זוהי תביעה בסדר דין מהיר שהגיש התובע (להלן "הבנק") נגד ערב מוגן - הוא הנתבע.

טענות הבנק

הבנק טוען כי הנתבע חתם ביום 12.9.2006, כערב מוגן, על ערבות להלוואה על סך של 60,000 ₪ שהבנק הלווה לאדם בשם עבד אל חמיד חסיב (להלן "החייב") וכן על דף גילוי מידע לערב. החייב לא עמד בפירעון תשלומי ההלוואה וביום 12.11.2008 הגיש נגדו הבנק תביעה בבית המשפט, תביעה שהתקבלה ובעקבותיה נפתח תיק הוצאה לפועל נגד החייב. ביום 24.8.2009 החליט רשם ההוצאה לפועל כי בהעדר תגובה מטעם הערב הוא מכריז על מיצוי ההליכים נגד החייב.

יתרת ההלוואה לה ערב הנתבע, כולל פיגורים, עמדה על סך של 54,749 ₪ נכון ליום 22.12.2009, כשסכום זה, על פי תנאי ההלוואה, נושא ריבית שנתית בשיעור של 12.5%.

ביום 5.11.2009 שלח הבנק מכתב התראה לנתבע, שם צוין כי הוגשה תביעה נגד החייב וכי ניתן אישור על מיצוי ההליכים נגדו. הנתבע נדרש לשלם את החוב, אך הוא לא עשה כן ומשכך, הוגשה נגדו התביעה דנן.

טענות הנתבע

הנתבע טוען, בתצהיר אשר תמך בבקשת הרשות להתגונן - אשר משמש הן ככתב הגנה והן כתצהיר עדותו הראשית - כי הוא יליד 11.8.1988 וכי כתב הערבות נחתם על ידו ביום 12.9.2006, משמע - כחודש ימים לאחר שמלאו לו 18 שנים. נתון זה חייב את הבנק לנקוט במשנה זהירות בעת החתמת הנתבע על הערבות, לרבות מתן הסבר מלא ומפורט לגבי מהות הערבות, תנאיה והשלכותיה.

עוד טוען הנתבע כי הוא לא קרא את כתב הערבות בשל חוסר שליטה בשפה העברית, דבר שהיה ידוע היטב הן לבנק והן לחייב, אולם הבנק לא עשה דבר ולא נקט באמצעי הזהירות הנדרשים והוא מיהר להחתים את הנתבע על מסמכים רבים שהוכנו מראש מבלי שאותם מסמכים יוקראו לנתבע.

הנתבע טוען כי במועד הרלוונטי הוא עבד בסניף "פיצה האט" באום אל פחם, יחד עם החייב ששימש כמנהל הסניף וכאחראי על העובדים. כחודש לאחר תחילת עבודתו של הנתבע תחת פיקוחו של החייב, קידם אותו החייב לתפקיד מנהל משמרת והעלה את היקף עבודתו, דבר שגרם להעלאת שכרו. הנתבע סבר לתומו שהדבר נעשה בתום לב ובשל היותו עובד טוב וחרוץ, ולא עלה בדעתו כי החייב "מכין את השטח לעקיצה עתידית מתוכננת ומתוחכמת". בתקופה שבין סוף אוגוסט לתחילת ספטמבר 2006, פנה החייב לנתבע וסיפר לו שהוא מתחיל ללמוד בקרוב וכי לצורך קבלת חדר במעונות הסטודנטים ברמת אביב, הוא נדרש להמציא ערבות של צד שלישי בסך של 6,000₪. הנתבע סרב תחילה לבקשת החייב שיחתום על הערבות, אך החייב החל בניסיונות שכנוע, תוך שהסביר כי יש לו עבודה מסודרת ושכר מכובד וכי אין סיכוי שהוא יסבך את הנתבע, כאשר הערבות היא עניין פורמאלי בלבד לתקופה של שנה שבסיומה ישתחרר ממנה הנתבע באופן אוטומטי. בתחילת חודש ספטמבר התחיל הנתבע להרגיש כי החייב מנסה לפגוע בשכרו והתברר לו כי הדבר נעשה בכוונה וכאמצעי לחץ על מנת לאלצו לחתום על הערבות. הואיל והחייב שימש כמנהל הסניף ובעל סמכות, כאשר הוא כבר התחיל להעניש את הנתבע על כך שלא הסכים לחתום על הערבות, ומתוך חשש שיפוטר מעבודתו, הסכים הנתבע מחוסר ברירה לחתום על הערבות, בהנחה שאכן מדובר בערבות לצורך לימודים. הנתבע טוען כי החייב ניצל את תמימותו ואת חוסר ניסיונו והשיג את חתימתו על הערבות בדרכים פסולות, במרמה ותחת לחץ והשפעה בלתי הוגנים ותוך הטעיה שהבנק היה שותף לה.

ביום 12.9.2006 נסע הנתבע עם החייב לסניף הבנק בשפרעם, לשם חתימה על הערבות. השניים נכנסו לפקידה בסניף שהכירה היטב את החייב, זו שלפה מסמכים שהוכנו על ידה מראש וביקשה מן הנתבע לחתום עליהם במקומות שונים. הפקידה ראתה כי הנתבע הינו צעיר בימים והוא אף הסביר לה שהוא איננו שולט בשפה העברית, אולם היא לא ייחסה לכך כל חשיבות, לא הסבירה לנתבע דבר אודות הערבות והסתפקה בלומר כי הערבות מיועדת ללימודים של החייב העיקרי וסכומה 6,000 ₪. הפקידה החתימה אותו באופן נמהר ולא הסבירה לו כי הוא עומד לחתום על ערבות בסכום כה גבוה, עובדה שאם היה מודע לה לא היה מסכים לחתום. הנתבע לא קיבל העתק מכתב הערבות "ומן הסתם" גם לא נמסר לו לוח סילוקין.

הנתבע מאשר כי בסוף שנת 2009 הוא קיבל מכתב התראה מב"כ הבנק ואז נדהם לגלות את הסכום הנדרש ממנו – 53,700 ₪. הנתבע פנה מיד לחייב וזה מצדו מסר לו כי נפלה טעות וכי הוא כבר טיפל בעניין מול הבנק. הנתבע טוען כי התראת הבנק נשלחה אליו באיחור רב ובלתי מוצדק, יותר משנתיים לאחר החתימה על הערבות, לאחר שהצטברו פיגורים רבים לחובת החייב. הדבר גרם לנתבע נזק ומנע ממנו לנקוט בסעדים כדי להשתחרר מן הערבות. הבנק, לטענת הנתבע, לא מילא אחר הוראות חוק הערבות, תשכ"ז-1967 ותקנות הערבות התשנ"ח-1998, דבר המצדיק את ביטול הערבות.

דיון והכרעה

עיון בכתבי הטענות ובכל חומר הראיות ושמיעת עדויות הצדדים - פקידת הבנק מזה והנתבע מזה - הביאוני למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

על פי תקנה 214 טז לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, ינומק פסק דין זה באופן תמציתי.

הבנק הוכיח כי הנתבע חתם ביום 12.9.2006 הן על "כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה" והן על "דף גילוי מידע לערב יחיד" (להלן "דף גילוי המידע").

הנתבע לא הכחיש בתצהירו כי הוא חתם על שני מסמכים אלה, כאשר מדובר בשני מסמכים מהותיים שצוינו באופן מפורש בכתב התביעה וצורפו לו. הדעת נותנת, כי אילו סבר הנתבע שמסמכים אלה לא נחתמו על ידו וכי חתימותיו עליהם זויפו, הוא היה "זועק" זאת כבר בתצהירו, אשר שימש ככתב הגנה.

הנתבע, כאמור, הודה בתצהירו כי הוא חתם על הערבות וטען כי חתם על "מסמכים רבים". חרף זאת, בדיון בבקשת הרשות להתגונן טען הנתבע, לראשונה, כי אחת מהחתימות המופיעות על כתב הערבות מזויפת, וכי הוא חתם רק על מסמך אחד ולא על דף גילוי המידע (עמ' 3 שורות 5-13 לפרוטוקול).

בעדותו במסגרת הדיון בתביעה גופה, שוב שינה הנתבע את גרסתו: באשר לכתב הערבות - הפעם הנתבע הודה שכל החתימות על כתב הערבות הן שלו (עמ' 20 שורות 20-21 לפרוטוקול). באשר לדף גילוי המידע - אמנם הנתבע שוב הכחיש את חתימותיו על מסמך זה, אך הפעם הכחשתו הועלתה רק בשפה רפה (החתימות "לא ממש דומות, לא נראה לי", "אם זה כן או לא, אז לא", " יכול להיות, מאד יכול להיות, כן") ויתרה מכך – ההכחשה נטענה רק כמסקנה של הנתבע, מעצם העובדה שהסכום הרשום בדף גילוי המידע הוא 60,000 ₪, וכלשונו - "אתה שואל אותי אם חתמתי על המסמך הזה, בוודאות אני יכול להגיד לך לא, כי הייתי רואה פה 60,000 ש"ח, 4 אפסים, הגיונית לא הייתי חותם (ראה עמ' 22 שורות 1-19, עמ' 23 שורות 1-5 לפרוטוקול).

סתירות אלה בגרסאות הנתבע, על רקע העובדה שבתצהירו הוא כלל לא הכחיש את עצם חתימתו על כתב הערבות ועל דף גילוי המידע, פגעו במהימנותו.

הבנק, אפוא, הוכיח כי הנתבע חתם על כתב הערבות ועל דף גילוי המידע. במסמכים אלה צוין באופן מפורש, בכתב יד על גבי הטופס המודפס, הן בספרות והן במילים, כי סכום החוב הנערב הינו 60,000 ₪, ולא 6,000 ₪ כפי שהנתבע טוען, כאשר הנתבע חתם לצד פרטים אלה.

גם בעניין זה התרשמתי כי הנתבע מתחמק בעדותו ממתן תשובה ברורה לשאלה מהו הסכום שנרשם בכתב הערבות, עת השיב: "במקום המיועד 3 אפסים, 4 אפסים, 60,000 ₪" (עמ' 21 שורות 10-12 לפרוטוקול).

הנתבע (שכיום, לטענתו, משמש כעוזר פרלמנטרי ובשנת 2011 סיים תואר ראשון במשפטים, כשאת לימודי המשפטים החל כשנתיים לאחר חתימתו על כתב הערבות), אישר בעדותו כי יש לו תעודת בגרות מלאה, כאשר במקצועות ספרות ותנ"ך הוא נבחן בשפה העברית וזאת כבר שנתיים לפני שחתם על כתב הערבות (עמ' 18 שורות 19-25, עמ' 19 שורות 1-6 לפרוטוקול). באותה עת, על פי תצהיר הנתבע וכתב הערבות, הנתבע כבר עבד ושימש כמנהל משמרת ב"פיצה האט". בנסיבות אלה, אין לקבל את טענתו כי במועד החתימה על הערבות הוא לא שלט בשפה העברית. משנשאל הנתבע בעניין זה עלה, כי הוא משווה עצמו לכל תלמיד בכיתה י"ב, שכן "עברית לא לומדים פיננסית, לא יודעים מה זה ערבויות, חתימות בנקים, אולי תשאל אותי אם היה לי חשבון בנק כשחתמתי על הערבות כי לא היה לי. אם תביא את המכתב הזה לתלמיד י"ב לא יבין ממנו כלום" (עמ' 19 שורות 8-11 לפרוטוקול).

הנתבע הודה בעדותו כי הוא הבין כי חותם על ערבות להלוואה שנטל החייב מן הבנק, משמע - הוא היה מודע למהות המסמך עליו הוא חותם, אלא שלטענתו הוא ידע שמדובר בערבות בסך של 6,000 ₪ בלבד ולמטרת תשלום למעונות הסטודנטים (עמ' 19 שורה 29, עמ' 20 שורה 2 לפרוטוקול).

זאת ועוד, מעדותו של הנתבע עלה כי הוא כלל לא טרח לקרוא את המסמכים בטרם חתם עליהם. כך בעמ' 20 שורות 20-25 לפרוטוקול:

"ש:אתה בכלל קראת את המסמך הזה הערבות כשישבת אצלה. אתה חתום על המסמך

ת: לא, זה מסמך אחיד

ש: האם קראת את המסמך או לא

ת: לא קראתי את המסמך הזה".

הלכה פסוקה היא, כי אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא. טענת "לא נעשה דבר" מתייחסת רק למצב בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל משמעות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר והיא איננה עומדת לחותם, מקום שהחתימה היא על מסמך הנוגע לעסקה מאותו סוג שהחותם חפץ בה, כאשר החותם טעה או הוטעה לגבי פרטי העסקה שאינם תואמים את העסקה שהוא דימה לעשותה. טענה זו גם איננה עומדת למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאות החתימה (עא 325/88 יוסף כהן טוויל נ' בית מנוחה לזקנים בני-ברק, פ''ד מד(1) 341).

הנתבע, כאמור, הבין הבן היטב את סוג העסקה בה הוא נקשר - ערבות להלוואה שנטל החייב מן הבנק, והוא לא טרח לקרוא את המסמכים בטרם חתם עליהם.

זאת ועוד, אינני מקבלת את טענת הנתבע ולפיה הוא הוטעה ורומה בכל הנוגע לחתימתו על הערבות:

ראשית, הטענות בעניין תרמית, הטעיה והפעלת לחץ בלתי הוגן, הופנו על ידי הנתבע בתצהירו נגד החייב בלבד ונטענו רק בעלמא ובלא כל ביסוס נגד הבנק. בעדותו בבית המשפט אישר הנתבע, כי הטענות בעניין זה מופנות לחייב ולא לבנק (עמ' 26 שורה 22 לפרוטוקול).

שנית, הנתבע טען בעדותו כי החייב מודה כיום שהוא הטעה רימה וניצל את הנתבע, ולטענתו הוא אף יכול היה להגיש תצהיר של החייב בעניין זה ולזמנו לעדות (עמ' 23 שורות 21-28 לפרוטוקול). הנתבע נמנע מלזמן את החייב, שהינו עד מהותי להגנתו, כעד בבית המשפט ויש לזקוף הימנעות זו לחובתו.

יתרה מכך, הדעת נותנת כי אילו אכן החייב היה מרמה ומטעה את הנתבע, ואילו הנתבע, שלטענתו סרב תחילה לחתום על ערבות לחייב, אכן חתם רק תחת לחץ, הרי שלכל הפחות מיד לאחר החתימה הוא היה פונה לבנק ומעלה טענות אלה בפניו. אלא שהנתבע שתק ולא טען דבר במשך שנים, גם לאחר שקיבל את מכתב התראה של הבנק בשנת 2009, כפי שהוא מודה בתצהירו, ורק לאחר שהוגשה התביעה נגדו, בחודש אוקטובר 2010 ובמסגרת בקשת הרשות להתגונן, הוא העלה לראשונה טענות חמורות אלה.

יתר על כן, מהמסמכים שהוגשו לבית המשפט עולה שכבר ביום 23.11.2008, ועל פי בקשת ב"כ הנתבע, הועברו לו כתב הערבות וכל המסמכים הרלוונטיים שביקש, וחרף זאת הוא לא העלה כל טענה בעניין עד שהוגשה התביעה נגדו. הנתבע הודה בעדותו כי על אף שכבר בשנת 2008 נודע לו העניין, הוא אף פעם לא פנה לבנק אלא רק לחייב ולייעוץ משפטי (עמ' 24 שורות 18-24 לפרוטוקול). עוד אישר הנתבע בעדותו, כי על אף שבשנת 2008 פנה אליו הבנק וידע אותו כי הוא רשאי להצטרף לתביעה שהגיש הבנק נגד החייב העיקרי, הוא לא הגיב למכתב זה וכן לא הגיב לבקשת הבנק להכריז על מיצוי ההליכים נגד החייב (עמ' 25 שורות 21-28 לפרוטוקול). ההכרזה על מיצוי ההליכים נעשתה, כפי שהדבר עולה מנספחי כתב התביעה, בהעדר תגובה מטעם הנתבע, וגם לאחר שהוגשה התביעה, שאז וודאי כבר היה ידוע על כך לנתבע, הוא לא פנה ללשכת ההוצאה לפועל בכל בקשה בעניין.

עובדות אלה - שתיקתו של הנתבע וכבישת גרסתו במשך שנים, בפרט כשמדובר בטענות כה חמורות כפי שהוא מעלה, של מרמה הטעיה והפעלת לחץ, יש בהן כדי לפגוע באופן מהותי באמינותו ובמהימנותו של הנתבע ושל הגרסה לה הוא טוען כיום.

באשר לקיום חובת הגילוי וההסבר מטעם הבנק - גם בעניין זה עמד הבנק בנטל ההוכחה המוטל עליו. אכן, העובדה שהנתבע היה צעיר בן 18 וחודש בעת החתימה, מחייבת משנה זהירות והקפדה יתרה במסירת מלוא המידע לערב, אך סבורני כי בנסיבות העניין הבנק הוכיח כי הוא עמד בנטל זה. פקידת הבנק שהחתימה את הנתבע על כתב הערבות ועל דף גילוי המידע - נבאל אבו ריא, העידה בבית המשפט ועדותה הותירה רושם אמין, כאשר התרשמתי כי מדובר בעובדת מקצועית וקפדנית ונתתי בעדותה אמון מלא. העדה, שהינה דוברת השפה הערבית כשפת אם, על החשיבות שיש בכך בהתחשב בטענות הנתבע בעניין שפת האם שלו, העידה, באופן המתיישב עם הגיונם של דברים, כי אמנם מטבע הדברים היא איננה יכולה לזכור כל ערב וערב שחתם בפניה במשך 8 השנים שהיא עובדת כפקידת הבנק, אולם היא יודעת ובטוחה, הן על סמך שיטת העבודה הקבועה שלה בהתאם לנהלי הבנק והן על סמך הדברים שציינה בכתב ידה על גבי כתב הערבות ודף גילוי המידע לערב, כי בטרם חתם הנתבע על מסמכים אלה הוסברו לו הפרטים המהותיים ובהם סכום הערבות, מטרת ההלוואה, תקופתה ושיעור הריבית ורק אז חתם (עמ' 12 שורות 4-8, עמ' 13 שורות 7-8, 16-19 עמ' 14 שורות 8-9 לפרוטוקול).

באשר לגילוי סכום הערבות – כאמור, הנתבע חתם לצד סכום החוב הנערב (60,000 ₪) וזאת הן בכתב הערבות והן בדף גילוי המידע. ובאשר לגילוי מטרת ההלוואה - בדף גילוי המידע צוין על ידי אותה פקידה, בכתב יד ובמקום המיועד לרישום מידע מהותי אודות הערבות אשר נמסר לערב, כי מדובר ב- "פירעון הלוואות קודמות וכיסוי מינוס", כשגם לצד מילים אלה חתם הנתבע, ובכתב הערבות צוין כי מטרת ההלוואה הינה "פירעון הלוואה קודמת + צריכה", כשגם לצד מילים אלה, שאף הן נרשמו באופן בולט בכתב יד על גבי הטופס המודפס, הנתבע חתם.

יש לדחות גם את טענת הנתבע ולפיה הבנק איחר איחור של שנתיים במשלוח ההתראה אליו. מעיון בכתב התביעה שהוגש נגד החייב, אשר צורף כנספח לכתב התביעה, עולה כי נכון ליום 28.10.2008 עמדה יתרת הפיגורים של החייב על סך של 4,717 ₪, משמע - פיגור של 4 תשלומים בלבד, כאשר כבר בחודש נובמבר 2008 הבנק פנה לנתבע וידע אותו כי ננקטים הליכים נגד החייב וכי הוא רשאי להצטרף להליכים אלה, זכות שכאמור הנתבע בחר שלא לנקוט בה.

ולסיכום, יש לדחות גם את טענות ב"כ הנתבע בכל הנוגע לסיכון שנטל הבנק עת שהלווה לחייב את ההלוואה וזאת על רקע "ההיסטוריה" של אותו חייב. טענות אלה הועלו רק בסיכומים, הן לא נטענו קודם לכן על ידי הנתבע, לא בעת שהבנק פנה אליו לפני הגשת התביעה, לא במסגרת כתב ההגנה ולא במהלך כל ניהול התביעה, העניין כלל לא נדון ולא בורר במסגרת התביעה ולא הובאו ראיות מספקות ביחס אליו, מה גם שכאמור, הבנק הוכיח כי הוסבר לנתבע וכי היה ידוע לו כי ההלוואה לה הוא ערב, ניתנת לשם "פרעון הלוואות קודמות וכיסוי מינוס".

סיכום

על יסוד האמור לעיל, הריני מקבלת את התביעה ומורה לנתבע לשלם לתובע סך של 54,749 ₪ בתוספת ריבית שנתית בשיעור של 12.5%, מיום הגשת התביעה (22.2.2010) ועד למועד התשלום בפועל.

הפיקדון שהופקד על ידי הנתבע בתיק זה יועבר לתובע, באמצעות בא-כוחו, וייזקף על חשבון הסכום שנפסק לעיל.

בנוסף לכך, על הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,000 ₪ וכן הוצאות משפט (החזר אגרות) בסכומים כדלקמן:

סך של 684 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 22.2.10 ועד למועד התשלום בפועל.

סך של 723 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 16.4.12 ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמסור פסק דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט' אייר תשע"ג, 19 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.