1. בפני תביעת התובעת, ילידת 20.1.94, לפיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק") וזאת בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מתאונת דרכים מיום 10.4.09.

אין מחלוקת בין הצדדים באשר לחבות והמחלוקת הינה ביחס לגובה הנזק בלבד.

2. הפגיעה והנכות הרפואית: ממקום התאונה הובהלה התובעת לבית החולים "זיו" שם אובחנו שבר באגן ושברים בעצמות האף. התובעת אושפזה בבית החולים לתקופה של 6 ימים עברה בדיקות וטיפולים, ובין היתר, בוצע שחזור סגור של השבר באף.

ד"ר רוזן המומחה הרפואי בתחום א.א.ג. אשר מונה כמומחה מוסכם על הצדדים, קבע כי כתוצאה מהתאונה נגרם לתובעת שבר בעצמות האף עם הפרעה קלה עד בינונית במישור הקוסמטי והפונקציונלי בשיעור של 10% נכות על פי סעיף א-ב (1) 69 לתקנות המוסד לביטוח לאומי.

ד"ר אנגל, המומחה הרפואי בתחום אורטופדי אשר מונה כמומחה מוסכם על הצדדים, קבע כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 37 8 ב' מותאם, או לחילופין, לפגיעה בכושר הפעולה לפי סעיף 35 1ב' לתקנות המוסד לביטוח לאומי.

ד"ר גרושקביץ המומחה הרפואי בתחום הנוירוכירורגי אשר מונה כמומחה מוסכם על הצדדים קבע כי בעקבות התאונה עברה התובעת זעזוע מוח ולפיכך קבע לה נכות זמנית בשיעור 10% מיום התאונה למשך 3 חודשים ונכות נוירולוגית זמנית בשיעור 5% למשך 3 חודשים נוספים.

3. התובע חלק על קביעת המומחה בתחום א.א.ג. וביקש לחקרו ואילו הנתבעת חלקה על קביעת המומחה בתחום האורטופדי וביקשה לחקרו.

4. לטענת התובעת, נכותה התפקודית גבוהה בהרבה מזו הרפואית ויש להעמידה על 40%. לטענתה כמפורט בסיכומיה, מצבה הרפואי צפוי להשפיע על כושר השתכרותה באופן לא מבוטל. התובעת טענה כי למרות שד"ר רוזן העלה אפשרות של ניתוח לתיקון הפגיעה באף, אין לאלצה לעבור את הניתוח. בעניין זה הפנתה התובעת לחקירתו של ד"ר רוזן בעניין, לרמת הסיכון של הניתוח ולסיכויי ההצלחה. כן הפנתה התובעת לכך שד"ר רוזן השיב בחקירתו כי ייתכן וגם אחרי הניתוח תיוותר לה נכות.

5. לטענת הנתבעת לאור תשובת ההבהרה של ד"ר רוזן על פיה אם תעבור התובעת ניתוח, ניתן יהיה להעלים את נכותה, יש לקבוע כי לא תיוותר לתובעת נכות צמיתה בתחום אף אוזן גרון. הנתבעת הפנתה לכך שע"פ חקירת ד"ר רוזן, הרי גם אם התובעת לא תעבור את הניתוח ונכותה תיוותר, אין לנכות זו כל משמעות תפקודית. בנוסף חלקה הנתבעת על חוות דעתו של ד"ר אנגל. לטענת הנתבעת, סעיף 37 8(ב) אליו הפנה המומחה בתחום האורטופדי מתאים לנכות בגין שבר עם תזוזה ניכרת, בעוד השברים שנגרמו לתובעת הינם שברים ללא תזוזה ניכרת. לטענת הנתבעת, יש להעמיד את נכותה האורטופדית של התובעת על 5% בלבד. הנתבעת הוסיפה וטענה כי לנכות האורטופדית אין משמעות תפקודית מלבד השפעה קלה בעת הליכה וכי עדותה של התובעת ביחס למגבלותיה ולנזקיה היו עדות יחידה שלא נתמכה בעדויות נוספות. הנתבעת הפנתה לחקירתה של התובעת ממנה עלה שנכותה לא מגבילה אותה באופן כלשהוא ולפיכך כאמור, טענה הנתבעת כי לנכותה האורטופדית של התובעת אין השפעה תפקודית כלל.

דיון:

6. אמנם קביעת נכות רפואית היא עניין לבית המשפט להחליט בו וחוות דעת של מומחה, אינה אלא חלק מהראיות המובאות בפני בית המשפט. יחד עם זאת, לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחים, בחקירתם וכן במכלול החומר הרפואי ובחקירת התובעת, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את מסקנות המומחים:

הנכות האורטופדית: על פי קביעת ד"ר אנגל נמצאה בבדיקתו צליעה קלה, תנועות עמוד שדרה מותני תקינה- גבולית, רגישות באזור עמ"ש מותני ומפרק סקרו-איליאק משמאל. ד"ר אנגל קבע כי השבר בפוקוס היה חוץ מפרקי, ללא תזוזה ניכרת, או שינוי במבנה האגן. עם זאת, יש שבר קטן יותר בסקרום ללא תזוזה ניכרת אבל עם ערוב ומעט אי סדירות במפרק הסקרו- איליאקי ושבר כזה יכול להסביר את כאב הגב התחתון ואזור העכוז. בהתאם קבע המומחה את הנכות על פי סעיף 37 8 ב' מותאם- סעיף המתייחס לשבר של גוף חוליה בעמ"ש שהתרפא עם תזוזה ניכרת ובלי הגבלת התנועה של עמ"ש בקרבת החוליה הזו, או לחילופין על פי סעיף 35 1 ב'- סעיף המתייחס לארטריטיס רבמטואידית כשקיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות.

אינני מקבלת את טענת הנתבעת כאילו אין לקבל את קביעת המומחה:

בחקירתו הבהיר המומחה כי המסמכים הרפואיים על פיהם לא התלוננה התובעת בהמשך על כאבים הוצגו בפניו. אולם, המומחה הבהיר כי נערך לתובעת "מבחן טרנדלנבורג" -מבחן בו נדרש הנבחן לעמוד על רגל אחת. על פי הסבר המומחה, המדובר בבדיקה אשר קשה לנבדקים להמציא, וצירוף תוצאות מבחן פיסי זה שנערך לתובעת, בצירוף בדיקת ה- CT (שהצביעה על שבר שהשאיר אי סדירות במפרק- סקרו איליאק- אי סדירות שיכולה להסביר את תלונות התובעת), הביאו אותו למסקנה על פיה העריך את הנכות.

המומחה הבהיר כי הנכות שקבע מתייחסת להגבלה קלה ולפיכך הינה כאמור בסעיף 35 1 ב' לתקנות המתייחס להשפעה קלה על כושר הפעולה, או התנועות.

המומחה הפנה גם לסעיף 37 8 ב' אשר אמנם אינו מתייחס להגבלה קלה, אלא קובע 10% נכות אפילו במצב של אי הגבלת תנועה של עמ"ש (רק בשל העובדה שמדובר בשבר שהתרפא עם תזוזה ניכרת נקבעה בסעיף זה נכות). אולם המומחה הבהיר כי מדובר בקביעת אחוזי הנכות באופן מותאם לסעיף זה שכן אין סעיף מדויק שיתאים למצב התובעת.

אין לקבל את טענת הנתבעת כאילו חוות דעתו של המומחה מוטעית מאחר שסעיף זה מתייחס לשבר עם תזוזה ניכרת. ראשית כאמור, המומחה הבהיר כי מדובר בקביעה על פי סעיף מותאם בלבד. שנית, המומחה הבהיר בחקירתו כי אי סדירות במפרק יכולה להיכנס להגדרה של תזוזה ניכרת ולכן קבע נכות על פי סעיף זה באופן מותאם ולחילופין, על פי סעיף המתייחס להגבלה קלה בכושר הפעולה, כאמור.

המומחה הבהיר כי מדובר בשבר תוך מפרקי שהותיר אי סדירות במפרק ובמצב כזה נגרמים כאבים. המומחה הבהיר עוד כי אף שבדיקת ה- CT נערכה בסמוך לתאונה הרי שהרישום מיום 12/09 על פיו עדיין מצוינים כאב באגן ובאזור הסקרו איליאקי משמאל, בתוספת הבדיקה (מבחן טרנדלנבורג), שביצע, תומכים בממצאי בדיקת ה- CT ומביאים יחד למסקנה בדבר הליקוי שהיה ונותר.

המומחה הסביר, כי לא ראה צורך להורות על בדיקת CT נוספת שכן "זו בדיקה שכרוכה בהמון קרינה ולכן לא חשבתי שצריך לעשות עוד בדיקה כשאין סיכוי שזה השתפר" (עמ' 7 שורות 30-31). המומחה הפנה לכך שעל פי אישור הרפואי מ- 12/09 המתייחס לכאב באגן ובאזור הסקרו איליאקי משמאל, המצב מתאים לבדיקת ה- CT ולבדיקה הפיסית שלו שבוצעה לאחר 3 שנים, וכי מדובר בממצאים שלנבדק קשה להמציא (עמ' 8 שורות 18-21).

7. המדובר בקביעות שבמומחיות המבוססות על ידע מקצועי. חוות דעתו וחקירתו של ד"ר אנגל הצביעו על כך שמדובר במסקנה רפואית מבוססת ומנומקת ולא מצאתי לסטות מחוות דעתו.

בהערת אגב אציין לעניין קביעתו של המומחה כי הנכות מתאימה לסעיף בתקנות המל"ל באופן מותאם, כי כבר נפסק שבית המשפט אינו כפוף לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשל"ז- 1956 והנכות יכולה להיקבע גם לפי מדדים אחרים (ע"א 675/82 סלמן- אסדי נ. צמח כהן ואח' פ"ד ל"ח (4) 449). לפיכך, לא מצאתי כל פגם בקביעת הנכות באופן מותאם (הגם שהמומחה הבהיר כי לחילופין מתאימה הנכות גם לסעיף נוסף בתקנות).

כבר נקבע בפסיקה כי למומחה יתרון נוכח מומחיותו, מקצועיותו וניסיונו ובדרך כלל, ככל שלא קיים טעם ממשי המצדיק סטייה, יטה בית המשפט לאמץ את חוות דעת המומחה.

"המומחה ממונה לחוות דעתו בעניינים מקצועיים שלבית המשפט אין המומחיות והידע המקצועי לגביהם" (אורי גורן ועופר דרורי: "עדויות מומחים- היבטים דיוניים ומהותיים" וכן ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות ותחזוקה 2010:

"יחד עם זאת והגם שעדות מומחה אינה שונה מכל עדות הבאה בפני בית המשפט, יש להניח כי משהחליט בית המשפט למנות מומחה מטעמו בכדי שיביא בפני בית המשפט נתונים מקצועיים רלוונטיים להכרעה בסכסוך שבפניו, יאמץ הוא את ממצאי המומחה בהעדר סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כן".

במקרה דנן המדובר במומחה שמונה כמומחה מסוכם על ידי הצדדים, ואולם מהותה של ההלכה חלה גם לגביו וכאמור, לא מצאתי לסטות מקביעותיו המקצועיות ואני מעמידה את נכותה הרפואית של התובעת בתחום האורטופדי על 10%.

8. הנכות בתחום אף אוזן גרון: ד"ר רוזן קבע בחוות דעתו כי בבדיקת האף קיימת בליטה קטנה בגב האף ובמישוש אפשר להרגיש שעצמות האף אינן חלקות ויש גבשושית קטנה. כן קבע כי בתוך האף קיימת סטייה של מחיצת האף בחלקה העליון לצד שמאל וכן ישנה קריסטה תחתונה לימין, נפיחות בינונית של הקונכיות התחתונות ובבדיקה נמצאו מעברי אוויר בינוניים.

על פי קביעת המומחה, המדובר בהפרעה קלה עד בינונית באף, הן במישור הקוסמטי והן במישור הפונקציונאלי, המעניקה נכות בשיעור 10% על פי סעיף 69 (1) א-ב לתקנות המל"ל. יחד עם זאת, הוסיף המומחה כי ההפרעה ניתנת לתיקון על ידי ניתוח ספטו רינופלסטי.

בתשובותיו לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו הבהיר המומחה כי הניתוח גם יישר את מחיצת האף וגם ישפר את מראהו ובמידה וייערך לא תיוותר לתובעת נכות צמיתה. אולם המומחה לא אישר כי המדובר בניתוח נפוץ, או כאילו סיכויי הצלחתו רבים וסיבוכיו מעטים.

בחקירתו בבית המשפט הבהיר המומחה כי 2 הניתוחים (קוסמטי לתיקון חיצוני של האף ופונקציונלי ליישור מחיצת האף) אינם כרוכים בסיכונים גדולים (המדובר בסיבוכים של דימום מיד לאחר הניתוח שבד"כ אינו קריטי או זיהום) והסיכון העיקרי הוא אי שביעות רצון של המטופל מהתוצאות. סיבוכים נוספים האפשריים לעיתים רחוקות הינם: אף שיקבל צורה של מקור או אוכף (עמ' 4 לפרוטוקול). בהמשך הבהיר המומחה כי בגלל האופי הרגשי של ניתוחי אף וחוסר שביעות רצון של המנותחים, אחוז הניתוחים החוזרים גבוה ועומד על בין 5%-10% (עמ' 5 לפרוטוקול). המומחה לא הסכים עם המאמר שהציג ב"כ התובעת כאילו המדובר ב- 40% ניתוחים חוזרים.

עוד הבהיר המומחה כי רק מקרים נדירים של סיבוכים לאחר ניתוחים מסוג זה, לא ניתנים לתיקון וכי הרוב במכריע של הסיבוכים הם סיבוכים קטנים שניתנים לתיקון.

כן הבהיר המומחה לעניין הניתוח ליישור מחיצת האף כי: "ניתוחי יישור מחיצת האף אינם מוצלחים ב- 100% ולא תמיד אנחנו משיגים מעבר אוויר טוב משני הצדדים" (עמ' 6 לפרוטוקול). המומחה אישר כי כוונתו בתשובת ההבהרה היתה כי אם הניתוח יצליח, רק אז לא תיוותר נכות ומידת ההצלחה תוכל להיוודע רק בתום תקופת הריפוי.

לסיכום הבהיר המומחה: "המצב של האף שלה הוא כזה שאם היא תעבור ניתוח, הסיכויים שהניתוח יהיה מוצלח והיא תישאר ללא נכות הם גבוהים. הסיכוי שייגרם לה נזק הוא קטן באחוזים... ב- 90% מהמקרים הסיכויים שהיא תעבור את הניתוח בהצלחה, הם גבוהים. אז יש 5%-10% שיצטרכו ניתוח חוזר אבל זה רק יחסית גבוה, כי כמו שאמרתי ב- 90% תהיה הצלחה" (עמ' 7 לפרוטוקול). לגבי הרעת המצב בניתוח הבהיר המומחה כי מדובר באחוזים נדירים.

9. אמנם חובת הקטנת הנזק הינה חובה שהוכרה בפסיקה גם ביחס לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, שכן סעיף 4 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה- 1975 מפנה לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) בכל הקשור לזכות לפיצוי על נזק גוף (ראה ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ. בורבה וערעור שכנגד פ"ד מ"ט (2) 257).

יחד עם זאת, לגבי חובת הקטנת הנזק בדרך של ביצוע ניתוח כבר נאמר: בע"א 449/81 בן לב בע"מ נ. מגד בע"מ 78:

"כל ניתוח טומן בחובו סכנות, בין גדולות ובין קטנות. זכותו של אדם להחליט, אם הוא מוכן לקחת על עצמו את הסיכון הכרוך בניתוח אם לא, ואין ללחוץ עליו בקבלת החלטה זו, לא בדרך ישירה ולא בדרך עקיפה של הפחתת סכום הפיצויים המגיע לו, בשל סירובו לעבור את הניתוח".

זכות זו של האדם לגופו קיבלה משנה תוקף, עם חקיקת חוק – יסוד כבדוד האדם וחירותו אשר קובע בסעיף 2:

"אין פוגעים בחייו בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם".

ניתוח רפואי הינו בגדר פגיעה בגופו של האדם ולפיכך עיון בפסיקה מעלה כי כל עוד עמדת הנפגע שלא לעבור ניתוח הייתה כנה מבחינה סובייקטיבית וסבירה אובייקטיבית, לא הוכרה דרישה להפחית את הפיצוי המגיע לו בגין סירובו לעבור ניתוח. אולם, כאשר בית המשפט לא השתכנע כי עדותו של הנפגע כנה וסבירה, נקבע כי אין הצדקה לסירובו לעבור ניתוח. ראה לדוגמא ת"א (ים) 14799/00 דניאל דוד נ. שמש וכן ראה ע"א 252/86 גולדפרב נ. כלל חברה לביטוח פ"ד מ"ה (4) 45. מנגד ראה ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ. בורבה אוזכר לעיל.

בפסק גולדפרב סיכם בית המשפט את השיקולים המנחים בגדר בחינת חובתו של הניזוק להקטין הנזק באמצעות ניתוח:

"בקביעת הנטל להקטנת הנזק יש להתחשב במספר גורמים: מחד גיסא עומד הנתון כי לא הניזוק הוא שהביא את הנזק על עצמו אלא המזיק הוא שגרם לנזק. כמו כן, יש להתחשב בכך כי במקרים מסוימים כגון בקיום ניתוח בגופו של הניזוק, נדרש מהניזוק להסכים לפגיעה בגופו (ראה קציר עמ' 604) יש לקחת בחשבון גם כי האמצעים להפחתת הנזק- כמו אמצעים להערכתו- אינם מדויקים וכי קיימת סכנה כי ההפחתה תפגע בעצם החזרת המצב לקדמותו. סכנה זו קשה היא במיוחד אם נדרש הניזוק לעמיד עצמו בפני סיכון פיזי שתוצאותיו אינן ודאיות. מאידך גיסא, עומד הנתון כי הניזוק אינו צריך להטיב את מצבו כתוצאה מהתאונה. מטרת הפיצוי אינה בהענשת המזיק ואין צידוק חברתי לפצות על נזק שניתן למלאו. יהיה זה בזבוז של המקורות במשק, אם ניזוק יקבל פיצוי בגין נזק שניתן היה למנעו... הגורמים השונים, שיש לקחת בחשבון, עומדים לעיתים בסתירה האחד לשני. נדרשת פעולת 'שקילה' ו'איזון'. זו צריכה להיעשות על רקע תפיסות היסוד של שיטתנו המשפטית. היא צריכה להתחשב במבנה השיטתי של המשפט, ובחובות ובנטלים המוטלים במקרים דומים... היא צריכה להביא לתוצאה הנראית לשופט כצודקת. פעולת שקילה ואיזון זו מעניקה לעיתים שיקול דעת לרשות השופטת, המעצבת את אמת המידה הראויה להתנהגות הבינ-חברתית תוך התחשבות ברמות התנהגות דומות המוכרות בשיטתנו".

10. במקרה דנן, הצהירה התובעת מפורשות בתצהירה כי היא חוששת ואינה מוכנה לקחת על עצמה את הסיכונים שבשני הניתוחים וכי בעקבות הטיפולים הרפואיים שעברה, לרבות שחזור השבר באף, נגרם לה כאב וסבל רב וכן פחד ממשי מניתוחים. התובעת הצהירה כי החליטה שלא לעבור את הניתוח. התובעת לא נחקרה כלל על האמור בתצהיר בעניין זה.

ההלכה היא כי הוכחת הטענה כי הניזוק לא עמד בחובה להקטין את נזקו, מוטלת על המזיק (ע"א 120/00 יעל נ. בצלאל). במקרה דנן, כאמור, התובעת לא נחקרה על הנטען בתצהירה בדבר החשש והפחד שלה מהניתוח, או על החלטתה שלא לעברו.

סבורתני כי בנסיבות בהן הובהר כי הנכות כיום כלל אינה תפקודית (ראה פירוט להלן), ומשראיתי את התובעת עת העידה בפני וחזותה אינה מעידה על פגם כלשהוא, ואדגיש כי לא הבחנתי בליקוי כלשהוא באפה, הרי בנסיבות אלה, שוכנעתי כי אין לאלצה לעבור את 2 הניתוחים (!). גם אם הסיכונים הכורכים בניתוחים אינם גדולים, הרי שעה שחזותה של התובעת נאה והנכות אינה מגבילה אותה, אינני סבורה כי חובה עליה לעבור ניתוחים מהם הינה חוששת ואשר הובהר כי אינם מוצלחים ב- 100%, וכי בשל אופיים הרגשי של הניתוחים (ניתוחי אף במרכז הפנים), ישנם מנותחים רבים שאינם שבעי רצון עד כדי, 10% המבקשים לעבור ניתוח נוסף.

אדגיש, כי אילו היה מדובר בנכות המגבילה את התובעת, ייתכן שמסקנתי הייתה שונה ובשקלול הנתונים הייתה מתקבלת המסקנה כי החלטה שלא לעבור את הניתוחים אינה סבירה. אולם, כאמור, שעה שהתובעת כלל לא נחקרה אודות חששה מהניתוחים ושעה שחזותה הייתה נאה בעיני גם בנכותה והובהר על ידי המומחה, כי אין בנכות כל השפעה תפקודית, הרי שסירובה לעבור ניתוחים נוספים באפה, אינה חורגת ממתחם ההתנהגות של נפגע סביר במצבה ואין לאלצה ליטול על עצמה את הסיכונים הכרוכים בניתוחים, גם אם אינם מסכני חיים.

לפיכך, הנכות הרפואית של התובעת בתחום אף אוזן גרון עומדת על 10%.

11. הנכות התפקודית: המושג "נכות תפקודית" בא לבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקודי כתוצאה מהנכות הרפואית. אמנם ישנם מקרים בהם הנכות הרפואית משקפת גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. אך לא תמיד כך ולעיתים הנכות הרפואית אינה זהה לנכות התפקודית.

במקרה דנן, הבהיר המומחה בתחום אף אוזן גרון כי הנכות בתחום זה כלל אינה מפריעה לתפקוד התובעת וכי גם אם התובעת לא תבצע את הניתוח "בשום אופן לא יכולה הנכות בתחום זה לגרום לה לאי נוחות, או פגיעה תפקודית בעבודה" (ראה עמ' 8 לפרוטוקול). כפי שצוין לעיל, התרשמתי מהתובעת עת העידה בפני כי המדובר בבחורה נאה ולא ניתן להבחין כלל בפגם באפה. יצוין כי גם בחוות דעת ד"ר רוזן נקבע כי אפשרות האבחנה בגבשושית הקטנה בגב האף הינה רק במישוש. אציין כי גם בתצהירה לא פירטה התובעת כיצד הנכות בגין הפגיעה באפה מגבילה אותה, או עשויה להגביל אותה בעתיד והעלתה את הטענות בעניין נכותה התפקודית באופן כללי וסתמי. לאור האמור, לא מצאתי כל השפעה תפקודית בגין הגבשושית הבלתי נראית, או בגין הסטייה במחיצת האף בתוך האף. דווקא שעה שהתובעת העידה כי היא לומדת ומתעתדת לעבוד כעובדת סוציאלית, לא מצאתי כי הנכות בתחום זה (אשר הובהר כי כלל אינה משפיעה על התפקוד ואפילו לא גורמת לחוסר נוחות) תגביל את תפקודה.

יחד עם זאת, לעניין הנכות בתחום האורטופדי שוכנעתי כי המדובר בנכות רפואית המשקפת נכונה גם את המגבלה התפקודית. ראה בעניין זה דברי בית המשפט בע"א 3049/93 גירוגיסאן נ. רמזי אח' פ"ד נ"ב (3) 792:

"בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי- כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל- תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכות התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות... רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירם "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בדך כלל. למידת השפעתה של כושר השתכרותו של התובע המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא יכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית".

במקרה דנן המדובר בנכות רפואית אורטופדית אשר במהותה הינה נכות שיש בה כדי להוות נקודת מוצא לבחינת השפעתה על תפקודיות הנפגע. המדובר בתובעת שנפגעה בהיותה קטינה והמומחה הרפואי אף הבהיר כי לעניות דעתו מדובר בליקוי תפקודי של 10% וכי אי סדירות במפרק יכולה אף להחמיר במהלך השנים. למרות שהמומחה הבהיר כי מבחינת פעולות היום- יום מסוגלת התובעת לבצען לבדה וההגבלות יבואו לידי ביטוי רק בפעולות מאומצות של הליכה, ספורט, טיולים וכיוב',עדיין כאמור, עמד המומחה על כך שנוכח אפשרות ההחמרה במצבה במהלך השנים הרי שב- 10% נכות שנקבעו, יש כדי לשקף את נכותה גם לעתיד (עמ' 9 שורה 45).

אינני מתעלמת מכך שהתובעת העידה כי היא לומדת במכללת צפת ניהול וסוציולוגיה וכי בכוונתה לעבוד כעו"ס, עבודה שאינה פיסית במהותה. יחד עם זאת, כאמור, המומחה העיד כי עם השנים מצבה של התובעת עשוי להחמיר עד כדי גרימת שינויים ניווניים. התובעת הינה סטודנטית שטרם השתלבה בשוק העבודה ובשלב זה אין לדעת האם וכיצד תתמיד בעבודתה כעו"ס בעתיד. ברי, כי נוכח דברי המומחה, לנכות תהיה השפעה רבה יותר על מקצועות שכרוכים בעבודה פיסית תוך כדי הליכה, או עמידה ממושכים (כמו מוכרת- עבודה בה עבדה עובר ללימודיה) על פני מקצועות שהינם משרדיים.

בגין הקושי להעריך את יכולת ההשתלבות וההתמדה במקצוע בשוק העבודה ביחס לקטינים או צעירים שטרם השתלבו בשוק העבודה, נקבע בפסיקה כי בדרך כלל הנכות הרפואית של הצעיר היא זו שתשמש כלי לקביעת הנכות התפקודית שכן ביחס לקטינים וצעירים,ההערכה של מידת השפעת המגבלה התפקודית על המקצוע בו יעסקו קשה היא (ראה ע"א 5148/05 קוגלמס נ. לוי ואח', ע"א 3049/93 גירוגסיאן נ. רמזי אוזכר לעיל, ע"א יונס נ. המאגר הישראלי לביטוח רכב פ"ד מ"ג (3) בע"מ 878-879, ע"א 169/77 שורץ נ. ליברמן פ"ד ל"ב (3) 56).

לעניין אופן חישוב הפסדי השתכרות לעתיד, החישוב יעשה על בסיס השכר הממוצע במשק לאחר ניכוי מס שכן גם בעניין זה ההלכה הפסוקה מורה אותנו כי כאשר מדובר במי שיש קושי לנבא את כושר השתכרותו, שכן טרם השתלב בשוק העבודה ונפגע בהיותו קטין, יעשה בית המשפט שימוש בחזקה עובדתית על פיה אלמלא התאונה היה הניזוק משתכר בשיעור השכר הממוצע במשק (ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ. רים אבו חנא, ע"א 10990/05 פנץ נ. הראל חברה לביטוח בע"מ).

12. חישוב נזקיה של התובעת הינם לפיכך כדלקמן:

כאב וסבל: בהתאם לתאריך לידתה של התובעת (20.1.94), 7 ימי אשפוז ונכות משוקללת בשיעור 19%, מגיע הפיצוי לו זכאית התובעת בגין ראש הנזק של כאב וסבל בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו- 1976, לסך של 38,580 ₪.

הפסדי שכר לעבר: בעת התאונה הייתה התובעת קטינה ולא נגרמו לה כל הפסדי שכר שהם. לאחר שסיימה את לימודיה עבדה התובעת בחנות בגדים והעידה כי עבדה במשמרת של 4 שעות "כי זה מה שרצה בעל החנות" (עמ' 11 שורה 18), ובהמשך "ככה 4 שעות" (עמ' 15 שורה 3). עוד העידה התובעת כי במקביל לעבודתה בחנות הייתה תקופה שאף לימדה שיעורים פרטיים לילדים (עמ' 12 שורה 16-17). התובעת העידה כי לא ניסתה כלל לעבוד בעבודות נוספות וכי אף כיום אינה עובדת במקביל ללימודיה שכן אביה מממן אותה.

הפסדי שכר בעבר הינו ראש נזק מיוחד אותו יש להוכיח. מאחר שהתובעת לא הוכיחה כי רצתה, או ניסתה, לעבוד עד היום בהיקף גדול יותר מזה שעבדה בו, לא הוכיחה כי נגרמו לה עד היום הפסדי שכר כתוצאה מהתאונה.

הפסדי שכר לעתיד: כאמור לעיל יחושבו ההפסדים בראש נזק זה על פי נכות תפקודית של 10% בהתייחס לשכר הממוצע במשק. התובעת הינה כיום סטודנטית אשר העידה כי הסיבה לכך שאינה עובדת היא כי אביה מממן אותה והתובעת לא טענה כלל כי אינה עובדת מחמת מגבלה כלשהיא. מאחר שהתובעת הינה כאמור סטודנטית הממומנת על ידי אביה, ולפיכך בוחרת להקדיש את זמנה ללימודים, ומאחר שלא הוכח כי הסיבה שאינה עובדת קשורה לנכותה, יערך חישוב ההפסדים לעתיד רק מעת סיום לימודיה בעוד שנתיים.

השכר הממוצע במשק לפי פרסומים עדכניים של הלשכה לסטטיסטיקה עומד על 9,050 ₪ ובניכוי מס על סך של 8,600 ₪.

240,052= 296.1291X 0.9426 X 8,600 X 10%

מקדם הוון ל- 44 הוון כפול לעוד 3 שנים שכר ממוצע במשק

שנים

הפסדי פנסיה: על פי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים התשי"ז- 1957 נקבע כי כל עובד שכיר זכאי לביטוח פנסיוני. יחד עם זאת, מחישוב הפסדי הפנסיה יש להפחית את אותו חלק יחסי שהתובעת תחסוך בגין הפרשה קטנה יותר על חשבונה. לאור גילה הצעיר של התובעת והעובדה שלא ניתן לקבוע בוודאות את אופי עבודתה בעתיד, מן הראוי על פי הפסיקה, לחשב את הפסדי הפנסיה על פי 10% מהפסדי הכנסתה (ראה ת"א (מחוזי ת"א) 1781-09 אלעוברה נ. קרנית וכן ע"א 7548/03 שפורן דיווי נ. כלל חברה חברה לביטוח ואח').

סה"כ הפסדי פנסיה עומדים לפיכך על סך של 24,005 ₪.

הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים וניידות בעבר- בהתחשב בכך שמדובר בפיצוי שיש לפסקו רק בגין השתתפות התובעת בתרופות ובטיפולים מעבר לאלו הכלולים בסל הבריאות ולאחר שעיינתי במסמכים הרפואיים המצביעים על הטיפולים להם נזקקה התובעת בעבר ובקבלות שצרפה לתביעתה, אני מעריכה את ההוצאות לטיפולים הרפואיים והנסיעות אליהם, בתוספת הוצאות ניידות בתקופה שהייתה התובעת מוגבלת, בסך גלובלי של 12,000 ₪.

הוצאות לעתיד: התובעת לא הוכיחה כי היא נזקקת כיום לטיפולים רפואיים, או תזדקק להם לעתיד. כאמור לאור חוק הבריאות ובהעדר ראיה להוצאות רפואיות בעתיד, אין מקום לפסיקת פיצוי בראש נזק זה.

עזרת צד ג' לעבר: שוכנעתי כי בתקופה לאחר התאונה, בימי האשפוז ובשבועות שלאחר מכן, עת הייתה תובעת מוגבלת ומטופלת, נזקקה התובעת לעזרת הוריה מעבר לעזרה הרגילה והשגרתית בין בני משפחה. גם אם הוריה לא העידו, הרי אופי הפגיעה והמגבלות מהם סבלה לאחר התאונה, כעולה מהמסמכים הרפואיים, חייבו עזרה כאמור. לאור המסמכים הרפואיים שוכנעתי כי הפיצוי עבור עזרת צד ג' ראוי שיפסק על דרך האומדן בגין עזרת ההורים בתקופה שלאחר התאונה ובסך של 6,000 ₪.

עזרת צד ג' לעתיד: בהתאם לעדות ד"ר אנגל התובעת אינה מוגבלת בפעולותיה היומיומיות אם כי ייתכן שבעתיד מצבה יחמיר. מאחר שמדובר בנכות אורטופדית הרי שגם אם המדובר ב- 10% נכות בלבד, סביר כי בעתיד לאחר שתינשא ותנהל משק בית, תזדקק התובעת לעזרה בעבודות הבית, אם כי אין המדובר בעזרה החורגת באופן ניכר ממה שהייתה נזקקת כאשה עובדת ממילא. לפיכך ובנסיבות, אני מעריכה את הפיצוי בראש נזק זה לעתיד באופן גלובלי בסכום של 30,000 ₪ בלבד.

בהערת אגב יצוין כי התובעת לא ידעה להסביר בחקירתה את הסכומים שנרשמו בתצהיריה ביחס לנזקיה לעניין הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה או עזרת צד ג' וניכר כי רישום הסכומים הנטענים בתצהירה לא התבסס על נזקים מוכחים אלא נטען באופן סתמי.

13. לאור האמור סך כל נזקיה של התובעת עומדים על:

1. כאב וסבל- 38,580 ₪.

2. הפסדי שכר לעתיד- 240,052 ₪.

3. הפסדי פנסיה- 24,005 ₪.

4. הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה וניידות בעבר- 12,000 ₪.

5. עזרת צד ג' לעבר- 6,000 ₪.

6. עזרת צד ג' לעתיד- 30,000 ₪.

סה"כ- 350,637 ₪.

לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסך 13% בצירוף מע"מ כדין .כן יש להוסיף החזר אגרה משוערכת וכן את הוצאות התובעת לצורך תשלום למומחים שמונו (בעניין זה אציין כי מאחר שדר' גרושקביץ קבע נכות זמנית, הרי שמינויו לא היה מיותר ויש להשיב לתובעת גם את הסכום ששילמה בגין חוות דעתו).

הסכומים כמפורט לעיל ישולמו לתובעת ע"י הנתבעת 2 תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ל' אדר תשע"ד, 02 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.