02 יולי 2015

רקע כללי

1. התובעות שבפנינו הגישו תביעות לתשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי כנגד הנתבעות בהסתמך על חוק הסכמים קיבוציים התשל"ז-1977 ותקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי לארגון מעבידים) התשל"ז-1977 שהותקנו מכוחו (להלן: "התקנות").

לטענת הנתבעות, יש לפטור אותן מתשלום דמי הטיפול הואיל והן חברות ומשלמות דמי חבר ללשכת המסחר והתעשייה חיפה והצפון (להלן: "לשכת המסחר") שלטענתן היא ארגון מעסיקים.

לטענתן, וזוהי השאלה המשותפת לכל התיקים שבפנינו, אין ליתן תוקף להוראת הסייג לתקנה 3(11) לתקנות המופיע בתקנה 3(11) א'/ב' בהיותו בלתי חוקי, פסול ומפלה כך, שבהתאם להוראת התקנה, ללא הסייג האמור, פטורות הן מתשלום דמי הטיפול למי מהתובעות, לפי העניין.

2. המדובר בתביעות שחלקן התנהלו במאוחד תחת תיק עב' 2248/07 התאחדות המלאכה והתעשייה הזעירה בישראל נ' צביקה גרוניך - בלן שלטים וחותמות בפני מותב בראשות כב' השופטת דלית גילה וניתנה בהן החלטה כי תוצאות ההכרעה המשפטית באותו התיק תחולנה על כלל התביעות הקשורות אליו.

3. ביום 24/1/12 ניתן בתיק עב' 2248/07 פסק דין (להלן: "פסק הדין הראשון") שעיקרו, בקליפת אגוז, כי על עסקו של מר גרוניך לא חל צו ההרחבה בענף תעשיית המתכת, החשמל והאלקטרוניקה ולפיכך, פטור הוא מתשלום דמי טיפול לתובעת – התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה בישראל ומטעם זה ניתן לדחות התביעה.

בית הדין הוסיף ודן בסוגיות הנוספות אשר עמדו על הפרק בשאלת מעמד לשכת המסחר כארגון מעסיקים ותקפות תקנה 3(11) לתקנות.

בית הדין קבע בפסק דינו, כי לשכת המסחר הינה ארגון מעבידים וכי הסייג המופיע בסיפא לתקנה 3(11) לתקנות שמשמעותו תשלום דמי טיפול לתובעות גם אם מועברים דמי טיפול לארגון מעבידים אחר, באותו המקרה לשכת המסחר, אינו חוקתי והוא בטל.

4. על פסק הדין הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 19522-02-12).

5. ביום 23/10/12 נתן בית הדין הארצי את פסק דינו אשר השאיר על כנה את תוצאת פסק הדין בתיק הפרטני בעניינו של מר גרוניך (עב' 2248/07) לנוכח הקביעה העובדתית כי צו ההרחבה אינו חל על עסקו.

יחד עם זאת, ביטל בית הדין הארצי את קביעתו העקרונית של פסק הדין בכל הנוגע לבטלות תקנה 3(11) לעניין תוקף הסייג לפטור מדמי טיפול שבתקנות.

בית הדין הארצי הורה על השבת העניין לבית הדין האזורי לדיון ביתר התביעות, לשם:

"השלמת הבירור העובדתי, בין השאר לגבי מעמדם של המשיבים וצו ההרחבה הרלוונטי לגביהם לאור טיב עסקם, וכמו כן להשלמת הבירור העובדתי באשר לסיווגו ומעמדו של ארגון לשכות המסחר והתעשייה חיפה והצפון, והיותו ארגון מעבידים לעניין התקנות.

בבוא בית הדין קמא במקרה המתאים, לדון בתקפות התקנה, לאור התשתית העובדתית המתאימה שהונחה בפניו, בין השאר על פי האמור לעיל, עליו ליתן דעתו בין השאר לשאלת פסיקת הבג"ץ בעניין הזמן בו התקנה עומדת בתוקף, מועד תחולת אי תקפות התקנה ככל שיוחלט על ביטולה, והאם עומדות להיכנס לתוקף במקומה תקנות חדשות. כמו כן יהיה עליו ליתן דעתו לשאלה מה קורה בסיטואציה בה המעביד שחל עליו צו הרחבה של המערערות, הצטרף לארגון מעבידים שצו ההרחבה כלל לא חל על עובדיו משום שתחום עיסוקו שונה לחלוטין."

6. התיק הוחזר לבית הדין האזורי בחיפה והועבר למותב חדש להידון בפנינו.

7. הצדדים הביעו הסכמתם להסדר דיוני לפיו:

הסוגיה תידון בתיק מייצג, בו לא מושמעת טענה כי צו ההרחבה בתעשייה אינו חל על הנתבעת באותו התיק.

התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל וכן לשכת המסחר והתעשייה חיפה והצפון יצורפו כנתבעות פורמאליות ולב"כ כל הצדדים תינתן הזכות להתייצב ולחקור ולסכם טענותיהן בסוגיות המשפטיות.

ההכרעה בסוגיות המשפטיות, לרבות מעמדה של לשכת המסחר ותוקפו של הסייג שבתקנות תחייב את כל הצדדים בהליכים המאוחדים.

8. תחילה הוצע תיק ד"ט 40970-05-12 כתיק מייצג אולם בהמשך, ולאחר שבית הדין פסל עצמו מסיבות אישיות לדון בתיק זה, נבחר תיק ד"ט 20884-07-13 התאחדות התעשיינים בישראל נ' ארז ריהוט תעשייתי בע"מ כתיק המייצג בהתאם להסכמה הדיונית.

9. יצויין, כי מאז מתן פסק הדין הראשון נוספו להליך תיקים חדשים, נוספים, שעניינם באותה הסוגייה, ונגרעו אחרים.

ההכרעה להלן מתייחסת על כן לרשימת התיקים כמופיע בכותרת פסק הדין, העוסקים כולם בסוגיה זהה ושנתנו הסכמה להסדר הדיוני לעיל.

10. ההוכחות בתיק נקבעו ליום 16/7/14.

11. ביום 14/7/14 הגישה הנתבעת בקשה דחופה לעיכוב המשך הדיון בתיק עד לקבלת החלטה בבקשה לצו ביניים בבג"ץ 4929/14 שהוגש יום קודם לכן, ב-13/7/14, ע"י לשכת המסחר והתעשייה חיפה והצפון.

עניינה של העתירה הינה תקיפה ישירה של הסייג לפטור שבתקנה 3(11) לתקנות ובקשה להורות על הפסקה מיידית של גביית דמי הטיפול הארגוני ע"י התאחדות התעשיינים והתאחדות בעלי התעשייה והמלאכה בישראל כנגד מי שחבר בלשכת המסחר חיפה והצפון. לחילופין התבקש בג"ץ בצו הביניים לקבוע, כי יוקפאו ההליכים המשפטיים בעניין זה, עד להכרעה בעתירה.

12. משלא ניתנה ע"י הבג"ץ החלטה על הקפאת ההליכים התלויים ועומדים, לנוכח גילם של התיקים והקושי בקביעת מועד לנוכח ריבוי הצדדים והמייצגים, נדחתה ביום 15/7/14 הבקשה לעיכוב שמיעת ההוכחות ואלה התקיימו בפנינו ביום 16/7/14.

13. ביום 16/7/14 נחקרו על תצהיריהם מר אלי גרינבלום, מנהל אגף הכספים בהתאחדות התעשיינים, מטעם התובעת, ומר יוסף ברדה מנכ"ל הנתבעת ומר אביאל קורן, מנהל שירותי הלשכה בלשכת המסחר והתעשייה חיפה והצפון, מטעם הנתבעת.

הנתבעות נדרשו לעדכן את בית הדין בהחלטת בג"ץ לכשתתקבל.

14. ביום 28/9/14 הוגשה לבית הדין החלטת בג"ץ מיום 11/9/14 כי העתירה תובא לדיון בראשית נובמבר וכי לעת הזאת לא ייעשה צו ביניים.

לנוכח האמור, ניתנה החלטה על הגשת סיכומים.

15. ביום 3/11/14 ניתנה בבג"ץ החלטה נוספת, שזו לשונה:

"א. הסעד המבוקש בעתירה הוא ביטול הסייג לפטור בתקנה 3(11) א-ב לתקנות הסכמים קיבוציים(תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון מעסיקים). תקנה זו נמצאת בהליך שינוי מטעם שר הכלכלה.

ב. כנמסר לנו מפי באת כוח גורמי המדינה, נוסח התקנות המוצעות מצוי בשלבי הכנה סופיים ויונח על שולחן הועדה הרלוונטית בכנסת בעוד חודש. הדיון בעתירה לגופה טרם הגיע שעתו, והוא תלוי בהכרעת השר והועדה לעניין התקנות. הדיון היום נסב על שאלת צו ביניים, שהועברה בהחלטה מיום 11.9.14 להכרעת ההרכב.

ג. העותרים מבקשים צו ביניים שלפיו תופסק גביית דמי הטיפול. המדינה, נוכח כוונתה לתיקון התקנות באופן שישנה את המצב המשפטי הקיים באופן מהותי, הותירה בראשונה לשיקול דעת, אך עתה סבורה היא כי ניתן להמתין עד לתיקון התקנות. המשיבות 5-6 מתנגדות לצו, ולשיטתן כל העתירה מכוונת לשמוט את השטיח מתחת הליכים בבתי הדין לעבודה.

ד. החלטנו ליתן צו ביניים מושהה, קרי, צו ביניים שייכנס לתוקף ביום 10.3.15 אלא אם עד אז יתוקנו התקנות, שאם לא כן כמובן תידון העתירה לגופה. הטעם לצו הביניים הוא עמדת המדינה שלפיה המשפטי הקיים ראוי לתיקון; הטעם להשהיה הוא כי המדובר בתקנות העתידות לבוא לפני הועדה בכנסת בהקדם, וככל שהתקנות יתוקנו כפי שתואר בפנינו לא יהא צורך בצו" (ההדגשה הוספה).

16. ביום 10/2/15 ניתנה החלטה נוספת בזו הלשון:

"בנסיבות החלטנו כי צו הביניים יכנס לתקפו במועד שנקבע (10.3.15) ויחול על פי הנוסח המוצע של התקנה 3א בטיוטה שצורפה לתגובת משיבות 5-6 מיום 21.1.15. אין בכך כדי להביע עמדה באשר לנוסח התקנות כשתבוא שעתו לאישור בכנסת החדשה, וכמובן זכויות הצדדים שמורות לפי התוצאות".

17. וזהו נוסח תקנה 3א' המוצעת:

"פטור מתשלום דמי טיפול

חבר בארגון מעבידים שבין מטרותיו טיפול ביחסי עבודה לגבי חבריו, בענף העבודה שבו עיקר עיסוקו של המעסיק, והארגון צד להסכם קיבוצי כללי ענפי תקף וכן, מטפל הלכה למעשה לקידום יחסי העבודה כאמור ולקידום מעמדם של חבריו כמעסיקים, יהיה פטור מתשלום שליש מדמי הטיפול שהיה אמור לשלם המעסיק אילולא הפטור, זולת אם הוכיח ארגון המעבידים הזכאי לדמי הטיפול שארגון המעבידים שהמעסיק חבר בו אינו עוסק למעשה בטיפול ביחסי עבודה כאמור"

18. ולהלן דברי ההסבר לתיקון המוצע לסעיף זה:

"אחת המסקנות של דו"ח יצחקי התייחסה לעניין ההפליה הקיימת לטובת ארגונים בענפי התעשייה לפי תקנה 3(11) לתקנות הקיימות כאמור לעיל. על כן, מוצע לקבוע במקום תקנה 3(11) לתקנות הקיימות, הסדר שמן הצד האחד יבטל את ההפליה הקיימת לטובת ארגוני המעבידים בענף התעשייה, ומן הצד השני ימנע תמריץ שלילי למעסיקים להצטרף לארגונים זניחים, ובשים לב לכך שגם אם ארגון המעבידים האחר הינו ארגון אוטנטי, עדיין יש חשיבות לפעילות של ארגון המעבידים החותם על ההסכם הקיבוצי שמורחב, שכן הוא זה שקובע תנאי שוק המביאים לתחרות הוגנת בין המעסיקים בענף.

על פי ההסדר המוצע, יקבע פטור בגובה של שליש מדמי הטיפול לגבי מעסיק שהוא חבר בארגון מעבידים אשר בין מטרותיו טיפול ביחסי עבודה לגבי חבריו בענף העבודה שבו עיקר עיסוקו של המעסיק, והארגון צד להסכם קיבוצי כללי ענפי תקף וכן, מטפל הלכה למעשה לקידום יחסי העבודה כאמור ולקידום מעמדם של חבריו כמעסיקים.

ההסדר המוצע בתקנה זו, מצד אחד, משרת את הרציונל העומד מאחורי תשלום דמי טיפול לארגון מעבידים כאמור, בד בבד, למנוע את תופעת "הרוכב החופשי". מצד שני, מונע הקמת ארגוני מעבידים קיקיוניים שאינם ארגוני מעבידים אוטנטיים. מצד שלישי, מקדם הרציונל שעל פיו, במקום "כפיית חברות" בארגון מעבידים שנעשית כחלק מהסדרי פשרה בין ארגון מעבידים לבין המעסיק, תהיה פעילותו של הארגון שמטרתה לקדם את האינטרסים של המעסיק בענף שהוא מייצג יחד עם היותו דומיננטי ביחסי העבודה הקיבוציים, תמריץ חיובי למעסיק להיות חבר באותו ארגון ולשלם לו דמי חבר."

19. ביום 18/2/15 ניתנה לצדדים האפשרות להשלים התייחסות להחלטת הבג"ץ מיום 10/2/15. התובעת 2 וכן הנתבעות 1-15 , 21-25 ו – 20 הגישו התייחסותן להחלטת הבג"ץ ולשאלת השלכתה על המחלוקת שבפנינו.

20. להשלמת התמונה נציין, כי ביום 26/11/14 ניתן פסק דין בסוגיה זהה בתיק ד"ט 41274-07-11 ע"י מותב בראשות כב' השופטת קציר. בפסק הדין חויבה הנתבעת לשלם לתובעת, התאחדות התעשיינים בישראל, דמי טיפול ארגוני – מקצועי על אף חברותה של הנתבעת בארגון מעסיקים אחר, לשכת המסחר, ותשלום דמי חבר ללשכת המסחר.

על פסק הדין הוגש ערעור לבית הדין הארצי, וכן בקשה לעיכוב ביצוע (ע"ע 63119-12-14).

21. בהחלטה מיום 8/3/15 עיכב בית הדין הארצי את ביצוע פסק הדין, תוך שקבע:

"3. בית הדין האזורי קבע כי למרות שיש ממש בטענת המבקשת לפיה הסייג בתקנה 3(11) יוצר אפליה אסורה בין אירגוני מעסיקים ופגיעה בחופש ההתארגנות של מעסיקים, ולמרות עמדת המדינה כי המצב המשפטי הקיים ראוי לתיקון וכי המחוקק אף עתיד לשנות את התקנות כך שהמצב המשפטי ישונה באופן מהותי, אין מקום לבטל את הסייג בהחלטה שיפוטית.

4. נוכח קביעתו האמורה ונוכח החלטת בג"ץ שהחליט בצו ביניים שייכנס לתוקפו ביום 10.3.15 להפסיק גביית דמי טיפול מכוח אותו סייג, המליץ בית הדין למשיבה שלא לפעול לגביית דמי הטיפול בטרם ישונו התקנות או תוכרע העתירה שהוגשה לבג"ץ.

5. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות הצדדים ובכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה יש להיעתר לבקשה. התיק מעורר שאלה עקרונית, ובאיזון בין סיכויים הערעור לבין מאזן הנוחות, יש הצדקה בשלב זה, להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין, זאת בכפוף לכך שהמבקשת תפקיד בקופת בית הדין, תוך 21 ימים, את הסכום הפסוק או ערבות בנקאית בגובה הסכום".

הוראות החקיקה הרלוונטיות

22. סעיף 33ז' לחוק ההסכמים הקיבוציים קובע כי -

"שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת, הוראות בדבר חובת מעביד שחל עליו צו הרחבה לשלם דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי שהורחב, הכל בשיעור ובתנאים שנקבעו כאמור; התקנות יכול שיחולו לגבי סוגי מעבידים, ענפי עבודה, ענפי משק, אזורים גיאוגרפיים או מעבידים מסויימים, למעט מפעל או מעביד שהוא חבר בארגון של מפעלים או מעבידים אשר נקבע בתקנות כאמור."

23. מכוח סעיף 33ז' הנ"ל, הותקנו תקנות הסכמים קיבוציים(תשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי לארגון מעבידים) התשל"ז-1977.

תקנה 1 (א) קובעת את חובתו של מעביד, אשר חל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי, המסדיר את שכר העבודה, למעט תוספת יוקר או שכר מינימום, לשלם לארגון המעבידים, שהוא צד להסכם הקיבוצי, האמור, דמי טיפול ארגוני.

תקנה 1(ב) קובעת את חובתו של מעביד, אשר חל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי בדבר תוספת יוקר, ומפעלו עוסק בענף בו קיים צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי ענפי, לשלם דמי טיפול ארגוני לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי הענפי, ובלבד שאותו ארגון גם צד להסכם הקיבוצי הכללי בדבר תוספת יוקר.

24. תקנה 3(11) פוטרת מתשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי מעביד שחבר בארגון מעבידים אחר אשר עוסק בטיפול ביחסי עבודה.

הפטור חל על מי ש:

"חבר בארגון מעבידים שבין מטרותיו טיפול ביחסי עבודה לגבי חבריו; זולת אם הוכיח ארגון המעבידים הזכאי לדמי טיפול שארגון המעבידים שהמעביד חבר בו אינו עוסק למעשה בטיפול ביחסי עבודה כאמור ..."

25. בסעיפים 3(11) (א) ו- (ב) קבועים סייגים לפטור בזו הלשון:

"ואולם –

(א) מעביד החייב לשלם דמי טיפול מכוח תקנה 2א לארגון מעבידים בתעשיה או לארגון מעבידים של בעלי מלאכה ותעשיה זעירה, לפי הענין, ישלם את דמי הטיפול כאמור אף אם הצטרף לארגון מעבידים שאינו הארגון הזכאי להם;

(ב) מעביד החייב בתשלום דמי טיפול לארגון מעבידים בתעשיה או לארגון מעבידים של בעלי מלאכה ותעשיה זעירה, לפי הענין, שלא מכוח תקנה 2א, ישלם את דמי הטיפול כאמור אף אם הצטרף לארגון מעבידים שאינו הארגון הזכאי להם, אם נתקיימו בו התנאים לתשלום דמי הטיפול לארגון הזכאי להם כאילו חלה עליו תקנה 2א; "

עיקר טענות הצדדים

26. לטענת התובעת 1, התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל, בבג"ץ 5527/07 שדן בתקיפה ישירה של התקנה הרלוונטית ושנמחק, הביע בית המשפט העליון את עמדתו כי אין מקום לתקיפת התקנות במסגרת הליך שיפוטי, ובמיוחד לנוכח ההליך החקיקתי המצוי בפני ועדת העבודה של הכנסת.

לטענת התובעת, זו הייתה גם עמדת היועץ המשפטי לממשלה שהוגשה לתיק שם. על בית הדין לכבד המלצת הבג"ץ ולהימנע מלדון בטענת הנתבעות בדבר תקפות התקנה.

27. עוד טוענת היא, כי מהעדויות שנשמעו בתיק עולה כי אין כל עניין מקצועי הקושר בין הנתבעת ובין לשכת המסחר. לשכת המסחר אינה חתומה על הסכם קיבוצי שהורחב בצו הרחבה ואינה חברה בלשכת התיאום של הארגונים הכלכליים וממילא אינה ארגון מעבידים.

28. עוד טוענת התובעת, גם אם יותקנו תקנות חדשות לא יהיו הן רלוונטיות להליכים שבפנינו משום שלא יחולו באופן רטרואקטיבי.

29. לטענת התובעת 2, התאחדות התעשיינים, שאלת תוקפן של התקנות נדונה בעבר בבית הדין הארצי לעבודה וזה הכריע כי התשלום על פי התקנות הינו על פי חוק ולכן הוא תקף (עס"א 1002/04 אביטן נ' התאחדות הקבלנים והבונים, דב"ע נ"ו 3/303,312 לשכת המסחר תל אביב יפו ושרת העבודה והרווחה נ' י.א.ד. אלקטרוניקה בע"מ)

30. זאת ועוד, בבג"ץ 5525/07 קבע בג"ץ כי אין לדון בשאלת תוקפו של הסייג לפטור על פי תקנה 3(11) בשל השיהוי הניכר בהגשת העתירה ובשל העובדה שוועדת העבודה של הכנסת דנה באפשרות תיקון התקנות.

אף עמדת המדינה הייתה כי אין מקום לביטול התקנות בהחלטה שיפוטית.

מכאן, כי אין מקום לדון בתקפות התקנה בהליך זה.

31. עוד טוענת התובעת, לגופו של עניין, כי לשכת המסחר והתעשייה חיפה והצפון אינה ארגון מעסיקים, ואינה עוסקת למעשה בטיפול ביחסי עבודה שכן, כלל אין בתקנונה מטרה של טיפול בתנאי העבודה של המועסקים ע"י חבריה ושל טיפול ביחסים בין חבריה לעובדיהם ולארגוני העובדים. כל שנאמר בתקנון הינו אמירה כללית על ייצוג בענייני "יחסי עבודה וחתימה על הסכמים קיבוציים".

32. זאת ועוד, לשכת המסחר אינה חתומה על כל הסכם קיבוצי ולא הציגה אישור חברות בלשכת התיאום של הארגונים הכלכליים .

אף אם ייקבע כי מדובר בארגון מעבידים העוסק בטיפול ביחסי עבודה, הרי שהתובעת הינה ארגון המעבידים הזכאי לדמי הטיפול בהיותה מאגדת את ענפי התעשייה, בעוד שלשכת המסחר מאגדת "סוחרים", להבדיל מעיסוק הנתבעת שהינה חברה תעשייתית גדולה.

33. עוד טוענת התובעת, כי גם לפי נוסח תיקון התקנות המוצע, לא תהיה הנתבעת פטורה מתשלום דמי הטיפול לתובעת שכן, עיקר עיסוקה הוא תעשיה, וזהו אינו הענף העיקרי בו עוסקת לשכת המסחר, וכן מן הטעם שלשכת המסחר אינה צד להסכם קיבוצי כללי ענפי תקף. גם אם הייתה עומדת לשכת המסחר בתנאים אלו, עדיין היה הפטור בגובה 1/3 מדמי הטיפול בלבד, על פי התיקון המוצע.

הנוסח המוצע אומץ ע"י הבג"ץ במסגרת צו הביניים שנתן ביום 10/2/15 (בג"ץ 4929/14).

34. לטענת הנתבעות 1-15 ו- 21-25, לשכת המסחר והתעשייה חיפה והצפון הינה ארגון מעסיקים ועוסקת, בין היתר, בטיפול ביחסי עבודה ובמתן ייעוץ בתחום לחבריה, המשלמים לה דמי חבר.

לטענת הנתבעות, למעלה מ-30% מחברי לשכת המסחר שייכים לענפי התעשייה.

לשכת המסחר פועלת לקידום תחום יחסי העבודה עבור המעסיקים החברים בה בקידום חתימה על הסכמים קיבוציים ובפעילות שוטפת בתחום יחסי העבודה מול ועדות הכנסת.

הואיל והנתבעת משלמת דמי חבר ללשכת המסחר, אין טעם מעשי או משפטי לחייבה בתשלום דמי טיפול לארגון מעסיקים נוסף.

השירותים הנדרשים ע"י הנתבעת והניתנים לה ע"י לשכת המסחר (בתחום הייבוא, מכס ותקינה, הובלה ימית שווקים בעולם, לשכות מסחר ונספחים מסחריים בחו"ל ועוד) אינם ניתנים ע"י התובעת.

35. הנתבעות טוענות כנגד תקפות תקנה 3(11) לתקנות בהיותה פוגעת בחוק יסוד חופש העיסוק ועומדת בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. התקנה פוגעת בחופש הבחירה ובחופש התחרות בנותנה העדפה לארגוני מעבידים מסוימים על פני אחרים.

התקנות הינן אנאכרוניסטיות, מפלות ופוגעות בחופש ההתארגנות, ללא הצדקה.

הנתבעות מפנות לדו"ח ועדת יצחקי מיום 28/2/06 ונסמכות על האמור בדו"ח אשר קבע, כי בתקנות קיימת אפלייה ופגיעה בחופש ההתארגנות. בשל מחדלו של המחוקק מלתקן עד היום את התקנות, מן הראוי לבטל את הסייג הקבוע בסעיף 3(11).

36. לטענת הנתבעות, הן אינן בגדר "רוכב חופשי" על פעילות התובעות שכן,

לא צומחת להן כל טובה מפעילות ארגון המעבידים היציג.

37. עוד טוענות הנתבעות, כי כתב התביעה הוגש בצורה כללית, ללא חישוב גובה החוב בהסתמך על נתונים ממשיים, וגם מטעם זה דין התביעה להידחות בהיעדר כימות ופירוט.

38. הנתבעת בתיק המוביל 20884-07-13 טוענת בשפה רפה כנגד הגדרת עיסוקה כמי שחלים עליה צווי ההרחבה בתעשייה.

יצוין כבר עתה, כי טענה זו עומדת בסתירה להסכמה הדיונית כי על הנתבעת ארז ריהוט תעשייתי בע"מ חל צו ההרחבה בתעשייה, ולפיכך יש לדחות טענה זו.

39. בהתייחס לבג"ץ 5525/07 טוענות הנתבעות כי לא נתקבלה החלטה בעתירה וזו נמחקה, וכי אין בהערות שבפרוטוקול כדי להוות קביעה שיפוטית או ממצא שיש בו להשליך על ההכרעות הנדרשות כאן במסגרת תקיפה עקיפה של התקנות.

באשר לעמדת המדינה, הרי שזו לא הביעה כל עמדה לגופו של עניין.

40. הנתבעות טוענות עוד, בהתייחס לבג"ץ 4929/14 ולטיוטת התיקון לתקנות, כי אף שיש בתיקון ללמד על הפסול בחריג הקיים לסייג, גם התיקון המוצע מנציח את הפגיעה בחופש התחרות משלא ניתן פטור מלא מדמי הטיפול, ותוך קיבוע תפיסה מוטעית של סיווג עסקים על פי ענפים, חלוקה שאינה רלוונטית בימינו.

41. הנתבעת 16 מבקשת בסיכומיה כי בית הדין יאשרר את הנפסק בעניין גרוניך בפסק הדין הראשון, יורה על בטלות התקנה, ידחה התביעות ויחייב התובעות בהוצאות. לטענתה, התקנה אינה סבירה, אינה מידתית ודינה בטלות. קביעות ועדת יצחקי, התיקון הצפוי בתקנה, עמדת המדינה בבג"ץ 4929/14 וצו הביניים שהוצא מעידים על היותה בלתי סבירה ובלתי מידתית, ודינה בטלות.

בשל חלוף הזמן והעובדה שעד כה טרם תוקנה התקנה מתחזק הצורך בביטולה על דרך תקיפה עקיפה.

42. עוד טוענת הנתבעת 16 כי הוכח שלשכת המסחר הינה ארגון מעבידים המייצג תעשיינים, המטפלת באינטרסים שלהם והאחראית בפועל לחתימת הסכמים קיבוציים במישרין ובעקיפין באמצעות איגוד לשכות המסחר יחד עם לשכת המסחר ת"א שהינה אף חברה בלשכת התיאום של ארגוני המעבידים.

43. לגופן של תביעות טוענת הנתבעת 16 כי הן הוגשו כלאחר יד, תוך ניצול לרעה של הליכים משפטיים ובחוסר תום לב וניקיון כפיים בהיותן מוגשות בפורמט אחיד המכיל נתונים שגויים ואף מטעם זה יש לדחותן.

44. הנתבעת 18 הגישה אף היא סיכומים מטעמה בהם מצטרפת לטענות שהעלו יתר הנתבעות ומדגישה כי העיכוב הרב בהליכי החקיקה, לאחר שהמחוקק ומחוקק המשנה כבר הכירו בכך שראוי להחליף את התקנה הקיימת, מצדיקה בטלות התקנות.

45. נתבעות 19 ו-21 הגישו אף הן סיכומים מטעמן ומבקשות כי בית הדין יורה על בטלות התקנות וידחה התביעה.

הכרעה

46. הנתבעת 1 הינה חברה העוסקת בייצור, תכנון והתקנה של מערכות אכסון ממתכת לתעשייה, שולחנות ומדפים מסחריים ותעשייתיים.

בתביעה שבפנינו דורשת התובעת 2 מהנתבעת דמי טיפול לשנים 2012-2013 בהיותה, בין היתר, צד להסכמים קיבוציים בענף המתכת, החשמל, האלקטרוניקה והתוכנה אשר הורחבו וחלים על הנתבעת.

47. נקודת המוצא לדיוננו הינה, כאמור, כי על הנתבעת בתיק המייצג חל צו ההרחבה בענף המתכת החשמל והאלקטרוניקה אשר הרחיב הוראות הסכם קיבוצי כללי שהתובעת 2, התאחדות התעשיינים, היא צד לו.

48. מאז 1/12 חברה הנתבעת בלשכת המסחר (ר' נספח א' לתצהיר מר יוסף ברדה, מנכ"ל הנתבעת).

49. השאלה הראשונה בה עלינו לדון הינה האם לשכת המסחר והתעשייה חיפה והצפון הינה בגדר "ארגון מעסיקים".

ככל שהתשובה לשאלה זו הינה בחיוב, יש להוסיף ולבחון האם הוכיחה התובעת כי לשכת המסחר אינה עומדת בתנאי הפטור שבתקנה 3(11) לתקנות שכן אינה עוסקת למעשה בטיפול ביחסי עבודה כאמור.

ככל שיוכח כי לשכת המסחר עוסקת בטיפול ביחסי עבודה כאמור, יהא מקום להידרש למחלוקת בשאלת תקפות התקנה במסגרת תקיפה עקיפה, ובשים לב גם לשאלת קיומם של הליכי תיקון החקיקה בסוגיה שעל הפרק והשלב בו מצוי הליך התיקון.

כמו כן נדרש להשלכת העתירה התלויה ועומדת בבג"ץ על הכרעתנו כאן וליתר העניינים המועלים בפסק דינו של בית הדין הארצי בתיק 19552-02-12 בערעור על פסק הדין הראשון, לרבות בחינת השאלה הענפית, כפי שנוסחה ע"י בית הדין - "מה קורה בסיטואציה בה המעביד שחל עליו צו הרחבה הצטרף לארגון מעבידים שצו ההרחבה כלל לא חל על עובדיו משום שתחום עיסוקו שונה לחלוטין".

מעמד לשכת המסחר כארגון מעבידים

50. בפסק דינה של כב' השופטת קציר בתיק ד"ט 41274-07-11 התאחדות התעשיינים בישראל נ' אלפנט חרושת עץ בע"מ מנתה כב' השופטת את סימני ההיכר שגובשו בפסיקה לבחינת מעמדו של ארגון כארגון מעבידים, וכך קבעה באשר למעמד לשכת המסחר:

"36. בהתאם לסימני היכר שגובשו בפס"ד דב"ע נב/ 4-31 ארגון המורים העל יסודיים נ' ישיבת בני עקיבא נתיב מאיר, פד"ע כד 470, להכרה בארגון כ"ארגון מעבידים", עולה כי לשכת המסחר והתעשייה חיפה והצפון הינה ארגון עובדים.

ראשית, חברי הלשכה הינם מעבידים, שנית – הלשכה קיימת לפחות 18 שנה, שלישית – ללשכה יש תקנון משלה, רביעית – בתקנון קיימות הוראות מפורשות המסמיכות את הלשכה לדון בהסכמי עבודה וקביעת תנאי עבודה של עובדי חבריו, כך למשל – בפרק ב' לתקנון – מטרות הלשכה ועקרונותיה, נקבע בסעיף 2 "לייצג חבריה לענפיהם בנושאים...וכן בענייני יחסי עבודה ושכר לרבות החתימה על הסכמים קיבוציים"

בסעיף 5 נקבע בין מטרות הלשכה – "טיפול ביחסי עבודה עבור חברי הלשכה"

חמישית, אמנם נקבע בפסה"ד ארגון המורים כאמור, כי אין חובה שהארגון יירשם כתאגיד, אולם מפרק ד' לתקנון הלשכה עולה כי הלשכה היא תאגיד כשר לכל זכות, חובה ופעולה.

37. התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי לשכת המסחר אינה עוסקת בתחום יחסי העבודה.

38. על כן, אנו קובעים, כי לשכת המסחר הינה ארגון מעבידים, אשר מטרתו, בין היתר, ייצוג וייעוץ בתחום יחסי העבודה לחברי הלשכה.

39. יחד עם זאת, אנו קובעים כי לשכת המסחר אינה "ארגון זכאי" לדמי טיפול ארגוני כקבוע בסייג לפטור בתקנה 3(11)."

51. אף כב' השופטת יעקובס אשר דנה בסוגיה זהה בתביעת התובעת 2 כנגד נתבעת אשר טענה לפטור מתשלום לנוכח חברותה בלשכת המסחר, בחנה את המבחנים להכרה בארגון מעבידים בהתייחס ללשכת המסחר, וקבעה (ד"ט 3308-09 התאחדות התעשיינים בישראל נ' אר.אס.אל אלקטרוניקה בע"מ):

"לאחר ששמענו את העדויות, לאחר ששקלנו את הראיות שהוצגו לפנינו, וכן עיינו בסיכומי באי כוח הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי הלשכה מהווה "ארגון מעבידים", וכי חלק ממטרותיה הן טיפול ביחסי עבודה לגבי חבריה...

מבחינת סימן ההיכר הראשון , למרות שלפנינו לא הוצגו ראיות בדבר מרכיבי הלשכה, הרי שמפרק ה' לתקנון ניתן ללמוד כי רוב הגורמים המתוארים הם כאלו שמעסיקים עובדים או לפחות משמשים כנושאי משרה בחברה, המעסיקה עובדים.

לגבי סימן ההיכר השני , מהראיות והעדויות עולה כי הלשכה קיימת לפחות מזה 18 שנה, ולכן היא עונה גם לסימן היכר זה.

בנוגע לסימני ההיכר השלישי והרביעי : פרק ל"ה לתקנון, שעניינו שינוי התקנון, מלמד כי התקנון נמצא בסמכותה של האסיפה הכללית של הלשכה, ומעדותו של מר קורן עולה כי התקנון קיים לפחות משנת 2002 (עמ' 23, שורה 1 לפרוטוקול).

פרק ב' לתקנון מציג את מטרות הלשכה ועקרונותיה, ובו נקבע בין היתר:

" ב. מטרות הלשכה ועקרונותיה :

................

(2) לייצג חבריה לענפיהם....וכן בענייני עבודה ושכר, לרבות חתימה על הסכמים קיבוציים.

................

(5) טיפול ביחסי עבודה עבור חברי הלשכה ".

פרק ג' מציג את פעולות הלשכה, וביניהן:

" ג. פעולות הלשכה :

להגשת מטרותיה ועקרונותיה פועלת הלשכה, בין השאר, בתחומים הבאים:

................

(3) ייצוג כמפורט בס"ק 2 לעיל ומתן סיוע לחברי הלשכה במגעיהם עמם ".

פרק מ"א, אשר קבוע בחלק השישי לתקנון, שכותרתו " עמיתים ", מציג את חובותיהם של עמיתי הלשכה, וקובע בין היתר:

" מ"א. חובות עמיתים :

................

(5) למען הסר ספק, מובהר כי הלשכה לא תורה על תחולת הסכם קיבוצי או חלק מהוראותיו על עמיתים ".

מכלל לאו אתה שומע הן, כלומר, סעיף זה מלמד כי בסמכותה של הלשכה להורות על תחולתו של הסכם קיבוצי על גורמים אחרים, אך לא על עמיתי הלשכה. גורמים אלו הם חברי הלשכה (אשר בהם עוסק החלק השני של התקנון).

מכאן, שללשכה יש תקנון משלה, אשר נקבע על ידה, ובו קבועות הוראות מפורשות, אשר מסמיכות אותה לדון בהסכמי עבודה ובקביעת תנאי העבודה של העובדים של חברי הלשכה.

ומה באשר ל סימן ההיכר החמישי ? למרות שלעניין מעמדו של התאגיד לצורך חתימה על הסכמי עבודה קיבוציים כלליים, והזכות להתייצב בפני בית הדין לעבודה כצד לסכסוך, אין כל חובה כי הארגון יירשם כ-"תאגיד", אשר הוכר כאישיות משפטית לכל דבר, הרי שמפרק ד' לתקנון עולה כי הלשכה היא תאגיד הכשר לכל זכות, חובה ופעולה משפטית, ומעדותו של מר קורן עולה כי היא מאוגדת כעמותה רשומה (עמ' 19, שורות 22-23 לפרוטוקול).

נבהיר כי אין במסקנה שאליה הגענו בדבר היות הלשכה "ארגון מעבידים" בהתאם לסימני ההיכר, כדי להוביל למסקנה כי הלשכה היא גם " ארגון זכאי " לדמי טיפול ארגוני, מכוח סעיף 33ז לחוק או התקנות שתוקנו לפיו. הדבר לא נטען לפנינו, וזכאות שכזו לא עולה מחומר הראיות או מהעדויות [וראו עוד בעניין זה: מנחם גולדברג ויוסף האוזמן דיני עבודה כרך ראשון, 4-33 ("סדן" הוצאה לאור בע"מ. 1986)].

לפיכך, הרינו קובעים כי הלשכה מהווה "ארגון מעבידים", וכי חלק ממטרותיה הן טיפול ביחסי עבודה לגבי חבריה. "

51. אף מהראיות שבאו בפנינו עולה כי לשכת המסחר הינה ארגון מעבידים.

הלשכה הינה תאגיד (ר' פרק ד' לתקנונה).

הלשכה קיימת מזה כ-90 שנה ( מאז שנת 1921) וחבריה הם מעסיקים בענפי המסחר, ייבוא ויצוא, תעשיה ושירותים עסקיים.

ללשכה תקנון בו מפורטות מטרותיה וביניהן ייצוג חבריה לענפיהם בנושאי משק וכלכלה ובענייני יחסי עבודה ושכר, לרבות חתימה על הסכמים קיבוציים (התקנון צורף כנספח ה' לתצהיר מר אביאל קורן).

כמו כן עוסקת הלשכה במתן ייצוג וייעוץ בתחום יחסי העבודה לחבריה.

הלשכה מעמידה לרשות חבריה, שכ-25% מהם עוסקים בתעשייה וייצור, סיוע משפטי בדיני עבודה ועל כך העיד הן מר ברדה מנכ"ל הנתבעת והן מר אביאל קורן.

הסיוע ניתן ע"י עו"ד של לשכת המסחר ובמידת הצורך תוך התייעצות גם עם עו"ד חיצוניים.

52. מנגד, התובעת לא הוכיחה כי לשכת המסחר אינה עוסקת בתחום יחסי העבודה.

מר אלי גרינבלום מטעם התובעת הודה בחקירתו כי אינו מודע כלל לשירותים שנותנת לשכת המסחר לחבריה.

העד ידע רק לציין כי לשכת המסחר אינה חברה בלשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, להבדיל מלשכת המסחר תל אביב שהיא גוף נפרד.

53. משכך, קובעים אנו כי לשכת המסחר הינה ארגון מעבידים אשר מספקת לחבריה גם ייעוץ וייצוג בתחום יחסי העבודה.

יחד עם זאת, ועל פי נוסחן הקיים של התקנות, הרי שלנוכח הסייג שבתקנה 3(11)ב אין באמור כדי לפטור את הנתבעת מתשלום דמי טיפול לתובעת שהיא בגדר הארגון הזכאי לדמי הטיפול.

מכאן, באים אנו לדון בטענות הנתבעות כנגד חוקיות הסייג שבתקנה והכוונה להביא לתיקונה.

חוקיות הסייג הקבוע בתקנה 3(11) לתקנות

54. על ההשתלשלות ההיסטורית בעניין תקיפת חוקיותו של הסייג נביא מפסק דינה של כב' השופת קציר בעניין אלפנט בע"מ כדלקמן:

"41. באשר לטענות הנתבעת כנגד התקנות בכלל והסייג לפטור בתקנה 3(11) בפרט –

בשנת 1995 מונתה ועדה ע"י שרת העבודה והרווחה דאז, הגב' אורה נמיר, בראשותו של פרופ' אברהם פרידמן, לבדיקת טענות שהועלו כנגד התקנות לתשלום דמי טיפול ארגוני, אשר המלצותיה טרם יושמו.

בעקבות תלונות רבות של מעסיקים על אפליה, לטענתם, בתקנות לטובת ארגוני התעשייה, התעורר הצורך בבדיקת הנושא מחדש. על כן, בשנת 2005 מונתה ועדה בראשותו של עו"ד שלמה יצחקי, הממונה הראשי על יחסי עבודה, לבחינת נושא תשלום דמי טיפול ארגוני.

בחודש מרץ 2006 הגישה הועדה את דו"ח המלצותיה לבחינתן של התקנות, בו נקבע, בכל הנוגע לסייג לפטור בתקנה 3(11) כדלקמן –

"אין מחלוקת כי בהוראת תקנה 3(11) לתקנות הקיימות יש משום הפליה בין ארגוני מעבידים...

יתר על כן, יש בהוראה זו משום פגיעה בחופש ההתארגנות של המעביד שכן לא ראוי בעיני חברי הצוות כי ארגון מעבידים יוסיף לגבות דמי טיפול ממעביד שבחר להתארגן בארגון מעבידים אחר, ככל שהארגון האחר עוסק ביחסי עבודה...

הצוות ממליץ על החלפת הוראות פסקה (11) לתקנה 3 ומציע כי פטור מתשלום דמי טיפול יינתן רק למעביד מאורגן בארגון מעבידים אשר מטפל ביחסי העבודה בענף העבודה אליו הוא משתייך לפי אופי עיסוקו של המעביד. יודגש כי על מנת שארגון ייחשב ל"ארגון מעבידים" עליו לענות על מבחני הפסיקה..."

42. לאור האמור, כיום פועל מחוקק המשנה לשינוי התקנות, אולם עד כה הן טרם שונו.

43. בשנת 2007 הוגשה עתירה לבג"ץ ע"י איגוד לשכות המסחר כנגד הסייג לפטור בתקנה 3(11), בטענה כי הינו מפלה (ראה בג"ץ 5525/07).

העתירה נמחקה ע"י העותרים בהמלצת בג"ץ.

מפרוטוקול הישיבה שהתקיימה בעתירה הנ"ל בתאריך 20.5.10 עולה כי, כב' הנשיאה (דאז) ביניש הייתה בדעה כי אין מקום לעתירה לאור העובדה כי ועדת העבודה של הכנסת דנה בתיקון התקנות, וקבעה כי, המקום לטענות העותרים הינה בפני ועדת הכנסת.

כב' השופט פוגלמן ציין כי מדובר בשיהוי בהגשת העתירה, "וכשמוסיפים לזה נדבך של הסדר חקיקתי חדש שעומד על הפרק, לא סביר שאנו נדון ונמשוך את השטיח מתחת לוועדה שדנה בזה".

44. בפס"ד של ביה"ד הארצי ע"ע 19552-02-12 התאחדות התעשיינים בישראל נ' עץ ירוק דלתות בע"מ ואחרים, ניתן ביום 23.10.12, נדון ערעור על פס"ד של כב' השופטת ד. גילה, בו נקבע, בין היתר, כי הסייג לפטור בתקנה 3(11)(א) בטל.

ביה"ד החליט על ביטול פסה"ד קמא בכל הנוגע לבטלות התקנה, מאחר ולא הונחה תשתית עובדתית. לפיכך, החליט ביה"ד הארצי על החזרת הדיון בעניינם של המשיבים לביה"ד האזורי להשלמת הבירור העובדתי. ביה"ד הארצי קבע כי, במקרה המתאים, בבוא בית הדין קמא לדון בתקפות התקנה, עליו ליתן דעתו בין השאר "לשאלת פסיקת הבג"ץ בעניין הזמן בו התקנה עומדת בתוקף, מועד תחולת אי-תקפות התקנה ככל שיוחלט על ביטול, והאם עומדות להיכנס לתוקף במקומה תקנות חדשות..."

45. לאור העובדה כי טרם שונו התקנות, הוגשה עתירה נוספת לבג"ץ בחודש 9/14, בג"ץ 4929/14 לשכת המסחר והתעשייה חיפה והצפון כנגד שר הכלכלה, התאחדות התעשיינים ואח', לביטול הסייג לפטור בתקנה 3(11)(א) ו (ב). "

55. החלטות בג"ץ 4929/14 פורטו על ידנו לעיל בפרק הרקע הכללי.

56. דומה, שאין עוד חולק, כי התקנות בנוסחן הקיים מפלות בין ארגוני מעסיקים ויש מקום לשינוין.

57. בדו"ח יצחקי (צורף כנספח ד' לתצהיר מר קורן) נכתב בעניין זה:

"אין מחלוקת כי כי בהוראת תקנה 3(11) לתקנות הקיימות יש משום הפלייה בין ארגוני מעבידים, שכן בעוד שהתאחדות התעשיינים וארגון בעלי המלאכה והתעשייה הזעירה יוסיפו לגבות ממעביד מאורגן דמי טיפול, ארגונים אחרים הזכאים לכך מנועים מלעשות כן כל עוד המעביד מאוגד בארגון מעבידים העוסק למעשה בטיפול ביחסי עבודה.

יתר על כן, יש בהוראה זו משום פגיעה בחופש ההתארגנות של המעביד שכן לא ראוי בעיני חברי הצוות כי ארגון מעבידים יוסיף לגבות דמי טיפול ממעביד שבחר להתארגן בארגון מעבידים אחר, ככל שהארגון האחר עוסק ביחסי העבודה באותו ענף העבודה של ארגון המעבידים הזכאי לגבות דמי טיפול...

יחד עם זאת יצוין כי קיים החשש, בקרב ארגוני המעבידים הגובים דמי טיפול, כי מעביד יתאגד בארגון מעבידים שאינו מייצג את האינטרסים של הענף אליו הוא משתייך על מנת לחמוק מתשלום דמי טיפול.

הצוות ממליץ על החלפת הוראות פסקה (11) לתקנה 3 ומציע כי פטור מתשלום דמי טיפול יינתן רק למעביד מאורגן בארגון מעבידים אשר מטפל ביחסי העבודה בענף העבודה אליו הוא משתייך לפי אופי עיסוקו של המעביד. יודגש כי על מנת שארגון יחשב ל"ארגון מעבידים" עליו לענות על מבחני הפסיקה בעניין זה..."

ובהמלצות נכתב:

"תבוטל ההפליה הקיימת בדבר הפטור שלפי תקנה 3(11) לתקנות הקיימות..."

58. המדינה מודה גם היא בצורך בשינוי התקנות ועמדתה והודאתה כי קיים צורך בשינוי מהותי של התקנות הועלתה בפני הבג"ץ ועמדה ביסוד החלטתו מיום 3/11/14.

59. בית הדין הרחיב בעניין האפליה בפסק הדין הראשון, והגיע למסקנה, כי מדובר באפליה פסולה שלא נמצאה לה כל הצדקה וגם לא נטענה כל טענה להצדקה כלשהי מפי התובעות (ר' במיוחד סעיפים 26-33 לפסק הדין).

בהעדר זכות קיום לסייג המפלה ולנוכח התמהמהות הליכי החקיקה, הצהיר בית הדין על בטלותו בדרך של תקיפה עקיפה.

60. אף כב' השופטת קציר בפסק דינה בעניין אלפנט לעיל קבעה, כי יש ממש בטענות הנתבעת כי קיימת אפליה אסורה בין ארגוני מעסיקים בסייג לפטור בתקנה 3(11) ופגיעה בחופש ההתארגנות של מעסיקים.

אמנם, באותו המקרה לא בוטל הסייג לפטור אלא שעל קביעה זו, שלא לבטל את הסייג לפטור בהחלטה שיפוטית וכי על הנתבעת לשלם את דמי הטיפול הוגש ערעור, ובקשה לעיכוב ביצוע.

בהחלטת בית הדין הארצי בבקשה לעיכוב הביצוע הביא בית הדין מדברי בית הדין האזורי שקבע כי "למרות שיש ממש בטענת המבקשת לפיה הסייג בתקנה 3(11) יוצר אפליה אסורה בין אירגוני מעסיקים ופגיעה בחופש ההתארגנות של מעסיקים, ולמרות עמדת המדינה כי המצב המשפטי הקיים ראוי לתיקון וכי המחוקק אף עתיד לשנות את התקנות כך שהמצב המשפטי ישונה באופן מהותי, אין מקום לבטל את הסייג בהחלטה שיפוטית."

הבקשה לעיכוב הביצוע התקבלה בכפוף להפקדת הסך שנפסק, והערעור לגופו טרם הוכרע (ע"ע 63119-12-14).

61. גם הבג"ץ מצא להיעתר לבקשה למתן צו ביניים (מושהה) להפסקת גביית דמי הטיפול על יסוד המצב הקיים ובהסתמך על עמדת המדינה, כי המצב המשפטי הקיים אכן ראוי לתיקון (החלטה מיום 3/11/14).

בהמשך, כאמור, נכנס צו הביניים לתוקף מיום 10/3/15 על פי הנוסח המוצע של תקנה 3א מבלי להביע עמדה באשר לנוסח המוצע או שיאושר בכנסת (החלטה מיום 10/2/15).

62. עיון בנוסח המוצע של התקנה המתוקנת מעלה, כי האפליה הקיימת לטובת התובעות בנוסח התקנה דהיום, אכן הוסרה (ר' התקנה המוצעת ודברי ההסבר שהובאו בסעיף 17 ו-18 לעיל).

63. באשר להתערבותנו בשאלת תקפו של דבר חקיקה, יפים לענייננו דבריו של בית הדין בפסק הדין הראשון, כי:

"הכרזה על בטלותו של חוק או חלק ממנו היא עניין רציני, ולא על נקלה יעשה כן בית-הדין. אנו מודעים לכך, כי יש לבחון טענות בדבר אי חוקתיות של חקיקה, בזהירות ותוך ריסון, והדבר מחייב איפוק שיפוטי ניכר. יחד עם זאת, שונה הכרזת בטלות כאשר מדובר בחקיקת משנה. בהקשר זה, כבר נפסק, כי - "בבטלו חקיקת משנה, נותן השופט ביטוי לרצון המחוקק" [בג"ץ 1715/97 הנ"ל, עמ' 387, מול האות א ' ]. המקרה שלפנינו נראה כמקרה קיצוני, בו

הסייג לפטור, שנקבע בתקנות , עומד בסתירה לעקרונות יסוד של השיטה המשפטית שלנו, והכל מסכימים - לרבות ועדה של הכנסת , האמונה על בחינת חקיקת המשנה הרלבנטית - כי הסייג מגלם אפליה פסולה, שמקומה לא יכירנה במשפטנו. "

64. כפי שפורט בהרחבה לעיל, הצורך בתיקון התקנה קיים וידוע מזה כעשור שנים.

65. בהחלטתו מיום 11/9/14 קבע הבג"ץ:

"תולדות הנושא מגלות, כי לא צלח מאמץ לתיקון התקנות הנתקפות כאן...מאמץ שהחל מאז פרסום דו"ח ועדת יצחקי ב-2006, והובא על ידי השרים לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות בכנסת בשני גלגולים (2008,2010). עתירה בנושא (בג"ץ 5525/07 איגוד לשכות המסחר נ' שר התעשייה, המסחר והתעסוקה) נמחקה ב-2010 מתוך הנחה כי הכנסת מטפלת בכך. עתה קם לתחייה מאמץ תיקוני כנמסר, אלא שאיננו יודעים את עתידו". (ההדגשה הוספה)

אין בפנינו כל מידע אשר יצביע כי הצעת התיקון תקודם בזמן הקרוב, בנוסח המוצע שהוצג, או בכלל.

כמו כן לא מצאנו כי נקבע מועד לדיון בעתירה.

66. בפנינו תביעות משנת 2007 אליהן הצטרפו במרוצת הזמן תביעות נוספות. סה"כ עומדות להכרעתנו כעת 25 תביעות שהגיע מועד ההכרעה בהן.

המדובר בדרישת תשלום דמי טיפול לתקופות עבר, שאף אם יתוקנו התקנות אין באמור כדי לקבוע גורל דמי הטיפול הנתבעות בתביעות שבפנינו.

במסגרת צו הביניים התבקש הבג"ץ להורות על הקפאת ההליכים התלויים ועומדים, אולם לא ניתן צו המורה כן.

67. לנוכח כל האמור, חרף הזהירות הנדרשת עת באים אנו לפסוק בשאלת תוקף דבר חקיקה במסגרת תקיפה עקיפה, איננו מוצאים כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה יש עוד להמתין להתקנתן של תקנות חדשות או לתוצאות העתירה התלויה ועומדת.

הכרעתנו מתייחסת כמובן, להליכים שבפנינו בלבד, ולזכאות התובעות לדמי הטיפול בסכומים ולתקופות שבכתבי התביעה בתביעות שבפנינו, זאת ותו לא.

68. משנדרשת הכרעתנו לצורך התביעות התלויות בפנינו לגביית דמי טיפול על פי התקנות על דרך תקיפה עקיפה, אין מקום לטענת התובעות לשיהוי.

69. נוסיף ונציין לצורך הכרעתנו, כי בנוסח התקנות הקיים העומד לבחינתנו אין דרישה או התייחסות לאופי פעילותו או זהותו של ארגון המעבידים האחר.

לפי דו"ח יצחקי, ההמלצה לפטור מתשלום דמי הטיפול למי שחבר בארגון מעבידים אחר מותנה בכך כי הארגון האחר מטפל ביחסי העבודה בענף העבודה אליו הוא משתייך לפי עיסוקו של המעביד.

אף בית הדין הארצי בפסק דינו בע"ע 19522-02-12 העלה את השאלה, מה יהא המצב כאשר תחום עיסוקו של ארגון המעבידים שונה לחלוטין.

בנוסח התקנות המוצע נדרש גם, כי ארגון המעסיקים יהיה צד להסכם קיבוצי ענפי תקף.

70. כפי שהוכח בפנינו מעדותו של מר אביאל קורן, כ- 25% מבין חברי הלשכה, חלק שאינו זניח, הינם מתחום התעשייה והייצור (ר' עדותו של מר קורן בעמ' 42 לפרוטוקול).

מטרותיה של הלשכה כמובא בתקנון הינן, בין היתר, פיתוח, קידום ועידוד המסחר, סחר החוץ, השירותים התעשייה ושאר ענפי הכלכלה וייצוג האינטרסים של חברי הלשכה ושל ענפי הכלכלה שבהם עוסקים חברי הלשכה.

כמו כן כלולה במטרות הלשכה המטרה של ייצוג חבריה לענפיהם וייצוג הסקציות הקיימות בלשכה, בנושא משק וכלכלה וכן בענייני יחסי עבודה ושכר, לרבות חתימה על הסכמים קיבוציים.

אין על כן לומר בענייננו, כי תחום עיסוק הלשכה שונה לחלוטין מתחום עיסוקן של התובעות.

71. באשר לנוסח התקנה המוצע, הדורש כי הארגון יהא צד להסכם קיבוצי ענפי תקף, דרישה זו הינה בגדר הצעה בלבד בשלב זה וככל שתתקבל, והתקנה תתוקן בנוסח זה, תהיה השלכתה ממועד התיקון ואילך.

72. לנוכח כל האמור, מסקנתנו הינה כי אין להחיל על הנתבעות בתביעות דמי הטיפול שבפנינו את הסייג של תקנה 3(11) לתקנות.

משקבענו כי לשכת המסחר, לה שילמו הנתבעות דמי חבר בתקופת חוב דמי הטיפול הנתבעות הינה ארגון מעבידים, ולא הוכח כי לא עוסקת היא בטיפול ביחסי עבודה, פטורות הנתבעות שבפנינו מתשלום דמי הטיפול הנתבעים, ודין התביעות להידחות.

73. התובעות תשלמנה תוך 30 יום שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ לכל אחת מהנתבעות הבאות:

לנתבעת 1 - ארז ריהוט תעשייתי בע"מ (המיוצגת ע"י עו"ד אורלי סחייק)

לנתבעת 16- קבוצת פיסו תעשיות בע"מ (המיוצגת ע"י עו"ד עידו אמיר)

לנתבעת 17 בן סימון תעשיות אלומיניום בע"מ (המיוצגת ע"י עו"ד בועז שפירא)

לנתבעת 18- אווא קפה בע"מ (המיוצגת ע"י עו"ד שחר הופמן)

לנתבעת 19– תפן פלסט בע"מ (המיוצגת ע"י עו"ד יואב אבן)

לנתבעת 21- ויסמן פרידמן פיתוח תעשיה בע"מ (המיוצגת ע"י עו"ד גולדנברג)

74. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ה, (02 יולי 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.