עניינן של התביעות שלפניי, שטרות אשר הוגשו לביצוע במסגרת תיקי הוצל"פ שמספרם: 1405417097 ו- 1403089070. התובענה שלפניי נפתחה לאחר שהתנגדות לביצוע השיקים התקבלה.

1. התובעת הינה מכללה העוסקת בהעברת קורסים מסוגים שונים (התובעת תכונה להלן גם:- "המכללה").

הנתבע, ביקש להירשם לאחר הקורסים אותם מעבירה התובעת, קורס העוסק בגרפיקה ממוחשבת והשיקים נשוא התובענה שלפניי נמסרו על ידי הנתבע לתובעת כתשלום עבור שכר לימוד בגין קורס שאליו נרשם הנתבע ואשר התשלום בגינו נעשה לשיעורין, התשלום הראשון באמצעות כרטיס אשראי ויתר התשלומים באמצעות מסירת 10 שיקים מעותדים.

2. כחודש ימים לאחר שהחל הקורס שאליו נרשם הנתבע, הודיע הנתבע לתובעת, כי אינו מעוניין להמשיך בקורס, שכן לטענתו, זה לא ענה על ציפיותיו שכן כיתות הלימוד היו צפופות, התלמידים הפריעו למהלך התקין של השיעור והמרצה לא הצליח להשליט סדר ומשמעת בכיתה.

הנתבע פנה לפיכך למנהל סניף המכללה באשקלון, מר יניב דהרי (להלן:- "דהרי"), וביקש לבטל השתתפותו בקורס.

לטענת הנתבע, בשעת הרישום לקורס התלבט רבות ודהרי, במסגרת ניסיונות השכנוע שלו בנוגע לרישום, הבטיח לנתבע, כי אם יחליט מסיבה כלשהי שלא להמשיך את לימודיו בקורס, יוחזר לו כספו באופן יחסי, ביחס לתקופה אותה הספיק ללמוד בקורס, אשר אמור היה להימשך לאורך כשבעה חודשים וחצי.

הנתבע טוען, כי גם לאחר שהודיע לדהרי, כחודש ימים לאחר תחילתו של הקורס, כי הוא מעניין להפסיק את לימודיו, הודיע לו דהרי, כי כל כספו יוחזר לו בחזרה, אך לא מסר לנתבע את השיקים בו במקום, שכן אלו היו לטענתו בסניף הראשי בחיפה.

הנתבע טוען, כי דהרי אף הציע, כי הנתבע יעבור ללמוד בקורס אחר, ללא תוספת תשלום, הנתבע הסכים, אך בהמשך, ציין דהרי, כי יש להוסיף סכום של 2,000 ₪ עבור ההשתתפות בקורס האחר, דבר שהנתבע סירב לו ולכן עמד על השבת כספו בחזרה.

בשלב מסויים, הודיעה התובעת לנתבע, כי אין בדעתה לעמוד בהתחייבותה ולהשיב לנתבע את השיקים שמסר ולכן ביטל הנתבע את השיקים בהתאם לטענתו ומכאן התביעה שלפניי.

3. התובעת לעומת זאת טוענת, כי לא ניתנה כל התחייבות לנתבע בנוגע להשבת כספו. הנתבע חתום על תקנון המכללה, שבו מצויין, כי מי שביטל את השתתפותו בקורס לאחר שזה החל, כספו לא יושב לו ולכן זכאית התובעת לגבות את מלוא השיקים.

4. לקראת ישיבת ההוכחות שהתקיימה הוגשו מטעם הצדדים תצהירי עדות ראשית.

התובעת צרפה את תצהירו של אבי פנחס, מנהל מחלקת האשראי והכספים אצל התובעת ואילו הנתבע הגיש תצהיר מטעמו וכן תצהיר של אביו, אשר היה נוכח באחת השיחות עם דהרי, שבמהלכה הבטיח דהרי, כי השיקים יוחזרו לידי הנתבע.

5. לישיבת ההוכחות שהתקיימה לא התייצב מר פנחס, מטעמים רפואיים. בשים לב לכך שעדותו של מר פנחס אינה נוגעת באופן ישיר לשיחות שהתנהלו בין הנתבע ובין נציגי התובעת, כאשר עדותו של פנחס הינה רק מתוך רישומי התובעת, ויתרה ב"כ הנתבע על חקירתו של מר פנחס, על מנת שלא לעכב את הדיון.

במהלך ישיבת ההוכחות ביקש ב"כ התובעת להעיד את מר דהרי ולשם כך אף ביקש לדחות את הדיון. בית המשפט, בהחלטה שניתנה במהלך אותו יום, לא אפשר דחיית שמיעת הראיות ולפיכך באותו יום נשמעו עדי הנתבע: הנתבע ואביו. לבקשת הצדדים, הוגשו סיכומיהם בכתב.

6. בסיכומיו התייחס ב"כ התובעת לטיעונים המשפטיים שנטעו על ידי הנתבע בכתבי הטענות מטעמו, טענות שעניינן מסירת השיקים על תנאי, מסירתם לביטחון וכשלון תמורה חלקי קצוב. כפי שצויין על ידי ב"כ התובעת בסיכומיו, דינן של טענות אלו להידחות ואמנם, בסיכומיה, לא התייחסה עוד ב"כ הנתבע לטענות האמורות ומיקדה טיעוניה בשאלת ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים ושמהוות לטענת הנתבע הצדק להשבת השיקים לידיו.

7. הנתבע מאשר בטיעוניו למעשה, כי השיקים נמסרו בתמורה לקורס ואם אמנם היה ממשיך ולומד את הקורס, היה הנתבע מחוייב לשלם את כל תמורתו. חזקת התמורה בגין השיקים מתקיימת במקרה דנן והנתבע אינו כופר בה.

טענתו של הנתבע נוגעת למעשה להסכמות שנעשו במסגרת עסקת היסוד ולפיה, גם אם יחליט הנתבע לפרוש מהקורס מסיבה זו או אחרת מהקורס, לא יחוייב לשלם בגין יתרת הקורס.

8. יצויין, כי טענתו של הנתבע בעניין זה הינה, כי ישלם עבור הקורס באופן יחסי, עד למועד בו הפסיק את הלימודים, כאשר בפועל, הקורס אמור היה להיפתח כחודש ימים טרם פתיחתו בפועל ולפיכך, נכון למועד בו הפסיק הנתבע את השתתפותו בקורס שילם הנתבע סכום של 2,160 ₪. התביעה שלפניי עוסקת אך ורק בשיקים שטרם נפרעו ואינה עוסקת בטענות הנתבע, ככל שעוד ישנן, בנוגע להשבת תשלומים ששילם מעבר לאותו חלק יחסי של הקורס שבו הספיק להשתתף.

9. הנני סבורה, כי הגם שעסקינן בתביעה שטרית, אין מניעה לטעון להסכמות שאליהן הגיעו הצדדים בנוגע לעסקת היסוד ובאופן שיש בו כדי להשפיע גם על אמצעי התשלום, כאשר מובן, כי נטל ההוכחה בעניין זה רובץ על הנתבע.

10. למען הסר ספק, כפי שציינתי מעלה, דומה, כי הנתבע זנח טענתו לעניין כשלון תמורה חלקי וזאת לא בכדי.

הנתבע שילם עבור הקורס כולו. איני סבורה, כי ניתן לתמחר את הקורס בהתאם למספר השיעורים המתקיימים במהלכו. תמחור קורס הינו מורכב יותר, קיימת הסתמכות של התובעת על מספר מסויים של תלמידים לשם פתיחת הקורס והקורס כולל רכיבים נוספים שאינם נגזרת של מספר השיעורים, כגון תשלום בגין חומרה, תשלום בגין תכני הקורס וכיוצ"ב. לאור האמור, בוודאי שלא ניתן לומר, כי תלמיד אשר משתתף במספר שיעורים מתוך כלל השיעורים, יכול בהסתמך על שיעור התמורה כולה, לתמחר את עלות אותם שיעורים בהם השתתף ולקצוב בהתאם לכך את שיעור התמורה שעליו לשלם לתובעת.

זאת ועוד, אם אמנם, מבוססת טענת הנתבע על טענת כשלון תמורה חלקי קצוב, אזי, אין בפי הנתבע טענת הגנה, שכן תקנון המכללה קובע, כי תלמיד שהחל את לימודיו, ישלם בגין כל הקורס, גם אם פרש במהלכו.

11. לפיכך, יש למקד את הדיון בהליך שלפניי באותן הסכמות אליהן הגיעו הצדדים.

בעניין זה, עומדות לפניי למעשה טענות הנתבע בלבד. התובעת לא הביאה כל ראיה לעניין זה. מר פנחס, העד מטעם התובעת, לא פגש בנתבע מעולם, לא סיכם עמו דברים, לא לפני תחילת הקורס ולא אחריו ולפיכך, בתוקף תפקידו אינו יכול להעיד לגבי סיכום דברים אליו הגיעו הצדדים.

יצויין, כי מר פנחס, לא ציין בתצהירו דבר בנוגע לסמכויות שניתנו למר דהרי בנוגע לסיכום דברים עם התלמידים הנרשמים לקורס ואף לא הצהיר בנוגע למדיניות המכללה בעניין זה, כאשר למעשה הוא סומך את עדותו על העובדה שהנתבע חתום על התקנון, הא ותו לא.

12. מר דהרי, כידוע, לא העיד מטעם הנתבעת, הגם שהנתבעת ביקשה לזמנו. לפיכך, מטעם הנתבעת לא היה מי שיסתור בעדותו את טענות הנתבע לגבי סיכום דברים אליו הגיע עם הנתבעת.

לאור האמור, יש לבחון את עדותו של הנתבע בעניין זה, כאשר נטל ההוכחה רובץ לשכמו, כאשר מול עדות הנתבע עומד התקנון עליו חתום הנתבע.

13. תקנון המכללה קובע כעניין הרלוונטי דלקמן:

"פרק 2

א. היה ופרשתי עד 27 ימי עבודה לפני תחילת שנת הלימודים, לא יוחזרו לי דמי הרישום ואחוייב ב- 15% משכה"ל. כל שאר התשלומים יוחזרו.

...

פרק 3

...

ב. היה ופרשתי מלימוד במהלך 25 ימי העבודה, טרם התחלת הקורס ועד 7 ימים מיום תחילת הקורס בפועל אזוכה ב- 40% משכה"ל בניכוי דמי הרשמה. אולם אם אפרוש לאחר 21 יום מתחילת הלימודים אחוייב במלוא שכה"ל ובדמי ההרשמה."

יצויין, כי התקנון עוסק גם בביטול ההשתתפות בקורס מסיבות מיוחדות, מוצדקות. המקרה דנן אינו עוסק באותם מקרים ובפנייתו של הנתבע אל התובעת להשבת השיקים שמסר לה, בחנה התובעת את בקשת הנתבע לאורן של אותן נסיבות מיוחדות ולא מצאה, כי אלה מתקיימות במקרה דנן.

14. בהתאם להוראות התקנון, ובשים לב לכך שהתובע ביטל לימודיו כחודש ימים לאחר תחילת הקורס, הרי שלא מתקיימת בהתאם לתקנון עילה להשבת הכספים לידי התובע והוא מחוייב לשלם בגין כל הקורס. התובעת נאחזת בטענה זו, המבוססת על תקנון עליו חתום הנתבע.

15. הנתבע טוען, כי התובעת החתימה אותו על התקנון עוד טרם הרישום לקורס, הנתבע כלל לא קרא את התקנון ומכל מקום, לאחר החתימה עליו, הגיע להסכמות עם דהרי, כך שבהיות ההסכמות מאוחרות למועד החתימה על התקנון, גוברות הסכמות אלו על התקנון.

אמנם, בהתאם לאמור בתצהירו של פנחס, נרשם התובע לקורס ביום 18.10.06. התובע חתם על התקנון כבר ביום 12.10.06.

איני סבורה, כי בעצם העובדה שהנתבע לא קרא את התקנון ולא קיבל את העתקו, יש כדי לפטור את הנתבע מהוראות התקנון. הנתבע מוחזק כמי שידע על מה הוא חתם ואם לא טרח לקרוא את התקנון בטרם החתימה עליו, אינו יכול לטעון, כי תנאיו אינם מחייבים אותו.

16. ואולם, לאחר החתימה על התקנון, הגיע הנתבע, בהתאם לטענתו, להסכמות עם דהרי, כאשר הסכמות אלו עומדות בסתירה להוראות התקנון. הנתבע טוען, כי דהרי התחייב להשיב לנתבע את תמורת הקורס אשר טרם שולמה במועד בו יחליט לבטל את הקורס ואף כאשר ביקש הנתבע לבטל את השתתפותו בקורס, טרם תחילת הקורס, חזר על התחייבותו זו ורק בשלה הסכים הנתבע להתחיל את הקורס.

17. מצאתי מקום ליתן אמון בגרסתו זו של הנתבע.

ראשית, עדותו של הנתבע היתה עקבית ומהימנה בעיני.

עדותו זו של הנתבע נתמכה אף בעדות האב, אשר נזהר להעיד אך ורק בנוגע לעובדות שהיו בידיעתו האישית, כאשר למעשה, מתוך עדות האב עולה, כי גם לאחר שהקורס החל התחייב דהרי להחזיר לנתבע את השיקים אשר טרם נפרעו.

18. עדותו של הנתבע אינה עדות יחידה של בעל דין, שכן היא נתמכת אף בעדותו של האב, אך למרות זאת, בהיות האב קרוב משפחתו של התובע, יש לבחון גם עדות זו בזהירות ואין לסמוך גם עליה לבדה.

19. ואולם, הנני מוצאת סיוע לגרסתו של הנתבע בעצם העובדה שהנתבעת נמנעה מלהעיד עדים רלוונטיים מטעמה.

גרסתו של הנתבע הובאה כבר במועד בו הגיש התנגדות לביצוע השטר. התובעת נמנעה מלהעיד את מר דהרי, שהוא זה שעל פי הנטען סיכם מטעם הנתבעת את הדברים עם התובע. אמנם, בשלב מאוחר ביקשה התובעת, אשר עמדה על חשיבות העדות, להעיד את דהרי, אלא שבסופו של יום זה לא העיד, בשל העיכוב במועד הגשת הבקשה, כך שלפנינו עדות הנתבע לבדה, עדות שלא נסתרה.

20. ערה אני לכך, שעדות זו אינה עולה בקנה אחד עם הדברים הכתובים בתקנון, אלא שזו אף אינה עדות כנגד מסמך בכתב, שכן סיכום הדברים אליו הגיע הנתבע עם דהרי נעשה לאחר החתימה על התקנון ומשכך גובר עליו.

21. לאור כל האמור, משהצליח הנתבע להראות, כי התובעת התחייבה שלא לגבות את השיקים שמועד פירעונם מאוחר למועד בו הודיע הנתבע על ביטול השתתפותו בקורס, התובעת אינה זכאית לגבות את השיקים נשוא התובענה ועליה להשיבם לידי הנתבע, בהתאם להתחייבותה.

22. סוף דבר, התביעה נדחית.

התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסכום של 2,000 ₪, בנוסף לסכומים שנפסקו במסגרת הליך ההתנגדות.

תיקי ההוצאה לפועל יסגרו.

ניתן היום, כ"ג תשרי תשע"ג, 09 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.