נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד יואב קייסי

הנאשם וב"כ עו"ד מורנו

1. לאחר ניהול הוכחות הרשעתי את בנימין שלום, קבלן הוצאה לפועל יליד 1963 (להלן – הנאשם) בעבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו – אחת משלוש העבירות שייחסה לו התביעה בכתב האישום.
2. בהכרעת הדין קבעתי כי את העובדות הבאות:

ביום 23.2.2009 הגיעו הנאשם ואדם נוסף הגיעו לבית הוריה של חייבת על מנת לבצע צו הוצאה לפועל. הנאשם הזמין משטרה על מנת שתסייע לו באכיפת הצו. למקום הגיעו שוטרת בשם נתלי אוחיון (להלן – השוטרת) וסייר ביטחון. הורי החייבת טענו בפני השוטרת כי ישנה בעיה בתוקף הצו. השוטרת נטלה את הצו לידיה וערכה בדיקה טלפונית של תוקפו מול מפקדיה. לאחר הבדיקה הגיעה השוטרת למסקנה שיש בעיה בתוקף הצו. השוטרת אמרה לנאשם שלא ניתן כרגע לבצע את הצו וצריך לחזור לתחנת המשטרה. הנאשם סירב, וכן סירב לבקשתה לצאת את הדירה. התנהל ויכוח בין הנאשם לשוטרת ולסייר הביטחון זייד. במסגרת הויכוח נקט הנאשם לשון לא הולמת וטון הדיבור שלו היה "על סף האיום". הוא אמר לשוטרת שאף אחד לא יכול להוציא אותו מהדירה. הוא הוסיף ואמר לה שהוא "לא רואה אותה ממטר" ושילך איתה "עד הסוף". במהלך הויכוח צחק הנאשם ואמר לשוטרת שהיא לא יכולה ללמד אותו את החוק.

הוויכוח בין הנאשם לשוטרת נמשך כעשר דקות. במהלכו התדרדר מצבו הרפואי של אבי החייבת והוזמן אמבולנס. בסופו של הוויכוח הודיעה השוטרת לנאשם כי הוא מעוכב, ולמרות זאת סירב תחילה הנאשם להתלוות אליה לתחנה. בסופו של דבר נתרצה הנאשם ויצא את הדירה. הוויכוח בינו לבין השוטרת נמשך גם מחוץ לדירה.

עוד קבעתי בהכרעת הדין כי הנאשם ידע והבין אל נכון שמותר לשוטרת לתת לו את ההוראה להקפיא את פעולת העיקול. הוראותיה של השוטרת היו לצנינים בעיניו, ולכן הגיב כפי שהגיב. הנאשם הבין היטב כי התנהגותו מפריעה לשוטרת במילוי התפקיד שמילאה על פי דין.

1. על יסוד עובדות שקבעתי אלה הרשעתי את הנאשם ביום 29.2.2013 בביצוע עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו. זיכיתי את הנאשם, מטעמים המופיעים בהכרעת הדין, מביצוע עבירות של איומים והעלבת עובד ציבור.
2. לנאשם הרשעה משנת 2005 בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בגינה נדון למאסר על-תנאי ופיצוי. נוסף על כך, בשנת 2001 קבע בית המשפט כי עבר עבירה של איומים (הליך זה הסתיים באי-הרשעה).
3. לבקשת הנאשם קיבלתי לידיי תסקיר אודותיו. מן התסקיר עולה כי הנאשם עובד מזה שנים כקבלן גביה בהוצאה לפועל. הנאשם תאר טען בשיחתו עם קצין המבחן כי פעל במהלך האירוע מתוך תחושת תסכול, ושירות המבחן התרשם כי קווי אופיו הנוקשים השפיעו אף הם על האופן בו נהג בשוטרת. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מבין בדיעבד כי היה עליו לכבד את הוראות השוטרת, ולמד את הלקח.

לדברי הנאשם, רשות האכיפה והגבייה מחדשת את האישורים הניתנים לבעלי תפקידים מטעמה מדי שנה, בתנאי שלא נפתחו נגדם תיקים פליליים במהלך השנה. לטענתו, בשל גילו אם ייאלץ לעזוב תחום זה יתקשה להשתלב במסגרת עבודה אחרת וייגדע מטה לחמו. שירות המבחן פנה בעצמו לוועדת האישורים של רשות האכיפה והגבייה. רכזת הוועדה השיבה כי לא ניתן לנבא מה תהיה החלטת הוועדה, וזו תתקבל רק לאחר מתן גזר הדין. היא ציינה שהיו מקרים בעבר בהם לא חודש האישור בגין הרשעה, ומקרים אחרים בהם ניתנו החלטות אחרות, כגון התליית האישור לתקופה.

שירות המבחן היה ער לכך שמדובר בהרשעה בעבירה חמורה ובנאשם בעל הרשעה קודמת, אך נוכח הפגיעה התעסוקתית המליץ לבטל את הרשעתו בדין ולהטיל עליו צו של"צ בהיקף 140 שעות.

1. ב"כ הנאשם עתר לביטול הרשעת הנאשם. לדברי עו"ד מורנו, קבלני הוצאה לפועל חייבים לגלות נוקשות משום שהם נתקלים במסגרת עבודתם בהתנגדויות, לעתים אלימות. לטענת הסנגור, ההליך המשפטי גבה מהנאשם מחיר יקר. בית המשפט זיכה את הנאשם משתי עבירות נוספות שיוחסו לו בכתב האישום, וקיימת סכנה מוחשית להמשך העסקתו של הנאשם בעתיד אם תיוותר ההרשעה על כנה. ב"כ הנאשם הגיש מכתבי הערכה מעורכי דין ואחרים שנזקקו בעבר לשירותי הנאשם וכן אסופת פסיקה.
2. ב"כ המאשימה התנגד לבקשת הנאשם בעניין ההרשעה. לדבריו, הנאשם התנהג במהלך האירוע באופן לא ראוי בעליל, ועניין זה, לצד העובדה כי כבר הורשע בעבר ולמרות זאת המשיך לעבוד כקבלן הוצאה לפועל, מצדיק שלא לנקוט כלפיו את אמת המידה החריגה המאפשרת ביטול הרשעה. ב"כ המאשימה הוסיף בדיון המשלים כי העבירה בה הורשע הנאשם עומדת בסתירה לתפקיד הציבורי שהוא ממלא. לדבריו, הרשעתו של הנאשם אינה יוצרת מניעה חוקית להעסקתו כקבלן הוצאה לפועל. ב"כ המאשימה ביקש להשית על הנאשם מאסר על תנאי וקנס.

דיון

1. הנאשם, קבלן הוצאה לפועל שפועלת גבייה שערך הסתבכה, הזמין משטרה לסייע לו. הדברים התגלגלו באופן שהנאשם לא צפה מראש. התעורר ספק בדבר תוקף צו העיקול שהיה בידי הנאשם. השוטרת שהגיעה למקום הורתה לנאשם לעצור את הליך הגבייה. הוראה זו, שנתקבלה מפי שוטרת צעירה לימים, הייתה לצנינים בעיניי הנאשם. הוא התנגד להוראה שקיבל. התנגדותו בעיקר מילולית. דבריו כלפי השוטרת היו על סף איום. הנאשם ערער על סמכותה של השוטרת וצחק בפניה.

בכל אלה חטא הנאשם למהות תפקידו שלו במהלך האירוע. דווקא מקבלן הוצאה לפועל, הממלא בעצמו תפקיד ציבורי, מצופה שישכיל לשמור על כבודם של עובדי ציבור אחרים, ודאי שוטרים, הפועלים במסגרת סמכויותיהם על פי דין וממלאים תפקידם באמונה. אין ולא כלום בין התנהגות הנאשם במהלך האירוע לבין הצורך של קבלן הוצאה לפועל לנהוג בנחישות במקרים אחרים. נחישות אינה מחייבת קשיות עורף. נחישות אינה מחייבת לאתגר את סמכות המשטרה.

העובדה כי היה זה הנאשם שביקש תחילה את עזרת המשטרה אינה יכולה למתן את הפסול המוסרי שבהתנהגותו שלו. הנאשם חייב היה לנהוג כבוד במשטרה ובאנשיה. כך לא עשה הנאשם, אלא להפך.

1. הימנעות מהרשעה של נאשמים בגירים צריכה להיעשות רק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן, בהם מחד גיסא ההרשעה עלולה לפגוע פגיעה חמורה בנאשם, ומאידך גיסא העבירה היא מסוג שמאפשר הימנעות מהרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים [ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997); ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685, 689 (2000); ע"פ 9893/06 אסנת אלון לאופר נ' מדינת ישראל, לא פורסם (2007); ע"פ 9150/08 מדינת ישראל נ' ביטון, לא פורסם (2009)].

תמצית ההלכה היא כי על בית המשפט לשקול בכף המאזניים האחת את השפעת ההרשעה על הנאשם, ועל סיכויי שיקומו. בכף המאזניים השנייה ישקול בית המשפט את סוג העבירה, חומרתה ונסיבות ביצועה, ולאחר מכן יחליט האם כל אלה מאפשרים לוותר על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה [ראו גם עפ"ג (מרכז) 44065-04-12 מדינת ישראל נ' בוריס דאנו (15.7.2012)]

1. העבירה בה הורשע הנאשם אינה עבירה קלת ערך. זוהי עבירה מסוג "עוון", שהעונש המרבי העומד בצדה הוא שלוש שנות מאסר. זוהי עבירה שהיסוד הנפשי בה הוא יסוד נפשי מוחמר (מטרה). מטרתו של הנאשם הייתה להפריע לשוטרת במילוי תפקידה. בהכרעת הדין קבעתי כי מעשי הנאשם בשום פנים אינם עולים כדי "זוטי דברים" כטענת בא כוחו.

אמנם אין להוציא מכלל אפשרות כי, במקרה מתאים, שנסיבותיו קלות מאוד, תבוטל הרשעתו בדין של נאשם שחטא בביצוע עבירה זו, אך גם אין כל מקום להקל ראש בעבירה שביצע הנאשם כאן (חרף העובדה שזוכה מביצוע עבירות אחרות) ובנסיבות הביצוע, שהיו חמורות למדי דווקא משום כך שהנאשם בעצמו מילא באירוע תפקיד ציבורי.

1. ברור כי קיימת אפשרות שהנאשם ייפגע כתוצאה מהרשעתו בדין.

סעיף 5א(ג)(1) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, קובע כי ועדת האישורים האחראית על מינוי אנשים לתפקידי ביצוע בהוצאה לפועל, רשאית לסרב לתת אישור בהתחשב בעברו הפלילי של אותו אדם, או בהתנהגותו או מטעמים של שלום הציבור; סעיף 5א(ד) קובע כי לא יינתן אישור לאדם שהורשע בעבירה שיש עמה קלון, אם ביום שבו הגיש בקשה לקבלת אישור טרם עברו עשר שנים מיום שעבר את העבירה; סעיף 5ו(1) לאותו חוק קובע כי ועדת האישורים רשאית לסרב לחדש אישור שניתן, בין היתר אם נתקיימה באותו אדם עילה שהיה בה כדי להצדיק סירוב לתת אישור.

מן המקובץ לעיל, וכן מן האינפורמציה שהובאה בתסקיר המבחן, ניתן ללמוד כי הרשעת הנאשם בהליך זה עלולה להביא את ועדת האישורים שלא לחדש את האישור שניתן לנאשם לעבוד כקבלן הוצאה לפועל, או לנקוט כלפיו באמצעים מידתיים יותר. בהליך זה לא נתבקשתי לקבוע שדבק קלון במעשי הנאשם, וולא נראה כי קיימת תחולה בעניינו של הנאשם לסעיף 5א(ד). יוזכר בהקשר זה כי הנאשם כבר הורשע בעבר בביצוע עבירה פלילית לא קלה, ובכל זאת המשיך לעבוד כקבלן הוצאה לפועל.

1. לאחר ששקלתי את מלוא נסיבות העניין, לרבות הרשעתו הקודמת של הנאשם והפגיעה האפשרית באפשרויות התעסוקה שלו, ונתתי דעתי לפסיקה שהציג לי ב"כ הנאשם (כולה של בתי משפט השלום), באתי לכלל מסקנה כי האיזון הנכון אינו מאפשר לבטל את הרשעת הנאשם [ראו, למשל, עפ"ג 25752-07-11 (מרכז) אימיל כהן נ' מדינת ישראל (2.10.2011)]. ביטול הרשעת הנאשם לא יעמוד בקנה אחד עם עקרון ההלימה העומד ביסוד הענישה.
2. הגעתי אפוא לכלל מסקנה כי אין מקום לביטול הרשעת הנאשם.
3. לאחר שבחנתי את מלוא הנתונים לכאן ולכאן, הריני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
   1. מאסר למשך 4 חודשים על תנאי שבמשך תקופה בת שלוש שנים מהיום לא יעבור הנאשם עבירה לפי פרק ט' סימנים ג' –ד' לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
   2. פיצוי בסך 2,000 ₪ לעדת תביעה 5 לכתב האישום, גב' נתלי כהן. הפיצוי יופקד במזכירות בית המשפט עד ליום 1.12.2012 ויועבר לעדה באמצעות פרטים שתמסור המאשימה.
   3. קנס בסך 1,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו. אף הקנס ישתלם עד ליום 1.12.2012.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

העתק גזר הדין יועבר לשירות המבחן.

ניתנה והודעה היום כ"ג חשון תשע"ג, 08/11/2012 במעמד הנוכחים.