לתקן מחדליהם, מה גם שלא ניתן על ידם כל טעם ענייני לכך. התובעת טענה, כי לפני המומחית עמדו בנוסף לחתימות שבמחלוקת, עוד שתי חתימות של הנתבעת 1 ושמונה חתימות של הנתבע 2.

דיון והכרעה

14. לאחר שעיינתי בחומר הראיות שלפני ובבקשות הצדדים, מצאתי לדחות את הבקשה.

15. תקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), קובעת לעניין חוות דעת מומחה בעניין שאינו רפואי, כדלקמן:

" (א) רצה בעל דין להביא עדות בענין שבמומחיות, שאינו ענין שברפואה, לביסוס טענה מטענותיו, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו ענין לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות – תוגש חוות הדעת לא יאוחר מתשעים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת.

(ב) רצה בעל דין, שנמסרה לו חוות דעת כאמור בתקנת משנה (א),להגיש חוות דעת מטעמו כראיה במשפט באותו ענין- יגישה לבית המשפט לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; ".

כלומר, התקנות מחייבות הגשת חוות דעת מומחה בכתב עוד לפני שמיעת הראיות, וזאת במועדים הקבועים בתקנה 129 לתקנות.

תקנה 137 (א) קובעת לעניין אי קיום התקנות, כי:

"(ג) בעל דין שלא עשה כאמור בתקנה 129, לא ישמע בית המשפט עדות של מומחה מטעם בעל הדין, אלא אם כן ראה לנכון לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו".

מכאן, שעל חריגה מההסדר שבתקנה 129, חלה הוראת תקנה 137(ג) המחייבת מתן "טעמים מיוחדים שיירשמו".

16. חוות דעת מומחה הינה ראיה. בפסיקה הודגש כי ככלל, מחוייב בית משפט לשמור על הכללים הקובעים סדר הבאת ראיות, ובכללם החובה הדיונית המוטלת על צדדים להגיש את ראיותיהם "כחבילה אחת". עם זאת, עיקרון זה מפנה את מקומו כאשר בית המשפט סבור כי הגשת ראיה נוספת דרושה לשם בירור האמת, וכי יש בה כדי לסייע לו לעמוד באופן מלא על זכויותיהם המהותיות של הצדדים. במקרה כזה, עשוי בית משפט להעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל דין (בש"א (מחוזי נצ') 2259/08 מושקוביץ נ' מזרחי (פורסם ביום 8.2.09).

עוד נקבע, כי הגשת חוות דעת מומחה מטעמו של בעל דין לאחר שבעל הדין השני סיים להביא את ראיותיו, עלולה לפגוע בזכותו של מי שסיים הבאת ראיותיו (ראו: רע"א 7836/06 חאבני (הללי) נ' אטבליסמנט ניהול (פורסם ביום 1.2.07)).

17. הכלל לענין הגשתן של ראיות לבין המשפט הוא, כאמור, כי בעל דין צריך להגישן ב"חבילה אחת" (רע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ (פורסם ביום 30.7.02). רק מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות (ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן-נון, פ"ד מו(3) 738, 742). ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה; יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר (ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז(1) 661, 665).

18. במקרה הנוכחי, הגעתי לכלל מסקנה, כי לא קיימים "טעמים מיוחדים" שיצדיקו הגשת חוות דעת מומחה מטעם הנתבעים לאחר שהתובעת סיימה הבאת ראיותיה, וכי אין הצדקה למינוי מומחה מטעם בית המשפט.

כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 5.12.12, הצהיר ב"כ הנתבעים, כי "אתמול קיבלתי חוות דעת מטעם הבנק...מבקש להגיש חוות דעת נגדית...בתוך 30 ימים מהיום". בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 5.12.12, היו אמורים הנתבעים להגיש חוות דעת מטעמם בתוך 30 ימים.

הסוגיה שלדעת הנתבעים כיום מצריכה חוות דעת מומחה לכתב יד הייתה בידיעתם במשך תקופה ממושכת, ולמרות הזמן הרב שעמד לרשותם הם לא הגישו בקשה בעניין בטרם החלה (והסתיימה) שמיעת פרשת התביעה.

העתרות לבקשה בשלב זה, לאחר שהתובעת סיימה הבאת ראיותיה, תהווה פגיעה בלתי מידתית בתובעת. לא מצאתי כל סיבה להיענות לבקשה, שנועדה אך כדי לשפר עמדות והוגשה באיחור, ושלא בדרך הקבועה להגשת חוות דעת על-פי תקנה 129 לתקנות.

19. לאור האמור, אינני נעתר לבקשת הנתבעים למינוי מומחה להשוואת כתבי יד מטעם בית המשפט. הוצאות בקשה זו, יילקחו בחשבון בתום שמיעת הראיות.

20. פרשת ההגנה תשמע ביום 18.11.2013 שעה 09:00, ב"כ הנתבעים יזמן את עדיו, בתום שמיעת הראיות ייערכו ב"כ הצדדים לסכם את טענותיהם בעל פה.

סבורני כי טוב יעשו הצדדים אילו ינצלו את פרק הזמן העומד לרשותם, לבחינת האפשרות לסיום המחלוקת מושא התובענות מחוץ לכותלי בית המשפט.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ח' אב תשע"ג, 15 יולי 2013, בהעדר הצדדים.