פתח דבר

מונחת בפניי תביעה כספית הנוגעת לנזק שאירע לרכב שהושכר זמן שהייתם בחו"ל. הרכב שהיווה חלק מחבילת התיור אשר אותה רכשו הזוג (להלן "התובעים") מאת חברת סביב לעולם (להלן "הנתבעת"). הנזק הנתבע כאמור, 1,537 יורו.

תמצית טענות הצדדים

טענת התביעה

הנתבעת סיפקה לתובעים טיסה ורכב בסך 6022 ₪. הזמנתם בוצעה ביום 27.7.08 לתאריכים 11.8.09-18.8.09. ההזמנה כללה טיסה ורכב שכור באמצעות חברת ההשכרה "סיקסט". לטענת התובעים, ביטוח הרכב השכור כלל רכיב של ביטול השתתפות עצמית. ברם, בדיעבד הוברר לתובעים כי ביטול ההשתתפות העצמית תקף רק לגבי נזק תאונתי ואילו לגבי נזק מכני אין ביטוח כלל.

התובעים טוענים כי במהלך טיולם ביום 19.8.09 התקלקל הרכב השכור. התובעים התקשרו לחברת ההשכרה סיקסט וזו שלחה טכנאי אשר קבע שהגיר ניזוק וכתוצאה מכך הרכב מושבת מפעולה.

מיד לאחר מכן נלקח הרכב ע"י גרר והוזמן לתובעים רכב חליפי . בשלב זה ועד גמר טיולם לא נדרשו התובעים לשלם דבר.

ביום ה18.08.09 משהגיעו התובעים לשדה התעופה והשיבו את הרכב , נדרשו לשלם סך של 2473 יורו בגין הנזק שנגרם לרכב, בטענה, שהנזק שנגרם לרכב הוא מכני ולכן אינו מכוסה בביטוח.

הסכום שנדרשו התובעים לשלם כולל את הפירוט שלהלן: 367 יורו עבור גרירה. 1537 יורו עבור תיקון הגיר ברכב. 44 יורו עבור דלק, ו-50 יורו עבור דמי רישום.

התובעים כאמור סרבו לשלם את הסכום המבוקש. ברם, הוסבר להם כי באם לא ישלמו הסכום הנדרש, אשר דרשה חברת סיקסט, תוזמן משטרה. בנסיבות דא ומהטעם כי טיסתם עמדה להמריא כעבור זמן קצר, שילמו התובעים, בלית ברירה את הסכום.

לאחר שחזרו לארץ, התובעים פנו לנתבעת ודרשו להיפרע ממנה את נזקם. אולם לטענתם נדחו בהלוך ושוב. מכאן התביעה.

טענת ההגנה

הנתבעת טוענת כי מילאה אחר כל התחייבויותיה כלפי התובעים בגין חבילת הנופש במסגרתה גם ביצעה עבורם הזמנת רכב שכור אצל חברה בינלאומית סיקסט בסלובניה.

עוד טוענת הנתבעת כי הוסבר לתובעים זמן הזמנת הנופש כי הטיסה המוזמנת הינה טיסת שכר אשר מטבעה עשוי שיגרם עיכוב, ביטול, איחור או שינוי של הרגע האחרון על פי כל דין, ומכאן ההוזלה בעלות הכרטיס. טיסות שכר הללו מבוצעות ע"י המובילים בהתאם לתנאי המוביל ובאחריותו לרבות אחריותו לעיכובים וביטולים ע"פ כל דין. ולכן טוענת הנתבעת כי אין כל קשר בינה לבין המוביל האווירי.

עוד טוענת הנתבעת כי מפאת העובדה שהתובעים השיבו הרכב לחברת ההשכרה דווקא בשעת לילה נגבו מהם 20 יורו בגין שעות נוספות מעבר לשעות הפעילות המקובלות. עובדה אשר לנתבעים אין קשר או שליטה.

הנתבעת טוענת בנוסף כי הינה סוכנות נסיעות המשמשת כמתווך בין נוסעים לבחן מפעילי וספקי שירותים כמות חברות תעופה, בתי מלון, חברות השכרת רכב, שירותי קרקע ועוד. מכאן, אין הנתבעת נושאת באחריות לאי אלו נזקים שנגרמו לתובעים בגין פוליסת הביטוח, שכן על התובעים בעצמם היה לבדוק היקף הכיסוי הביטוחי.

הנתבעת טוענת כי הרכב נשוא התביעה דא, בוטח בביטוח מקיף מסוג סי די דבליו פלוס אשר מעיד על כך כי ביטוח הרכב כלל ביטול השתתפות עצמית באירוע תאונתי בלבד.

הנתבעת טוענת כי לאחר בירור אל מול חברת השכרה סיקסט בסלובניה עולה כי התובעים התרשלו בנהיגה ומחדליהם החמורים שכן הם האחראים באופן בלעדי לנזק המכני שנגרם לגיר הרכב.

לא זו אף זו, הנתבעת טוענת כי מכיוון שהתובעים חתמו על ההסכם מול סיקסט סלובניה היא אינה צד לעסקה ולכן אין להשית עליה אחריות על רשלנותם של התובעים מהטעם שאין הדבר בתחום שליטתה ו/או אחריותה.

דיון:

השאלה המשפטית:

בפתח הדיון בתביעה דא ראוי יהיה להכריע בשתי סוגיות.

ראשית, האם הנתבעת, אשר מכרה לתובעים את חבילת הנופש, אחראית לנזקי התובעים. ככל שהתשובה לכך תהא חיובית, האם הוכיחו התובעים את נזקיהם ואת שיעורם.

שנית, האם לתובעים הייתה רשלנות תורמת לנזק אשר נגרם לרכב.

מעמדו המשפטי של סוכן הנסיעות

מעמדו של סוכן הנסיעות התברר לאורך הפסיקה. מצדו האחד בעניין דיזנהאויז מיפה בית הדין לחוזים אחידים את מעמדו המשפטי של סוכן נסיעות. נקודת המוצא לפי פסק דין זה היא שככלל, סוכן נסיעות אינו אך "מתווך" בין המזמין לבין ספקי שירותי הנסיעה כגון חברות תעופה, בתי מלון וכיוצ"ב. {ראה ח"א 804/07 דיזנהאויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (13.10.2009)}. מצדו השני, אין לסוכנת נסיעות כל כוונה להתחייב לספק את שירותי התיירות בעצמה (שם, פס' 15-16).

הניתוח שערך שם בית הדין לגבי מעמד סוכן הנסיעות והחובות המשפטיות החלות עליו, תוך חלוקה לשלושה שלבים. ראשית, שלב המשא ומתן אשר קדם להזמנת השירות. שנית, שלב כריתת חוזה ההזמנה שלישית ואחרון, שלב ביצוע חוזה ההזמנה.

לצורך הכרעתי, בחרתי להסתייע בשלבים אלו. לעניין שלב המשא ומתן, סוכנות הנסיעות פועלת -"כגורם מקצועי המייעץ ללקוח ומספק לו מידע על שירותי תיירות שונים שהוא שוקל להזמין. מידע זה אומנם מתייחס בעיקרו לשירותים שאינם מבוצעים על ידי סוכנות הנסיעות, אולם ברור וגלוי כי היא בעלת יתרון של נסיון ומומחיות ביחס ללקוח, ונתפסת על ידו כגורם שניתן להסתמך על דבריו ולתת בו אמון. ככזו, היא עומדת... באופן עצמאי כנותן שירותי יעוץ מול הלקוח ולפיכך גם אמורה לשאת באחריות הנגזרת מכך" (שם, פס' 18(א)).

ובמקום אחר, נקבע כי "אכן ראוי להטיל אחריות מושגית על מי שמוליך ומדריך טיולים כלפי המטיילים באותם טיולים". {ראה ת.א. (ת"א) 59/96 דליה קול נ' החברה להגנת הטבע, דינים מחוזי, כרך לב, 15}.

בהתייחס לתביעה שלפנינו ניתן לומר כי הנתבעת, בהיותה חברה המארגנת טיולים, חבה בחובת זהירות מושגית כלפי מטייליה". מכאן, אין היא יכולה להתנער מאחריותה לספק לתובעים מידע מדויק אודות הכיסוי הביטוחי שרכשו באמצעותה.

בע"א ועקנין נגד עיריית בית שמש קבע בית המשפט העליון כי בקביעת האחריות האזרחית בעוולת הרשלנות מתעוררות שלוש שאלות: האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק, האם הפר את אותה חובת זהירות, והאם הפרת החובה היא שגרמה נזק?

בהתייחס לתביעה במקרה דא ניתן לומר כך: הנתבעת חבה חובת זהירות כלפי התובעים ומשכך צריכה היתה להדגיש בפני התובעים כי הביטוח שרכשו אינו מכסה נזק מכני. משנמנעה לעשות כן, הפרה את חובת הזהירות , והפרת חובה זו דהיינו – העובדה שלא הזהירה את התובעים שהביטוח שרכשו מכסה רק נזק תאונתי, היא שגרמה לתובעים נזק כספי.

משמיעת העדים בדיון התרשמתי כי התובעים הבינו כי הם מכוסים על ידי כל נזק אפשרי שעלול להיגרם לרכבם כולל בגין נזק מכאני והחיוב בתשלום הגיעה להם בהפתעה.

כמו כן התרשמתי שסוכן הנסיעות לא הסביר להם את מהות הסכם השכירות בניגוד לחובותו , במיוחד לאור העובדה שההסכם נכתב בשפה שאינה שפת האם של התובעים .

אני קובע בזאת כי אכן, היה על הנתבעת להסביר לתובעים בצורה מפורטת מה כלול בביטוח ומה לא. ומשלא עשתה כך אני קובע כי התרשלה בתפקידה כדי 50% מערך הנזק שנגרם לתובעים.

אילו התובעים היו מודעים לכך שהם עלולים לשאת בתשלום עבור הנזק שגרמו הם היו שוקלים מחדש את העסקה או מבקשים הסבר או נוהגים בצורה זהירה יותר.

רשלנותם התורמת של התובעים

בית המשפט העליון קבע כי כמו בכל רשלנות, גם ברשלנות תורמת, תנאי ראשון הוא שמעשהו או מחדלו של המתרשל יהא בלתי סביר. {לעניין זה ראה ע"א 897/75 ווסטצ'סטר פייר אינשורנס קומפני נ' אברהם קורן עמ' 660}.

עוד נקבע בפסיקת בית המשפט העליון כי המבחן החל בחלוקת הרשלנות התורמת מבוסס על מבחן האשמה. {ראה ע"א 49/77 פרידה טננבוים נ' יחזקאל גיטר ואח' עמ' 185}

נהיגה לאחר במשך 10 דקות או יותר הינו מעשה בלתי סביר והוא מנוגד הן לחוקי התעבורה והן לשכל הישר.

בעניינו התובעים קיבלו רכב עם גיר רובוטי אשר נהרס במהלך טיולם. התובעים לא ידעו כיצד יש לנהוג בגיר רובוטי ולא דרשו לקבל הסבר כיצד יש לנהוג ברכב מסוג זה. בכך שלא דרשו לקבל הסבר כאמור, ובכך שנהיגה ברוורס במשך 10 דקות לפחות הינה נהיגה רשלנית מצאתי כי יש להשית על התובעים רשלנות תורמת בשיעור של 50%לפי שלא דרשו לקבל הסבר כיצד יש לנהוג ברכב עם גיר רובוטי, שהרי המדובר במחדל בלתי סביר ולכן מהווה רשלנות שתרמה ליצירת הנזק.

הנזק

הלקוח שניזוק זכאי לתבוע פיצוי הן בגין נזקיו הישירים, פיצויים בגין נזקי ממון והן בגין נזקים לא ממוניים, כאמור בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן – "חוק התרופות"), כל זאת בהתאם לשיקול דעת בית המשפט ו"בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין".

לא מצאתי לנכון לפסוק נזק לא ממוני שכן במידה ונגרמה להם עוגמת נפש היא נגרמה עקב רשלנותם .

בעניינו כאמור היה על התובעים היה לנהוג בזהירות יתר ברכב שאינם בקיאים בו ובנוסף לעיין בטופס השכרת הרכב אשר עליו הם חתמו בדקדוק יתר. על הנתבעים מוטל לתת ללקוח אינפורמציה

אחרית דבר

לאחר בחינת הנסיבות רשלנותה של חברת הנסיעות מהצד האחד, שבאה לידי ביטוי בכך שלא הדגישה בפני התובעים שהביטוח שרכשו כולל אי השתתפות עצמית בנזק תאונתי בלבד. וכי נזק מכני לא מכוסה בביטוח שרכשו. ורשלנותם התורמת של התובעים מהצד השני, שבאה לידי ביטוי בכך שלא דרשו לקבל הסבר מפורט כיצד לנהוג ברכב עם גיר רובוטי שאין להם כל נסיון בו, ובכך שלא עשו את כל שניתן להקטנת הנזק, אני קובע כדלקמן:

1. רשלנותם של הנתבעים בכך שלא הדגישו בפני התובעים שפוליסת הביטוח אינה מכסה נזק מכני עולה כדי 50%.
2. רשלנותם התורמת של התובעים בכך שלא דרשו הסבר מפורט כיצד יש לנהוג בגיר רובוטי עולה כדי 50%.
3. אשר על כן אני קובע כי הנתבעת תשלם לתובעים 50% מהנזק שנגרם להם בפועל על פי כתב התביעה בניקוי הוצאות הדלק דהיינו מחצית מהסך של 2,429 יורו שהם 1,215 יורו לפי שער יציג נכון ליום 16/8/09 . בנוסף תשלם הנתבעת לתובעים את אגרת בית המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 1,400 ₪.
4. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ה, 12 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.