<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עוה"ד יוליה מינביץ

ב"כ הנאשם עוה"ד נטלי אוטן ממשרד עו"ד זייצב (בנוכחות עו"ד דוגמן)

הנאשם בעצמו

פרוטוקול

המשך טעונים לעונש

ב"כ המאשימה:

מבקשת להוסיף, נכון שהיום התקבל תסקיר שרות מבחן שנותן המלצה אשר בעינינו היא המלצה קיצונית ביותר ויילקח בחשבון כי מדובר בנאשם שבעברו נעשה הליך טיפולי אשר זנח אותו וכאשר מדובר בנאשם שהוא למעשה רצדביסט וכך ניתן ללמוד מגיליון ההרשעות.

נגדו תלוי ועומד עונש מאסר על תנאי ואנו סבורים שעל אף המלצת שרות המבחן להמשך טיפול של הנאשם ולענישה מקלה ביותר, אנו סבורים ומבקשים להטיל על הנאשם ענישה משמעותית בדמות ענישה של מאסר, הפעלת המאסר על תנאי, התחייבות וקנס.

בית המשפט העליון לא פעם אמר ששרות המבחן נכון שהמלצתו כבודה במקומה זה עדין רק המלצה ובית המשפט צריך לקחת בחשבון את מכלול הנסיבות ומבקשים לראות את עובדות כתב האישום ולפיכך לגזור את דינו.

ב"כ הנאשם:

בהמשך לטעונים מיום 21.10.15 היום התקבל תסקיר משלים שמגלם תמונה חיובית בנוגע למצבו של הנאשם. אומנם בוצעו עבירות ע"י הנאשם אומנם יש עבר אך לא ניתן להתעלם שהרשעה אחרונה משנת 2012. הנאשם עבר כברת דרך טיפולית ארוכה מאד, הוא לוקח אחריות מלאה, מטרת החברה לשקם אותו שיעלה על דרך הישר ובמקרה זה יש ליתן הזדמנות נוספות ולא להרע עם מצבו ועל כן אבקש לאמץ המלצת שרות המבחן במלואם.

<#3#>

גזר דין

ביום 14.9.14 הורשע הנאשם על יסוד הודאתו בעובדות המפורטות בכתב האישום ובעבירות כדלקמן:

איומים- עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק).

היזק לרכוש במזיד- עבירה לפי סעיף 452 לחוק.

תקיפה הגורמת חבלה ממש- בן זוג- עבירה לפי סעיף 382(ג) לחוק.

על פי כתב האישום, ביום 17.6.14, בשעה 17:00 לערך, בביתם שברח' שמגר בן ענת 2 בקרית גת, ניסה הנאשם לתקוף את אשתו מזה 16 שנים, הגב' דורית ביטון (להלן: המתלוננת), בכך שדחף לכיוונה את השולחן. באותן נסיבות, איים הנאשם על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בנכסיהם, בכך שאמר לה שאם תזמין משטרה, יהפוך את הבית, וזאת בכוונה להפחידה או להקניטה. כן איים הנאשם על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בגופה, בכך שהרים כיסא בידיו ואמר "הלוואי שתמותי לא רוצה אותך", וזאת בכוונה להפחידה או להקניטה.

כן נטען בכתב האישום, כי כחצי שנה עובר למועד כתב האישום, תקף הנאשם את המתלוננת שלא כדין וללא הסכמתה, בכך שהכה בה בידה וכתוצאה מכך גרם לה חבלה בדמות סימן אדום. בנוסף, הרס הנאשם בזדון ושלא כדין את המכשיר הסלולרי של המתלוננת, בכך ששבר אותו.

עוד נטען בכתב האישום, כי כשמונה חודשים עובר למועד כתב האישום, בביתם הקודם של בני הזוג שברח' גדעון בן יואש בקרית גת (להלן: ביתם הקודם), איים הנאשם על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בגופה, בכך שהרים לידו מוט ברזל ואמר לה שירביץ לה בעזרתו.

בנוסף, נטען כי במהלך שמונת החודשים שקדמו למועד המצוין בכתב האישום, בביתם הקודם, איים הנאשם בהזדמנויות שונות בפגיעה שלא כדין בגופה של המתלוננת, בכך שאמר לה שאם לא היה חוק היה שורף אותה, הורג אותה ומאשפז אותה, יורה בה עם אקדח ודוקר אותה עם סכין, וזאת בכוונה להפחידה או להקניטה.

הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון וב"כ הנאשם ביקשה לעיין מחדש בהחלטה בדבר מעצרו עד תום ההליכים חרף קביעת בית המשפט המחוזי כי ניתן לאמץ חלופת מעצר מוסדית בתנאי שיהיה מנגנון מתאים להתריע באופן מיידי על כל הפרה וכן על הוצאתו לראיון בבית נועם, ראיון שבעקבותיו הוגש תסקיר שדיווח על קבלתו של הנאשם ועל קביעת מועד לקליטתו.

בהחלטת כב' השופטת גילת שלו מיום 14.9.14, נקבע כי לאור החלטת בית המשפט המחוזי, ולאור שינוי הנסיבות אשר בא בעקבות הודייתו של הנאשם, שיש בה משום תחילת הליך טיפולי ותחילה של הפנמה, יש מקום לעיין שוב בהחלטת המעצר ולבחון אפשרות להליך טיפולי במסגרת התיק העיקרי, גם לצורך בחינת שיקולי שיקומו בטרם גזירת דינו.

תסקירי שירות המבחן והדיונים שביניהם

בתסקירו מיום 20.10.14, פירט שירות המבחן את נסיבותיו האישיות של הנאשם, בן 43, נשוי ואב לנער בן 15, אשר עובר למעצרו התגורר עם בני משפחתו בשכירות בעיר קריית גת ועבד במשך כשנה במפעל פיצוחים בעיר.

לפי התסקיר, במהלך שנות ה- 20 לחייו, הכיר הנאשם את המתלוננת, נישא והקים משפחה, אך לאחר הולדת בנם החלה המתלוננת לסבול מבעיות בריאות, התקשתה להשתלב בשוק העבודה ועול פרנסת הבית נפל עליו.

שירות המבחן סקר את העבודות בהן עסק הנאשם לאורך השנים, בחלקן עבד במשך מס' שנים, תוך שהוא מציין כי אפשרויות התעסוקה שלו היו מוגבלות בשל נסיבותיו האישיות.

לגבי המתלוננת, מסר הנאשם לשירות המבחן כי בתחילה אופיינה מערכת היחסים ביניהם בכבוד ואהבה, אך בהמשך נוצרו קונפליקטים ומתחים שהובילו לוויכוחים ומריבות בשל תחושות מתח ולחץ שיצר המצב הכלכלי והם התעצמו בעקבות הפגיעה בתפקודה של המתלוננת. לדבריו, במהלך השנים, הוא ספג מהמתלוננת ביקורת, זלזול והשפלה בגלל שהתקשה לתפקד כמפרנס ולמצוא עבודה יציבה ומסודרת לאורך זמן. לדבריו, מצב זה שהתפרש על ידו כהתגרות מצדה של המתלוננת ועורר אצלו תסכול שהתבטא באלימות מילולית ופיזית כלפיה. הנאשם שיתף את שירות המבחן כי נעשו ניסיונות הדדיים לסיים את הקשר ביניהם, אך הם נמנעו מפירוק התא המשפחתי כדי שלא לפגוע בבנם. הנאשם הביע בפני שירות המבחן רצון לשקם את הקשר עם המתלוננת במידה ויחסה כלפיו ישתנה. כן מסר שהוא מעוניין להשתלב בהליך טיפולי כדי ללמוד דרכים אלטרנטיביות להתנהגותו.

שירות המבחן התייחס לעברו הפלילי של הנאשם, בציינו כי מעורבותו הפלילית החלה בגיל 18 והיא כוללת עבירות מין, אלימות רחוב, אלמ"ב ורכוש וכי הוא ריצה מאסרים בפועל.

באשר לצריכת חומרים ממכרים, ציין שירות המבחן שהנאשם שלל צריכת סמים, אך שיתף שעד לפני 19 שנה צרך אלכוהול, דבר שהחל לעשות בגיל ההתבגרות והגיע למצב של אובדן שליטה ואלימות כלפי סביבתו והופסק, כך שאינו זקוק לסיוע בתחום זה.

באשר לעבירה נשוא כתב האישום, מסר הנאשם כי חזר הביתה מעבודתו, המתלוננת ביקשה ממנו לערוך קניות, הוא הסביר לה שאין באפשרותו לעשות זאת מטעמים כלכליים ושיפנה לקבלת עזרה מאחד ממכריו, התפתח ויכוח בין השניים, המתלוננת טענה בפניו שהוא לא מסוגל לדאוג לפרנסת המשפחה ולעתידם, הוא חש לחץ, דאגה ותסכול ואז התפרץ על המתלוננת, קילל, צעק ואיים ושבר את הטלפון הנייד שלה. הנאשם טען בפני שירות המבחן, כי לא חשב על השלכות מעשיו אלא ביקש במעשיו להפסיק את הויכוח ואת הביקורתיות מצדה של המתלוננת וכי מעולם לא היתה לו כוונה לפגוע בה. הנאשם דיווח לשירות המבחן על מקרים דומים בהם חש את אותו יחס מצד המתלוננת והפגין כלפיה אלימות פיזית ומילולית.

שירות המבחן ציין כי לא הצליח ליצור קשר עם המתלוננת והפנה לחקירת המעצר, שאז תיארה המתלוננת את הנאשם כאדם שקט, ביישן, מופנם, שממעט לשתף במחשבותיו, תחושותיו ורגשותיו ונוטה להתמודד בעצמו. כן תיארה המתלוננת את הנאשם באותה עת כאדם חרוץ, שאוהב לסייע לזולת, גם במחיר של הזנחת צרכיו ורצונותיו. המתלוננת שיתפה את שירות המבחן במצבם הכלכלי הקשה, שהצריך סיוע ממשפחותיהם ובכך שסביבו היו מצבי מתח ומריבות, שהתגברו עם הפגיעה בתפקודה ובהשתלבותה בעבודה. המתלוננת מסרה לשירות המבחן כי תחושות כישלון ודאגה מעוררים בנאשם כעס וזעם שהוא מתקשה לשלוט עליהם והם באים לידי ביטוי באלימות פיזית ומילולית כלפיה. לדברי המתלוננת לשירות המבחן, הקשר עם הנאשם מתנהל בעיקר סביב הטיפול בבנם המשותף, שכן בשנים האחרונות חל ביניהם ריחוק, שעורר את חשדה שהנאשם מנהל רומן והוביל אותה להתנהגות אובססיבית וחשדנית כלפיו, והנאשם נוטה להאשים אותה בקשייהם הכלכליים ובהתנהלותה הביקורתית, אך אינו בוחן כשלים בהתנהגותו. המתלוננת סיפרה לשירות המבחן, כי היא והנאשם ניסו להיפרד, אך חזרו לקשר מתוך שאיפה שהנאשם ישנה את התנהגותו כלפיה, וגם היום היא מתכוונת לתת לנאשם הזדמנות נוספת לשיקום יחסיהם. המתלוננת מסרה לשירות המבחן שמאז מעצרו של הנאשם, הוא יוצר עמה קשר, שואל על בנם ומביע דאגה לגבי המחויבויות הכספיות שלהם. לדברי המתלוננת, בשיחות אלו מאשים אותה הנאשם בהסתבכויותיו עם גורמי אכיפת החוק.

שירות המבחן ציין כי התרשם באותה עת מאישה פאסיבית, שתלויה בנאשם לצרכיה החומריים, דבר שמתבטא בקשייה לבחון את צרכיה האינדיבידואליים בנפרד ממנו, תוך פיתוח ישות עצמית ונבדלת מהנאשם.

שירות המבחן ציין בתסקירו, כי התרשם מאדם בעל יכולת ביטוי טובה, מופנם רגשית, ששיתף באופן חלקי בקורותיו והחל לבחון באופן ראשוני כשלים בהתנהלותו ואת העומד בבסיס מניעיו הרגשיים, שהובילו להתנהגותו האלימה כלפי המתלוננת.

על פי התסקיר, הנאשם נטה להציג תדמית מתפקדת, חיובית ובעיקר חרוצה בכל הקשור לדאגה לפרנסת המשפחה חרף קשייו.

לפי התסקיר, הנאשם החל לבחון כשלים בהתנהגותו, אך הוא נטה להסביר את התנהגותו כנובעת מגורמים חיצוניים, כגון אלכוהול או התגרות מצד המתלוננת, והתקשה לבחון אלטרנטיבות להתנהגותו.

להערכת שירות המבחן, הסתבכותו של הנאשם בעבר בעבירות אלימות, חששו מהישנות הסתבכותו עם המשטרה וההכרה הראשונית בבעייתיות שבהתנהגותו עשויים לרתום אותו להליך טיפולי לשינוי אורחותיו ושיקום חייו.

על כן, המליץ שירות המבחן על השמתו של הנאשם בהוסטל "בית נועם", לשם הגיע לראיון, עשה רושם תקין ונמצא מתאים לטיפול לאחר שהביע מוטיבציה כנה לטיפול, אם כי ההתרשמות של גורמי הטיפול היתה שהמוטיבציה של הנאשם נובעת מהחשש מההליך המשפטי.

שירות המבחן התרשם כי שילובו של הנאשם בטיפול עשוי להוות גורם מצמצם וכי המסגרת בבית נועם עשויה להוות עבורו מענה הולם לצרכיו הטיפוליים.

בדיון מיום 22.10.14, הורתה כב' השופטת שלו על שחרורו של הנאשם להוסטל "בית נועם", זאת לאחר שעיינה בהמלצת שירות המבחן, התרשמה שהנאשם והמתלוננת מתכוונים לחדש את הקשר ביניהם ולאחר שהתרשמה שסיכויי הטיפול אינם נמוכים.

בתסקירו מיום 18.1.15, ציין שירות המבחן כי מדיווח שהתקבל מגורמי הטיפול, עולה כי הנאשם שולב במסלול משולב ומגיע באופן קבוע לטיפול הקבוצתי ולפגישות הפרטניות, אך הוא מתקשה לשתף בתכנים אישיים מעולמו הפנימי ועושה מאמצים לעשות כן. להערכת גורמי הטיפול, הסיבה לכך היא בעובדה שהנאשם מתקשה בהבעה עצמית. עם זאת, ציין שירות המבחן כי הנאשם כן שיתף את גורמי הטיפול באירועים קשים מעברו, בהתמקד בילדותו, משפחת מוצאו והשימוש באלכוהול, ואף שיתף במסגרת הקבוצתית באופן כנה בסיפור על אלימות.

עם זאת, עולה מהתסקיר כי הנאשם משחזר דפוסים שוליים בהם נקט בעבר, ובכלל זה: שקרים, ויתור עצמי, הסרת אחריות וחוסר תקשורת, ואף בחר שלא לקחת חלק באחת המטלות ללא סיבה והושעה באותו יום מפעילויות הטיפול, כך שלהערכת גורמי הטיפול, יש עוד כברת דרך שהוא צריך לעבור בטיפול.

על פי התסקיר, ביום 21.12.14 נערכה ועדת הערכה בעניינו של הנאשם, במהלכה ביטא הנאשם את הקשיים שהשפיעו על הדינאמיקה עם המתלוננת וביטא רצון להמשיך את הטיפול במסגרת ההוסטל שיאפשר לו לעבוד וכך לסייע מבחינה כלכלית למשפחתו. על פי התסקיר, גורמי הטיפול העריכו שלאור שיתוף הפעולה של הנאשם עם כללי המסגרת והמוטיבציה שהוא מפגין לערוך שינוי באורחותיו ולרכוש כלים להתנהלותו, יש צורך לעודד אותו להמשיך את הטיפול ולאפשר לו לצאת לעבוד כחלק מהליך השיקום. על כן, המליץ שירות המבחן להעביר את הנאשם מהמסלול המשולב למסלול ההוסטל, כך שבשעות היום יעבוד הנאשם באזור ההוסטל ובסוף יום העבודה יחזור למסגרת הטיפולית, ימשיך להשתלב בטיפולים פרטניים וקבוצתיים וילון במקום.

כן צוין בתסקיר, כי גורמי הטיפול התרשמו שיתכן שקיימת אצל הנאשם הנמכה קוגנטיבית, אשר, בין היתר, עשויה להעיד על קשייו בטיפול, והמליצו כי יתאפשר לו לעבור אבחון מתאים על מנת שיוכל למצות את זכויותיו, להבין את מגבלותיו ולהתאים לצרכיו תכנית טיפולית הולמת.

כן צוין בתסקיר שנערכה שיחה עם המתלוננת, שמסרה שהנאשם משוחח בטלפון עם בנם ומקפיד שלא לשוחח עמה וכי אינה חוששת ממנו ומעוניינת לשקם עמו את היחסים.

לאור שיתוף הפעולה של הנאשם בטיפול, קשייו והמוטיבציה שהוא מפגין להמשך טיפול ורכישת כלים להתנהלותו, המליץ שירות המבחן להמשיך ולעקוב אחר התקדמותו בטיפול ולהעבירו למסלול ההוסטל כדי שיתאפשר לו למצוא עבודה.

כן המליץ שירות המבחן על הפנייתו של הנאשם לאבחון באגף לטיפול באדם הלוקה בפיגור שכלי.

בדיון מיום 19.1.15, טענה ב"כ המאשימה כי התסקיר מסויג וכי לא בשלה העת לאפשר לנאשם לצאת לעבודה ללא פיקוח. ב"כ המאשימה הבהירה כי מלכתחילה היתה התנגדות מצדם להליך הטיפולי, אך הם לא יתנגדו לדחייה ובכל זאת בכוונתם לעתור למאסר בפועל. מנגד, עתרה ב"כ הנאשם לאמץ את המלצות שירות המבחן מאחר שמדובר באדם שמעולם לא היה בהליך טיפולי, שנמצא במסגרת הקהילה כבר מספר חודשים וזאת לאחר 5 חודשי מעצר.

בהחלטתי מיום 19.1.15, קבעתי כי לאור המלצת שירות המבחן והעובדה שהנאשם משתף פעולה בהליך הטיפולי, יש להעביר את הנאשם למסלול ההוסטל כדי שיוכל למצוא עבודה באזור ההוסטל, אך יהא עליו לשוב בסיום יום העבודה למסגרת הטיפולית ולהשתלב בטיפולים פרטניים וקבוצתיים וללון במסגרת. כן הוריתי על דחיית מועד הדיון על מנת לעקוב אחר מצבו של הנאשם והשתלבותו בטיפול, והפניתי את הנאשם לאבחון באגף לטיפול באדם הלוקה בפיגור שכלי.

בתסקיר שירות המבחן מיום 31.3.15, עדכן שירות המבחן כי במהלך תקופת הדחייה עמד בקשר רציף עם גורמי הטיפול בבית נועם שמסרו כי הנאשם התקשה להשתלב בקבוצות טיפוליות ולהביא את עצמו לידי ביטוי, כאשר ניכר כי אינו מבין תכנים רבים ועל כן מתקשה להגיע להבנות בנוגע לאלימות. בנוסף, נמסר כי קיים קושי משמעותי ביכולתו של הנאשם לקיים תהליך של הכללה או הפנמה מעמיקה, דבר המקשה על הנאשם לתרגל את הכלים שנרכשים בטיפול. על פי התסקיר, הנאשם נוטה להישען על האחר ובכך לוותר לעצמו, כאשר הוא מתקשה בחלקים שונים של הטיפול. על פי התסקיר, דפוסיו הבסיסיים של הנאשם כוללים הסתרה ושקרים.

עם זאת, צוין בתסקיר כי בטיפול הפרטני מתייחס הנאשם לתכנים משמעותיים מעברו וחייו כוללים טראומות עבר והתנהגויות אלימות, לרבות תוקפנות ודחפים מיניים מוגברים. על פי התסקיר, גורמי הטיפול ציינו שחרף קשייו, הנאשם עומד בכללי המסגרת ומבצע את הנדרש ממנו, כאשר הוא נענה לסמכות הצוות המקצועי במסגרת הטיפולית.

על פי התסקיר, התקיימה פגישה, בה נכחו גורמי הטיפול, העובדת הסוציאלית ומנהלת המסגרת, קצין המבחן, המפקחת המחוזית של המעצרים באזור הדרום והנאשם, על מנת לבחון את המשך דרכי הטיפול בנאשם מתוך מחשבה שקיימת תקיעות בטיפול ושהנאשם מתקשה להיתרם מההליך הטיפולי. בפגישה זו שיתף הנאשם בקשייו להיחשף בפני מטופלים אחרים בקבוצות הטיפוליות, שיתף במחשבות מיניות ודחפיו בשל כך, מסר כי הוא חושש ממעצר וביטא רצון מילולי להישאר בטיפול. על פי התסקיר, הנאשם התקשה לבחון את אלימותו ומסר שאלימותו נבעה מצריכת אלכוהול. לפי התסקיר, לתפיסתו של הנאשם, הוא מכיר את הכלים הנרכשים בטיפול מתוך השתתפותו בטיפול קבוצתי ופרטני. יחד עם זאת, התקשה הנאשם לבחון בשיחה את אופן הפנמתם ויכולתו ליישם באופן קונקרטי את הכלים שרכש במסגרת שהותו בבית. לאור כל האמור לעיל, הוחלט על הישארותו של הנאשם במסגרת, בכפוף לאבחון מצבו הקוגנטיבי, בחינת מסוכנותו המינית וצריכת האלכוהול על ידו.

על פי התסקיר, ביום 19.3.15 נערכה לנאשם הערכת מסוכנות מינית, לפיה הוערך הנאשם כבעל רמת דחפים מיניים רבים, בעל עיסוק אובססיבי ואינטנסיבי במין, המתקשה ביצירת אינטימיות ומרוכז בצרכיו. כן עלה מהתסקיר, כי על פי הערכת המסוכנות הנאשם עלול להשתמש באלימות לשם צרכיו המיניים, יתכן כפי שהיה בעבר עת הורשע בביצוע עבירת מין. על פי התסקיר, ההערכה היתה שהנאשם זקוק לטיפול ולכן הוצע לו ליטול טיפול תרופתי שיסייע לו בהפחתת דחפיו והוא הסכים לכך.

על פי התסקיר, גורמי הטיפול עדכנו את שירות המבחן כי בתקופה האחרונה הנאשם מתקשה להיעזר בקבוצות הטיפוליות, אינו מתקדם בטיפול ואינו מבין, מפנים ומיישם את הכלים, כאשר ההערכה היא שהוא ממשיך לצבור תסכולים וכעסים ואינו מטפל בבעיית האלימות הזוגית ולכן הוחלט על הפסקת הטיפול בו. על פי התסקיר, הנאשם הגיב להודעה זו בכך שהצהיר שיפגע בעצמו, אך בהמשך חזר בו. על פי התסקיר, הוצע לנאשם לפנות לגורמים פסיכיאטריים, אך הוא סירב.

למעשה, גורמי הטיפול התרשמו שיש צורך בחיפוש מענים טיפוליים אחרים לנאשם ושירות המבחן העריך בדומה כי לאחר קבלת תוצאות האבחון של האגף לטיפול באדם הלוקה בשכלו יהא מקום לבחון אפיקי טיפל שיתנו מענה למצבו וצרכיו של הנאשם.

שירות המבחן העריך כי החזרתו של הנאשם לבית המעצר תביא לרגרסיה בתפקודו ועל כן המליץ על השמתו בתנאים מגבילים בבית אחיו.

בדיון שנערך ביום 6.4.15 בפני כב' השופט זבולון נוכח פגרת חג הפסח, נקבע כי מאחר שועדת האבחון בעניינו של הנאשם תיערך בתוך מספר ימים, ימשיך הנאשם לשהות במסגרת הטיפולית- "בית נועם", בה הנאשם מצוי על פי החלטת בית המשפט, אשר בחן אותה ומצא אותה מתאימה, ובהתחשב בכך שלא בוצעה כל הפרה ע"י הנאשם.

ביום 19.4.15 הודיע שירות המבחן כי ביום 16.4.15 הופיע הנאשם בפני ועדת אנשי מקצוע, בה נכח גם קצין המבחן, אך בתום הוועדה נמסר להם כי תוצאות האבחון תתקבלנה בחלוף שבועיים ותועברנה לשירות המבחן. על כן, המליץ שירות המבחן לדחות את מועד הדיון בעניינו של הנאשם בשלושה שבועות והמליץ שהנאשם ישהה בבית אחד מאחיו, תחת פיקוחם של שני אחיו.

ביום 21.4.14 הגיש שירות המבחן בקשה דחופה, במסגרתה טען כי המשך הישארותו של הנאשם במסגרת הטיפולית כשהוא אינו שותף למהלך הפעילות הטיפולית הינו מצב מבלבל עבור הנאשם ועבור יתר השוהים במסגרת. על כן, עתר שירות המבחן לאשר את שהיית הנאשם במעצר בית בבית אחיו.

בדיון מיום 27.4.15, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, הוריתי על העברתו של הנאשם מ"בית נועם" למעצר בית בבית אחיו מר ח'ליפה ביטון שברח' יוטבת 146/4 בנצרת עילית, תחת פיקוחו ותחת פיקוחו של אח נוסף, מר ניסים ביטון.

ביום 11.6.15 הוגשה חוות דעת הועדה לאבחון האדם הלוקה בפיגור שכלי. בחוות הדעת נקבע, כי הנאשם מתפקד ברמה שאינה בתחום הפיגור השכלי ושאין לקות בכשרו השכלי. כן נמצא, כי השיפוט שמור, התובנה מלאה, הנאשם מבחין בין טוב לרע ובין מותר לאסור, מבין את משמעות מעשיו ותוצאותיהם, את הקשר בין הסיבה לתוצאה והפנים את הערכים החברתיים. על פי חוות הדעת, הנאשם מבין את האישומים נגדו, מבין את תפקיד בית המשפט ואת תפקידי המעורבים בתהליך ומסוגל לסייע לעורך דינו בהגנה עליו.

בתסקירו מיום 11.6.15, ציין שירות המבחן כי בשיחה עם הנאשם, הביע הנאשם רצון להשתלב בטיפול וללמוד דרכי התמודדות אלטרנטיביות בזוגיות ובמצבי לחץ ומתח כי הוא חושש מחזרה להתנהגות מסבכת ומעוניין לשקם בעתיד את יחסיו עם בת זוגו. הנאשם מסר לשירות המבחן כי הוא נמצא כיום בקשר עם בנו ולא עם אשתו. שירות המבחן ציין, כי שוחח עם אשתו של הנאשם, אשר מסרה כי ברצונה לשקם את יחסיה עם הנאשם, אך הביעה חוסר וודאות לגבי עתידם. שירות המבחן התרשם מתלות וקשיים של האישה לבחון את נזקקותה הטיפולית תוך הכרתה בה כנפגעת. על כן, סבר שירות המבחן כי עדיין קיימת רמת סיכון המחייבת את בחינת השתלבותו של הנאשם ביחידה למניעת אלימות שבנצרת, אך הדבר כרוך בפרוצדורה בשל כך שעיר מגוריו של הנאשם היא קרית גת.

בדיון מיום 14.6.15 הוריתי על דחייה בת ארבעה חודשים בכדי לאפשר לנאשם לעמוד בקשר עם גורמי הרווחה, לבחינת שילובו של הנאשם בטיפול באזור נצרת.

בתסקירו מיום 18.10.15, ציין שירות המבחן כי הנאשם השתלב בטיפול במסגרת המרכז לטיפול באלימות במשפחה רק ביום 13.8.15, וכי מדיווח עדכני מגורמי הטיפול, עולה כי הוא מתמיד להגיע לשיחות השבועיות עמם, משתף פעולה בשיחות ומשתף בתכנים מחייו באופן פתוח וכן, לרבות בחרטה שהוא חש כלפי האופן בו נהג באלימות כלפי אשתו.

שירות המבחן ציין כי בדומה להתרשמותו, גם המרכז הטיפולי התרשם כי הנאשם מתנהל, בין היתר, מתוך חרדה שהוא חש מתוצאות הליכי המשפט וחושש מפני ריצוי עונש מאסר. ההתרשמות היא שהנאשם מבין את חומרת מעשיו ונמצא בעיצומו של הליך שינוי דפוסי חשיבתו והתנהגותו. כן צוין בתסקיר, כי הנאשם הביע בפני גורמי הטיפול, וכן בשיחה טלפונית עם שירות המבחן, את רצונו להמשיך בטיפול.

על פי התסקיר, שירות המבחן שוחח עם המתלוננת וזו הביעה רצון לשקם את יחסיו עמו. שירות המבחן ציין, כי הנאשם מבטא רצון לשיקום יחסיו עם אשתו בעתיד, כשניכר שהוא חושש מחידוש הקשר עמה ורואה את מגוריו בנצרת עילית מענה הולם בשלב זה.

להערכת שירות המבחן, המשך השתלבותו של הנאשם בטיפול עשוי להמשיך את התהליך החיובי שבו הוא נמצא.

לאור האמור לעיל, לאור שיתוף הפעולה של הנאשם בטיפול ומוכנותו להמשיך בהליך זה, לאור הכרתו בדפוסיו ורצונו לשנותם, יש לעודדו. על כן, סבר שירות המבחן שטיפול שיכלול המשך בחינת דפוסיו, לצד בחינה הדרגתית ומבוקרת של חזרה למערכת יחסיו הזוגית עם אשתו, עשוי להוות מענה טיפולי הולם עבורו.

על כן, המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם צו מבחן לתקופה בת שנה, במהלכה ימשיך שירות המבחן לעקוב אחר התקדמותו בטיפול. כן המליץ שירות המבחן על הארכת המאסר המותנה נגד הנאשם. שירות המבחן ציין, כי בימים הקרובים יופנה הנאשם לבניית תכנית של"צ באזור נצרת עילית, לאחר שהביע את הסכמתו לכך.

ביום 1.12.15 הגיש שירות המבחן תסקיר משלים, במסגרתו ציין כי סבר שיש להעביר אל הנאשם מסר חינוכי שיחדד עבורו את מעשיו ותוצאותיהם ונבחנה מולו האפשרות שיבצע ענישה בדרך של שירות למען הציבור במכסה של 200 שעות והוא הופנה לבניית תכנית של"צ מתאימה.

לפי התסקיר, בשל מורכבות עניינו של הנאשם, חל עיכוב בגיבוש תכנית של"צ, הגם שנבחנו מסגרות של"צ באזור הצפון, אך הן מצומצמות נוכח מעורבותו בעבר בתחום האלימות. שירות המבחן ציין כי בכוונתו להזמין את הנאשם בתקופה הקרובה לצורך גיבוש תכנית של"צ מתאימה ולהפנותו למסגרת של"צ מתאימה עבורו.

שירות המבחן ציין כי במהלך הדחייה, היה בקשר עם הנאשם, שהביע רצון מילולי להמשיך את ההליך הטיפולי בו הוא נמצא.

על כן, חזר שירות המבחן על המלצתו להטיל על הנאשם צו מבחן בן שנה, צו של"צ בהיקף של 200 שעות, כשהתכנית תועבר לביהמ"ש כשתיבנה, ולהטיל מאסר מותנה.

בתסקירו מיום 14.1.6, לאחר מספר דחיות לבקשת שירות המבחן, ציין שירות המבחן כי המשיך להיות בקשר עם גורמי הטיפול במרכז לטיפול באלימות במשפחה, שמסרו כי הנאשם מגיע באופן קבוע לפגישות שנקבעות עמו, משתף בתכנים מעולמו הפנימי והרגשי ולהערכתם יש לו מוטיבציה לשינוי ושיקום חייו.

כן ציין שירות המבחן בתסקירו, כי בשיחות עם הנאשם הוא דיווח על קשיים הכרוכים בשהייה ממושכת בתנאים מגבילים והצהיר כי הוא מעוניין לעבוד ולשמש מפרנס לבנו כדי שיוכל לדאוג כלכלית לבני משפחתו, תוך שהוא מציין כי אינו בקשר עם אשתו בשל החשש מהפרת תנאים. הנאשם הביע שביעות רצון מהקשר הטיפולי ורצון להמשיכו ולהמשיך להתגורר בבית אחיו בנצרת עילית.

שירות המבחן ציין כי שוחח גם עם אחיו של הנאשם, אשר מסר כי הנאשם מקפיד על תנאיו וחושש מהליכי המשפט.

לאור כל האמור לעיל, המליץ שירות המבחן על הטלת צו מבחן למשך שנה, במהלכה ימשיך הנאשם לעבוד על שינוי אורחותיו ותיבחן אפשרות חזרתו באופן מבוקר והדרגתי לביתו וחידוש יחסיו עם אשתו. כן המליץ שירות המבחן להשית לצד ענישה זו עונש של מאסר על תנאי וצו שירות לתועלת הציבור במכסה של 200 שעות בהתאם לתכנית שגובשה בעניינו, קרי- בעיריית נצרת עילית בתפקיד של עבודות תחזוקה וגינון בבית העלמין בעיר.

טענות ב"כ הצדדים

ב"כ המאשימה טענה, כי לחובת הנאשם עבר פלילי עשיר, הכולל 14 הרשעות קודמות, כשהאחרונות שבהן מהשנים 2008, 2009 ו- 2012 והן בעבירות של תקיפת בת זוג. לטענת ב"כ המאשימה, מפרוטוקולים של דיונים קודמים בעניינו של הנאשם בת"פ 774/08 (ת/2), ת"פ 1146/08 (ת/3) ו- ת"פ 36355-02-10 (ת/4), עולה כי הנאשם מסרב לקבל הליך טיפולי.

ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם זנח את ההליך הטיפולי בבית נועם ושביקשו לסיים את ההתקשרות עמו והמליצו לבחון טיפול חלופי. לטענת ב"כ המאשימה, אין התקדמות בהליך הטיפולי.

לטענתה, לאחר שביהמ"ש נתן לנאשם אפשרות להמשיך את הטיפול, אך בתסקיר שהוגש לקראת הדיון האחרון צוין שהנאשם מתקשה ליישם הלכה למעשה את התכנים מהטיפול ולכן הטיפול שהחל ב- 13.8.15 הופסק. ב"כ המאשימה, טענה כי שירות המבחן נמצא בב"ש והנאשם נמצא בנצר, כך שאין מפגשים אלא שיחת טלפון.

לטענת ב"כ המאשימה, אין זה רציני לתת המלצה כה גורלית וקשה בנוגע לנאשם עם עבר פלילי עשיר של עבירות אלימות כלפי האישה, בשיחת טלפון וכשהטיפול החל רק ב- 13.8.15.

ב"כ המאשימה, טענה כי לפי התסקיר הנאשם פועל מתוך חרדה מתוצאות ההליך המשפטי ומחשש מריצוי מאסר, תוך שהיא מציינת שהמאסר המותנה המרחף מעל ראשו של הנאשם יכול להביא לניצוצות של טיפול אך אין מדובר בכברת דרך של ממש.

לטענת ב"כ המאשימה, אם ביהמ"ש יאמץ את התסקיר, יש חשש להזנחת ההליך הטיפולי.

כן ציינה ב"כ המאשימה כי הנאשם אינו עובד ולכן לא ברור כיצד הבעיות הכלכליות שלהם ייפתרו. עוד ציינה ב"כ המאשימה כי הטיפול לא נמצא בנקודה המפגישה בין הנאשם לבין אשתו וטרם ניתנו לו הכלים כיצד להתנהג בהמשך.

על כן, טענה ב"כ המאשימה כי יש לגזור את דינו של הנאשם למאסר בפועל, תוך הפעלת המאסר המותנה במצטבר, ולהטיל מאסר מותנה והתחייבות.

ב"כ המאשימה הפנתה לדברי כב' השופטת לביא בת/4 וטענה שהביעה חשש מהישנות העבירות.

מנגד, טענה ב"כ הנאשם כי שירות המבחן ראה שהנאשם זקוק להליך טיפולי, מצא טיפול והיה בקשר רציף עם הגורמים הטיפוליים ועם הנאשם. לטענתה, הוגשו בתיק מספר רב של תסקירים, אשר מייחסים חשיבות להמשך ההליך הטיפולי ואף צוין כי הפסקת ההליך והשבתו של הנאשם לבית הסוהר יכולים לדרדר את מצבו של הנאשם.

באשר לעברו הפלילי של הנאשם, טענה ב"כ הנאשם כי הוא כולל שלוש הרשעות קודמות מהשנים 2008, 2009 ו- 2012, בעבירות שביצע כלפי המתלוננת, בגינן נידון למאסר בפועל בעבודות שירות ולמאסרים מותנים, וכל שאר ההרשעות ישנות והיו אמורות להימחק. כן ציינה ב"כ הנאשם כי באותם תיקים לא עבר הנאשם הליך טיפולי אלא רק במקרה דנן לקח את עצמו בידיים ולראשונה בחייו החליט לעבור הליך טיפולי.

ב"כ הנאש הפנתה לתסקיר הראשון המציין את נסיבותיו האישיות של הנאשם, אשר הובילוהו לביצוע העבירות.

ב"כ הנאשם הפנתה לתסקיר האחרון וטענה שעולה ממנו שהנאשם מבין את הבעייתיות במעשיו, מביע חרטה, חש בושה ומבקש לשקם את המערכת הזוגית. כן ציינה ב"כ הנאשם כי מאחר שהנאשם רכש כלים, ובהינתן שהוא מודע לבעיות הרבות שלא נפתרו במשפחה, הוא מביע חשש לחוזר לבית, למערכת הזוגית ומבקש לעשות זאת בהדרגה ובהדרכת שירות המבחן. לטענת ב"כ הנאשם, זה מצביע על כברת דרך ארוכה והבנה שעליו להתמודד עם בעיות רבות בבית. לטענת ב"כ המאשימה, זו הסיבה שהטיפול לא הופסק וששירות המבחן מבקש צו מבחן לשנה כדי להמשיך ללוותו.

לטענת ב"כ הנאשם, חששו של הנאשם להיכנס לכלא הוא חשש לגיטימי, מאז שנידון בפני כב' השופט לביא הוא לקח את עצמו בידיים וזה שהשיחות מתבצעות בטלפון נובע מכך ששירות המבחן משמש בשלב זה צד מגשר בין ההליך הטיפולי שעובר הנאשם לבין ביהמ"ש.

באשר לטענה שישנן בעיות כלכליות, טענה ב"כ הנאשם כי פנתה פעמים רבות וביקשה שיאפשרו לנאשם לצאת לעבוד, בהינתן שהוא מורחק מהמתלוננת, אך המאשימה התנגדה.

לטענת ב"כ המאשימה, גם אם ייגזר דינוכעת, הנאשם לא ישוב לקרית גת, אלא ימשיך להתגורר אצל אחיו ויחזור בהדרגה לביתו, ואם הקשר לא יהיה טוב, יוכלו השניים להתגרש.

על כן עתרה ב"כ המאשימה לאמץ את המלצת שירות המבחן, להאריך את המאסר המותנה התלוי נגדו, להטיל עליו 200 שעות של"צ ולאפשר לו להמשיך את ההליך הטיפולי.

גם הנאשם אמר לביהמ"ש כי הטיפול עוזר לו, כי ברצונו לצאת לדרך חדשה ולהשתקם ולא לשוב לבית הסוהר, וציין שאם המתלוננת תרצה להתגרש, יקבל זאת.

ב"כ הצדדים למעשה היום חזרו על טיעוניהם וזאת לנוכח המלצת שרות המבחן כי הנאשם יבצע של"צ בהיקף של 200 שעות.

מתחם הענישה

בסימן א1 לפרק ו' לחוק העונשין, הנושא את הכותרת "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה", נקבע עקרון ההלימה כעקרון מנחה בענישה, לפיו נדרש יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

על מנת ליישם את עיקרון ההלימה, על ביהמ"ש להתחשב בשלושת אלו: ראשית, בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות ובמידת הפגיעה בהם; שנית, במדיניות הענישה הנהוגה; ושלישית, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

הערך המוגן במסגרתן של עבירות האלימות במשפחה, הינו זכותו של האזרח להגנה על שלומו, בטחונו ושלמות גופו. העבירות נועדו להגן על הצד החלש במשפחה מפגיעה של בעל הכח הפיזי או הכלכלי, המנצל בין היתר את רגשות האהבה, הפחד, הבושה או התלות של הקרבן בו.

בע"פ 2037/92 בן דוד נ' מדינת ישראל התייחס בית המשפט העליון לצורך בהחמרת הענישה במקרי אלימות בתוך המשפחה:

"בית המשפט מצווה לשרש את התופעה של אלימות שבתוככי המשפחה, שנעשית יותר ויותר למכת מדינה, וכן מצווה הוא להגן על הצד המוכה, שלא תמיד כוחו עומד לו להגן על עצמו. הרתעה זו צריך ויינתן לה ביטוי על ידי השתת עונש מאסר משמעותי, למען ישמעו וייראו, הן מי שהורשע במעשי האלימות והן עבריינים בכוח".

ראה גם הדברים שנאמרו בע"פ 9469/03 מדינת ישראל נ' פלוני:

"מעשי אלימות במשפחה כמעשיו של המשיב אינם נחלתם של עבריינים, בין עבריינים מועדים ובין עבריינים קלים. ידענו מניסיוננו כי גם אנשים שבחיי היום-יום התנהגותם התנהגות נורמטיבית היא לכל דבר ועניין, עלולים לנהוג באלימות קשה בביתם פנימה. מסקנה נדרשת מכאן היא, כי העובדה שנאשם הוא אדם נורמטיבי, לכאורה, בחיי היום-יום, אין בה בהכרח כדי ללמד על התנהגותו בביתו. עוד נאמר, כי העובדה שהתנהגותו של אדם היא התנהגות נורמטיבית על דרך הכלל, לא יהא בה כדי להקל עימו שעה שמתנהג הוא באלימות כלפי בני משפחה שהם חסרי-אונים לידו."

בעבירות של אלימות במשפחה נעה הענישה בין צו מבחן ללא הרשעה לבין מאסר בפועל ממושך, כאשר כל מקרה נבחן לגופו, ובכלל זה נבחנים חומרת האלימות ועוצמתה, נסיבותיה, תוצאותיה, הישנות העבירות, המלצות שירות המבחן, השתלבות בהליך טיפולי, עמדת המתלוננת והסיכוי לחזרה לחיים משותפים.

באשר לעבירת האיומים, אינטרס החברה הוא להגן על שלוות נפשו של הפרט מפני מעשי הפחדה והקנטה שלא כדין, וכן מניעת פגיעה עתידית בחירות הפעולה של הזולת.

המחוקק הביע דעתו בדבר העונש הראוי לעבירת האיומים, בקבעו כי "המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו - מאסר שלוש שנים".

להלן דוגמאות ממספר גזרי דין שניתנו בעבירות אלימות בין בני זוג שכללו גם איומים והיזק לרכוש במזיד:

ברע"פ 3255/09 דהן נ' מדינת ישראל (6.7.09), אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום שהרשיע נאשם לאחר ניהול הוכחות בעבירות של חבלה של ממש נגד בן זוג ואיומים, וכן בעבירות נוספות מאותו סוג ובעבירה של היזק לרכוש במזיד שיוחסו לו בכתב אישום נוסף ובהן הודה. על פי פסק הדין, כתב האישום הראשון מייחס לנאשם תקיפה של אשתו בכך שזרק עליה מגף, ירק עליה, איים עליה כי ירצח אותה ויעשה לה חיים קשים ולאחר מכן המשיך לתקוף אותה בכך שסטר לה ואחז בה בכוח בתנועת חיבוק ואף המשיך וחנק אותה. לאחר שהאישה עברה לסלון ניסה הנאשם להורידה לרצפה ואז התיישב עליה ואחז בגרונה בניסיון לחנוק אותה וקם מעליה רק כשנכנסה שכנה לדירה. לאחר שהאישה אמרה לנאשם כי הוא ייעצר, איים עליה הנאשם שוב כי אם תפנה למשטרה הוא ירצח אותה. כתב האישום השני מייחס לנאשם איום על אשתו כי ישרוט את פניה, השלכת קערת חרסינה שהתנפצה על רגלה ואיום נוסף. הערכאה הדיונית השיתה על הנאשם 10 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, חרף העובדה שאינו בעל עבר פלילי מכביד ובהתחשב בתסקיר שירות המבחן בו יוחסו לנאשם הודאה חלקית וקושי לקחת אחריות, ולא ניתנה המלצה טיפולית. בית המשפט העליון קבע כי העונש שהושת אינו חורג מן הראוי ואף נוטה לקולא.

ברע"פ 182/13 משה נ' מדינת ישראל (21.1.13), אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום שהרשיע נאשם בשני אישומים באותו כתב אישום. במסגרת האישום הראשון יוחסו לנאשם עבירות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה ממשית, תקיפה בנסיבות מחמירות כלפי בן משפחה, איומים והיזק לרכוש במזיד. במסגרת האישום השני יוחסה למבקש עבירה נוספת של תקיפה בנסיבות מחמירות כלפי בן משפחה. הנאשם השליך לעבר ראשה של אשתו באותה עת מזונות שונים, הכה אותה באגרופים, איים עליה וקילל אותה. בהמשך, השליך את תכולת המקרר על הרצפה, ריסק מספר כיסאות ושבר באמצעות מטאטא פמוטים. בהמשך, ריסק חפצים נוספים, השליך לעבר ראשה של אשתו חלקי ארון, סטר לה, הכה אותה באגרופים והרימה בחולצתה עד שזו נקרעה. לאחר מכן, הוביל הנאשם את אשתו למיטתם, הסיר ממנה את מכנסיה ותחתוניה ובעט בירכה. כחודש ומחצה לאחר מכן, דחף הנאשם את אשתו מחוץ לביתם, והותירה מחוץ לבית. הערכאה הדיונית קבעה כי חרף עברו הנקי של הנאשם, ולמרות הבעת חרטה וקבלת אחריות, הרי שלאור חומרת העבירות ותוכנם השלילי של תסקירי שירות המבחן, נדרשת ענישה מוחשית שיהא בה בבחינת מיצוי הדין עם הנאשם. על כן, גזר בית משפט השלום על הנאשם 8 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו. בית המשפט העליון קבע כי הערכאה הדיונית לא סטתה בגזר דינה מרף הענישה הראוי בנסיבות העניין.

ברע"פ 6979/09 פלוני נ' מדינת ישראל (17.9.09), אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום שהרשיע נאשם נעדר עבר פלילי על יסוד הודאתו בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות והיזק בזדון, בכך ששבר חפצים והכה את אשתו באמצעות מקל בכל חלקי גופה, מכות שבעטיין נגרמו לה חבלות. הערכאה הדיונית השיתה על הנאשם 3 חודשי מאסר ושתי תקופות של מאסר על תנאי, זאת בהתחשב בעדות האישה כי אין מדובר באירוע אלימות בודד, בהיעדרות הנאשם ממפגשים טיפוליים בשירות המבחן, חוסר מודעותו לפסול שבמעשיו כפי שעלה מפגישותיו בשירות המבחן והיעדרותו מדיוני בית המשפט. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, לאחר שהגיע למסקנה כי העבירות ונסיבותיהן מצדיקות עונש שיכלול רכיב של מאסר בפועל. יחד עם זאת, הוחלט למתן את רכיב המאסר על תנאי. בית המשפט העליון קבע, כי נסיבותיו האישיות של המבקש נלקחו בחשבון ע"י הערכאות הקודמות, אולם אל מול אלו עמדה החומרה המופלגת שהיתה גלומה במעשיו, עליה היה צריך להגיב ביד קשה.

ברע"פ 1587/13 פלוני נ' מדינת ישראל (6.3.13), אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בראשון לציון שהרשיע נאשם לאחר ניהול הוכחות בעבירות של תקיפת בת זוג ותקיפה חבלנית כלפי בת זוג, בכך שהיכה בראשה של אשתו באמצעות מגב ובמקרה אחר היכה ברגלה השמאלית באמצעות מגב, וכתוצאה מכך נגרם לה שטף דם בשוק רגלה השמאלית. בית המשפט השלום השית על הנאשם 4 חודשי מאסר לריצוי בפועל והפעלת מאסר על תנאי, בן 8 חודשים, באופן מצטבר לעונש המאסר בתיק זה, כך שבסך הכל, על הנאשם לרצות 12 חודשי מאסר בפועל. במסגרת גזר הדין, עמד בית משפט השלום על התרשמות שירות המבחן מן הנאשם שאוחז בדפוסי אלימות ותוקפנות בתחום הזוגי, אינו נוטל אחריות על התנהגותו האלימה, שולל את אירועי האלימות בעברו ולא עשה כל מאמץ לחזור למוטב. בית המשפט העליון קבע, כי אין כל מקום להתערב בעונש, משאין בו סטייה כלשהי ממדיניות הענישה המקובלת.

ברע"פ 9118/12 פריגין נ' מדינת ישראל (1.1.13), אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את ערעורו של נאשם צעיר ללא עבר פלילי, שבאותה עת היה תלוי נגדו תיק פלילי של החזקת סכין, שהודה והורשע בעבירת איומים כלפי בת זוגו לשעבר (איים עליה כי יהרוג אותה) ונידון לארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים ולענישה נלווית, חרף המלצת שירות המבחן לבטל את הרשעתו ולהטיל עליו של"צ ופיקוח של שירות המבחן. בית המשפט העליון קבע, כי לא נמצא פגם בהחלטה שלא לאמץ את המלצות שירות המבחן.

ברע"פ 10797/05 פלוני נ' מדינת ישראל (7.3.06) אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את ערעורו של נאשם שהודה והורשע בעבירות של איומים ותקיפת בת זוג. בגין עבירת התקיפה הושת על הנאשם עונש של שמונה עשר חודשי מאסר, מהם תשעה לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, ובגין עבירת האיומים נידון לחמישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו. בנוסף, הפעיל בית המשפט בחופף עונש מאסר מותנה בן תשעה חודשים בגין עבירת אלימות קודמת. בית המשפט העליון קבע כי העונש שהוטל על הנאשם אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע.

לאור הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בהם, מדיניות הענישה הנהוגה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, קרי- התקיפה שאינה מצויה ברף העליון של החומרה, שהסבה למתלוננת סימן אדום, שבירת הטלפון הנייד שלה והאיומים הנשנים בפגיעה בה, תוך שימוש במוט ברזל ובכיסא, מתחם הענישה ההולם את עבירת התקיפה שבוצעה יחד עם עבירה של היזק בזדון לרכוש הינו בין מאסר מותנה לבין 7 חודשי מאסר ומתחם הענישה ההולם את האיומים נע בין מאסר מותנה לבין מספר חודשי מאסר.

חריגה מהמתחם משיקולי שיקום:

לאחר שנקבע מתחם העונש ההולם לעבירות, בהתאם לנסיבותיהן, יש לבחון אם יש מקום לחרוג מהמתחם עקב שיקולי שיקום או שלום הציבור הנוגעים לנאשם.

בעניינינו, קיימים נתונים רבים המעידים על פוטנציאל שיקומי גבוה במיוחד באופן המצדיק חריגה ממתחם העונש שנקבע בהתאם לסעיף 40ד(א) לחוק. תסקיר המבחן בעניינו של הנאשם מגלה פוטנציאל שיקומי ממשי, שכן על פי התסקיר הנאשם עשה כברת דרך משמעותית בהצטרפו לטיפול במסגרת המרכז לטיפול באלימות במשפחה, שם הוא עבר, ועודנו עובר, תהליך טיפולי, תוך התמדה ושיתוף פעולה בטיפול. שירות המבחן המליץ להשית על הנאשם צו מבחן לתקופה בת שנה, במהלכה ימשיך שירות המבחן לעקוב אחר התקדמותו בטיפול. כן המליץ שירות המבחן על הארכת המאסר המותנה נגד הנאשם, וציין כי בכוונתו להפנות את הנאשם לבניית תכנית של"צ וכי הנאשם הסכים לכך. כמו כן, מהתנהלות הנאשם ניתן ללמוד על שיתוף פעולה אמיתי עם רשויות אכיפת החוק ובמיוחד עם שירות המבחן, מה שמעיד על רצונו להשתקם. כל אלו, לצד החרטה שהביע על מעשיו, מביאים למסקנה כי לנאשם סיכוי של ממש להשתקם, באופן המצדיק לחרוג מהמתחם שנקבע.

הארכת המאסר המותנה

באשר להארכת המאסר המותנה, הסמכות להארכת התנאי קבועה בסעיף 56 לחוק, אשר מורה כי:

"בית המשפט שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ולא הטיל עליו בשל אותה עבירה עונש מאסר רשאי, על אף האמור בסעיף 55 ובמקום לצוות על הפעלת המאסר על תנאי, לצוות, מטעמים שיירשמו, על הארכת תקופת התנאי, או חידושה, לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים, אם שוכנע בית המשפט שבנסיבות הענין לא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי."

בפסיקה פורש סעיף 56 לחוק כמחייב טעמים שאינם מתמצים באורכו הרב של התנאי המופעל ובהכבדתו על עונשו של הנאשם. ברע"פ 7391/08 מחאג'נה נ' מדינת ישראל, פסקה 20 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (14.9.2009) נאמר כי:

"על-פי מצוות החוק, הארכת תקופת תנאי אפשרית 'מטעמים שיירשמו... אם שוכנע בית המשפט שבנסיבות הענין לא יהיה זה צודק להפעיל את המאסר על תנאי' [...] שיקול הדעת הניתן לבית המשפט בהארכת עונש מאסר מותנה מתמקד במצבים שבהם מוצדק לתת לנאשם הזדמנות נוספת לחזור לדרך הישר, כאשר הוא מראה סימנים המניחים יסוד לציפייה כי כך יהיה. עצם אורכו של עונש המאסר על תנאי שהוטל בגין הליך קודם אינו טעם מיוחד להארכתו, במיוחד כאשר הנאשם אינו מראה סימנים אמיתיים של הכרה והפנמה של משמעות התנהגותו הפלילית. הימנעות מהטלת עונש מאסר בפועל והארכת תקופת התנאי רק בשל היקפו של עונש המאסר על תנאי שיש להפעילו, אינה מתיישבת עם קו עונשי אפקטיבי וראוי בנסיבות מקרה זה".

מסעיף 56 לחוק ומן הפרשנות שניתנה לו בפסיקה עולה כי לשם הארכת התנאי נדרשים טעמים מיוחדים ("מטעמים שיירשמו").

כאמור, הנאשם עבר, ועודנו עובר, תהליך טיפולי, הוא מתמיד בטיפול ומשתף פעולה. על כן, אני סבור כי האינטרס הציבורי לא יצא נפסד, באם הנאשם ישכיל לקחת בשתי ידיו את ההזדמנות שניתנה לו ולשפר את אורחות חייו.

לאור האמור לעיל, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

1. אני מורה לנאשם לבצע 200 שעות שירות לתועלת הציבור בעיריית נצרת עילית, בתפקיד עבודות תחזוקה וגינון בבית העלמין בעיר.
2. הנאשם יימצא בפיקוח שירות מבחן למשך שנה מהיום, ומובהר לו כי עליו לחתום על צו מבחן ולציית לכל הוראות שירות המבחן בתקופת המבחן.
3. הארכת המאסר המותנה בן 8 חודשים שניתן בת"פ 36355-02-10 בבית משפט השלום בקריית גת גזר דין מיום 15.7.12 למשך 2 שנים מהיום.
4. מוסבר לנאשם כי אם לא ימלא את תנאי צו השירות במלואם, ניתן יהיה להפקיע את הצו, לגזור את דינו מחדש ולהטיל עליו רכיבי ענישה נוספים בגין העבירות נשוא תיק זה.
5. הנאשם יחתום היום על התחייבות בסך 1,500 ₪ שלא לעבור עבירה מהעבירות בהן נמצא אשם בגזר דין זה, או כל עבירת אלימות מסוג עוון ו/או פשע למשך 3 שנים מהיום. לא יחתום, ייאסר למשך 10 ימים.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבית המשפט מחוזי בבאר שבע.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ח' שבט תשע"ו, 18/01/2016 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי מרב גולן