1. התובעת, ילידת 1939, נפגעה בתאונת דרכים, שאירעה ביום 14.05.09, עת התנגש הרכב בו נהגה עם שני רכבים אחרים. בעקבות התאונה נגרמו לתובעת נזקי גוף.
2. בגין נזקי הגוף, הוגשה תביעה זו לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, נגד הנתבעת, אשר ביטחה את השימוש ברכב במועד התאונה, בביטוח חובה.
3. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לחבותה של הנתבעת לפצות את התובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בעקבות התאונה. המחלוקת נסובה סביב שאלת גובה הנזק בלבד.

מהות הפגיעה והנכות הרפואית

1. בעקבות התאונה נפגעה התובעת פגיעה רב מערכתית. ממקום התאונה הועברה לבי"ח העמק בעפולה, שם אובחנו אצלה פגיעות בחזה, שבר בעצם הסטרנום, נפיחות ברקמות רכות סביב הסטרנום (הימטומה), שברים בצלעות עליונות דו צדדי, סימנים קונטוזיה ריאתי דו צדדי באונות תחתונות בעיקר בצד ימין, נוזל פלאורלי משני הצדדים, בולט יותר משמאל, שבר בפטישון החיצוני בקרסול ימין, דימום משני העפעפיים, אף שבור ונפוח, וכאבים בצוואר וגב תחתון.
2. התובעת אושפזה במחלקה לטיפול נמרץ מיום התאונה 14.05.09 ועד ליום 26.05.09. ביום 26.05.09 שוחררה התובעת מבי"ח העמק והועברה לבית חולים אלישע שם אושפזה עד ליום 25.06.09 ועברה תהליך שיקומי. היא שוחררה מבי"ח אלישע עם המלצות להמשך טיפולים ומעקב במרפאה המקומית, מרפאות חוץ, תרופות למשככי כאבים וטיפולי פיזיותרפיה.

הנכות הרפואית

1. מטעם בית המשפט מונו ארבעה מומחים בתחומים שונים, לבדיקת נכותה הרפואית של התובעת, אם נותרה, כתוצאה מהתאונה.
2. ד"ר בצלאל פרידמן, מומחה בתחום כירורגיה אורתופדית, אשר בדק את התובעת, והתייחס למצבה הרפואי של האחרונה עובר לאירוע התואנה וכן למצבה לאחר התאונה, קבע בחוות דעתו הרפואית מיום 06.04.11, באשר להפרעה בע"ש צוואר ומותני כי, מעיון בחומר הרפואי עולה כי התובעת סבלה בעברה מהפרעה משמעותית בצוואר ובגב תחתון עם תיעוד מרשים לאחר השנים בגין פגימות אלה, דבר שהצריך ייעוץ וטיפול רפואי, וכן בירורים הדמיתיים. לדעתו, כל הממצאים הרנטגניים טרם אירוע התאונה ולאחריה, תואמים לשינויים ניווניים במערכת השלד האקסיאלית, פרי שחיקה טבעית עם השנים, כאשר קיומם של ממצאים רנטגניים אלה מסביר תלונותיה הסובייקטיביות לאורך השנים על כאב והפרעה תפקודית נכפית באברי מטרה, אלה ומסבירים גם תלונותיה כיום אולם אינם קשורים לתאונה ולא הוחמרו כתוצאה ממנה. ד"ר פרידמן קבע כי לא נותרה נכות רפואית צמיתה כתוצאה מפגיעה כלשהי בע"ש צווארי או מותני.

באשר להפרעה בקרסול ימין קבע ד"ר פרידמן כי, מעיון בחומר הרפואי ומצילומי הרנטגן שבוצעו לדרישתו עולה כי, התובעת סבלה משבר רוחבי של אזור הפטישון הצדדי של הקרסול, אשר נגרם במנגנון של חבלה סיבובית לקרסול, שגרמה לנפיחות יחסית עם הפרעה קלה בתנועתיות. לדעת ד"ר פרידמן מצב זה תואם ל- 5% נכות רפואית, לפי סעיף 48(3) (א) חלקי לתקנות המל"ל, אלא בשל עברה הרפואי של התובעת, בו תיעוד להפרעה קודמת בקרסול ימין (טרם התאונה בשנים 2003 ,2005) כאשר טיפול פיזיותרפי לא הביא לשיפור, אזי חלק מתלונותיה לאחר התאונה קשורות לתלונות עובר לה.

על כן, קבע ד"ר פרידמן כי נכותה הרפואית של התובעת בקרסול רגל ימים תוצאת האירוע הינה בשיעור של 3.5% (70% מכלל נכותה).

1. ד"ר סלים מזאוי, מומחה אף אוזן וגרון, אשר בדק את התובעת בעקבות התאונה, קבע בחוות דעתו הרפואית מיום 03.02.11 כי, מעיון בתיעוד הרפואי שהובא לעיוני עולה כי לתובעת נגרמה חבלת אף קשה, שבעקבותיה אובחנה נפיחות באף ודם בנחיריים, נזקקה למטרייה בווריד נבוב בגלל דימום אפי עם ירידת הומוגלובין. כאשר בצילום סי.טי ראש שבוצע לתובעת, נצפו קווי שבר בפירמידה, ובצילום אף צדדי ניתן לראות בבירור שבר בעצמות האף עם תזוזה, כאשר בצילום שבוצע לה, ניתן לראות שעצם הפירמידה הגרמית של האף דחוסה פנימה עם שבר וסטייה לשמאל של מחיצת האף, מעבר האוויר לשמאל צר לעומת צד ימין. כל זה מצביע על חבלה טרייה באף שגרמה לשבר ושינוי במבנה הגרמי. ד"ר מזאוי מציין בחוות דעתו, כי בתיק הרפואי של התובעת אין תלונות מהעבר בדבר קשיי נשימה דרך האף, ולא הייתה לה חבלת אף לפני התאונה הנדונה, כאשר הממצאים הקליניים והרנטגניים במקרה של התובעת, מראים נזק ברור באפה בעקבות התאונה ולא לפניה.
2. ד"ר מזאוי קבע כי הפגיעה בנשימה דרך האף עם שינוי במבנה שלו הם תוצאה ישירה של חבלת האף שהייתה לה בתאונה, אשר השאירה אצלה נכות צמיתה.

ד"ר מזאוי קבע כי נכותה הרפואית של התובעת הינה 10% בגין הפרעה בנשימה דרך האף, חסימה צדדית קבועה לפי סעיף 69 (2) ב לתקנות המל"ל.

1. פרופ' לאל אנסון בסט, מומחה כירורגית החזה, קבע בחוות דעתו הרפואית כי פגיעותיה העיקריות של התובעת, היו חבלה קהה בבית החזה שגרם לה לשבר בעצם החזה, שברים בצלעות מימין 1-5 ושברים בצלעות משאל 1,2 ו-4, שטף דם ריאתי דו צדדי, תמת של הריאה וחזה דם משמאל, עקב אי ספיקה נשימתית הונשמה בעזרת מכונת הנשמה ונזקקה להכנסת נקז בבית החזה השמאלי. הוסיף כי השברים בצלעות ובעצם החזה מתרפאים בין 3 עד 6 חודשים, כאשר במקרה של התובעת, אשר סובלת מאוסטופורוזיה, תקופת הריפוי תהיה 6 חודשים.
2. בחוות דעתו מציין פרופ' בסט כי במהלך האשפוז ובצילום סי.טי חוזר, הצטברה כמות גדולה של נוזל דמי בבית החזה השמאלי, כאשר ישנו קשר ישיר לנוזל בקרום הריאה מצד שמאל לחבלה מתאונת הדרכים. על אף שבבדיקה לא מצא כל צלקת על דופן בית החזה, אך לדעתו, יכול שהצלקת התרפאה ללא השארת סימן, אך בכל זאת שטף דם בקרום הריאה יכול לגרום להידבקויות קלות, ולכן הינו ממליץ על מתן דרגת נכות של 10%, לפי סעיף מותאם 8(1)ב לתקנות המל"ל.
3. לשאלת הנתבעת, במסגרת שאלות ההברה אשר הופנו אליו לאחר מתן חוות דעתו (נ/1), באם ממצאי בדיקתו אינם מצביעים על הגבלה בפעולת הריאות של התובעת, השיב כי ההגבלה הינה השערה והנכות נקבעה לפי השערה, עם בדיקה אובייקטיבית, כאשר המלצה סופית יכולה להשתנות.
4. יחד עם זאת, השיב כי יכול כי תקנה 8(1)(א) לתקנות המל"ל, אשר קובעת 0% נכות, משקפת את מצבה של התובעת, אלא יחד עם זאת, עקב העובדה שמדובר בחזה דם שנוקז, ראה לנכון לקבוע דרגת נכות בשיעור 10%, בהתאם לסעיף (1)ב לתקנות המל"ל.
5. פרופ' אהרן הופמן, מומחה בכירורגית כלי דם וכירורגיה כללית, קובע בחוות דעתו הרפואית מיום 29.06.12 כי, בעקבות התאונה הוכנס לתובעת פילטר זמני לוונה קווה. הפילטר לא הוצא מגופה ונותר במקומו כפילטר קבוע, אשר לא גרם לתופעות לוואי או סיבוכים כלשהם. הפילטר נותר פתוח ולא גרם להופעת קרישי דם, ועל כן התובעת אינה נזקקת לנוגדי קרישה. הוסיף המומחה כי אין לתובעת סימני פקקת ורידית בעבר או בהווה, אי ספיקה ורידית, דליות או בצקות.
6. לדעת פרופ' הופמן נוכחות פילטר קבוע בוונה קווה אינה מהווה בעיה רפואית משמעותית, ופילטר כזה יכול להישאר לתמיד ללא סיבוכים או נוגדי קרישה, כאשר קיים סיכון נמוך של הופעת פקקת ורידית מאוחרת בשיעור של 3-6%. לדעתו, סיבוכים קשים יותר כמו פקקת של הקווה, שבת מתכתי, תזוזה, או חדירה לאיברים סמוכים הם נדירים ביותר, כאשר בהעדר סיבוכים אלו נוכחות הפילטר אינה גורמת נכות תפקודית.

לדעת פרופ' הופמן, לא נותרה לתובעת, כתוצאה מהתאונה, נכות רפואית כלשהי.

1. לכן הנכויות אשר נקבעו לתובעת הינם כלהלן:
   • קרסול ימין ל – 3.5% לפי סע' 48 (3) (מותאם) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות");
   • הפרעה בנשימה דרך האף – 10% לפי סע' 69(2) ב' לתקנות;
   • הידבקות המגבילה כושר הפעולה של הריאות – 10% לפי סע' 8(1)ב' (מותאם) לתקנות;
   • מצב לאחר נזק בוורידים 0% (פילטור קבוע בוונה קווה) לפי סע' 11 (2)א' לתקנות;

סה"כ נכות משוקללת 21.835%.

1. הצדדים אינם חולקים על קביעותיהם של ד"ר פרידמן וד"ר מזאווי. על כן אני מקבלת את חוות דעתם ומאמצת את מסקנותיהם במלואן.

יחד עם זאת, הצדדים חולקים על קביעותיהם של פרופ' בסט ופרופ' הופמן, שכן התובעת אינה מסכימה עם מסקנותיו של פרופ' הופמן בעוד הנתבעת חולקת על קביעתו של פרופ' בסט, כלהלן:

טענות התובעת כנגד קביעת פרופ' הופמן

1. כאמור, פרופ' הופמן קבע כי לתובעת לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה. בסיכומיה מציינת התובעת כי בחוות דעתו קובע המומחה כי קיים סיכון לסיבוכים בעתיד, לרבות פקקת ורידים שבר מתכתי, תזוזה, או חדירה לאיברים סמוכים של הפילטר, כאשר בתשובה לשאלות ההבהרה משיב המומחה כי במקרה של סיבוכים בעתיד, ניתן יהיה לקבוע אחוזי הנכות הרפואית בין 0% - 50% בהתאם לחומרת הנכות.
2. יחד עם זאת, לא מצאתי לסטות ממסקנות חוות דעתו של פרופ' הופמן לרבות קביעותיו בעניין אחוזי הנכות, וזאת לאור העובדה כי תשובתו בשאלות ההבהרה אליו הפנה ב"כ התובעת, לפיה ניתן לקבוע אחוזי נכות הנעים בין 0% ל-50%, מתייחסת במקרה של הופעת פקקת ורידים, כאשר בפרק דיון ומסקנות לחוות דעתו הרפואית קובע האחרון, כי לתובעת לא היו, בעבר וכן עד למועד כתיבת חוות הדעת, מס' שנים לאחר התאונה, סימני פקקת ורידית, כך שאין לומר כי טעה המומחה עת לא העניק לה אחוזי נכות בהתייחס לעניין זה.

טענות הנתבעת כנגד קביעת פרופ' בסט

1. הנתבעת מבקשת לדחות את מסקנות פרופ' בסט, אשר קבע לתובעת 10% נכות בגין שטף דם בקרום הריאה היכול לגרום להידבקויות. בסיכומיה טענה הנתבעת כי המומחה העריך את נכותה של התובעת טרם קבלת בדיקת סי.טי ותפקודי ריאות עדכניים, כאשר בתשובה לשאלות ההבהרה אשר נשלחו אליו (נ/1) משיב המומחה, כי אין הגבלה בפעולת הריאות, ככל ובזמן כתיבת חוות הדעת נלקחה בחשבון הערכה קלינית כהשערה בלבד, כאשר קביעתו לעניין ההידבקויות מבוססת על השערה בלבד.
2. יחד עם זאת, גם כאן לא מצאתי מקום לסטות ממסקנות חוות דעתו של פרופ' בסט. בחוות דעתו מיום 11.11.11 קובע המומחה, אשר עמדו לעיונו כלל מסמכיה הרפואיים של התובעת, ובין היתר, צילום סי.טי חזה אשר הדגים שבר בעצם הסטרנום ובצלעות העליונות, קונטוזיה ריאתית בעיקר בצד ימין, כי לתובעת נגרם שטף דם ריאתי או קונטוזיה ריאתית, עקב החבלה בבית החזה, כאשר שטף הדם יכול לגרום להידבקויות קלות, ובכך העניק לה 10% נכות רפואית לפי סעיף 8(1) ב לתקנות.
3. בשאלות ההבהרה אשר הופנו אליו, סיפק המומחה בסט הסבר מדוע בחר להעניק לתובעת 10% נכות בגין הידבקויות קלות. בתשובתו לשאלות ההבהרה השיב המומחה כי היה אצל התובעת 600 cc נוזל דמי שנוקז בבית החזה לאחר הפגיעה, אשר בסבירות גבוהה בבדיקה פיסיקלית, ישנה השערה שיכול להיות הידבקויות בקרום הריאה, כאשר בדיקת סי.טי עדכנית היה בה כדי לשנות את ההמלצה (בין אם להעלות, להוריד או להשאיר את אחוז הנכות שנקבע), כאשר אחוז הנכות כפי שנקבע הינו בגדר השערה עם בדיקה אובייקטיבית. הוסיף המומחה והשיב באם היה מקום לשייך למצבה של התובעת תקנה 18(1)(א) המעניק לתובעת 0% נכות, כי לאור העובדה כי עסקינן בחזה דם שנוקז, מצא להעניק לתובעת 10% נכות.
4. כאמור, חוות דעתו של המומחה בסט נסמכה הן על סמך בדיקתה הקלינית של התובעת, והן על סמך מסמכיה הרפואיים, אשר נערכו לה בעקבות התאונה. אין לומר כי קביעת אחוזי הנכות של 10% ניתנה ללא צילום סי.טי כלשהו, אם כי לטענת המומחה צילום עדכני היה בו כדי לקבוע סופית את מצבה של האחרונה (לרבות העלאת אחוזי הנכות או הורדתה). לא ברור מדוע, לאור קביעתו זו של המומחה, אשר כאמור נערכה עוד בחודש 11/2011, לא ביקשה הנתבעת להפנות את התובעת לבדיקת סי.טי עדכנית, ככל ומצאה כי הצילומים שנערכו לתובעת לא הצביעו על מצבה הרפואי האמיתי, בכל הקשור לפגיעה בחזה.
5. לא זו אף זו, תשובתו של המומחה, (תשובה לשאלה כא), סיפקה מענה מדוע בחר להעניק לה 10% נכות בהתבסס על סעיף 18(1) (ב) לתקנות, להבדיל מסעיף 18(א)(1) וזאת עקב העובדה שבוצעה ניקוז לחזה.
6. ההלכה הפסוקה קובעת, כי ניתן להתעלם מחוות דעת של מומחה, או לתת לה משקל מועט, כאשר נפל פגם בולט בחוות הדעת, הושגה באמצעים בלתי כשרים, ניתנה בחוסר תום לב, התשתית העובדתית עליה נשען המומחה אינה מהימנה או כאשר חוות דעתו לוקה בשגיאה גסה. ככלל בית המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלות רפואיות שנמסרו לחוות דעתו של מומחה מתחום הרפואה (ע"א 2541/02 צבי לנגר נ. ששון יחזקאל, פ"ד נח (2) 583 ות"א (י-ם) 1250/96 זינו אליעזר נ. המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ, תק–מח 2000 (2), 29291).ו

"ואם אין בחוות דעתו מסקנות אשר אינן יכולות לעמוד במבחן הביקורת של ההיגיון לאחר עיון בחוות הדעת וראיות אחרות שבפניו, בית המשפט לא יטה להתערב במסקנותיו של המומחה" (ע"א 2160/90 רז נ. לאץ, פ"ד מז (5) 170).נ

1. לענייננו, ולאור האמור לעיל, לא הוכח קיומו של אחד מהפגמים אשר מצדיקים את התערבותו של ביהמ"ש בחוות הדעת הנ"ל. לכן, יש לקבל את מסקנות המומחים, כפי שנקבעו.
2. לסיכום נושא הנכויות הרפואיות, נכותה הרפואית המשוקללת של התובעת הינה בשיעור של 21.835%.ב

נכות תפקודית

1. ראשית אומר כי איני מוצאת שלתובעת נותרה נכות תפקודית כתוצאה מנכויותיה הרפואיות בתחומים א.א.ג וכירורגיית חזה, ככל ולא טענה האחרונה בתצהירה והן בחקירתה בפניי, דבר וחצי דבר על מגבלה כלשהי כתוצאה מנכויות אלו. יחד עם זאת, בתצהירה והן בתשובותיה בחקירתה הנגדית התייחסה התובעת למגבלות מהן סובלת כתוצאה מפגיעתה האורתופדית ברגל ימין.

על כן השאלה היא, האם כתוצאה מהתאונה והנכות האורתופדית, נפגע תפקודה של התובעת בעבודת משק ביתה?

1. התובעת אלמנה ואם לשבעה ילדים, אשר עובר לתאונה פעלה באופן עצמאי, ותחזקה את משק ביתה. לטענתה, הגם שחלק מילדיה נשואים, הם נסמכים על שולחנה, במיוחד בשבתות וחגים (סעיף 6.1 לתצהיר , עמ' 18 לפרוטוקול ש' 5-7). עדותה זו של התובעת נתמכת בעדויותיהם של בנה זוהר (סעיף 6 לתצהיר עמ' 16 לפרוטוקול ש' 5-9) ובתה רווית (סעיף 6 לתצהיר עמ' 25 לפרוטוקול ש' 29-31).
2. לטענת התובעת, מאז שנפגעה בתאונה התובעת מוגבלת בתפקוד בביצוע חיי היום יום, לרבות בתנועתה ובניידות, הליכה ועמידה ממושכת וביצוע פעולות פיזיות, כאשר מגבלות אלו פוגעות בעיסוקה כמחזיקה במשק בית. (סעיפים 6.3 ו-6.4 לתצהיר). עדות זו נתמכת בעדות זוהר (סעיף 13 לתצהיר ועמ' 16 ש' 22) ועדות רוית (סעיף 13 לתצהיר , עמ' 26 לפרוטוקול ש' 27-29).
3. יחד עם זאת, אין להתעלם ממצבה האורתופדי של התובעת עובר לתאונה, וזאת כמתואר בחוות דעתו הרפואית של מומחה בית המשפט ד"ר פרידמן, אשר קבע בחוות דעתו הרפואית כלהלן:

"מעיון בחומר הרפואי שעמד לרשותי עולה כי מעברה טרם הארוע שבענייננו סבלה מהפרעה ניכרת במערכת השלד האקסיאלית (אזור ע"ש צווארי ומותני) עם צורך בפניות חוזרות לקבלת טיפול רפואי לאורך השנים, צורך בבירור הדמיתי כולל בדיקת CT ע"ש צווארי ומותני וטיפולים חוזרים במסגרת מכון הפיזיוטרפיה באזור מגוריה. בנוסף, סבלה מכאבים לא ספצפיים בגפיים תחתונות שהצריכה יעוץ ובירור רופאים מתחום כירורגית כלי דם ואורטופדיה מבלי שבעייתה תיפתר. הפרעות אלה משולבות זו בזו לאורך השנים. כן חוותה ארועים טראומטיים עם שברים באזורי גוף שונים."

1. המומחה התייחס באריכות לעברה של התובעת, לרבות באשר לבעיות בגב תחתון, החל משנת 1978, בע"ש צווארי וכתף משנת 1987, בכף יד שמאל משנת 1993, בכף רגל שמאל משנת 2000, בקרסול רגל שמאל משנת 2006, בנוסף לחבלה בקרסול רגל ימין משנת 2003, וכן רישומים על הפרעה בשתי הברכיים משנים 1978 ו- 1979, וכן מכאבים לא ספציפיים ברגליים, בשנים 1979, 1991 ו- 1996.
2. בחקירתה הנגדית אישרה התובעת כי טרם התאונה חוותה אירועים ו/או נפילות אשר הצריכו טיפול אורתופדי (עמ' 18 ש' 11-16 , ש' 21, ש' 26-27, עמ' 19 ש' 15-16, ש' 30, עמ' 20 ש' 3-6, עמ' 20 ש' 13-32).
3. בנוסף, הגישה הנתבעת תצהיר חוקר מטעמה (נ/2), אשר העיד כי ביקר בביתה של התובעת, ומצא כי זו השקתה בעצמה את הגינה. בתצהירו העיד כי טרם פנה אליה הבחין בתובעת מתהלכת בגינה, אוחזת בצינור מים ומשקה את הגינה, מתכופפת על מנת ליישר את הצינור, לפתוח או לסגור את ברז המים, ולא הבחין במגבלות כלשהן בתנועות של שהתובעת (סעיפים 4-5 לתצהיר).
4. יחד עם זאת, בחקירתו הנגדית אישר החוקר כי לא צילם את התובעת עת התכופפה, ולכן לא ניתן לדעת הצורה בה התכופפה או באם סבלה ממגבלה עם התכופפות זו או מכאבים כלשהם. תשובותיו של החוקר בחקירתו הנגדית אין בהם כדי ללמד על אי מוגבלותה של התובעת בביצוע הפעולה שעשתה בגינה.
5. מבלי לגרוע מהאמור, אציין כי מלבד עניין השקיית הגינה, לא העיד החוקר על ניסיון של התובעת לביצוע פעולות משק ביתה, ועל כן, אין בעדותו כדי ללמד דבר וחצי דבר על תפקודה של התובעת בביצוע עבודתה משק ביתה.
6. מכלל האמור לעיל, לא נסתרה טענתה של התובעת לפיה התאונה פגעה בכושר התפקוד שלה. מדובר בתאונה שהותירה את התובעת עם פגיעות, לרבות פגיעה אורתופדיות ברגלה הימנית. פגיעה זו יש בהן כדי לפגוע ביכולת התפקוד שלה, לרבות ביצוע עבודות משק ביתה, הדורשות הפעלת כוח פיזי. עם זאת, לאור עברה הרפואי בתחום האורתופדי, ותשובותיה בחקירתה הנגדית, ובשל אחוז הנכות הרפואית אשר נקבע לה ביחס לפגיעתה בקרסול, לא מצאתי כי היה בפגיעתה כדי להשבית אותה לגמרי מלבצע את מטלות ביתה, ככל והנכות האורתופדית אשר נקבעה לה הינה בשיעור של 3.5% בלבד.
7. לפיכך ולאור נסיבות אלו, אני מעמידה את נכותה התפקודית של התובעת, על שיעור של 10%.

חישובי נזק

עזרת צד ג' עבר + עתיד

1. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת אודות עזרת צד ג' שניתנה לתובעת בעקבות התאונה.
2. אין ספק כי כתוצאה מפגיעתה, נזקקה התובעת לעזרת בני משפחתה לצורך ביצוע פעולות יומיומיות, עזרה החורגת מן המקובל בין בני המשפחה (ראה עדות התובעת בעניין זה בעמ' 23 ש' 1-12 עמ' 25 ש' 1-9 וכן עדות זוהר בעמ' 16 ש' 20-22, עמ' 17 ש' 1-7 וכן עדות רוית בעמ' 26 ש' 4-6 , ש' 26-29 ), כאשר תקופה זו כללה אשפוז בבית החולים וכן תקופת החלמה, בה הייתה התובעת באי כושר מלא לתקופה של 6 חודשים (ראה חוות דעתו של פרופ' בסט אשר ממליץ על תקופת מנוחה של 6 חודשים).
3. יחד עם זאת, אין ספק כי עובר לתאונה סבלה התובעת מבעיות רפואיות, לרבות אורתופדיות, אשר היה בהם כדי להגביל את תפקודה.

לאור כל האמור, אני מעריכה את העזרה לה נזקקה התובעת בעקבות התאונה בתקופה הנ"ל, אשר כללה שתי תקופת אשפוז ווכן תקופת החלמה, בסך של 80,000 ₪.

הוצאות ונסיעות עבר + עתיד

1. לגבי ההוצאות, בהתחשב במצבה הרפואי, תקופת אשפוזה, תקופת ההחלמה, הבדיקות והביקורות השונות שעברה, לרבות טיפולי הפיזיותרפיה והתרופות שנטלה, כל אלו מעידים על כך שהוא נאלצה לשאת לפחות בחלק מאותן הוצאות שלא מכוסות בסל הבריאות וכן הוצאות הנסיעות.
2. יחד עם זאת, התובעת לא ידעה להצביע על ההוצאות אשר נשאה בהם לצורך תשלום לעוזרת הבית (ראה עדותה של התובעת בעמ' 23 ש' 8-27 ועדות זוהר בעמ' 17 ש' 2-16), כאשר על אף שבתצהיריהם טענו זוהר ורוית כי נאלצו להיעדר מעבודתם לצורך עזרה לאימם, אלא שלא השכילו האחרונים לצרף אסמכתאות על הפסדי שכר בתקופת העזרה הנטענת (ראה עדות זוהר בעמ' 16 ש' 13-19 ועדות רוית בעמ' 26 ש' 4-10). באשר לנסיעות, התובעת לא צירפה אף קבלה או אישור התומך בטענתה כי הוציאה כספים לנסיעות. יחד עם זאת, אפשר לקבל טענתה כי היו לה נסיעות לצורך קבלת טיפולים רפואיים כגון פיזותרפיה , ואף על פי כי לא צרפה אישורים, ניתן לעירך ראש נזק זה על דרך האומדנה.

לאור כל האמור לעיל, אני פוסקת בגין ראש נזק, הן לעניין ההוצאות והן לעניין הנסיעות, סך של 10,000 ₪.

כאב וסבל

1. בגין 45 ימי אשפוז, נכות רפואית בשיעור של 21.835%, ובניכוי גיל, ובתוספת ריבית מיום התאונה ועד היום יש לפסוק לתובעת בגין ראש נזק זה, סך של 42,088 ₪.

ניכויים

1. מהסכום הנ"ל יש לנכות תשלום תכוף בסך של 23,198 ₪ (משוערך להיום), וכן יש לנכות הסל ש 5,312 ₪ (משוערך להיום), בגין שכ"ט המומחה לכלי הדם, אשר קבע כי לא נותרה לתובעת נכות כתוצאה מהתאונה.

סיכום

1. הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 103,578 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן, תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בגין האגרה ששולמה בסך של 652 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (24.02.10) ועד ליום התשלום המלא בפועל, בצירוף הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 18,333 ₪ (כולל מע"מ כחוק), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז חשוון תשע"ה, 10 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.