לפני תביעת התובע – עורך דין - לתשלום שכר טרחתו.

מבוא – רקע עובדתי שאינו שנוי במחלוקת –

1. התובע הינו פרופסור למשפטים ועורך דין.
2. הנתבעת 1 היא בת הדוד של המנוחה ייטי שפר ז"ל (להלן:"המנוחה") ולאחר פטירת המנוחה טענה כי הינה יורשת המנוחה. הנתבעת 2 הינה בתה של הנתבעת 1.
3. אין חולק כי לאחר פטירת המנוחה, התחוור לנתבעת 1 כי גברת בשם ברייפמן הניה טענה שהיא אוחזת בידה צוואה של המנוחה המורישה לה את מרבית רכושה.
4. אין חולק כי הנתבעת 1, סברה שנפלו פגמים בצוואה ומשכך, ביקשה להתנגד לה ולבטלה, באופן שיקבע, בסופו של יום, כי היא יורשת המנוחה.
5. אין חולק כי הנתבעות פנו אל התובע בבקשה לשכור שירותיו כמייצג בהתנגדות כאמור.
6. אין חולק כי ביום 12/7/2002 חתמו הנתבעות על הסכם שכר טרחה המופנה אל התובע ולפיו הן – "ביחד ולחוד" שוכרות את שירותיו לשם הגשת ההתנגדות.

אין חולק כי במסגרת הסכם זה קיימות שתי חלופות לתשלום שכר הטרחה:

בהתאם לחלופה הראשונה- שכר טרחת התובע יהיה בסך 35,000 דולר ארה"ב ועוד 2,000 דולר ארה"ב לכל ישיבה בבית משפט או בפני הרשם לענייני ירושה וכן, בנוסף סך 5,000 דולר ארה"ב בגין סיכומים בכתב. עוד הוסכם כי על הסכומים יתווסף מע"מ כדין .

בהתאם לחלופה השנייה – נקבע בהסכם כי :

"ואולם, שכר טרחתך לא יעלה על מחצית מהסכום שייפסק לזכותנו, או שיינתן לנו או שיגיע לידינו, מתוך כספי העיזבון, בתוספת מע"מ בשיעור שיהיה נהוג במועד התשלום. תנאי זה יחול רק באם נפעל לפי עצתך. בכל מקרה שנתפשר ו/או נבטל את ההתנגדות ו/או נעשה וויתור כלשהו ו/או נפסיק את הטיפול בתיק , שלא על דעתך נשלם לך מייד את שכר הטרחה במלואו."

בנוסף הוסכם כי ההסכם חל רק על הדיונים בפני הרשם לענייני ירושה ובבית המשפט לענייני משפחה בהתנגדות בלבד ולא בפני כל ערכאה ומוסד אחרים.

(להלן:"הסכם שכר הטרחה הראשון").

1. אין חולק כי לאחר קיום 5 דיונים בהתנגדות, ניתן ביום 3/7/06, פסק דין על ידי בית המשפט לענייני משפחה במסגרתו בוטלה הצוואה ככל שהיא נוגעת לגב' ברייפמן.

בהקשר זה יודגש כי החלקים בצוואה אשר התייחסו ליורשים אחרים- נותרו בתוקפם ומשכך, בהתאם לצוואה, צווה לכל אחד משני ילדיה של הנתבעת 2 סך 7,500 דולר ארה"ב ולשכנת המנוחה – הגב' דינה שלי - סך 15,000 דולר ארה"ב.

1. אין חולק כי הגב' ברייפמן הגישה ביום 17/10/06 ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב ומספרו עמ"ש 520-09-07 (מספר ישן עמ 1249/06).
2. אין חולק כי ביום 30/11/2006 נחתם על ידי הנתבעת 2, בשמה ובשם הנתבעת 1, הסכם שכר טרחה במסגרתו שכרו הנתבעות "ביחד ולחוד" את שירותי התובע לשם ייצוגן בבית המשפט המחוזי . עוד נקבע בהסכם כי :

"שכר טרחתך יהיה בסך של 10,000 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ. סכום זה יכלול את ההוצאות שנפסקו לטובתנו בתע' 1920/03 ואשר ייפסקו בעמ' 1249/06. ואולם, בכל מקרה לא יעלה שכר טרחתך על 7,500 דולר בתוספת מע"מ בנוסף להוצאות כאמור".

(להלן:"הסכם שכר הטרחה השני")

1. אין חולק כי ביום 27/11/06 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי, פסק דין לפי סעיף 79א' לחוק בתי משפט ולפיו חוייבו הנתבעות לשלם לגב' ברייפמן סך 55,000 ₪ מבלי שהוקנתה למי מהן זכות בעיזבון המנוחה.
2. אין חולק כי הנתבעות, באמצעות התובע, הגישו בקשה לביטול פסק הדין וכן, בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
3. אין חולק כי, כפועל יוצא מההליכים הנ"ל, ביטל בית המשפט המחוזי את פסק הדין וכי ביום 6/10/08, במסגרת דיון בפני בית המשפט המחוזי, ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין כלל הצדדים לדיון ובהתאם לו :
   1. לגברת בריפמן ניתן סכום של 50,000 ₪ מתוך עיזבון המנוחה.
   2. לנתבעת 1 הועברו יתרת כספי העיזבון וכן, הועברה דירת העיזבון ברחוב איינשטיין 4 ב' בלוד, אשר היתה מושכרת באותה עת בדמי שכירות חודשיים.

במאמר מוסגר הנני מוצאת להדגיש, כבר בשלב זה, כי – בניגוד לאמור בסעיף 8 לסיכומי הנתבעות- עיון בהסכם הפשרה האמור, מעלה כי מנהלת העיזבון העבירה מתוך כספי העיזבון את הסך האמור לגברת ברייפמן ואילו את יתרת כספי העיזבון היא העבירה לנתבעת 1 באמצעות התובע כמפורט להלן בסעיף 14. לאור האמור, הרי שטענת הנתבעות ולפיה מתוך הסכומים אשר הועברו כמפורט להלן בסעיף 14, יש גם לנכות את הסכום אשר הוטל על הנתבעות לשלם לגב' ברייפמן, מעבר לכך שהועלתה לראשונה בסיכומים, הרי שגם לגופה - אין ממש.

1. אין חולק בין הצדדים כי שווי מחצית מזכויות הנתבעת 1 בהתאם להסכם הפשרה, פחות משכר הטרחה לו זכאי התובע בהתאם לחלופה הראשונה בהסכם שכר הטרחה הראשון ומשכך, אין חולק כי נקודת המוצא לדיון- בהקשר להסכם שכר הטרחה הראשון - נסבה על טענת התובע ולפיה הוא זכאי למחצית מהזכויות אשר קיבלו הנתבעות ובמסגרת זו אחת השאלות לדיון- כפי שיפורט להלן – נסבה על פרשנות חלקו השני של הסכם שכר הטרחה הראשון.
2. אין חולק כי ביום 25/12/08 הועבר לתובע על ידי מנהלת עיזבון המנוחה שיק על סך 63,361 ₪ וזאת, בגין חלקה של הנתבעת 1 בעיזבון המנוחה. אין חולק כי – לאור טענת התובע ולפיה מנהלת העיזבון העבירה בנוסף לנתבעת 1 סך 3,750 ₪ בגין שכר דירה וטענתו ולפיה הוא זכאי למחצית מהסכומים האמורים בתוספת מע"מ- קיזז התובע לטובתו סך של 38,757 ₪ (כולל מע"מ) והעביר לנתבעת 1 את יתרת התשלום ממנהלת העיזבון בסך של 24,504 ₪ (לאחר קיזוז סך 3,750 ₪ אשר הועבר לנתבעת 1 במישרין). סכום זה הועבר בחלקו בשיק ביום 25/12/08 על סך 22,821 ₪ ויתרתו על סך 1,683 ₪ בשיק ביום 28/12/08.
3. אין חולק כי דירת העיזבון נמכרה ביום 5/11/09 תמורת סך של 265,000 ₪, אשר בהתאם להסכם המכר שולם בשני תשלומים האחד ביום 2/11/09 על סך 80,000 ₪ והשני ביום 7/1/10 בסך 185,000 ₪.
4. מהמקובץ בסעיפים 12,14 ו – 15 עולה כי – אין חולק שבסך הכל קיבלה הנתבעת 1 בגין חלקה בעיזבון המנוחה סך של 328,361 ₪ וכן, תשלום בסך 3,750 ₪ בגין דמי שכירות דירת העיזבון והכל לאחר העברת התשלום בסך 50,000 ₪ לגב' ברייפמן וכן, העברת התשלומים לפי סעיף 7 לעיל.
5. אין חולק כי התובע קיבל לידיו סך 10,000 ₪ אשר נפסקו לטובת הנתבעות כהוצאות בסיום ההליך בערכאה הראשונה לטובת הנתבעות.

טענות הצדדים:

1. לטענת התובע , בהתאם להסכם שכר הטרחה הראשון, הוא זכאי למחצית מתמורת הדירה בסך של 132,500 ₪ העומד בצירוף מע"מ והפרשי ריבית על סך 154,679 ₪. כמו כן, הינו זכאי למחצית מדמי השכירות אשר נגבו בגין השכרת דירת העיזבון מיום 20/10/08 ועד לחודש דצמבר 2009 בסך 9,583 ₪, העומד בצירוף מע"מ וריבית על סך 11,527 ₪ . משכך, תובע התובע סך כולל של 166,206 ₪, בהתאם להסכם הראשון.

התובע מוסיף וטוען כי, בהתאם להסכם שכר הטרחה השני, הוא זכאי לקבל סך 7,500 דולר בתוספת מע"מ, סכום זה מסתכם בסך של 32,617 ₪ כולל מע"מ.

בסה"כ, לטענת התובע, הוא זכאי לתשלום יתרת שכר טרחתו, בהתאם לשני הסכמי שכר הטרחה, בסך כולל של 198,823₪.

התובע מוסיף ומציין כי אין בתביעתו בכדי לכלול את שכר הטרחה המגיע לו בגין הליכים נוספים אשר ניהל ובכלל זה- בקשה לביטול פסק דין, יצוג בבית משפט העליון וייצוג בהוצאה לפועל.

יצוין שבמענה לטענות הנתבעות, טוען התובע כי, אין לו היכרות אישית עמוקה עם הנתבעות ובוודאי שאינה כזו העולה כדי קשרים כמעט משפחתיים. עוד הוא טוען כי בתחילה סירב לפניית הנתבעת 2 לקבל על עצמו את הייצוג ואולם, לאחר זמן היא פנתה אליו שוב וחזרה וביקשה שיקבל על עצמו את הייצוג בתיק וזאת לאחר שפנתה למספר עורכי דין ואלו דורשים שכר טרחה גבוה מראש, תוך שהם אינם מסכימים להצעתה ולפיה יקבלו אחוזים גבוהים מהזכייה. בנסיבות אלו, לטענתו, הסכים לקבל על עצמו את הייצוג ויתרה מכך, הסכים לנסח את הסכם שכר הטרחה באופן שלא יהיה בו משום סיכון על הנתבעות לתשלום ככל שלא יקבלו דבר בסופו של יום. לטענת התובע, שני הסכמי שכר הטרחה נחתמו תוך הסכמת הנתבעות והבנתן את תנאיהם. בנסיבות אלו, לטענת התובע, הרי שהנתבעות חבות לו את שכר הטרחה ביחד ולחוד בהתאם להתחייבותן.

1. הנתבעות מנגד טוענות ראשית, כי הנתבעת 2 אינה יורשת ו/או זכאית על פי הצוואה ו/או על פי הדין בעיזבון המנוחה ומשכך, לא היה מקום לצרפה להליכים המשפטיים הנסבים על עיזבון המנוחה מלכתחילה. זאת ועוד, בנסיבות אלו, לא היה מקום להחתימה על הסכם שכר הטרחה ואין מקום לחייבה בתשלום שכר הטרחה, בהינתן שממילא לא זכתה לדבר בהתאם להסכם הפשרה . הנתבעת 2 מוסיפה וטוענת כי חתימתה על הסכמי שכר הטרחה נעשתה בעבור אמה, הגם שאינה אפוטרופסית של אמה וזאת, בנסיבות בהן אמה הינה חולת אלצהיימר ומשכך, לא ידעה את פרטי ההתקשרות לאור גילה ומצבה. בנסיבות אלו, לטענת הנתבעת 2 הרי שאין לחייבה באופן אישי מכח חתימתה.

הנתבעות מוסיפות וטוענות כי הסכמי שכר הטירחה נחתמו בנסיבות של עושק, הטעייה, מצגי שווא וכפיה, בשעה שהנתבעות סומכות על התובע, לאור היכרותן האישית עמו ובשעה שהנתבעת 1, אשר אינה יודעת עברית והיא חולת אלצהיימר, לא הבינה את תוכנו של ההסכם הראשון וכלל לא חתמה על ההסכם השני.

יתרה מכך, לטענת הנתבעות, בעת חתימתן על הסכם שכר הטרחה התחייב בפניהן התובע כי מדובר במסמך פורמאלי וכי בסיכומו של דבר ידרוש מהן שכר טרחה סמלי בלבד.

זאת ועוד, לטענת הנתבעות, ייצוגן על ידי התובע לקה ברשלנות אשר איפשרה לגב' ברייפמן ליטול סך 45,000 ₪ מתוך חשבון הבנק של המנוחה וכן, כפועל יוצא ממנה, הן חוייבו בהוצאות בסך 7,500 ₪ .

יצויין כי במסגרת סיכומיהן מוסיפות הנתבעות וטוענות כי שכר הטרחה המגולם בהסכמים אינו סביר באשר הוא מהווה סך השווה ל – 87% מכלל הכספים אשר קיבלה הנתבעת 1.

בנסיבות אלו- לטענת הנתבעות - דין ההסכמים בטלות ויש לדחות את תביעת התובע ולחילופין – לכל היותר- לזכות את התובע בשכר טירחה ראוי בגין טיפולו וזאת, בניכוי הסכומים אשר קיבל לרבות סך 10,000 ₪ אשר התקבלו על ידו בגין הוצאות אשר נפסקו לטובת הנתבעות בערכאה הראשונה.

הדיונים :

1. בדיונים אשר התקיימו בפני העידו – התובע בעצמו וכן, אחותו- הגב' חנה דיין וכן, הנתבעת 2.
2. יצויין כי דיוני ההוכחות התקיימו בשני מועדים- הראשון ביום 1/9/13 במסגרתו נשמעו עדי התובע ובמעמדו נקבע מועד נוסף ליום 9/9/13 אשר נקבע לשם חקירת הנתבעת 2. אציין כי במסגרת החלטתי הדוחה את המשך ההוכחות כאמור, נקבע מפורשות כי הדיון נקבע לשם חקירת הנתבעת וכי המועד נקבע לאור הצהרת התובע ולפיה ידרש לו פרק זמן של 45 דקות לשם חקירתה.
3. בפתח הדיון השני – ביום 9/9/13 טען ב"כ הנתבעות כי גם הנתבעת 1 הגישה תצהיר עדות ראשית והפנה להודעה בדבר צירוף תצהירי הנתבעות אליה צורף- גם תצהיר הנתבעת 1 אשר הוגש בתמיכה לבקשה למתן רשות להתגונן.
4. התובע התנגד לטענת ב"כ הנתבעות וטען כי תצהירה של הנתבעת 1 לא הוגש כתצהיר עדות ראשית בתיק ומשכך, כי הוא אינו מתכוון לחקור את הנתבעת 1.
5. במסגרת החלטתי, אשר ניתנה במעמד הדיון, קבעתי – מטעמים כפי שפורטו בהחלטתי- כי הואיל ולטענת התובע לא קיים תצהיר עדות מטעם הנתבעת 1 ומשכך, אין הוא מבקש לחקור אותה – הרי שאינני נדרשת להכריע- בשלב זה, בשאלה האם קיים תצהיר כאמור אם לאו. יחד עם זאת, ציינתי כי הנני סבורה שיש ממש בטענת התובע ולפיה לא צורף תצהיר הנתבעת 1 כתצהיר עדות ראשית בתיק וכי חיזוק לכך ניתן אף למצוא בהחלטה אשר ניתנה בסיום הדיון מיום 1/9/13, במסגרתו כאמור הובהר מפורשות כי הדיון הנוסף נקבע רק לשם חקירת הנתבעת 2 ואף הוקצב זמן לחקירה זו.
6. לאור האמור – במועד הדיון אשר נקבע ליום 9/9/13 נחקרה הנתבעת 2 בלבד בדבר תצהירה.
7. בהשלמה להחלטתי לעיל, הנני מוצאת להוסיף ולציין כי ממילא, במסגרת סיכומיהן לא הפנו הנתבעות לתצהיר הנתבעת 1 וכן, לא טענו טענות הנסבות על תוקף תצהיר זה ומשכך, אינני נדרשת להכרעה באשר למשקלו הראייתי וקבילותו.

הכרעה:

1. בחינת טענותיהם של הצדדים מעלה כי ראשית יש לדון בשאלת תוקפם של ההסכמים בשים לב- בין היתר - לרקע ולנסיבות חתימתם. לאחר בחינת השאלה האמורה וככל שאקבע כי ההסכמים תקפים – הרי שאדרש לבחינת פרשנותם של ההסכמים והמשמעות הכספית הנובעת מהם.
2. היכרותם המוקדמת של הצדדים –

כאמור, הצדדים חלוקים באשר לטיב היכרותם ואיכותה טרם קבלת ייצוג הנתבעות על ידי התובע. יצויין כי המחלוקת האמורה נסבה בין הצדדים הואיל ולטענת הנתבעות, היכרותן המוקדמת עם התובע הובילה ליחסי אמון מיוחדים אשר היו קיימים בין הצדדים. בהקשר זה טוען התובע כי הוא ובעיקר אחותו – הכירו את המנוחה והיו עמה בקשרים הדוקים ואולם, היכרותו עם הנתבעות הייתה מצומצמת ובוודאי לא חברית או משפחתית כנטען על ידי הנתבעות.

לאחר שבחנתי הראיות בתיק, אינני סבורה כי הוכח דבר קיומה של היכרות מוקדמת, חברית ומיוחדת בין הצדדים, באופן אשר יש בו בכדי להצדיק אמון מיוחד של הנתבעות בתובע.

כך, בתמיכה לטענתו בדבר העדר יחסי קרבה העיד התובע בעמוד 15 שורות 1-2:

"לא היתה קרבה בין משפחתנו לבין משפחת הנתבעות. אחותי היתה באה למנוחה, עוזרת לה, ולפעמים פוגשת את הנתבעות."

תמיכה לעדותו של התובע כאמור ניתן למצוא בעדות אחותו- הגב' דיין, בעמודים 23-24, שורות 26-6:

"ש. אף פעם לא היתה בבית שלך?

ת. לא. אף פעם. אני גם לא הייתי אף פעם בבית של סבינה. בבית של פפי הייתי בחודש ימים, אחרי שיטי אושפזה בבית חולים ופפי יצאה ולקחה אותה אליה כדי לטפל בה ואז במשך חודש ימים בערך באתי אליה לבקר אותה וגם פעם אחת באתי לקחת את יטי לביקור רופא.

ש. הייתם מתראים כי הייתם קרובים שכנים וחברים?

ת. לא מדויק. אח של יטי היה שכן שלנו. אם איני טועה הוא נפטר בערך ב-1970 ועוד לפני זה הם עברו לגור במקום אחר. מפעם לפעם בזמנו ראיתי את פפי עולה ואני מניחה שדיברנו. יכול להיות שראיתי את נתבעת 1 כילדה, לא שהיו יחסים. גרנו למטה, אמי נהגה להשאיר את הדלת פתוחה, את אחיה של יטי הכרתי. כשפפי ראתה אמי ודיברה ואני מניחה שראיתי. יטי גרה בשכונה אחרת בערך מרחק של כמה מאות מטרים. כאשר פגשתי את פפי היה כשיטי חלתה, די סמוך לפטירתה, פפי היתה מגיעה עם אוכל. אבי היה בדיור מוגן בראשון ונהגתי אחת לחודש לבקר את יטי בעיקר אחרי שאמי נפטרה.

ש. גם את פפי?

ת. לא. אף פעם לא הייתי בביתה של פפי. לא לפני ולא אחרי שיטי נפטרה."

זאת ועוד, גם מתוך עדותה של הנתבעת 2 ניתן למצוא תימוכין לטענתו זו של התובע. כך, בעדותה בעמוד 32 שורות 27-28 העידה:

"ש. אני אומר שראית אותי בפעם האחרונה בגיל 8?

ת. שמעתי עליך מדודה שלי וגם ראיתי אותך כמה פעמים, אתה לא זוכר. "

אשר על כן, הנני סבורה כי הנתבעות לא הוכיחו קיומם של יחסי קרבה כנטען על ידן ופועל יוצא מקביעתי זו הינה כי נדחית טענתן של הנתבעות ולפיה, לאור הקרבה המיוחדת, הן סמכו באופן מוגבר על התובע.

1. השפעת חובת הנאמנות של התובע – כעורך דין – על תוקפם של ההסכמים וחתימת הנתבעות עליהם –

כאמור לעיל, דחיתי טענתן של הנתבעות ובהתאם לה לאור היכרות מוקדמת בין הצדדים, סמכו הנתבעות על התובע באופן מיוחד ובכך יש בכדי להשפיע על תוקפם או פרשנותם של הסכמי שכר הטרחה אשר נחתמו בין הצדדים. יחד עם זאת, אין בקביעתי זו בכדי לפטור את התובע מאחריות ונאמנות כלפי הנתבעות בהינתן שמדובר בעורך דין אשר שירותיו נשכרו על ידי הנתבעות וככזה, מוטלת עליו ככלל חובת זהירות ונאמנות כלפי לקוחותיו, חובה המשתרעת גם על שלבי המשא ומתן קודם לחתימת הסכם שכר הטרחה.

כך, הלכה פסוקה היא כי עורך דין חב חובת זהירות חוזית ונזיקית כלפי לקוחותיו, חובה אשר נובעת גם מחובת הנאמנות החלה עליו בהתאם לסעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א - 1961 (לענין זה ראו ע"א 735/75 רויטמן נ' אדרת, פ"ד ל(3) 75; ע"א 57/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446 ;ע"א 2625/02 נחום נ' עו"ד דורנבאום, פ"ד נח(3) 385; תא (ת"א) 1927/99 אבשלום ילין נ' עו"ד יעקב כהן (13/9/09) ).

יתרה מכך, נקבע כי חובת הנאמנות של עורך הדין כלפי לקוחו משתרעת גם על הסכם שכר הטירחה, באופן שעל עורך הדין לקבוע תנאי חוזה הוגנים וסבירים וכן, עליו לוודא כי לקוחו מבין את תוכנו של המסמך עליו הוא חותם.

כך, ברע"א 6222/13 משה סטרוגנו עו"ד נ' שלמה שרבט (17/11/13) , אשר ניתן לאחרונה, נקבע על ידי בית המשפט העליון כי :

"לצד העמדה העקרונית – הנכונה כשלעצמה – לפיה על אדם מוטלת אחריות לקרוא או לוודא תוכנו של מסמך שהוא חותם עליו, יש לתת את הדעת גם על הכללים הנוגעים לכך שאדם יכול לסמוך על אדם הקרוב לו או חב כלפיו חובות אמון (ראו והשוו: עניין אדלר, בעמ' 39-38 (1980)). אין צריך לומר, כי עורך דין המחתים לקוח על הסכם שכר טרחה, ולא כל שכן לקוח שאינו שולט בשפה העברית, חייב כלפיו בחובה מוגברת לוודא כי הוא יודע ומבין את תוכנו של המסמך שעליו הוא חתום, וזאת מכוח חובת הנאמנות של עורך הדין כלפי לקוחו (ראו: סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961)."

יפים בענין זה דברי כבוד השופט מ. תמיר בת"א 22198-08 כרמי יעל נ' לוונטהל ידידיה עו"ד (1/11/11):

"בהקשר זה יובהר כי בעת ההתקשרות הראשונית בין עו"ד ללקוח פוטנציאלי, בפרט כאשר מדובר באדם שאינו בעל ידע או ניסיון משפטי באופן שיחסי הכוחות בין הצדדים אינם שווים, מוטלת על עורך הדין חובה לפעול כלפי הפונים אליו בנאמנות ובהגינות, להציג בפניהם כל מידע חשוב ורלוונטי ולהשיב על שאלותיהם בבהירות ובכנות. אכן כבכל שירות אחר, טוב יעשה הלקוח אם יפנה לקבלת מספר הצעות לפני התקשרות בהסכם שכר טרחה, אך אין כל חובה לעשות כן, ומשהציג עורך הדין מצג מטעה לגבי היקף הטיפול המשפטי שעשוי להידרש ולגבי שכר הטרחה המקובל, אין להטיל על הלקוח את האחריות לכך שלא בדק ולא אימת את המידע שמסר לו עורך הדין באמצעות עורך דין אחר " (ראה גם המובאות אליהם מפנה פסק הדין).

עוד ניתן להפנות בנושא זה לדברי השופט ג' קלינג, בספרו אתיקה בעריכת הדין, תשס"א – 2001 עמוד 210:

"הזיקה בין עורך דין ללקוחו יוצרת יחסי אמון מיוחדים. כאשר מתקשר עורך דין עם לקוחו וצומחת לעורך דין טובת הנאה מהתקשרות זו, עליו חובת הראיה כי תנאי החוזה הוגנים וסבירים. על עורך הדין חלה, בנסיבות אלה, חובה לגילוי מרבי מראש של כל הנתונים בפני לקוחו. הצגת תנאים כספיים בלתי סבירים כתנאים המקובלים ביחסי פרקליט ולקוחו, יש בה משום הטעיה ואי גילוי האמת המתחייבת בנסיבות כגון אלה."

בשים לב להתוויות והחובות האמורות, אבחן להלן, טענותיהן של הנתבעות הנסבות על תוקפם של הסכמי שכר הטרחה אשר נחתמו על ידי הנתבעות כלפי התובע וזאת, הן תוך בחינת השאלה האם אלו נחתמו תוך עושק, כפייה, לחץ או הטעייה והן, תוך בחינת השאלה האם נחתמו תוך שהתובע מפר את חובת הנאמנות שלו כעורך דין כלפי הנתבעות .

1. חתימת ההסכמים תוך עושק, לחץ, כפייה, הטעייה או הפרת חובת נאמנות –

באשר להסכם הראשון, טוענות הנתבעות כי התובע עיכב את הטיפול בהתנגדות לצו קיום הצוואה, באופן שבסיכומו של דבר, הגיע אל ביתה של הנתבעת 1 ימים ספורים לפני המועד להגשת ההתנגדות ומשכך, נאלצו הנתבעות לחתום על הסכם שכר הטרחה- בסד זמנים. עוד טוענות הנתבעות כי שכר הטרחה אינו סביר וכי הינו גבוה ובבחינת עושק.

התובע מנגד טוען כי כלל לא רצה לקבל על עצמו את התיק, כי הפנה את הנתבעות לקבלת יעוץ מעורך דין אחר ואולם, הן שבו ופנו אליו בבקשה כי יקבל על עצמו את הייצוג. לטענתו, עת פנתה אליו הנתבעת 2 היא סיפרה לו כי פנתה לעורכי דין אחרים ואולם, אלו ביקשו שכר טרחה אשר הוא גבוה, אינו מותנה בתוצאה ומשכך כי הנתבעות לא יכלו לעמוד בו. לטענת התובע, בשים לב לאמור, לא זו בלבד שהסכים לקבל על עצמו את יצוגן של הנתבעות, אלא שאף הסכים להיענות לבקשתן ולקבוע כי שכר הטרחה ישולם רק ככל שהנתבעות תקבלנה כספים בפועל – דהיינו, כי שכר הטרחה יותנה בתוצאה. התובע מוסיף וטוען כי הינו פרופסור למשפטים, הינו גובה סכומים גבוהים בגין יצוג באמצעותו, סיכויי התביעה לא היו פשוטים ומשכך, שכר הטרחה נקבע תוך שהוא מגלם את כל האמור. זאת ועוד, לטענת התובע, הוא סיכם עם הנתבעת 2 את תנאי ההסכם עוד טרם הגעתו לשם החתמת הנתבעות על ההסכם , ההסכם ותניותיו הובהרו לנתבעות והן, חתמו עליו תוך שהן מבינות אותו ומסכימות לו.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים, בשים לב לראיות כפי שהוצגו בפני, לא מצאתי כי תניות הסכם שכר הטרחה אינן סבירות באופן המצדיק התערבות בית המשפט בחופש החוזים של הצדדים. יתרה מכך, הנני סבורה כי הנתבעות לא הרימו את הנטל להראות כי הסכמי שכר הטרחה נחתו תוך עושק, לחץ וכפיה וכן, לא מצאתי כי התובע הפר את חובות הנאמנות המוטלות עליו בעת החתמת הנתבעות על הסכמי שכר הטרחה וזאת, בנסיבות בהן הוכח בפני כי הנתבעות הבינו את הקבוע בהסכמי שכר הטרחה והסכימו לו.

1. כך- ראשית, מתוך העדויות עולה כי התובע אמנם סירב בתחילה לקבל על עצמו את הייצוג בתיק וכן, עולה כי הנתבעות פנו לעורכי דין אחרים כפועל יוצא מסירובו זה ורק לאחר פנייה לאחרים כאמור- שבו ופנו לתובע על מנת שייצגן.

בהקשר זה טענה הנתבעת 2 בתחילה כי לא פנתה כלל לעורכי דין אחרים וכן, כי לא היתה לה היכרות עם עורכי דין אחרים. אלא, שבמסגרת המשך חקירתה הנגדית, חזרה בה מהכחשתה הגורפת והעידה בעמוד 32 שורות 23-25 כי:

"ש. למה לקחת אותי אם סירבתי לקבל את התיק כל הזמן, נכון שסירבתי?

ת. בתחילה סירבת ואח"כ הסכמת. כי אני הכרתי אותך והאמנתי בך."

כן העידה הנתבעת 2 בעמוד 31 שורה 17:

"... אמרת שאתה עסוק ובסוף הסכמת לקבל את התיק."

וכן בעמודים 32-33 שורות 29-11:

"ש. היה לך עו"ד שהוציא לך צו אפוטרופוסות כי אני סירבתי לטפל?

ת. זה עו"ד שלא ראיתי אותו. זה היה כמו כל דבר שאמרת לי לקחת עו"ד נוסף. זה היה בשלב שנודע לי שהיא מרוקנת את החשבון בבנק ואז גם אתה וגם בבנק אמרו לי לרוץ מהר לבית המשפט לעשות אפוטרופוס על שמי וזה היה בדיוק למחרת היא נפטרה.

ש. אני סירבתי לטפל בזה?

ת. אתה לא רצית אמרת לי ללכת לעו"ד אחר. שאלתי חברה ששלחה אותי לבן ששלח אותי לרחוב מודיעין בבני ברק.

ש. למה לא הלכת לעו"ד זה שיטפל גם בעניין ההתנגדות?

ת. אני אפילו לא מכירה אותו. שילמתי לו כמה שקלים על הפרוטוקול, רצתי לבית המשפט בראשל"צ.

ש. אני אומר שאמרתי שאני לא מטפל בתיקים ומסרב לטפל ואמרת שכל עו"ד שפנית אליהם אמרו שזה תיק חסר סיכויים והם רוצים הרבה שכ"ט מראש לא תלוי בתוצאות?

ת. לא עשיתי סקר של עו"ד. העו"ד היחיד ששאלתי אותו שהוא של המשפחה בחיפה הוא אמר שלא משתלם לו להגיע לתל אביב ובזה נגמר הסיפור. לא עשיתי שום סקר. לא ביקשתי ממנו עו"ד מתל אביב, פניתי אליך אח"כ. אני לא מעורה בעו"ד."

דהיינו, בסיכומו של דבר, יש בעדות הנתבעת 2 משום חיזוק לעצם פנייה לעורכי דין אחרים, כמו גם תמיכה לכך שהתובע סירב לטפל בתיק תוך שהפנה אותה לטיפול על ידי עורך דין אחר. יתרה מכך, חוסר הקוהרנטיות של הנתבעת 2 בעדותה בהקשר זה, ברי כי יש בו בכדי לפגוע במהימנות אשר ניתן לייחס לעדותה.

1. זאת ועוד, אין בידי לקבל טענת הנתבעות ולפיה, הסכם שכר הטרחה נחתם תוך שהן מצויות בסד זמנים. בהקשר זה ראשית כאמור הוכח שהתובע סירב בתחילה לקבל את יצוג הנתבעות והפנה אותן לייצוג באמצעות עורך דין אחר. בנסיבות אלו לא ניתן לתלות בו את העיכוב בפרק הזמן בו לא הסכים לקבל על עצמו את הייצוג.

יתרה מכך, אין חולק כי התובע הגיש בעבור הנתבעות בקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות אשר התקבלה ומשכך, בסיכומו של דבר, היה על הנתבעות להגיש את ההתנגדות עד ליום 21/7/02. זאת ועוד, אין חולק כי הפגישה במסגרתה נחתם הסכם שכר הטרחה היתה ביום 12/7/02 – דהיינו תשעה ימים קודם למועד לגשת ההתנגדות.

בשים לב לכך, טענת הנתבעות ולפיה עיכב התובע את חתימת הסכם שכר הטרחה באופן שבסיכומו של דבר נחתם הסכם שכר הטרחה בלחץ נטענה בעלמא, באשר הנתבעות לא מצאו לפרט ולו- מתי שבו ופנו אל התובע וחזרו ובקשו אותו לקבל את עצמו את הייצוג, מתי הסכים לקבל על עצמו הייצוג וכן, מה פרק הזמן אשר חלף ממועד קבלת היצוג על ידי התובע עד למועד בו נחתם הסכם שכר הטרחה . בנסיבות אלו, ברי כי לא ניתן לבחון ולו באופן בסיסי, את הטענה ולפיה עיכב התובע את החתימה על הסכם שכר הטרחה על מנת להוביל ללחץ של הנתבעות.

יתרה מכך, התובע העיד- ועדותו לא נסתרה,כי כשם שפנה וקיבל אורכה להגשת ההתנגדות, ניתן היה לעשות זאת בשנית באופן שהיה בו בכדי לאיין כל סד זמנים נטען (ראה עדות התובע בעמוד 16 שורות 1-4).

1. זאת אף זאת, אין בידי לקבל טענת הנתבעות ולפיה לא הבינו את הסכם שכר הטרחה אשר נחתם על ידן .

בהקשר זה פתחו הנתבעות וטענו שהנתבעת 1 לא הבינה את ההסכמים הן הואיל ואינה קוראת עברית והן לאור מצבה הבריאותי ובכלל זה מחלת ההלצהיימר ממנה סובלת הנתבעת 1. אלא, שבפני בית המשפט הוצג אישור בדבר מחלתה של הנתבעת 1 בשנת 2010 – דהיינו שמונה שנים לאחר חתימת הסכם שכר הטרחה ואולם, לא הוצג כל מסמך רפואי התומך בטענה ולפיה במועדים הרלוונטיים לתביעה אמנם מצבה הרפואי של הנתבעת לא איפשר לה הבנה בדבר תוכנו של הסכם שכר הטרחה עליו חתמה.

זאת ועוד, אינני סבורה כי יש לקבל את טענת הנתבעות ולפיה הנתבעת 1 לא הבינה את הסכם שכר הטרחה הואיל ואינה קוראת עברית וזאת, הן בנסיבות בהן הוכח בפני כי הנתבעת 2 הבינה את ההסכם עליו חתמה והסבירה את עקרי תוכנו לנתבעת 1 והן משהתרשמתי כי גם הנתבעת 1 הבינה את עקרי ההסכם.

בתמיכה למסקנתי, אציין תחילה כי במסגרת ההליך בפני בית המשפט, חתמה הנתבעת 1 על תצהיר בתמיכה לבקשה למתן רשות להתגונן. בהקשר לתצהיר זה העידה הנתבעת 2 בעמוד 30 שורות 20-22 כי :

"ש:עו"ד סביר לא מדבר איידיש?

ת. אני חושבת שלא. בד"כ אני מתרגמת לה מעברית לאידיש כי היא מבינה קצת עברית אבל קשה לה לדבר"

דהיינו, הנתבעת 2 העידה כי היא מתרגמת לאמה, ככלל את המסמכים מעברית לאידיש ויתרה מכך, נובע מהאמור שבמועד חתימת הנתבעת 1 על התצהיר- שהוא מועד המאוחר למועד החתימה על ההסכמים – אפילו לדידן של הנתבעות, היתה לנתבעת 1, על אף מצבה, היכולת להבין את תוכנו של התצהיר שהוא מסמך מורכב בהרבה מהסכמי שכר הטרחה.

בנוסף, בדיון מיום 9/9/13 תוך כדי הדיון ובזמן חקירתה הנגדית של הנתבעת 2, על ידי התובע, הפטירה הנתבעת 1, אשר היתה באולם בעברית:"איזה שקרן" (ראה עמוד 36 שורות 101-11)- דהיינו הנתבעת 1 הבינה את הדיון אשר התנהל.

יתרה מכך, באשר להבנת ההסכם על ידי הנתבעת 1 , כמו גם על ידה, העידה הנתבעת 2 בעמוד 31 שורות 15-30:

"ש. כשהייתי אצלכם זה היה אחרי שסיכמתי איתך את נושא שכ"ט, הגעתי לבקשתך לביתה של אמך ותרגמתי את נושא שכ"ט לאידיש?

ת. לא סיכמנו את שכ"ט. אמרת שאתה עסוק ובסוף הסכמת לקבל את התיק. באת עם המסמך כשאני לא ידעתי על איזה סכום מדובר. לגבי אמי – דיברת איתה באידיש. אתה אומר שהיא מדברת עברית אז למה דיברת איתה באידיש? היא לא הבינה בדיוק במה מדובר והסברתי לה שצריך לחתום ובמה מדובר, אז היא חתמה כשביקשתי ממנה.

ש. אני מזכיר לך שכשאמך שמעה שמדובר על הסכם על 35,000 דולר היא שאלה מאיפה תשלם את הכסף ואמרת לה באידיש אל תדאגי עו"ד מעוז לא יקח אף פרוטה אם ההתנגדות שלנו תיכשל?

ת. נכון. היא אמרה את זה. גם אני אמרתי את זה. היא אמרה שזה הרבה כסף, לא הבינה בדיוק, אתה הסברת לה שאם לא תזכה בתיק לא תיקח כלום אבל לפי כל המסמכים זה לא משתמע ככה. "

עוד העידה הנתבעת 2 בעמוד 35 שורות 9-16:

"ש. כשאחותי באה להעיד בתיק בראשון אמרת לה איזה קוסם אחיך ואת אסירת תודה לי?

ת. את המילה קוסם אני לא זוכרת. בכל מקרה כשאדם עושה בשבילי עבודה אני אומרת תודה. כשהסכמת לקבל את התיק אמרתי תודה.

ש. כי הסכמתי לקבל את התיק בלי לגבות שום שכ"ט אלא אם אצליח בתיק?

ת. אמרתי תודה שאתה מטפל בתיק. בתחילה לא ידעתי על הסיפור שלא לקחת כסף אם לא אזכה בתיק. כשראיתי את הסכום שאלתי מה נעשה אם לא נזכה בתיק? מאיפה אקח כסף לשלם לך? אז אמרת שאם לא נזכה לא תיקח כלום ואמרתי לך תודה. אני תמיד אומרת תודה לאנשים מתוך נימוס. "

זאת ועוד, הנתבעת 2 העידה כי הינה מנהלת שירות לקוחות ונשאלה:

"את מבינה מסמכים?

מבינה אבל מבחינה משפטית זה מנוסח בצורה שלא הבנתי."

(עמוד 29 שורות 19-21)

מתוך העדויות כפי שהובאו נמצאתי למדה כי הסכם הובן על ידי הנתבעות ונחתם על ידן מתוך הבנה כאמור. במאמר מוסגר ולהשלמת היריעה, לא למותר להוסיף ולציין כי ההסכם נשוא הדיון הינה הסכם המשתרע על פחות מדף אחד, אינו כולל מינוחים מורכבים והינו ברור על פניו.

1. מוסיפות הנתבעות וטוענות כי הסכם שכר הטרחה אינו סביר באופן שיש בו בכדי לתמוך טענתן בדבר עושק המהוה בסיס לחתימה עליו ומשכך, דינו בטלות. בהקשר זה הנני סבורה כי על צד הטוען כי הסכם שכר טרחה קובע שכר שאינו אינו סביר, מוטל הנטל להראות שבנסיבות הדומות – דהיינו- בשים לב למורכבות השאלה המשפטית אשר נמסרה לייצוג, מורכבות ההליכים ושיעור קומתו של עורך הדין הנשכר – שכר הטרחה אשר נדרש אינו סביר.

הנני סבורה כי לא זו בלבד שהנתבעות לא הרימו את הנטל להוכיח האמור אלא אף כשלו מהבאת כל ראייה בתמיכה לטענתן .

כך, הנתבעות לא הביאו עדותו של כל מומחה בתחום אשר יסביר מה שכר הטרחה הסביר בנסיבות הענין, לא הביאו כל ראייה הסותרת שיעור קומתו של התובע כגורם המשפיע על שכר טרחה אשר עורך דין בדרגתו גובה וכן, לא הביאו כל ראייה הנסבה על מורכבותו של הנושא אשר הונח לפתחן של הערכאות המשפטיות.

1. אציין כי, במסגרת סיכומיהן, העלו הנתבעות טענה ולפיה, שכר הטרחה הנתבע אינו סביר בהינתן שהסכום הנתבע עומד על שיעור 87% מהסכום אשר קיבלה הנתבעת 1 בגין חלקה בעזבון. הטענה האמורה, מלבד כך שהועלתה לראשונה בסיכומים, אף אינה נכונה עובדתית – כך, נקודת המוצא לטענה הינה כי מתוך הסכום אשר קיבלה הנתבעת 1 הוטלה עליה החבות לשלם לגב' ברייפמן סך 50,000 ₪ ומשכך, קיבלה הנתבעת 1 בפועל סך של 283,361 ₪ - ואולם, טענה זו אין בה ממש ובהקשר זה ראו האמור בסעיף 12 לעיל. לאור האמור, הרי שנקודת המוצא הינה כי הנתבעת 1 קיבלה סך כולל העומד על 328,361 ₪ (ראו סעיף 17 לעיל) ולא כפי שנטען. זאת ועוד, במסגרת פסק דיני להלן הנני מפרשת את הסכמי שכר הטרחה ובסיכומו של דבר, הנני קובעת להלן כי התובע זכאי לשכר טרחה כולל בסך של 202,298 ₪ בתוספת מע"מ (הכולל סכום אשר קיבל לידיו כאמור בסעיף 16 לעיל וכן, ההוצאות הרשומות בסעיף 17 לעיל). סכום זה מהווה 61% מהסכום אשר קיבלה הנתבעת 1 לידיה מתוך העיזבון ואף זאת לא כפי שנטען. בנסיבות אלו הרי שכאמור, הטענה נשללת עובדתית.

יתרה מכך, גם לו סברתי ששכר טרחה בשיעור 61% הינו על הצד הגבוה יחסית, הרי שלא בכך סגי, אלא שהיה על הנתבעות להראות כי שכר הטרחה הינו גבוה בשים לב לנסיבות התיק הספציפי – דהיינו – בשים לב למורכבות התביעה, להתמשכות ההליכים, לכך שמדובר בייצוג בפני שתי ערכאות ולשיעור קומתו של התובע – הכל טענות הטעונות ביסוס ראייתי אשר לא הובא (לענין זה ראו ע"א 9022/08 אהובה מגורי-כהן נ' עו"ד משה קמר (03.05.2010) במסגרתו נקבע כי אין זה מתפקידו של בית המשפט לייצר בעבור הצדדים חוזה סביר יותר מזה אשר הם יצרו לעצמם). הנני מוצאת להוסיף ולציין כי האמור חל ביתר שאת בהינתן שמדובר בשכר טרחה המותנה בתוצאות- דהיינו, שכר טרחה אשר אינו וודאי ומשכך, שומה על שכר הטרחה כאמור כי יהיה גבוה יותר, באשר הוא מגלם בחובו סיכון לדחיית התביעה וירידה לטמיון של כלל ההשקעה בייצוג בתיק.

1. אציין כי באשר לסבירות שכר טרחתו העיד התובע בעמוד 20 שורות 10-13 ועדותו לא נסתרה כאמור על ידי כל ראייה מטעם הנתבעות כי:

"ש. נראה לך סביר לאחת שהיתה קרבה ביניכם ניצולת שואה, מבוגרת, לקחת פי כמה וכמה מהתעריף המינימאלי של לשכת עו"ד על עיזבון כזה עלוב?

ת. כשרוצים את שירותיי לשירותי ירושה, זה שכ"ט שאני מבקש. את התיק הזה מלמד השופט ריבלין בשיעורים שלי. זה תיק לא יאומן. "

זאת ועוד, לתצהירו צירף התובע הסכמי שכר טרחה המלמדים כי הינו גובה סכומים דומים לסכום אשר נדרש מאת הנתבעות ואף למעלה ממנו.

1. בנסיבות אלו, לא הוכח בפני כי הסכם שכר הטרחה אינו סביר באופן אשר יש בו בכדי להוביל לביטולו.
2. באשר להסכם שכר הטירחה השני

באשר להסכם השני אין בפי הנתבעות טענה ולפיה נחתם בלחץ או בכפייה, אלא שטענותיהן מתמקדות בכך שלא הייתה הצדקה לקבוע שכר טרחה נוסף לאור הסכם שכר הטרחה הראשון, בכך שלמעשה לא הייתה לנתבעות ברירה אלא לשכור שירותיו של התובע לשם ייצוגן בהסכם זה וכן, בכך שההסכם לא הובן על ידן.

עוד הוסיפו הנתבעות וטענו, בסיכומיהן- גם באשר להסכם שכר טרחה זה כי שכר הטרחה המגולם בו אינו סביר בשים לב לסכום הכולל אשר מבקש התובע לגבות מהן, ביחס לסכום אשר קיבלו מתוך העזבון- לטענתן זו של הנתבעות התייחסתי לעיל בסעיף 35 לפסק הדין.

כמפורט להלן, אין בידי לקבל טענותיהן אלו של הנתבעות.

1. בפתח הדברים הנני מוצאת להבהיר כי אין חולק שהנתבעת 1 לא חתמה על הסכם זה בעצמה, אלא שהנתבעת 2 חתמה על ההסכם בשמה ובשם אמה הנתבעת 1. יודגש כי הנתבעת 1 לא טענה שהנתבעת 2 לא היתה מוסמכת לחתום על ההסכם בשמה ובמקומה ומשכך, הנני קובעת, כנקודת מוצא, שאין בהעדר חתימת הנתבעת 1 על ההסכם בכדי להשפיע על תוקפו.

בהקשר לכך, העיד אף התובע בעמוד 21 שורות 2-6:

"ש. למה לא החתמת את הנתבעת 1 בהסכם שכ"ט של המחוזי כשאתה יודע שלנתבעת 2 אין כל מעמד על פי פסק דין?

ת. משום שהנתבעת 2 ייצגה את הנתבעת 1 כלפיי לאחר הפגישה הראשונה ושיחות שהבהירו לי שהנתבעת 1 לא תוכל לעזור לי בתיק והנתבעת 1 אמרה כל מה שיש לך תסכם עם הבת שלי שהיא מסכמת עבורי"

1. לגופן של טענות -
2. תחילה, עיון בהסכם שכר הטרחה הראשון מעלה כי נקבע בו מפורשות שההסכם יחול רק באשר לייצוג בערכאה הראשונה ומשכך, הנני דוחה טענתן של הנתבעות ולפיה, לא היה כל צורך בהסדרת שכר הטרחה בגין יצוגן על ידי התובע בפני בית המשפט המחוזי.
3. יתרה מכך, טענת הנתבעת 2 ולפיה לא הייתה לה ברירה אלא לפנות לייצוג באמצעות התובע אין בה ממש באשר ברי כי עם סיום ההליך הראשון היה באפשרות הנתבעות לפנות לייצוג באמצעות כל עורך דין אחר. יצוין כי עם סיום ההליך המשפטי, פנו הנתבעות לעורך דין אחר לשם ייצוג הנתבעת 1 בהסכם מכר דירת העיזבון - באופן אשר יש בו בכדי להדגים ולהוכיח כי אפשרות הפנייה לעורך דין אחר היתה קיימת בידיהן בכל עת.

זאת ועוד, בהקשר לנסיבות החתימה על הסכם זה העידה הנתבעת 2 בעמוד 29:

"ש. כשהוא היה אצלי חתמת על הסכם שכ"ט נכון?

ת. הייתי איתו (הכוונה לבנה – ל.ב.מ.) אצלך במשרד ואני זוכרת שאמרתי למה אני חותמת שוב והתרגזת עליי וזרקת אותי מהמשרד.

ש. אני אומר שהיה לנו ויכוח על שכ"ט דרשתי 10,000 דולר פלוס הוצאות ואחרי שהבן שלך התערב דרשתי 7000 דולר פלוס הוצאות?

ת. אני זוכרת שהתנגדתי לחתום ואמרתי שאני לא מבינה מה המסמך הזה הרי חתמתי לך על שכ"ט במסמך הראשון כי ידעתי שלא מדובר בסכומי עתק וכאן מדובר בהרבה כסף. שאלתי ואמרת שזה מסמך פורמאלי על הטיפול שעשית. לא הבנתי שמעבר ל-35,000 יש עוד תוספת. אז אמרת לי שזה מסמך של הטיפול במחוזי ושזה מסמך פורמאלי. חשבתי שזה חלק מאותו סכום.

ש. אני אומר שהבן שלך קרא את התצהיר, יצאתי מהחדר ואז הוא קרא לי בחזרה ואמר לי שאעשה משהו בשביל אמא שלי ואמרתי שזה יהיה 7500 במקום 10000?

ת. לא זוכרת את זה. אני זוכרת שהייתי בחוץ ומאד נפגעתי. "

כלומר , בנה של הנתבעת 2 נכח במעמד הפגישה במסגרתה נחתם ההסכם השני ויתרה מכך, עולה מעדותה כי הנתבעת הבינה על מה נדרשה לחתום ואף התווכחה עם התובע בנוגע לדרישותיו הכספיות. לעניין זה יודגש כי הויכוח הנטען שולל טענתן של הנתבעות ולפיה חתמו על ההסכם תוך שהן סומכות על התובע, באשר בעליל הויכוח האמור יש בו בכדי להעיד על כך שהנתבעת 2 לא קיבלה את דרישות התובע בבחינת "ראה וקדש".

יתרה מכך, כעולה מהאמור ומעדותה המפורשת של הנתבעת 2, בנה של הנתבעת 2 נכח במעמד החתימה על הסכם שכר הטרחה השני. יחד עם זאת, לא מצאו הנתבעות להעיד את בנה של הנתבעת 2 באופן שיהא בו בכדי לתמוך בטענותיהן. מחדלן זה של הנתבעות יש בו בכדי ללמד חזקה ראייתית הפועלת באופן שלילי כנגד גרסתן ובהתאם לחזקה זו, לו היה מעיד העד, הרי שהיה בעדותו בכדי לחזק את טענות התובע.

לאור האמור הנני דוחה טענותיהן של הנתבעות בדבר בטלות הסכם שכר הטרחה השני .

1. הטענה בדבר מצג שווא בנוגע לתוקפם של ההסכמים:

הנתבעות מעלות טענה נוספת ובהתאם לה הציג להן התובע מצג שווא ולפיו החתימה על ההסכמים הינה פורמאלית בלבד וכי בפועל לא יגבה מהן שכר טרחה בהתאם להסכמים. טענה זו דינה להידחות ראשית הואיל ומדובר בטענה בעל פה כנגד מסמכים בכתב אשר קובעים תשלום שכר טרחה מוגדר. בהקשר זה, יש להוסיף ולציין כי הטענה אף אינה עולה בקנה אחד עם שורת ההיגיון שכן, לו אמנם, כטענת הנתבעות, ביקש התובע לגבות שכר טרחה סמלי- מדוע טרח והחתים את הנתבעות על הסכמי שכר טרחה בכלל ומדוע במסגרת הסכמים אלו פורט שכר טרחה אשר לדידן של הנתבעות אינו סמלי.

זאת ועוד, טענתן זו של הנתבעות נוגדת מפורשות עדותה של הנתבעת 2 , בעמוד 31 לפרוטוקול שורות 15-30 , כפי שהובאה בסעיף 32 לעיל לפסק הדין, ממנה עולה כי שתי הנתבעות הבינו מפורשות מה סכום שכר הטרחה המוסכם וכן, באילו נסיבות ישולם.

אשר על כן הנני דוחה טענתן של הנתבעות ולפיה הוצג בפניהן מצג ולפיו התובע לא יגבה את שכר הטרחה בהתאם להסכמי שכר הטרחה.

1. טענות בדבר רשלנות התובע:

הנתבעות מעלות טענה נוספת ולפיה, התרשל התובע בתפקידו וכפועל יוצא מרשלנותו זו נטלה הגברת ברייפמן במרמה סך 45,000 ₪ מחשבון המנוחה וכן כי התובע התרשל עת לא פעל להשבת סכום זה במסגרת ההליכים המשפטיים אשר נוהלו בעבור הנתבעות.

באשר לטענה זו של הנתבעות הרי שאין בידי לקבל חלקה הראשון של הטענה בנסיבות בהן אין חולק כי הכספים נלקחו כאמור עוד בחיי המנוחה- בשעה ששירותיו של התובע נשכרו לאחר פטירת המנוחה.

זאת ועוד, באשר לחלקה השני של הטענה, הרי שהטענה נטענה בעלמא ובכלל זה לא לא הובאה על ידי הנתבעות כל ראייה בדבר עצם משיכת הכספים, המועד בו נמשכו ובאיזה נסיבות הכספים נמשכו שלא כדין. כיוון שכך, הרי שלא הונחה ולו תשתית ראשונית ובסיסית להוכחת הטענה ולפיה התובע התרשל עת לא פעל לשם השבת הכספים ומשכך, דין הטענה להדחות.

1. אציין כי במסגרת סיכומיהן העלו הנתבעות טענה חדשה ולפיה התובע הלחיץ אותן למכירת דירת העיזבון. באשר לטענה זו הרי שמלבד היותה הרחבת חזית, הרי שגם לו היה בה ממש ממילא לא נטען על ידי הנתבעות וקל וחומר שלא הוכח כל נזק אשר אירע כפועל יוצא מהלחץ כביכול ומשכך, אינני מוצאת להידרש לטענה.
2. סיכום ביניים :

לסיכום חלק זה הנני קובעת כי הסכמי שכר הטרחה נחתמו על ידי הנתבעות שהנתבעות ולכל הפחות הנתבעת 2, מבינות את תוכנם של ההסכמים ומסכימות לתוכנם. עוד הנני קובעת כי לא מתקיימת כל עילה לביטול ההסכמים וכי הסכמי שכר הטרחה הינם, משכך, תקפים.

1. פרשנות הסכמי שכר הטרחה:

משנקבע כי הסכמי שכר הטרחה תקפים, הנני נדרשת לפרשנותם של ההסכמים ובפרט לקביעה, בהתאם לנוסחם, על מי חלה החובה לתשלום בהתאם להם ולאילו כספים זכאי התובע בהתאם להם.

1. חיובה של הנתבעת 2 מכח חתימתה על הסכמי שכר הטרחה:

הנתבעת 2 טוענת , כטענה מקדמית כי צירופה כצד להסכמי שכר הטירחה, כמו גם, כצד להליכים- נעשה באופן מלאכותי ומתוך רצון של התובע להבטיח תשלום שכר הטרחה ממנה – פועל יוצא מטענתה זו – טוענת הנתבעת 2 כי אין לחייבה בתשלום כלפי התובע.

באשר להסכם שכר הטרחה הראשון הרי שאינני מוצאת להכריע בשאלה האם ההסכם חל על הנתבעת 2 אם לאו, בנסיבות בהן הודה התובע שאם הנתבעת 2 לא קיבלה דבר במסגרת העיזבון הרי שאינה חייבת בתשלום כלפיו (ראה עמוד 17 שורות 11-13). אציין כי בהקשר לכך, מוסיף התובע וטוען, כי על הנתבעת 2 הנטל להראות כי לא קיבלה דבר ואולם, אינני מקבלת טענתו של התובע וזאת, בנסיבות בהן תביעתו של התובע מבוססת מלכתחילה על החלופה השנייה להסכם שכר הטרחה דהיינו, החלופה המבוססת על כספים אשר התקבלו בפועל ומשכך, עליו חל הנטל להראות את שקיבלה כל אחת מהנתבעות בפועל, כפי שאמנם התכבד ופירט באשר לנתבעת 1.

באשר להסכם שכר הטרחה השני – הרי שלשון ההסכם הינה ברורה ובהתאם לה החבות בתשלום שכר הטרחה הינה על הנתבעות ביחד ולחוד.

בהקשר זה אציין כי אינני סבורה שבטענתה של הנתבעת 2 ולפיה ממילא לא היתה צריכה להיות צד להליך – יש בכדי להועיל לה וזאת, הואיל והנני סבורה כי ככלל אדם יכול ליטול על עצמו חבות מסיבות שונות גם באין זכות בצידה. כך, הדבר לדוגמא באשר לחתימת ערבות לטובת אחר.

יתרה מכך, לשם שלמות היריעה אציין כי לא מצאתי כשלעצמה פסול בהתנהלותו של התובע עת צירף את הנתבעת 2 כצד להליכים, בנסיבות בהן מדובר בהליכים המתנהלים בדלתיים סגורות וצירופה הוביל לאפשרותה להיות נוכחת בכלל הדיונים. תימוכין לכך, ניתן למצוא בעדותה של הנתבעת 2 בעמוד 34 שורות 15-24:

"ש. אמרתי לך שאת צריכה להיות צד בהתנגדות כדי שתוכלי לשבת באולם בית המשפט ולעזור?

ת. אמרת שאחתום על תצהיר כי אני אופיע בבית המשפט ולכן אני צריכה לחתום על תצהיר.

ש. אני אומר שהיית בכל הדיונים, גם בדיונים שלא העדת?

ת. הייתי כשאחותך העידה, כשהניה העידה, כשעו"ד קופליס העידה, אבל היו דיונים שלא הייתי כי הייתי אחרי ניתוח, פעם אחת אולי. יכול להיות שככשלי היתה הייתי גם כי הבן שלי גם היה.

ש. אמרתי לך שאת צריכה להיות אחת המתנגדות כדי שתוכלי לשבת לאורך כל הדיון כי זה דיון באולם סגור?

ת. הבנתי שאני צריכה להיות אתך כי אמא לא מבינה את השפה. "

לאור האמור, הנני קובעת כי החיוב בהתאם להסכם הראשון חל על הנתבעת 1 בלבד ואילו החיוב בהתאם להסכם השני חל על הנתבעות ביחד ולחוד .

1. התמורה לה זכאי התובע בהתאם להסכם שכר הטרחה הראשון -

עיון בכתבי הטענות של הנתבעות, כמו גם בסיכומיהן מעלה כי הנתבעות מעלות טענות הנסבות על תוקף ההסכם הראשון – אשר נידונו ונדחו על ידי לעיל, עוד טוענות הנתבעות טענות הנסבות על סבירות הסכום הכולל הנתבע – אף טענות אלו נדחו על ידי לעיל וטענותיהן האחרונות של הנתבעות נסבות על כך שהתובע אינו זכאי למחצית מדמי השכירות של דירת העיזבון – טענות אלו תידונה על ידי להלן.

מן האמור נובע כי אין בפיהן של הנתבעות כל טענה ולפיה, בהתאם לפרשנותו של הסכם שכר הטרחה הראשון, לא זכאי התובע למחצית משווי דירת העזבון. משכך, הנני קובעת כי התובע זכאי למחצית משווי דירת העזבון בסך כולל של 132,500 ₪ בתוספת מע"מ כשיעורו במועד מתן פסק הדין .

1. באשר לטענת הנתבעות ולפיה יש לדחות תביעתו של התובע לתשלום מחצית מדמי השכירות אשר שולמו בגין דירת העזבון עד למועד מכירתה, הרי שהנני סבורה כי יש ממש בטענת הנתבעות וכי התובע אינו זכאי למחצית מהסכומים האמורים.

כך, במסגרת הסכם שכר הטרחה נקבע כי התובע יהיה זכאי ל: "מחצית מהסכום שייפסק לזכותנו, או שיינתן לנו או שיגיע לידינו, מתוך כספי העיזבון".

הנני סבורה כי השאלה מה נכלל בכספי העיזבון הינה שאלה אשר יש לבחון בעת פטירת המנוחה שכן, אז הופכים כלל נכסיה ל"עיזבון". לאור האמור הנני סבורה ששכר הדירה אשר שולם בגין הדירה אינו חלק מכספי העיזבון, באשר הוא פירות אשר התקבלו, לאחר פטירת המנוחה, בגין נכס מנכסי העיזבון. בנסיבות אלו, אינני סבורה כי התובע זכאי למחצית מכספים אלו.

למעלה מן הצורך אציין כי הנני סבורה שפרשנותי האמורה עולה מהכתוב בהסכם ואולם, גם ככל שכתוב יכול לסבול שתי פרשנויות – האחת, בהתאם לפרשנותו של התובע והשנייה בהתאם לפרשנות הנתבעות , בהינתן ששתי הפרשנויות סבירות, הרי שיש לבחון פרשנותן של הנתבעות לאור כלל הפרשנות כנגד המנסח - הוא התובע.

לאור האמור, הנני קובעת כי התובע אינו זכאי לקבלת מחצית מתשלום דמי השכירות בגין דירת העיזבון. לאור קביעתי זו, הרי שעל התובע להשיב לנתבעת 1 את הסכום אשר קוזז על ידו, בהתאם למפורט בסעיף 16 לעיל בגין כספי השכירות אשר שולמו ישירות לנתבעת 1 ולשם הדיוק עליו להשיב סך של 1,875₪ (שהוא מחצית מסך 3,750 ₪ ) בתוספת מע"מ.

1. התמורה לה זכאי התובע בהתאם להסכם שכר הטרחה השני -

הסכם שכר הטרחה השני אשר הובא כלשונו בסעיף 9 לעיל, הינו בהיר ומשכך, בהינתן שנדחו טענותיהן של הנתבעות באשר לנסיבות חתימתו וסבירותו, זכאי התובע לתשלום שכר טרחתו בהתאם לו.

משכך, זכאי התובע, בהתאם להסכם שכר הטרחה השני, לסך של 7,500$ בתוספת מע"מ- סכום אשר כומת על ידו במסגרת תביעתו לסך של 32,617 ₪.

אציין כי הסכום האמור הינו בנוסף לסך 10,000 ₪ אשר קיבל התובע לידיו כהוצאות הנתבעות בתע' 1920/03.

1. אציין כי במסגרת סיכומיהן מעלות הנתבעות טענה ולפיה היה על התובע לשאת בתשלום שכר טרחה אשר הושת על הנתבעות ואולם, אין בהסכם שכר הטרחה כל ביסוס לטענה זו ומשכך, הנני דוחה הטענה.
2. סוף דבר –

לאור האמור הנני מקבלת את התביעה ברובה וקובעת כדלקמן:

• 1. הנתבעת 1 תשלם לתובע, את יתרת שכרו בהתאם לשכר הטרחה הראשון בסך של 154,137.5₪ (בקביעתי זו הבאתי לידי ביטוי את הקיזוז אשר יש לבצע לפי סעיף 49 לפסק דיני לעיל. אציין כי קיזזתי סך 1,850 ₪ מתוך הסכום טרם הוספת המע"מ וזאת, לאור שינויים בגובה המע"מ שחלו לאחר המועדים הרלוונטיים לתשלום ולאחר הקיזוז הוסף על היתרה המע"מ כפי שיעורו היום) לתשלום יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 7/1/10 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
  2. הנתבעות ביחד ולחוד תשלמנה לתובע סך של 32,617 ₪ וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.
  3. הנתבעות ביחד ולחוד תשאנה בהוצאותיו של התובע בסך של 5,000 ₪ וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

כלל התשלומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום .

ניתן היום, כ"ד אדר ב תשע"ד, 26 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.