התובעת הגישה תצהיר ומצורפים והנתבעת מבקשת למחוק מהתצהיר חלקים נרחבים ולא לקבל חלק ממצורפיו. התובעת מתנגדת לבקשה ומסבירה שמדובר בסעיפים הכוללים מידע וטענות שנהוג לכתוב בתצהירים. עיון בתצהיר חושף שחלקים נרחבים בו הם פשוט טיעון משפטי. סעיפים 15 – 22 הם טיעון משפטי צרוף בנוגע "לאחריות הנתבעים" (אף שיש רק נתבעת אחת). הוא כתוב בנוסח של כתב תביעה ויש בו טענות חלופיות. סעיפים 23-29 הם ציטוט ופרפרזות על האמור בחוות-דעת המומחים. החל מהשורה השניה בסעיף 36 לתצהיר ועד לסיומו קשה לאתר בתצהיר עדות על עובדות והוא רצוף טעונים משפטיים (תוך הפניה לפסיקה וחישובים). תצהיר הוא אמצעי להוכיח עובדות. הוא אינו אמצעי להעלות טענות (כמו כתב תביעה) או לשכנע בנכונותן (כמו סיכומים). העובדה שבפועל נוהגים לשרבב לתוכו גם טיעונים וגודשים אותו בטקסטים שאינם הולמים אותו כי אינם עובדות שעליהן יכול המצהיר להעיד היא תקלה גדולה המכבידה על ניהול המשפט ואין בצידה שום יתרון למצהיר. סעיפים 15-29, 43, 44, 50 ו – 52 לתצהיר נמחקים כמבוקש.

באשר למצורפים: חוות-הדעת שצורפה עומדת בזכות עצמה. הגשתה כ"נספח" לא מכשירה את הגשתה כראיה בלי שעורכה יחקר, אם ביקש זאת הצד שכנגד. על אישור המעביד יכולה להעיד גם התובעת עצמה, שכן הוא נוגע לעובדות הנוגעות לה עצמה ואמורות להיות בידיעתה. כך גם קבלות שהיא עצמה קיבלה – והיא היכולה להעיד בעבור מה ניתנו.

ראיות הנתבעת יוגשו עד ליום 12.2.14. נקבע לקדם-משפט ליום 24.3.14 בשעה 9:30.

ניתנה היום, כ"ט טבת תשע"ד, 01 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.