מתחשיבי הצדדים ומהמפורט להלן, עולה כי קיימת מחלוקת של ממש בין הצדדים המקשה על ביהמ"ש להציע הצעה בטרם ימונה מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש יתבקש להכריע במחלוקות הרפואיות. יחד עם זאת, בניסיון לכמת את סיכויי וסיכוני הצדדים אדרש גם לסילוק התביעה.

אקדים ואומר כי נראה לכאורה שלא הונח בסיס רפואי מדעי לפיו קיים קשר בין האבחון באיחור של מחלת הקושינג לבין מחלת האדיסון. אכן קיים קשר בין שתי המחלות שכן כריתת הגידול היא שגורמת להופעת מחלת האדיסון, אך משהסרת הגידול התחייבה בכל מקרה - נראה כי אין בסיס לטענת התובעת לעניין זה.

הנתבעת אינה חולקת על הטענה כי מחלת הקושינג אובחנה באיחור, אך לטענתה האיחור אינו עולה על שנתיים וחצי ואינו נובע מרשלנותה.

לדעת פרופ' מוניץ - עד לביצוע הניתוח סבלה התובעת מנכות נפשית זמנית בשיעור של 30%, שתסמיניה הם חלק אינטגרלי של מחלת הקושינג. אם וככל שהאיחור באבחון נגרם בגין רשלנות הנתבעת - עליה לפצות את התובעת בגין נזקיה שנגרמו בפרק זמן זה.

לטענת התובעת הנתבעת התרשלה עקב האיחור באבחון מחלת הקושינג. לטענתה, בין השנים 1999-2001 הופיעו אצלה תופעות של שיעור יתר והפרעות במחזור החודשי. לטענתה, סבלה שנים רבות מסימפטומים האופייניים למחלת הקושינג ברם, אלו לא אובחנו.

לטענתה, באפריל 2003 עקב לחץ דם גבוה ורעלת הריון היה צורך לילדה בניתוח קיסרי בשבוע ה – 29 להריונה. לאחר הלידה פרצה מחלתה בעוצמה. בהמשך, ובמהלך שלוש שנים הבאות נבדקה ע"י רופאי הנתבעת מבלי שאובחנה על אף "הסימפטומים הדרמטיים" כך לטענתה. לטענתה, למרות שבין היתר, נמדדו עוד בנובמבר 2004 רמות קורטיזול גבוהות מהנורמה, למרות שחלו שינויים במבנה גופה ושיעור ייתר הוחל בבירור באיחור וכי רק "בשל התעקשותה" הופנתה לאנדוקרינולוג והבירור אצל הנתבעת החל רק בנובמבר 2006 . (אציין כי ב"תיעוד הרפואי מטעם התובעת" שהוגש ביום 4.2.15 לא אותרו תוצאות בדיקות כנטען וכמופנה בסעיף 12). מהתיעוד שצורף עולה כי הברור הושלם במהלך פברואר 2007.

בהתאם להחלטתי, צרפו הצדדים תיעוד רפואי לביסוס טענותיהם.

לטענת הנתבעת, הסיבות לאיחור באבחנה אינן כתוצאה מרשלנות, אלא כתוצאה מתסמינים לא ברורים כאשר הבדיקות שבוצעו לתובעת, בדיקות דם להורמונים הרלבנטיים למחלת קושינג, - חלקן הארי היה תקין וחלקן לא בוצע כדוגמת בדיקת איסוף שתן ל – 24 שעות להורמון הקורטיזול, בדיקה המתבצעת ספציפית לשלילת תסמונת הקושינג וזאת למרות ההפניה מיום 10.6.03. מרבית הבדיקות בוצעו במהלך השנים 1999, 2003, 2004, אולם כאמור בדיקת איסוף השתן לא בוצעה.

מהתיעוד הרפואי שהוגש מטעם התובעת, עולה לכאורה, כי במהלך השנים 2003-2006 פניותיה לנתבעת היו ספורות בלבד. עיקרן במהלך השנים 2003-2004. במהלך שנים אלו התובעת נבדקה ע"י מספר רופאים מתחום המשפחה, אנדוקרינולוגיה, כירורגיה, עור וגניקולוגיה.

התובעת הציגה תיעוד בדבר הכנסותיה, אולם לא בגין הכנסותיה בתקופה הנ"ל ועל כן לא ניתן לכמת את הפסדיה בתקופה זו, אם וככל שנגרמו, בין אם בשל רשלנות הנתבעת ובין אם בכלל.

לאור כל האמור לעיל, הצעתי הינה כי ישולם לתובעת סך כולל של 75,000 ₪ בצירוף שכ"ט בשיעור של 17.5%, מע"מ, אגרה ושכ"ט המומחים.

ב"כ התובע יודיע עמדתו בתוך 14 יום, והנתבעות בתוך 45 יום לאחר מכן. ההודעות תימסרנה במקביל לביהמ"ש. היה והנתבעת לא תודיע במועד את עמדתה להצעת הפשרה, מתבקש ב"כ התובע להודיעני על כך בסמוך לאחר חלוף המועד על מנת שאזרז קבלת עמדתה.

הפגרה תבוא במניין הימים.

ל ק.מ. ליום 6/10 שעה 0840.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ה, 16 יולי 2015, בהעדר הצדדים.