מבוא

1. התובעים הגישו תביעה כספית-נזיקית על סך 40,195 ₪ ובנוסף, עתרו לצו עשה המחייב את הנתבעים לאפשר להם או למי מטעמם לבצע את התיקונים הדרושים ולעלות לגג ביתם לצורך ביצוע התיקונים.

תמצית טענות הצדדים

1. מכתב התביעה עולה, כי התובעים הינם בני זוג אשר במועדים הרלוונטיים היו הבעלים והמחזיקים של בית הצמוד לביתם של הנתבעים בעיר בית שאן.
2. התובעים טוענים, כי הם רכשו את הבית בשנת 1984 וכי בשנת 1986 הם קיבלו היתר לבנות תוספת שכללה הוספת חדר בקומה השנייה של הבית והם ביצעו את עבודת בנייה על פי ההיתר. לטענתם, מספר שנים לאחר מכן בנו הנתבעים חדר נוסף לביתם והבנייה בוצעה באופן לקוי ורשלני. לטענתם, הנתבעים ביצעו את הבניה במפלס הנמוך ממפלס הגג של ביתם, לא ביצעו ניקוז לאותה תוספת מהניקוז הקיים בגג שלהם ותחת זאת ניקזו את המים של התוספת לכיוון המרזב של ביתם של התובעים, אליו התחברו ללא רשות תוך ביצוע חציבה וגרימת נזק לקורות ביתם של התובעים.
3. התובעים טוענים, כי בעקבות מעשיהם ומחדלי הנתבעים נגרמו נזקים לביתם. לטענתם, הם פנו לנתבעים, במספר הזדמנויות, בבקשה, כי ימנעו משימוש במרזב ביתם וכן פנו בדרישה, כי הנתבעים יפצו אותם בגין נזקיהם אולם פניותיהם לא זכו למענה.
4. התובעים הגישו חוות דעת של מהנדס ושמאי מקרקעין עמית זיו ממנה עולה, כי קיימים ליקויים בשיפוע הניקוז באזור ההרחבה שביצעו הנתבעים, בכיוון הניקוז, ובעבודות החציבה שביצעו הנתבעים. כמו כן התגלו ליקויים בביתם של התובעים כתוצאה ממעשי הנתבעים.
5. לטענת התובעים, הנזקים נגרמו בעקבות מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים אשר התרשלו שעה שלא ביצעו את הרחבת ביתם במיומנות, העסיקו עובדים לא מיומנים לשם ביצוע העבודות, לא הקפידו על הוראות הדין, לא פיקחו כראוי על ביצוע העבודות לא פעלו כפי ששכן סביר היה פועל בנסיבות העניין והפרו חובות חקוקות.
6. התובעים טוענים, כי קיום הפגמים והליקויים עולה בקנה אחד עם הטענה שהנתבעים התרשלו במידה קיצונית בביצוע ההרחבה. הם טוענים, כי במקרה בו עסקינן חל הכלל לפיו הדבר מדבר בעד עצמו ועל הנתבעים להוכיח, כי לא הייתה התרשלות מצדם.
7. התובעים עותרים לפיצוי בגין עלויות ביצוע עבודות התיקונים בהתאם לחוות הדעת מטעמם, עלות שכרו של המומחה ופיצוי בגין עוגמת נפש.
8. לטענת הנתבעים, דין התביעה להידחות. לטענתם, בין שני הבתים קיים קיר משותף ובו נמצא מרזב משותף לביתם ולבית התובעים. לטענת הנתבעים, במקור הבתים היו בני קומה אחר והיה להם מרזב משותף. בשנת 1986 הם בצעו עבודות להרחבת הקומה הראשונה בלבד והקפידו על חוקי הבנייה. לטענתם, עריכת תוכנית הבנייה נעשתה במשותף עם התובעים על ידי המהנדס סוהיל סאבא. עוד טוענים, כי בשנת 1992 התובעים בנו קומה שנייה תוך חריגה של כ- 15 ס"מ לגג ביתם שכן, הם בנו על כל רוחב הקיר המשותף הקיים ולא על מחציתו בלבד. הנתבעים מכחישים את הנזק הנטען וטוענים, כי התביעה הוגשה בעקבות סכסוך שכנים מתמשך.
9. בהמשך, ולאחר שניתן להם ייצוג משפטי הגישו הנתבעים כתב הגנה מתוקן. במסגרתו טענו, כי ככל שנגרמו הנזקים הנטענים הרי שהם נגרמו בשל רשלנותם הבלעדית של התובעים. לטענתם, התובעים התרשלו בביצוע עבודות הבנייה ואף ביצעו עבודות בניגוד לחוקי התכנון ובניגוד לכללים המקובלים. עוד ציינו, כי התובעים לא הניחו את התשתית העובדתית האמתית והסתירו מידע רלוונטי בנוגע למצב התכנוני הקיים ומועדי ביצוע העבודות בפועל. לטענתם, עבודות בניית הקומה השנייה בוצעו על ידי התובעים בשנת 1998.
10. הנתבעים טוענים, כי בשנת 1984 הם, התובעים ומשפחת כהן רכשו בית משותף שכלל שלוש יחידות דיור. מדובר בבית צמוד קרקע אשר כולל קירות ומרזבים משותפים. בשנת 1986 הגישו כל הדיירים בקשה לתוספת בנייה בקומת הקרקע וקומה שנייה. כל הדירים פנו למהנדס סוהיל סאבא אשר הגיש בקשה להיתר בנייה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה. עוד ציינו, כי בשנת 1986 לא ניתן היתר לבניית קומה שנייה והתקבלה רק הבקשה להוספת בנייה בקומת הקרקע. כל הדיירים ביצעו את אותן עבודות בנייה במסגרתן הורחבה החזית הקדמית ונבנה חדר אחורי בחזית האחורית של כל דירה. הם טוענים, כי אין קשר סיבתי בין בניית החדר האחורי בביתם לבין הנזקים הנטענים.
11. לטענת הנתבעים, בבית המשותף היו שני מרזבים בשני קירות משותפים- האחד בקיר המשותף בינם לבין משפחת כהן ופתח יציאת המים בגינתם והשני בקיר המשותף בינם לבין התובעים ופתח יציאת המים בגינת התובעים.
12. לטענת הנתבעים, את עבודות החציבה בקיר ביצעו התובעים ולא הם. לטענתם, התובעים ביצעו רולקה עד לפתח המרזב ובמקום לבצע עבודות אינסטלציה חצבו בקיר שבנו בכדי לאפשר חדירת מים מגג הנתבעים. הנתבעים הוסיפו, כי הנתבע חצב בגג חדרו בלבד בכדי ליצור שיפוע למים שהתאספו מעל גג חדרו לאחר ביצוע הבנייה על ידי התובעים. בנוסף, ביצע הנתבע עבודות זפת ויריעות וצבע את הגג.
13. לטענת הנתבעים, התובעים חסמו את המרזב ומנעו יציאת מים ממנו וכי מים החלו לחדור לביתם לאחר שגג החדר האחורי של דירתם הוצף והמים לא יצאו מהמרזב מאחר והוא היה טמון באדמה ובהמשך התברר להם, כי הוא נחסם. הם הוסיפו, כי התובעים התנערו מאחריות לעניין. הנתבעים מכחישים, כי חצבו או פגעו בקיר התובעים.
14. באשר לנזקים טוענים הנתבעים, כי הם מופרזים וחסרי בסיס ואין קשר בינם לבין בניית החדר האחורי בביתם וכי התובעים לא פעלו לשם הקטנת נזקיהם. לטענתם, הנזקים נגרמו בשל מעשיהם ומחדליהם של התובעים שביצעו את עבודות הבניה בצורה לקויה.

הראיות

1. לכתב התביעה צירפו התובעים חוות דעת של המהנדס עמית זיו. בהתאם להחלטה מיום 24.5.11 מונה המהנדס מר דוד טיגרמן כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה הגיש חוות דעת. במסגרתה קבע, כי יש לשפר את עיבוד החיבור בין הגג למרזב ולהסדיר את מוצא הניקוז מהמרזב. העלות לביצוע העבודה מוערכת על ידו בגבולות של 1,700 ₪. המומחה מציין, כי אין צורך בביצוע עבודות נוספות בבית התובעים והליקוי היחיד אותו מצא הוא ליקוי אחזקה /בנייה של השיפועים. על פי חוות דעתו, עלויות התיקון אמורות לחול על מי מהשכנים שביצע את ההרחבה במועד מאוחר יותר. בהמשך נשלחו למומחה שאלות הבהרה על ידי שני הצדדים עליהן השיב.
2. התובעים והנתבעים הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו על האמור בתצהיריהם. הצדדים הגישו ראיותיהם וסיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

1. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה, האם הנתבעים גרמו נזקים לבית התובעים אם לאו.
2. לאחר שקילת מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי לדחות את התביעה לסעד כספי ולהיעתר לתביעה לצו עשה.
3. במסגרת כתב התביעה טענו התובעים, כי בשנת 1986 ניתן היתר בנייה לביצוע תוספות בנייה לקומת הקרקע ולקומה השנייה. לטענתם, לאחר קבלת ההיתר, הם החלו בביצוע הבנייה ולאחר יותר משנה סיימו את ביצוע העבודות. עוד טוענים בסעיף 9 לכתב התביעה, כי מספר שנים לאחר השלמת התוספת בביתם בנו הנתבעים חדר נוסף לביתם וכי הבנייה נעשתה באופן לקוי ורשלני. התובעים טוענים, כי הנתבעים לא ביצעו ניקוז לתוספת הבנייה ותחת זאת ניקזו את המים מהתוספת שבנו לכיוון מרזב ביתם של התובעים אליו התחברו ללא רשות תוך ביצוע חציבה וגרימת נזק לקורות ביתם של התובעים.
4. הנתבע העיד כי התחיל לבצע את הבנייה בסוף 86 וסיים ביולי 87 ועד היום לא בוצע שום שינוי (עמ' 27 ש' 31-33). הוא העיד, כי התוספת שבנה בשנת 87 הייתה התוספת היחידה וכי הכל היה קיים כולל התשתיות (עמ' 28 ש' 2).
5. התובעת העידה, כי בשנת 86 כל אחד מהדיירים קיבל היתר לבנות חדר נוסף. היא העידה, כי באותה תקופה הם והנתבעים בנו חדר אחורי (עמ' 15 ש' 16-21). כמו כן העידה, כי לאחר מכן הם בנו קומה שנייה וטענה, כי זה בסביבות שנת 2000 (עמ' 15 ש' 22-25).  התובע העיד כי הם בנו תוספת בשנת 86 וגם הנתבעים בנו באותה שנה (עמ' 19 ש' 8). הוא העיד, כי הם התחילו לבנות למעלה בשנת 93 והשלימו את הבנייה בערך שנתיים אחר כך. עוד העיד, כי אינו זוכר, האם יכול להיות שהם סיימו את הבנייה חמש שנים אחר כך (עמ' 19 ש' 10-14).
6. מהאמור לעיל עולה, כי קיימת סתירה בין עדות התובע ועדות התובעת באשר למועד בו בנו את הקומה השנייה בביתם. התובע טוען, כי הם החלו בביצוע העבודות בשנת 1993 והתובעת העידה, כי בנו בסביבות שנת 2000. עם זאת, שניהם מעידים, כי בשנת 86 בנו כל הדיירים לרבות הנתבעים תוספת בקומת הקרקע וכי כעבור מספר שנים התובעים ביצעו עבודות בנייה במסגרתן בנו קומה נוספת. טענה זו עולה בקנה אחד עם טענת הנתבעים בעניין זה.
7. אין מחלוקת, כי עדויות התובעים בעניין זה אינן עולות בקנה האחד עם האמור בסעיף 9 לכתב התביעה שם נטען, כי התובעים ביצעו את עבודות הבניה בשנת 86 וכי לאחר מספר שנים ביצעו הנתבעים בנייה במסגרתה בנו את התוספת לביתם. עדויות התובעים תומכות בעדות הנתבע באשר למועד בו בנו הנתבעים את התוספת לביתם. מהעדויות עולה, כי בשנת 86-87 בנו התובעים והנתבעים תוספת לקומה הראשונה של ביתם. מספר שנים לאחר ביצוע עבודות הבניה האמורות, בנו התובעים בלבד קומה נוספת לביתם ואילו הנתבעים לא ביצעו עבודות בנייה נוספות.
8. הנה כי כן, גרסת התובעים המופיעה בכתב התביעה ולפיה תחילה הם בנו את הקומה השנייה ורק לאחר מכן בנו הנתבעים את התוספת לביתם באופן לקוי, ואז התחברו למרזב תוך חציבה, נסתרה על ידי התובעים עצמם בעדותם, כמפורט לעיל.
9. כאמור, התובעים טוענים, כי הנתבעים התחברו ללא רשותם למרזב שלהם תוך ביצוע חציבה וגרימת נזק לקורות ביתם. אחת המחלוקות אשר נתגלעו בין הצדדים הינה סביב השאלה, האם מדובר במרזב של התובעים או שכל המרזבים שהיו על גג המבנה היו שייכים לכל הדיירים בבניין המשותף.
10. התובע העיד, כי כאשר הבית נבנה הוא לא נבנה כבית משותף וכי זה בית שחולק לדירות (עמ' 21 ש' 27-28). הוא העיד, כי אין שום דבר משותף (עמ' 21 ש' 30). בהמשך העיד, כי הארון של הכבלים הוא משותף (עמ' 22 ש' 2-3). כמו כן , התובע העיד, כי מידי פעם הוא עולה על גג ביתם של הנתבעים (עמ' 22 ש' 4-5).
11. הנתבעת העידה, כי מדובר בשלוש דירות מחוברות עם קירות משותפים וכי הם גרים בבית מס' 7 עם התובעים ומשפחת כהן (עמ' 23 ש' 12-14) וביתם נמצא בין ביתם של התובעים ושל משפחת כהן (עמ' 23 ש' 16-18). הנתבע טען, כי כאשר גרים בבית משותף, יש תשתיות משותפות והוסיף, כי האנטנה המרכזית נמצאת על הגג שלו בלבד (עמ' 26 ש' 27-28).
12. בית מס' 7 הוא בית משותף אשר חולק לשלוש דירות בהן מתגוררים התובעים, הנתבעים, ומשפחת כהן. כאמור, התובע טען תחילה, כי אין שום דבר משותף במבנה אולם בהמשך העיד, כי ארון הכבלים משותף. כמו כן, אין מחלוקת, כי בין הדירות במבנה יש קירות משותפים. אוסיף ואומר, כי עדות התובע לפיה הוא עולה מידי פעם על גג ביתם של הנתבעים יש בה בכדי לתמוך בטענה, כי עסקינן בבית משותף אשר גם גג המבנה שבו הינו משותף. שאם לא כן, לא ברור על סמך מה עולה התובע על גג ביתם של הנתבעים וככל שמדובר ברכושם הפרטי הרי שמדובר בהשגת גבול. בבית משותף ישנו רכוש משותף אשר משמש את כלל דיירי הבית. יש לבחון, האם המרזבים אשר היו על גג המבנה היו חלק מהרכוש המשותף או שמא הם שויכו לדירות השונות.
13. המומחה מטעם בית המשפט ציין בחוות דעתו, כי בביקורו במקום הוא מצא שלמבנה הכולל שלוש יחידות הוכנו במקור שני מרזבים- האחד בצד הצפוני בחיבור בין היחידה הצפונית לאמצעית והשני בצד הדרומי בחיבור בין היחידה הדרומית ליחידה האמצעית.
14. ברי, כי קביעתו האמורה של המומחה מטעם בית המשפט תומכת בעמדת הנתבעים לפיה המרזבים על גג המבנה היו משותפים. מדובר בבניין משותף שנבנה כולו באותו מפלס ובו שלוש דירות: של התובעים, של הנתבעים ושל משפחת כהן. אין מחלוקת, כי נדרש ניקוז של מי הגשמים הנאספים על גג המבנה וכי לכל הדיירים קיים אינטרס, כי מי הגשמים ינוקזו מהגג. ברי, כי ככל שבמקור היו רק שני מרזבים, כפי שקבע המומחה, הרי שהם היו אמורים לשמש את שלוש הדירות ולנקז את המים מהגג כולו ויש בכך בכדי ללמד, כי מדובר במרזבים משותפים.
15. התובעים טוענים, כי אין ממש בקביעת המומחה לפיה במקור היו במבנה רק שני מרזבים. התובע העיד, כי בבית יש שלושה מרזבים וכי לכל אחד יש מרזב (עמ' 19 ש' 24-25). בהמשך טען, כי לו יש ארבעה מרזבים ושב וטען, כי לכל אחד יש מרזב משלו (עמ' 19 ש' 27). נטען בפניו שיש שני מרזבים משותפים והוא העיד, כי יש שלושה מרזבים וכי המומחה לא ראה (עמ' 19 ש' 32-33). התובע שב וטען, כי אין להם מרזב משותף וכי לכל אחד יש את המרזב שלו (עמ' 20 ש' 3-5). בהמשך טען, כי זה מופיע בתוכנית וכי לכל חדר יש מרזב וכי זו בעיה של הנתבעים שהם בנו אמבטיה ללא מרזב (עמ' 20 ש' 10-11).
16. התובעת אישרה, כי בתשריט שצירפו סימנו שלושה מרזבים ושלושה בתים. לטענתה, הסימון בתוכנית נעשה על ידי מהנדסים והיא הוסיפה, כי המרזבים קיימים. התובעת העידה, כי אין לה תוכנית מקורית של מהנדס (עמ' 16 ש' 10-15). עוד העידה, כי המרזב בו עסקינן היה שלה בלבד (עמ' 16 ש' 23). היא שללה טענה לפיה מדובר במרזב משותף (עמ' 16 ש' 29-30).
17. בתצהירה טענה הנתבעת, כי בבית היו שני מרזבים בקירות המשותפים (נ/2 סעיף יא'). בעדותה טענה, כי היא יודעת כמה מרזבים יש על שלושת הגגות וטענה, כי היו שני מרזבים (עמ' 23 ש' 29-31). בהמשך טענה שהיא יודעת שהיו שני מרזבים וכי אינה יודעת יותר מזה. לטענתה, היא לא התעסקה עם נושא הבנייה והמרזבים (עמ' 23 ש' 32-33, עמ' 24 ש' 1-2). הנתבעת העידה, כי במהלך כל השנים שהיא גרה במקום היא אף פעם לא עלתה לגג (עמ' 24 ש' 6). לאור עדותה זו של הנתבעת על הגג הרי שאין בידה להעיד מידיעה אישית על המצב בפועל ולכל היותר יכולה להעיד לפי מידע אשר נמסר לה בעת רכישת הבית.
18. הנתבע נשאל כמה מרזבים היו על גג המבנה כאשר קיבל את המפתחות והשיב, כי הוא התעניין שהיו באמצע ובצדדים. הנתבע טען, כי בשלוש הגינות היו ארבעה מרזבים (עמ' 25 ש' 3-6). הוא נשאל היכן היה המרזב הרביעי ולאחר שהצביע על מיקומו נטען בפניו, כי במקום לא היה חדר (עמ' 25 ש' 7-10).
19. התובע טען בתצהירו שהמומחה לא בדק את טענותיהם ולא עלה על הגג. הוא העיד שהמומחה לא עלה על הגג וכי הוא בדק חיצונית את המרזבים והלך (עמ' 22 ש' 16). בהמשך אישר, כי המומחה עלה על הגג של הנתבעים (עמ' 22 ש' 17-22). התובע העיד, כי המומחה לא עלה על גג בית משפחת כהן אלא רק על הגג של הנתבעים (עמ' 22 ש' 25-26). התובעת העידה, כי המומחה מטעם בית-המשפט עלה על הגג של בית הנתבעים וכי כולם עלו לבדוק. בהמשך טענה, כי אינה יודעת וכי לא ראתה אם הוא עלה. לטענתה, היא לא ראתה ולא הייתה שם (עמ' 18 ש' 22-26).
20. הנה כי כן, קיימת מחלוקת באשר למספר המרזבים אשר היו על גג המבנה במקור. כאמור, המומחה קבע, כי במקור היו שני מרזבים אולם מתשובותיו לשאלות ההבהרה עולה, כי הוא לא עלה על גג ביתה של משפחת כהן ומשכך הרי שאין בידו לומר האם קיימים מרזבים על גג ביתם. כמו כן, בעת שהמומחה היה במקום גג המבנה לא היה כפי שהיה בעת שהמבנה נמסר לצדדים. שכן, הן התובעים והן משפחת כהן בנו קומה נוספת. לא מן הנמנע, כי על גג ביתם, במקום בו בנו קומה נוספת, היו קיימים במקור מרזב או מרזבים נוספים מעבר לשני המרזבים אשר המומחה ראה במקום.
21. כפי שיפורט בהמשך, מצאתי, כי אף אם תתקבל טענת התובעים, אשר נתמכת בעדות הנתבע, לפיה על גג המבנה היו במקור שלושה מרזבים הרי שאין בכך בכדי ללמד, כי המרזב בו עסקינן היה שייך לתובעים כפי שנטען על ידם.
22. הנתבעת העידה, כי במקור ולפני שביצעו את עבודות ההרחבה שלושת הבתים היו באותו מפלס (עמ' 23 ש' 22-23). היא העידה, כי בין הגג שלהם לגג של התובעים לא הייתה הפרדה וטענה שהכל היה אותו דבר מלכתחילה (עמ' 23 ש' 24-25). הנתבע העיד, כי המים היו מתערבבים על הגג ויורדים מכל המרזבים (עמ' 25 ש' 18).
23. עדות הנתבעת לפיה תחילה שלושת הבתים היו באותו מפלס עולה בקנה אחד עם עדותו של התובע לפיה במקור כל הבנייה הייתה בניה נמוכה (עמ' 20 ש' 14-16). עדות הנתבעת לפיה לא הייתה הפרדה בין הגגות והכל היה באותו מפלס לא נסתרה. בנסיבות אלו, ומשלא הוכח, כי בעת שהדירות נמסרו לצדדים הייתה הפרדה כלשהי בין הגגות, הרי שמקובלת עליי עדות הנתבע לפיה מי הגשמים היו מתערבבים ויורדים מכל המרזבים. לא הוכח ולא נטען, כי על גג המבנה המקורי הייתה הפרדה בין גגות הבתים או כי היה שיפוע אשר הפנה את מי הגשמים אשר נאספו מעל לכל אחת מהדירות למרזב אחד מסוים. בנסיבות אלו, הרי שאף אם היו שלושה מרזבים על גג המבנה הרי שמי הגשמים אשר נאספו על גג המבנה התערבבו וירדו מכל המרזבים, כפי שטען הנתבע. אף אם תתקבל טענת התובעים לפיה במקור היו על גג המבנה שלושה מרזבים הרי שלא עלה בידי התובעים להוכיח, כי לכל דירה שויך מרזב מסוים וכאמור לא עלה בידם לסתור את הטענה לפיה מים מכל הגג של המבנה התנקזו דרך שלושת המרזבים, ללא הפרדה כלשהי. אף אם מים מגג של דירה מסוימת ירדו דרך מרזב אחד בלבד אין בכך בכדי ללמד, כי אותו מרזב יצא מגדר הרכוש המשותף ושויך לאותה דירה.
24. הנתבע העיד, כי המים של משפחת כהן מתנקזים בשפך של המרזב שבגינה שלו. הוא טען שהמקום אליו מתנקז שפך המרזב זה רק כאילוץ משום שהייתה גדר הפרדה שם ובתכנון של הבניה הסיטו אותו בזווית שיישפך בגינה כלשהי ולא בגדר ההפרדה כך שאין משמעות באיזה מקום הוא נשפך (עמ' 26 ש' 23-27). הוא אישר, כי הגג שלו מתנקז דרך שני מרזבים כאשר אחד מהם הוא המרזב נשוא התובענה אשר צמוד לקיר ביתם של התובעים והמרזב השני צמוד לבית משפחת כהן (עמ' 26 ש' 29-31). עדות הנתבע לפיה אין משמעות לאיזה מקום נשפכים המים ממרזב מסוים מקובלת עליי. אין בעובדה שהמרזב בו עסקינן מתנקז בחצר ביתם של התובעים בכדי ללמד, כי מדובר במרזב אשר שויך לדירתם. המים מהמרזבים אשר מותקנים על גג המבנה אמורים להתנקז בגינות של הדירות בבית הרלוונטי וקיימת חלוקה לפיה המרזבים השונים מתנקזים בגינות של הדירות השונות. אין בכך בכדי ללמד, כי המרזבים שויכו לדירה מסוימת במבנה וכי מים מגגות הדירות אמורים היו להתנקז למרזב מסוים ששויך לאותה דירה ונשפך לחצר שלה.
25. הנתבע העיד, כי המרזב איתו עלו התובעים למעלה אחרי שבנו לא היה שלהם וכי הוא היה קיים בקיר ההפרדה כמו שרואים בתוכנית המפרט (עמ' 25 ש' 21-22). התובע נשאל מתי נעשתה הקורה והאם אחרי הבניה של הקומה השנייה והשיב, כי כאשר בונים עושים עמוד ובתוכו מרזב. הוא העיד, כי המרזב לא בתוך קיר משותף אלא בתוך עמוד. נטען בפניו, כי המומחה ציין שהמרזב נמצא בקיר משותף והוא השיב, כי אין להם קיר משותף. התובע טען, כי בהתחלה המבנים היו בני קומה אחת וזה היה משותף (עמ' 19 ש' 15-20).
26. עדותו הנתבע באשר למקום בו היה המרזב נתמכת בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט אשר ציין, כי המרזב נמצא בחיבור בין היחידה של התובעים והיחידה של הנתבעים (סעיף 7 לחוות הדעת). אף בכך יש בכדי לתמוך בטענה, כי מדובר במרזב משותף אשר היה אמור לשמש גם את הנתבעים ולא שויך לדירת התובעים.
27. התובעת העידה, כי לכל אחד היו שלושה מרזבים וכי הנתבעים התחברו אליהם. לטענתה, לאחר שהם בנו קומה שנייה הנתבעים גילו שהמים לא זורמים לאף מקום מכיוון שהגג לא ישר והמים לא הלכו למרזב של הנתבעים אז הנתבעים החליטו שהמים ירדו דרך המרזב של התובעים לגינה של התובעים (עמ' 15 ש' 31-33, עמ' 16 ש' 1).
28. התובע העיד, כי כאשר הם ומשפחת כהן בנו למעלה הנתבעים נשארו במפלס הנמוך והוסיף שהנתבעים עשו תוספת של חדר ולא עשו לתוספת מרזב. לטענתו, כל עוד לא הייתה לו קומה שנייה לא היה אכפת לו שהנתבעים התחברו למרזב שלו אולם כשהם בנו קומה שנייה הנתבעים לא מצאו לאיפה ילכו המים ולכן חצבו בקורה ובעמוד ואפילו נכנסו לחדר (עמ' 20 ש' 17-21).
29. הנתבע אישר, כי השטח שהוא בנה לאחר קבלת הדירה ואשר צמוד למרזב בו עסקינן נמוך מגובה התקרה של כל הבית שלו (עמ' 27 ש' 17-19). כאמור, התובעים טוענים, כי בנסיבות אלו המים מהשטח האמור לא נוקזו למרזב אשר נמצא בין הגג של הנתבעים לגג של משפחת כהן ותחת זאת הם נוקזו למרזב נשוא התובענה.
30. כאמור, לא הוכח, כי המרזבים שויכו לדירות השונות וכי המרזב בו עסקינן שויך לדירת התובעים. בנסיבות אלו, הרי לא הוכח, כי נפל פגם בעבודות הבנייה שביצעו הנתבעים ובכך שבשל פערי גובה בין החלק שבנו ויתר הבית שלהם נוקזו המים מהחלק האמור למרזב נשוא התביעה. מאחר וממילא מדובר במרזב שהיה אמור יחד עם יתר המרזבים המצויים על הגג לנקז את מי הגשמים שהצטברו על שטח הגג כולו הרי שלא נפל פגם בכך שמי הגשמים מהתוספת אשר בנו הנתבעים נוקזו דרך המרזב האמור. משכך, הרי שאין לקבל את טענת התובעים לפיה בניית התוספת על ידי הנתבעים נעשתה באופן לקוי, פגום ורשלני וכי בשל כך נגרמו נזקיהם. יוזכר כאן, כי בשלב הזה בו בנו הנתבעים את התוספת, טרם בנו התובעים את הקומה השנייה. בנוסף, לא נשללה טענת הנתבעים, כי את ביצוע העבודות ליווה מהנדס משותף מטעם שני הצדדים המהנדס מר סוהיל סאבא.
31. התובעת  העידה, כי המרזב הרלוונטי היה שלה בלבד וכי הנתבעים התחברו למרזב שלהם. היא טענה שהיא ראתה שהנתבעים התחברו למרזב שלה והוסיפה שהיא הזמינה את המהנדס שבנה לה את הקומה השנייה והוא ראה את זה (עמ' 16 ש' 23-26). המהנדס האמור לא זומן לעדות והדבר פועל לרעת התובעים.
32. בסעיף 10 לתצהירה ת/1 טענה התובעת, כי היא שמעה רעש ועלתה על הגג ושם ראתה את הנתבע וגיסו מבצעים חציבה בקורה של ביתה לצורך ניקוז המים מגג התוספת שבנו. בעדותה טענה התובעת כי היא לא עלתה על הגג. לאחר שהיא הופנתה לאמור בתצהירה בעניין זה העידה כי היא לא עלתה על הגג אלא למרפסת וכי ראתה שהנתבעים קדחו. התובעת נשאלה, האם כוונתה למרפסת בחזית הבית שלה ובתגובה טענה, כי ראתה הכל מהגינה שלה. בהמשך טענה, כי היא רואה מהמרפסת והגינה ואינה עולה לגגות. התובעת נשאלה האם מהמרפסת שלה ניתן לראות את הנתבע חוצב בקורה והשיבה, כי ניתן לראות מכל מקום (עמ' 17 ש' 8-21). נטען בפניה, כי המרפסת שלה בצד והיא אישרה את האמור וטענה, כי ראתה את זה גם מהצד השני, מהגינה (עמ' 17 ש' 25-26). נטען שהמרפסת שלה רחוקה מבית הנתבעים לפחות ב- 3 מ' ולא ניתן לראות ויש גג רעפים והיא השיבה, כי ראתה את מי שקדח עולה עם המקדחות וכי מדובר בנתבע ובמי שקדח (עמ' 17 ש' 27-30). התובעת העידה, כי זה היה בשנת 2006 (עמ' 17 ש' 31-32). עוד  העידה, כי היא שמעה רעש וקונגו וביררה מה הם עושים וטענה שהשיבו לה שמתקנים משהו (עמ' 17 ש' 33, עמ' 18 ש' 1-3). התובע נשאל, האם מהמרפסת בחזית ביתו ניתן לראות את המרזב המשותף הזה והשיב, כי אם עולים עוד מטר ניתן לראות וטען שיש לו גג רעפים (עמ' 21 ש' 13-14). הוא העיד, כי מהמרפסת לא רואים את המרזב וכי מלמטה לא ניתן לראות אותו (עמ' 21 ש' 18-20).
33. בתצהירו טען התובע, כי התובעת עלתה על הגג וראתה את ביצוע עבודות החציבה (ת/2 סעיף 10). בעדותו טען, כי הוא ראה אותם. לטענתו, אשתו ראתה את החציבה וקראה לו לראות מה עושים בגג (עמ' 20 ש' 21-23). התובע העיד, כי הוא עלה וראה (עמ' 20 ש' 25-27). בהמשך טען, כי לא היה בבית וכי כאשר עלה הם כבר הלכו (עמ' 20 ש' 27-28). כמו כן העיד, כי הנתבע היה על הגג וכי הם התווכחו (עמ' 20 ש' 30).
34. הנה כי כן, קיימת סתירה בין גרסאותיה של התובעת באשר לשאלה, האם עלתה על הגג וראתה את הנתבע ואת גיסו מבצעים את החציבה הנטענת. כמו כן, קיימת סתירה בין גרסאותיה באשר למקום ממנו ראתה את החציבה. לעניין זה מסרה התובעת שלוש גרסאות שונות מהן עולה, כי היא עלתה על הגג או ראתה מהמרפסת או ראתה מהגינה. התובעת עצמה סתרה את הטענה לפיה עלתה על הגג וטענתה, כי ניתן לראות מהמרפסת או מהגינה נסתרה בעדותו של התובע, כמפורט לעיל. כמו כן, טענת התובעת, כי ראתה את מי שקדח עולה עם מקדחות אין בה בכדי ללמד, כי ראתה את עצם ביצוע החציבה.
35. בעדותו של התובע קיימת סתירה בשאלה, האם הוא ראה את הנתבע מבצע חציבה במקום אם לאו. בתצהירו, התובע לא טען, כי הוא היה עד לביצוע החציבה ואף התובעת לא טענה, כי קראה לו לאחר שגילתה שהנתבע מבצע עבודות במקום ותחת זאת טענה, כי היא נכנסה הביתה להכין את החג (עמ' 18 ש' 5). כמו כן, קיימת סתירה בעדותו באשר לשאלה האם הנתבע היה על הגג כאשר הוא עלה לשם.
36. מהאמור עולה, כי אין בידי התובע להעיד מידיעה אישית, כי הנתבע ביצע עבודות חציבה במקום. עדותה של התובעת לפיה ראתה את הנתבע מבצע את העבודות לא הותירה עליי רושם אמין. בעדות זו נתגלו סתירות היורדות לשורשו של עניין.
37. הנתבע הכחיש, כי ביצע במקום עבודות חציבה. הנתבע העיד, כי אין במקום חציבה אלא רולקה שנעשתה ופלשה לשטח שלהם והוסיף, כי כנראה שהקבלן רצה לשמור על המרזב הקיים והשאיר את זה ככה. הוא העיד, כי כאשר הקבלן של התובעים בנה הוא פלש לשטח הדירה שלהם וכנראה לא רצה לכסות את המרזב לגמרי (עמ' 25 ש' 29-32, עמ' 26 ש' 1). בהמשך העיד, כי אין במקום חציבה אלא כיסוי של רולקה שנעשה ללא הסכמה (עמ' 27 ש' 27-28). קביעת המומחה בתשובותיו לשאלות הבהרה, לפיה הקיר של התובעים היה צריך להיות עם מדרגה וכי הם חרגו מההיתר ופלשו לשטח הנתבעים, תומכת בעדות הנתבע.
38. התובע טען שהנתבעים חצבו בשנת 2006 (עמ' 20 ש' 30). הוא העיד, כי הם בנו בשנת 93 וכי במשך 13 שנים הנתבעים לא היו מחוברים למרזב וכי עשו כל מיני קומבינות (עמ' 20 ש' 33, עמ' 21 ש' 1-3). התובע נשאל אילו קומבינות והשיב, כי יש לשאול את הנתבע (עמ' 21 ש' 4-5). לא הוכחה טענת התובע לפיה במשך 13 שנים הנתבעים לא היו מחוברים למרזב וטענה זו אינה סבירה בעיניי. סבורני, כי יש בכך בכדי לתמוך בטענת הנתבעים לפיה הם לא ביצעו חציבה במקום וכי את העבודות במקום ביצעו העובדים מטעם התובעים אשר בנו את התוספת לביתם.
39. אציין, כי התובעים לא זימנו לעדות את המהנדס אשר ביצע את בניית הקומה השנייה בביתם בכדי שיעיד על העבודות אשר בוצעו במקום כך שניתן יהיה ללמוד, האם בוצעה רולקה תוך שמירה על המרזב הקיים או שמא המרזב האמור נחסם בעת ביצוע העבודות ונחצב לאחר מכן כנטען על ידי הנתבעים. הימנעותם של התובעים מלזמן עד זה לעדות פועלת לרעתם.
40. אוסיף ואומר, כי בחוות דעתו ציין המומחה, כי חלק מגג הנתבעים מנוקז דרך המרזב הרלוונטי וכי בצד הצפוני של גג הנתבעים יש מגרעת ליצירת חיבור ניקוז למרזב. הוא ציין, כי עבודות החיבור לגג בוצעו בשנת 1998 וזאת על סמך דף עיתון משנה זו אשר נועד ליצור את החלל בבנייה. קביעה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענת התובע באשר למועד בו בוצע חיבור בין גג הנתבעים למרזב ומצאתי, כי יש בה בכדי לתמוך בטענה, כי עבודות החיבור בוצעו בעת בניית הקומה השנייה בביתם של התובעים.
41. הנה כי כן, מצאתי, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח, כי המרזב נשוא התובענה שויך לביתם. אציין, כי המרזבים נועדו בכדי לנקז מי גשמים אשר נאספים על גג המבנה ואין מדובר בניקוז של אינסטלציה של הדירות הספציפיות במבנה. לשכנים המתגוררים בבית מספר 7 יש אינטרס משותף, כי המים מגג הבית ינוקזו. במקור היו כל הדירות במבנה באותו גובה ולא שוכנעתי, כי הייתה הפרדה ככה שמים מגג של כל אחת מהדירות נוקזו דרך מרזב מסוים. כמו כן, אף אם אכן מים מדירה מסוימת ירדו ממרזב מסוים אין בכך בכדי ללמד, כי המרזב האמור אינו חלק מהרכוש המשותף וכי הוא שויך לדירה אותה הוא שימש.
42. לא עלה בידי התובעים להוכיח, כי הם היו רשאים לחסום את המרזב האמור בעת שבנו את הקומה השנייה בביתם. ככל שהיה צורך לחסום את המרזב האמור, אשר כאמור לא הוכח, כי היה שייך לביתם של התובעים, הרי שתחילה היה על התובעים לפעול לשם מציאת פתרון לבעיית הניקוז מהגג של הנתבעים. יתרה מזאת, התובעים כלל לא הוכיחו, כי הם אכן חסמו את המרזב האמור וכי הנתבע חצב במקום בכדי להתחבר למרזב הרלוונטי. לא נשללה טענת הנתבעים לפיה העבודות בוצעו על ידי העובדים אשר בנו את תוספת הבנייה בביתם של התובעים.
43. למעלה מן הדרוש אוסיף ואומר, כי אף אם הייתה מתקבלת טענת התובעים לפיה מדובר במרזב אשר שויך לדירתם הרי שמהעדויות עולה, כי התוספת לביתם של הנתבעים נבנתה בשנים 1986-1987 ומאז לא ביצעו הנתבעים עבודות בנייה נוספות, כאשר הקומה השנייה בביתם של התובעים נבנתה שנים רבות לאחר מכן. אין מחלוקת, כי מהמועד בו נבנתה התוספת לביתם של הנתבעים ועד שנבנתה קומה נוספת בבית התובעים נוקזו מים מהתוספת של בית הנתבעים דרך המרזב האמור. התובע העיד, כי הנתבעים עשו תוספת עם אמבטיה ללא מרזב ולכן התחברו למרזב שלו. הוא הוסיף, כי בהתחלה זה לא הפריע לו (עמ' 19 ש' 22-23).
44. מעדות זו עולה, כי התובעים היו מודעים לכך שבמשך שנים רבות נוקזו מים מהתוספת שבנו הנתבעים דרך המרזב נשוא התובענה והם לא התנגדו לכך. בנסיבות אלו, אף אם המרזב האמור שוייך לביתם של התובעים, טענה אשר כאמור לא הוכחה, הרי שבעת שהם בנו את הקומה השנייה וביקשו לחסום את המרזב, אזי היה עליהם לפנות לנתבעים וליידע אותם, כי בכוונתם לחסום את המרזב האמור כך שניתן יהיה לפתור את בעיית הניקוז מגגם של הנתבעים. על אף שהתובעים ידעו שמים מהגג של הנתבעים מתנקזים למרזב המריבה הם לא טענו או הוכיחו, כי טרם הבנייה הם פנו לנתבעים בטענה, כי יש לפתור את עניין הניקוז.
45. הנה כי כן, המומחה קבע כי למבנה הרלוונטי היה במקור שני מרזבים. מצאתי, כי אף אם היו על גג המבנה שלושה מרזבים הרי שלא הוכח, כי המרזבים לא היו רכוש משותף של דיירי המבנה וכי המרזבים שויכו לדירות השונות. בנסיבות אלו, מצאתי, כי לא נפל פגם בכך שמי גשמים אשר נאספו על גגם של הנתבעים נוקזו דרך המרזב נשוא התובענה. לא עלה בידי התובעים להוכיח את טענתם באשר לליקויים ופגמים בבנייה אשר ביצעו הנתבעים בשנת 1986.
46. התובעים לא הוכיחו, כי המרזב האמור שויך לדירתם וכי הם היו רשאים לחסום את המרזב האמור ולמנוע ניקוז מים מגגם של הנתבעים דרכו. כמו כן, התובעים לא הוכיחו, כי המרזב האמור אכן נחסם על ידם בעת שהם בנו את הקומה השנייה של ביתם ולא הוכיחו, כי הנתבעים ביצעו חציבה במקום אשר בגינה נגרמו נזקיהם.
47. במסגרת חוות דעתו קבע המומחה, כי יש להטיל את עלויות התיקון על מי מהצדדים אשר ביצע את ההרחבה במועד מאוחר יותר. כפי שפורט לעיל, כל השכנים בנו הרחבה בסמוך לאחר רכישת דירותיהם באזור שנת 1986. בהמשך, שנים רבות לאחר מכן, בנו התובעים את הקומה השנייה של ביתם. הנתבעים לא הוסיפו לבנות מעבר לתוספת אשר נבנתה על ידם בשנים 1986-1987. מקובלת עליי טענת המומחה לפיה בנסיבות האמורות יש להטיל את עלויות התיקון על התובעים. מהמועד בו בנו הנתבעים את התוספת לביתם לא נטען ולא הוכח, כי הם ביצעו שינוי כלשהו. הנתבעים התנהלו באותה צורה לאורך השנים והמים מהתוספת נוקזו דרך המרזב הרלוונטי ממועד בניית התוספת. התובעים, אשר ביצעו עבודות בנייה במקום בשנת 1993 כטענת התובע או בשנת 2000 כפי שהעידה התובעת, צריכים היו לפעול לשם מניעת הליקויים. כאמור, המומחה קבע, כי התובעים חרגו מההיתר ופלשו לשטח הנתבעים. סבורני, כי יש בכך בכדי לתמוך בטענה, כי התובעים לא פעלו כנדרש בעת שבנו את הקומה הנוספת לביתם וכי הם גרמו לליקויים הנטענים.
48. בשולי הדברים אציין, כי מחוות דעת המומחה עולה, כי עלות העבודות הדרושות מוערכת בגבולות של 1,700 ₪ בלבד. עוד קבע המומחה, כי הליקויים הקיימים בבית התובעים הם ליקויי אחזקה/ בנייה. בתשובותיו לשאלות הבהרה ציין, כי אין קשר בין הליקויים לבין המרזב המשותף. בתשובותיו לשאלות ההבהרה טען המומחה, כי לא נמצאו סדקים כפועל יוצא מעבודות החציבה בקורה. אף אם הייתה מתקבלת טענת התובעים לפיה הנתבעים גרמו לנזקים הנטענים הרי שמדובר בנזק נמוך משמעותית מהאמור בכתב התביעה ובחוות הדעת אשר הגישו התובעים.
49. הנה כי כן, לא עלה בידי התובעים להוכיח, כי הנתבעים גרמו להם לנזקים הנטענים. בנסיבות אלו נדחית התביעה הכספית אשר הגישו התובעים.
50. מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט עולה, כי אכן קיימות עבודות אשר יש לבצע במקום לשם שיפור עיבוד החיבור בין הגג למרזב והסדרת מוצא הניקוז מהמרזב. בנסיבות אלו, נעתרת לבקשה לצו עשה ומחייבת את הנתבעים לאפשר לתובעים או למי מטעמם לבצע את העבודות האמורות המצוינות בחוות דעת המומחה ולעלות על גג ביתם לשם ביצוע עבודות אלו וזאת בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין. מובהר, כי אין על התובעים לחרוג מהעבודות אותן קבע המומחה ובוודאי שאינם רשאים במסגרת החלטה זו לבצע עבודות החורגות מהאמור בחוות הדעת כמו למשל לחסום את פתח יציאת המרזב, אלא לבצע רק את אותן עבודות שציין המומחה וזאת על חשבונם של התובעים כאמור בסעיף 64 לפסק הדין ולאור כל הנימוקים שפורטו לעיל.
51. לאחר שהתביעה הכספית נדחתה ולאחר שנגרמו לנתבעים ו/או למי מטעמם וזאת בשים לב שהנתבעים יוצגו על ידי הסיוע המשפטי, הוצאות בגין עלות חוות דעת מומחה בית משפט, מחייבת את התובעים בהוצאות הנתבעים, בסך 3,000 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. מובהר, כי אין בהחלטה זו כדי להשליך על חיוב הנתבעים בהוצאות לאחר שחזרו בהם מהסכמה דיונית כאמור בהחלטתי מיום 7.1.13 וההוצאות שנפסקו בהחלטה זו, ככל שטרם שולמו, בעינם עומדים.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, ח' טבת תשע"ה, 30 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.