1. בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בשתי תאונות; הראשונה מיום 25/12/08 (להלן: "התאונה הראשונה") והשנייה מיום 13/04/11 (להלן: "התאונה השנייה"). בכל הנוגע לתאונה השנייה (שאירעה בעת שנהג התובע ברכבו בכפר יאסיף), אין מחלוקת שעסקינן בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "הפלת"ד"). לעומת זאת, בכל הנוגע לתאונה הראשונה, חלוקים הצדדים בשאלה המשפטית אם האירוע מהווה תאונת דרכים כמשמעותו של מונח זה בפלת"ד.

לאחר ששמעתי את התובע, התרשמתי מהופעתו בפניי ושקלתי את דבריו ולאחר שעיינתי בראיות שהוגשו ונתתי דעתי לסיכומי ב"כ הצדדים, מצאתי לקבוע את הממצאים שלהלן ולהעריך את נזקיו של התובע בהתאם.

החבות - התאונה הראשונה

2. התאונה הראשונה אירעה, לפי התובע, עת נהג ברכבו (מערבל בטון) מהמפעל בירכא והגיע לאתר עבודה בצומת אחיהוד על מנת לשפוך שם בטון. במהלך הנסיעה הרגיש ש"הגלגל לא יציב" (סעיף 5 (א) לתצהירו), "הגלגל משחק" (עמ' 7 לפרוטוקול). עם הגיעו לאתר, ירד מהרכב, נטל מפתח צלב והתחיל לחזק ולהדק את הברגים עם מפתח הצלב. בבורג האחרון, ניתק המפתח מהגלגל, החליק ופגע בקרסול כף רגל ימין. לאחר האירוע ולאחר ששפך את הבטון נסע התובע בחזרה למפעל בירכא.

העובדות הנ"ל אינן שנויות במחלוקת, והנתבעת אף בחרה שלא להעיד את חברו של התובע לעבודה (עובדה שאין בה בנסיבות תיק זה כדי לפעול לרעתה כפי שמבקש התובע להסיק בסיכומיו). לפי הנתבעת, התיאור שמסר התובע אינו עונה על הגדרת "טיפול דרך", שמהווה שימוש ברכב מנועי, ועל כן אין הוא בבחינת תאונת דרכים.

התובע, לעומת זאת, טוען כי עסקינן בפעולה חיונית אשר נחוצה הייתה לצורך המשך נסיעה בטוחה ועל מנת להימנע מסיכון תחבורתי, כך שמדובר ב"טיפול דרך" בהתאם למבחנים שנקבעו בדין.

3. במחלוקת זו שבין הצדדים, ידו של התובע על העליונה. ברע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (מאגרים משפטיים), ולאחר שבית המשפט סקר את המבחנים השונים שנקבעו בפסיקה לעניין הגדרת "טיפול דרך", נקבעו בסופו של יום שלושה אלמנטים שבהתקיימם מהווה האירוע "טיפול דרך" אשר חוסה תחת ההגדרה של שימוש ברכב מנועי כמשמעותו בפלת"ד. על פי פסק הדין, על הטיפול להתרחש בדרך, במהלך הנסיעה, קרי- לאחר שזו החלה ולא לפני תחילתה (משמע שלא מדובר בתיקון בית), כי יהיה מדובר באירוע פתאומי וכי אין המדובר בתקלה מורכבת המצריכה טיפול על ידי איש מקצוע.

4. לדידי, שלושת התנאים הנ"ל מתקיימים בענייננו; האירוע הנטען התרחש במהלך הנסיעה, שכן התובע אמור היה מלכתחילה לשוב למפעל ועצירתו באתר לצורך שפיכת בטון לא היוותה את השלב הסופי של נסיעתו. מכל מקום, שעה שהתובע העיד כי חיזוק הגלגל התבצע על ידו מיד עם הגעתו לאתר, יש בכך כדי להעיד על סמיכות ותכיפות הטיפול למהלך הנסיעה.

לעניין מהותו של הטיפול, מדובר בטיפול לא מסובך שלא מחייב התערבות איש מקצוע. מכאן שגם התנאי של אי מורכבות הטיפול מתקיים בענייננו.

הוא הדין באשר לפתאומיות הטיפול, שכן לא מדובר בתקלה עליה ידע התובע בעוד מועד לפני תחילת הנסיעה, אלא על הרגשה במהלכה, שעה שלטענתו הרגיש "משהו לא בסדר בצמיגים". גם אם מדובר בתופעה שחוזרת על עצמה מפעם לפעם, אין בכך כדי לאיין את האלמנט של הפתאומיות, שכן אלמלא אותה "הרגשה" במהלך הנסיעה, לא היה התובע ניגש לביצוע החיזוק.

5. מצאתי אפוא לקבוע, כי התרחשותו של האירוע באתר העבודה אינה מוציאה אותו מהיותו אירוע שהתרחש בדרך וכי העובדה שנהגי משאיות מחזקים מדי פעם את הברגים, אין בה בנסיבות תיק זה כדי לאיין את פתאומיות הטיפול.

נוכח התרשמותי מהתובע, שוכנעתי לקבוע שהטיפול הנ"ל נועד למנוע סיכון תחבורתי ("לפעמים כשהצמיג משחק ככה יש בורג אחד או שניים שצריך לחזק אותם. אם לא מחזקים השלישי והרביעי משתחרר והגלגל יעוף"). על כן, בשים לב לעיתוי, מיקומו של הטיפול, נחיצותו לנסיעה ולבטיחותה ואי מורכבותו, הנני קובע כי מדובר בתאונת דרכים כמשמעותה בפלת"ד.

הנכות

6. הן התאונה הראשונה והן התאונה השנייה אירעו לתובע במהלך עבודתו, קרי- עסקינן (לגבי כל אחת) בתאונת עבודה. בעוד שלגבי התאונה השנייה התובע לא פנה למוסד לביטוח לאומי (המל"ל) מאחר ו"זו תאונה קלה, קיבלתי סחרחורת, לא משהו רציני". הרי התאונה הראשונה הוכרה על ידי המל"ל אשר קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% החל מיום 01/04/09 [על פי סעיף 35(1)(ב); "קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות"]. הועדה הרפואית של המל"ל החליטה שאין מקום להפעיל את תקנה 15 בשל "מסוגלות לעבוד".

בנוסף יצוין, כי לתובע הוכרה תקופת אי כושר מיום התאונה ועד ליום 27/03/09 (מיום 27/03/09 ועד 31/03/09 נקבעה לנ"ל נכות זמנית בשיעור 20%).

7. ב"כ הצדדים חלוקים ביניהם באשר להשפעת הנכות שנקבעה על תפקודו של התובע, אם בכלל, וכן באשר לפריטי הנזק הרלוונטיים וגובהם בנוגע לכל אחת משתי התאונות.

הנכות התפקודית (בתאונה הראשונה)

8. בעת קביעת הנכות התפקודית בדנן יש לתת את הדעת למהותה ואופייה של הפגיעה; לגילו (יליד 1953), השכלתו ומקצועו (נהג משאית) של התובע. כמו כן, יש להתחשב בטיפולים הרפואיים אותם עבר התובע, בעובדה כי המל"ל לא הפעיל את תקנה 15 ובחזרתו המהירה לעבודה מלאה זמן קצר מאוד לאחר התאונה ומבלי שהונח על ידו בסיס ראייתי להפסדי שכר מאז ועד היום (לעניין זה עוד נשוב).

בשקלול כל המרכיבים האמורים, מצאתי לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע שווה לנכות הרפואית כפי שנקבעה על ידי המל"ל. משכך, אני מעמיד אותה על 10% נכות תפקודית.

מכאן, יש לגשת להערכת נזקיו של התובע, לגבי כל אחת מהתאונות, תוך בחינת הראיות שנפרשו בפניי וטענות הצדדים.

הנזק - התאונה הראשונה

כאב וסבל

9. בשים לב ל10% נכות רפואית, העדר ימי אשפוז ובניכוי גיל, עומד הפיצוי בראש נזק זה במעוגל על סך 14,000 ₪, נכון להיום.

הפסדי שכר לעבר

10. עובר לתאונה עבד התובע בחברת השואב בע"מ, כפי שעולה גם מתלושי השכר לפני התאונה כפי שאלה הונחו בפני. דא עקא, שלא הובאה מצידו של התובע כל ראיה בנוגע לנתוני השתכרותו אחרי התאונה. עובדה זו יש בה כדי לפעול לרעתו של התובע שכן הפסדי שכר לעבר הם נזק מיוחד הטעון הוכחה.

בעניין זה טוען התובע להפסד שכר מלא למשך 3 חודשים (תקופת אי הכושר) ולאחר מכן להפסד חלקי לפי חישוב על בסיס 15% נכות תפקודית. מצאתי לדחות את טענותיו של התובע למעט לעניין תקופת אי הכושר שאושרה על ידי המל"ל.

כאמור, מדובר בנזק מיוחד שלא הובאה בגינו שום ראיה, כגון אישור של המעביד או תלושי שכר שהיה בהם להעיד על הפסד בעין. אי לכך, מלבד בתקופת אי הכושר (בת 3 חודשים) שעולה בקנה אחד עם השלכות השבר ברגלו ומקצועו כנהג, יחד עם הגבס שהושם לו, אין מקום לפסוק לתובע פיצוי נוסף בראש נזק זה. יצוין שהנתבעת אינה חולקת על פיצוי זה.

בשים לב לממוצע שכרו של התובע עובר לתאונה (6,070 ₪ נומינלי), ההפסד לתקופה זו בשערוך להיום (ריבית מאמצע התקופה) הינו סך של 22,000 ₪.

הפסדי שכר לעתיד

11. בהתחשב בנסיבות המפורטות לעיל, ובשים לב לנתוניו של התובע באשר למהות הפגיעה, מקצועו של התובע, גילו והעדר כל ראיה בדבר נתוני השתכרותו כיום, לרבות האם קיים הפרש בין השתכרותו עובר לתאונה לזו היום, יש לקבוע כי הגריעה מכושר השתכרותו אינה שוות ערך לנכות התפקודית, אלא פחותה מכך.

על פי האמור, בשים לב לבסיס השכר המשוערך ושנות עבודתו של התובע עד גיל 67, אני מעמיד את ההפסד בגין אובדן כושר השתכרותו של התובע לעתיד על סך של 32,000 ₪ נכון להיום.

הוצאות (לעבר ולעתיד)

12. גם כאן לא הציג התובע כל ראיה לעניין ראש נזק זה, כך שאין מנוס מהערכה גלובלית של הפיצוי בשים לב לטיפולים הפיזיותרפיים שקיבל מצד אחד, ולחוק ביטוח בריאות ממלכתי, יחד עם ההלכה הפסוקה, לפיהם מכוסות ההוצאות הרפואיות על ידי קופת החולים, ועל אחת כמה וכמה כשעסקינן בתאונת עבודה.

בשים לב לנכות, לטיפולים, לתקופת אי הכושר ולגילו של התובע, מצאתי להעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 3,000 ₪, נכון להיום.

עזרת צד ג' (לעבר ולעתיד)

13. התובע עותר לפיצוי גם בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד. דא עקא, שהוא לא הצליח להוכיח את הסכומים להם הוא עותר.

בניגוד לאמור בתצהירו של התובע, לא שוכנעתי כי נזקק לעזרה צמודה יותר של בני משפחתו מעבר לתקופה הראשונה בה שהה באי כושר. גם כאן מצאתי לקבוע לתובע פיצוי על דרך האומדנה ובשים לב למכלול הנתונים להעמידו על סך 8,000 ₪.

התאונה השנייה

14. בכל הנוגע לתאונה השנייה, אין טענה לנכות, לא הוכחו בפניי הפסדי שכר (אמנם צורף אישור מחלה מיום 3/5/11 עד 14/5/11 אך לא שוכנעתי שקשור לתאונה) ואף התובע עצמו הגדיר אותה כתאונה קלה בגינה אף לא פנה למל"ל.

בגין תאונה זו מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין כאב וסבל ולהעמידו על סך 6,000 ₪. כמו כן, פיצוי גלובלי בגין הוצאות שאף הוא מוערך על דרך האומדנה, בהעדר ראיות, ועומד על סך 1,000 ₪.

ניכויים

15. אין מחלוקת בין הצדדים לעניין הצורך לנכות את תגמולי המל"ל. בהתאם לנתוני הנתבעת שצורפו לסיכומיה, תגמולים אלה עומדים על סך 39,648 ₪. סכום זה יש לנכותו מהפיצוי המגיע לתובע בגין התאונה הראשונה, כך שלאחר הניכוי עומד הפיצוי המגיע לו בגין אותה תאונה על סך 39,352 ₪.

סוף דבר

16. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 46,352 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13%+מע"מ, אגרת משפט משוערכת ויתרת האגרה שחלה.

סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים כמקובל.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ג, 04 יולי 2013, בהעדר הצדדים.