1. עניינו של פסק דין זה, תביעה שהגיש מר גמיל מוסא עדם (להלן: "התובע"), תושב בית אולא אשר בשליטת הרשות הפלסטינאית, ובה ביקש לחייב את הנתבע בסכום של 88,991 ₪, כמפורט בכתב התביעה.

2. בתביעה שהגיש התובע בחודש 2/10, טען התובע כי החל לעבוד אצל הנתבע החל מחודש 1/05 ועד לחודש 11/08. יחסים אלה הסתיימו בפיטוריו של התובע על ידי הנתבע וזאת ללא מתן הודעה מוקדמת.

בנסיבות אלה טען התובע, כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים על פי חישוב המפורט בתביעה, בסכום של 13,642 ₪ ולדמי הודעה מוקדמת בסך של 5,000 ₪.

3. בתביעה נטען עוד, כי הדיווח שהעביר הנתבע לשירות התעסוקה על הימים בהם עבד התובע מידי חודש, היה דיווח חלקי וחסר, שכן התובע עבד מידי חודש 20 יום לפחות, והתשלום המופיע בתלושי השכר אינו משקף כלל את המציאות, שכן שכרו היומי של התובע עמד על סך של 250 ₪ נטו בכל יום עבודה.

4. כתוצאה מהדיווח החלקי והחסר, הפרשות הנתבע לפנסיה עבור התובע במסגרת שירות התעסוקה – הופרשו אף הן בחסר. לפיכך, התבקש בית הדין לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי לתובע בגובה הפרש בין הסכום שהיה על הנתבע להעביר לשירות התעסוקה על חשבון זכויותיו לפנסיה, לסכום שהועבר בפועל.

סך הכל ביקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי בגין ביצוע הפרשות בחסר להבטחת זכויותיו לפנסיה בסכום של 8,159 ₪.

5. לגרסת התובע, במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבע, לא שילם הנתבע לתובע דמי חגים, תשלום עבור ימי חופשה, דמי כלכלה וקצובת הבראה. כן טען התובע, כי הנתבע לא סיפק לו מערכות ביגוד כמתחייב מהוראות ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה וכן זכאי להפרשי שכר לפי הקבוע בצו ההרחבה בענף הבנייה.

6. בית הדין התבקש לחייב את הנתבע בתשלום עבור ימי חג בסך 9,791 ₪, פדיון חופשה בסך 9,000 ₪, דמי כלכלה בסך 6,533 ₪, דמי הבראה בסך 4,641 ₪, תשלום עבור ביגוד בסך של 3,133 ₪, דמי נסיעות בסך 19,740 ₪ והפרשי שכר בסך של 9,352 ₪.

7. בכתב ההגנה טען הנתבע כי התובע אמנם הועסק בשירותו החל מחודש 1/05 ועד לחודש 11/08 בפרויקטים בתחום הבנייה, אך לא באופן רציף, כפי שעולה בבירור מדו"ח ריכוז נתונים חודשיים של אגף מדור התשלומים בשירות התעסוקה. הנתבע הבהיר בכתב הגנתו כי מניין החודשים הנכון לעניין תקופת עבודתו של התובע הינו 42 חודשים, ולא 47 חודשים, כמתואר על ידי התובע.

עוד הוסיף וטען הנתבע, כי תלושי השכר וכרטיסו האישי של התובע, אשר הונפקו באמצעות שירות התעסוקה, שיקפו נאותה את תנאי העסקתו של התובע, לרבות שעות עבודתו, ימי עבודתו בפועל ושכרו.

אליבא דנתבע, לאורך תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבע, קיבל התובע את מלוא זכויותיו. עוד ציין הנתבע, כי התובע קיבל את כל הסכומים המגיעים לו מאת הנתבע ואף חתם בתאריך 13/11/08, יום סיום העסקתו, על טופס העדר תביעות, מרצונו החופשי.

8. בכתב ההגנה מאשר הנתבע כי התובע פוטר על ידו, אולם ציין כי דבר סיום העסקתו הודע לתובע כחודש מראש, במהלך חודש 10/08, וזאת בצירוף ההסבר הפשוט כי הנתבע מצא טייח אחר שיעבוד תחת התובע ואשר יתחיל בעבודתו בחודש 12/08. כל שביקש הנתבע הוא לממש זכותו המוקנית לו על פי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, בדורשו מהתובע להמשיך ולעבוד במהלך חודש 11/08, ואף שילם לו את המגיע בשל היותו עובד בשכר, ועל כן דין טענת התובע בעניין ההודעה המוקדמת להידחות.

באשר לסכום פיצויי הפיטורים, טען הנתבע, כי לאורך כל תקופת העסקתו של התובע הפריש הנתבע סכומים בעבור קרן פיצויים כפי שנדרש ממנו בחוק וכמתואר בתדפיס שירות התעסוקה, ובהגיע יום התשלום הועברו כל הכספים הנ"ל לידי התובע מאת שירות התעסוקה ללא כל דיחוי. מחישובי הנתבע עולה כי התובע קיבל את מלוא פיצויי הפיטורים ואף מעבר למגיע לו כמפורט בסעיף 9 לכתב ההגנה.

9. הנתבע מכחיש את אופן החישוב של סכומי הפנסיה הנתבעים, וטען כי ההפרשות בגין גמל אשר בוצעו דרך שירות התעסוקה יש בהם כדי לכסות את זכותו של התובע לפנסיה במלואם.

הנתבע טען כי שולמו לתובע מלוא התשלומים המגיעים לו בגין ימי חג.

הנתבע טען עוד כי הפריש את מלוא הסכומים המגיעים לתובע בגין חופשה שנתית, וניתן למצוא בתלושי השכר אותם צירף התובע לכתב תביעתו סימוכין לכך.

באשר לדמי הכלכלה, מפנה הנתבע לסעיף 6.1.2 לצו ההרחבה בענף הבנייה וטען כי דאג לכל כלכלתו של התובע במהלך עבודתו ועל כן אין הוא מחוייב בתשלום בגין רכיב זה.

באשר לדמי הבראה – טען הנתבע כי שילם לתובע מלוא התשלומים המגיעים לו בגין ימי ההבראה.

באשר לדמי ביגוד – טען הנתבע כי לא רק שסיפק בידי התובע את כל הביגוד הנדרש לו לשם ביצוע עבודתו, אלא גם נתן לא אחת שקית מלאה בגדים אשר עמם יוכל התובע לבצע את מלאכתו.

באשר לתביעה להפרשי שכר, טען הנתבע כי התובע עבד תחתיו כעובד יומי ולא חודשי וככזה קיבל את השכר המגיע לו מידי יום ביומו.

באשר לתביעה לדמי נסיעות – טען הנתבע כי התובע היה מקבל בסוף כל יום עבודה את שכרו במזומן, אחרת לא היה מופיע לעבודה למחרת ובכלל, כאשר יחד עם שכר זה קיבל את מלוא התשלום בעבור הנסיעה לעבודה וממנה.

חומר הראיות

10. מטעם התובע העיד התובע עצמו בלבד ומטעם הנתבע העיד הנתבע עצמו בלבד.

11. באי כוח הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה במעמד הדיון שהתקיים ביום 19/3/13.

גדר המחלוקת

12. הצדדים חלקו ביניהם על הסוגיות הבאות:

א. ימי העבודה של התובע, שכר היסוד של התובע וזכאותו להפרשי שכר.

ב. תוקפו של כתב הוויתור והסילוק.

ג. בכפוף לתוצאה בסעיף ב' לעיל, זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.

ד. בכפוף לתוצאה בסעיף ב' לעיל, זכאותו של התובע לזכויות סוציאליות נוספות.

ימי העבודה ושכר היסוד של התובע

13. התובע טען כי הדיווח שהנתבע העביר לשירות התעסוקה על הימים בהם עבד מידי חודש היה דיווח חלקי וחסר, שכן התובע עבד לפחות 20 ימים בחודש. עוד נטען כי גובה השכר שצוין בתלושי השכר של התובע אשר הונפקו על ידי שירות התעסוקה, אינם משקפים את המציאות, שכן שכרו היומי של התובע עמד על סך 250 ₪ נטו לכל יום עבודה.

14. הנתבע מנגד טען כי תלושי השכר של התובע ורישומי שירות התעסוקה, שיקפו את תנאי העסקתו של התובע, לרבות ימי עבודתו בפועל וגובה שכרו.

15. אין לקבל את טענת התובע כי דוחות שירות התעסוקה אינם משקפים את מציאות העסקתו על ידי הנתבע, זאת בהתחשב במשמעות שיש לדיווח לשירות התעסוקה על מערך הזכויות והחובות של העובד והמעביד כאחד.

נקודת המוצא במערכת היחסים בין תושב שטחים לבין המעסיק, אשר מוסדרת בחוק שירות התעסוקה הינה, כי הרישומים הנעשים על ידי שירות התעסוקה משקפים מהימנה את מערכת יחסי העבודה בין הצדדים ועל הטוען לסתור נתונים אלה – מוטל נטל כבד (ע"ע (ארצי) 660/05 חברת אביסרור משה ובניו בע"מ – אסמאעיל קיסיה, ניתן ביום 19/3/07).

בעניינינו, הגיש התובע כאסמכתא לכתב התביעה ולתצהירו את הכרטיס האישי של שירות התעסוקה, ומאידך טען מנגד כי הכרטיס אינו משקף נכונה את ימי העבודה ואת השכר הקובע.

16. לאור הפסיקה שצוטטה לעיל, ולאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות של תיק זה, הגענו לכלל מסקנה, כי אין לקבל את טענת התובע, כי דוח שירות התעסוקה אינו משקף את מציאות העסקתו על ידי הנתבע, זאת בהתחשב במשמעות שיש לדיווח בשירות התעסוקה מערך הזכויות והחובות של העובד והמעביד כאחד, ובהעדר ראיה סותרת לנתונים בדוח זה.

17. בעניינינו, פרט לאמירה סתמית בכתב התביעה כי התובע השתכר סך של 250 ₪ נטו ליום עבודה – לא הציג התובע ראיה כלשהי שמתוכה ניתן ללמוד כי דיווחי הנתבע לשירות התעסוקה על גובה השכר שקיבל ואף על הימים בהם עבד, דיווחים המקבלים ביטוי בדוח שירות התעסוקה – אינם אמת.

יוצא מכאן, כי יש לאמץ את הנתונים המופיעים בדוחות שירות התעסוקה המתייחסים לימים שבהם עבד התובע וכן לגובה שכרו, בתקופה לה מתייחסת התביעה.

הפרשי שכר

18. התובע טען באופן חילופי כי אם טענתו בדבר גובה שכרו לא תתקבל, יש לחשב את שכרו היומי לפי השכר הקבוע בצו ההרחבה בענף הבנייה ובסך של 168 ₪ ליום עבודה, ולא כפי שנקבע בתלושי השכר של התובע, בהם מופיע שכר יומי של 154 ₪ ליום עבודה.

19. מעיון בחומר הראיות שהונח בפנינו ובפרט מעיון בכרטיסו האישי של התובע ובתלושי השכר, ברור הדבר, כי הוראות צו ההרחבה בענף הבניין חלות על הצדדים, שכן במסמכים אלה נמצא ביטוי מפורש לכך שהנתבע עוסק בתחום הבניין.

מאחר וקבענו כי חל צו ההרחבה בענף הבניין על יחסי הצדדים, ומאחר והשכר היומי המפורט בתלושי השכר עומד על תעריף נמוך יותר מהתעריף הנקוב בצו ההרחבה, על כן ההפרש לו זכאי התובע בגין כל יום עבודה הוא:

14 ₪ = 154 ₪ - 168 ₪.

9,352 ₪ = 668 (מס' הימים שהתובע עבד בשירות הנתבע) x 14 ₪.

לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1/12/08 ועד למועד התשלום בפועל.

תוקפו של כתב הסילוק

20. מפאת חשיבותו של מסמך זה, נצטט אותו במלואו:

"13 נובמבר 2008

ט"ו חשון תשס"ט

לכבוד:

גבריאל בלמס הנדסה ובניין

הנדון: העדר תביעות

אני ג'מיל עדם ת.ז. 994702546 מצהיר בזאת, כי שולמו לי עד תום כל התשלומים והכספים המגיעים לי מאת גבריאל בלמס הנדסה ובניין וכי אין לי ולא תהיינה לי בעתיד או למישהו אחר מטעמי כל תלונות, תביעות ודרישות מ"גבריאל בלמס הנדסה ובניין" או ממי מעובדיו, בכל הנוגע לתקופת העסקתי אצלך מ-25/01/2005 ועד ליום זה.

על החתום:

ג'מיל עדם

ת.ז.: 994702546

חתימה: ______________".

21. על גבי טופס העדר התביעות נרשם בכתב ידה של הגב' לילך שוקרון כי היא מאשר חתימה של העובד על גבי מסמך זה.

22. הנתבע טוען כי התובע קיבל את כל הסכומים המגיעים לו וחתם על טופס העדר תביעות, מרצונו החופשי.

23. משפט העבודה בוחן בקפידה את תוקפם של כתבי ויתור.ב

הכלל הוא, כי עובד אינו יכול לוותר על זכות שנקבע בחוק מגן או זכות שהוא אינו מודע לה.ו

ראה: דב"ע לא/22-3 ליפוט – קסטנר, פד"ע ג' 215, 217.

דב"ע לג/12-3 ציבוטרו – אטלקה, פד"ע ד' 173, 177.

דב"ע מז/140-3 כיתן בע"מ – חיות, פד"ע יט' 489, 493-492.

דב"ע מח/60-3 בתי יציקה וולקן – סבן ואח', (לא פורסם).

דב"ע נו/55-3 סטרוגו ואח' – חב' השמירה, (טרם פורסם).

דב"ע נו/29-3 תנובה – לוסקי, פד"ע ל"ג, 241.

דב"ע נו/29-3; דב"ע נד/247-3 חמת ארמטורות ויציקות בע"מ – נעים

ואח'; נעים – חמת ארמטורות ויציקות בע"מ ואח', פד"ע לג' 260, 280.

24. מגמת הפסיקה היא להרחיב את הנסיבות שבהן לא יינתן תוקף לכתב ויתור. מחד, אין נפקות לכתב ויתור כאשר עובד חתם עליו ולא קיבל חשבון מפורט בדבר הסכומים המגיעים לו לסילוק תביעתו ולא ידע אלו רכיבי שכר נכלל בחישוב הפיצויים.

ומאידך, ניתן תוקף לכתב סילוק כאשר עובד קיבל חישוב של התשלום, הוא היה ברור, מפורש ומובן, והוא בדק אותו. במקרה אחד, ניתנה נפקות לכתב ויתור בעקבות קבלת פיצויים מוסכמים מכוח זכות חוזית.

ראה: דב"ע מז/140-3 כיתן בע"מ – חיות, פד"ע י"ט, 489;

דב"ע מו/63-3 כהן – מזרחי, פד"ע י"ז 416;

דב"ע לח/40-3 אמקור – עזרא, פד"ע י"ט, 393.

25. בפרשת "המנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי", נקבעו שלושה תנאים, שבהתמלאם ניתן לתת נפקות לכתב ויתור:

25.1 הזכויות שעליהן ויתר העובד היו ידועות לו.

25.2 העובד קיבל חשבון מפורט בדבר הסכום המגיע לו לסילוק תביעתו.

25.3 כתב הסילוק צריך להיות מפורש וחד משמעי.

ראה: דב"ע נב/217-3 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי ואח' – הבנק הבינלאומי ואח', פד"ע כ"ז 3, 34.

26. מאחר ותביעתו של התובע עוסקת בזכויות סוציאליות, שהן זכויות מגן, הרי שחזקה שכתב הסילוק, גם אם נעשה בכוונה ומחשבה וידיעה, הרי התובע אינו יכול לוותר על זכויותיו על פי חוקים אלה.

27. כתב הסילוק אינו עומד בתנאים שנקבעו בקשר להיותו מפורש ומפורט כך שהתובע ידע בדיוק על מה הוא מוותר. מעיון בכתב הסילוק עולה, כי לא מופיע בו פירוט של סכומים כלשהם ולא ברור מה שולם לתובע ובגין מה שולם לו.

28. בישיבת ההוכחות מיום 19/3/13, העיד התובע כי הוא מכיר את כתב הסילוק, אולם טען כי הוא לא מבין מה כתוב במסמך זה וציין כי הנתבע התנה את קבלת שכרו האחרון בחתימתו על גבי כתב הסילוק (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 9 עד 11).

כאן המקום לציין כי מעיון בכתב הסילוק עולה כי לא נרשם על גבי המסמך כי זה תורגם לתובע לשפה הערבית.

29. אשר על כן, ומכל המפורט לעיל, טענת הנתבע בקשר לתוקפו של כתב הסילוק, נדחית על ידינו.

פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת

30. אין מחלוקת כי התובע פוטר מעבודתו כעולה מכתב ההגנה.

31. לטענת התובע היה זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור של 19,583 ₪, כאשר מסכום זה הופרש לשירות התעסוקה, על חשבון פיצויי הפיטורים הסך – 5,941 ₪, ועל כן נותרה יתרת זכות לתובע בסך של 13,642 ₪.

32. משאין חולק שהתובע פוטר, על הנתבע לשלם לתובע הפרש פיצויי פיטורים כדלקמן:

2,730 ₪ = 168 ₪ x 16.25 (ממוצע הימים שעבד התובע לחודש).

2,675 ₪ = 28% x 12 ÷42 חודשים x 2,730 ₪.

939 ₪ = 5,941 ש"ח – (72% x 12 ÷ 42 חודשים x 2,730 ₪) 6,880 ₪.

לפיכך, התובע זכאי להפרש פיצויי פיטורים בסך 3,614 ₪, סכום זה יישא הפרשי הצמדה כדין מיום 1/12/08 ועד למועד התשלום בפועל.

33. משמיעת הראיות התרשמנו כי גרסת הנתבע לפיה נתן לתובע הודעה מוקדמת על פיטוריו חודש מראש, לא נסתרה כלל בחקירתו הנגדית והנתבע לא נשאל כל שאלה בעניין זה. אשר על כן, משלא נסתרה גרסת הנתבע על ידי התובע, אנו דוחים את תביעת התובע לדמי הודעה מוקדמת.

הפרשות לפנסיה

34. התובע טוען כי הסכומים שהופרשו לשירות התעסוקה בגין פנסיה, לא שיקפו את שכרו הנתון לתקופת עבודתו.

התובע טוען כי יש לחשב את הפנסיה לפי השכר הנקוב בצו ההרחבה בענף הבנייה וכן לפי 20 ימי עבודה בחודש.

מנגד טען הנתבע, כי רכיב קרן הפנסיה שולם לתובע באופן מלא באמצעות הפרשות שנעשו על ידי הנתבע לשירות התעסוקה.

35. משקבענו כי התובע זכאי להפרשי שכר, כמפורט לעיל, הוא זכאי להפרשי פנסיה בגינם בסך של:

9,352 ₪ x 6% = 561 ₪.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1/12/08 ועד למועד התשלום בפועל.

דמי כלכלה

36. התובע טוען כי הוא זכאי לדמי כלכלה בסך של 6,533 ₪.

37. הנתבע טוען כי דאג לכל כלכלתו של התובע במהלך עבודתו ועל כן הוא מחוייב בתשלום רכיב זה.

38. עיון בצו ההרחבה מלמד, כי הזכות לתשלום אש"ל קמה במקום בו עובד נדרש ללון מחוץ למקום הלינה הרגיל, עקב דרישת המעביד. עובד כזה, יהיה זכאי לארוחת בוקר, צהריים, ערב, לילה או תמורתם.

39. התובע לא הוכיח כי נדרש ללון במקום העבודה ועל כן התביעה ברכיב זה נדחית.

דמי הבראה

40. התובע תבע בגין כל תקופת עבודתו סך של 4,641 ₪ בגין דמי הבראה.

41. הנתבע טען כי שילם לתובע את מלוא התשלומים המגיעים לו בגין דמי הבראה.

42. על פי הוראות צו ההרחבה בענף הבנייה, התובע היה זכאי ל-6 ימי הבראה בשנה, על חלק העבודה היחסי.

משעבד התובע בממוצע 16.25 ימים בחודש, אזי מדובר בהיקף משרה של 65%.

לפיכך, דמי ההבראה המגיעים לתובע הם כדלקמן:

2,738 ₪ = 65% x 351 ₪ x12 ימי הבראה.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/12/08 ועד למועד התשלום בפועל.

פדיון חופשה שנתית

43. התובע טען כי לא יצא לחופשה במהלך עבודתו וכי הוא זכאי לתשלום פדיון חופשה שנתית בסך של 9,000 ₪.

44. הנתבע טען כי התובע קיבל תשלום בגין דמי חופשה באופן מלא באמצעות הפרשה ללשכת התעסוקה.

45. משהופרשו הכספים בגין חופשה על ידי הנתבע, כעולה מתלושי השכר, זכאי התובע רק לימי חופשה באופן יחסי מהפרשי השכר שפסקנו, כדלקמן:

374 ₪ = 9,352 ₪ x 4%

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/12/08 ועד למועד התשלום בפועל.

ביגוד

46. התובע עתר לקבל סך של 3,133 ₪ בגין ביגוד.

הנתבע טען כי התובע קיבל ביגוד במהלך תקופת עבודתו.

47. בעניין זה, הדין עם הנתבע, הלכה פסוקה היא, כי הזכות לביגוד נכנסת בגדר הזכויות הנלוות שאין לפדותן (ע"ע 300080/98 כהן אברהם – דביר קבלנים בנייה ופיתוח בע"מ; דב"ע נג/3-233 פלסטין פוסט בע"מ – ג'ואנה יחיאל, פד"ע כז 436).

48. אשר על כן התביעה ברכיב זה דינה להידחות.

דמי חגים

49. בכל הנוגע לתביעת תובע לתשלום דמי חגים – היה התובע חייב להוכיח את זכאותו לתשלום דמי חג ולהראות שעבד בסמוך לפני ואחרי החג, ביחס אליו נתבע התשלום.

50. אין בתצהיר ובעדות התובע, כל התייחסות למועדי החג אליהם מתייחסת התביעה לתשלום ימי חג, ולעבודתו של התובע בסמוך לפני ואחרי החג, אשר בגינו נתבע התשלום.

51. משלא הוכיח התובע את תביעתו – התביעה בגין דמי חג – נדחית.

נסיעות

52. התובע תבע תשלום בגין הוצאות נסיעה בסך 19,740 ₪. לטענתו שילם מכיסו בגין נסיעות סך של 30 ₪ מידי יום.

53. הנתבע מנגד טען כי התובע היה מקבל בסופו של כל יום עבודה את שכרו במזומן, כאשר יחד עם שכר זה קיבל את מלוא התשלום בעבור נסיעותיו לעבודה וממנה.

54. כידוע, עובד זכאי לתבוע ולקבל החזר של הוצאות הנסיעה אותן הוציא בפועל (דב"ע נא/3-134 סולוצקי – י' מ' טוקטלי ובניו בע"מ, פד"ע כג 293).

55. על התובע מוטל הנטל להוכיח שיעור הוצאות הנסיעות. בעניינינו, התובע לא עמד בנטל זה. התובע לא הוכיח כי עלות נסיעה מבית אולא ועד מחסום תרקומיא (או בחזרה) הינה 10 ₪ ואף לא הוכיח עלות הנסיעה מהמחסום עד קרית גת, כפי שטען. התובע גם לא הצביע על המועדים שבהם הוציא את ההוצאות בפועל ותבע באופן גורף על כל תקופת עבודתו הסכום הנ"ל.

56. לפיכך, ומשלא עמד התובע בנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו – דינה להידחות.

סוף דבר

57. הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. הפרשי שכר – 9,352 ₪;

ב. הפרש פיצויי פיטורים – 3,614 ₪;

ג. הפרשי פנסיה – 561 ₪;

ד. דמי הבראה – 2,738 ₪;

ה. פדיון חופשה שנתית – 374 ₪.

כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/12/08 ועד התשלום בפועל.

58. תביעות התובע לדמי הודעה מוקדמת, דמי כלכלה, ביגוד, דמי חגים ונסיעות – נדחות.

59. לאור התוצאה אליה הגענו, ובשים לב לסכום התביעה (88,991 ₪), כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ט ניסן תשע"ג, (09 אפריל 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

קלדנית: רות רחמים.