לאחר שעיינתי בהודעת המדינה; בתגובות אשר הוגשו לה ובתשובה לתגובה, קובעת אני כי לא היה כלל מקום להגישה ולא ברורה מטרת הגשת ההודעה. כזכור, בדיון מיום 12/9/12, עמ' 15, הציע בית המשפט מספר חלופות לסיום הסכסוך בדרכים חלופיות. הדרך השלישית הייתה מתן הודאה בחבות, מבלי להודות בטענת ה"זיוף". התובעים לא קיבלו איזו מהחלופות שהוצעו, ומשכך נקבע דיון במעמד הצדדים ביום 28/10/12. בדיון זה השיבה המדינה, לשאלתי: "לשאלת ביהמ"ש אנו לא מוכנים בשלב זה לתת הצהרה כי מדובר בטופס שצולם ופרטיו הושלמו מאוחר יותר. לא ניתן לתת כזו הצהרה. " לאור תשובה זו הוריתי על העברת הצווים לבדיקת התובעים ודחיית הגשת התגובה בבקשה להפקדת ערובה עד לאחר שיתקבלו ממצאי הבדיקה. כן קצבתי מועדים להגשת תצהירים. והנה, חלף העברת הצווים כקבוע בהחלטתי, ניתנה הודעת המדינה לפיה מקבלת היא את החבות, "בשל קשיים ראייתים". למעשה, המדינה מודיעה שהיא מקבלת את חלופה מס' 3 שהוצעה ע"י ביהמ"ש בדיון מיום 12/9/12, אולם הצעה זו נדחתה ע"י התובעים! המדינה לא הלכה את הצעד הנוסף שהוצע בדיון מיום 28/10/12 ולא הסכימה לתת את ההצהרה המבוקשת ע"י התובעים, הצהרה שהייתה מייתרת את שלב ההוכחות.

משכך – בדין עומדים התובעים על ניהול התביעה, כפי שנקבע בדיון הקודם. אציין כי לשאלת אותנטיות הצווים השלכה רבה על התביעה ויתכן אף על גובה הפיצוי. לא ברורה טענת המדינה בדבר קשיים ראייתים, כאשר הגורם אשר חתם על הצווים יכול לתת עדות. בית המשפט, לאחר שישמע את הראיות, יקבע בסופו של יום אם ניתן לעגן ממצא של זיוף או שמא לא ניתן להגיע למסקנה שכזו, בשל קשיים ראייתים כאלו או אחרים.

לפיכך – יש להוציא את הודעת המדינה מהתיק. יש להתקדם לבירור התיק והכל כמפורט בפרוטוקול מיום 28/10/12. יש להעביר את הצווים תוך 7 ימים מיום קבלת החלטה זו.

המועדים להגשת חוות הדעת והתצהירים ידחו בהתאם.

שאלת ההוצאות תידון במעמד הצדדים.

ניתנה היום, ד' טבת תשע"ג, 17 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.