1. לפנינו תביעתה של התובעת, הגב' שולמית צ'ייקובסקי, לתשלום דמי לידה.
2. בתאריך 26/11/2008 ילדה התובעת בת (השלישית במספר).
3. תביעתה של התובעת לדמי לידה מיום 10/5/2009 נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד וגם הנתבע), מן הטעם שלא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינה ובין החברה שבבעלותה.

1. התובעת ובעלה, מר ג'ורדן צ'ייקובסקי מנהלים עסק לביצוע עבודות תשתית ופיתוח, ובשנים האחרונות התווסף תחום עיסוק נוסף – עבודות ניקוי באמצעות קרח יבש. התובעת ובעלה מנהלים את עסקם באמצעות חברה בשם ניר לי פתרונות בע"מ (בעבר נקראה החברה ניר לי שיפוצים ובניה בע"מ). החברה הוקמה בשנת 1992. עד שנת 2008 היו התובעת ובעלה בעלי המניות בחברה בחלקים שווים, והחל משנת 2009, משיקולים עסקיים התובעת היא בעלת המניות היחידה בחברה.
2. התובעת טוענת, כי בינה לבין החברה התקיימו יחסי "עובד-מעביד" מאז הקמת החברה ועד היום, ולכן היא זכאית לדמי לידה.

מנגד טוען הנתבע, כי לא התקיימו יחסי "עובד-מעביד" בין התובעת לבין החברה שבבעלותה.

דיון והכרעה

1. לכלל שאדם המבצע עבודה עבור חברה הוא גם "עובד" החברה, נקבעו חריגים, וביניהם עובדי חברות משפחתיות,דירקטור, בעלי מניות, בעלי שליטה בחברה, חברת יחיד, אשר היחיד משמש בה הן כבעל המניות והדירקטור והן כ"עובד" של החברה, ולגביהם נקבע כי אין חזקה שהאדם הינו "עובד" החברה, ומי שטוען שהוא "עובד" עליו הנטל להוכיח עובדה זו; עמד על כך כבוד הנשיא אדלר (כתוארו דאז) בפרשת גרוסקופף:

"לכלל, שאדם המבצע עבודה עבור חברה הוא גם 'עובד' החברה, נקבעו חריגים, לגביהם אין חזקה שהאדם הינו עובד החברה ומי שטוען שהוא 'עובד' עליו הנטל להוכיח עובדה זו. החריגים הם:

(א) עובדי חברות משפחתיות ועובד אצל קרוב משפחה;

(ב) הדירקטור, בעלי מניות ובעלי שליטה בחברה כ'עובדים' של החברה;

(ג) חברת יחיד, אשר היחיד משמש בה הן כבעל המניות והדירקטור והן כ'עובד' היחיד של החברה;

מטרת החריגים הללו היא למנוע ניצול לרעה של הפיקציה המשפטית של חברה בע"מ וכן למנוע ניצול לרעה של שליטת בעלי המניות בחברה, כאשר עיקר מטרתם היא להשיג מטרות המנוגדות לחוק. יתרה מזאת, אדם עשוי לבצע עבודה בכמה 'כובעים' ויש לקבוע באיזה 'כובע' הוא עובד. זאת ועוד, על פי מצוות המחוקק עצמאים אינם מבוטחים בביטוח אבטלה ואין לאפשר לעצמאי לעקוף את ההסדר ולהשיג ביטוח אם הוא אינו 'עובד'."

(ר' עב"ל 20182/97 המוסד לביטוח לאומי – יוסף צבי גרוסקופף, פד"ע לד 97, סעיף 17, עמ' 110 לפסק הדין; להלן - פרשת גרוסקופף).

1. בפרשת גרוסקופף נקבעו שלושה מבחנים לבירור השאלה, האם ניתן לראות בבעל מניות בחברה גם כ"עובד" בחברה שבבעלותו, לצורך ביטוחו בענף ביטוח אבטלה. מבחנים אלה יפים ונכוחים גם לענייננו, בו מבקשת התובעת שהינה בעלת המניות בחברה, לראות בה גם כ"עובדת" של החברה שבבעלותה, לצורך קבלת דמי לידה.

ואלה המבחנים:

• 1. האם ניתן לאבחן בין תפקידו של האדם כ"עובד" לבין פעילותו כבעל מניות?
  2. האם הסדר העבודה בחברה הוא אמיתי או פיקציה?
  3. האם ניתן לקבע מה היה שכרו של האדם כ"עובד"?

בעניין מבחנים אלה ציין כב' הנשיא אדלר בפרשת גרוסקופף:

"המבחן הראשון - האם ניתן לאבחן בין תפקידו של האדם כ'עובד' לבין פעילותו כבעל מניות?

..........

השאלה שיש להציג לצורך הכרעה במבחן זה היא, האם ניתן להפריד בין עבודתו של אותו אדם בחברה כדירקטור או בעל שליטה לבין עבודתו כ'עובד'. אדם ייחשב 'עובד' רק כאשר ניתן להפריד בין תפקידו כעובד' לבין תפקידו כבעל מניות ודירקטור. נטל ההוכחה במקרים החריגים רובץ על המבוטח התובע דמי אבטלה.

על^-מנת להכריע אם קיימת הפרדה כזו על בית^-הדין לבחון, בין היתר, את העובדות הבאות:

(א) במה עוסק אותו אדם 'בכובעו' כבעל העסק ובמה 'בכובעו' כעובד בעסק? האם אלמלא עבד אותו האדם בחברה כמנהל, הייתה החברה חייבת להעסיק מנהל אחר זולתו? האם אלמלא עבד אותו האדם כ'עובד', הייתה החברה חייבת להעסיק עובד אחר זולתו? האם יש עובד או עובדים אחרים בחברה המבצעים גם הם את אותה עבודה שמבצע המערער? ייתכנו מקרים בהם עובד או עובדים אחרים מבצעים את כל העבודה הנעשית בחברה.

האם החברה היא מקום עבודתו היחיד של האדם – במקרה שיוכח, כי אותו אדם מועסק במקומות עבודה נוספים, עשוי הדבר להצביע על כך שאין מדובר ב'עובד'. האם האיש מבצע עבודה, שאם יחדל מלבצעה עדיין יהיה חלק ממעגל העבודה?

(ב) כיצד ראה עצמו האדם, היינו – האם הוגדר כ'עובד' בחוזה עבודה? חוזה עבודה הינו ראיה, כי הצדדים הבינו את היחסים ביניהם כיחסי עובד-מעביד. אולם אין צורך בחוזה עבודה על^-מנת שייקבע, כי האדם הוא עובד החברה.

....

האם הציג עצמו לפני אחרים כ'עובד' החברה, או שמא כמנהלה/דירקטור?

........

"המבחן השני – האם הסדר העבודה בחברה הוא אמיתי או פיקציה?

.........

במסגרת מבחן זה ייבחנו השאלות הבאות: האם האיש אכן ביצע עבודה עבור החברה? האם החברה דיווחה למוסד לביטוח לאומי על האיש כ'עובד' באופן שוטף ואמיתי או שמא נעשה הדיווח רק לצורך השגת ביטוח או למטרה בלתי ראויה אחרת?

........

המבחן השלישי - האם ניתן לקבוע מה היה 'שכרו' של האדם כ'עובד'?

מבחן זה נוגע לשאלה, האם ניתן להפריד בין תשלומי השכר שקיבל אדם כ'עובד' לבין התשלומים שקיבל כרווחים ו/או כהחזר השקעות.

.........

בין העובדות שעל בית הדין לבחון: עירוב נכסים; הצהרות החברה והאדם למוסד לביטוח לאומי; תשלום דמי ביטוח; הקפדה על תפעול הגופים הרשמיים בחברה ודיווחי אמת. מבחן זה דומה לתורת 'הרמת המסך'.

מכאן, למאפיינים על פיהם ניתן לקבוע אם התשלומים ששולמו לאדם היו בגדר 'שכר':

(א) האם היה לתשלומים אופי של "שכר":

האם התמורה שהוגדרה כ'שכר עבודה' היא אכן תמורה בעד עבודה? 'עובד' מקבל, דרך כלל, שכר קבוע העולה עם העלאות תוספת היוקר במשק, אינפלציה והתפתחות העסק. מנגד, בעל חברה מקבל תשלומי החזר השקעות ודיבידנדים. גובה התמורה שהוגדרה 'שכר עבודה' יכולה להצביע על תשלום 'שכר' או על החזר השקעות. במקרים של העסקת קרוב משפחה תתכנה העלאות פיקטיביות של שכר לפני מועד הזכאות לגמלה. כך, כאשר הועלה שכרה של אישה בהיריון חודשים ספורים לפני הלידה, חזקה שהמטרה היא להשיג דמי לידה גבוהים, שלא כדין. .......

..ו

(ב) עירוב נכסים:

על פי מבחן זה יש לבדוק: האם קיים עירוב נכסים והכנסות בחברה, כך שלא ניתן לקבוע מהו 'שכרו' של בעל החברה. כלומר, האם בעל העסק מקפיד על הפרדה בין התשלומים שהחברה משלמת לו כבעל החברה לבין הכספים שהיא משלמת לו כ'עובד'? ..."

(ר' פרשת גרוסקופף, סעיף 21 לפסק הדין, עמ' 118-114).

מן הכלל אל הפרט

1. בהודעתה לחוקר המוסד ציינה התובעת כי היא מחזיקה ב- 100% מניות החברה, וכי היא עובדת חמישה ימים בשבוע, לפעמים שישה ימים, כעשר שעות ביום. באשר למהות עבודתה עבור החברה ציינה: "אני עושה הכל. אחראית על נושא אדמיניסטרציה וושווק של החברה. אני מטפלת בכל מה שקשור להתקשרות עם לקוחות, אני יוצרת קשר עם לקוחות. אני וביתי יושבות באינטרנט ומאתרים לקוחות פוטנציאליים. ואז אני יוצרת קשר טלפוני. ... אני דואגת לכל הקשור לחומר להנהלת חשבונות, תשלומים לספקים, כל הקשור לבנק, וקריאת חוזים. כל נושא השיווק, אני יצרתי את כל מערך הפרסום עבדתי מול הגרפיקאים." כן ציינה התובעת כי אין נוהל רישום נוכחות. התובעת ציינה כי שכרה עומד על סך של 13,000 ₪ ברוטו וכי השכר מועבר בהעברות בנקאיות מספר פעמים במהלך החודש. באשר למשיכות הכספים מחשבון הבנק של החברה ציינה התובעת: "אני לא יודעת בדיוק, אם המשיכה באותו חודש עברה את השכר שלי, אז זה נחשב משיכת בעלים". התובעת הסבירה את עליית שכרה בחודש אפריל 2008 ב- 5,000 ₪: "העליתי את שכרי כי ראיתי שאני עובדת סביב השעון" (ר' מוצג נ/1).
2. בתצהירה ציינה התובעת כי מאז הקמת החברה בשנת 1992 היא עוסקת בכל עבודות המשרד בכפיפות ישירה לבעלה כאשר בעלה הוא הרוח החיה בחברה והוא אשר מקבל את כל ההחלטות בחברה (ר' סעיפים 6-5 לתצהיר התובעת, מוצג ת/1).

עוד ציינה התובעת בתצהירה:

"ההתחשבנות בינינו (אני וג'ורדן) לבין החברה, כוללות בעיקר תנועות משלושה סוגים:

(א) העברות כספיות מחשבוננו לחשבון החברה ולהיפך – כשהשיקול המרכזי הוא מצב המזומנים בכל חשבון בעיקר במגמה לחסוך בעלויות המימון הבנקאיות ולמעט ככל האפשר בתשלומי ריבית לבנק.

(ב) תנועות המשקפות חיוב של החברה לגבי משכורתינו (שלי ושל ג'ורדן), תנועות שאינן מלוות מיידית בהעברת סכום השכר נטו לחשבוננו הפרטי אלא בקיזוז מיתרת הזכות של החברה או תוספת ליתרת חובה של החברה כלפינו (לפי מצב החו'ז).

(ג) חיובים וזיכויים הנובעים משימושים בכרטיס האשראי שברשותנו לתשלום עבור הוצאות החברה והוצאות פרטיות." (ר' סעיף 15(3) לתצהיר התובעת, מוצג ת/1).

לפנינו העידה התובעת:

"היו תנועות בחשבון החברה ובחשבון הפרטי. היתה שם התנהלות מסויימת שגם תשלומים שבוצעו מכרטיס אשראי פרטי שבוצעו עבור החברה. היו תנועות שעברו לחשבון הפרטי ועברו גם לחברה מהחשבון הפרטי. יש כרטסת בחברה שנקראת שולמית וג'ורדאן צ'יקובסקי ואז בסוף שנה אם נשארנו ביתרת זכות בחברה אז זה עובר לשנה הבאה עד שיש כסף לחברה להחזיר לחשבון הפרטי." (ר' עמ' 6 לפרוטוקול ש' 6-2).

וכן:

"השתמשתי בכרטיס האשראי הפרטי שלי לטובת החברה גם מטעמי נזילות וגם מטעמי נוחיות" (ר' עמ' 6 לפרוטוקול ש' 12-11).

"...יש משיכות שעשיתי בכספומט על חשבון השכר. המשיכות שנעשו כאן הם לצרכים פרטיים ולא לצרכי החברה....השתמשתי לפעמים בכרטיס הויזה בחשבון החברה לצרכים פרטיים." (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 25-22).

ובהמשך ציינה התובעת כי המשיכות היו לפי מצב הנזילות בחברה (ר' עמ' 6 לפרוטוקול ש' 29-28).

באשר לגובה שכרה ציינה התובעת בתצהירה: "שכרי נקבע כשכר חודשי ולא עבור פרוייקט זה או אחר, ובתקופות שונות חלו שינויים בהיקף המשרה שלי אך ורק בהתאם לשינויים שחלו במבנה העסקים של החברה ורק בהתאם לעומס בעסק" (ר' סעיף 16(4) לתצהיר התובעת).

גם בעלה של התובעת, מר ג'ורדן צ'ייקובסקי, העיד לפנינו כי הוא והתובעת משכו כספים מהחברה בהתאם למצב הנזילות של החברה, ברם העובדים השכירים בחברה קיבלו את שכרם ללא כל קשר למצב החברה (ר' עמ' 9 לפרוטוקול ש' 10-1).

כשנשאל מר צ'ייקובסקי מה ההבדל בין התובעת לעובדים האחרים השיב: "כי זה עסק משפחתי ואם אין כסף בחשבון אנחנו לא נפגע בעסק" (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 11-12).

1. מהאמור לעיל עולה בבירור כי התובעת רואה עצמה כ"בעלים" ולא כ"עובדת" של החברה. התובעת קבעה את גובה שכרה, על פי מצב הנזילות בחברה, ללא הקפדה על מועדי תשלום השכר; אין הקפדה על התאמה בין משיכות הכספים לרשום בתלושי השכר; התשלום עצמו נעשה לעיתים באמצעות משיכות מחשבון הבנק של החברה; כך, קביעת גובה השכר נעשית בהתאם למצב החברה. התנהלות זו אינה מאפיינת שכר עבודה של עובד שכיר (ר' עב"ל 247/98 גדרי מיכאל – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 13/7/2000).

זאת ועוד, התובעת לא הפרידה בין תשלום שכרה, לבין החזר השקעותיה בחברה והחזר הלוואות שנתנה לחברה; התובעת השתמשה בכספי החברה לצרכיה האישיים ובכספה האישי לצרכי החברה "לפי הצורך" ולנוחיותה, וקיים, איפוא, עירוב נכסים ברור.

1. עיון בתלושי השכר שצירפה התובעת לתצהירה מעלה, כי בחודשים ינואר-פברואר 2008 שכרה של התובעת היה בסך 3,300 ₪, בחודש מרץ 2008 עלה שכרה של התובעת ל – 5,000 ₪ והחל מחודש אפריל 2008 קפץ שכרה של התובעת ל– 10,000 ₪ בחודש. בנספח אישור המעסיק על תקופת עבודה ושכר, אשר צורף לתביעת התובעת לדמי לידה, צוין כי התובעת עבדה כל התקופה - 1/2008 עד 10/2008 - 100% משרה. בשונה מהמוצהר באישור המעסיק – הבסירה התובעת לחוקר המוסד את ההעלאה בשכרה: "אז עוד בעלי היה שותף עם אותו חבר וחשבנו שנוציא מהשותף את ההפרש הזה ואני אעשה את עבודתו אבל יותר מאוחר ראינו שזה לא עובד, לכן פירקנו את השותפות. העליתי את שכרי כי ראיתי שאני עובדת סביב השעון" (ר' מוצג נ/1). כך גם בשונה מהמוצהר באישור המעסיק - ציינה התובעת בתצהירה כי: "כעבור זמן קצר מאד, בתחילת אפריל 2008, נאלצתי להרחיב את היקף עבודתי בעסקי החברה למשרה מלאה ויותר מכך" (ר' סעיף 10 לתצהיר התובעת). בסעיף 16(4) לתצהירה ציינה התובעת כי עד לכניסת העסק החדש עבדה כחצי משרה. בעלה של התובעת נשאל בעדותו למה בתקופה שהתובעת היתה בהריון ב- 4/2008 משכורתה עלתה ב-5,000 ₪, על כך השיב: "היא עבדה קצת יותר והיה לנו לחץ" (ר' עמ' 8 לפרוטוקול ש' 16-15, ההדגשה שלנו- מא"ח). בנוסף לסתירות שבגרסת התובעת, גם לא מצאנו הסבר מניח את הדעת לסיבה בגינה שולש שכרה של התובעת כ- 6 חודשים לפני מועד הלידה.
2. התובעת טוענת כי ביצעה בפועל עבודות עבור החברה. עובדה זו, כשלעצמה, אינה הופכת את התובעת ל"עובדת" של החברה. לעניין זה נקבע כי "מתן שירות בפועל לחברה על ידי בעל מניות או בעל תפקיד אחר בחברה, כשלעצמו, אינו הופך אותם לעובדים של החברה" (ר' דב"ע 02-401/97 המוסד לביטוח לאומי – ביברט ממרן ואח', מיום 18.8.1998).

עוד נציין כי בין התובעת לחברה לא נחתם כל הסכם העסקה.

גם לא ניתן להבחין בין פעולותיה של התובעת כבעלת מניות לבין פעולותיה כעובדת החברה. אמנם התובעת בתצהירה ניסתה להמעיט ממהות פועלה עבור החברה וטענה כי בעלה הוא "הרוח החיה" מאחרי פעילות החברה ועל פיו יישק דבר, אך מהראיות אשר לפנינו התרשמנו כי אין הדבר כך.

בתצהירה ציינה התובעת כי: "מאז הקמתה של החברה ועד עצם היום הזה, אני עובדת בה ומבצעת את כל עבודות המשרד, כולל כל הטיפול בהכנת מכרזים, בהגשתם, כל מה שקשור לעמידה מול הרשויות לרבות כל נושאי הוצאת החשבוניות, עיסוק בגביית כספים, עניינים בירוקרטיים אחרים, ובאופן כללי – כל עבודות המשרד הקשורות לעבודה שמבצעת החברה" (ר' סעיף 6 לתצהירה). בהמשך ציינה: "...ויש צורך חיוני במילוי כל התפקידים השיווקיים, המינהליים והכספיים של העסק. את כל אלה אני ממלאת, כולל כל פעילות השיווק, לרבות ההקמה והניהול של אתר האינטרנט של העסק, הפניות היזומות ללקוחות פוטנציאליים..." (ר' סעיף 9 לתצהיר התובעת).

התובעת העידה לפנינו כי: "אני לא החלטתי להעלות את השכר זו החלטה שקיבלנו אני ובעלי ביחד. עבדתי סביב השעון והיה לנו שותף. הבאנו טכנולוגיה חדשה לארץ לניקוי בקרח יבש ואת זה הקמנו יחד עם שותף. כל השנים אני עבדתי בצמוד לבעלי ועזרתי בכל מה שקשור לאדמיניסטרציה. הייתי מטפלת בכל הקשור להתנהלות המשרדית של המשרד. כשהבאנו את הטכנולוגיה הזו היה לנו שותף בשם גיא ג'ון והוא היה אמור לטפל בכל הנושא של השיווק של הטכנולוגיה שהיתה חדשה בארץ ואני עבדתי בעבודות משרד רגילות. כשראינו שהוא לא מבצע את העבודה אני התחלתי לעשות את עבודת השיווק בעצמי ועבדתי המון שעות עד 12.00 בלילה ולפעמים עד 02.00 בלילה" (ר' עמ' 5 לפרוטוקול ש' 15-7).

מר צ'ייקובסקי העיד לפנינו באשר לתפקידה של התובעת כי: "את רוב העבודה התובעת מנהלת התפקיד שלה מאוד מאוד חשוב..." (ר' עמ' 8 לפרוטוקול ש' 19-18); וכן העיד: "היא עבדה מעבר לשעות. זה עסק משפחתי. היא עבדה לפי הצורך לא היה לה גבולות בשעות זה עסק שלנו" (ר' עמ' 8 לפרוטוקול ש' 4-3). וכן העיד כי: "השם שלה מופיע בכל ההתקשרויות" (ר' עמ' 8 לפרוטוקול ש' 29). התובעת אף מורשית חתימה בחברה וכפי שציינה בפני חוקר המוסד "אני חותמת על הכל יש לי קלסר הנה אני מציגה בפניך".

1. הנה כי כן, התובעת ובעלה מנהלים את העסק יד ביד ובשיתוף פעולה מלא. התובעת ובעלה חילקו ביניהם את תחומי האחריות ביניהם לצורך תפעולה וניהולה של החברה. מר צ'ייקובסקי היה אחראי על ביצוע העבודות, והיה קובע את הצעות המחיר, תנאי התשלום, מועדי ביצוע העבודה קניית חומרים וכדומה, והתובעת היתה אחראית על הצד המינהלי ניהולי של החברה וביצעה את תפקידה באופן שלא היתה הפרדה בין העבודה לבין ניהול החברה. הכל בוצע לצורך ניהול החברה. עוד נציין כי העובדה שמר צ'ייקובסקי קבע את הצעות המחיר, תנאי התשלום ומועדי הביצוע, אין בה כדי להמעיט מתפקידה של התובעת וללמד על כך שפועלה עבור החברה מתבצע בכובעה כ"עובדת" בלבד.

כך, גם לא היה כל פיקוח ורישום על שעות עבודתה של התובעת.

זאת ועוד, עיון בתלושי השכר של התובעת מלמד כי לא נערך לתובעת חישוב בגין זכאותה לימי חופשה ומחלה. התובעת אף קיבלה שכר מלא בחודש בו יצאה לחופשת לידה. כן לא הוכח לפנינו כי התובעת קיבלה דמי הבראה ותנאים סוציאליים נוספים, אותם מקבלים עובדים מן המניין.

התובעת אמנם טענה כי כשיצאה לחופשת לידה – בִּתָהּ החליפה אותה בעבודתה. אך לא שוכנענו כי אכן מדובר בהחלפה אמיתית. בהודעתה לחוקר המוסד ציינה התובעת כי היא מטפלת בכל מה שקשור להתקשרות עם לקוחות וכי "אני וביתי יושבות באינטרנט ומאתרים לקוחות פוטנציאלים". בעדותה לפנינו ציינה התובעת "אנחנו התנהלנו בצורה כזו שהעסק עד היום ממוקם בבית ואני עובדת סביב השעון וגם הבת שלנו עובדת איתנו וגם הבן עד שהתגייס עבד איתנו" (ר' עמ' 5 לפרוטוקול ש' 22-21).

בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת כמה עובדים היו בעסק לפני הלידה והשיבה כי: "אני ובעלי וייתכן שגם הבת שלי" (ר' עמ' 6 לפרוטוקול ש' 8-7). התובעת אף ציינה בהודעתה לחוקר המוסד כי בחופשת הלידה נהגה לחתום על ניירת.

הנה כי כן, משבִּתָהּ של התובעת עבדה בעסק המשפחתי עוד בטרם יצאה התובעת לחופשת לידה, לא ניתן לומר כי לתובעת הובאה מחליפה בעת שיצאה לחופשת לידה. עוד נציין כי בִּתָהּ של התובעת לא הובאה להעיד וכן לא הובאו לפנינו ראיות לעניין היקף העבודה שביצעה בִּתָהּ של התובעת, בחופשת הלידה של התובעת לעומת עבודתה הרגילה.

1. בשים לב לכל האמור לעיל - קובעים אנו כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין החברה.
2. משאין לראות בתובעת "עובדת" של החברה - דין תביעתה לדמי לידה להדחות – והיא נדחית בזאת.
3. משעסקינן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות.
4. הדיון התנהל במותב חסר, משנציג ציבור הוזמן ולא התייצב.
5. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ג בחשון תשע"ג (8 בנובמבר 2012), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם בדואר רשום עם אישור מסירה.