בפניי תביעת התובע כנגד הנתבעת לקבלת פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין ההפרש שבין התמורה ששולמה על ידי התובע לנתבעת בעקבות עסקה בין הצדדים לרכישת רכב, לבין השווי האמיתי של הרכב, וכן לקבלת פיצוי בסך של 8,585 ₪ בגין ההוצאות שנגרמו לתובע ובגין עוגמת נפש.

אקדים ואציין, כי הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה, לא יישמעו ההוכחות בתיק, יוגשו סיכומי טענותיהם בכתב על סמך כתבי בי הדין ונספחיהם, כאשר פסק הדין יינתן על דרך הפשרה.

עובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. ביום 09.10.09 התובע קנה מהנתבעת רכב מסוג טיוטה קורולה שנת ייצור 2006 (להלן: "הרכב").
2. התובע שילם תמורת הרכב סך של 71,000 ₪.
3. ביום הקנייה נחתם בין הצדדים זיכרון דברים (נספח א' לתצהיר עדותו הראשית של התובע).
4. התובע קיבל את הרכב לחזקתו ביום 11.10.09.

טענות התובע

1. במעמד חתימת ההסכם הנתבעת מסרה לתובע מידע לפיו, הרכב עשה 56,000 ק"מ. אף צג מד הנסועה (הקילומטראז') הראה את המספר הנ"ל.
2. בטרם סגירת העסקה הנתבעת שכנעה את התובע לבצע טסט וטיפול במוסך הנתבעת, ובחשבונית שנמסרה לתובע נרשם המספר 56174 ברובריקת הקילומטרים.
3. כעבור מספר ימים לאחר הרכישה, התובע דרש מהנתבעת את ספר הטיפולים של הרכב. בפועל, וחרף הבטחות הנתבעת, ספר הטיפולים לא נמסר לתובע.
4. הדבר עורר את חששו של התובע שהחליט לבדוק את הרכב לצורך אימות המידע שנמסר לו על ידי הנתבעת ולצורך גילוי מידע שאולי הוסתר ממנו על ידי הנתבעת.
5. ביום 20.11.09 הרכב נבדק במכון "מבדק" בדיקות רכב ורישוי בע"מ, והבדיקה גילתה קיומן של תקלות רציניות במערכות רבות ברכב הדורשים תיקון מיידי, פגיעות במרכב הפח, פגמים בצבע, ממצאים המלמדים על כך, כי הרכב היה מעורב בתאונה. הבדיקה אף גילתה כי הרכב עבר בדיקה אחת בלבד במוסך מורשה (טיפול 15,000) וכן גילתה קיומה של טעות בקילומטראז', כאש המספר הנכון הינו 132,246 ק"מ כפי שנרשם בזיכרון הדברים.
6. התובע טוען, כי המספר שנרשם בזיכרון הדברים שלפיו, הרכב עשה 132246 ק"מ, נרשם לאחר חתימת זיכרון הדברים ולאחר סיום העסקה.
7. התובע טוען עוד, כי הפירוט המופיע בסעיף 3 לזיכרון הדברים, אף הוא הוסף לאחר חתימתו על זיכרון הדברים.
8. למותר לציין, כי כל התוספות הנטענות, הינן בכתב יד.
9. התובע טוען, כי ביום 11.10.09, כשהגיע לקבל את הרכב לידיו, לא ניתנה לו ההזדמנות לעיין בניירת שנמסרה לו על ידי נציגת הנתבעת שטיפלה בזיכרון הדברים – הסכם המכר, והחתימה אותו על המסמכים עת בחן את הרכב והתרשם ממנו חיצונית. התובע אף לא ידע כי הרכב היה בבעלות חברת ליסינג.
10. לאחר גילוי המידע הנ"ל, התובע פנה באמצעות בא כוחו, ביום 29.11.09 וביקש לבטל את העסקה. הנתבעת לא ענתה לדרישת התובע. על כן, ביום 27.12.09, התובע הודיע לנתבעת על ביטול הסכם המכר, וביום 19.01.10 התובע הגיש תלונה במשטרה כנגד הנתבעת.
11. בעקבות התנהלות הנתבעת, לתובע נגרמו ההוצאות שלהלן: 420 ₪ בגין עלות בדיקת הרכב במכון "מבדק", 1,750 ₪ בגין החלפת צמיגי הרכב, 1,121 ₪ בגין טיפול חוזר ברכב, 294 ₪ עבור בדיקת משכון הרכב ומצב הבעלות בו. לטענת התובע, על הנתבעת להשיב לו את הוצאותיו הנ"ל, וכן לפצותו בסך של 5,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב התנהלות הנתבעת במכירת הרכב.
12. לחילופין, התובע מבקש לחייב את הנתבעת להשיב לידיו את הסך של 10,000 ₪ בגין ההפרש בין סכום התמורה ששולמה על ידו, לבין שווי הרכב בפועל, שכן על פי מחירון יצחק לוי, שווי הרכב האמיתי נכון למועד הרכישה עמד על סך 61,000 ₪, וזאת לאחר ביצוע ההפחתות וההתאמות למצב הרכב בפועל.
13. למותר לציין, כי בסיכומי טענותיו התובע דרש לחייב את הנתבעת לשלם לו את שני הסכומים המפורטים בסעיפים 13 עד 14, אך בתצהיר עדותו הראשית, דרישותיו היו חלופיות.

טענות הנתבעת

1. מנגד, הנתבעת טענה כי התובע עושה שימוש ברכב מזה שלוש שנים, כך שטענת העדר בטיחות הרכב אין לה לא ידיים ולא רגליים.
2. כל חטאה של הנתבעת התמצה בכך, שלא מסרה את ספר הטיפולים של הרכב לידי התובע.
3. כל הסעיפים שנרשמו בכתב יד הופיעו בזיכרון הדברים בטרם חתימת התובע על זיכרון הדברים. התובע חתם על זיכרון הדברים לאחר שקראו בעיון ובחן את פרטיו. הנתבעת הבהירה לתובע באופן חד משמעי, כי הקילומטראז' האמיתי של הרכב עמד על 132,246 ק"מ כמפורט בזיכרון הדברים, לאחר שהקילומטראז' של הרכב תוקן והרישום בו אינו משקף את הקילומטראז' הנכון. התובע ידע כי הרכב נרכש מ"שני ליסינג להתיישבות" והיה רשום על שמה וחתימתו על זיכרון הדברים מלמדת על ידיעתו אודות היות הרכב בבעלות חברת ליסינג.
4. התובע חתם על זיכרון הדברים ועל כן, חזקה עליו כי ידע על מה חתם, הבין את תוכן המסמך שחתם עליו והבין את התחייבותו הנובעת מן החתימה. התובע לא סתר חזקה זו כלל וכלל, וטענתו כי נציגת הנתבעת בלבלה אותו או החתימה אותו על זיכרון הדברים מבלי ליתן לו הזדמנות לקרוא את המסמך ולעיין בו, הינה טענה סתמית ואף נסתרת על תצהיר עדותה הראשית של הפקידה מטעם הנתבעת.
5. ככל שהייתה טעות כלשהי מצד התובע, הרי שמדובר בטעות בכדאיות העסקה, הא ותו לא.
6. המוסך שבו נבדק הרכב טרם הקניה אינו שייך לנתבעת. מדובר במוסך "אוניברסל" שאינו קשור לנתבעת. זאת ועוד, התובע ביקש לחסוך כסף ונמנע מבדיקת הרכב במכון רישוי מורשה בטרם קניית הרכב.
7. בדו"ח מבדק אין כל חדש. הנתבעת מסרה לתובע כי הרכב עבר פגיעות פח אשר תוקנו.
8. הנתבעת אינה חייבת לשלם לתובע מאומה. ההוצאות שנגרמו לו אינן קשורות לנתבעת. התובע בחר לבדוק את הרכב על ידי בוחן מטעמו לאחר הרכישה. הבדיקה לא גילתה מידע חדש שהוסתר כביכול על ידי הנתבעת, טענה המוכחשת מכל וכל. זאת ועוד, הבדיקה ב"מבדק" גילתה קיומן של ליקויים בעלי משמעות נמוכה, ולא כנטען על ידי התובע. הצמיגים הוחלפו לאחר חודשיים ממועד הרכישה וככל הנראה עקב בלאי טבעי. הטיפול החוזר הנטען נעשה אף הוא ללא קשר להתנהלות הנתבעת הנטענת והמוכחשת. מדובר בטיפול שנבע משימוש התובע ברכב.
9. לגבי ההוצאות בגין בדיקת משכון, לא ברי במה מדובר ולא צורפה כל קבלה על כך.
10. אשר על כן, הנתבעת ביקשה להורות על דחיית התביעה.

הכרעה

1. כאמור בפתח פסק הדין, הצדדים הסמיכוני לפסוק לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד -1984.
2. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ולאחר שעיינתי בכלל המסמכים שהוגשו מטעם הצדדים, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.10.09 ועד היום, וכן בצירוף סך של 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט.
3. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ' אלול תשע"ב, 07 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.