לפניי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), בשל נזקי גוף שנגרמו לתובע בשתי תאונות דרכים בהן היה מעורב במועדים שונים.

רקע

1. התובע, יליד 1967, מועסק כאיש מכירות בכיר בחברת "עמינח".

2. הנתבעת, חברת הביטוח, ביטחה את רכבו של התובע ב"ביטוח חובה", במועדים הרלוונטיים.

3. לטענת התובע הוא היה מעורב בשתי תאונות דרכים. הראשונה, בתאריך 1.1.2007, עת נפגע רכבו מרכב שנסע אחריו, לאחר שהוא עצמו נאלץ לבלום במהירות. נטען לפגיעה בכל חלקי הגוף, במיוחד באזורי הראש, הצוואר והכתפיים, בשלה הגיע בכוחות עצמו לקבלת טיפול במרכז הרפואי "קפלן" (להלן: "התאונה הראשונה").

השנייה, בתאריך 4.5.2008, עת נסע התובע עם שלושת ילדיו ברכבו ופגע ברכב שנסע לפניו. ילדיו של התובע לא נפגעו והוא עצמו לא נזקק לטיפול רפואי (להלן: "התאונה השנייה").

4. לטענת התובע, כתוצאה מן תאונות הדרכים המפורטות הוא סובל מכאבים בעיקר בצוואר ומהגבלה בתנועותיו, המקשה על עבודתו ותפקודו הכללי.

5. לבקשת התובע, מינה בית המשפט מומחה מטעמו בתחום האורתופדי לבחינת נזקו של התובע. ביום 23.2.2011 הוגשה חוות דעתו הרפואית מטעם המומחה שמינה בית המשפט, ד"ר קובי לידור, בה קבע כי קיימת לתובע נכות בתחום האורתופדי בשיעור של 10%, בהתאם לסעיף 35(1)(ב) לתקנות המוסד לביטוח לאומי, בגין שינויים ניווניים בעמוד שדרה צווארי, אך נכות זו - מכללה או מקצתה - לא נגרמה כתוצאה מהתאונות הנדונות (להלן: "חוות הדעת" ו"המומחה", בהתאמה).

תמצית טענות הצדדים

6. התובע טען בתביעתו לסבל ונזק תפקודי, כתוצאה מתאונות הדרכים, וציין כי עובר לתאונות אלה היה בריא בנפשו ובגופו ולא סבל מכל מגבלה אורתופדית. התובע עתר לנזקים מיוחדים, כדלקמן: הפסדי שכר בסך של 11,811 ₪; הוצאות רפואיות בסך 500 ₪; הוצאות נסיעה בסך 250 ₪ ועזרה צד ג' בסך 2,000 ₪. בנוסף לכך, עתר התובע לפיצוי בגין נזק כללי בשל הוצאות רפואיות עתידיות, הוצאות נסיעה עתידיות, עזרה מצד ג' וכאב וסבל. התובע הגיש תצהיר וצירף חומר רפואי, תלושי שכר ודיווחיו אודות התאונות.

התובע יצא במתקפה רבתי נגד קביעותיו של המומחה ואף הגדיל לעשות עת ביקש בסיכומיו מינוי מומחה חלופי בתחום האורתופדי ומומחה בתחום הנוירולוגי. נטען כי המומחה לוקה בחוסר אובייקטיביות, היות ויש לו קשרי עבודה עם מספר חברות ביטוח, ביניהן הנתבעת. נטען כי המומחה "התקבע" בדעתו נגד התובע, השמיץ והכפיש אותו ללא כל סיבה עניינית ושגה בקביעותיו. התובע טען לפיצוי המושתת על נכות רפואית בשיעור של 10%, הנובעת מתאונות הדרכים בהן היה מעורב, על אף האמור בחוות הדעת הרפואית.

7. הנתבעת הודתה בחבות ביטוחית בגין התאונה הראשונה, אך הכחישה כזו ביחס לתאונה השנייה. הנתבעת צידדה במסקנות המומחה בחוות הדעת הרפואית וטענה כי מתבקשת הקביעה כי לתובע לא נגרמה נכות רפואית כתוצאה מתאונות הדרכים נשוא התביעה. הנתבעת טענה כי התובע לא היה מהימן בעדותו בבית המשפט ואין לקבל את גרסתו באשר לנזקים הנטענים כתוצאה מתאונות הדרכים. הנתבעת לא שללה את זכאותו של התובע לפיצוי בגין נזק לא ממוני כתוצאה מהתאונה הראשונה וביקשה כי יפסק פיצוי בסכום נמוך. הנתבעת לא הציגה ראיות מטעמה.

דיון ומסקנות

חבות ביטוחית מצד הנתבעת

8. בעוד אין מחלוקת בין הצדדים באשר לקרות התאונה הראשונה וחבותה של הנתבעת, כחברת הביטוח אשר ביטחה את רכבו של התובע בביטוח חובה, נתגלעה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לתאונה השנייה. הנתבעת אישרה כי ביטחה את רכבו של התובע ב"ביטוח חובה" במועד הרלוונטי הנטען לקרות התאונה השנייה, אך לשיטתה התובע לא הוכיח כי התאונה השנייה אכן ארעה וכי נגרמו לו נזקים בגינה. בעניין זה צוין כי התובע לא הציג דיווח למשטרה ו/או לנתבעת על עצם התרחשות התאונה השנייה ולא הוצג תיעוד רפואי.

9. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במכלול הראיות שהונחו לפניי, מצאתי לקבל את עמדת התובע בעניין זה ולקבוע כממצא עובדתי כי התובע היה מעורב בתאונת דרכים ביום 4.5.2008, כפי טענתו.

אכן, לא הובא לפניי דיווח מטעם התובע אודות התאונה למשטרת ישראל ו/או לנתבעת, אך לכתב התביעה ולתצהירו צורפה הודעה בחתימתו מיום 5.5.2008, במסגרתה הוא דיווח בפירוט אודות תאונה בה היה מעורב ביום 4.5.2008 בכביש פלמחים - צומת גן ורדים. מהודעה זו עולה כי התובע לא דווח אודות התאונה למשטרה וכי לעניות דעתו הוא האשם בגרימתה, שכן פגע ברכב שנסע לפניו לאחר שעצר במפתיע. בנוסף לכך, ציין התובע את פרטי הנהג והרכב הנפגע, לרבות פרטי פוליסת הביטוח של אותו נהג בחברת "הראל". אמנם, התובע מיען הודעתו זו, בדבר התאונה, לחברת הביטוח "מנורה" ולא לנתבעת, אך יש בה כשלעצמה כדי ללמד בברור על קרות התאונה ופרטיה הרלוונטיים.

יתר על כן, התובע העיד בבית המשפט, מבלי שנסתר, אודות התאונה מיום 4.5.2008 ואישר כי לא דווח למשטרה אודותיה משום שסבר שלא היה בכך צורך, היות והוא היה הפוגע ולא הנפגע. התובע ציין כי שלושת ילדיו היו עימו ברכב ואיש מהם לא נפגע והוא עצמו לא פנה מיד לאחריה לקבלת טיפול רפואי.

10. שוכנעתי אם כן מדברי התובע, אשר קיבלו חיזוק במסמכים שהוצגו מטעמו, כי התאונה השנייה אכן ארעה במועד הנטען. אף אם התובע לא דיווח לנתבעת אודותיה במועד, הרי משאין חולק כי הנתבעת היא זו אשר ביטחה את רכבו בביטוח חובה במועד הרלוונטי, קמה חבות מצידה גם לתאונה השנייה, מכוח פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל-1970.

הנכות הרפואית

11. בטרם אפנה לדון בחוות דעת המומחה, אני מוצא לציין הערות מקדימות אלה:

הלכה ידועה היא כי מומחה רפואי אשר מונה מטעם בית המשפט משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט לעניינים שברפואה וחלה עליו החובה לפעול בתום לב, ללא משוא פנים ובהתאם לדין, והנחת המוצא היא כי המומחה אכן פועל באופן זה, כמי שמסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת [א' ריבלין תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 684 (מהדורה רביעית, 2012)] (להלן: "ריבלין"); בר"ע (מחוזי חי') 776/06 רז נ' פרוינד (ניתן ביום 20.11.2006); רע"א 1858/08 הדר חב' לביטוח בע"מ נ' גלית אמויאל (ניתן ביום 9.7.2008)].

"הלכה פסוקה היא כי חוות דעתו של מומחה רפואי איננה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות בפני בית המשפט ובית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, אם ראה לנכון לעשות כן בנסיבות העניין... יחד עם זאת, לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנות הכלולות בחוות דעתו של המומחה הרפואי אותו מינה" (ע"א 9598/05 פלוני נ' חברת ביטוח "המגן" בע"מ, פסקה 7 (ניתן ביום 28.3.2007)).

כאמור, הקביעה הסופית בדבר מצבו הרפואי של התובע כתוצאה מהתאונה לעולם תהא מסורה בידי בית המשפט, ואולם מקום בו אין בחוות הדעת מסקנות נטולות הגיון, לא יטה בית המשפט לסטות ממסקנות המומחה [ראו: ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 174 (1993); ריבלין, 644-645].

ההלכה המגדירה את המקרים בהם יש למנות מומחה נוסף, סוכמה ברע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 673, 676 (2002) ("הלכת מזרחי"), כך:

"המומחה הרפואי משמש זרועו הארוכה של בית-המשפט לעניינים שברפואה. בתום המשפט נדרש השופט היושב לדין להכריע בתביעה בהסתמך על חוות-דעתו של המומחה הרפואי שמינה. על-כן בכל אותם מקרים שבהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות-הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות, וכי הוא נזקק לחוות-דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף. ודוק, מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשגרה, אלא רק באותם המקרים שבהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות-הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על-ידיו."

ברע"א 329/02 זגרון נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 18.3.2002), הבהיר כב' השופט ת' אור את פסיקתו בהלכת מזרחי הנ"ל:

"מינוי מומחה רפואי נוסף, באותו תחום בו כבר מונה מומחה על ידי בית המשפט, הינו מקרה חריג. ככלל, מומחה רפואי אחד די בו. במקרים רבים אפילו אם בית המשפט אינו מוכן לסמוך על חוות דעתו של המומחה הרפואי על כל פרטיה, יוכל על סמך אותה חוות דעת וכלל הנסיבות לקבוע את המסקנה הרפואית המתבקשת, אפילו זו אינה זהה עם זו של המומחה. ... מינויו של מומחה רפואי נוסף ראוי רק כשבית המשפט סבור, לאחר שבדק ובחן את כלל הנסיבות, שנבצר ממנו, לאחר כל מאמציו להגיע לתוצאה הראויה, שלא תגרום לעיוות דין, על סמך חוות דעתו של המומחה האחד".

וראו סיכום ההלכה בפסק דינו של כב' השופט י' עמית בע"א 1534/12 זידאן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 14.2.2013).

יש לזכור, בית המשפט הוא הפוסק האחרון באשר למצבו הרפואי של התובע ולכן הוא איננו מחויב למנות מומחה נוסף גם אם אין הוא סומך על חוות דעתו של המומחה הקיים כלשונה, כל עוד סבור בית המשפט כי הוא יכול להגיע לממצאים הרפואיים הדרושים לו על מנת להכריע במשפט על סמך החומר שבפניו ומבלי למנות מומחה נוסף [ריבלין, 695].

ברי כי לא בכל מקום בו יציג בעל דין בפני בית המשפט עמדה שונה מזו של המומחה, יטה בית המשפט למנות מומחה נוסף משום שבכך תסוכל אחת ממטרותיו חוק הפלת"ד [רע"א 4195/02 סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' ליפשיץ, פ"ד נו(5) 774 (2002); ריבלין, 696-697].

12. כפי שצוין, ד"ר קובי לידור מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי. המומחה סקר בחוות דעתו את התיעוד הרפואי, נסיבות התאונות בהן היה מעורב התובע, בדק את התובע, שמע ממנו אודות עברו הרפואי, תלונותיו ומכאוביו ונדרש לתוצאות בדיקת טומוגרפיה מחשבית (CT) הגיע למסקנה כי לתובע 10% נכות צמיתה, בהתאם לסעיף 35(1)(ב) לתקנות המוסד לביטוח לאומי, בגין שינויים ניווניים בעמוד שדרה צווארי, אך נכות זו - מכללה או מקצתה - לא נגרמה כתוצאה מתאונות הדרכים שבמוקד הליך זה.

מעיון בחוות הדעת עולה כי מדובר בחוות דעת יסודית ומעמיקה, בסיכומה הגיע המומחה למסקנות הבאות:

"עומר ליסקר, כבן 44 שנים, ימני, הלוקה בהשמנת יתר, היפרליפידמיה, סכרת (שאינה מאוזנת) וזאבת אדמתית (SLE) מתלונן על כאבים בצוואר ובשכמות בעיקר בעת סיבובים של הראש ובכפיפתו לאחור מאז שהרכב בו נהג נחבט לדבריו על ידי רכב אחר לפני כארבע שנים, בתאריך 01.01.07.

בנוסף הוא מתלונן על כאבים בגבו התחתון לאחר שהיה מעורב בתאונת דרכים נוספת בדרכים 04.05.08.

תנועות עמוד השדרה תקינות. ללא קיפוח נירולוגי וללא סימנים לגירוי שורשי. לאחר שנבדק על ידי הפניתי אותו לביצוע בדיקת טומוגרפיה מחשבית (CT) של עמ"ש צווארי. בבדיקה שבוצעה בתאריך 14.09.10 צפתה ד"ר אינה בוקוב ב"הצרות ניכרת של המרווחים הבין חוליתיים בגובה C3-C4, C5-6, C6-7. בלטי דיסק קלים באותם גבהים", ובשינויים ארטריטיים המפרקים אונקו- ורטברליים בגובה C3-4, ו- C5-7".

השינויים הניווניים בבדיקה זו כוללים גם את המפרק C1/C2 ויש בהם בכדי ללמד על מצב לאחר דלקת של מיפרק זה, וזאת בנוסף, למצב שלאחר דלקות במיפרקים הרחיקניים לו.

בתאריך 13.01.05 הוא נבדק על ידי ד"ר אמיר טנאי, מומחה למחלות פנימיות ... להערכתו: "אין ספק שיש היערכות אוטואימונית אצל עומר עם ITP בילדות וסרולוגית לופוס חיובית במיוחד אנטי DS-DNA. השאלה המרכזית אם תלונותיו כולל ה- TIA הן על רקע של לופוס ... לבסוף הוא מציין ש"סיבות וסקולריות על רקע סוכרת אפשרית גם כן".

מחלת הזאבת האדמתית פוגעת, בין היתר, במפרקים, כפי שבא לידי ביטוי לפחות בעמ"ש צווארי ובעיקר במפרק C1/C2 = ספונדילארתרופתיה.

בנוסף, תלונותיו על זרמים בידיים וברגליים היו כבר עובר לתאונה הראשונה.

בהתאם לתיעוד הרפואי שהוצג לעיוני למעט בדיקתו הגופנית בחדר המיון, מרכז רפואי קפלן, ביום קרות התאונה הראשונה, שנמצאה תקינה, הוא לא פנה בהמשך לעזרה רפואית בגלל כאבים בצוואר. קרי, לא סבל מכאבים בצוואר. פניה לרופא כשנה לאחר קרות התאונה ראשונה בגלל כאבים בצוואר מורה שתלונותיו בצוואר אינן בעקבות אותה תאונה ומצבו אינו תולדה ממנה, כפי שמדגימים בדיקות הדימות.

הכאבים בחלק החיצוני של שוק ימין מקורם בשרירים הפרוניאליים וזאת בעקבות נסיעותיו המרובות במסגרת עבודתו, כ-400 ק"מ בשבוע.

לאור האמור לעיל, הנני מעריך את נכותו של עומר ליסקר בתחום האורתופדי ב-10% בהתאם לסעיף 35(1)(ב) - בגין שינויים הניוונים בע"ש צווארי, תקנות המוסד לביטוח לאומי.

נכות זו, מכללה או מקצתה, לא נגרמה כתוצאה מהתאונות הנדונות".

13. התובע אשר לא השלים עם מסקנות חוות דעת המומחה, הפנה למומחה שאלות הבהרה ובהמשך ביקש לזמנו לחקירה בבית המשפט.

במענה לשאלת ההבהרה שהפנתה ב"כ התובע למומחה בנוגע לקשרים מסחריים עם הנתבעת, השיב המומחה במכתבו מיום 11.4.2011, כי הוא מומחה לכירורגיה אורתופדית משנת 1991 ושמו מופיע כמומחה בתחום בספרי הרופאים של מכבי שירותי בריאות, הביטוח המושלם של שירותי בריאות כללית, במדיקל סנטר בהרצליה וברשימות של חברות המספקות ביטוחים רפואיים פרטיים, לרבות הנתבעת. המומחה ציין כי לכל אחד מהמבוטחים האפשרות לבחור את הרופא מבין אלו המצוינים באותם רשימות.

במכתב נוסף, ששיגר המומחה לב"כ התובע ביום 18.10.2011 צוין כי השינויים הנצפים בבדיקת הטומוגרפיה המחשבית (CT) שבוצעה לתובע, לבקשת המומחה, מורים על מחלה דלקתית. המומחה ציין כי התובע מסר שהוא אובחן כלוקה בזאבת אדמנתית עובר לתאונות הנדונות, דבר שקיבל חיזוק מבדיקות שביצע התובע ורשומותיו של ד"ר אמיר טנאי, מומחה למחלות פנימיות בשירותי בריאות כללית. המומחה הוסיף וציין כי גם מחלת הסכרת, שאובחנה אצל התובע כשלוש שנים טרם בדיקתו, יכולה לגרום ו/או להחמיר פגיעה במפרקים, כולל אלו שבעמוד השדרה.

14. בחקירתו בבית המשפט שב המומחה ונשאל על שירותים רפואיים שהוא נותן למבוטחי הנתבעת, וכך השיב:

"אני מבוטח במגדל. חברת הביטוח מגדל כמו כל חברות הביטוח האחרות, כמו מכבי שירותי בריאות, כמו הביטוח המושלם של שירותי בריאות כללית אינם ממליצים אלא יש להם רשימה, כמו שאני נבחרתי להיות ברשימה שלהם כדי שמבוטחים שלהם פונים באופן עצמאי ללא המלצה של חברת הביטוח. כבר בשנת 2011 כתבתי לביהמ"ש כי שמי מופיע כאחד מהרופאים המומחים במקצוע זה של אורטופדיה... כולל מגדל. ש. בכלל ובפליקס אתה מופיע גם? ת. חיובי" (עמ' 6 לפרוט').

בעדותו התייחס המומחה למצבו הרפואי של התובע וכך מסר:

"כשאני נדרש לתת חוות דעת בנושא אני אוסף פרטים אנמנזים תולדות המקרה, אני בודק את החוליות ואת החומר הרפואי שהוצג לעיוני, שולח לבדיקות עדכניות בהתאם לצורך, גם התובע יודע שהזמן שהיה בלשכתי היה ככל שנדרש, לא אצה לי הדרך וזאת על מנת לתת תשובות טובות ביותר שיש באמתחתי. כאשר מתייחסים למקרה צריך להסתכל על המקרה כמכללה ולא ניתן לקחת את הנקודה המסוימת הזו ולרדת עליה כאילו היא החשובה ביותר. המכללה כאשר ראיתי את התיק המונח מבחינה רפואית, זה שאיש מוזנח לא מטופל מבחינה רפואית והכוונה לתובע שבו אנו רואים וציינתי זאת בחוות דעתי שהוא איש צעיר באותה העת, שהוא לוקה בשלושה דברים קרדינליים: השמנת יתר שאף לא השתנתה וזאת אנו רואים בביהמ"ש, סכרת שאיננה מאוזנת ולפי דבריו והתיעוד הרפואי שהונח בפניי יש גם דלקת מפרקים בשם אסל-אי או זאבת אדמנתית סיסטמית, כל הדברים האלה יש בהם כדי לגרום לשינויים ניווניים בכל המפרקים, לרבות בעמוד השדרה".

ובהמשך:

"... אני שלחתי אותו לבדיקת סי.טי וראיתי את הממצאים בבדיקה. כתבתי בחוות דעתי פער ארוך בזמנים בין התלונות על כאבים בצוואר לבין התאונה. זאת אומרת שאין צל של ספק שהתאונה לא גרמה לאף לא אחד מאותם הממצאים שראיתי בבדיקת הסי.טי. יכול להיות שבהחלט שממצאים שכאלה גרמו לכאבים בצוואר אבל אני לא יכול לדעת מה היה לפני התאונה והיו צילומים שלא הגיעו אליי. כשבן אדם כל כך סובל מתאונה שלא מופיע ברשימות פה, למה לא בוצע בדיקת סי.טי על ידי הרופאים המטפלים בו ככל שזה קרה לו מהתאונה? זאת אומרת שאנו נמצאים במצב שבו יש שינויים מבניים בעמוד שדרה צווארי שיכולים להיות מסיבות שונות, זה לא אומר שזה מלופוס בהכרח. זה יכול להיות כתוצאה מעליה בגיל. אנו רואים ש-70 אחוז של אנשים מגיל 70 יש שינוי בעמוד השדרה הצווארי. יכול להיות וזו הזנחה מהסכרת שאחת מהטענות היא שהסכרת של התובע היא בלתי מאוזנת וזו הזנחה רפואית של התובע. יש טענה שכאשר רמת הסוכר בדם תקינה, הסיבוכים של הסכרת נמוכים יותר. האם זה נכון לצורך האיזון אין תשובה מוחלטת אבל שהבן אדם יעשה כל אשר לאל ידו. אם יש סכרת צריך לאזן אותה ואם יש השמנת יתר צריך לרדת במשקל. יש שינויים ניווניים בעמוד השדרה המותני שקשורים בהשמנת יתר. לופוס כשלעצמו היא מחלה מערכתית.

.

.

... אחד הדברים שהדליק לי אור ללכת ולבדוק כי התובע אמר שיש לו לופוס. דבר שני שראיתי בתצלומי הסי.טי שיש את אותה דלקת בין סי-1 לסי-2 שהוסיפה עוד נדבך לאפשרות שלופוס יהיה שותף במשחק של שינויים ניווניים בעמוד השדרה הצווארי ולכן מצאתי שאותו ד"ר טנאי שצוין כאן בביהמ"ש ביום 13.01.2005 מתדיין על האפשרות שעומר לוקה בלופוס וברור לנו שלכל מחלה של דלקת מפרקים זה אוסף של סימפטומים שיש בהם את הצורך לראות אותם יחדיו כדי להגיע להחלטה סופית ולפעמים ההחלטה יכולה להיות תלויה - קשה לשים עליה את החותמת. אני מפנה למה שד"ר טנאי כתב ב – 12.01.2005 ולחוות דעתי בעמוד האחרון שבו הוא עצמו נמצא במרפאת לופוס, כך הבנתי. ד"ר טנאי כותב tia, הן על רקע של לופוס. כיוון שלתובע יש שלושה קריטריונים בלבד ואם יש סי.אן.אס - לופוס, יש כבר ארבעה ומגיע לו טיפול. במקרה הנדון יש לתובע סכרת באופן וודאי, ויש שאלות האם הוא אכן לוקה בלופוס. השאלה הזו בעצם קיימת, יכולה להתאים וגם לא להתאים אבל זה לא שולל שיש לנו שינויים ניווניים בעמוד השדרה הצווארי שאינם קשורים לתאונות של התובע וניסיתי בחוות דעתי לתת הסברים על אפשרויות לשינויים אלו, אני חוזר: גיל, סכרת ולופוס.

.

.

אני נעמד ומצהיר לביהמ"ש שהשינויים הניווניים הנראים בבדיקת הסי.טי שאני שלחתי אותו, אינם קשורים בתאונות הנדונות. יתרה מזאת, גם כאביו עליהם הוא מתלונן בצווארו ובגבו התחתון אינם קשורים בתאונות הנדונות".

15. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בחוות הדעת, כמו גם בעדותו של המומחה בבית המשפט, מצאתי כי אין זה המקרה שבו יש מקום לסטות מחוות דעתו של המומחה, אלא ההיפך הוא הנכון: חוות דעת המומחה נמצאה יסודית ומעמיקה, הסבריו של המומחה בבית המשפט הותירו רושם מהימן והגיוני, בעיקר נוכח האסמכתאות הרפואיות וממצאי הבדיקות עליהן הצביע, ומסקנותיו נראות בעיני סבירות ונכונות.

כפי העולה מהלכת מזרחי, אשר מצאתי לצטטה לעיל, ההלכה שמה את הדגש במידה רבה על תחושתה של הערכאה הדיונית, אשר שמעה את המומחה והתרשמה באופן בלתי אמצעי מהסבריו, על רקע היכרותה את התיעוד הרפואי ומכלול הראיות בתיק, בדבר יכולתה להכריע בשאלות הטעונות הכרעה. בנסיבות שלפניי, איני חש שאין בידי להכריע במחלוקת ללא מינוי מומחים נוספים. כאמור לעיל, כל הרשומה הרפואית נבחנה והובאה בחשבון. העובדה שהמסקנה אליה הגיע המומחה מטעם בית המשפט, לאחר שהביא בחשבון את כל הרישומים, אינה נושאת חן בעיני מי מבעלי הדין, בוודאי אינה מהווה עילה לנקיטה בהליך בלתי שגרתי כמינוי מומחה רפואי נוסף (בעיקר כאשר הדבר מתבקש במסגרת הסיכומים).

יתר על כן, לא מצאתי כל ממש בניסיונותיה של ב"כ התובע להטיל דופי ביושרו של המומחה או להציגו כמי שפעל בחוסר אובייקטיביות וניטרליות. הסבריו של המומחה בנוגע לקשרי עבודתו עם מבוטחי חברות ביטוח, ביניהן הנתבעת, הסירו כל חשש למשוא פנים מצדו. נוסף לכך, לא מצאתי כל תימוכין לטענות ב"כ התובע לפיהן המומחה עלב בתובע, הכפיש או השמיץ אותו. מצאתי כי המומחה פעל במקצועיות וביסודיות כפי המצופה ממנו ונימק את מסקנותיו גם בעדותו בבית המשפט. יתכן והדברים לא נעמו לאוזניי התובע ובאת כוחו המלומדת, אך ודאי שלא היה בהם פגיעה כלשהי בכבודו של התובע.

אחד מתפקידיו של מומחה מטעם בית המשפט בתביעות לפי חוק הפלת"ד, הוא לשמש כזרועו הארוכה של בית המשפט ולבחון האם להערכתו - על סמך הידע המקצועי שלו וניסיונו הרב בבדיקת אנשים שבפיהם תלונות דומות תוך בחינת הממצאים בעניינם - ישנה התאמה סבירה פחות או יותר בין התלונות לממצאים. הדעת נותנת כי, ככלל, נדרשת מידה כזו או אחרת של התאמה בין תלונות סובייקטיביות לבין ממצאים אובייקטיביים ולכלל נסיבות העניין. הנה כי כן, סבורני כי אין ממש בטענות התובע בדבר הבעת דעה קדומה כביכול מצד המומחה, וכי גישתו זו של המומחה, המבוססת על ניסיונו כמומחה מטעם בתי המשפט, מלמדת דווקא על הבנת תפקידו, כזרוע ארוכה ומקצועית של בית המשפט, המסייעת לו, בין השאר, לבור את המוץ מן התבן, ולעמוד על תוצאותיה של פגיעה מתאונה לאשורן. משהגיע ד"ר לידור, על סמך הערכתו המקצועית, למסקנה כי מבחינה רפואית אין התאמה בין התלונות הסובייקטיביות של התובע לממצאים האובייקטיביים, ושיקף מסקנתו זו בחוות דעתו ובעדותו, לא זו בלבד שאין בכך סיבה למנות מומחה נוסף, אלא בכך מילא את תפקידו נאמנה.

16. לנוכח האמור אני מאמץ את האמור בחוות דעתו של ד"ר קובי לידור וקובע כי לא נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בתחום האורתופדי כתוצאה מתאונות הדרכים בהן היה מעורב במועדים: 1.1.2007 ו-4.5.2008.

הנכות התפקודית

17. הלכה היא כי הנכות התפקודית, הבאה לבטא את מידת הפגיעה של נכות רפואית בתפקודו של הנפגע הספציפי, נקבעת על ידי בית המשפט בהתאם לראיות שהונחו בפניו באשר לכלל הנסיבות הרלוונטיות לנפגע, למהות הפגיעה ולהשלכות שיש לפגיעה על תפקודו ועיסוקו של הנפגע [ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף כרך א', 240-242 (מהדורה חמישית, 2003)]. לשם האמור מהווה הנכות הרפואית נקודת פתיחה ואולם אין היא מהווה נקודת סיום. יש לבחון את נסיבותיו הפרטניות של כל נפגע, השכלתו, כישוריו, טיב הנכות והיכולת של נכות מעין זו להשפיע על אפיק זה או אחר של השתכרותו [ע"א 63/88 ברגר נ' רוזנווסר (ניתן ביום 27.03.1991); ע"א 3049/93 ג'רג'סיאן נ' רמזי ואח', פ"ד נב (3) 792); ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (ניתן ביום 25.7.2010)].

18. יתר על כן, הפסיקה והספרות קבעו לא אחת כי "נכויות בשיעור נמוך, של 5% או אפילו עד 10% מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן היישוב. במקרים כאלה הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוזי נכות, אלא מקום שבית המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית הוא עשוי לפסוק סכום גלובאלי בפריט נזק זה" (ראו: קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף", בעמ' 191; ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג, פ"ד מג(1) 137, 157).

19. ככלל, מקום בו אין נכות רפואית - אין מגבלות תפקודיות, למעט במקרים חריגים.

וכך נקבע בפסיקת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, כשאדם נשאר מוגבל בדרך כלשהי בכושר עבודתו, מוצא הדבר את ביטויו בנכות כלשהי. פשיטא, משלא נותרה לו נכות כלשהי - לא נפגע כושר השתכרותו. רק במקרים חריגים ביותר, תתכן אפשרות שנותרה הגבלה כלשהי בכושר ההשתכרות, על אף שלא נותרה לתובע כל נכות" (ר' ע"א 473/88). מקרים חריגים כאלה, כפי שנפסק, הם מקרים בהם המומחה הרפואי קובע שנותרה הגבלה שיש בה להפריע לתפקוד, אך מתקשה לכמת את שיעור הנכות באחוזים (ראו למשל: ע"א 634/88 עטיה ואח' נ' וגורי, פ"ד מה(1) 99; ע"א 146/87 כץ ואח' נ' רוזנברג, פ"ד מג(3) 421).

20. התובע טען בתצהירו לנכות תפקודית צמיתה בשיעור 30%, אך נמנע מלפרט את הבסיס לה.

21. התובע, יליד 1967, משמש כאמור כסוכן מכירות בחברת "עמינח" ומשתכר על פי אחוז מהמכירות פרי עמלו (ר' עמ' 16 לפרוט'). התובע טען כי חלה פגיעה בתפקודו בעקבות תאונות הדרכים אשר באה לידי ביטוי, בין היתר, בצמצום שעות עבודתו. דא עקא, התובע לא הוכיח כי כשל בחזרה מלאה לעבודתו בשל מגבלות רפואיות ולא הציג כל ראיה חיצונית המצביעה על היעדרויות תכופות ממקום עבודתו או למצער קיצור משך ימי עבודתו, כתוצאה מאותן תאונות דרכים. בנסיבות אלה, מצופה היה כי התובע יזמן לעדות את מעסיקו, או מי מטעמו, אשר יעיד כי בשל מגבלותיו האורתופדיות התקשה בעבודה. הימנעות זו פעלת לחובתו.

יתר על כן, עיון בדו"ח ריכוז שכרו של התובע מהמוסד לביטוח לאומי (נ/1) מלמד כי שכרו השנתי של התובע לשנת 2007 דווקא עלה בכ- 11.5% ביחס לשכרו בשנת 2006 (מ-230,431₪ ל- 256,960₪). אמנם, שכרו השנתי לשנת 2008 ירד לסך של 219,426₪, אך בשנת 2009 הגיע שכרו השנתי לסך של 253,305₪. התנודות בשכרו השנתי של התובע חוזרות על עצמן לכל אורך שנות עבודתו ולא ניתן לקשור אותן לתאונות. מכאן, אין בידי לקבוע כי שכרו השנתי של התובע, המהווה כאמור נגזרת מהישגיו, מלמדת על פגיעה תפקודית כלשהיא בעבודתו.

מתעודת חדר המיון, מיום התאונה הראשונה - 1.1.2007, עולה כי לא נמצאו אצל התובע הגבלות בתנועות הצוואר, הראש והגפיים או ממצאים נוירולוגיים. התובע שב ופנה לרופא המשפחה, בשל טענות לכאבים בעמוד שדרה צווארי וגב עליון, רק כעבור כשנה, ביום 27.12.2007. לאחר התאונה השנייה מיום 4.5.2008, התובע כלל לא טרח להיבדק בבית חולים ורק ביום 3.11.2008 פנה לרופא אורתופד בשל טענות לכאב בעמוד שדרה מותני. בין לבין, הופנה התובע לפיזיותרפיה (במועדים 16.1.2008 ו-4.11.2008). בעדותו בבית המשפט אישר התובע כי לא התמיד בטיפולים מסיבות שונות, היות ויכל לכאבים. לדבריו, בשנת 2010 טופל בכירופרקטיקה.

הנה כי כן, התרשמתי שמסלול חייו של התובע לא נפגע כתוצאה מתאונות הדרכים הנדונות. התובע שב מידית לאותה עבודה בה עבד עובר לתאונות, המשיך לנהל חיי משפחה ולא נזקק לטיפולים רפואיים מיד או בסמוך לתאונות דרכים.

22. בנוסף, מחוות דעת המומחה, כמו גם בעדותו בבית המשפט, לא עלה כי לתובע נותרה מגבלה תפקודית הנעוצה בתאונות הדרכים בהן היה מעורב המועדים 1.1.2007 ו-4.5.2008.

23. לפיכך, משלא הונחה לפניי כל ראיה המצביעה על פגיעה תפקודית אצל התובע, במסגרת עבודתו או מחוצה לה, ובהתאם לאמור בחוות הדעת המומחה ולקביעת הנכות הרפואית, באתי לכלל מסקנה כי במקרה הנדון אין מקום לסטות מן הכלל הבסיסי לפיו מקום בו אין נכות רפואית אין מגבלות תפקודיות (ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אחמד, פ"ד מה(4) 77).

שיעור הנזק

24. התובע טען בכתב התביעה לפיצויים במספר ראשי נזק, כדלקמן: נזק מיוחד בשל אבדן הכנסות, עקב הפסד ימי עבודה, בסכום של 11,811 ₪; הוצאות רפואיות בסך 500 ₪; הוצאות נסיעה בסך 250 ₪ ועזרה מצד ג' בסך 2,000 ₪. וכן, נזק כללי בשל כאב וסבל, הוצאות רפואיות עתידיות, הוצאות נסיעה עתידיות ועזרה מצד ג'.

הנתבעת מצידה נאותה בסיכומיה לפצות את התובע, בגין נזק לא ממוני, כתוצאה מהתאונה הראשונה, בסכום נמוך.

25. מושכלות יסוד הן כי על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת הנזק אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכיח הנפגע נזק, תידחה תביעתו אם לא הוכיח שיעור הנזק. במקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדויקים, שומה על הנפגע התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. עם זאת, מקום שהוכח קיומו של נזק ואין אפשרות לחשב שיעור הנזק במדויק, די כי הנפגע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו בוודאות סבירה, המתבקשת מנסיבות העניין ויביא אותם נתונים שניתן להביאם באופן סביר, תוך מתן שיקול דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר (ראו: ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (ניתן ביום 27.7.2008); ע"א 355/80 אניסמוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד ל"ה(2) 800, 809)).

26. במקרה דנא, התובע לא פירט בתצהירו דבר ביחס לנזק המיוחד הנטען בכתב התביעה, לא הציג כל ראיה בעניין זה והנושא אף לא נזכר בסיכומיו.

אמנם, בכל הנוגע להפסד שכר, גרס התובע בעדותו כי מאז התאונה הראשונה הוא נעדר ממקום עבודתו כ-100 ימים, לצורך בדיקות וטיפולים רפואיים, כתוצאה מתאונות הדרכים. לדבריו, נעדר כמחצית מסך ימי המחלה בתקופה שבין התאונה הראשונה לשנייה ומחציתם לאחר התאונה השנייה. התובע העריך כי למעשה מדובר ב-25 ימי מחלה מלאים והיתר חלקי ימי עבודה, אשר הצטברו כאמור לסך של 100 ימי היעדרות מעבודתו.

דא עקא שלא נמצאה בידי התובע כל אסמכתא שיש בה כדי ללמד על היעדרויותיו התכופות והרבות ממקום עבודתו, כפי טענתו. התובע מסר בעדותו ש"אין בידי אישורים מטעם המעסיק על אותם ימים שנעדרתי בעקבות צורך בטיפול רפואי כזה או אחר. עם זאת, יש ביד אישורים רפואיים שמצביעים על הצורך בטיפולים רפואיים" (עמ' 22 לפרוט').

יתר על כן, התובע הדגיש בעדותו כי מיד לאחר התאונה הראשונה, ביום 1.1.2007, פנה למרכז הרפואי "קפלן" ושוחרר באותו היום עם המלצה ל-3 ימי מחלה. התובע הוסיף וציין כי יש לו אישור מרופאת המשפחה שאכן נתנה לו אישור לאותם ימי מחלה. ברם, במהלך חקירתו הנגדית של התובע, התגלה כי לתובע אכן ניתן "אישור מחלה" מאת רופאת המשפחה ביום 1.1.2007 למשך 7 ימים, החל מיום 28.12.2006 ועד ליום 3.1.2007 בשל כך שסבל מדלקת סימפונות (ברונכיטיס); היינו ללא כל קשר לתאונת הדרכים (ראה נ/2).

27. בנסיבות אלו, יש לתמוה על כך שהתובע נמנע מהצגת ראיות לתמיכה בטענותיו. ודוק, התובע אישר בעדותו כי מדי חודש נהג לדווח למעסיקו אודות היעדרויותיו ממקום העבודה, אם למשך יום מלא ואם למשך מספר שעות, במסגרת דו"ח חודשי. התובע מסיבותיו נמנע מהצגת אותם דו"חות לבית המשפט או מזימונו של מעסיקו למתן עדות. סבורני כי בנסיבות אלו, יפה ההלכה שאי הבאת ראיה שבנקל ניתן היה להשיג לתמיכה בגרסה הנטענת, ללא הסבר סביר, מובילה למסקנה שאילו הובאה היא הייתה פועלת לרעת הצד שנמנע מהגשתה.

וכך נפסק בע"א 548/78 נועה שרון נ' יוסף לוי, פ"ד לה (1) 736, עמ' 760:

"דרך זו שנקט אותה המחוקק מקורה בכלל הנקוט ידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".

(ראו גם: ע"א 27/91 שמעון קבלו נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ, מט(1) 450, 457; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, מד(4) 595 וע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מד(1) 239, 245; ת"א (ב"ש) 1930/09 גבריאל גיל און נ' הכשרת היישוב בע"מ- חב' לביטוח בע"מ (ניתן ביום 24.1.2012)).

יתר על כן, עדותו של התובע היא עדות יחידה של בעל הדין ללא סיוע, הדורשת טעם מיוחד המצדיק הכרעה רק בהסתמך עליה (ראו: סעיף 54 של פקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971), ולא מצאתי טעם מיוחד המצדיק להסתפק בעדותו היחידה של התובע.

28. הנה כי כן, על התובע שלפניי היה להניח תשתית עובדתית אשר תקנה לו את הפיצוי הנתבע, ובכללה להביא נתונים מדויקים להוכחת הנזק המיוחד. התובע לא הציג ולו בדל ראיה באשר להפסדי שכר, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה או הוצאות עזרה מצד ג' (כך למשל, קבלות כלשהן המעידות על הוצאות על ביקורי רופא או רכש של תרופות או נסיעה במוניות וכד'). כמו כן, לא שוכנעתי כי התובע נזקק או יזדקק לעזרה החורגת מהעזרה המקובלת בין בני משפחה, או לכל הפחות עזרה אשר תסב הוצאות כספיות למשפחתו ו/או למכריו, כתוצאה מתאונות הדרכים (ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז, פ"ד לח(3) 580, 588). לפיכך, לנוכח קביעותיי באשר להעדר נכות רפואית ופגיעה תפקודית כתוצאה מתאונות הדרכים שבמוקד הדיון, לא מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בשל נזק מיוחד, אף לא על דרך האומדנה.

29. התובע לא הוכיח את ההוצאות שהוציא בעבר ולא הביא שום אסמכתא לכך שהוא צפוי להוציא בעתיד כספים בגין התאונות ולכן לא מצאתי לפסוק לו פיצוי בשל הפסד שכר או הוצאות עתידיות. יתר על כן, יש להביא בחשבון שאם יהיו לתובע הוצאות רפואיות, הרי שברובן, אם לא כולן, הן מכוסות על ידי קופת החולים, וכפי העולה מחוות הדעת הרפואית הוצאות אלה אינן נובעות מהתאונות הנדונות.

30. בכל הנוגע לכאב וסבל, משנקבע לתובע אפס אחוז נכות צמיתה, כתוצאה מתאונות הדרכים נשוא הדיון, הרי שבהתאם לסמכותי על פי הוראת תקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאיננו נזק ממון), תשל"ו-1967, ובשקלול כלל נסיבות העניין, הנני קובע כי בגין ראש נזק זה, תפצה הנתבעת את התובע בסך של 6,500 ₪.

סוף דבר

31. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע, בתוך 30 יום מהיום, סך של 6,500 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% והחזר אגרת בית משפט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלום האגרה ועד למועד מתן פסק הדין.

נוכח התוצאה, כל צד יישא בהוצאות שנשא עד כה, בכפוף לאמור לעיל.

32. פסק הדין יישלח לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתנה היום, כ"ט תשרי תשע"ה, 23 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.