הכרעת דין

על יסוד הודאת הנאשמים בעובדות ובעבירה שבכתב האישום המתוקן, מצאתי להרשיע כל אחד מהם בעבירה של מסירת ידיעות כוזבות, בניגוד לסעיף 243 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

נמוקי ההרשעה בגזר הדין להלן.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ג, 24 ספטמבר 2012, בנוכחות הצדדים.

הנאשמים שבפני נותנים את הדין בגין עבירה של מסירת ידיעות כוזבות, בניגוד לסעיף 243 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

השתלשלות העובדות

עובדות כתב האישום המתוקן, כי הנאשם 1 היה בעלים של כלי רכב מסוג קאיה קרניבל, אותו הציע למכירה במשך מחצית השנה, ומשלא עלה בידו למכרו, הציע הנאשם 2 לעזור לו, כאשר השניים קבעו להפגש, הנאשם 2 נטל הרכב והעבירו לאחר, תושב איו"ש, שזהותו אינה ידועה, ואילו הנאשם 1 מסר הודעה כוזבת במשטרת ישראל על גניבת רכבו.

כתב האישום המקורי כלל גם רכיבי עבירה נוספים שענינם נסיון להונות את חברת הביטוח, ברם ענין זה נמחק בכתב האישום המתוקן.

כתב האישום הוגש בחודש 02/10, כאשר העבירה בוצעה בחודש 01/09. בחודש 04/11 הגיעו הצדדים להסדר במסגרתו תוקן כתב האישום כאמור והנאשמים, הודו, לא הורשעו, והופנו לחקירת שירות המבחן שיבחן בין היתר את שאלת הרשעתם.

תסקירי שירות המבחן

תסקיר שירות המבחן בענינו של נאשם 1 התיחס לנסיבותיו האישיות, כבן 45, נשוי, אב לחמישה, עובד משרד ראש הממשלה מזה כ- 25 שנה. עולה מן התסקיר, כי שיתוף הפעולה של הנאשם מבחינת הפנמת מעשה העבירה היה מוגבל, הוא לא הסביר התהליך המחשבתי שהניע אותו למעשה. הסביר העבירה בדחק כלכלי או ברגע של "פזיזות". לדברי שירות המבחן, הביע חרטה על מעשיו. שירות המבחן המליץ להמנע מהרשעת הנאשם ולהטיל עליו עונש שיקומי בדמות צו של"צ, זאת במטרה למנוע פגיעה במקום עבודתו ובתחושת הערך העצמי שלו.

תסקיר שירות המבחן בענינו של נאשם 2 מפרט נסיבותיו האישיות, נשוי כבן 29, בעל תעודת בגרות חלקית, שירת בצה"ל כספר. תעודת שחרור מצה"ל ללא הערכה. עובד מפעל "רותם" בנגב. לדבריו חש חרטה על מעשיו. גם לגביו המליץ שירות המבחן להמנע מהרשעתו, ולהטיל עליו צו של"צ, זאת לאור העובדה, כי בדרך כלל מנהל אורח חיים נורמטיבי.

אשר לעברם הפלילי של הנאשמים, לנאשם 1 אין עבירות קודמות, לנאשם 2 רישום פלילי הכולל הרשעה בבית דין צבאי בעבירה של הונאה בכרטיס חיוב, בניגוד לסעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו – 1986. יצוין לענין זה, כי ההגנה כפרה ברישום הפלילי, לאור זאת הגישה התביעה הכרעת הדין וגזר הדין נשוא הרישום הפלילי (ת/2), להגנה ניתנה האפשרות להגיש מסמכים סותרים במידה שתחפוץ בכך, מסמכים כאלה לא הוגשו. בגין אותה עבירה נדון הנאשם למאסר בפועל בן חודש ומחצה שירוצה בעבודה צבאית.

טעוני הצדדים

המחלוקת המרכזית בין הצדדים נוגעת לשאלת ההרשעה ולשאלת העיצום הכספי שיוטל על הנאשמים, שהיא פועל יוצא של הרשעה. התביעה הדגישה את הפגיעה בערכים חברתיים שיוצרת עבירה מסוג זה, הכוללת יקור פרמיות הביטוח וכן בזבוז משאבי חקירה. התביעה עתרה להשית על הנאשמים עונשים של מאסר מותנה וקנס כספי גבוה. זאת בשל נושנות העבירה וכן העובדה, כי בסופו של דבר, לא נעשתה פניה לחברת הביטוח לדרישת תגמולים (ההגנה הציגה על כך אישור).

ההגנה טענה, מה שאינו מגובה בראיות או בעובדות כתב האישום, כי הנאשמים ניחמו על העבירה והחליטו במודע לחזור ממנה, אם כי הסכימה, שלא באו לדווח למשטרה על תלונת השוא שהגישו. ההגנה התיחסה לעתידם של הנאשמים, ועתרה להמנע מהרשעתם.

בדברם האחרון, הדגישו הנאשמים את חרטתם וסיפרו על נסיבותיהם האישיות.

דיון והכרעה

העבירה שבצעו הנאשמים חמורה ומצביעה על כשל בסיסי בערכים. אין בית המשפט יכול לקבל, כי עבירה מסוג זה מבוצעת ב"פזיזות", או כי הנאשמים "נקלעו" לביצוע העבירה. המדובר במעשים הדורשים תכנון מדוקדק מראש וגלומה בהם אי הגינות כלפי הציבור ואנטי חברתיות. הטענה על בעיות כלכליות אינה תואמת הנתונים שעולים מתסקיר שירות המבחן, בין היתר לגבי מקום עבודתם של הנאשמים ודרך ניהול חייהם. אין אלא לאמר, כי הנאשמים כשלו במעשה מרמה מתוכנן היטב.

צודקת התביעה, כי המדובר במעשים הפוגעים בכלל הציבור, ובין היתר גורמים לעלית מחירי פרמיות ביטוח, שכן חברת הביטוח נאלצת לקחת בחשבון, כי חלק מהמקרים בהם תאלץ לפצות מבוטחיה, מקורם בהודעות כוזבות, במצב בו בעל הרכב בעל פוטנציאל להנות פעמיים – הן ממכירת הרכב לגורם עבריני, והן מקבלת תגמולי הביטוח. עוד מביאים מעשים מסוג זה לבזבוז משאבים וזמן של גורמי החקירה והמשטרה לשוא.

מנגד, אין להתעלם מנסיבותיהם האישיות של הנאשמים, אשר לפני המקרה ואחריו ניהלו אורח חיים נורמטיבי, כאזרחים יצרניים העובדים למחיתם.

יחד עם זאת, האיזון הנכון במקרה זה, אינו יכול להתמצות במתווה המומלץ על ידי שירות המבחן, משום שכאמור לעיל, המדובר בעבירה פלילית חמורה המבוצעת לאחר תכנון מראש, ממניעים כלכליים, וכנגדה שומה על מערכות אכיפת החוק, להזהיר הצבור מפני הנאשמים ולהציב רף ענישה ברור וחד משמעי.

אשר לנאשם 2, לחובתו הרשעה בעבירה שאף היא ממשפחת עבירות המרמה וההונאה, בגינה ריצה מאסר בעבודות שירות, במסגרת הצבאית. לנאשם 1 אמנם אין עבר פלילי, אך הוא יוזם העבירה, מי שאמור היה להיות הנהנה מפירותיה כבעל הרכב. העובדה, כי משמש כעובד מדינה במתקן מסווג, היא הנותנת, כי יש להזהיר הציבור, ובכלל זה מעסיקיו, מהכשל הערכי החמור בהתנהלותו.

הפסיקה קבעה, כי בדרך כלל העונש הראוי על עבירות מסוג זה הינו מאסר בפועל. וראה לענין זה ע.פ. (ב"ש) 7163/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל, שם קבעה כב' ס.נ. השופטת ש. דברת, בנוגע למסכת עבירות דומה, כדלקמן:

העבירה בה הורשע המערער הפכה למכת מדינה ולנסיון להשיג "כסף קל" על ידי הונאת חברות הביטוח, ויש לבער נגע זה. אין בנסיבותיו האישיות של המערער כדי לגבור על האינטרס הציבורי של הטלת מאסר בפועל על עבירות אלה.

רף הענישה המבוקש על ידי התביעה, של מאסר מותנה וקנס, הינו לדעתי הנמוך ביותר במתחם הענישה הראוי בגין עבירות מסוג זה, הכולל מאסר בפועל לתקופה של חדשים עד שנים בודדות. בהנתן, כי לאור נושנות העבירה והיעדר תביעה לחברת הביטוח (המעשה התגלה בסמוך יחסית למסירת התלונה), עתרה התביעה לענישה צופה פני עתיד בלבד, ראיתי לקבל כסבירה עתירתה להשתת קנס כספי, אשר ירתיע הנאשמים ואחרים מהסתבכויות דומות בעתיד, ויקח בחשבון גם הפגיעה הכלכלית בציבור הן כתוצאה מיקור פרמיות ביטוח והן כתוצאה מבזבוז משאבי שיטור בחקירות בגין תלונות שוא. מנגד, בקביעת גובה הקנס ילקחו בחשבון גם נתוניהם הכלכליים של הנאשמים, שניהם עובדים במתקנים גדולים ומפרנסים משפחה.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, דברם האחרון של הנאשמים, עינתי בתסקירים, באתי לכדי מסקנה, כי הנכון הוא, במקרה זה, ובנסיבות הענין, לאור האיזון הטענות השונות, להרשיע הנאשמים, ולהשית עליהם מאסר מותנה וקנס מכביד אשר ימחיש לצבור, כי בצוע עבירות מסוג זה איננו משתלם, כעתירת התביעה.

סוף דבר, הנני לגזור על כל אחד מהנאשמים העונשים הבאים:

1. מאסר מותנה בן 12 חודשים למשך שלוש שנים, והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירה בניגוד לפרק ט', סימנים א', ב', ד', ו-ה', וכן פרק יא', סימנים ה1, ו' ו-ז', לחוק העונשין, תשל"ז – 1977;
2. קנס בסך 25,000 ₪, אשר ישולם בתוך 180 יום, שאם לא כן, יאסר אותו נאשם למשך 240 יום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 יום.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ג, 24 ספטמבר 2012, בנוכחות הצדדים.