1. המבקש הוא אחד מנושי החייב (להלן: המבקש או הנושה), אשר הוכחת חוב שלו אושרה במלואה על סך של 55,471 ₪ ביום 13.8.14. המבקש תובע מהמשיב (להלן: הכנ"ר) במסגרת הליך זה הפרשי הצמדה וריבית על סכום הדיבידנד שקיבל, בשל איחור של שנתיים בקבלת הדיבידנד. עוד הוא מבקש הוצאות בשל הצורך להתייצב פעמיים לדיון בנושא חלוקת הדיבידנדים.
2. צו כינוס בעניינו של החייב ניתן ביום 31.5.10, הוא הוכרז ביום 10.2.11 וביום 11.9.14 בוטל צו הפש"ר בהתאם להסדר נושים שקיבל תוקף של פסק דין. עו"ד שגיא שוורץ היה הנאמן בהליך (להלן: הנאמן).
3. ביום 18.4.16 הגיש ב"כ המבקש בקשה למתן הוראות להורות לכנ"ר לשלם לנושים דיבידנד. בבקשה נכתב כי בקופת הכנ"ר נאסף סך של 113,464 ₪, ולמרות שחלפו 19 חודשים ממועד קבלת הסדר הנושים, טרם חולק הדיבידנד לנושים. עוד נכתב כי הנושה פנה לנאמן ולכנ"ר 8 פעמים בבקשה לברר מתי יחולק הדיבידנד אך ללא הועיל; ולכן מאחר והכנ"ר אינו טורח להשיב לפניות הנושה נתבקש בית המשפט להורות לו לבצע את תשלום הדיבידנד ולחייב את הכנ"ר בהוצאות הבקשה.
4. בהחלטתי מיום 6.6.16 נתבקשה תגובת הנאמן, שהגיב כי הוא השיב לכל פניות הנושה, הוא פונה מידי פעם בתזכורות לכנ"ר, והוא מציע לקצוב מועד לכנ"ר להעברת הכספים מקופת הכינוס לידי הנאמן לצורך חלוקתם לנושים. בו ביום נתבקשה תגובת הכנ"ר, אשר הודיע ביום 19.7.16 כי "הוראת התשלום להעברת הכספים לחלוקת דיבידנד לנושים נחתמה ותישלח לנאמן בימים אלו לביצוע חלוקה."
5. ביום 31.8.16 הגיש ב"כ הנושה בקשה נוספת למתן הוראות ובה כתב, כי למרות הודעת הכנ"ר מיום 19.7.16, הכספים טרם הגיעו לידי הנאמן. ב"כ הנושה ציין כי חלפו שנתיים ממועד קבלת הסדר הנושים ולמעלה מחודש מאז תגובת הכנ"ר, וטרם חולק דיבידנד. עוד סבר הנושה, כי מן הדין לחייב את הכנ"ר בתשלום ריבית על הזמן הרב שהכנ"ר החזיק בכספים ברשותו ללא הסבר או הצדקה וכן לחייבו בהוצאות.
6. הנאמן הגיב לבקשת ב"כ הנושה וציין כי אכן הכספים טרם הגיעו לידיו. בהחלטתי נתבקשה תגובת הכנ"ר ולאחר שזו לא ניתנה במשך למעלה מחודשיים, למרות פניות חוזרות של בית המשפט, נקבע מועד לדיון לקבלת תגובת הכנ"ר.
7. בדיון ביום 6.12.16, אליו התייצבו גם הנושה והנאמן, ב"כ הכנ"ר ציין כי פנה לפני הדיון "לגורמים בכנ"ר" וטרם הוברר לו סיבת העיכוב. לטענתו אין מקום למתן החלטה טרם התבררה סיבת העיכוב. הוא ביקש לאפשר לו להודיע עד סוף השבוע סיבת העיכוב. בהחלטתי נתתי אפשרות להודעה כנ"ל. הנושה ביקש לקבל הוצאות בגין הגעתו לדיון, כאשר הנאמן ויתר על ההוצאות.
8. ביום 9.12.16 הודיע הכנ"ר "כי זה מכבר יצאה חתימה על הוראת תשלום לצורך העברת יתרת הכספים בתיק לשם חלוקתם בין הנושים מן הגורמים הרלוונטיים במחוז ת"א לגזברות הכנ"ר אשר מקום מושבה הינו בירושלים, והיא הגורם אשר אמון על העברת התשלום דה פקטו. משיחה שערך הח"מ עם הגזברות נמסר כי התשלום יועבר לכל המאוחר עד ליום 12.12.16." עוד צוין כי הגזברות בירושלים אינה בשליטת מחוז ת"א. כמו כן נטען לעניין הוצאות, כי החייב ממילא שכר שירותי בא כוחו לצורך טיפול כללי בנושא תביעת החוב וכן כי באותו יום ממילא היה לנושה אירוע משפחתי בגינו לא עבד, ולכן אין סיבה לפסוק לו הוצאות.
9. ביום 12.12.16 הודיע הכנ"ר כי הסכום הועבר. הנושה הגיש בקשה נוספת ובה טען כי לנוכח החזקת הכסף במשך למעלה משנתיים הוא זכאי להפרשי הצמדה וריבית וכן להוצאות, משום שהעובדה שלא עבד באותו יום, אינה מצדיקה שחרור הכנ"ר מתשלום הוצאות בגין הגעתו לדיון.
10. ביום 18.1.17 הגיש הנושה בקשה נוספת ובה ציין כי ביום 9.1.17 הגיע למשרדו סכום הדיבידנד של 13,494 ₪ וכי הוא עומד על דרישתו להפרשי הצמדה וריבית על הכסף, שעוכב במשך למעלה משנתיים, וכן הוצאות בגין הצורך להגיש בקשות לבית המשפט וכן להתייצב לדיונים.
11. ביקשתי את תגובת הכנ"ר, אשר לא הגיב, ולכן נקבע דיון נוסף לקבלת תגובתו לנושא הפרשי הצמדה וריבית. יום קודם לדיון הגיש הכנ"ר תגובה, אשר לא היה בה מענה לשאלת הפרשי ההצמדה והריבית, ולכן נותר הדיון בעינו.
12. בדיון אליו התייצב גם הנושה, חזר הנושה על תביעתו להפרשי הצמדה וריבית וכן להוצאות. ב"כ הכנ"ר ציינה בדיון כי הכנ"ר מביע התנצלות על העיכוב בחלוקת הדיבידנד. עוד הדגישה כי הכנ"ר הוא גוף המטפל בכמות בלתי מבוטלת של תיקים ולא ידוע מה הסיבה לעיכוב במקרה זה, אבל קיימת מחלקת כספים, שהיא האמונה על העברת הכספים ומקום מושבה בירושלים. עוד ציינה כי אין מקום להורות על תשלומי הפרשי הצמדה וריבית כי הכספים מושקעים ונושאים רווחים, וכן כי אין מקור כספי לתשלום הפרשי הצמדה וריבית ואף אין לנושה זה עדיפות על אחרים.
13. לעניין הרווחים השיב הנושה כי לא ייתכן שיהיה בכך תשובה לדרישתו להפרשי הצמדה וריבית, משום שאין לכך סוף, שהרי בתיאוריה ניתן לחלק הכסף אחרי 20 שנה ולומר שהוא עשה רווחים ולכן אין לחייב את הכנ"ר, כאשר יתכן שהוא יכול היה לעשות בכסף זה הרבה יותר. עוד ציין כי נאלץ להגיע לשני דיונים והוא מבקש הוצאות בשל כך.
14. ב"כ הכנ"ר ציינה בתגובתה כי זו מערכת מורכבת עם הרבה גורמים ורק לאחרונה החלו לייעל אותה על ידי הוראת תשלום אחת, אך הדבר החל רק לפני חודשיים.

דיון והכרעה

1. סעיף 2 לחוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א – 1961, מורה:

"רשות שיפוטית שפסקה לבעל דין סכום כסף, או שציוותה על ביצועו של פסק כזה, או שקבעה סכום כסף המגיע על פי חיקוק, רשאית, לפי שיקול דעתה, לפסוק ריבית על אותו הסכום, כולו או מקצתו."

1. סעיף 5(א) לחוק מורה:

"תקופת הריבית תהיה בפסיקה לפי סעיף 2 מיום הגשת התביעה – או מיום אחר, החל מיום היווצרות עילת התביעה, שהחליטה עליו הרשות השיפוטית – עד מועד הפירעון..."

1. כב' השופט טל בפסק הדין בע"א 5248/94 מ"י ואח' נ' קיבוץ עין גב פ"ד נ(1) 284, 292 כתב:

"שיערוך הוא פעולה של שמירה על כושר הקנייה של הכסף לאורך תקופה נתונה, לפי מדד אובייקטיבי מסוים. פירוש הדבר, אם בשעה שנוצר החוב יש בסכום החוב כדי לקנות סל מצרכים מסוים, אני דואג שהנושה יוכל לקנות סל מצרכים דומה לכשיקבל את חובו....".

1. במקרה שבפני ביום 11.9.14 ניתנה החלטת כב' השופטת צ' צפת "כמבוקש", להורות לכנ"ר לפרסם הודעה על חלוקת דיבידנדים וכן להעביר את הכסף מקופת הכינוס לידי הנאמן לצורך חלוקתו. בפועל הועבר הכסף לידי הנאמן ביום 12.12.16 והגיע לנושה ביום 9.1.17. דהיינו תקופה של כשנתיים ורבע מאז הוראת בית המשפט על העברת הכסף לידי הנאמן ועד להעברתו בפועל.
2. טוענת ב"כ הכנ"ר כי יש להתחשב בגודל המערכת של הכנ"ר ובמורכבותה. ואכן כך. אך גם אם נתחשב בכך, לטעמי, פרק זמן של שישה חודשים הוא פרק הזמן המקסימלי שניתן לאפשר גם למערכת מורכבת במיוחד להתארגן ולהעביר את הכספים לידי הנאמן לצורך חלוקתם לנושים. לפיכך, המועד של החלטת כב' השופטת צ' צפת בתוספת שישה חודשים, דהיינו 11.3.15, הוא המועד אשר אני קובעת אותו כמועד היווצרות העילה לצורך הפרשי הצמדה וריבית כאמור בסעיף 5(א) לחוק. מהמועד הנ"ל (11.3.15) ועד למועד התשלום בפועל, אני קובעת כי יתווספו ריבית והפרשי הצמדה. הפרשי הצמדה, שהם השערוך כדברי השופט טל לעיל, וריבית בהתאם לסעיף 5 לחוק פסיקת ריבית, ותקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה), תשס"ג-2003.
3. טענת ב"כ הכנ"ר היא, כי הכספים המופקדים בידי הכנ"ר נושאים רווחים, אשר ניתנים גם הם לנושים. הואיל והנושא לא הוברר עד תומו ולא הוגשה לי חוות דעת מומחה לעניין הרווחים שצברו הכספים לעומת הפרשי הצמדה וריבית, כפי שקבעתי לעיל, אני קובעת כי ככל שהרווחים שעשו הכספים אינם מגיעים כדי הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק והתקנות, כאמור בסעיף 19 לעיל, אז, ורק אז, יש מקום להוספה לסכום של הפרשי ההצמדה והריבית.
4. עוד אציין לעניין ההוצאות שביקש הנושה, כי אכן הוא ראוי להוצאות בגין התייצבות לשני דיונים, אשר יכלו להימנע, וכן בשל הצורך לפנות שוב ושוב לכנ"ר להסדרת נושא זה, וללא קבלת תגובה. בנסיבות אלה, אני פוסקת לנושה הוצאות בסך של 1,500 ₪.
5. כמו כן אשר לשאלת ב"כ הכנ"ר מאין יבוא הכסף, שהרי לא מקופת הכינוס, שאינה אמורה לשאת בהוצאה שכזו, שתבוא על חשבון הנושים האחרים, הרי שהכנ"ר הוא יחידה במשרד המשפטים, דהיינו מדינת ישראל. עוד אציין, כי בכל מקרה, הכנ"ר קיבל במסגרת ההליך כספים כ"אגרת השגחה" בסך של 3,467 ₪ (ראו דיון מיום 2.7.14) אשר גם הם יכולים לשמש לצורך תשלום במקרה זה.

סוף דבר

1. אני מחייבת את הכנ"ר לשלם הפרשי הצמדה וריבית כמפורט בסעיף 19 לעיל, וזאת בגין הדיבידנד לו היה זכאי הנושה החל מיום 11.3.15 ועד לתשלום הכספים לנאמן ביום 12.12.16, וזאת ככל שהרווחים שנצטברו על הדיבידנד בתקופה הזו לא הגיעו לסך הפרשי ההצמדה והריבית כנ"ל.
2. כמו כן אני מחייבת את הכנ"ר בתשלום הוצאות לנושה בסך של 1,500 ₪.
3. הסכומים ישולמו מסכומי אגרת השגחה שניתנה בתיק ככל שיש בהם די, והיתרה, ככל שנדרש, מהמדינה.

ניתנה היום, ל' שבט תשע"ז, 26 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.