03 פברואר 2015

1. לפנינו תביעת התובע לתשלום גמלת הבטחת הכנסה, כאשר לגרסת הנתבע, לתובע יש נכסי מקרקעין שונים אשר שווים על פי חוק הבטחת הכנסה שוללים את זכאותו לגמלה.
2. במסגרת הדיונים שהתנהלו בתיק, לרבות דיוני הוכחות, הגיעו הצדדים להסכמות לעניין מרבית הנכסים אשר ייחס הנתבע לתובע, ועל כן ביום 29.9.2014, ניתן פסק דין חלקי שבו נתן בית הדין תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים בהתייחס לאותם נכסים.

הצדדים נותרו חלוקים לעניין נכס אחד והוא בגוש 19315, חלקה 86 (להלן: החלקה), כאשר קיימת מחלוקת האם חלקה זו שייכת לתובע אם לאו, ועל כן, בפסק דין זה נדון באותה חלקה בלבד.

טענות הצדדים בסיכומיהם

1. בהתאם לסיכומי התובע - הנכס שבמחלוקת נמכר על ידי אביו של התובע מר רג'א מחמוד שוהאנה למר חאמד סלימאן שלאעטה בסמוך לשנת 1963, לפי יפוי כח בלתי חוזר אשר עותק ממנו הוגש לבית הדין.
2. מטעם התובע העיד בנו הבכור של מי שרכש את הנכס מאביו של התובע - מר שלאעטה פואד, והוא העיד כי אביו רכש בסמוך לשנת 1963 את הזכויות שבמחלוקת ומכר אותן בשנת 2007 למר בשיר ראאד ואף הגיש ייפוי כח בענין זה.
3. כמו כן העיד בבית הדין מר בשיר ראאד אשר רכש את הזכויות ממר שלאעטה והוא אף הציג היתר בנייה ואישור לגבי תשלום ארנונה.
4. בכל מקרה, גם אם יקבע שהנכס היה שייך לאביו של התובע - הזכויות שנמכרו הן 283 מ"ר, מתוכם התובע ירש רבע על פי צו ירושה, כך שמדובר ב-50 מ"ר בלבד.
5. בהתאם לסיכומי הנתבע הנכס שבמחלוקת היה בין נכסיו של אביו המנוח של התובע, כאשר עד היום רשום חלק של 225 מ"ר על שם אביו המנוח של התובע, הן במס רכוש והן בטאבו.
6. לעניין הטענה המוכחשת כי אביו של התובע מכר את הנכס למר שלאעטה, התובע הציג בענין זה ייפוי כח בלתי חוזר בלבד ולא הוצג הסכם מכירה או מסמך אחר המלמד שהנכס באמת נמכר. העדר חוזה מכירה מעיד כי לא נערך כל הסכם והנכס לא נמכר.

עניין זה מקבל משנה תוקף לאור העובדה שהתובע המציא חוזי מכירה לגבי יתר הנכסים שהיו ברשות אביו, לרבות כאשר הנכסים הועברו לבני משפחה, ועל כן אין זה סביר שלא נערך חוזה מכירה כשהנכס נמכר למישהו מחוץ למשפחה.

1. גם לענין המכירה השניה המוכחשת ממר שלאעטה למר בשיר - לא צורף לגביה הסכם מכר כלשהו.

הטענה שאדם קנה נכס מאדם שני כאשר הנכס עדיין רשום ברשויות על שם אדם שאינו המוכר היא מופרכת, לא אמינה ואינה מתקבלת על הדעת.

1. טענות העד מטעם התובע שכך היו עושים פעם הסכמים והסתמכו על אמונה -מופרכים.
2. העד מטעם התובע לא המציא אישורים מטעם המועצה המקומית לענין תשלומים שאביו המנוח ביצע בקשר לנכס בטרם מכר אותו, וזאת על אף שאמר שימסור אישורים כאלה.
3. גם יתר העדים מטעם התובע לא זכרו פרטים רלוונטיים לעניין העברת הנכסים.
4. האישור שהובא מהוועדה המקומית התייחס לחלקה לא נכונה - לחלקה 88 ולא לחלקה 86.
5. בייפוי הכח שהוגש בעברית צוין בכתב יד "ניתן ביום 1963". לעומת זאת, בעותק של אותו יפוי כח שהוגש ביחד עם התצהיר לא נרשם אותו רישום וגם העתק ייפוי הכח בערבית אינו נושא תאריך כלשהו.

לא ברור מי הוסיף את הרישום ומתי אך יש בכך להשליך על האותנטיות של המסמך ועל מועד עריכתו.

1. על פי הפסיקה (עב"ל 6319-02-12 ג'מיל טויל עבד אל רחמן נ' המל"ל) על אף שבנסיבות מסוימות עשוי ייפוי כח בלתי חוזר להוות ראייה לביצוע עסקת מכר, יש עדיין לבחון את ייפוי הכח כשלעצמו.

עניין זה נקבע גם בעב"ל 33056-04-10 שנאיתה פטאמה נ' המל"ל.

1. אין בתשלומי ארנונה כדי ללמד על העברת הבעלות בנכס.

דיון:

1. תחילה יצוין, כי רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור לחלקה נשוא תיק זה.
2. בייפוי הכח אשר הוצג על ידי התובע כדי לתמוך בטענתו לפיה אביו מכר את החלקה בשנת 1963 - נרשם כי מדובר במכר של 4 עצי זית בנוסף לחלקת הקרקע עליה הם נטועים.

מאחר ואיננו יודעים היכן מוקמו עצי הזית בחלקה - לא ברור האם כל החלקה נמכרה או רק חלק מהחלקה עליה היו נטועים עצי הזית, ואין לנו גם כל דרך לדעת מהו גודל השטח שנמכר, אם בכלל.

1. עדותו של מר שלאעטה פואד שהעיד ביום 29.5.2013 לענין אותה עסקת מכר (שבוצעה לגרסתו על ידי אביו של התובע ואביו שלו כשהוא היה בן 13) לא הוסיפה מידע, שכן למר שלאעטה לא היו הסברים לגבי העסקה שנעשתה בשנת 1963 - לא לענין גודל השטח שנמכר, לא לגבי המסמכים שהוחלפו ולא לגבי השאלה מדוע העסקה לא נרשמה בטאבו או במס רכוש.
2. מר ראיד בשיר, מי שלגרסת התובע רכש את החלקה ממר שלאעטה, העיד בתיק ביום 5.3.2014. ואולם, גם עדותו לא הועילה לתובע. לא היו למר ראיד תשובות לגבי חלק גדול מהשאלות שנשאלו ולא היו לו הסברים להסביר את התנהלותו בקשר לרכישת הקרקע - התנהלות שהיתה תמוהה ואף חסרת הגיון כלכלי. למשל, כאשר נשאל מר בשיר האם הסכם הרכישה בוצע בעל פה או בכתב - הוא לא זכר. הוא לא זכר האם היה לו עורך דין שטיפל ברכישה, הוא לא הסביר מדוע לא העביר את שמו בטאבו ולא היה לו הסבר כיצד הוא רוכש קרקע מאדם מסוים כאשר הקרקע רשומה בכלל על שמו של אדם אחר. עיקר עדותו של מר בשיר היתה שהוא לא זוכר ולא יודע - וזאת על אף שמדובר באירוע מכירה שהתרחש לגרסתו בשנת 2007.

הכרעה:

1. לאחר שעיינו בכל המסמכים והעדויות שהובאו בפנינו, אנו קובעים כי התובע לא עמד בנטל להוכיח שאביו מכר את החלקה וכי הרישום בטאבו אינו נכון.
2. העדים אשר באו להעיד מטעם התובע העידו עדויות לא משכנעות, לא היו להם תשובות לשאלות הרלוונטיות ועל כן אנו סבורים שלא ניתן להתבסס על עדותם לענין עסקאות המכירה שבוצעו בחלקה. גם המסמכים אשר הומצאו על ידי התובע לא שכנעו אותנו כי מדובר בחלקה שהבעלות בה הועברה וזאת במיוחד נוכח העובדה שמיפוי כח שמתיימר להיות משנת 1963 - שהוא הבסיס הראייתי לטענה בדבר מכירת החלקה - כלל לא ניתן להבין איזו קרקע נמכרה שכן יפוי הכח מתייחס ל-4 עצי זית ולא לקרקע.
3. באשר לחלקו של התובע באותה חלקה - על פי צו הירושה (ת/7) התובע ירש 1/4 מנכסי אביו, ולכן יש לייחס לו את הבעלות ב-1/4 מהחלקה.
4. מכל המפורט לעיל – אנו סבורים כי צדק הנתבע בהסתמכותו על הרישום בטאבו, ובדין ייחס לתובע את חלקו היחסי בחלקה. על כן, אנו דוחים את טענת התובע בענין זה. מאחר וקבענו כי התובע הינו הבעלים מ-1/4 מהחלקה הרי שיש לקחת בחשבון נכס זה בחישובי הנתבע לענין גובה גמלת הבטחת ההכנסה לה זכאי התובע.
5. אין צו להוצאות.
6. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, י"ד שבט תשע"ה, (03 פברואר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.