1. העניין שבפני, בקשה להארכת המועד להפקדת עירבון בתיק בית המשפט.
2. לא ניתן להתייחס לבקשה, בהתעלם מהשתלשלות ההליכים עד כה, אשר אינה רגילה אלא חריגה בהיקפה, במהותה ובהתארכותה (אציין כי ההליכים בתיק זה נוהלו עד כה בפני כב' הרשמת ש. פומרנץ, אשר עם חלוף הזמן פרשה לגמלאות), כפי שיפורט להלן:
   1. התובעת הגישה תובענה לסכום קצוב ע"ס 18,572 ₪, ביום 16.11.2009, בגין שירותי טלפון סלולרי וכן עלות מכשירי טלפון סלולרי אשר נרכשו מאת התובעת לכאורה.
   2. הנתבעת הגישה התנגדות לתובענה אשר הוגשה (זאת ביום 3.2.2010) ובמסגרת התנגדותה טענה הנתבעת כי התובעת הפרה את הסכם ההתקשרות עמה, שכן לא הוענקו לה זיכויים אשר הובטחו לה בנוגע לשלושה מכשירי טלפון סלולרי אשר נרכשו על ידה. בהקשר זה טוענת הנתבעת, כי החשבון כולל חיוב שגוי בסך 3,600 ₪, ומשהופר החוזה שבין הצדדים, דינה של הדרישה לתשלום בגין ביטול ההסכם וגביית יתרת ההתחייבות ויתרת הערך השיורי של מכשירי הטלפון – להידחות.
   3. יצוין כי הנתבעת טוענת כי הביעה מספר פעמים את רצונה לשלם עבור השימוש בפועל (בכפוף לזיכוי) ואולם לדבריה של הנתבעת, התובעת התנגדה לכך באופן נמרץ.
   4. התובעת השיבה להתנגדות, ושללה את האמור בטענות התובעת, ולעמדתה הנתבעת שוגה בפרשנות ההתחייבות הנוגעת לזיכוי, הכפופה לשיעור שימוש מסוים במכשירים הסלולריים, שימוש אשר לא הגיע להיקפים הנדרשים בהסכם שבין הצדדים.
   5. ביום 25.10.2010 נתקיים דיון בהתנגדות, בפני כב' הרשמת ש. פומרנץ. במסגרת הדיון אשר נתקיים הגיעו הצדדים לכלל הבנה, כי לנתבעת תינתן רשות להתגונן בפני התובענה, בכפוף להפקדת פיקדון בסך 5,000 ₪ בקופת בית המשפט בתוך 45 ימים מאותו מועד, כאשר הוסכם כי ככל שהסכום כאמור לא יופקד, ההתנגדות תידחה והליכי הוצאה לפועל יחודשו.
   6. ביום 3.1.2011, ומאחר והסכום אשר עליו הוסכם לא הופקד, הורתה כב' הרשמת ש. פומרנץ על דחיית ההתנגדות, על כל המשתמע מכך (אציין כי בין לבין נוהלו הליכים נוספים, אשר נמחקו לאור ההסכמה הדיונית מיום 25.10.2010).
   7. ביום 17.7.2011, יותר ממחצית השנה לאחר שנדחתה ההתנגדות, הוגשה על ידי הנתבעת "בקשה בהולה למתן ארכה להפקדת פיקדון וביטול פס"ד." זאת היא הבקשה העומדת בפני כעת.
3. הנתבעת טוענת בבקשתה, כי בשל טעות אנוש, לא בוצעה ההפקדה במועד, וכי היא נזכרה כאמור והעבירה המחאה מטעמה, להפקדת הפיקדון, זאת בתחילת חודש אפריל 2011, ואולם המחאה זאת הושבה מאחר ובמחצית השנה שבין הדיון לחודש אפריל 2011, ניתן פסק דין. ייאמר כי הנתבעת אינה מתרצת את האיחור, למעט האמירה הכללית כי מדובר באיחור מהותי הנובע משגגה (אציין כי בבקשתה החדשה של הנתבעת, טענה היא כי הדבר נובע מחילופי עובדים במשרד באי כוחה – ואולם ייאמר כי במסגרת הדיון בו נתקבלה ההסכמה הדיונית, ובשלב ההתנגדות באופן כללי, כלל לא היתה הנתבעת מיוצגת – כך שלא ברור מדוע מוצגת השגגה באופן זה).
4. ביום 17.7.2011 הורתה כב' הרשמת ש. פומרנץ לתובעת, להשיב לבקשה להארכת המועד ולביטול פסק הדין. התובעת השיבה לבקשה, ולעמדתה אין מקום להאריך את המועד כפי שמבוקש. התובעת טוענת, כי לתובעת היו הזדמנויות די והותר, לתקן את טעותה, ומשהוגשה הבקשה להארכת המועד לאחר שחלפו כולן, דינה של הבקשה להידחות.
5. הנתונים העובדתיים בהקשר זה, אינם עומדים לצידה של הנתבעת: ראשית, ההסכמה הדיונית נתקבלה במעמד הנתבעת, וחזקה כי היתה מודעת למועד אשר נקבע; שנית, ההחלטה המורה על דחיית ההתנגדות עקב אי ביצוע ההפקדה, הומצאה לנתבעת, בדואר רשום עם אישור מסירה, ביום 9.1.2011, ולפיכך מודעת היתה למתן פסק הדין; שלישית, הודעת המזכירות, על החזרת ההמחאה מאחר וניתן פסק דין, הומצאה לנתבעת ביום 11.4.2011;
6. חרף כל אלה, פנתה הנתבעת רק בחודש יולי 2011, מחצית השנה לאחר שניתן פסק דין (עליו נודע לה עוד בחודש ינואר 2011), ושלושה חודשים לאחר שהוחזרה לידיה ההמחאה אשר נשלחה על ידה מאחר וניתן פסק דין כאמור.
7. אמנם, הפרוצדורה איננה מיטת סדום, ולעתים בית המשפט יכול, רשאי (וכך אף רצוי) לסלוח למתדיין על מחדל דיוני זה או אחר, מתוך נטיית בית המשפט לעסוק בסכסוך לגופו ולא לעסוק בעניינים של פרוצדורה בלבד; ואולם כאשר בעל דין מזלזל בהליך השיפוטי, מתעלם ממנו באופן מופגן, לא שועה לפסק דין אשר הומצא לו, ולא פועל במהירות הנדרשת לאחר שנודע לו אודותיו, דומני כי אין לפרוצדורה אלא לשמש ככלי הראוי בהקשר זה.
8. יש לזכור כי הנתבעת "נזכרה" בהסכמה הדיונית, בחלוף מחצית השנה, אולם מתעלמת היא מפסק הדין אשר הומצא לה כדין, ואפילו לו היתה מודעת הנתבעת למחדלה רק בחודש אפריל 2011, עת הוחזרה לידיה ההמחאה, הרי שהיה עליה להגיש הבקשה לביטול פסק הדין, בתוך 30 ימים מאותו מועד, ואף כעת, לא אצה לנתבעת הדרך לפנות לביהמ"ש, אלא התנהלה היא בניחותא, וללא חיפזון כלל.
9. לאלו, אוסיף את האמור לעיל, בכל הנוגע לסיבת המחדל – אשר לעמדתי, כאמור לעיל, אין לה קשר לאיחור אשר נתקיים בפועל (שכן כאמור, הנתבעת מציינת כי הדבר נובע מחילופי גברי אצל ב"כ, בעוד כלל לא היתה מיוצגת באותו הליך, לא בשלב ההתנגדות ולא בדיון). בנסיבות רגילות, נדרש ביהמ"ש לשני רכיבי המשוואה, סיבת המחדל וסיכויי ההגנה, כאשר די בכך שאחד מהם יהא מהותי כדי להטות את הכף לטובת מבקש ביטול פסק הדין, ואולם במקרה זה, סיכויי ההגנה אינם חלק מן המשוואה, שכן ההסכמה הדיונית, אינה נוגעת לאמור; אדרבא, דלות טענות ההגנה היא זאת אשר הצדיקה הפקדת סכום כספי כתנאי לדיון לגופו – כאשר ככל שהיו טענות הגנה מבוססות ומוצקות, נוטה בית המשפט שלא להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדה כספית.
10. לא ניתן לפרש את התנהגות הנתבעת בהקשר זה, אלא כהתעלמות מדעת מההליך השיפוטי, וזלזול מופגן בו, כאשר נמנעה הנתבעת מלהפקיד הכספים בזמן, נמנעה מלעשות כן עת קיבלה את פסק הדין, ונמנעה מלפנות בבקשה לביטול כן עת הושבה לידיה ההמחאה.
11. בנסיבות אלו, אני דוחה את הבקשה להארכת המועד, ומורה על חידוש ההליכים בתיק הוצאה לפועל 02-48819-09-5.

ניתנה היום, י"ט כסלו תשע"ג, 03 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.