1. התביעה שלפניי עניינה פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 30.4.64 (בן 53 כיום) בגין שלוש תאונות, מיום 15.1.04, מיום 30.1.06 ומיום 30.5.11 (עת התובע היה בן כ- 40, 42 ו- 47, בהתאמה), כל התאונות הוכרו כתאונות בעבודה (להלן גם : "התאונה הראשונה" "התאונה השניה" "התאונה השלישית" בהתאמה).

בעת קרות התאונה הראשונה והשלישית היה רכבו של התובע מבוטח בביטוח חובה על ידי הנתבעת 1, ובעת קרות התאונה השנייה היה רכבו מבוטח בביטוח חובה על ידי הנתבעת 2.

2. השאלות שנדרשות הכרעה בפסק דין זה הן:

א. סיווג התאונה השלישית – מיום 30.5.11 - האם היא תאונת דרכים אם לאו.

ב. הנכות הרפואית של התובע כתוצאה מתאונות הדרכים. במסגרת זו יש לבחון האם יש מקום למנות מומחה חלופי או נוסף בתחום הנוירולוגי, כעתירת התובע.

ג. שיעור הפיצוי שיש לפסוק לתובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונות הדרכים.

סיווג התאונה מיום 30.5.2011 – האם תאונת דרכים

3. לגישת התובע מדובר בתאונת דרכים שנגרמה בעת כניסתו לרכב, לאחר הפעלת שלט הרכב בכדי לנסוע לעבודתו.

לטענת הנתבעת אין מדובר בתאונת דרכים וזאת מאחר שנפילתו של התובע ארעה טרם כניסתו לרכב ובשל החלקה, ככל הנראה על עלים, שהיו על המדרכה.

4. אין מחלוקת כי שימוש ברכב מנועי כפי המוגדר בחוק כולל בחובו גם כניסה לרכב. השאלה כאן היא האם התובע נפל בכניסה לרכב והאם הנפילה שארעה היתה בהקשר לשימוש ברכב.

5. על פי סיכום האשפוז מיום 1.6.11, בית החולים אסף הרופא, שהוא המסמך הראשוני לאחר התאונה נכתב:

"בבוקר קבלתו נפל ברחוב בשל חוסר יציבות" (כל ההדגשות בפסק הדין שלי אלא אם נכתב אחרת – צ.ג.פ.).

נפסק לא אחת, כי ישנה חשיבות ומשמעות מהותית לתיעוד הרפואי שנערך מיד לאחר התאונה. על פי תיעוד זה הנפילה היתה ברחוב ללא כל קשר לרכבו של התובע, ובשל חוסר יציבות. אין כל אזכור לכניסה לרכב.

6. גם בטופס התביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה (צורף לתצהיר התובע וסומן ה'3) כתב התובע בפרטי הפגיעה:

"נפלתי ברחוב עקב מפגע ונחבלתי במרפק יש שמאל".

7. בבקשה "למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה" (צורף לתיק המוצגים של התובע וסומן ה'2) נזכרת הטענה כי הנפילה היתה בדרכו אל הרכב, תוך כוונה להכנס בהמשך אל הרכב, נכתבה בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, שם כתב התובע:

"יצאתי מהבית לרכב ולאחר הפעלת השלט בירידה מהמדרכה איבדתי שיווי משקל ונפלתי על המרפק"

8. ודוק, גם בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (הוגש למל"ל ביום 19.6.11, נחתם ביום 16.6.11, צורף כנספח ד' לתיק מוצגי הנתבעת 1), כתב התובע בתיאור הפגיעה:

"יצאתי מהבית וניגשתי להכנס לרכב לחצתי על השלט וברגע שירדתי מהמדרכה להכנס לרכב היה לכלוך על המדרכה והחלקתי איבדתי שווי משקל ונחתי על מרפק שמאל".

ללמדנו, גם כאן הגורם להחלקה, לדידו של התובע, בתביעה לתשלום דמי פגיעה, היה לכלוך שהיה על המדרכה.

9. כי גם לפני המומחה שמונה בתחום האורטופדי, ד"ר עמרמי ברוך, שעל חוות דעתו אין חולק, והוא גם לא זומן לחקירה, מסר התובע כי בתאונה זו "נפל ברחוב" (ראו עמ' 2 לחוות הדעת).

10. לעניין זה ראו גם בתצהיר עדות ראשית, סעיף 23, תאר התובע את קרות התאונה:

"ביום 30.5.11 יצאתי מביתי... פניתי לכיוון רכבי... שחנה בסמוך למדרכה... הייתי מרוכז בהפעלת השלט של הרכב כדי לפתוח אותו וכשירדתי לכביש על מנת להיכנס לרכב החלקתי על עלים וענפים שנגזמו והיו על שפת המדרכה ונפלתי על מרפק שמאל".

11. בחקירתו הנגדית תאר התובע:

"ש. שקרתה התאונה השלישית הגעת לביה"ח, סיפרת להם מה היה, מה אמרת להם.

ת. אמרתי להם שירדתי במדרכה, להכנס לרכב, והחלקתי. היה מעין לכלוך על הרצפה, התעסקתי עם השלט של הרכב, לחצתי על השלט, אני אם אני לא מרוכז בהליכה שלי אז יש לי בעיה...

אז שניגשתי והתעסקתי לרגע לחצתי על השלט ירדתי את המדרכה הרגל השניה החליקה לי ואז איבדתי שיווי משקל, החלקתי ניסיתי לבלום עם המרפק אך נפלתי על הפינה של המדרכה ושברתי את המרפק.

ש. אתה אומר שהחלקת בגלל העלים הללו שהיו

ת. העלים הוסיפו.

ש. אך זה מה שסיפרת

ת. לא. החלקתי כי לא הייתי מרוכז

...

ש. אתה אמרת להם שנפלת ברחוב בגלל חוסר יציבות

ת. יכול להיות, אם זה מה שרשמה זה מה שאמרתי. בוא נגיד שבביה"ח לא חיפשתי את הדקדוק להסביר לי מה שעניין אותי זה הניתוח במרפק.

ש. אבל גם הגשת תביעה למל"ל ...

ש. בתביעתך – נספח ד' תיק ביטוח לאומי - כתבת נפלתי ברחוב עקב מפגע ונחבלתי במרפק יד שמאל

ת. כן. כלומר המפגע עזר לי ליפול, הוא כאילו הגורם המסויים שאני אפול. אם עכשיו אני הולך עם קביים ואפילו בבית שאני מסתובב לפעמים בלי כלום, אם אין מכשול מסויים ואני מרוכז אז אין לי שם בעיה, אני יודע להתמודד, אך אם יש גרגיר, אם יהיה עכשיו פה זית על הרצפה, ברגע שהמח קולט שאני דורך על זה אני פשוט מאבד את השיווי משקל.

ש. אתה עוד לא נכנסת לאוטו, היית בחוץ

ת. לא נכנסתי. כן הייתי בחוץ. רק הפעלתי על השלט ועמדתי ליד האוטו ועם הסיבוב להכנס הרגל החליקה ונפלתי".

12. לנוכח כל האמור, ומאחר שבגרסאות התכופות לאירוע תאר התובע את התאונה ככזו שארעה במדרכה / ברחוב בשל מפגע עליה, יש לקבוע כי אין מדובר בתאונת דרכים.

13. גם אם אקבל את גרסתו המאוחרת של התובע לנסיבות התאונה השלישית, ואקבע כי לא נפל במדרכה בשל עלים ו/או לכלוך שהיו עליה, אלא במעבר בין המדרכה לכביש, בשל עלים ולכלוך שהיה שם, וגם אם אקבע שלא בשל אי היציבות ממנה סובל התובע, שאינה קשורה למעבר בין המדרכה לכביש אלא בשל מצבו הרפואי של התובע, הרי שלכל היותר התקדם התובע לכיוון רכבו, לחץ על השלט של הרכב, עוד לא נכנס לרכב, היה מחוץ לרכב, עוד לא פתח את דלת הרכב, עמד ליד הרכב והחליק על לכלוך שם. במצב דברים כזה, אין מדובר בתאונת דרכים ואפרט.

14. תיקון מס' 8 לחוק הפלת"ד אימץ את מבחן "הסיכון התחבורתי" ומאז נכנס לתוקף תאונת דרכים היא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב השימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". התנאי המפורש שהוסף בחוק, כי השימוש לצורותיו השונות חייב להיות שימוש "למטרות תחבורה" הביא לצמצום המקרים בהם כניסה לרכב וירידה ממנו מקימים תחולה לחוק, לאותם שימושי משנה המתקיימים בסמיכות זמנים לנהיגה עצמה (ראה: א' ריבלין, תאונת הדרכים (מהדורה רביעית, 2011), עמ' 183; ראה גם ברע"א 9112/06 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי- שם נקבע "שימושי לואי שאינם חלק טבעי ואינטגרלי מהמונח "נסיעה ברכב" ואשר אינם נזכרים במפורש בחוק, שוב אינם באים בגדרו לאחר תיקון מס' 8.").

ברע"א 5738/97 תעבורה מיכלי מלט בע"מ נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נג (4) 145 (3.8.99) - נפסק - כי מטרת החוק לכלול בתוכו את כל אותם נזקים הנכנסים בגדר הסיכון הנובע משימוש ברכב למטרות תחבורה. הדרך להבחין בין פעולה שהיא הכנה או הקדמה לשימוש לבין השימוש עצמו היא מה שמכונה מבחן "השלב האחרון" כלומר, המבחן הוא אם אותה פעולה היא חלק אינטגרלי וישיר מהשימוש או שמא מדובר רק בפעולות הכנה טרם השימוש עצמו.

כל פעולה כרוכה במספר שלבים שכולם עשויים לבוא בגדר רכיב השימוש שעומד לבחינה. מטרת החוק היא שרק אותן פעולות אחרונות או רק אותו "שלב אחרון" שיש לו קשר ישיר לעצם השימוש האמור יכנסו בגדרו. כל עוד השימוש באותו רכב נמצא בתחום הסיכון המכוסה בחוק עפ"י תכליתו – הסיכון התחבורתי והימצאות האדם מחוץ לרכב קשורה בטבורה לשימוש בו, דינו שיוכר כ "שימוש ברכב מנועי".

15. כפועל יוצא, הפסיקה קבעה כי במקרים בהם מדובר בשלבי הכנה לפני כניסה לרכב אינם בגדר שימוש ברכב מנועי ואינם מהווים תאונת דרכים כהגדרתה בחוק.

16. בענייננו התובע מסר בבית החולים, בתביעות לביטוח לאומי, בתצהירו ובעדותו כי הוא נפל בשל לכלוך שהיה, עלים, ובשל אי יציבות. יוצא, אפוא, שנפילתו ופגיעתו של התובע היו כתוצאה מהחלקה ומאיבוד יציבות ולא כתוצאה מהתממשות סיכון כלשהו הכרוך בכניסה לרכב. הוא לא נפל כתוצאה מאיבוד שיווי המשקל בעת הכניסה לרכב או ממנח לא יציב של הרגליים בעת הכניסה עצמה לרכב, אלא כי התרכז בלחיצה על שלט האזעקה של הרכב ובשל העלים או הלכלוך שהיה על המדרכה.

17. לעניין זה מצאתי להפנות גם לת.א. (י-ם) 51646-05-14‏ אשרת חי נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ; ת.א. (ת"א) 7782-01-10 דורית שחר נ' מאיר טמסוט; ע"א (מחוזי חיפה) 44767-05-12 הראל בע"מ חברה לביטוח נגד אביטל מגן (גם שם לחיצה על שלט); ברע"א 3149/09 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' נור אלדין סקאפי– ראו שם פסקה 4; ת.א. (עכו) 27198-06-15 יוסף אסדי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ; ת.א. (נתניה) 4186-07-13‏ סבטלנה קפלון נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ; רע"א 6904/11 אסתר שרביט נ' מטרודן בע"מ ואיילון חברה לביטוח (שאוזכרה בסיכומי הנתבעת 1); רע"א 824/03 סננס נ' דניאל (שאוזכר בסיכומי הנתבעת 1) ועוד).

18. אשר על כן, ועל אף שהתובע נפגע בתאונה זו, ונגרמו לו נזקים גופניים (המל"ל קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה משוקללת בגין תאונה זו בשיעור של 19%- הגבלה בתנועות המרפק וצלקת ניתוחית), אני קובעת כי התאונה השלישית, מיום 30.5.11, אינה תאונת דרכים.

19. לנוכח האמור יש לדחות את התביעה נגד הנתבעת 1 בגין נזקיו הגופניים של התובע שנגרמו מהתאונה השלישית מיום 30.5.11.

הנכות הרפואית של התובע כתוצאה מתאונות הדרכים מיום 15.1.04 ומיום 30.1.06

20. ועדה רפואית של המל"ל קבעה את נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה הראשונה על נכות משוקללת של 19%. נכות זו מורכבת מ- 10% בגין אבדן מיקוד בעין, ו- 10% בגין הגבלה קלה בתנועת עמוד שדרה צווארי.

21. הנתבעת 1 הגישה בקשה להבאת ראיות לסתור, ובהיתר שניתן לה בתחום האורטופדי, מונה ד"ר ברוך עמרמי שקבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% בשל מגבלת התנועה האמורה בעמוד השדרה הצווארי, אך עוד קבע כי יש לייחס לתאונה הראשונה רק 5% מהנכות, ו- 5% יש לייחס לתאונה השניה.

22. אף אחד מהצדדים לא ביקש לחקור את מומחה בית המשפט בתחום האורטופדי, וחוות דעת מקובלת על דעת הצדדים והם מסתמכים עליה.

23. לנוכח האמור, נכותו הרפואית המשוקללת של התובע בגין התאונה הראשונה היא בשיעור של 14.5% (10% בגין אבדן מיקוד עין ו- 5% בגין הגבלת תנועה קלה בעמוד שדרה צווארי).

בגין התאונה השניה – נכותו היא בשיעור של 5% בגין הגבלת התנועה בעמוד השדרה הצווארי, כאמור לעיל.

עוד נזכיר כי בגין התאונה השלישית, שאינה תאונת דרכים, נפסק בועדות המל"ל כי לתובע נכות משוקללת בשיעור של 19%- 10% בגין הגבלת תנועה במרפק ו- 10% בגין צלקת ניתוחית.

24. בית המשפט, לבקשת התובע, מינה ביום 24.6.12, מומחה בתחום הנוירולוגי – פרופ' קורצ'ין – וזאת לנוכח טענותיו כי בעקבות התאונות נגרמו לו נזקים בתחום הנוירולוגי.

25. מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו שניתנה ביום 4.12.12, כי התובע סובל ממחלה ניוונית, מאילופתיה מתקדמת- וכי אין קשר בין התאונות לבין מחלתו הנוירולוגית, אשר הינה "כנראה פגיעה ניוונית כלשהי".

26. המומחה נחקר ארוכות על חוות דעתו.

27. אין מחלוקת, כי התופעות הנוירולוגיות מהן סובל התובע הן חמורות, וכהגדרתו "שבר כלי" (סעיף 3א לסיכומי התובע). התובע סובל ממגבלות הליכה; קושי בעלייה ובירידה במדרגות; אירועים של "תפיסת" גפיים ונעילת הגוף תוך כדי איבוד משקל ועוד.

בעקבות התופעות הנוירולוגיות התובע סובל מחולשה ברגליים ואף מתנייד באמצעות כסא גלגלים.

28. על פי עדות המומחה מחלה זו ממנה סובל התובע, תופעותיה עוד צפויות להחמיר במהלך השנים (עמ' 35 ובעמ' 43 לפרוטוקול - חקירת המומחה).

29. התובע טוען כי יש מקום לפסול את חוות דעתו של פרופ' קורצ'ין, מומחה בית המשפט, ולמנות מומחה אחר בתחום הנוירולוגי.

לטענת התובע, חוות דעתו של המומחה לקונית ותמציתית מידי שכן היקפה הוא שני עמודים והיא מונה 6 בדיקות בלבד, זאת על אף בדיקות רבות אשר עבר התובע ויש בהן להשפיע על קביעת המומחה; עוד טוען התובע כי שגה המומחה בקביעתו לפיה מצבו הנוכחי של התובע נובע מפגיעה ניוונית שכן לא הציג דעות התומכות בקביעה זו. לטענתו, התחלואות מהן סובל כיום, כגון כאבי ראש, צוואר ועמוד שדרה ובריחת שתן, כשכל אלו הן תחלואות אשר בצירוף היעדר ממצאים בבדיקת MRI ושאר בדיקות הדמיה, יש בכדי להעיד כי מדובר בתסמונת "SCIWORA", תסמונת נדירה שנגרמת עקב חבלות טראומתיות קהות בעמוד שדרה צווארי אשר מתאפיינת בתחלואות נוירולוגיות להן לא נמצא ביטוי בבדיקות הדמיה. התובע צרף מאמר רפואי בדבר תסמונת זו; התובע הפנה לסתירות כביכול שהיו בחקירתו של מומחה בית המשפט; עוד הפנה התובע למספר פסקי דין בהם לא נתקבלה חוות דעתו של פרופ' קורצ'ין.

30. לטענת הנתבעת 1, חוות דעתו של פרופ' קורצ'ין אמנם תמציתית אך ממצה. חוות הדעת כוללת את פירוט המקרה, ממצאי הבדיקה הקלינית, בדיקות הדמיה ועזר עליהן ביסס קביעתו, והיא עומדת בכל הדרישות הנדרשות מחוות דעת רפואית; הנתבעת מוסיפה כי לעניין הבדיקות הנוספות שלטענת התובע לא נעשו לו על ידי המומחה, הרי שהמומחה נחקר על כך והשיב כי אין צורך לבצע את כלל הבדיקות, אלא רק אלו הרלבנטיות, שצויינו בחוות דעתו. עוד הוסיף המומחה כי התבקש לבחון קשר סיבתי בין התופעות הנוירולוגיות מהן סובל התובע לבין תאונות הדרכים ולא לערוך בדיקות לאבחון המחלה, כגון בדיקת סאפ, בדיקות שאינן רלוונטיות לשאלת הקשר הסיבתי.

לעניין הסתירות הנטענות בחוות דעתו ובחקירתו של המומחה מציינת הנתבעת כי אין ולא היו סתירות והמומחה השיב פעם אחר פעם את אותן תשובות, כי מדובר במחלה ניוונית של עמוד השדרה; הנתבעת מתייחסת בסיכומיה לכל הסתירות הנטענות ביחס למסמכים הרפואיים וטוענת כי תשובותיו של המומחה מתיישבות עם כל המסמכים הרפואיים של התובע; עוד משיבה הנתבעת כי המומחה נחקר לעניין תסמונת ה "SCIWORA", והשיב כי מאמר זה פורסם בעיתון שאין לו משקל רפואי רב; בנוסף, הנתבעת מציינת כי אין בעובדה שבמספר מקרים בודדים לא קיבלו את עמדתו הרפואית של מומחה בית המשפט, שנתן באותם מקרים חוות דעת מטעם מערערים או תובעים, כדי לפסול את המומחה שממונה באלפי חוות דעת.

31. הנתבעת 2 הצטרפה לטענותיה של הנתבעת 1, והוסיפה עליהן, תוך ציון שהתובע מנסה לתלות את מצבו הרפואי הקשה על התאונות כשאין כל ביסוס רפואי לכך.

32. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי לדחות את בקשתו של התובע לפסול את מומחה בית המשפט.

במקרה שלפנינו ניכר כי בקשת הפסילה נובעת ממסקנות מומחה בית המשפט שאינן נוחות לתובע.

אקדים ואומר, אכן מצבו הרפואי של התובע אינו קל, בלשון המעטה. עם זאת מצבו הרפואי אינו מצדיק פסילת מומחה בית המשפט או מינוי מומחה נוסף בתחום הנוירולוגי.

33. מצאתי כי לא נפלה כל טעות במסקנות המומחה. מצאתי כי המומחה התייחס באופן ראוי לכלל החומר הרפואי שעמד לפניו, ואין לומר כי החומר הרפואי שעמד לפניו לקה בחסר.

34. במקרה שלפנינו, למרות תחושותיו של התובע וטענותיו הקשות, שעלו עד כדי הטלת רבב ביושרו ובמקצועיותו של מומחה בית המשפט (ולהשוואה מצאתי להפנות גם לפסיקה ת"א מחוזי מרכז 28742-04-16), אין מקום להורות על פסילת חוות דעתו של המומחה, אין מקום להורות על מינוי מומחה חלופי או נוסף, ויש לאמץ את מסקנות חוות דעתו של מומחה בית המשפט. ואפרט.

35. נקבע בפסיקה לא פעם, כי בית המשפט יפסול חוות דעת של מומחה רפואי שמונה מטעמו רק במקרים נדירים בהם עשוי להיגרם עיוות דין לאחד הצדדים, או במקרים בהם פעל המומחה בחוסר תום לב (רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 673, 678 (2002); רע"א 7819/16 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' פלוני (25.12.16), רע"א 2273/99; רע"א 1548/06 ועוד).

36. אפילו כאשר מתגלים פגמים בחוות דעתו של מומחה, המסקנה לא צריכה להיות בהכרח פסילת חוות הדעת, אלא על בית המשפט לבחון אם מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, שיש בו כדי לגרום לעיוות דין (רע"א 7819/16 הנ"ל; רע"א 7323/11‏ ועקנין נ' המאגר הישראלי ביטוחי רכב (הפול) בע"מ, פסקה 6 (28.12.2011); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית, 2012) בעמ' 693-690).

כך במיוחד מקום שהבקשה לפסילת המומחה הרפואי מוגשת לאחר שכבר ניתנה חוות דעתו (רע"א 7098/10 טביבזדה נ' שירותי בריאות כללית (31.1.2011)).

37. בית המשפט אינו נוטה בשגרה להתערב בקביעות שבחוות הדעת הרפואית של מומחה שמינה, המתבססות על הידע והמומחיות של איש המקצוע.

בהתאם לכך, התערבות בחוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט, לא תיעשה כדבר שבשגרה, על אף שעדותו של המומחה מטעם בית המשפט אינה אלא ראיה מתוך מכלול הראיות, ובית המשפט, רשאי על פי שיקול דעתו לסטות במקרים מסוימים באופן חלקי או מלא ממסקנות המומחה הרפואי.

38. בבית המשפט העליון נקבע כי "הגיעה העת, שכל הצדדים המעורבים יבינו, שיש סוף פסוק לכל אלה, בחוות דעתו של המומחה המתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת באי כח הצדדים. סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא – במקרים כאלה – כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת נייטרלית של מומחה, שיש בה משום ניסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשריות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים" (ע"א 5602/03 סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (מפי כב' השופטת ארבל - 28.2.05) וראו גם ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ (1.12.08).

עם זאת, וכפי שהדברים הובהרו בספרו של השופט א' ריבלין תאונת הדרכים -סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהד' שלישית, תש"ס) 583:

"במקרים בהם מתעורר ספק בדבר משקל חוות הדעת שנתקבלה או בדבר דיותה, נוקטים עתים בתי המשפט בפרקטיקה של מינוי מומחה נוסף, בלא לפסול את חוות דעתו של הרופא שנתמנה".

39. ואכן, גם בנושא זה רשאי בית המשפט - בנסיבות המיוחדות המתאימות - להיזקק לשמיעת דעה נוספת, בטרם יידרש להכריע בעניינו של הנפגע, אשר החוק והתקנות שוללים ממנו את הזכות להמציא חוות-דעת של מומחה מטעמו. עמד על-כך בית המשפט העליון בפסק הדין רע"א 337/02 הנ"ל, בעמ' 676 מול ו'-ז'), בהפנותו למעמדו של המומחה כזרועו הארוכה של בית המשפט, אשר לפי המלצתו יכול גורל התובענה להיות מוכרע. לפיכך נפסק שם, כי בכל אותם מקרים שבהם נותרו בלב בית המשפט ספקות מהותיים מדברי המומחה מטעמו, רשאי הוא למנות מומחה נוסף (וראו גם רע"א 7777/99 גלס נ' בסרבי).

40. במקרה שלפנינו, ולאחר בחינת כלל הנתונים, מצאתי כי לא עלה בידי התובע לערער על קביעת המומחה בחוות דעתו.

חוות הדעת והבהרותיו של המומחה בחקירה הנגדית, מביאה אותי לכלל מסקנה כי אין להתערב בממצאי חוות דעתו של המומחה, וכי לא נפל כל פגם או טעות או ספק בחוות דעת המומחה.

41. המומחה, כאמור, קבע כי אין קשר סיבתי בין התופעות הנוירולוגיות, הקשות יש לומר, מהן סובל התובע לבין התאונה.

42. ראשית, שלילת הקשר הסיבתי הרפואי בין ההפרעה הנוירולוגית שנמצאה אצל התובע, לבין התאונות, הינה קביעה שבמומחיות. המומחה הגיע למסקנותיו לאחר בדיקה קלינית של התובע ועיון במסמכים הרפואיים, ואני מקבלת עדותו לעניין זה.

יש לדחות טענותיו של התובע כאילו אין ולא יכול המומחה שמונה ליתן חוות דעתו ללא התייעצות או ללא בדיקה עם מומחים נוספים, או כי עליו להציג דעות נוספות התומכות בקביעותיו. זו בדיוק הסיבה לשמה מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט, במיוחד מומחה, פרופסור, בעל שם ומוניטין.

43. זאת ועוד, מומחה בית המשפט, פרופ' קורצין, זומן להחקר על חוות דעתו, הסביר, הרחיב ונימק את שלילת הקשר הסיבתי בין התאונות למצבו הרפואי של התובע:

"ש. ממה שאני מבין לקחת כברירת מחדל את מצבו וקבעת שאין קשר סיבתי לתאונות ללא כל הסבר. זו חוות דעת היפותטית. אני ראיתי מאות חוות דעת, המצאנו מאות מסמכים. אין פה שום פירוט של כל המסמכים , פה חוות הדעת היא רבע עמוד ואין שום אסמכתא שאם זה לא ניווני ולא גנטי ואם זה נשלל על ספקטרום של בדיקות דם או ניכור (צ"ל ניקור) מותני, אז למה זה קשור.

ת. אני לא טענתי שלא מדובר בהפרעה ניוונית, אני חושב שכן מדובר בפגיעה ניוונית"

ובהמשך:

"אף נוירולוגי לא יחשוב שאין כאן מחלה ניוונית, מדובר במחלה מתקדמת של חוט השדרה, כלומר חוט השדרה הולך ומתנוון, אנו לא צריכים לסכן את האדם המסכן עם בדיקת ביופסיה... לא יכול להיות שזה לא ניווני".

(עמ' 34 שו' 29-32 לפר', עמ' 35 שו' 1-8 לפר').

44. המומחה הסביר, פעם אחר פעם, כפי שנכתב בחוות דעתו, כי אין קשר סיבתי בין התאונות למצבו הרפואי של התובע ממספר סיבות, ובוודאי מהצטברותן: (1) התאונות היו קלות יחסית, (2) לאחר התאונות לא היו תסמינים נוירולוגיים מיידים, (3) ההפרעות הנוירולוגיות התפתחו ומתפתחות באיטיות במשך שנים, (4) בדיקות ההדמיה לא הצביעו על נזק חבלתי.

"ת. אני לא טענתי שלא מדובר בהפרעה ניוונית, אני חושב שכן מדובר בפגיעה ניוונית, מחלה של חוט השדרה אשר לא רואים אותה בבדיקות ההדמיה, זה ממצא לא נדיר. בעיקר השלילה של הקשר הסיבתי נובעת מהעדר קשר זמני. לא שהאדם הזה עבר תאונה ובסמוך לכך התחיל להתלונן על הפרעות, לקח לו פסק זמן של שנה או שנתיים או יותר עד שהתחילו ההפרעות וההפרעות האלו גם הולכות ומחמירות, הדברים האלו לא מתאימים לקשר סיבתי לחבלה ותואמים מאוד את המצב של מחלה ניוונית של חוט השדרה שלצערינו איננה תופעה כל כך נדירה וזו האבחנה שנקבעה גם על ידי הנוירולוגים שבדקו אותו למשל בבלינסון כשדיברו על "מיילופאתיה" שהפירוש זה מחלה של חוט השדרה" (עמ' 34 לפרוטוקול).

45. בהמשך החקירה הבהיר המומחה כי לא מונה לבחון הגורם למחלתו של התובע, אלא לבחון האם קיים קשר סיבתי לתאונות מושא התביעה, ובמקרה שלפנינו אין קשר כזה.

גם אם לא נמצאה הסיבה למחלתו של התובע בעמוד השדרה, ולא ידוע הגורם למחלה, אין בכך כדי ללמד על קשר סיבתי לתאונות.

"ש. אני צריך לקבל אסמכתא שזה לא מהחבלה, אני צריך להביא ללקוח שלי הסבר ממה הוא חולה, אדוני צריך להביא לו אסמכתא, צריך הסבר או שלהפנותו לבדיקה מסוימת

ת. ליבי ליבי עם מר חדד אני לא התמניתי על ידי ביהמ"ש לקבוע מה סיבת המחלה שלו, מה שהתבקשתי זה לענות על השאלה האם יש קשר בין מחלתו לבין התאונה שעבר, זה שאינני יודע להגיד מה הסיבה למחלתו זה לא אומר או לא נובע מכך שהסיבה היא החבלה, החבלה צריכה לגרום לפגיעה מיידית, לא מכור דבר כזה שבו חבלה מסוג זה גם אם הייתה נראית בבדיקה כזו או אחרת, גורמת למחלה של חוט השדרה שהולכת ומחמירה, זה לא קשור לדבר הזה, זה קשור למחלה ניוונית של חוט השדרה, ואני חוזר פעם שלישית על זה שזה לא דבר נדיר וזה מצוי בכל ספר לימוד לנוירולוגיה שמחלות ניווניות של חוט השדרה מתפתחות באיטיות, וזה הגיל שבו הן מתפתחות" (עמ' 37 לפרוטוקול).

46. לא זו אף זו, לאחר עיון בכלל הטענות והמסמכים שלפניי אני סבורה כי אכן לא הוצגה בפני המומחה או בפני בית המשפט כל אסמכתא על פיה ניתן לקבוע קיומו של קשר סיבתי- בין התופעות הנוירולוגיות לתאונות.

47. ודוק, גם המומחה שמונה בתחום האורטופדי, ד"ר עמרמי ברוך, כשכאמור הצדדים אינם חלוקים על חוות דעתו או ממצאיה, קבע כי כל הבדיקות הנוירולוגיות שנעשו לתובע, לרבות אשפוזים בבלינסון הדמיות מגנטיות, EMG וכיו"ב, לא הצביעו על גורם או סיבה לחולשה (עמ' 4 לחוות הדעת). כך גם קבע המומחה שבבדיקה שנערכה אצלו ב- 16.6.11, הוא התרשם כי לא היתה עדות לכל גירוי שורשי וללא חסר נוירולוגי למעט חולשה קלה באיליאופסואס מימין (עמ' 5 לחוות הדעת). עוד קבע המומחה כי החולשה בירך ימין תועדה מספר שנים לאחר התאונה ב- 2004, וכי קיים מיעוט מסמכים בין התאונה ב- 2004 לתאונה ב- 2006. עוד קבע "לציין ולהדגיש שכל הבירורים המאד מעמיקים ואין ספור ההדמיות שבוצעו לבירור החולשה בירך ימין לא הדגימו כל ממצא המסביר תופעה זו" (עמ' 5 לחוות הדעת).

רוצה לומר, כי גם על פי מומחה בית המשפט בתחום האורטופדי, לא נמצא בסמיכות לתאונות ממצא הדמייתי המלמד על קשר סיבתי, או המסביר את החולשה. גם על פי חוות דעת זו אין קשר סיבתי בין התאונות – הראשונה או השניה, לבין התאונה, אלא מדובר במחלה ניוונית, בלי שנמצא הסבר למחלה או הקשר למי מהתאונות או לשתיהן.

48. לכל אלו יש להוסיף, שגם המל"ל, ועדת העררים, שם גם היה מומחה נוירוכירורג, ד"ר שבח, 13.6.06, קבעו כי אין ממצא נוירולוגי הקשור לתאונה.

49. עוד יצויין, כי גם בחקירה הנגדית, התובע לא יכול היה להצביע על תופעות נוירולוגיות של חולשות ברגליים – אלא משנת 2009 (עמ' 26 לפרוטוקול).

50. לנוכח כל האמור, יש לקבוע כי לא נפל כל פגם בחוות דעתו של פרופ' קורצ'ין.

51. התופעות הנוירולוגיות לא הופיעו בסמוך לתאונות, הן הולכות ומחמירות ללא ביטוי וללא ממצאים בבדיקות ההדמתיות.

52. גם בבדיקות ובטיפולים הרבים שעבר התובע, והמומחה גם השיב לעניין זה, צויין לא אחת כי מדובר במחלה:

"מזה כעשור התפתחות פרוגרסיבית של חוסר יציבות בהליכה, מזה כ-4 שנים קיימת חולשת רגל ימין... עבר בירור מקיף... שלא הדגימו סימני לחץ משמעותי על חוט השדרה או השורשים.. מחלתו מתקדמת ויש החמרה הדרגתית ומתקדמת במצבו. התמונה הקלינית מתאימה ל- progressive spastic araparesis ומדובר במחלה כרונית מתקדמת" (ו' 94 לתיק מוצגי התובע, 2.8.15 בית חולים בלינסון- מחלקה נוירולוגית).

"לציין כי התמונה הקלננית מתאימה למחלה פרוגרסיבית מאיילופתית עם - progressive spastic tetraparesis מעט אסימטרית עם פגיעה יותר מימין... בן 51 סובל מטטרפרזיס ספסטית מתקדמת עם פגיעה ... ללא עדות למאילופתיה או ללחץ על חוט השדרה. מחלתו מתקדמת ויש ההחמרה הדרגתית ומתקדמת במצבו... ומדובר במחלה כרונית מתקדמת. בתחילה מחלתו הייתה עם פגיעה קלה יותר ובעיקר ברגליים ואילו כעת יש פגיעה בארבע הגפיים.. לאור העדר טיפול תרופתי מכוון למחלתו..." (ו' 97 לתיק מוצגי התובע, 21.1.16 בית חולים בלינסון – מחלקה נוירולוגית).

עוד יצויין כאן, בהערת אגב, כי אין מחלוקת שגם עובר לתאונות היו הקרנות לרגליים וכאבי גב תחתון (ראו בתיק רפואי , ו' 99 לתיק מוצגי התובע, למשל בביקור מיום 28.1.99; 21.2.99; 5.8.99; 9.4.01; 13.4.01, 16.8.01, 13.1.03, 19.1.03, 26.1.03, 16.2.03, 6.3.03 ועוד).

53. אין בעובדה שהתובע התלונן פעמים בודדות על סחרחורות ופעם אחת על בעייה במתן שתן בסמוך לתאונה כדי לשנות מסקנה זו. המומחה הבהיר גם נקודה זו.

54. התובע הציג מאמר בדבר תסמונת נדירה אשר לטענתו תואמת את מחלתו, תסמונת נדירה שאין לה כל ביטוי בתוצאות MRI. לטענת התובע יש למנות מומחה לתסמונת הנדירה של "SCIWORA" שזו לטעמו התסמונת ממנה הוא סובל ויש לה קשר ישיר לתאונות הדרכים.

55. המומחה נחקר לעניין זה והשיב:

"זה לא דומה למקרה שלנו כלל, שם הפגיעה הנוירולוגית הופיעה בסמיכות לחבלה, שהדברים השתפרו במשך הזמן, אין שום בתסמונת המוזרה הזאת של סקיבורה אין תיעוד ואין תיאור של שום מקרה שבו מדבור בהפרעה נויורלוגית שהופיע השנה או שנתיים או שלוש שנים אחרי חבלה, והולכת ומחמירה, וחבל שהבאת את המאמר הזה". (עמ' 41 ש' 24-31 לפרוטוקול).

המומחה מבהיר, כי למרות שמדובר במאמר שפורסם בעיתון שאין לו תקפות רפואית גבוהה, עדיין אין המקרים המתוארים במאמר מתאימים לנתונים שלפנינו. הן מבחינת המיידיות של התופעות הנוירולוגיות לאחר החבלה, הן העובדה שבמקרה שלפנינו התופעות הנוירולוגיות מחריפות ושם משתפרות.

56. הבהרות אלו מסבירות ומדגימות גם את העדר הקשר הסיבתי של התאונות למצבו הנוירולוגי של התובע.

57. משכך גם אין מקום למנות מומחה – לתסמונת הנדירה של "SCIWORA" כעתירת התובע.

58. לאור האמור, אני סבורה כי אין בטענות התובע אשר לחוות דעת פרופ' קורצ'ין, לכל היותר מדובר באי שביעות רצון התובע ממסקנותיו של המומחה, אני מוצאת כי בדיקה נוספת של התובע לא תביא לשינוי כלשהו של חוות הדעת.

59. מכאן הבקשה לפסול את חוות דעתו של פרופ' קורצ'ין, מומחה בית המשפט, נדחית.

60. בסיום דבריי כאן, מצאתי בקצרה להתייחס גם לשאר טענות התובע.

אשר לטענה כי חוות הדעת שהוגשה לקונית וחסרה וכי לא פעם בית המשפט ביקר את חוות דעתו של המומחה בענייננו.

61. אכן, חוות הדעת שהוגשה אכן תמציתית מהמקובל, עם זאת חוות הדעת כוללת את כלל הנדרש ממנה ומתייחסת מפורשות לשאלה הנדרשת בענייננו והיא שאלת הקשר הסיבתי בין התאונות לבין התופעות הנוירולוגיות מהן סובל התובע.

יצויין, כי את החסר הנטען, שניתן היה אולי לעבות בחוות דעת "ארוכה יותר", העביר והבהיר המומחה בחקירתו הנגדית.

עוד יצויין, כי בניגוד לטענת התובע מצאתי כי בחקירה לא היתה כל סתירה לשנקבע בחוות הדעת. מומחה בית המשפט פירט והרחיב, חזר ושנה, כי אין קשר סיבתי בין התופעות הנוירולוגיות לבין התאונות, הבהיר מדוע, העדר מיידיות, פגיעות קלות, תופעות מחמירות עם השנים, העדר ממצאים ובדיקות ההדמיה מלמדות על העדר קשר סיבתי לתאונות.

62. ארבעת הנימוקים האמורים, לשלילת הקשר הסיבתי, שבו ועלו בווריאציות שונות, לשאלות שונות וחוזרות. המסקנה אחת היתה.

63. גם טענת התובע לפיה במספר פסקי דין נדחו חוות הדעת של מומחה בית המשפט- יש לדחות.

ראשית, באותם מקרים נתן פרופ' קורצ'ין חוות דעת מטעם צד, ומצאתי שלא להרחיב בעניין זה (לעניין זה רק אפנה לרע"א 7843/00 בר ישי נ' איתן, פסקה 7 (6.3.01- ולפסיקה רבה לעניין זה בתביעות רשלנות רפואית להבדיל מתביעות פלת"ד). במקרה בו קיימות מספר חוות דעת מצדדים שונים, ברור הוא כי בית המשפט יעדיף חוות דעת אחת על פני רעותה.

לא למותר לציין, כי פרופ' קורצין ממונה פעמים רבות על ידי בתי משפט, והוא בעל שם בתחומו.

מצאתי גם להזכיר כי בניגוד לטענות התובע, מחיפוש בפסיקה, פרופ' קורצין - חוות הדעת מטעמו, במיוחד מקום בו הוא מונה כמומחה מטעם בית המשפט- נמצאו מקצועיות ובעלות משקל ראוי כמו גם במקרה זה (לעניין זה אפנה למספר מועט של מקרים שהגיעו להכרעות, מחיפוש באתר משפטי- מבית משפט עליון ומבתי המשפט המחוזי – ע"א 6720/99‏ מתן פרפרה נ' ארתור גולדו; ע"א 10776/06‏ מנחם בראון נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית; ע"א 31/82‎ ‎ציונה כהן‎ ‎נ' יצחק מזרחי, פ''ד לט(1) 160; ע"א (י-ם) 44903-10-11‏ הושאנג יזדאני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ; ת.א. (ת"א) 2024/01‏ מוהנד בטראן נ' ‏Tryg-Baltica ; ת.א. (ת"א) 2495/01 משה כהן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ;ת.א. (ת"א) 2752/99 איצקוביץ איתן נ' ליבוביץ יוסף; ת.א. (ת"א) 2195/88 מיכל סודאי נ' סילים רון; ת.א. (י-ם) 3215/01‏ בראון מנחם נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית; ת.א. (ת"א) 2208/99‏ בוחבוט רוני נ' רומנו אבי ועוד).

שיעור הפיצוי שיש לפסוק לתובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונות הדרכים.

תפקודיות הנכות הרפואית

64. אין ספק כי התופעות הנוירולוגיות מהן סובל התובע משפיעות על אורח חייו, ואף לדידו בעקבות אותן תופעות הפסיק לעבוד (ראה גם בחקירתו בעמ' 22 – 24).

65. הנתבעות מבקשת ללמוד מכך שאין כל השפעה תפקודית של הנכויות הרפואיות שנקבעו לתובע בגין כל תאונה (14.5% לתאונה הראשונה ; 5% לתאונה השניה), אובדן מיקוד בעין והגבלה בעמוד שדרה צווארי.

66. אכן יש השלכה ו"בליעה" מסויימות של מצבו הרפואי של התובע שאינו קשור לתאונות ליכולת ההשתכרות שלו והשפעה תפקודית ממשית של אותה מחלה נוירולוגית.

67. ודוק, אין מחלוקת כי לאחר התאונות משנת 2004 ומשנת 2006, המשיך התובע לעבוד, השביח שכרו, החליף מקומות עבודה והתקדם עם השנים, עד שהפסיק לעבוד בשנת 2014, יצויין בשנים האחרונות, 2012-2014, החליף מספר מקומות עבודה.

68. יחד עם זאת, אני סבורה כי גם לנכויות הרפואיות שנגרמו בתאונות או יש השלכה תפקודית- הן מעצם היותן נכויות בעלות אופי תפקודי, והן מאחר שהן באות על 'מצע' של מחלה נוירולוגית שגם כך מגבילה את התובע.

כך שגם אם יכול היה התובע לחפש עבודה במחלתו, יקשה עליו לעשות כן לנוכח המגבלות הרפואיות הנוספות שנגרמו לו בתאונות, הגם שאלו נגרמו עובר למחלתו הנוירולוגית.

69. הערכת הנכות התפקודית ובעזרת הזולת, לה הוא נזקק, בעניין שלפנינו אינה קלה. במיוחד לנוכח מחלתו הנוירולוגית של התובע.

70. עוד יש לציין כי לו היו הפגיעות בתאונות עומדות לבדן, ניתן היה להכריע על בסיס הנתונים "היבשים" שעומדים לפני בית המשפט וההערכה שלהן אל מול נתוני חייו של התובע. נזקיו הגופניים שנגרמו בתאונה מיום 30.5.11 שאינה תאונת דרכים בה נקבעו 19% נכות משוקללת, קיום מחלתו הנוירולוגית של התובע, שפגעה ביכולתו לעבוד במסגרות מסויימות של תעסוקה בהן עסק עובר למחלה.

71. לנוכח כל האמור, מצאתי כי אין דרך לחשב במדויק את אובדן ההכנסה כפועל יוצא של התאונות, מאחר שמדובר בספקולציות בדבר הפגיעה התפקודית בעבודות מותאמות למצבו של התובע בעקבות מחלתו, ולפיכך יפסקו סכומים גלובלים כאמור להלן.

הפסדי שכר לעבר

72. על פי נתוני מל"ל, שכרו הממוצע של התובע עובר לתאונה הראשונה היה – 7,443 ₪, מוצמד להיום – 9,080 ₪ (22,329 ₪ שכר רבעוני).

73. התובע הציג אישור אי כושר, אך מתלושים שצורפו, שכרו בחודש נובמבר ובחודש ינואר 2005, שולם במלואו. לא צורף תלוש לחודש דצמבר 2004.

74. התובע העיד כי אכן התלוש לא צורף, אך "כמו שאני זוכר קיבלתי ואחר זה קיבלתי כסף מביטוח לאומי והחזרתי לבעל הבית שלי... נתתי לו חצי ממה שקיבלתי, לפי חשבון שלו, החזרתי לו כי הוא שילם לי משכורת. אין לי אסמכתא לזה" (עמ' 21 לפרוטוקול).

בהמשך העיד כי אם לא צרף תלוש על חודש דצמבר 2004, כנראה שלא היה לו.

75. אין מחלוקת, כי הפסדי עבר יש להוכיח במדויק. במיוחד מקום בו צורף תלוש של חודש נובמבר 2004 וינואר 2005, ובמיוחד שלא התקבלה כל התייחסות לכך בתצהיר עדותו הראשית של התובע, וכשהתובע אינו זוכר האם קיבל שכר אם לאו, האם ערך התחשבנות עם מעבידו, האם החזיר לו חלק מהשכר כשקיבל כספים מביטוח לאומי, אם לאו.

76. גם אם אקבל כלל טענותיו של התובע לעניין זה, הרי שקיבל שכרו בחודש נובמבר ובחודש ינואר 2005 (תעודות אי כושר היו מ- 16.11.04 – 5.1.05) ורק לחודש דצמבר לא קיבל שכר.

שכרו המשוערך להיום הצמדה בלבד, הוא בשיעור של 9,080 ₪, אך התובע קיבל דמי פגיעה בשיעור של 9,109 ₪ ביום 1.4.05 (ראו תיק מוצגי הנתבעת 1), כשסכום זה משוערך להיום הוא בשיעור של 11,156 ₪, כך שלמעשה התובע קיבל ביתר, ב- 2,100 ₪ במעוגל, לתקופת אי כושר מלא, ככל שאכן לא עבד התובע באותה תקופה.

הסבריו של התובע לפיהם הוא השיב חלק מהסכום למעבידו לא נתמכים בכל ראיה, ולפיכך יש לדחותם.

77. ביחס לתאונה השניה- השיב התובע כי לא הפסיד שכר בעקבות התאונה ושב מיד לעבודתו (ראו בפרוטוקול הדיון עמ' 32).

78. התובע עזב את מקום עבודתו, אד כרמי בע"מ בחודש יוני 2005 והחל לעבוד בחברת "וילי פוד" באוגוסט 2005, שכרו האמיר והשבח בתקופה זו.

התובע פוטר בשנת 2012 מחברת "וילי פוד" מאז פיטוריו של התובע בשנת 2012, מחברת וילי פוד, כשבתקופה זו שכרו האמיר והושבח, לאחר הפיטורין החל לעבוד בתחלית שנת 2012 ב"בלדי בע"מ, פוטר בתחילת שנת 2013 ובחודש 2/2013 החל לעבוד בחברת "אלסקה" ומתחילת שנת 2014 אינו עובד עוד.

79. אין ספק כי שכרו של התובע מהתאונה הראשונה ועד להפסקת העבודה ב- 2014, ובמיוחד בחברת "וילי פוד" עלה והאמיר.

80. לטענת התובע שכרו באד כרמי היה גבוה יותר בגין החזקת רכב, והיה גבוה יותר אלמלא התאונות (ראו סעיפים 21- 27 לסיכומים), ויש לפצותו בגין הפסדיו לעבר על פי שכר פוטנציאלי של 15,000 ₪, 19% נכות רפואית בגין שתי התאונות, עד התאונה השלישית – 64 חודשים, קרי סך של 182,400 ₪, ומהתאונה השלישית (שכבר שנינו שאינה תאונת עבודה) על פי נכות של 40% תפקודית, משכר פוטנציאלי של 20,000 ₪, עד לפיטוריו בינואר 2014, סך של 240,000 ₪, ומינואר 2014 ועד מועד הגשת הסיכומים לפי נכות תפקודית של 100%, משכר של 20,000 ₪, קרי סכום נוסף של 840,000 ₪, סך הכל – 1,262,400 ₪.

81. הנתבעת 1 טוענת כי על פי תלושי השכר לא היה לתובע רכב צמוד, ולראיה הוא קיבל תוספת "נסיעות" בתלושים, כי לא נגרע שכרו, שכרו עלה והאמיר, גם על פי עדותו של התובע וגם על פי נתוני שכרו. משכך אין לפצות את התובע בגין נזקי שכר נטענים לעבר.

82. גם הנתבעת 2 טוענת כי שכרו של התובע השביח מאז התאונה השניה, לפחות במשך 5 שנים, ומשכך אין לפצות את התובע בדבר.

83. אני מקבלת את טענות הנתבעות כי שכרו של התובע הלך והשביח מאז התאונות, לכל הפחות עד שנת 2012, עת עזב את חברת "וילי פוד".

הדבר עולה מפורשות מדוח רציפות הביטוח של המל"ל, ממוצע שנתי של 2005 – 8326 ₪ ברוטו, ועד 13790 ₪ ברוטו, לשנת 2010 וכך הלאה.

כך שאין לפצות את התובע בגין תקופה זו לעבר.

84. השאלה האם יש לפצות את התובע בגין הפסדיו, שנים לאחר התאונות, בגין הפסדיו לעבר בשנים 2012 ואילך, ובמיוחד משנת 2014 ועד היום.

85. אני מקבלת את עדותו של התובע לעניין זה שקיבל עזרה מידידים שרכש במהלך שנות עבודתו שבזכותם קיבל תעסוקה, על אף מגבלותיו הרפואיות, בעיקר אלו הנוירולוגיות.

אני גם מקבלת כי היתה תרומה כלשהי לנכויות הנוספות שנגרמו לו בתאונות הראשונה והשניה, שאף הן הוסיפו למצבו הרפואי והמקשות עליו עוד יותר למצוא עבודה.

86. הלכה היא כי:

"תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתמטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע - התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה... כלומר, באותה מידת ודאות המתבקשת מנסיבות העניין... על כן, באותם מקרים בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי..." (ע"א 355/80 אניסמוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד ל"ה (2) 800, 809 בע"א 605/88 תבורי ביח"ר למשקאות קלים בע"מ ואח' נ' מעיינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ ואח', פ"ד מ"ה (2) 10-11).

אמנם, ככל שמדובר בהפסדי עבר מדובר ב"נזק מיוחד" יש להוכיחו במסמכים ובראיות (ע"א 810/81 לוי נ' מזרחי, פ"ד לט (1) 477), אולם, בתי המשפט אינם נוהגים להכביד על תובעים גם בראשי נזק מיוחדים - "לעתים, הפסדי השתכרות בעבר, אלה שמאז התאונה ועד למועד פסק-הדין הנם בגדר נעלם, רב בהם הנסתר על הנגלה, ואין לחשבם במדויק" (ע"א 448/87 המרמן קבלן לבניין נ' חסן, פ"ד מג (3) 810).

87. משקיימת נכות רפואית בעלת משמעות תפקודית, ועל אף שקיימת "בליעה" כלשהי כאמור, בשל מצבו הנוירולוגי של התובע, שאינו קשור לתאונות, ומאחר שאין ספק שמשנת 2014 התובע אינו עובד, הן בשל מצבו הנוירולוגי והן אולי גם בשל מצבו הרפואי מהתאונה ב- 2011 שאינה תאונת דרכים וגם לאחר נפילות נוספות, לרבות שבר באגן בשנת 2014, אך לטעמי קיימת תרומה כלשהי לנכויות הרפואיות שנגרמו לו בתאונות, אני רואה להעריך את הנזק על בסיס נתונים שהובאו, תוך התחשבות בכלל הנתונים האמורים, ואני מוצאת לפסוק בגין הפסדי עבר לתאונה הראשונה סך גלובאלי לעבר של 24,000 ₪ (שהם כשליש מנכות של 14.5%, משכר של כ- 10,000 ₪ נטו, בצירוף ריבית ממחצית התקופה), בהפחתת סך של 2,100 ₪ לתקופת אי כושר מלא (ראה לעיל, סעיף 76 לפסק הדין)- 21,900 ₪ . ולתאונה השניה – 8,000 ₪ (בחישוב דומה, לפי נכות 5%).

פיצוי בגין גריעה בכושר ההשתכרות לעתיד

88. על פי התובע נכותו התפקודית היא בשיעור של 100%, משכר של 20,000 ₪ (פוטנציאל ההשתכרות), לפיכך יש לפצותו בסך של 2,740,868 ₪, בתוספת הפסדי פנסיה – בשיעור של 12%, קרי תוספת של 487,551 ₪.

89. על פי הנתבעות, מחלתו הנוירולוגית של התובע היא שמונעת ממנו לעבוד.

על פי הנתבעת 1 אין לפסוק לתובע דבר.

על פי הנתבעת 2, חישוביו של התובע הינם בגדר "התפלפלויות אקטואריות" (ראה בסיכומים) כשהתובע מתייחס לשכר פוטנציאלי, כשלא הוכח דבר לעניין זה, בשילוב מחלותיו של התובע, הן הנוירולוגי והן מחלות אחרות מעברו, מתאונה מיום 30.5.11, ותאונות נוספות, אשר על כן יש לכל היותר לפסוק סכום גלובלי של 10,000 ₪ לעתיד (כולל הפסדי פנסיה נטענים ומוכחשים).

90. בענייננו, כאמור, לא ברור מה מידת הנכות התפקודית שיש לייחס לתאונות לנוכח מחלתו של התובע ותאונות נוספות שהיו מעברו הרפואי והן לאור נכויותיו מהתאונה משנת 2011, הן מהתאונה משנת 2014 (שבר באגן) ונפילות נוספות.

עם זאת אין ספק, לטעמי, כי קיימת תפקודיות כלשהי גם לפגיעות מהתאונות בהן עסקינן.

בנוסף לבעייתיות האמורה, קיימת בעייתיות בקביעת בסיס השכר של התובע לנוכח מחלתו של התובע, ופגיעותיו הנוספות.

בע"א 5148/05 קוגלמס נ' לוי (20.02.08) נקבע:

"ישנם מקרים בהם מתאימה יותר דרך חישוב הפיצוי הגלובאלי. גם בנסיבות המקרה שנדון בפנינו, המאופיינות בחוסר בהירות באשר למידת הנכות התפקודית ובאשר לבסיס השכר של המערערת, לא ראינו טעם להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי להעניק פיצוי על דרך החישוב הגלובאלי. עם זאת, בהערכת פיצוי גלובאלי זה מן הראוי לתת את הדעת לשתי החזקות שנידונו לעיל הנוגעות למצבים של עמימות ראייתית: זו בדבר שיעור הנכות התפקודית וזו בדבר בסיס השכר. נתונים אלה הם כעין מצפן המסייע לבית-המשפט לכוון את הערכת סדרי הגודל של הפיצוי הראוי, גם בבוחרו בדרך חישוב הפיצוי הגלובאלי."

91. לנוכח כל האמור מצאתי לעשות שימוש בדרך החישוב הפיצוי הגלובאלי, ביחס לתאונה הראשונה אני קובעת כי הנתבעת 1 תישא בפיצוי באב נזק זה בסך של 120,000 ₪ (למען ההמחשה יצויין כי חישוב אקטוארי של נכות של 14.5% משכר של 10,000 ₪ נטו עד גיל 67 מביא לתוצאה של כ- 193,000 ₪ ומשכר מינימום (5,000 ₪) מביא לתוצאה של כ- 96,500 ₪), והנתבעת 2 תשא בסך של 40,000 ₪.

92. לאלו יש להוסיף הפרשי פנסיה – לתאונה הראשונה – 17,028 ₪, לתאונה השניה- 5,760 ₪.

עזרת צד ג'

93. לאחר תקופה קצרה לאחר התאונות שב התובע לעבודתו (לאחר התאונה השניה אף לא הפסיד ימי עבודה).

כך עבד שנים עד שפרש ממעגל העבודה.

על פי עדותה של אשתו של התובע (תצהיר מטעמה הוגש וסומן ת/1והיא נחקרה עליו וביחס לעזרה אותה היא מעניקה לתובע) הסיוע אותו היא נותנת לבעלה הוא מעבר לסיוע הניתן בין בני משפחה.

עם זאת על פי העדות מדובר בסיוע שניתן בשל מחלתו הנוירולוגית של התובע, ולא בשל נזקי התובע כתוצאה מהתאונות.

94. התובע אינו נזקק לעזרת צד ג' כתוצאה מהתאונות אלא כתוצאה ממחלתו הנוירולוגית.

הוצאות רפואיות נסיעות וניידות

95. לתובע ניתנה גמלת ניידות בשל מחלתו הנוירולוגית (ראו תע"צ מיום 10.8.16 שהוגש לתיק בית המשפט).

משכך, ומאחר שהניידות נקבעה בשל מחלתו הנוירולוגית, מחד גיסא, אין לפסוק לזכותו בגין ניידות, מאידך גיסא אין להפחית הגמלה המשולמת לו בגין כך.

96. אשר להוצאות נוספות, מדובר בתאונות עבודה, כך שההוצאות בגין התאונות מכוסות על ידי המל"ל, ובנוסף לנוכח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד – 1994 (להלן: "חוק הבריאות"), ישנה זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות, כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות ניתנים על פי סל שירותי הבריאות, בתחומים המוגדרים בחוק (סעיף 6 לחוק). סל שירותי הבריאות מוגדר בסעיף 7 לחוק הבריאות. קופות החולים חייבות לתת לחבריהם את שירותי הבריאות. כמו כן מאז כניסתו לתוקף של חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), התשס"ט-2009, התובע אף לא נדרש לשאת בתשלום בגין השתתפות עצמית.

97. יחד עם זאת לאחר שעיינתי במסמכים ובטענות הצדדים אני מוצאת לפסוק פיצוי על דרך האומדנה ובהתחשב בשיעורי הנכות שנקבעו. לאור זאת אני קובעת כי הנתבעת 1 תשלם לתובע בגין אב נזק זה סך כולל של 10,000 ₪ והנתבעת 2 סך כולל של 5,000 ₪.

כאב וסבל

98. על פי הנתונים – בגין התאונה הראשונה – 29,645 ₪, בגין התאונה השניה- סך של 12,000 ₪, תוך שימוש בסמכותי בנכויות עד 10%.

סוף דבר

99. להלן חישוב הנזקים בגין כל אחת מהתאונות.

בגין התאונה הראשונה

בגין התאונה השניה

100. בנוסף תשלם כל מבטחת שכר טרחת עו"ד בשיעור הקבוע בחוק והוצאות משפט בסך של 4,000 ₪ כל אחת, וכן תשלמנה את יתרת האגרה.

101. הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

102. זכות ערעור כדין.

ניתן היום, י"ח תשרי תשע"ח, 08 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.