1. תביעה זו החלה כתביעה להשבת סכומים שנגבו ביתר ותביעת רשלנות מקצועית של עו"ד אשר הגיש הנתבע כנגד התובע (ת.א. 1208/07). מנגד, התובע הגיש תביעה זו כתובענה שכנגד שעילתה באי תשלום שכ"ט עו"ד, והתובענות נידונו במאוחד.
2. ביום 26.6.2011 ניתן פסק הדין בתובענות אשר במסגרתו חייבתי את התובע לשלם לנתבע סך של 75,419 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 8.4.2005, וסך של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה בלבד מיום 31.1.2001 ועד למועד פסק הדין, כאשר ממועד זה ואילך ישא החיוב הפרשי הצמדה וריבית.

כן חייבתי את התובע בתשלום הוצאות משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪.

1. ביום 11.10.2012 נשמע בפני בית המשפט המחוזי הערעור על פסק הדין (ע"א 28844-10-11). לאחר שמיעת טענות הצדדים, הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט, כדלקמן:

"הואיל והלכה למעשה בית המשפט קמא לא דן בפרטי התביעה שכנגד ולאחר שבית משפט זה סבור כי היה מקום לזכות את המערער בשכ"ט א' ובשכ"ט ב' שבהוצאה לפועל, יוחזר העניין לבית המשפט קמא כדי ליתן פסק דין חדש, על פי הראיות שהובאו לפניו.

בית המשפט יהיה רשאי לשמוע השלמת טיעונים מן הפרקליטים, אם ימצא זאת לנכון.

ביצוע פסק הדין יעוכב עד למתן פסק דין בבית המשפט קמא.

הליכי הוצל"פ יעוכבו.

אין בהצעה זו כדי לשנות מהקביעות העובדתיות שבפסק הדין אשר דחה את טענת המערער להסדר כולל וכן לקביעה שהמערער אכן קיבל הלוואה ושהסכם שכה"ט מיום 15.1.2003 תקף.

בית המשפט יבחן גם את הטענות באשר לשכ"ט כונס הנכסים"

(הדגשות שלי – ר.א.)

1. ביום 8.11.2012 שמעתי את טענות הצדדים בעל פה.

במהלך הדיון הבעתי את השקפתי על פיה, בהתאם להסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין, על בית המשפט לדון בשאלת גובה שכ"ט א' וב' (להבדיל משאלת הזכות להם, שכן הצדדים כבר הסכימו שהתובע זכאי לשכ"ט א' וב') בהתאם לראיות הקיימות בתיק, ובנוסף בשאלת שכ"ט כונס הנכסים.

1. אתחיל מהשאלה השניה. אין חולק כי כונס הנכסים לא היה התובע עצמו, אלא עו"ד דוד ביטון, ולכן, אם בכלל, הוא בעל הזכות לקבלם, ולא התובע.

הדברים מבוטאים היטב בפרוטוקול ישיבת 19.12.2004 בתיק הוצל"פ 01-64386-01-7 אשר צורף כנספח לתצהירי התובע, שם התייצבו לדיון התובע ועו"ד דוד ביטון.

ראש ההוצל"פ, כב' הרשם (כתוארו דאז) עודד מאור קבע כדלקמן:

"שכ"ט א' וב' נפסקו לב"כ הזוכה כשכר טירחתו עבור פעולותיו בתיק ההוצל"פ ללא קשר לתפקידו ככונס נכסים. לכונס נכסים נפסק שכר נפרד באשר לפעולותיו שונות, אחריותו ככונס נכסים שונה, והוא פועל למעשה כידו הארוכה של ראש ההוצל"פ למימוש הנכס עליו מונה ככונס נכסים.

ובהמשך:

"לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק ההוצל"פ ובהיקף הפעולות שננקטו ע"י הכונס אני פוסק לכונס הנכסים שכ"ט בסכום של 40,000 ₪".

ואידך זיל וגמור. שכ"ט כונס נפסק לכונס הנכסים. התובע לא היה כונס הנכסים. לפיכך, אין לו כל זכות לקבל שכ"ט כונס.

1. באשר לשאלה הראשונה. הצדדים הגיעו בבית המשפט המחוזי לכלל הסכמה כי התובע זכאי לשכ"ט א' וב'.

כל שנותר להכריע הוא באשר להיקף הסכום, בהתאם לראיות הקיימות בתיק.

היקף הסכום הינו עניין הטעון הוכחה, והנטל בעניין זה הינו על התובע.

מבחינת כלל הראיה הטובה ביותר, על התובע היה להביא את תדפיסי ההוצל"פ מתוך התיקים, ולהצביע על הסכום הנכון.

התובע לא עשה כן, והוא אף לא ביקש, במהלך ההוכחות, צו המורה ללשכת ההוצל"פ להמציא את תדפיסי התיקים לתיק בית המשפט.

1. יחד עם זאת שכ"ט א' וב' הינם סטטוטוריים. שכ"ט א' עומד על שיעור של 5% מגובה החוב בעת פתיחת תיק ההוצל"פ, ועניינו בשכ"ט בגין פתיחת התיק, ואילו שכ"ט ב' עומד על שיעור של 5% נוספים מגובה החוב, והוא נפסק בגין פעילות גבייה בתיק.

במשולב עומדים אלה על 10% מסכום החוב הפסוק (ר' סעיף 10 לחוק ההוצאה לפועל).

לצורך הכרעה בנקודה זו, על התובע להשיב על שתי שאלות:

האחת – מהם תיקי ההוצל"פ שנפתחו?

השניה – מה גובה החוב בתיקים אלה?

1. בסעיף 16 לפסק הדין נקבע כי במועד ההתקשרות החוזית בין הצדדים, סכום התביעות נשוא התיקים שהועברו לטיפולו של התובע עמד על סך של 400,000 ₪(עמ' 5 ש' 23-26 לפסק הדין). דברים אלה מבוססים על דברי הנתבע עצמו בעמ' 2 ו – 9 לפרוטוקול.

ואולם, כידוע, העובדה שתביעה הוגשה על סכום מסויים, אינה מלמדת כי זהו פסק הדין שניתן. שכ"ט א' וב' נפסקים בגין חוב פסוק, ולא בגין תביעה שהוגשה. השאלה הינה האם קיימות במסגרת חומר הראיות בתיק ראיות על גובהם של תיקי ההוצל"פ שנפתחו.

1. עיון בתצהיר העדות הראשית של התובע, בסעיף 23, מלמד כי תיק ההוצל"פ היחידי אותו מפרט התובע הינו תיק יזדי. אין כל התייחסות לתיק הוצל"פ אחר. יצויין כי גם בתצהירו של התובע במסגרת ת.א.1208/07 לא פורט כל תיק הוצל"פ אחר.

בסעיף 22 לפסק הדין קבעתי שהתובע אינו זכאי בנוסף לשכר החוזי גם לשכ"ט א' וב'.

משהסכימו הצדדים אחרת, במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי, והסכימו כי הוא זכאי בנוסף גם לשכ"ט א' וב', הרי שאין מנוס אלא לקבל את התחשיב אשר פורט בסעיף 71א' לתצהירו של התובע בתביעה בת.א. 1208/07 (וגם בסעיף 23 לתצהירו בתביעה זו) ולהעמיד את זכותו של התובע על הסך המפורט בתצהירו - 28,445 + מע"מ.

1. נוכח האמור, ובהתאם להסכמת הצדדים והנחיית בית המשפט המחוזי, יש להפחית מהסכום שנפסק בפסק הדין סך של 28,445 ₪ + מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 19.12.2004 (הוא יום ביצוע ההתחשבנות בתיק יזדי – ר' סעיף 55 לתצהיר התובע בת.א. 1208/07 ונספחים ט' וי"ג לו) ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן, אני מעמיד את סכום שכ"ט עו"ד בו ישא התובע על סך של 25,000 ₪.

ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ב כסלו תשע"ג, 26 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.