1. לפני תובענה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף אשר על פי הנטען נגרמו לתובע, מר יחזקאל קטלן, עקב תאונת דרכים שהתרחשה ביום 01/01/04.

לבקשת הצדדים פוצל הדיון בתיק באופן שנשמעה שאלת החבות תחילה.

2. התובע יליד 1961 עבד במועד הרלוונטי לתביעה בחברת סטאר סייקל בע"מ כאיש מכירות ומנהל אולם תצוגה שכיר.

3. בהתאם לנטען בכתב התביעה, במועד התאונה נהג התובע באופנוע נושא מספר רישוי 45-264-24 באזור רחוב העליה בת"א כשלפתע החליק האופנוע, והתובע נחבט אל הקרקע תוך שהוא סופג מכות בכל חלקי גופו, ובעיקר באיזור ברך וכתף ימין.

4. במועד התאונה היה התובע מבוטח בפוליסת סחר אצל הנתבעת שמספרה 103-3-45-716838 אשר לפי ס' 26 בה השימוש המכוסה ביטוחית הינו לשימוש למטרות בדיקה ומבחן כלי רכב עבור רכבים שאינם בבעלות בעל הפוליסה או שאינם בבעלות הנהג הנקוב בשם.

תמצית טענות הצדדים:

טענות התובע:

5. לטענת התובע, התאונה אירעה עת היה במהלך נסיעה חזרה מהרפד אליו נסע על מנת לתקן את מושב האופנוע, מה שמהווה שימוש עסקי ברכב העונה על דרישות הפוליסה. לטענתו, הגם כי רכב על האופנוע למטרות פרטיות, נסיעות הלוך ושוב משדה התעופה ממנו מגיע לעבודה, במועד התאונה השימוש באופנוע היה שימוש עסקי למטרת סחר עתידי ברכב, שכן האופנוע לשיטתו אינו יכול להיות מוצג באולם המכירה בהיותו פגום, ולכן נדרש תיקונו.

6. לטענתו, שימוש זה באופנוע בצירוף העובדה כי האופנוע אינו בבעלותו של התובע עונה על התנאים לתוקפה של פוליסת הסחר, ולכן על הנתבעת לפצותו בגין כל נזקיו עקב התאונה, וזאת מכוח זכאותו לפיצוי ע"פ חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה -1975.

טענות הנתבעת:

7. הנתבעת כפרה בחבותה לפיצוי התובע בגין נזקיו בתאונה. לטענתה, אין תעודת הביטוח שהוצאה על ידה מכסה את השימוש שנעשה באופנוע במועד התאונה. מדובר בפוליסת סחר שהוצאה על ידי אליהו חברה לביטוח בע"מ לנהג נקוב בשם, שהוא התובע. השימוש המותר על פי הפוליסה הינו השימוש הנקוב בסעיף 26 בלבד: "לשימוש למטרות בדיקה ומבחן כלי רכב עבור רכבים שאינם בבעלות בעל הפוליסה או הנהג הנקוב בשם". לטענת הנתבעת, השימוש שנעשה באופנוע לא היה לשימושים המותרים על פי התעודה, שכן אין די כי הנהג נהג באופנוע במהלך יום העבודה, כשיטת התובע, אלא השימוש חייב להיות למטרת מכירתו. האופנוע הנ"ל שימש את התובע גם לגרסתו שלו לשימושו האישי והפרטי עת נעזר בו לצורך הגעה אל שדה התעופה ומשדה התעופה למקום עבודתו, ואף לאחר מכן השתמש בו לצרכיו הפרטיים.

8. עוד הוסיפה הנתבעת כי בפועל סטאר סייקל בע"מ והתובע כלל לא התכוונו למכור את האופנוע, שנמכר לבסוף בשלב הרבה יותר מאוחר, ואף לא נעשו כל פעולות לשם כך מאז נרכש האופנוע מבעליו בשנת 2001, מה שמחזק את המסקנה כי מדובר ברכב ששימש למטרות פרטיות או כאלו שאינן קשורות לסחרותו.

9. עוד טוענת הנתבעת כי בכל מקרה סחר רכב אינו כולל את תיקונו שכן לא די ששימוש ברכב נעשה למטרה הקשורה לבית העסק, אלא השימוש חייב להיות סחר ברכב לשם מכירתו.

10. עוד טוענת הנתבעת לחילופין כי גם אילו ביהמ"ש יקבל טענתו של התובע כי תיקון אופנוע באופן עקרוני קשור לסחרותו, הרי שעדות התובע לעניין קרות התאונה הינה עדות יחידה של בעל דין שצריכה להיבחן בזהירות בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות. התובע, לשיטת הנתבעת, לא הביא כל תימוכין לגרסתו כי אכן נסע אל הרפד במועד הנ"ל, וביניהם עדות הרפד או למצער קבלה אודות התיקון.

11. לבסוף טוענת הנתבעת כי גם אם יוכח כי התובע אכן נסע לרפד באותו יום לתקן את המושב הרי שתיקון המושב שימש בראש ובראשונה את התובע עצמו שהשתמש באופנוע דרך קבע למטרותיו האישיות, והיותו של התיקון דרוש גם לשם הצגתו וסחרותו הינו שולי למטרות הפרטיות.

דיון והכרעה:

12. הצדדים אינם חלוקים כי הפוליסה הינה מסוג "סחר רכב", וכי הפוליסה היתה במועד התאונה בתוקף.

13. פוליסה לביטוח סחר רכב, הינה פוליסה ייחודית שנועדה למטרות ספציפיות, עליהן עמד בית המשפט בע"א 4688/02 (חזי כהן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו 04/01/05.

"ייחודה של "פוליסת סחר", המקובלת בקרב העוסקים בסחר בכלי-רכב, הוא בהיותה "צמודת נהג" ואינה מוגבלת לשימוש בכלי-רכב מסוים. פוליסה כזו מאפשרת להם, או לעובדיהם (ובלבד ששמותיהם פורטו בפוליסה), לנהוג בכלי–הרכב השונים הנמסרים לעסקם מבלי שיהיו תלויים בקיומו של "ביטוח חובה" תקף המכסה את השימוש בכלי הרכב המסוים. ככלל, "פוליסת סחר" מגבילה את השימוש המותר בכלי הרכב למטרת הסחר בכלי- הרכב...." (סעיף 2 לפסק הדין)/

ועוד נקבע:

" התכלית הבסיסית של פוליסת סחר - לאפשר לעוסק בסחר בכלי-רכב לנהוג, במסגרת ולצורך עבודתו, בכלי-הרכב הנכנסים אל המאגר העסקי ויוצאים ממנו, גם אם כלי הרכב אינם מבוטחים בביטוח-חובה. הצורך שעליו באה פוליסה כזו לענות הוא צורך עסקי בלבד, שעניינו מניעת התקורה והעלות הכרוכות בהשבתתם התכופה של כלי–רכב במאגר העסקי עד לבדיקת ביטוחם ולהשלמתו במידת הצורך..."

14. הפוליסה במקרה דנן מכסה בהתאם לסעיף 26 לתנאי הפוליסה:

"לשימוש למטרת סחר, בדיקה ומבחן כלי רכב עבור רכבים שאינם בבעלות בעל הפוליסה או הנהג הנקוב בשם".

15. מכאן כי הסוגיה העיקרית הדורשת הכרעה בשלב זה נוגעת לשאלה, האם השימוש שעשה התובע באופנוע בזמן התאונה נופל בגדרו של השימוש המבוטח על פי הפוליסה, ובמלים אחרות האם הנסיעה שעשה התובע באותו יום הייתה למטרת סחר, או שמא מדובר בנסיעה פרטית?

בעוד התובע טוען כי השימוש שנעשה על ידו במועד התאונה נכלל בכיסוי הביטוח, טוענת הנתבעת מנגד כי השימוש שנעשה הינו פרטי ואינו קשור בפעילות סחר כלשהי.

מאחר שהצדדים חלוקים לגבי נסיבות אירוע התאונה ומטרת השימוש ברכב יש לבחון האם הרים התובע את הנטל לשכנע את ביהמ"ש כי השימוש ברכב נועד לצרכי "סחר רכב", וכי מתקיים התנאי הבסיסי לתחולתה של הפוליסה ולכיסוי הביטוחי.

16. בתחילת דבריי אציין כי אני נכון לקבל את טענתו העקרונית של התובע כי נסיעה קצרה על האופנוע לשם תיקון רכיב בו על מנת שניתן יהיה להציגו באולם המכירה הינה למטרות סחר. ההגיון אומר כי לא נהוג להציג רכבים פגומים למכירה באולמי מכירות, ולכן תיקונם הינו למטרות סחר עתידיות על מנת שניתן יהיה להציגם בצורה מושכת עבור קונים פוטנציאלים. לטעמי, כל פירוש הקובע כי אין כיסוי ביטוחי לרכבים עת נדרשים להיות מוסעים לתיקון אינו עולה בקנה אחד עם תכלית הפרשנות האובייקטיבית של הפוליסה ועם דוקטרינת הצפיות הסבירה של המבוטח (ראה לעניין דוקטרינה זו רע"א 3128/94 בית הכנסת רמת חן נ' סהר פד"י נ (3) 281 (14/10/96). יש אף להדגיש כי ההלכה הינה שכאשר נתונה לשונה של תניה בפוליסת הביטוח לשני פירושים סבירים, יש לבחור בפירוש המיטיב עם המבוטח, ולא עם המבטח שניסח את הפוליסה (ראה רע"א 9121/00 , יורם ירוחם לוי נ' "מנורה" חברה לביטוח בע"מ פד"י נ"ז (5) 337, 362-361 (02/07/03).

17. עם זאת, העדות היחידה לגבי עצם התרחשות התאונה במהלך נסיעת התובע מהרפד חזרה לעבודה כמתואר על ידיו הינה עדותו של התובע עצמו, ואומר מייד כי התובע לא שכנע כי עדותו לעניין אמינה, טענותיו לאופי השימוש ברכב נטענו בעלמא, הוא לא המציא כל חיזוק לגרסתו זו לפיה במועד הרלוונטי שב מן הרפד, ובעדותו נבקעו די בקיעים המחייבים את המסקנה כי לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו.

הדברים מקבלים משנה תוקף במצב בו התובע עצמו אישר כי השתמש ברכב רבות גם לצורך נסיעות פרטיות שמטבע הדברים אינן מכוסות בפוליסה, ומשכך לא ניתן לדעת במצב עניינים זה מה סוג השימוש שבוצע במועד התאונה.

18. ראשית, לא ברור מדוע לא טרח התובע להביא לעדות את הרפד "עמוס" אליו הגיע, לשיטתו, לתקן את האופנוע עובר להתרחשות התאונה (פרוטוקול הדיון מיום 11/07/13 עמ' 7 ש' 1-5). מדובר בעדות חיונית אשר עשויה היתה לשפוך אור על השאלה שבמחלוקת, שהינה מטרת הנסיעה, ובאמצעותה היה עשוי התובע להוכיח כי חרף דבריו כי משתמש ברכב גם למטרות פרטיות (עמ' 6 ש' 19-21) השימוש המסוים במועד התאונה היה עסקי. היה אף מצופה כי התובע יביא לעדות את מעבידו לו הודיע, לשיטתו, על נסיבות התאונה בזמן אמת (עמ' 9 ש' 3-4) ואף היה נוכח עת שב חבול (עמ' 9 ש' 4). התובע אף יכול היה לבקש עדותו של אותו מוכר כלי בית אשר לטענתו עזר לו לאחר התאונה יעיד על מיקום התאונה בסמוך לרפד (עמ' 7 ש' 25-27), אך גם זאת לא עשה.

התובע לא נתן שום הסבר לתמיהה מדוע לא טרח להזמין גורמים אלו כעדי תביעה מטעמו, מלבד טענתו אשר נטענה בעלמא כי לא ידע כי עליו לחזק טענותיו באמצעות עדים.

מי שנמנע מלהביא עד חזקה שדברי העד יהיו לרעתו אילו העיד. כבר נקבע כי:

"אי הבאת עד רלוונטי מעוררת מדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל דין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחקירתו שכנגד.... ככלל אי העדת עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו..." (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד (1) 239 עמ' 245 (08/01/90) וראה גם ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א.לוינשטיין בע"מ נ. צ'רבוס ניהול סחר וייעוץ בע"מ (פורסם בנבו 30/05/02).

19. זאת ועוד, לכל הפחות יכול היה התובע להציג בפני ביהמ"ש את הקבלה המתעדת את ביקורו כביכול במועד התאונה אצל הרפד אצלו ערך תיקון באופנוע, ממנה ניתן היה להסיק כי אכן בשעת התאונה השתמש באופנוע למסגרת עסקית. לא ברור מדוע התובע לא הציג קבלה זו באופן שעומד עם דרישת נטל ההוכחה. גם אם לא שמר התובע את הקבלה כיוון שבזמן אמת לא עמד על חשיבות שמירתה, הרי שיכול היה בנקל לבקש העתק קבלה מן הרפד או למצער להוכיח כי ניסה לפעול לשם השגת העתק. העדר הצגת הקבלה או ניסיון להשיגה אומר דרשני, ומותיר רושם כי יתכן והתובע כלל לא ביקר אצל הרפד במועד התאונה.

"הימנעות מלהביא ראיה מצויה רלוונטית תוביל את בית המשפט למסקנה שאילו הובאה היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה (ע"א 27/91 שמעון קבלו נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ מט (1) 450, 457, ניתן (20/03/95) ראה גם ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד (4) 595 (14/11/90) וע"א 64/87 קלוגר' נ' החברה הישראלית וטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד (1) 239, 245 (08/01/90).

20. לא זו אף זו, התובע לא הזכיר בהודעתו לביטוח הלאומי (ראה נספח טז לכתב התביעה) כי בזמן התאונה היה בדרכו חזרה מן הרפד, ואף אישר כי גם בהודעתו במשטרה לא מסר נתונים אלו (פרוטוקול הדיון מיום 11/07/13 עמ' 8 ש' 23-25). גם מתמליל החקירה נ/4 לא נזכרת הטענה כי התובע שב מן הרפד במועד התאונה. אמנם באותה מידה לא מסר התובע לחוקר או בהודעתו לביטוח הלאומי גם פרטים סותרים את טענתו זו דהיום, אך עם זאת היה מצופה כי בזמן אמת נסיבות אלו יבואו לידי ביטוי במסמכים חיצוניים אלו, שכן מקובל לייחס להתבטאויות הקרובות לאירוע בזמן אמינות גדולה יותר מאשר לגרסאות מאוחרות שיש בהן אינטרס. מכאן שהיעדר נתונים אלו, כאמור, אומר דרשני אף הוא ומכרסם במהימנות שניתן לייחס לתובע.

21. גם טענתו של התובע בסיכומים, כי פער הזמנים בין מועד נחיתתו בשדה דב למועד התאונה כשעה וחצי אחרי כן תומך בטענה כי התאונה ארעה לצרכי עבודה ולא במהלך נסיעתו לעבודה לא יכול לסייע לו. טענתו בדבר מועד הגעתו נטענה בעלמא ולא גובתה בכרטיס טיסה תוך הסברו של התובע כי לא שמרם (פרוטוקול הדיון מיום 11/07/13 עמ' 9 ש' 25). בנוסף גם טענתו כי לא היה צורך לעבור ברחוב העליה בדרכו, שם התרחשה התאונה, למקום העבודה נטענה בעלמא שכן בכל מקרה לא ניתן לדעת אילו סידורים פרטיים ביצע התובע בדרכו לעבודה והיכן. וכן אין עדות של המעסיק באשר לשעות העבודה ומועד נחיתתו היומית בשדה דב.

22. עוד אדגיש כי טענתו של התובע בעדותו כי לא ידע כי אינו מבוטח בנסיעות פרטיות (עמ' 9 ש' 29-30) נזנחה על ידו בסיכומים אך למעלה מן הנחוץ יאמר כי התובע לא הוכיח טענה זו ע"י הבאת מעבידו כי לא העניק לו הסברים על אודות הפוליסה ואף אישר בעצמו בעדותו מייד לפני טענתו זו כי משמעות ביטוח הסחר הינו כי הוא מכוסה ביטוחית תוך כדי עבודתו (עמ' 9 ש' 12-13) מכאן שהוא עצמו הבין כי אין כיסוי לנסיעות פרטיות. בכל מקרה אין באי ידיעה כדי לשנות את פני הדברים.

23. במצב דברים זה לא ראיתי צורך להתייחס למחלוקת בין הצדדים בדבר היותו של האופנוע חלק מהמלאי העסקי ומיועד למכירה במועד הרלוונטי, אך למעלה מן הנחוץ אציין בקצירת האומר כי איני מקבל את טענתה של הנתבעת כי הוכח כי לא נעשו כל ניסיונות למכירתו של האופנוע ע"י סטאר סייקל והוא כלל לא היה מיועד למכירה מלכתחילה, אלא נועד אך ורק שימוש פרטי. הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח טענתה זו. מדובר במצב בו הוכח כי הרכב לא היה בבעלות התובע או חברת סטאר סייקל אלא של אדם חיצוני, אליהו חנוכה (ראה דו"ח חקירה נ/4), וגם העובדה כי לא נמכר זמן רב אינה מוכיחה כי לא יועד למכירה שכן מן המפורסמות הוא כי לעיתים מוצרים העומדים למכירה לא נמכרים בנקל.

24. ויודגש כי אין בדברים שהובאו כדי לומר כי התובע אינו אומר אמת בתארו את נסיבות התאונה או כי לא נחבל כלל בתאונה, אלא שכל אותן תמיהות והימנעות מהצגת חיזוקים לגרסתו מחייבים את המסקנה כי הוא לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו, ומשכך תיפול ההכרעה לרעתו.

סוף דבר:

25. לאור האמור לעיל, התביעה נדחית.

26. משדחיתי את גרסת התובעת באשר לאירוע, מתייתר הצורך לדון בנזקיו הנטענים.

27. התובע יישא בהוצאות הנתבעות בסך 6,000 ₪.

ניתן להגיש ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ב חשון תשע"ד, 16 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.