1. התובעת היא תאגיד רשום העוסק בין היתר בהשכרת רכבים לנהיגה עצמית בתנאי ליסינג (להלן: "התובעת" או "דורנט"). בעת הגשת התביעה הייתה התובעת נתונה בהליכי פרוק. התובעת הגישה תביעה בסדר דין מקוצר על סך 86,107 ₪ כנגד הנתבעים. הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הייתה לקוחה של התובעת, והנתבע 2 (להלן: "הערב") ערב לקיום התחייבויות הנתבעת כלפי התובעת. הצדדים הגיעו להסדר ולפיו ניתנה לנתבעים רשות להתגונן והתביעה עברה למסלול רגיל. על פי כתב התביעה, הנתבעת לא שילמה דמי שכירות בגין שתי מכוניות ששכרה ולכן הוגשה התביעה.
2. הצדדים הגישו ראיות מטעמם. התובעת הגישה תצהיר של הגברת חדוה דאר, מנהלת חשבונות ראשית בתובעת, וכן חוות דעת של השמאי, מר משה ברקוביץ לעניין הנזקים, שלטענת התובעת, נגרמו למכוניות. הנתבעים הגישו תצהירו של הערב אשר הוגש במסגרת הדיון בבר"ל. שני העדים עמדו לחקירה נגדית. לאחר סיום ההוכחות הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

טענות התובעת

1. ביום 17.5.06 נחתם הסכם לפיו שכרה הנתבעת מכונית מסוג פג'ו דגם 407 SR שנת ייצור 2007 (להלן: "המכונית הראשונה") לתקופה של 36 חודשים (להלן: "ההסכם הראשון"). לפי ההסכם הראשון התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת בגין המכונית הראשונה 36 תשלומים חודשיים רצופים בסך של 2,753 ₪ בתוספת מע"מ בכל 20 לחודש החל מיום 20.06.06 ובצירוף הפרשי הצמדה למדד, בנוסף לתשלום פיקדון בסכום השווה ל- 4 תשלומים חודשיים וסך נוסף של 6,899 ₪, ובסך הכל 18,641 ₪.
2. בנוסף נחתם ביום 17.5.06 הסכם נוסף לפיו שכרה הנתבעת מכונית מסוג פג'ו דגם 407 SR שנת ייצור 2007 (להלן: "המכונית השניה") לתקופה של 36 חודשים (להלן: "ההסכם השני"). לפי ההסכם השני התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת בגין המכונית השנייה 36 תשלומים חודשיים רצופים בסך של 2,779 ₪ בתוספת מע"מ בכל 20 לחודש החל מיום 20.06.06 ובצירוף הפרשי הצמדה למדד, בנוסף לתשלום פיקדון בסכום השווה ל- 4 תשלומים חודשיים וסך נוסף של 6,964 ₪.
3. להבטחת פרעון התשלומים המוסכמים מסרה הנתבעת לתובעת שטרי חוב בחתימתה, שטר אחד בסך של 114,588 ₪ להבטחת התשלומים בגין ההסכם הראשון, שטר חוב בסך של 115,668 ₪ להבטחת התשלומים בגין ההסכם השני.
4. בהסתמך על התחייבות הנתבעת והערב רכשה התובעת את המכונית הראשונה שמספרה 60-696-47 ואת המכונית השנייה שמספרה 60-697-47 ומסרה אותן לערב ביום 15.6.06.
5. לטענת התובעת, לאחר מועד החתימה על ההסכמים הוסכם בין הצדדים, כי דמי השכירות של ההסכם הראשון יעמדו על סך של 3,677 ₪ כולל מע"מ ודמי השכירות על פי ההסכם השני יעמדו על סך של 3,707 ₪ כולל מע"מ.
6. בנוסף טוענת התובעת כי הנתבעת התחייבה לשלם לתובעת תשלום מוסכם בגין כל קילומטר עודף מעבר לקילומטרז' השנתי המוסכם, ולשאת בכל התשלומים הכרוכים בשימוש במכוניות כמפורט במסמך התנאים הכללים המהווה חלק בלתי נפרד מהסכם השכירות.
7. לטענת התובעת הנתבעת הפסיקה את הוראת הקבע בטרם סיום תקופת השכירות. לטענתה בגין המכונית הראשונה שילמה הנתבעת 27 תשלומים חודשיים מתוך 36 תשלומים ובסך כולל של 99,279 ₪, וכן פיקדון כאמור בסך של 18,641.17 ₪. בשל אי תשלום דמי השכירות תפסה התובעת את המכונית הראשונה, בגין התפיסה חויבה הנתבעת בסך של 2,900 ₪. לאחר החזרת המכונית לתובעת היא בדקה אותה באמצעות שמאי מטעמה, כאשר בהתאם לבדיקתו, הנזקים הועמדו על סך של 4,459 ₪. בגין הנזקים למכונית חויבה הנתבעת בסך של 5,194.74 ₪.
8. עוד טוענת התובעת כי לסכום חובה של הנתבעת בגין המכונית הראשונה הוסיפה התובעת את סכום אופציית הרכישה שניתנה לנתבעת סך של 83,303 ₪ כולל מע"מ.
9. בהתאם להסכם זיכתה התובעת את הנתבעת בסכום הפיקדון בסך של 18,641.17 ₪. בנוסף זיכתה התובעת את הנתבעת בסכום מכירת המכונית הראשונה בסך של 68,000 ₪.
10. בגין המכונית השנייה שילמה הנתבעת לתובעת 27 תשלומים חודשיים מתוך 36 חודשים בסך כולל של 100,089 ₪ וכן פיקדון בסך של 15,754 ₪.
11. בשל אי תשלום דמי השכירות תפסה התובעת את המכונית השנייה, בגין התפיסה חויבה הנתבעת בסך של 2,900 ₪. לאחר החזרת המכונית לתובעת היא בדקה אותה באמצעות שמאי מטעמה, כאשר בהתאם לבדיקתו הנזקים הועמדו על סך של 1,161 ₪. בגין הנזקים למכונית חויבה הנתבעת בסך של 1,352.57 ₪.
12. לאחר קבלת המכונית השנייה נמצא, כי הנתבעת חרגה ב- 16,205 קילומטר מהקילומטראז' השנתי המוסכם, ועל כן חויבה בסך של 3,775.77 ₪.
13. עוד טוענת התובעת כי לסכום חובה של הנתבעת בגין המכונית השנייה הוסיפה התובעת את סכום אופציית הרכישה שניתנה לנתבעת סך של 83,742.72 ₪ כולל מע"מ.
14. בהתאם להסכם זיכתה התובעת את הנתבעת בסכום הפיקדון בסך של 18,754.88 ₪. בנוסף זיכתה התובעת את הנתבעת בסכום מכירת המכונית השניה בסך של 70,000 ₪.
15. לטענת הגב' דאר בתצהירה הנתבעת פנתה לתובעת ביום 8.10.08 וביקשה לקבל הצעת מחיר לצורך מכירתן של שתי המכוניות. לשם כך נערך לנתבעת היוון עסקה בקשר לשתי המכוניות ומסמך הפסקת עסקה בנוגע לכל אחת מהמכוניות. לאחר משלוח המסמכים הנתבעת או מי מטעמה לא יצרו קשר עם התובעת.
16. לטענת התובעת לאחר מימוש המכונית הראשונה נותר חוב בגינה בסך של 43,775 ₪. לאחר מימוש המכונית השנייה נותר חוב בגינה בסך של 42,332 ₪.

טענות הנתבעים

1. לטענת הנתבעים לאחר 24 חודשים שהנתבעת שלמה תשלומים חודשים לתובעת, הודיעה הנתבעת על רצונה לסיים את העסקה מאחר ושני המשתמשים לא עבדו עוד בשורות הנתבעת והרכבים עמדו ללא שימוש. לאחר מו"מ בין התובעת לנתבעת נמסר לנתבעת, כי התובעת מוכנה לקנות את הרכבים במחיר נמוך מאוד ממחיר השוק בנוסף לחילוט הפיקדון. על מנת להקטין את נזקיה פרסמה הנתבעת מודעות וערכה מספר פגישות בחיפוש אחר קונה שיקנה את הרכבים מרצון חופשי וישלם עבורם לפחות מחיר מחירון ויקטין את נזקי הנתבעת. בשלב מסוים מצאה הנתבעת מציע שרצה לקנות את הרכבים במחירים הולמים הנתבעת העבירה את נתוני הקונה לתובעת, על מנת שתאשרו והתובעת התעכבה במתן אישור לעסקה זמן בלתי סביר של שבועיים והמציע חזר בו מקניית הרכבים.
2. לטענת הנתבעים ביום 10.6.09 שלחה הנתבעת מכתב למנהלה המיוחד של התובעת בו סקרה את העובדות וביקשה לסיים את העניין בצורה נוחה ללא הליכים משפטיים. אך התובעת בחרה להתעלם ולהגיש את התביעה.
3. לטענת הנתבעים התובעת אינה יכולה להכשיר את המסמכים שלה לפי הסכם שהנתבעים לא חתמו עליו. כמו כן המדובר בחוזה אחיד, אשר לא הוצג אישור מבית משפט לחוזים אחידים לעניין תנאיו המקפחים.
4. לטענת הנתבעים ההסכם בו עסקינן במקרה הנדון הוא הסכם שכירות ולא עסקת ליסינג.
5. עוד טוענים הנתבעים כי על פי ההסכם מועד מימוש האופציה הוא בתום תקופה של 36 חודשים ובכפוף למתן הודעה בכתב של השוכר לדורנט על רצונו לממש את האופציה במהלך החודש ה- 34 לשכירות ותשלום סכום המימוש במועדו. לטענת הנתבעים התובעת לא צרפה מכתב או כל ראיה המעידה על רצונם לממש את האופציה, על כן יש להשמיט מהתביעה כל מרכיב או סכום המתייחס להפרשים בגין האופציה. לעניין זה מציינים הנתבעים כי לפי סעיף 24.1 לתנאים הכללים לא ניתן לממש אופציה כאשר יש הפרה.
6. לטענת הנתבעים בסיכומיהם לא צורף לכתב התביעה העתק חתום של התנאים הכללים ולא הוכח כי אלה אותם תנאים שהופיעו באתר התובעת במעמד חתימת ההסכם. עוד טוענים הנתבעים כי לא התובעת לא הוכיחה כי היא שומרת ומגנה על מסמכיה וכי המסמך של התנאים הכללים לא עבר שינוי. עוד טוענים הנתבעים כי מסמך זה אין לו מעמד של רשומה מוסדית.
7. לטענת הנתבעים על פי רישומי התובעת עבור הרכב הראשון שילמו פיקדון בסך של 18,641.17 ₪ ו- 99,279 ₪ תשלומים חודשיים, ובסך הכל סך של 117,920.17 ₪. כאשר על פי ההסכם היה עליהם לשלם סך של 114,469.74 ₪, על כן שילמו ביתר על הרכב הראשון סך של 3,450.43 ₪. בהתייחס לרכב השני ועל פי רישומי התובעת שילמו פיקדון בסך של 18,754.88 ₪ וכן סך של 100,089 ₪ דמי שיכורת ובסך הכל 118,843.88 כאשר על פי ההסכם היה עליהם לשלם סך של 115,550.82 ₪, מכאן ששילמו ביתר סך של 3,293.06 ₪.
8. לטענת הנתבעים הם לא חתומים על נספחים ה' ו' לתצהיר התובעת לעניין שינוי סכום השכירות, וכי אם רצתה התובעת לשנות היה עליה לציין ממתי השינוי וכן להחליף את שטרי החוב עליהם החתימה את הנתבעים ואשר גילמו את הסכומים שהתחייבו לשלם עבור הרכבים.
9. לטענת הנתבעים לא תבעו את התובעת בגין תשלומי היתר בשל העובדה, כי התובעת נמצאת בהליכי פירוק וכי עלות ההליך יותר גבוה מתשלומי היתר ששילמו.
10. עוד טענו הנתבעים כי אין לקבל את מרכיב התביעה בגין "מרחק עודף", שכן התובעת לא הראתה בדל ראיה למרחק העודף ואיך הוא חושב; לא נערכה מדידה של המרחק העודף; והאם המרחק העודף הוא של אחרים מטעם התובעת לאחר שאלה נמסרו לתובעת בימים 12.6.09 וה- 15.06.09.
11. בהתייחס לרכיב התביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב טוענים הנתבעים כי לא הובאה כל ראיה לקיום הנזק ולא הוכח קשר סיבתי בין התנהגות הנתבעים לנזקים שנגרמו לרכבים. עוד טענו הנתבעים כי יש להוציא מתיק בית המשפט את חוות דעת מומחה התובעת, אשר לא התייצב לדיון ההוכחות בתיק.
12. בהתייחס לעלויות תפיסת הרכב טענו הנתבעים כי התובעת לא הביאה בדל ראיה לגבי גובה דמי תפיסת הרכבים, ולא הוכיחה שהייתה פעולה מבצעית לתפיסת הרכבים, כאשר העדה מטעם התובעת העידה כי לא הייתה בעת תפיסת הרכבים ולא יודעת מה עלות התפיסה.
13. לטענת נתבעים יש להוציא מהתיק גם את תצהירה של הגב' דאר מטעם התובעת מאחר והיא לא חתמה או ערכה שום מסמך או הסכם שצורפו לתצהירה ולא יודעת לגבי המסמכים החתומים למי שייכות החתימות או מי ערך את ההסכמים. לטענת הנתבעים בהסכם מיום 17.5.06 כתוב בראשית ההסכם כי מי החתים את הנתבעים הוא אמיר כורי נציג התובעת. אך התובעת בחרה שלא להגיש תצהיר מטעמו.
14. עוד טענו הנתבעים כי התובעת צירפה לתצהיר עדותה הראשית חשבוניות לא חתומות שלא ידוע מועד הדפסתם ועריכתם ולא ידוע דרך שמירתם אצלה ומנסה להראות כי הנתבעים הסכימו כי המסמכים יהוו ראיה לכאורה שעה שהנתבעים מכחישים ושעה שהדין אוסר התניה על דיני הראיות. עוד מציינים הנתבעים כי סעיף 25.1 לתנאים הכלליים מתנה יחוס ערך חשבוניות בחתימה בידי מי שכהן כחשב התובעת. כאשר התובעת לא מקיימת התנאים שהיא עצמה קבעה.
15. לטענת הנתבעים חוק החוזים האחידים מונע התניה על הדין וסעיף 36 לפקודת הראיות מציב תנאים להכשרת רשומה מוסדית על מנת להוות ראיה לכאורה וכי התובעת לא עמדה בתנאים על מנת להוכיח זאת.

דיון והכרעה

1. הנתבעים אינם חולקים על כך כי הפסיקו לשלם לתובעת אך העלו טענות כאמור באשר לחבותם לשלם את הסכום הנתבע.

התביעה בגין רכיב האופציה

1. כחלק מגיבוש סכום התביעה חייבה התובעת את חשבונות הנתבעת בסכום שנקבע למימוש אופציה, ומאידך הפחיתה מהחוב את התמורה שהתקבלה ממכירת הרכב. הנתבעים טענו כאמור כי במקרה הנדון לא היה מקום למימוש האופציה.
2. הסעיפים הרלוונטיים לעניין מימוש האופציה הם סעיפים 6-7 להסכמים. בסעיף 6 להסכם, שכותרתו "אופצית רכישה" צוין כי לשוכר אופציה לרכישת המכוניות במחיר הנקוב בהסכם, ולאחר ניכוי הפיקדון ישלם השוכר את הסכום הנקוב בהסכם.
3. בסעיף 7 להסכם, שכותרתו "מועד מימוש האופציה" צוין כי "מועד מימוש האופציה הוא בתום החודש ה- 36 בכפוף למתן הודעה בכתב של השוכר לדורנט על רצונו לממש את האופציה במהלך החודש ה- 34 לשכירות ותשלום סכום המימוש במועדו".
4. לעניין מימוש האופציה אני מקבלת את טענות הנתבעים כי לא ניתן לכלול את הסכום שנקבע למקרה של מימוש אופציית הרכישה במסגרת סכום החיוב של הנתבעים.
5. מעיון בהסכם בין הצדדים עולה כי לא הייתה חובה על הנתבעים לרכוש את הרכבים והתובעת הייתה צריכה לצפות אפשרות של אי מימוש האופציה. עוד אציין כי אפשרות רכישת הרכב על פי סעיף האופציה ניתנת בידי השוכר רק במקרה בו יקיים השוכר את מלוא התחייבויותיו על פי ההסכם, וכן יודיע לתובעת בכתב במהלך החודש ה- 34 כי ברצונו לממש את האופציה. במקרה הנדון היות והנתבעים לא עמדו בתשלומים, ולא הגיעו לשלב של 34 חודשי שכירות, ואף לא הודיעו כי ברצונם לממש את האופציה, הרי שעל פי תנאי ההסכם לא היו זכאים למממש את האופציה.
6. מכאן שתביעתה של התובעת בגין רכיב האופציה עבור שני הרכבים בסך של 83,303.33 ₪ בגין המכונית הראשונה, ובסך של 83,742.72 ₪ בגין המכונית השנייה, ובסך הכול בסך של 167,046.05 ₪, עולים על סכום התביעה שהוא בסך של 86,107 ₪. לאור כל האמור והיות וסכום האופציה אשר מומשה על ידי התובעת עולה על הסכום הנתבע, די בכך כדי לסיים הדיון בתביעה. על אף האמור אתייחס להלן לרכיבי התביעה וטענות הנתבעים ביחס אליהן.

שינוי גובה דמי השכירות

1. בהתייחס לטענת הנתבעים לפיה הם אינם חתומים על מסמכים ה' ו' לעניין שינוי גובה דמי השכירות, אני קובעת כי דין הטענה להידחות. ראשית, טענה זאת לא הועלתה על ידי הנתבעים לכל אורך חודשי השכירות, דבר הפועל לרעת הנתבעים והמצביע על הסכמתם לשינוי הסכום. שנית, הנתבעים אשר היו מודעים להסתמכות התובעת על מסמכים אלו לא טענו בתצהירו של הערב כי הוא אינו חתום על מסמכים אלו. יתרה מכך, הנתבע אישר בעדותו כי בנוסף אליו גם אחיו, שהוא מנהל בחברה, יש לו זכות חתימה (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 1-13) אך הנתבעים לא טרחו להגיש תצהיר מטעמו המגבה את הטענה כי הנתבעת או מי מטעמה לא חתמו על השינוי הנטען.

הטענה לחוזה אחיד ואי תחולת התנאים הכללים

1. באשר לטענה כי המסמך עליו הוחתמו הנתבעים הוא מסמך המהווה חוזה אחיד וכי התנאים הקבועים בו הם תנאים מקפחים, אני קובעת כי יש לדחות הטענות.
2. אני מקבלת את טענת התובעת כי אין די לטעון כי המדובר בחוזה אחיד, אלא יש להוכיח כי יש בתנאים שנקבעו משום קיפוח לקוחות או יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח הלקוחות.
3. בהתייחס לטענת הנתבעים כי הקביעה בהסכם לפיה מסמכי החשבונות של התובעת יהוו ראיה לכאורה יש בה התניה על דיני הראיות והיא תניה אסורה ומקפחת, הטענה נדחית. אין די בהעלאת טענה סתמית כי הסתמכות התובעת על מסמכי הנהלת חשבונותיה כראיה לכאורה היא תניה המקפחת את הנתבעים, ועל הנתבעים להוכיח כיצד יש בה לקפח אותם. במקרה הנדון, הנתבעים לא טענו כי המדובר במסמכי חשבונות שאינם נכונים, כי החישוב אינו נכון (מעבר לטענה שנדחתה לעיל לעניין שינוי גובה דמי השכירות החודשי) ולא הביאו כל ראיה התומכת בטענתם כי חישובי התובעת אינם נכונים ואינם מהימנים. יתרה מכך, הנתבעים לא טרחו לחקור את הגב' דאר על מסמכי הנהלת החשבונות ככל שהייתה להם טענה כלפי אופן חישוב סכום התביעה.
4. באשר לטענת הנתבעים לגבי אי תחולת מסמך "התנאים הכללים", אף דין טענה זאת להדחות. על גבי ההסכמים עליהם חתמו הנתבעת והערב צוין בסעיף 9, כי ההתקשרות בין הצדדים מבוססת על הוראות האמורות בתנאים הכללים וכי השוכר מתחייב, כי לפני חתימתו על ההסכם קרא והבין את הכתוב בתנאים הכללים המופיעים באתר האינטרנט של החברה והסכים לתוכנם. עוד צוין כי חתימתו על ההסכם כמוה כחתימה על מסמך התנאים הכלליים, אשר האמור בהם מחייב את השוכר לכל דבר ועניין כאילו חתם עליהם. עוד צוין כי תוך 7 ימים מקבלת הרכב מתחייב השוכר להשיב לתובעת העתק של אחד התנאים הכלליים חתום כדין, אך גם במידה ולא יעשה כן לא יהיה בכך כדי למעט מתוקפם המחייב של הכללים.
5. במקרה הנדון הנתבעים טוענים כי התובעת לא הוכיחה כי מסמך התנאים הכללים הוא המסמך שהיה בתוקף. טענה זאת נדחית. בהתאם להסכם הנתבעים הצהירו כי קראו והם מאשרים את מסמך התנאים הכלליים. ככל שלטענת הנתבעת המסמך שצורף אינו המסמך שהיה בתוקף במועד החתימה היה עליה להוכיח זאת ולא להעלות טענות בעלמא. אין די בטענה כי המדובר במסמך "תנאים כללים" שונה אלא יש לפרט מהו השוני וכיצד יש בו לפגוע בנתבעים.

הטענה לחיפוש קונה לרכבים

1. ראשית אציין כי טענת הנתבעים כי הודיעו לתובעת על הפסקת הוראת הקבע מאחר ושני המשתמשים לא עבדו אצל הנתבעת והם עמדו ללא שימוש, אינה מהווה טענה המצדיקה הפרת ההסכם עם התובעת. בהתאם להסכם נקבע כי תקופת השכירות היא ל- 36 חודשים. בהתאם למסמך התנאים הכלליים לא נקבע כי קיימת לנתבעת אפשרות לבטל את הסכם השכירות טרם חלוף המועד של 36 חודשים, זאת כאשר בסעיף 7.4 לתנאים הכללים צוין כי "השוכר מתחייב לשלם את דמי השכירות במלואם גם אם לא ישתמש במכוניות כולן או מקצתן במשך תקופת השכירות או כל חלק ממנה מכל סיבה שהיא. השוכר לא יהיה זכאי במקרה כזה להפחתה של דמי השכירות....". מכאן שהנתבעים לא יכלו על פי שיקול דעתם להפסיק את תקופת השכירות, והפסקת התשלומים מהווה הפרה של ההסכם וזאת בהתאם לסעיף 24 לתנאים הכללים.
2. בהתייחס לטענת הנתבעים כי על מנת להקטין את נזקם חיפשו קונה לרכבים, ומצאו אדם שחזר בו מכוונתו לקנות את הרכב, בשל התנהלותה של התובעת, המדובר בטענה שהועלתה על ידי הנתבעים באופן כללי ללא פירוט פרטי המציע, פרטי העסקה, הסכומים בהם הסכים הקונה לרכוש את הרכבים. במכתב שצורף לתצהירו של הערב טענה הנתבעת כי פרסמו מודעה למכירת הרכבים, אך מודעה זאת לא צורפה לראיות הנתבעים על מנת לתמוך בטענתם. כמו כן הנתבעים לא העידו את האדם שלטענתם היה מעוניין לקנות את הרכבים, ולא הציגו את המסמך הנטען שהועבר לתובעת עם נתוני הקונה או כל תכתובת רלוונטית אשר יכולה לתמוך בטענתם בעניין זה. לעניין זה טען הערב בעדותו כי החשב של החברה שלח מכתבים, אך אישר כי לא ביקש ממנו להעיד עבורו בבית המשפט, דבר אשר בנסיבות העניין פועלת לחובת הנתבעים (ראו עדותו בעמוד 6 לפרוטוקול שורות 24-31, ועמוד 7 שורות 26-30).
3. בהתייחס למכתבים שצורפו לתצהירו של הערב ואשר נשלחו לתובעת, אני מקבלת את טענת התובעת כי המדובר במסמכים מאוחרים שנכתבו על ידי הנתבעים מספר חודשים לאחר שהנתבעת כבר ביטלה את הוראת הקבע ולאחר שנשלחו לנתבעת מכתבי דרישה מטעם התובעת.
4. עוד אציין כי אני מקבלת את טענת התובעת כי במקרה הנדון הנתבעים לא הצליחו להוכיח את טענתם כי קיבלו אישור מהתובעת לבטל את הוראת הקבע. לעניין זה טען הנתבע בחקירתו כי פנו למר פישר עמית, מנהל בתובעת, והוא אישר לנתבעים להביא קונה שיקנה את הרכב. הנתבע לא הציג כל מסמך מטעם התובעת המאשר לבטל את העסקה וציין בעדותו כי הוא אינו זוכר אם יש בידיו מסמך כזה (עמוד 4 לפרוטוקול שורות 5-26).
5. בסופו של יום התובעת מכרה את המכונית הראשונה בסך של 68,000 ₪ ואת המכונית השניה בסך של 70,000 ₪. הנתבעים לא הצליחו להוכיח כי ההצעות שהציע הקונה הפוטנציאלי היו הצעות גבוהות יותר וכי מכירת הרכבים על ידי התובעת הסבו לנתבעים נזקים.
6. מכאן והיות והנתבעים לא היה רשאים לבטל את הוראת הקבע, והיה עליהם להמשיך לשלם את דמי השכירות, יש לחייבם במלוא סכום חודשי השכירות שלא שולמו.

הטענה לעניין עלויות תפיסת הרכבים

1. בהתייחס לטענת הנתבעים כי התובעת לא הוכיחה את עלות תפיסת הרכבים ולא צירפה שום הוכחה לסכום הנתבע, הטענה מתקבלת. התובעת לא טרחה לצרף שום מסמך המעיד על עלות תפיסת הרכבים. עדת התובעת הגב' דאר אישרה בעדותה כי לא הייתה במעמד תפיסת הרכבים וכי לא צירפה חשבונית לגבי עלות תפיסת הרכבים (עמוד 3 לפרוטוקול שורות 1-6). על כן רכיב התביעה בגין עלויות תפיסת הרכבים בסך כולל של 5,800 ₪ נדחית.

טענת הנתבעים לגבי מרכיב התביעה בגין מרחק עודף

1. הנתבעים טענו כאמור כי התובעת לא הראתה בדל ראיה למרחק העודף וכן איך חושב המרחק העודף והאם הוא נגרם לאחר שהרכבים נמסרו לתובעת. דין טענה זאת להדחות. לתצהירה של הגב' דאר צורפו חשבונית וכן פירוט הקילומטרים במכונית בגינו נעשה חישוב הקילומטרים העודף. הנתבעים לא טרחו לחקור את הגב' דאר בעניין זה על תצהירה. ועל כן לא סתרו את האמור בתצהירה ואופן חישוב הקילומטרים העודפים.

טענות הנתבעים ביחס לתצהירה של הגב' דאר ושמאי התובעת

1. טענות הנתבעים כלפי תצהירה ועדותה של הגב' דאר אין בהם ממש. העובדה כי העדה לא הייתה נוכחת ולא נטלה חלק בחתימת ההסכמים, אינה מעלה ואינה מורידה משום שאין מחלוקת כי הנתבעים לא המשיכו בתשלומים לתובעת וכי המחלוקת היא באשר לחבותם לשלם וזאת בשל הטענות המפורטות לעיל אליהם נעשתה התייחסות כאמור.
2. בהתייחס לטענות הנתבעים בסיכומיהם לגבי הוצאת חוות דעתו של השמאי מטעם התובעת, הרי שדין הטענה להידחות. תקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 קובעת, כי בעל דין המבקש לחקור מומחה שהגיש חוות דעת יודיע על כך לבית המשפט ולשאר הצדדים שלושים יום לפחות לפני המועד שנקבע לשמיעת הראיות או בתוך 7 ימים מקבלת חוות הדעת לפי המאוחר. בנסיבות העניין בהן הנתבעים לא הגישו בקשה לחקור את המומחה, הרי שלא הייתה עליו חובה להתייצב לדיון ההוכחות. על כן והיות והמומחה לא נחקר על חוות דעתו ולא הוגשה חוות דעת נגדית מטעם הנתבעים יש לקבוע כי חוות דעתו לא נסתרה.
3. בהתייחס ליתר רכיבי התביעה לעניין החלפת פנס איתות ונסיעות בכביש 6 (סעיף 28 לתצהיר התובעת), הסבת דוחות (סעיף 20 לתצהיר התובעת) - הנתבעים לא הכחישו חובם ולא חקרו עדת התביעה לעניין זה. על כן אני מוצאת כי התביעה בגין רכיבים אלו הוכחה ולא נסתרה על ידי הנתבעים.

סוף דבר

1. בשים לב לכך כי סכום מימוש האופציה של הרכבים עולה על הסכום הנתבע, אזי יש לדחות התביעה.
2. התובעת תשלם הוצאות הנתבעים בסך של 1,500 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪.

ניתן היום, ‏י"א כסלו תשע"ג, ‏25 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.