מבוא

1. התובע, מר אייל בונדיז, הגיש תביעה על סך 300,000 ₪ כנגד הנתבעים, מר מריו מרדכי גראד (להלן: "הנתבע") וכנגד חברת מריו ג. ייזום ופיתוח עסקים בע"מ (להלן: "הנתבעת").

התובע והנתבע נדברו לרכוש במשותף מחצית ממגרש, המצוי בחוף התכלת בהרצליה, גוש 6606, חלקה 174 (להלן: "הנכס") ונמצא בבעלות צד ג'. החלק השני של המגרש מצוי בבעלות הנתבעת, חברה בבעלות הנתבע.

בסופו של דבר, עסקת הרכישה של המגרש מצד ג' בוטלה ולא יצאה אל הפועל.

התובע טוען כי הנתבעים לא השיבו לו את מלוא הכסף שהעביר במסגרת ההתקשרות, ועדיין מחזיקים בסך של 200,000 ₪ אשר העביר לידי הנתבע במזומן.

הנתבעים טוענים כי לא קיבלו את אותם 200,000 ₪ במזומן אלא הנתבע קיבל מהתובע אך ורק שני שיקים בנקאיים על סך 100,000 ₪ כל אחד, וכי הנתבע השיב לתובע את מלוא כספו.

מכאן התביעה.

2. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית וכן תמלילי שיחות שנערכו בינו לבין הנתבע.

הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית.

התובע ביקש לזמן עדים נוספים ללא הגשת תצהיר. תחילה ביקש להזמין ארבעה עדים. את דודו, את עו"ד ז'נו אשר ייצג את הצדדים במו"מ מול המוכרת, את הגב' ליאורה ספקטור, בעלת השליטה בחברת ליעד נכסים בע"מ (להלן: "ליעד נכסים ו/או המוכרת"), המחזיקה והבעלים של הנכס ואת עו"ד לבונטין, שיצג את ליעד נכסים ואת הגב' ספקטור במו"מ לכריתת הסכם המכר שבסופו של דבר לא יצא אל הפועל.

בהחלטת בית המשפט שניתנה בדיון מיום 17.5.12, נקבע כי ב"כ התובע יפנה לעדים ויברר האם יסכימו לתת תצהירים וככל שלא יסכימו, תינתן לו רשות לזמנם למתן עדות בבית המשפט.

התובע הגיש, ביום 17.6.12, בקשה לזמן שניים מתוך ארבעת העדים האמורים, את הגב' ספקטור ואת עו"ד לבונטין. בבקשתו ציין כי נעשו פניות לעדים אך הוא לא זכה לשיתוף פעולה מצידם ועל כן ביקש זימונם ללא הגשת תצהיר. בית המשפט התיר את זימון העדים.

טענות התובע

3. התובע טוען, כי במהלך חודש אפריל 2008 חיפש קרקע לרכישה. דודו של התובע, איש עסקים המתגורר בחו"ל, הכיר לתובע את הנתבע. לטענתו, הנתבע הוצג כסוחר קרקעות, יזם נדל"ן מצליח, אמין ובעל נכסים רבים.

התובע והנתבע דנו באפשרות לרכוש קרקע בפרדסיה, אולם לבסוף הנתבע הציע לתובע לרכוש חלק מהמגרש בחוף התכלת בהרצליה. התובע טוען כי במשך התקופה הנתבע התקרב אליו ורכש את אמונו, אפילו ציין בפניו כי הוא כמו בן עבורו.

התובע טוען, כי הנתבע פעל באמצעות הנתבעת, חברת נדל"ן שבבעלותו וניהולו של הנתבע. התובע טוען לאחריות הנתבעים כלפיו ביחד ולחוד.

התובע טוען, כי הוסכם שישלם תמורת חלקו בנכס סך של 630,000 ₪ באופן הבא: 400,000 ₪ ישולמו ישירות לנתבע ושני שיקים נוספים בסך כולל של 230,000 ₪ יועברו לפיקדון אצל עו"ד ז'נו.

התובע טוען, כי ביום 7.7.08 נפגש עם הנתבע מחוץ לסניף הבנק של התובע, אז מסר לידי הנתבע שיקים בנקאיים בסך של 200,000 ₪, סכום במזומן בסך של 150,000 ₪ וכן סכום במזומן בסך של 9,900 $ ובסה"כ סך של 400,000 ₪.

לטענת התובע, לאחר מכן ניגש למשרדו של עו"ד ז'נו והפקיד בידיו שיק על סך 115,000 ₪ לפקודת המוכרת וחתם על ייפוי כוח לעו"ד ז'נו, לצורך עריכת הסכם המכר עם המוכרת.

התובע טוען, כי כאשר חלף זמן וראה כי הנתבע אינו משלים את עסקת הרכישה של המגרש, הבין כי משהו אינו כשורה ועל כן דרש את כספו בחזרה. לטענתו, הנתבע הודה בפניו כי הכסף שמסר לו "התאדה".

התובע טוען, כי פנה לעו"ד ז'נו, שסיפר לו כי הגב' ספקטור לא הסכימה, בסופו של דבר, למכור את הנכס ועל כן העסקה לא יצאה אל הפועל. עו"ד ז'נו השיב לתובע את השיק על סך 115,000 ₪ שהופקד בידיו.

לאחר ביטול העסקה, הנתבע התחמק מהשבת הכספים לתובע.

התובע שלח לנתבע מכתב דרישה ביום 26.11.08 ובו דרש את השבת הסכומים ששולמו על ידו בשיקים בנקאיים לנתבע והן את סכומי המזומן. הנתבע לא השיב למכתב זה. רק לאחר שהתובע התריע כי יגיש תלונה במשטרה, השיב לו הנתבע סך של 200,000 ₪ המשקפים את הכספים שנמסרו באמצעות שיקים בנקאיים. הכספים ששילם לו התובע במזומן לא הושבו עד היום.

התובע טוען, כי בדיעבד גילה, שכבר ביום 15.7.08 נודע לנתבעים כי העסקה לא תצא אל הפועל. כלומר, כשבוע לאחר שהנתבע קיבל את הכספים לידיו מהתובע, כבר ידע הנתבע שהעסקה בוטלה.

טענות הנתבעים

4. לטענת הנתבעים, בשנת 2003 רכש הנתבע מכונס נכסים, באמצעות הנתבעת 2, מחצית (500 מ"ר) מהמגרש. המחצית השנייה של המגרש הינה בבעלות חברת ליעד נכסים, בשליטתה של הגב' ספקטור. לימים יזמה הגב' ספקטור את מכירת חלקה במגרש לנתבע. במסגרת המו"מ נערך זיכרון דברים והנתבע שילם "דמי רצינות".

הנתבע הציע לתובע לרכוש איתו את הנכס בחלקים שווים. הנתבע טוען, כי התובע התעניין מאוד בהצעה, ביקש לראות את המגרש, בחן את הניירת המשפטית ונסח הטאבו. הצדדים נפגשו מספר פעמים והובהר לתובע כי הקרקע נשוא העסקה הינה בבעלות צד ג' והעסקה עדיין נמצאת בשלבי מו"מ.

הנתבע טוען, כי התובע ידע וראה אצל עו"ד ז'נו את טיוטת ההסכם וראה כי סכום העסקה הינו 431,000 ₪ בלבד. הסכומים המופקעים להם טוען התובע, אינם מתאימים למציאות ועולים בכ- 200,000 ₪ מעל הסכום שסוכם עם המוכרת עבור כל הנכס.

התובע העביר לנתבע סך של 200,000 ₪ בשיקים בנקאיים וסך נוסף של 115,000 ₪ הועבר לפיקדון אצל עו"ד ז'נו. כאשר סך נוסף של 115,000 ₪ היה אמור לעבור מהתובע למוכרת, באמצעות עו"ד ז'נו, באם החוזה היה יוצא אל הפועל.

הנתבע טוען, כי התובע לא שילם סכומים מעבר לסכומים הקבועים בהסכם וממילא כל הסכומים ששילם הושבו לו.

הנתבע טוען, כי התובע הוא זה שחזר בו מההסכם, זאת עוד בטרם בוטלה העסקה עם הגב' ספקטור.

לטענת הנתבע, התובע אינו תמים כפי שטוען. התובע הינו איש מחשבים משכיל, שלא היה נותן כספים במזומן בלא קבלת מסמך המעיד על כך. התובע הקליט את הנתבע ואסף ראיות ויש ללמוד מכך כי מדובר באדם מתוחכם.

הנתבע טוען, כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח טענתו לתשלום סכום במזומן. התובע אף כשל בכך שנמנע מלזמן עדים רלוונטיים. התובע לא זימן את עו"ד ז'נו ואף לא את דודו כדי לתמוך בגרסתו.

הנתבע טוען, כי התובע מטעה את בית המשפט בעניין תמלילי השיחות שהוגשו. התמלילים צורפו ללא ציון התאריכים בהם נערכו וממילא אינם תומכים בגרסת התובע. התובע אף נמנע מלהציג לבית המשפט את מלוא התמלילים שערך.

הנתבע מבקש ללמוד על התנהגות התובע מכך שהתובע ביקש לזמן את הגב' ספקטור ועו"ד לבונטין על אף שלא הגישו תצהיר מטעמו, בעוד שבדיון התברר כי כלל לא התבקשו לחתום על תצהיר וככל והיו מתבקשים, היו נעתרים לבקשה.

דיון והכרעה

5. בסמוך לחודש אפריל 2008 התעניין התובע ברכישת מגרש לבניית בית. דודו של התובע קישר בין התובע לנתבע וערך את ההיכרות ביניהם.

ביום 22.5.08 נחתם הסכם בין הנתבע לבין לגב' ספקטור, על פיו סוכם על מכירת חצי המגרש שבבעלות המוכרת, במחיר כולל מע"מ של 110,000 $. במעמד תחילת ההסכם, הפקיד הנתבע בידי הגב' ספקטור ע"ח 1,000 יורו (ההסכם הוגש וסומן ת/1).

תחילה בדקו הצדדים אפשרות אחרת, אולם לבסוף הציע הנתבע לתובע לרכוש עמו את החלק של המוכרת במגרש, כפי שיפורט להלן.

בהתאם לנסח טאבו (שצורף לסיכומי הנתבעים) המגרש הינו בשטח של 1,013 מ"ר. מחצית מהמגרש בבעלות הנתבעת, והמחצית השנייה מהמגרש בבעלות ליעד נכסים בע"מ.

הנתבע הציע לתובע לרכוש עמו את המחצית השנייה של המגרש, הנמצאת בבעלות ליעד נכסים, באופן שבהשלמת העסקה, הנתבעת תהיה הבעלים של 75% מכלל המגרש והתובע יהיה הבעלים של 25% מהמגרש.

6. התובע הצהיר, כי הנתבע טען בפניו, כי מדובר במגרש בשווי של כמיליון דולר ואת רבע המגרש שהוא עתיד לרכוש, הנתבע ימכור לו במחיר נמוך בהרבה משוויו האמיתי (ס' 10 לתצהיר התובע). כמו כן, הנתבע סיפר לו כי יש לו קשרים רבים במס שבח והוא יבצע את העסקה במינימום עלויות מס (ס' 12 לתצהיר התובע).

7. ביום 7.7.08 משך התובע מחשבון בנק שלו בבנק הפועלים בכפר יונה, סך של 200,000 ₪ בשיקים בנקאיים וסך של כ- 200,000 ₪ נוספים במזומן (האישורים הוגשו וסומנו ת/ 5

1-4).

אין מחלוקת כי התובע מסר לנתבע לאחר מכן שני שיקים בנקאיים בסך 100,000 ₪ כל אחד ערוכים לפקודת הנתבע.

8. באותו היום (7.7.08) הפגיש הנתבע את התובע עם עו"ד ז'נו אשר באמצעותו היתה אמורה להתבצע העסקה. לתובע הוצגה טיוטת חוזה ראשונית לעניין הסכם המכר (ס' 14 לתצהיר התובע). התובע בתצהירו אינו מציין מה היה סכום התמורה שהופיע על גבי טיוטת ההסכם. בחקירתו בבית המשפט טען התובע כי ראה טיוטת הסכם שסכום התמורה המצוין בה הינו סך של 230,000 ₪ עבור רבע מגרש (עמ' 23 לפרוטוקול).

טיוטת הסכם מכר בה הופיעה ליעד נכסים כמוכרת המגרש, הוגשה וסומנה ת/4. עיון במסמך מלמד כי הועבר בפקס למשרדו של עו"ד ז'נו ביום 7.7.08 בשעה 18:33. על פי סעיף 4 להסכם, התמורה החוזית הינה 431,000 ₪.

ביום 7.7.08 חתם התובע על ייפוי כוח בלתי חוזר, על פיו הוא ממנה את עו"ד ז'נו לפעול בשמו בעסקת המכר (נספח ג' לתיק המוצגים מטעם התובע).

אין מחלוקת כי התובע מסר לידי עו"ד ז'נו שיק ע"ס 115,000 ₪ לפקודת ליעד נכסים.

9. התובע והנתבע חתמו על מסמך מיום 8.7.08 על פיו מאשר הנתבע כי קיבל מהתובע שני שיקים בנקאיים לפקודת הנתבע על סך 100,000 ₪ כל אחד, שיק 20052 ושיק 20051 שהם בהתאם לאמור במסמך, החזר הלוואה שקיבל התובע מהנתבע לפני שנה (להלן:"מסמך לעניין הלוואה"- המסמך הוגש וסומן נ/3).

10. ביום 9.7.08 שלח עו"ד ז'נו פקס לעו"ד לבונטין שייצג את המוכרת, ובו הוא ציין את פרטי הרוכשים, הנתבע והתובע, וכן צילום של השיק בסך 115,000 ₪ שמסר לו התובע. באותה פניה של עו"ד ז'נו לעו"ד לבונטין, ביקש עו"ד ז'נו להיפגש על מנת לחתום על הסכם המכר ביום 10.7.08 (עותק הפקס הכולל צילום השיק הוגש וסומן נ/2).

11. ביום 15.7.08 שלח עו"ד לבונטין מכתב לעו"ד ז'נו, על פיו, הגב' ספקטור מודיעה על ביטול ההסכם (המסמך הוגש וסומן ת/2).

מסעיף 2 למכתב עולה, כי כנגד הגב' ספקטור תלוי ועומד צו מניעה, האוסר עליה למכור את חלקה במקרקעין ועל כן היא נאלצת לחזור בה מהסכמתה העקרונית למכירת הנכס.

בסעיף 3 למכתב, מציין עו"ד לבונטין, כי התגלה למוכרת, שהנתבע ניהל מו"מ בחוסר תום לב, הציג מצג לפיו המצב התכנוני של המקרקעין לא השתנה, בעוד בפועל ידוע לו כי בוטלה הקפאת המקרקעין וכתוצאה מכך השווי של המקרקעין גבוה באופן מהותי מהמחיר הכולל שהוצע על ידו.

12. ביום 30.7.08 נערך הסכם בין הנתבע לבין הגב' ספקטור, על פיו ההסכמות בין הצדדים מבוטלות (ההסכם הוגש וסומן ת/3(1) ).

בשל ביטול ההסכם, שילמה הגב' ספקטור לנתבע פיצוי בסך של 50,000 ₪ (ראה ת/3 (3)).

ביום 30.7.08 הופקד שיק בסך של 50,000 ₪ לחשבונו של הנתבע (אישור הבנק הוגש וסומן ת/6).

עובדה זו לפיה, הנתבע קיבל מהגב' ספקטור פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין ביטול ההסכם התגלתה רק במהלך עדותה של הגב' ספקטור. הנתבע לא הכחיש זאת בחקירתו הנגדית.

13. אין מחלוקת, כי התובע והנתבע לא ערכו הסכם בכתב ביניהם לעניין עסקת הרכישה המשותפת של המגרש.

הצדדים אינם חלוקים על כך שהעסקה לא יצאה אל הפועל וכי ההסכם עם המוכרת בוטל.

אין מחלוקת כי המוכרת ביטלה את העיסקה. יחד עם זאת, הנתבע הצהיר כי התובע פנה אליו עוד קודם לכן, וביקש לבטל את העסקה (ר' סעיף 12 לתצהיר הנתבע).

אין מחלוקת, כי התובע קיבל חזרה לידיו את השיק על 115,000 ש"ח שהפקיד בידי עו"ד ז'נו. אולם, התובע אינו מציין מועד מדויק בו פנה לעו"ד ז'נו ומתי קיבל בחזרה את השיק.

אין מחלוקת, כי מספר חודשים לאחר שפנה לנתבע בדרישה להחזר כספי, התובע קיבל חזרה לידיו סך של 200,000 ₪ מהנתבע וזאת בשלושה תשלומים. הנתבע הפקיד בחשבונו של התובע סך של 50,000 ₪ ביום 20.11.08, סך של 100,000 ₪ ביום 27.11.08 וסך של 50,000 ₪ ביום 29.12.08.

הצדדים חלוקים, כאמור, לעניין סך נוסף של 200,000 ₪ אותם טוען התובע כי שילם במזומן לידי הנתבע ולא הושבו לו. הנתבע מכחיש קבלת הסכומים הנטענים.

14. התובע טוען, כי סיכם עם הנתבע כי ישלם בעבור החלק שירכוש במגרש (250 מ"ר) סך של 400,000 ₪ אשר ישולמו ישירות לנתבע 1 ועוד סך של 230,000 ₪ אשר ישולמו בשני שיקים של 115,000 ₪ כל אחד לפקודת חברת ליעד נכסים (ס' 16 לתצהיר התובע).

כלומר לשיטתו סכום התמורה שנקבע בין הצדדים עבור חלקו בנכס הינו סך של 630,000 ₪.

לדברי התובע, ביום 7.7.08 נפגש עם הנתבע מחוץ לסניף הבנק שלו ומסר לידיו שני שיקים בנקאיים בסך של 200,000 ₪, כמו כן, מסר לידיו סך של 9,900 $ וסך של 150,000 ₪ במזומן. סה"כ שילם לנתבע סך של 400,000 ₪ (ס' 17 לתצהיר התובע).

15. הנתבע, בסעיף 11 לתצהירו מציין, כי סכום התמורה הכולל בעסקה עם המוכרת עמד על סך של 431,000 ₪. התובע היה אמור לשלם מחצית מהסכום. הסכומים להם טוען התובע כתשלום עבור חלקו, אינם מתאימים למציאות ועולים בכ- 200,000 ₪ מעל הסכום הכולל שסוכם עם המוכרת עבור כל העיסקה .

לטענתו, התובע העביר לו סך של 200,000 ₪ בשיקים בנקאיים וסך נוסף של 115,000 ₪ הועבר על ידי התובע לפיקדון אצל עו"ד ז'נו. כאשר סך נוסף של 115,000 ₪ היה עובר לעו"ד ז'נו באם החוזה היה יוצא אל הפועל.

לדבריו, לאחר ביטול העסקה, הפקיד בחשבונות התובע סך כולל של 200,000 ₪: 50,000 ₪ ביום 20.11.08, סך של 100,000 ₪ ביום 27.11.08 וסך של 50,000 ₪ ביום 29.12.08. התובע קיבל בחזרה את הסך של 115,000 ₪ שהופקדו אצל עו"ד ז'נו. בכך למעשה הושב לתובע מלוא הסכום ששילם.

16. סכום התמורה עבור עסקת המכר עם המוכרת מופיע בשני המסמכים, ת/1 ו- ת/4.

בהתאם להסכם שנערך ביום 22.5.08 בין הנתבע לבין הגב' ספקטור (ת/1), הוסכם כי התמורה עבור הנכס, הינה סך של 110,000 $.

בהתאם לטיוטת ההסכם שהועברה ממשרדו של עו"ד לבונטין שייצג את המוכרת, למשרדו של עו"ד ז'נו ביום 7.7.08 (ת/4), התמורה עבור הנכס הינה סך של 431,000 ₪.

התובע טוען כי סכום התמורה שסוכם בינו לבין הנתבע עבור חלקו בנכס , הוא 630,000 ₪.

הנתבע טוען, כי ת/1 ו- ת/4 מדברים בעד עצמם וכי הסכומים המופיעים במסמכים, הם הסכומים המשקפים נכונה את התמורה החוזית שסוכמה, כאשר הוא מתייחס לתמורה עבור כל העסקה. הנתבע הצהיר כי סיכם עם התובע כי ישלם עבור חלקו בהתאם למוסכם עם המוכרת.

כלומר, לשיטתו התובע היה אמור לשלם עבור החלק שירכש על ידו מהמגרש 55,000 דולר או 215,500 ₪.

17. הגב' ספקטור, אשר פעלה מטעם המוכרת בעיסקה, העידה לעניין התמורה שסוכמה עבור הנכס כך (ר' עמ' 12 לפרוטוקול):

"ש: איפה בהסכם התמורה מופיעה, באיזה סעיף?

ת: 4.1.

ש: זו היתה אמורה להיות התמורה.

ת: 431,000 ₪. זה מה שכתוב. אם אני זוכרת טוב. אולי לא. יכול להיות שהיה אמור להיות עוד איזה סכום.(ההדגשה הוספה- א.ר.ב)."

18. התובע העיד כי לא ראה את ההסכם שנערך בין הגב' ספקטור לנתבע, בו הוסכם על מכירת המגרש תמורת 110,000 דולר. לדבריו, ראה אצל עו"ד ז'נו טיוטה המתייחסת לסכום הרכישה של חלקו (רבע מהמגרש).

התובע שנחקר בעניין זה השיב כך (ר' בעמ' 23-26 לפרוטוקול) כך:

"ש: אתה הצהרת שהוא אמר לך שהמגרש עולה כמיליון דולר – מפנה לסעיף 10. אתה הרי היית אצל עו"ד ז'נו וראית שההסכם מכר מדבר על 431,000 ₪.

ת: לא. בהסכם מכר היה רבע מגרש ב-230,000 ₪. אני חושב שנתן לי בטיוטה שראיתי היה כתוב רבע וחצי מהמחיר שזה 230,000 ₪ ורבע דונם.

ש: זאת אומרת הוצגה בפניך טיוטה שבמסגרת הטיוטה כתוב 431,000 ₪ עבור החלק שלך ועבור החלק של מריו יחד. נכון?

ת: אני לא זוכר את 430,000 ₪ אבל אני זוכר 230,000 ₪ ורבע.

ש: אני אוחז בפני את שלושת הטיוטות שהועברו ובאף אחד מהם לא מופיע סכום שאתה מדבר עליו ובכולם כתוב סכום של 431,000 ₪.

ת: הטיוטה שראיתי היה אצל עו"ד ז'נו. לא מכיר את העו"ד השני. עד עכשיו שהעיד לא הייתי מעורב בשום דבר ולא היה לי קשר איתם.

...

ש: אתה ידעת שזכרון הדברים מדבר על 110,000 דולר.

ת: לא. לא פגשתי אותם בכלל. לא הייתי צד למגעים איתם. כלום.

ש: אתה ידעת שסכום העסקה הכללי הוא 430,000 ₪.

ת: לא ידעתי שהסכום הוא 430,000 ₪ הוא אמר משהו שנקבל את השטח במחיר הרבה יותר זול ובשביל זה צריך לתת מזומן. לא הבנתי את המשמעות של כל הדברים האלה. באיזה שהוא מקום סמכתי עליו באופן עיוור. אני חשבתי שאני משלם 400,000 ₪ למריו ועוד 230,000 ₪ דרך ז'נו ואני מקבל את השטח, זה מה שידעתי.

ש: אתה בא ואומר שידעת שהסכום בחוזה הרשום פחות משליש לטענתך כ-230,000 ₪.

ת: זה בדיוק מה שאמר לי. אמר לי שהשטח הזה שווה הרבה יותר. לא ידעתי כמה שווה ושיש לעשות עסקה מצויינת. חלק מהתשלום אבל הוא במזומן. אני מבחינתי אני מבין את המשמעות של זה. אז לא הבנתי.

ש: אתה באת לקנות עסקה מסוימת וידעת שבחוזה כתוב 200,000 ₪ לטענתך ואתה הולך לשלם כ-500,000 ₪.

ת: כן.

ש: יש לך חוזה כזה להציג לבית המשפט.

ת: יש את הטיוטה אני חושב. נתתי שיק של 115,000 ₪ , אני חושב שקיבלתי טיוטה. אני ידעתי שאני נותן 115,000 ₪ ומקבל את הרבע דונם, אחרי ששילמתי לו 400,000 ₪ ולא הרגשתי נוח , בהתחלה רצה 400,000 ₪ מזומן למזלי אמרתי שאני לא מרגיש בנוח ללכת עם כזה סכום של מזומן ולא יכול להביא ואמר שאביא לו שני שיקים בנקאיים של 100,000 ₪ והשאר במזומן.

ש: בכל ההסכמים ראית סכום אחר. אתה בא לביהמ"ש ואומר ששילמת כסף שחור ואתה מבקש מביהמ"ש שיחזיר אותו. זה מה שאתה מבקש מביהמ"ש.

ת: אתה משתמש במונח כסף שחור. אני צריך להגיד שאף פעם לא עבדתי עם מזומן, ואני לא יכול להעלים כסף, אין לי כסף שחור ואין לי כסף שאני מלבין. אני הבנתי שאני משלם חלק במזומן ורק בדיעבד הבנתי את המשמעות של זה.

ש: אתה בא היום לביהמ"ש אומר שביהמ"ש יחזיר כסף שחור, כסף שלא מופיע.

ת: אני רוצה שביהמ"ש יחזיר לי את המזומן ששילמתי ולא קיבלתי עד היום.

ש: אתה מבקש לקבל כסף שלא רשום בחוזה שנערך.

ת: נכון. ששילמתי במזומן.

....

ש: לפני שהוצאת כסף אתה ראית את הטיוטות של ההסכם.

ת: פעם אחת ראיתי את הטיוטה במשרד של עו"ד ז'נו. הביא אותי לעו"ד ז'נו, אמר לי תסתכל על הטיוטה ואמר לי אל תגיד כלום על המזומן, תסתכל על הטיוטה ושהכל בסדר ושהסכומים שאמור להיות רשמי וזהו. לא זוכר אם השם שלי הופיע שם. נתתי לעו"ד ז'נו יפוי כוח בלתי חוזר שהוא יחתום בשבילי על העסקה." (ההדגשות הוספו-א.ר.ב.).

התובע לא צירף את הטיוטה שלטענתו ראה בה סכום תמורה של 230,000 ₪ ואין בחומר הראיות טיוטא המתייחסת לחלק מהמגרש שירכש על ידי התובע.

התובע מאשר קיומו של פער בין סכום התמורה שמופיע בכתב בהסכמים שצורפו וכן בין הטיוטא שלדבריו ראה ובה דובר על סך של 230,000 ₪ לבין גרסתו בעניין התמורה האמיתית בסך כ-630,000 ₪ עבור החלק שלו ברכישה, שלא באה לידי ביטוי בכתב. התובע גם מאשר כי ידע בזמן אמת על קיומם של אותם פערים ולדבריו התבקש על ידי הנתבע שלא לומר דבר לעו"ד ז'נו בעניין.

לדברי התובע, על פי מה שנאמר לו ע"י הנתבע, העסקה אמורה היתה לכלול סכומים במזומן שלא מופיעים בהסכם המכר, על כל המשתמע מכך, והוא העביר לנתבע סכומים בהתאם.

משלא צלחה העסקה, פונה עתה התובע לבית המשפט, על מנת שיקבל גרסתו, על כך ששיתף פעולה עם הנתבע, בניסיון להוציא אל הפועל הסכם שלכאורה עלול היה להיות נגוע באי חוקיות ויורה על השבת סכומים ששולמו על ידו במזומן.

19. הנתבע טוען, כאמור, כי סכום התמורה שהיה אמור להיות משולם עבור כל הנכס, הינו סך של 431,000 ₪.

הנתבע טוען, כי התובע נפגש עם עו"ד ז'נו וחתם על ייפוי כוח בלתי חוזר, שייצג את התובע והנתבע במו"מ מול צד ג'. בפני עו"ד ז'נו עמד זיכרון הדברים המציין את סכום ההתקשרות, כך שכל טענות התובע בדבר תשלום מזומן מחוץ להסכם אינן מבוססות שכן סכומי העסקה היו גלויים ובכתב.

הנתבע בחקירתו נשאל כיצד הוא מסביר את העובדה שהתובע שילם את מלוא סכום התמורה שסוכם עם המוכרת, כאשר בפועל הוא מקבל רק מחצית מהשטח נשוא המכירה, שהינו רבע מסה"כ המגרש. הנתבע השיב כך (ר' עמ' 33-34 לפרוטוקול):

"ש: זאת אומרת שאתה דורש מהתובע 431,000 ₪ עבור כל המגרש בעוד אתה הולך להיות רשום במחצית מזכויות המגרש. אתה דורש 431,000 ₪ עבור חצי דונם שאתה הולך להירשם על חצי מהזכויות.

ת: היה תיאום שדיוויד ממנף אותי בעסקה עד שאני מביא את הכסף.

ש: יש לך את ההסכם עם דיוויד.

ת: ההסכם נפל איתו שהוא הלווה לי במקום דיוויד.

ש: הוא הלווה לך כסף.

ת: ה-200,000 ₪ זה הסכום.

ש: איפה אתה רושם שה-200,000 ₪ זה הסכום של ההלוואה?

ת: יש לך שני דפים שאומרים.

ש: בתצהיר יש את זה.

ת: לא.

ש: יש לך תצהיר כתוב, תפנה בתצהיר שאתה מעיד על זה.

ת: אני מעיד על כך שהוא הלווה 200,000 ₪ על מנת למנף את החלק שלי בעסקה.

ש: אתה יודע עברתי אתמול בקפידה על התצהיר שלך לא ראיתי בשום מקום את המונח הזה למנף או המונח הלוואה. תעבור בניחותה על התצהיר ותראה.

ת: אין. הוא קנה לבד את כל החצי ולא גמר עסקה. לא היה עסקה. הרי הוא התכוון שכל החצי היה צריך להיות על שמו בלבד, הוא טוען שאין הסכם הלוואה איתו והוא אמור לשלם את כל ה-400,000 ₪ עבור העסקה, רציתי לומר שמתוך 400,000 ₪, 200,000 ₪ שהלווה לי כפי שסיכמתי עם הדוד ו-200,000 ₪ היה אמור לתת לטובת העסקה.

לשאלת בית המשפט:

ביקשתי ממנו מינוף הלוואה של 200,000 ₪ כדי לקנות את העסקה וביקשתי ממנו מסמך על זה שאם ישאלו ממס הכנסה אוכל להשיב מאיפה הכסף.

ש: אתה רוצה להגיד שהמסמך הזה נ/3 זה מסמך ההלוואה.

ת: כן. בדיוק.

ש: תקרא אתה שורה האחרונה במסמך הזה.

ת: כתוב החזר הלוואה שקיבל לפני שנה.

ש: לפני כמה דקות אמרת שלא הכרת אותו לפני העסקה הזאת. איך אתה חותם על הסכם הלוואה של לפני שנה. תסביר.

ת: אמרתי לך זה היה ברור שרק למטרת הקינה (כך במקור – א.ר.ב.) גיבוי למס. לא שלא הייתי צריך להחזיר לו.

ש: אמרת שהיה צריך למנף אותך ואמרת שיש מסמך על כך. אתה קורא שכתוב שזה החזר הלוואה שקיבל לפני שנה ואמרת שלא הכרת אותו לפני שנה אז איזה מינוף יש פה?

ת: איך הייתי צריך להישאר עם 200,000 ₪ בלי גיבוי. איך הגיעו אליי.

ש: המסמך לא מדויק.

ת: המשפט האחרון לא צריך להיות." (ההדגשות הוספו - א.ר.ב.).

ההסבר של הנתבע לכך שקיבל מהתובע שיקים על סך 200,000 ₪ הינו כי התובע היה אמור למנף אותו בעסקה. הסבר זה עלה לראשונה רק במסגרת חקירתו של הנתבע, ולא בא זכרו בכתב ההגנה ובתצהיר עדות הראשית שלו.

הנתבע מבקש לחזק את גרסתו בעניין זה ומפנה למסמך לעניין ההלוואה מיום 8.7.08 שהוגש וסומן נ/3.

20. התובע טוען כי המסמך נ/3 אינו משקף את המציאות. התובע טוען, כי הנתבע ניצל את תמימותו ודרש ממנו לחתום על מסמך הלוואה מפוברק, לפיו 200,000 ₪ מתוך הסכומים שמסר בעבור העסקה, נמסרו לנתבע בגין הלוואה שנטל כביכול מן הנתבע עוד בשנת 2007, זאת על מנת שלא להסתבך עם רשויות המס. לטענתו, ברור כי התובע והנתבע לא הכירו לפני שנת 2008. התובע טוען, כי טענות הנתבע בדבר הלוואה הינן בגדר הרחבת חזית וממילא אין מדובר בעסקת הלוואה.

21. עיון במסמך נ/3 מלמד כי המסמך עניינו הלוואה שקיבל לכאורה התובע ולא הלוואה שקיבל הנתבע.

לכן, נוסח המסמך מתיישב עם ההסבר שניתן על ידי התובע לנסיבות כתיבתו ואינו מתיישב עם ההסבר שניתן על ידי הנתבע מדוע נכתב.

לפיכך, הנתבע לא סיפק הסבר מדוע התובע העביר לידיו 200,000 ₪ בשני שיקים בנקאיים וזאת מעבר לתמורה שהיה אמור התובע לשלם בהתאם להסכם עם המוכרת.

תשלום זה שהועבר מהתובע לנתבע, בכסות של החזר הלוואה, הינו מעבר לסכומים שאמורים היו להיות משולמים על ידו למוכרת.

לכן, תשלום זה מתיישב עם גרסתו של התובע כי הסכום שנדרש על ידי הנתבע לשלם עבור חלקו בנכס הינו מעבר לסכום של 215,000 ₪ שאמור היה להעביר בשיקים לפקודת המוכרת, באמצעות עו"ד ז'נו.

אישור על משיכת כספים מחשבון התובע

22. התובע צירף כנספח ב' לתיק המוצגים מטעמו (סומנו בדיון כת/5 1-4) אישורים מסניף הבנק שלו, המעידים על משיכות כספים מחשבונו ביום 7.7.08 כדלקמן:

אישור על משיכת מזומן בסך של 150,000 ₪ בשעה 10:26.

אישור על משיכת מזומנים במט"ח בסך של 9,900 $ בשעה 11:16.

אישור על עסקת רכישת שיק בנקאי מספר 20051 בסך של 100,000 ₪ בשעה 10:32.

אישור על עסקת רכישת שיק בנקאי מספר 20052 בסך של 100,000 ₪ בשעה 10:33.

הנתבע לא חלק על המסמכים שהוגשו אלא רק לעניין קבלת הסך של 200,000 ₪ במזומן על ידו.

לאור האמור, בהתאם לת/5 1-4 הרי שהתובע הוציא ביום 7.7.08 סך של כ- 400,000 ₪ מחשבונו במזומן, באותה עת שהוציא את השיקים הבנקאיים לפקודת הנתבע, כאשר לדבריו, מסר את סכומי המזומן לנתבע באותו מועד שמסר לידיו את השיקים הבנקאיים והכל לאחר שהוציא אותם בסניף הבנק.

יחד עם זאת, אין במסמכים אלו, בפני עצמם, כדי להוכיח כי הסך של 200,000 ₪ שהוצאו באותו היום במזומן, הועברו לידי הנתבע.

תמלילי השיחות

23. התובע צירף לתיק המוצגים מטעמו תמלילי שיחות שניהל עם הנתבע.

הצדדים חלוקים בשאלה האם ניתן ללמוד מהתמלילים על קיומו של חוב.

התובע מבקש ללמוד מהתמלילים כי הנתבע מאשר במספר הזדמנויות כי הוא חייב לתובע כספים. הנתבע מנסה להציע לתובע בשיחות אלו חלופות עסקיות אחרות לכיסוי חובו. הנתבע אף מציע כי ככל והתובע לא יסכים לאותן חלופות, הוא יקח הלוואה להשבת הכספים.

הנתבע טוען, כי לא עולה מהתמלילים קיומו של חוב בסך של 200,000 ₪. בכל שיחותיו המוקלטות לא טוען התובע כי קיים חוב של 200,000 ₪. הנתבע טוען כי התובע משתמש בלשון עבר לעניין כספים שהנתבע היה חייב לו. מהתמלילים ניתן ללמוד כי התובע מנסה לרכוש את חלקם של הנתבעים במגרש בחוף התכלת ואף בוחן אפשרויות לעסקאות חלופיות. התובע לא עמד בנטל להוכיח מתי נערכו השיחות.

24. עיון בתמלילים מלמד כי לא צוין או תועד באילו מועדים נערכו השיחות. הקושי בכך הינו שכאמור במהלך החודשים נובמבר-דצמבר 2008 הוחזרו על ידי הנתבע סכומי כסף לתובע, עבור הסכומים ששולמו על ידו בשיקים בנקאיים. לכן, ישנה חשיבות האם התמלילים שמהם עולה כי קיים חוב של הנתבע לתובע הינם ממועדים המוקדמים להחזרת הסכומים האמורים או מאוחרים להם.

כמו כן, התובע אינו מתעמת באופן ישיר עם הנתבע ולא מציין בפניו כי הוא חייב לו סך של 200,000 ₪. זאת, על אף שהתובע הוא שהקליט את השיחות וכוונתו היתה להוכיח כי שילם סך של 200,000 ₪ במזומן.

התובע לא צירף את כל התמלילים שבידיו. כך למשל, הודה התובע בחקירתו כי הקליט את דודו ובחר שלא לצרף את התמליל, לטענתו, מכיוון שלא נאמר שם שום דבר רלוונטי.

25. התובע נחקר מדוע לא ציין את סכום החוב של 200,000 ₪ ששולם במזומן הנטען על ידו, והשיב כך (ר' עמ' 29 לפרו' הדיון):

"ש: איך אתה מסביר שבכל השיחות שלך עם מריו אתה לא אומר לי תחזיר לי את 200,000 ₪ במזומן בנוסף ל-200,000 ₪ בשיקים.

ת: הוא כמעט לא נתן לי לדבר. דבר שני, לאורך כל הדרך שאני מדבר איתי היה נורא פחד שהוא יעלם לי יום אחד ואז לא אוכל לתפוס אותו בטלפון שאם אעצבן אותו, עדיין היה לי את הפחד ופתאום היה שומע משהו לא נוח מתעצבן ואומר שהוא באפריקה ובחו"ל.

ש: לא דיברת על סכום ספציפי בתמלילים.

ת: זה לא שאני מקליט כל הזמן. אני הקלטתי שיודה שהוא חייב לי כסף. הוא יודע יפה כמה כסף הוא חייב לי.

ש: בכל התמלילים אתה מאשר שאין סכום ספציפי שאתה מדבר עליו ואומר תחזיר את ה-200,000 ₪ מזומן.

ת: לא יודע. אם אתה אומר את זה ויש את התמלילים. אני לא חושב שאמרתי סכום.

ש: האם נכון שבאף אחד מהתמלילים שצירפת לביהמ"ש לא מדברים על תאריכים.

ת: זה סוג של תמימות מצידי. שאני מקליט ולא לומר את התאריכים. אם אתה עובר על התמלילים האלה יש נקודות ציון שאני יכול לומר במאה אחוז שזה בתקופה מאוחרת. בתקופה שאחרי שפתחתי נגדו תיק בבית המשפט, אחרי הגשת התביעה הראשונה. "

26. מעיון בתמלילים עולה כי לפחות ביחס לאחד התמלילים, ניתן ללמוד בבירור מתוכנו כי השיחה נערכה לאחר המועד בו הוחזרו הכספים וכי הנתבע עדיין חייב כספים לתובע.

עיון בתמליל הפגישה בין התובע לנתבע (נספח יא' לתיק המוצגים של התובע) מלמד מספר דברים חשובים הן לעניין שאלת מועד הפגישה והן לעניין קיומו של חוב פתוח בין הצדדים.

בעמ' 5 לתמליל אומר הנתבע לתובע את הדברים הבאים:

"...אתה רוצה לתבוע תתבע. אתה לא רוצה לתבוע, בסדר? לא... לא רוצה להיכנס לעימותים ולא עימותים. אני רוצה לגמור את העסק חלק למשעי. ואני גם אשמח מאוד אם תיכנס ויהיה לך מזה עתיד וכבוד למשפחה. זה יותר טוב מסתם כסף...."

בעמ' 6 לתמליל עולים בין הצדדים הדברים הבאים:

"מריו: ...אם אתה לא מוצא לנכון, אני הולך לעשות הלוואה בשבילך ונגמור את העניין, בסדר?

אייל: תראה מריו, אתה כבר יודע שאני פניתי לעורך דין, ויש לי גם הוצאות של עורך דין בכל העניין הזה.."

....

מריו: ....ובעוד 6 חודשים תעשה מזה עסק, זה מתאים לך? או שתחזיק את הכסף שלך בבנק, אני אעשה הלוואה, תיקח את הכסף, תעזוב. אתה לא חייב, אייל. אתה לא חייב".

בעמ' 10 אומר הנתבע את הדברים הבאים:

"נגמר הסיפור. אתה רוצה להיכנס לקנות מגרש באבן יהודה, תפדל. אתה רוצה שנעשה הלוואה נחזיר לך את העסקה..."

בעמ' 14- 15 לתמליל נאמר כך:

"מריו: נפתור את הבעיה.

אייל: ברחת שנתיים, לא ראינו אותך. איפה היית שנתיים?

מריו: למה אתה אומר את זה?

אייל: איפה? למה אני אומר את זה?

מריו: מתי התחלת איתי בכלל?

אייל: איפה היית שנתיים?

מריו: מתי התחלת איתי? אתה יודע מתי התחלת?

אייל: שנתיים ברחת, מה?

מריו: אה, שנה וחצי.

אייל: עכשיו אתה אומר לי את זה?

מריו: אתה שנה בדיוק מיום שהתחלת...

אייל: כשהכסף שלי היה אצלך בתקופה שהייתי הכי צריך אותו.

מריו: למה לא קיבלת ממני? כשלא היה לי מה להחזיר לך הלכתי עשיתי הלוואת בשביל להביא לך.

אייל: מריו, זה כסף שאתה קיבלת ממני נכון?"

עולה מן האמור, כי מדובר בפגישה שנערכה בין הצדדים מעל לשנה לאחר שהעסקה נשוא התובענה לא צלחה.

אין מחלוקת כי המגעים בין הצדדים התקיימו עובר ליולי 2008.

הנתבע השיב לתובע כספים בתאריכים הבאים: סך של 50,000 ₪ ביום 20.11.08, סך של 100,000 ₪ ביום 27.11.08 וסך של 50,000 ₪ ביום 29.12.08.

המסקנה המתבקשת הינה כי השיחה בתמליל נספח יא' לתיק המוצגים של התובע נערכה לאחר שכבר השיב הנתבע לתובע סך של 200,000 ₪.

בשיחה זו עולה כי הנתבע מנסה להציע לתובע עסקאות חלופיות לעסקה שנכשלה. הנתבע חוזר מספר פעמים על כך שככל שהתובע לא ימצא עסקה שהוא מעוניין בה, התובע יקח הלוואה והם יסיימו את העניין. כלומר, ניתן ללמוד מכך כי הנתבע מודה בקיומו של חוב.

כאן המקום לציין כי ביתר התמלילים שצורפו ועולה מהם כי קיים חוב, יש קושי למקם באופן וודאי את השיחות מבחינת המועד בו נערכו .

כך למשל, תמליל שצורף כנספח יב' לתיק המוצגים של התובע, שם נאמר מפורשות כי הנתבע חייב לתובע כספים, והוא מתחייב להשיבם בחודש ספטמבר, אך לא ברור די הצורך באיזו שנה.

עוד יש לציין כי התשובות שניתנו על ידי הנתבע בחקירתו הנגדית, לעניין דבריו בתמלילים, לא היו מספקות (ר' עמ' 39 ואילך לפרוט' הדיון). הנתבע נתן הסברים שונים, ובכללם טען כי התובע ביקש ממנו פיצוי, (ר' עמ' 44 לפרוט' הדיון). טענה שלא עלתה בכתב ההגנה ובתצהיר העדות הראשית שהוגש על ידו.

נסיבות ביטול העיסקה עם המוכרת

27. הנתבע בתצהירו הצהיר כי התובע הוא שביקש לבטל את העיסקה. עוד הצהיר בסעיף 13 כי: "בעקבות פניית התובע, נאלצתי להשקיע מאמצים רבים כדי לנסות ולבטל ההסכם ברם עשיתי זאת באופן מבוקר וזהיר כדי שלא יגרמו נזקים לתובע ולי". בהמשך מצהיר הנתבע כי ביום 15.7.08 נשלח מכתב מב"כ הרוכשת שבו הודיעה הגב' ספקטור כי היא חוזרת בה מהסכמתה למכור את המקרקעין.

כאשר נחקר הנתבע לגבי גרסתו לפיה התובע ביקש לבטל את העיסקה, ונשאל מדוע שהתובע יבקש לבטל את העיסקה כאשר כבר שילם את הכספים, השיב הנתבע כי התובע לא שילם את הכספים.

כל זאת, כאשר, כפי שפורט לעיל, התובע העביר תשלומים ביום 7.7.08, כמפורט לעיל, ואילו המוכרת הודיעה על ביטול העיסקה ביום 15.7.08.

כך בחקירתו הנגדית של הנתבע (ר' עמ' 37 לפרוט' הדיון):

"ש: אתה טוען שהוא בעצם פנה לעו"ד זנו לביטול העסקה.

ת: לא. הוא פנה אליי וביקש לצאת מהעסקה.

ש: אחרי שלושה שבועות.

ת: או חודש. הייתי בחול ואמרתי לו שאני מגיע ביום שלישי. נפגשנו בתחנת ילו בקרית השרון ואשתו הייתה גם שם ואמר אשתו פתחה עסק ופיטרו אותו מהעבודה ולא יכול לעמוד בזה וביקש להוציא אותו. התקשרתי לדוד שלו, אמרתי אתה יודע איזה נזק אפשר לגרום פה. הדוד שלו אמר לי אני מבקש ממך שתתחשב בו יש לו בעיות , הוא גם התגרש בעבר ושאעזור לו לצאת מהסיפור.

ש: יש לך מסמך?

ת: המסמך מכתב שהוא רוצה לצאת אין לי. אני דיברתי עם הדוד שלו שאמר תעזור לו ושפעם התגרש ושאתן לו הזדמנות לצאת מהעסק הזה ואמרתי תחכה אני לא יכול להחזיר לך את הכסף עכשיו , עד שנראה איך נגמור עם הגב' אחרת משלמים נזקים עצומים.

ש: אחרי כמה זמן פנה אליך.

ת: החלפת החוזים בין יורם זנו לעו"ד שלה.

ש: שזה היה בערך חודש

ת: משהו כזה. שלוש שבועות חודש.

ש: למה שיפנה אליך לבטל את העסקה אם שילם כבר את העסקה.

ת: הוא לא שילם.

ש: יש לך ביד ועל זה אין ויכוח 200,000 ₪. אנו טוענים שיש לך עוד 200,000 ₪ במזומן. יש אצל עו"ד זנו עוד 115,000 ₪. למה שיבטל. כל הכסף של העסקה אצלך.

ת: אני אומר לך שהוא אמר שפיטרו אותו מהעבודה ויש לו את ההוצאות של העסק של אשתו" (ההדגשה הוספה- א.ר.ב.).

הנתבע אף לא ציין בתצהירו את העובדה שקיבל מהמוכרת פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין ביטול העיסקה. הנתבע הציג זאת כהישג שלו שהביא לביטול העיסקה באופן מבוקר, למרות שלמעשה המוכרת ביטלה את העסקה ואף שילמה לו פיצוי על כך.

כאשר נשאל בחקירתו לעניין פיצוי בסך 50,000 ₪ שקיבל מהמוכרת השיב כך (ר' עמ' 38 לפרו' הדיון):

ש: עמדה הגב' ספקטור שבחודש 30.7.08 שילמה לך 50,000 ₪ בגין ביטול העסקה.

ת: שילמה אותם ותרמתי את זה לבית כנסת בית אל בדורה, לשיפוץ של כל הבית כנסת היות והוא לא היה בתמונה והייתי צריך לשלם את כל הנזק אם היה נשאר.

ש: איפה בתצהירך אתה רושם שקיבלת פיצוי של 50,000 ₪.

ת: אני לא חייב. הוא לא היה בתמונה, הוא כבר יצא חודשים קודם. תבדוק מתי עו"ד זנו ומתי פדה את השיק והפקיד אותו בחשבון שלו שקיבל מיורם זנו, השיק של 115,000 ₪. (ההגשה הוספה-א.ר.ב.).

28. שקלתי את מכלול הראיות שהובאו בפני.

מצד אחד, הוצגו מסמכים שבהתאם להם סכום העסקה עם המוכרת עבור הנכס כולו אמור היה להיות כ- 430,000 ₪. בעוד שבהתאם לגרסת התובע, הוא אמור היה לשלם 630,000 ₪ עבור מחצית הנכס. מדובר בפער ניכר ביותר.

יחד עם זאת, אין מחלוקת כי התובע שילם ישירות לנתבע סך של 200,000 ₪ בשיקים בנקאיים לפקודתו. זאת, מעבר לתשלומים בסך 215,000 ₪ שהיה אמור לשלם למוכרת באמצעות עו"ד ז'נו. לפיכך, תשלום זה לנתבע אינו מתיישב עם גרסת הנתבע בקשר לסכום שהתובע היה אמור לשלם עבור חלקו בנכס.

כמו כן, התובע משך את סכומי המזומן בהפרש זמן של דקות לפני שהוציא את השיקים הבנקאיים עבור הנתבע וכן את הסכום הדולרי משך בסמוך לאחר הוצאתם. הנתבע לא הכחיש כי קיבל מהתובע בסמוך לאחר מכן את השיקים הבנקאיים.

מהתמלילים עולה כי הנתבע נותר חייב לתובע כסף במועדים המאוחרים במעל כשנה מהמועד בו סיים הנתבע להחזיר לו את הסכומים ששולמו בשיקים הבנקאיים. הנתבע מדבר מפורשות על כך שיקח הלוואה כדי לגמור את הענין.

זאת ועוד, כפי שפורט לעיל, אינני מקבלת את גירסת הנתבע לגבי נסיבות ביטול העיסקה.

הנתבע אף החתים את התובע על מסמך (נ/3) שהינו בעליל לא נכון, לפיו השיקים שקיבל ממנו הינם עבור החזר הלוואה שנתן לתובע. הגם, שלא ניתן להתעלם מכך שהתובע, אף הוא, חתם על מסמך זה בידיעה כי תוכנו אינו נכון.

כך גם, לא התעלמתי מכך שאף גרסתו של התובע מעוררת תהיות. כאשר התמיהה העיקרית היא מדוע שיתן לנתבע סך של 200,000 ₪ במזומן בלי לקבל קבלה מידיו. ההסבר שניתן על ידו נוגע ליחסי האמון שנוצרו בין הצדדים. קיים אף קושי בכך שהתובע לא נקב מפורשות בסכום החוב בשיחותיו עם הנתבע הגם שהוקלטו על ידו לצורך ההליך המשפטי. יחד עם זאת, התובע אמר לנתבע מפורשות בתמליל כי הנתבע "עקץ" אותו (ר' עמ' 3 לתמליל שוסמן יא).

התובע שלח לנתבע מכתב דרישה שנשלח על ידו עוד ביום 26.11.08 (מוצג ה' לתיק המוצגים של התובע) ובו דרש את השבת הסכומים ששולמו על ידו בשיקים בנקאיים לנתבע והן את סכומי המזומן. הנתבע לא השיב למכתב זה.

לאור כל האמור, לאחר שקילת כל הראיות שהובאו בפניי כפי שפורטו, אני מוצאת כי התובע עמד בנטל להוכיח כי בנוסף לסכומים שהעביר לנתבע בשיקים בנקאיים והושבו לו, שילם לידי הנתבע סך נוסף של 200,000 ₪ במזומן שלא הושבו לו עד היום.

התביעה לפיצוי

29. התובע טוען בסיכומיו כי הינו זכאי למחצית מסכום הפיצוי בסך 50,000 ₪ שקיבל הנתבע מגב' ספקטור בגין ביטול העסקה.

המדובר בטענה שלא הועלתה בכתב התביעה.

מעבר לכך, עולה מחומר הראיות כי התובע התכוון ליטול חלק בעסקה אשר תכלול תשלומים במזומן, מעבר לסכומים הנקובים בעסקת מכר אותה ביקשו התובע והנתבע לבצע יחדיו ולכן עלולה היתה להיות נגועה באי חוקיות.

בנסיבות אלו, אני מוצאת כי התובע אומנם זכאי להשבה, בהתאם להוראות חוק החוזים, אך איננו זכאי לתרופה של פיצויים.

30. התובע טוען כי מוטלת אחריות גם על הנתבעת להשבת הסך של 200,000 ₪ ששולמו על ידו במזומן.

הנתבעים לא התייחסו בסיכומיהם לטענה זו.

הנתבעת הינה חברה בבעלותו המלאה של הנתבע ואשר לדבריו הוקמה על ידו לצורך רכישת המגרש נשוא התובענה.

לנוכח האמור, אני מוצאת כי יש לקבל את התובענה אף כנגד הנתבעת.

31. לנוכח כל האמור, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע תוך 30 יום את הסך של 200,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל וכן הוצאות משפט (אגרת משפט ושכר בטלה שנפסק לעדים) וכן שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ג שבט תשע"ד, 14 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.