א. מ ב ו א

1. לפניי תביעה שעניינה נזק אשר נגרם לשני רכבים עת חנו במקביל למדרכה מחוץ לביתם וכן נזק שנגרם לשער החניה בביתם של תובעים 2 ו-3 בעקבות הצפה של מי גשמים אשר אירעה ברחוב שלונסקי בהרצליה ביום 30.10.09 (להלן: "ההצפה").
2. תובעת 1, היא חברת ביטוח אשר ביטחה בפוליסת ביטוח מקיף רכב מסוג לנד רובר (להלן: "הלנד-רובר") ורכב מסוג ניסן (להלן: "הניסן"), והיא פיצתה את תובעים 2 ו-3 בגין הנזקים שנגרמו לרכבים. תובע 2 הוא בעל פוליסת הביטוח המקיף של רכב הלנד-רובר וכן נשא בעלות החלפת שער החניה. תובעת 3 היא הבעלים של הניסן ובעלת פוליסת הביטוח המקיף של הרכב.
3. הנתבעת הינה רשות מקומית, אשר בתחום שיפוטה הוצף קטע הכביש ברחוב שלונסקי בהרצליה.
4. הנזקים: לטענת תובעת 1, היא שילמה לתובע 2 בגין הנזק שנגרם ללנד-רובר 74,759 ₪ לאחר קיזוז השתתפות עצמית וכן נשאה בעלות שכר טרחת שמאי בסך 450 ₪. כמו כן, היא שילמה לתובעת 3 סך של 65,585 ₪ בגין הנזק שנגרם לניסן אשר הוכרז "כאובדן מוחלט" וכן נשאה בעלות שכר טרחת שמאי בסך 450 ₪ ובעלות העברת הבעלות ברכב בסך 33 ₪. תובע 2 שילם לתובעת 1 לפי הוראות הפוליסה השתתפות עצמית בסך 1,546 ₪ והשתתפות עצמית לירידת ערך בסך 2,940 ₪. כמו כן נשא התובע 2 בעלות החלפת שער החנייה בסך 6,500 ₪. לתובעת 3 נגרם נזק בסך 993 ₪ בגין הפסד פרמייה ליתרת התקופה.
5. לטענת התובעים, יש להכיל את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" בנסיבות המקרה, שכן אין הם יודעים מה היו הנסיבות שגרמו להצפה, הנתבעת הייתה בכל המועדים הרלוונטיים לתובענה אחראית על תחזוקת ותקינות מערכת הכבישים שבתחומי שיפוטה ובכלל זה היא אחראית על מערכת הניקוז של מי הגשמים.
6. עוד טענו התובעים, כי הנתבעת אחראית לשפותם או לפצותם מכוח אחריותה הישירה או השילוחית למעשי או מחדלי קבלניה ו/או מנהליה ו/או מי מטעמה בכך שלא דאגו להקים מערכת ניקוז מי גשמים ראויה בכבישים שבתחום שיפוטה ובכביש בו אירעה ההצפה, לא וידאה תקינות מערכת הניקוז לרבות פתחי הניקוז ולא ביצעה ביקורות, לא ווידאה כי מערכת הניקוז נותנת מענה לכמות משקעים גדולה בו זמנית, היא לא התריעה מפני קיומו של המפגע ולא נקטה בכל האמצעים הסבירים על מנת למנוע את המפגע, כפי שרשות מקומית הייתה נוהגת בנסיבות העניין וכן הפרה חובות חקוקות הקבועות בפקודת העיריות לרבות החובות הקבועות בסעיפים 235, 237 ו-242.
7. מנגד טענה הנתבעת, כי אין לייחס לרשות מקומית אחריות מוחלטת לכל אירוע המתרחש בתחומה, כפי שנקבע בפסיקה: הרשות המקומית חבה בחובת זהירות קונקרטית רק כאשר היא ידעה או שהיה עליה לדעת על נסיבות קונקרטיות המקימות חובה כאמור, דבר אשר לא התקיים בענייננו.
8. במקרה דנן, לא התקבלה כל הודעה במוקד העירוני המאוייש 24 שעות על המפגע ומכאן שהנתבעת לא יכלה לטפל במפגע כלשהו ולא היה ידוע לה על קיומו של מפגע. הנתבעת פועלת כל שנה על מנת לתחזק את מתקני הקולטנים, מנקה אותם ומכינה את מערכת הניקוז לימי הגשם. היא התקשרה עם קבלנים מורשים אשר אמונים על תחזוקה שוטפת של מתקני התיעול של העירייה, תוך תחזוקה שוטפת של כל מתקני העיר. כמו כן, התקשרה הנתבעת עם קבלן מורשה לשם ניקוי כל קולטני המים אשר נמצאים בשטח הרשות המקומית, כאשר קבלן זה פתח את כל הקולטנים וניקה אותם לשם הכנת העיר לחודשי החורף. בנוסף טענה הנתבעת, כי עובדי העירייה דואגים לתחזוקה שוטפת של כל המדרכות, אוספים גזם באמצעות עובדים מיומנים.
9. עוד טענה הנתבעת, כי ביום 30.10.09 ארעה תופעת טבע חריגה בקנה מידה של כח עליון כאשר ירדה כמות מים חריגה של 67.3 מ"מ, כאשר כמות מים של בין 60 ל-65 מ"מ ירדה בשעה. כמות מים זו גרמה להצפות בעיר, שכן הקולטן אינו מסוגל לקלוט כמות כזו ולאחר סיום הגשם ניקזו הקולטנים את המים ללא בעיה. לפי השירות המטארולוגי זוהי תופעת טבע חריגה המתרחשת אחת לבין 30 ל-50 שנה, מדובר על כמות של 40 עד 50 מ"מ, כאשר במקרה דנן ירדה כמות גדולה מזו.
10. לטענת הנתבעת הנזקים שנגרמו ללנד-רובר, לניסן ולשער החנייה לא הוכחו כנדרש.
11. ביום 11.6.12 התקיימה ישיבת הוכחות ובה העידו עדת תביעה 1 - היא תובעת 3, עד תביעה 2 – הוא תובע 2, עדת תביעה 3 – גב' רונית גלב גיסר העובדת אצל תובעת 1, וכן עד הגנה 1 – מר שמואל בדולח מהנדס סביבתי ואזרחי העובד עם הנתבעת, עדת הגנה 2 – גב' נילי שפיגל מנהלת מחלקת הניקוז אצל הנתבעת, עד הגנה 3 – מר איתן כהן סגן מנהל מחלקת שאיפ"ה אצל הנתבעת ועד הגנה 4 מר מתי ברונר מנהל מחלקת כבישים אצל הנתבעת.

ב. חובת זהירות "מושגית" וחובת זהירות "קונקרטית"

1. אין חולק כי ביום 30.10.09 הוצף רחוב שלונסקי בהרצליה, הנמצא בתחום שיפוטה של הנתבעת, על ידי מי הגשמים ונגרם נזק לרכב הלנד-רובר ולרכב הניסן וכי תובעת 1 פיצתה את תובעים 2-3 עבור נזקיהם. לפיכך, קמה לה הזכות להגיש תביעה מכח זכות התיחלוף נגד הנתבעת.
2. הצדדים אינם חולקים כי הנתבעת חבה חובת "זהירות מושגית" כלפי התובעים כפי שהוכרה בפסיקה, כדלקמן:

"לא פעם הוכרה חובת הזהירות המושגית ביחסים שבין גוף ציבורי (כמו המדינה, עירייה, מועצה מקומית) לבין המשתמש בדרך הציבורית (ראה ע"א 144/60 [14]), בגן הציבורי (ראה ע"א 343/74 [6]), בבריכת השחייה (ע"א 145/80[9]), בשדה תעופה (ע"א 8/79, 19[7]) או בנסיבות אחרות היוצרות סיכון. גוף ציבורי, כמו כל מזיק אחר, חייב לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע נזק. הוא משמש לעתים קרובות "מפזר נזק" טוב, דבר שעשוי לעתים להצדיק הטלת אחריות עליו. בדרך זו יובטח גם, כי יינקטו אמצעי בטיחות..." (ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' אלי גורדון פ"ד לט(1) 113, עמ' 132).

1. כמו כן, הודתה הנתבעת בסעיף 7 לסיכומיה, כי חלה עליה גם חובת ""זהירות קונקרטית":

"מבחינה עקרונית, אין חולק, שעל רשות מקומית מוטלת החובה לדאוג לתקינות מערכת הניקוז ולמנוע סכנות למשתמשים ברכוש, לרבות סכנות הצפה", אלא שלטענתה "יש לבחון האם הנתבעת התרשלה או האם פעלה לתיקון המצב שנוצר". על חובה זו, כפי שהוכרה בפסיקה (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, עמ' 131), שבה הנתבעת וחזרה בסעיף 10 לסיכומיה. לפיכך, נדרש בית המשפט לבחון האם במקרה זה חבה הנתבעת ברשלנות?

ג. האם התרשלה הנתבעת במקרה דנן?

מועד הדיווח

1. התובעים טענו, כי הם דיווחו לתובעת 1 על ההצפה בשעה 09:05, כפי שניתן ללמוד מטופס ההודעה של תובעת 1 (להלן: "טופס ההודעה") אשר צורף לתצהיריהם ולמעשה שעת ההודעה הייתה לפני ירידת הגשם האינטנסיבית אשר תוארה בחוו"ד המטארולוגית, עובדה המעידה כי חוו"ד המטאורולוגית וחוו"ד של מר בדולח אינן רלוונטיות במקרה דנן וההצפה לא נגרמה בגלל כוח עליון.
2. עוד טענו התובעים, כי הנתבעת לא התייחסה לשעת האירוע ותובעים 2-3 לא נחקרו על שעת הדיווח לתובעת. לפיכך, יש לזקוף את העדר החקירה בעניין זה לרעת הצד שנמנע לעשות כן (י. קדמי "על הראיות", חלק שלישי מהדורת תשס"ד-2003 עמ' 1699) ובענייננו - הנתבעת.
3. במועד הדיון התנגדה הנתבעת להגשת טופס ההודעה אולם, התנגדותה נדחתה נוכח העובדה שהיא לא נמסרה במועד, כאמור בהחלטת בית המשפט מיום 19.7.11. לפיכך, יש לראות בטופס ההודעה מסמך קביל.
4. לטענת תובעת 1, שעה השיחה והתאריך המופיעים בטופס ההודעה שצורף מוכנסים באופן אוטומטי על ידי המערכת הממוחשבת, כפי שהעידה הגב' גלב גיסר (פרו' מיום 11.6.12 עמ' 7). אולם, היא לא ידעה לומר מי קיבל את ההודעה ומי מסר אותה כדלקמן (שם, עמ' 8 שורות 4-12):

"ש. את מאשרת שלא קיבלת את ההודעה ואת יודעת להגיד מי קיבל את ההודעה, מי הגב'?

ת. זה כתוב במערכת, אין לי את המסמך בפניי.

ש. אני אראה לך את המסמך, ותגידי מי הגברת שהפיקה את המסמך הזה?

ת. בטופס המודפס לא כתוב שם של הנציגה.

ש. וגם לא כתוב מי מסר את ההודעה?

ת. כתוב המבוטח.

ש. את לא יכולה לומר מי קיבל את ההודעה ומי מסר?

ת. זה גם במסכים שלנו אצלנו במערכת. ברמת העיקרון אפשר היה לבדוק. אני יכולה לבדוק מי זה שהתקשר".

עיננו הרואות, כי נציגת התובעת לא יכלה לבאר מי קיבל את ההודעה ומי מסר אותה, טופס ההודעה אינו חתום ולפיכך, משקלו הראייתי נמוך. לא ברור מה מנע מתובעת 1 להביא לעדות את הנציג אשר קיבל את ההודעה או את איש המחשבים אשר יכול להעיד על אופן הכנסת הנתונים למערכת. תובעת 1 היא חברת ביטוח ישירה (ללא סוכנים) ולא מן הנמנע, כי שיחותיה מוקלטות. הצגת השיחה הייתה עשויה ללמדנו על השעה בה נערכה, זהות הנציג ומוסר ההודעה.

1. נטל ההוכחה בנושא זה מוטל על התובעים, אם לדידם, לשעת הדיווח משמעות חשובה המאיינת את חוות הדעת המטארולוגית ואת חוות דעתו של מר בדולח לא ברור מה מנע מהתובעים 2-3 לצרף את פלט שיחות הטלפון שהם ביצעו לתובעת 1 ממנו ניתן היה ללמוד על השעה בה הם דיווחו לתובעת 1 על האירוע, בכך היו מוכיחים בנקל את טענתם. כאמור, לא ניתן להתעלם מהעובדה שתובעים 2-3 לא עשו כן פעולה שהייתה עשויה לייתר את הדיון בטענה האם האירוע הוא בבחינת כוח עליון אם לאו.

9. יחד עם זאת, התובעים 2 ו-3 לא נחקרו על מועד מסירת הודעה על אף שהצהירו כי גילו את הנזק בשעת הבוקר ודיווחו עליו לתובעת 1. הם גם לא נחקרו על מועד הנזק עצמו, על אף שעיון בנספח ד' מלמד כי שעת הנזק לכאורה הוא 02:00 בלילה. אשר על כן, אי חקירת התובעים בעניין זה תשמש לרועץ לנתבעת חרף משקלה הנמוך של ההודעה (נספח ד).

10. בנסיבות אלה יעדיף ביהמ"ש לבחון האם האירוע הוא בבחינת כוח עליון, בנוסף לטיעון כי הנזק אירע לפני השעה הקריטית של מסת הגשמים.

"כוח עליון"

11. לטענת הנתבעת ההצפה אשר אירעה הינה אירוע טבע בלתי צפוי אשר מקורו בכוח עליון ולנתבעת לא הייתה כל שליטה ו/או יכולת לצפות את האירוע כפי שאירע, כאמור בסעיף 64 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש):

"אשם" הוא מעשהו או מחדלו של אדם, שהם עוולה לפי פקודה זו, או שהם עוולה כשיש בצדם נזק, או שהם התרשלות שהזיקה לעצמו, ורואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו, אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק; אולם לא יראוהו כך אם נתקיימה אחת מאלה:

(1) הנזק נגרם על ידי מקרה טבעי בלתי רגיל, שאדם סביר לא יכול היה לראותו מראש ואי אפשר היה למנוע תוצאותיו אף בזהירות סבירה".

12. מנגד טענו התובעים שלא כוח עליון גרם להצפה, כי אם רשלנותה של הנתבעת בתחזוק הקולטנים או רשלנותה בתחזוקה השוטפת היא שגרמה להצפה.

13. בחוות הדעת של ד"ר עמוס פורת מהשירות המטאורולוגי נכתב כך:

"הגשם העיקרי ירד בשעות 09:00 – 14:30, אז ירדו כ-60 – 65 מ"מ. בתוך כשעה אחת (בשעות 09:00 – 10:00 לערך) ירדו כ-40 – 45 מ"מ. ... על פי חישובים סטטיסטיים תקופת החזרה של כמות הגשם שירדה בתוך שעה אחת באזור הרצליה (40 – 45 מ"מ) היא אחת ל-30 – 50 שנה".

14. הנתבעת טענה, כי מדובר בסופה אשר חרגה מאופן משמעותי מגודל המוביל שתוכנן שכן בשעה אחת נמדדה כמות של 40 עד 45 מ"מ בשעה וכי תקופת החזרה של אירוע כזה היא אחת ל-30 עד 50 שנה. אשר על כן טענה הנתבעת, כי מדובר באירוע כוח עליון שרשות מקומית סבירה לא הייתה יכולה לצפות ולמנוע.

15. הלכה פסוקה היא כי "כדי לקבוע אם קיים קשר סיבתי משפטי בין הפרת חובת זהירות מצד נתבע לבין נזק, תיבחנה חובתו ויכולתו של המזיק לצפות את תוצאות התנהגותו (ע"א 248/86 עיזבון לילי חננשוילי ז"ל ע"י יורשיה גבי ואילנה חננשוילי - קטינים ואח' נ' רותם חברה לביטוח בע"מ ואח' וערעור שכנגד [3] , בעמ' 559). כשעולה טענה, כי נשלל הקשר הסיבתי בעטיו של אירוע טבע חריג בעוצמתו, תשמש כאבן הבוחן לקבלת הטענה מידת ה"חריגות" של אותו אירוע, דהיינו, האם האירוע היה כה חריג עד כי לא ניתן היה לצפותו".

(ע"א 2757/93 לאה שרון נ' או.אר.אס כוח אדם בע"מ פ"ד מט(2) 781 עמ' 789) (הדגשה שלי-א.מ.ג).

ובהמשך (שם עמ' 791):

"כשבאים אנו לשקול אם המדובר במאורע בלתי צפוי אשר גרם לנזק, יש לזכור שהצפיות אינה צריכה להיות של כל פרטי עלילות הנזק, ודי אם באופן כללי זה ניתן היה לצפייה".

16. אני סבורה כי בענייננו לא ניתן לראות באירוע של ירידת גשם בסוף חודש אוקטובר, גם אם מדובר בגשם רב, תופעת טבע מפתיעה ובלתי צפויה. דברים אלה מקבלים חיזוק אובייקטיבי מחוות הדעת של השירות המטארולוגי לפיה ביום האירוע נמדדו כמויות גשם דומות לאלו שנמדדו בהרצליה גם ברעננה (67.3 מ"מ) ובכפר שמריהו (72.9).

17. יתרה מכך, כדי שתעמוד לנתבעת ההגנה הקבועה בסעיף 64 (1) עליה להראות, כי היא נקטה אמצעים כדי למנוע מראש נזק מסוג הנזק אשר נגרם כפי שהדבר בא ליטי ביטוי בע"א 750/70 אמזלג נ' סולל בונה בע"מ, פ"מ כו(1) 007, עמ' 11 מפי כבוד השופט לנדוי:

"כאשר נטענת טענת הגנה של "כוח עליון", דהיינו גרם תאונה על-ידי התפרצות בלתי-רגילה של איתני הטבע, או בלשון סעיף 64 (1) "מקרה טבעי בלתי-רגיל", ומתעוררת השאלה בדבר סבירות התנהגותו של הנתבע נוכח התרפצות כזו, מבחינת ציפיה מראש ונקיטת אמצעים לקידום פני הסכנה, יש לבחון מצד אחד את מידת נדירותה של אותה התפרצות ומצד שני את מהות האמצעים שהנתבע נקט כדי למנוע מראש נזק מסוג הנזק אשר נגרם. ככל שההתפרצות היתה נדירה יותר וככל שהנתבע יכול להראות שהוא נקט אמצעי זהירות ממשיים, כן ייקל עליו למלא את חובת השכנוע המוטלת עליו".

(הדגשה שלי-א.מ.ג.).

כפי שעולה מנוסחו של סעיף 64 (1) אשר בא לידי ביטוי בפסק הדין, על הנתבעת מוטלת החובה להוכיח כי מדובר באירוע חריג אשר לא ניתן היה לצפותו מראש ואי אפשר היה למנוע את תוצאותיו אף בזהירות סבירה.

פעולות מנע של הנתבעת ונטל הראיה

18. הנתבעת טענה כי היא התקשרה עם קבלן לניקוי הקולטנים, ואף צירפה את ההזמנה שהוציאה ל"יוסי זמיר" לביצוע העבודה, אלא שהתאריך המופיע על גבי ההזמנה הוא לאחר האירוע ב-7.12.09 ואף בהערות למטה נכתב "בדיעבד".

האם רוצה הנתבעת לטעון כי חודש ושבוע לפני שהוצאה לקבלן המשנה הזמנה הוא ביצע טיפול בקולטנים מיוזמתו.

אילו הייתה הנתבעת מתקשרת עם קבלן לניקוי הקולטנים לפני האירוע, אני סבורה כי הייתה בידיה הזמנה קודם לאירוע ובמועד בו הוצגה ההזמנה דנן, היינו עדים לחשבונית בגין ביצוע העבודה לכאורה.

מדברים אלו, אין לי אלא לתהות האם הוצאה בכלל הזמנה לניקוי קולטנים עובר לאירוע ואם כן, מדוע נמנעה הנתבעת מלהוציא הודעת צד ג' לאותו קבלן משנה או לכל הפחות להביאו לעדות. עובדה זו נזקפת לחובתה.

19. למעשה אף אחד מעדי הנתבעת לא יכול היה להעיד מתי ניקו את הקולטנים ותעלות הניקוז אם בכלל. לשאלה "ידוע לך מידיעה אישית איזה פעולות בוצעו טרם האירוע בנוגע למערכת הניקוז?" השיב מר בדולח (מהנדס סביבתי ואזרחי שהיה אחראי על תוכנית האב של הביוב והניקוז בהרצליה) "אני לא אחראי על זה, אני בדקתי את זה וקיבלתי איזו אינפורמציה..." (שם עמ' 12 שורות 5-4).

מר איתן כהן סגן מנהל מחלקת שאיפ"ה אצל הנתבעת העיד "אנחנו מנקים כבישים לא תעלות.... האגף שלנו לא מנקה את הקולטנים" (שם עמ' 17 שורות 5-10).

גם מר ברונר מנהל מחלקת כבישים העיד כי הוא לא יכול להגיד או להראות מי ביצע בפועל את עבודות האחזקה באזור ומתי (שם עמ' 17 שורות 29-27).

20. חשיבות הפיקוח על הקולטנים והתעלות מקבלת משנה תוקף נוכח האמור בסעיף 2.7 לחוות דעתו של מר בדולח כי:

"השטח המדובר בו ברחובות שלונסקי-דוד המלך הוא איזור שקוע יחסית לכלל השטח ולכן בהיגרם הצפה כתוצאה מסופה חריגה זהו האזור הראשון להיות מוצף".

21. יתרה מכך, אין ברשות הנתבעת יומני עבודה או דוחות אחזקה לא שלה ולא של קבלני המשנה מטעמה, המעידים על ניקוי הקולטנים והתעלות (שם עמ' 17 שורות 17-15; שם, עמ' 17 שורות 29-27) ואין לה פיקוח אם בוצעה העבודה וטיבה. לפיכך, טענתה כי היא ביצעה עבודות ניקוי ותחזוקה של תעלות הניקוז והקולטנים נטענה בעלמא ללא בסיס עובדתי ואין לי אלא לקבוע כי הנתבעת התרשלה במילוי חובתה.

22. גם עדותה של הגב' שפיגל, אשר הייתה במועד האירוע סגנית מנהל מחלקת ניקוז אצל הנתבעת וכיום היא עומדת בראש המחלקה, העלתה תהיות נוספות לגבי התנהלות הנתבעת. הגב' שפיגל העידה כי בשנת 2007 בוצעה תוכנית חדשה באזור, כי ברח' שלונסקי יש "נקודה אבסולוטית נמוכה והיא היתה בכניסה לשתי הכניסות ואנחנו הזזנו אותה כדי שיהיה פחות נזק".

(שם עמ' 13-14). מכאן עולה השאלה, לאיזה נזק התכוונה הגב' שפיגל?

אמנם, בהמשך עדותה היא טענה שלא היה נזק ולשאלת בית המשפט מדוע "עשיתם את זה דווקא ב-2007?" היא השיבה כי מחלקת כבישים החליטה לעשות זאת והיא אינה יודעת מדוע (שם, עמ' 14 שורות 13-11), עניין אשר לא בא לידי ביטוי בתצהירו של מר ברונר (מנהל מחלקת כבישים). אולם, בהמשך עדותה עלה כי במקום אירעה הצפה בשנת 2007. גם אם לדבריה, מהנדס העיר קבע שהצפה נגרמה כתוצאה מרשלנות של קבלן (שם עמ' 16 עמ' 11-16), היה על הנתבעת להציג מסמכים בעניין זה או להביא את מהנדס העיר לעדות. מחדלה בעניין זה, משמש לה לרועץ. לפיכך, אני דוחה את טענת הנתבעת בסיכומיה כי העובדה שברחוב בוצע שידרוג המערכת בשנת 2007 מלמד כי הנתבעת נתנה דעתה לעניין, שכן מי יתקע כף לידנו כי התוכנית החדשה שנעשתה בשנת 2007 סיפקה מענה ראוי לבעיה.

23. הנתבעת הביאה את חוות דעתו של מר בדולח אשר תכנן את מערכות הביוב וניקוז בעיריית הרצליה כדי לתמוך בטענותיה כי המערכת לא יכלה לקלוט כמות כה גדולה של מים ומדובר באירוע שהוא בבחינת כוח עליון. אולם, מעדותו עלה כי הוא לא היה המתכנן היחיד של מערכות הניקוז אצל הנתבעת (שם, עמ' 9 שורה 8) והוא גם לא פיקח בשטח אלא ביצע "פיקוח עליון" כהגדרתו (שם, שורה 17). לדידו, הוא ידע מה בוצע משום שהוא ביקר בשטח מידי פעם (שם, שורות 27-26) ולשאלה כיצד הוא יכול להעביר ביקורת על תוכנית הניקוז שהוא ביצע , הלה השיב:

"אני ביצעתי את זה כמערכת כללית, אני דיברתי על המערכת הניזוק (כך במקור-הכונה לניקוז-א.מ.ג.) באופן כללי בהרצליה, ולא התייחסתי באופן פרטני לאותו קו תיעול שנמצא ברח' שלונסקי".

(שם, עמ' 10 שורות 4-1).

כלומר, חוו"ד של מר בדולח התייחסה באופן כללי לתכנון מערכת התיעול, והוא לא התייחס לשדרוג שבוצע בשנת 2007 כפי שהעידה הגב' שפיגל ומכאן לא ניתן לדעת האם חוות דעתו רלוונטית לענייננו והאם השדרוג אכן נתן מענה הולם לרחוב הנמצא במקום נמוך.

24. כמו כן, לא צורפו לחוו"ד תוכנית האב (שם, עמ' 11 שורה 20), וכן לא צורפה תוכנית מערכת הצינורות ברחוב אותה פירט מר בדולח בעדותו כדלקמן (שם, עמ' 12-11):

"ש. זה נכון שבין הרח' המדובר לבין המוביל יש מערכת צינורות נוספת מסועפת?"

ת. אני קורא לזה מערכת צינורות. ברחוב הזה קיים קו בקוטר 60 ס"מ. באזור של רחוב שלונסקי בין 17 לבין 13, קיימים 6 תאי קליטה שמחוברים אל הצינור הזה במקומות שונים. כל מערכת קליטה כזו בנויה משלושה קולטנים. כך שהמערכת על פי שטח ההיקוות באזור הרחוב הזה, כמות המים שמגיעה בסופה אמורה, מערכת הקולטנים פלוס הצינור אמורים להיקלט בקו של 60 ס"מ, ואשר מחובר אח"כ לדוד המלך, ומדוד המלך זה הולך למערכת התיעול זו שעלתה 33 מליון ₪.

ש. איפה זה מופיע הנתונים האלה בחוות הדעת שלך?

ת. פרט ל-שישה תאי קליטה שאפשר לראות בשטח, ופרט לצינור בקוטר של 60 ס"מ כפי שציינתי ,כל היתר מופיע בחווה"ד.

ש. איפה, תפנה אותי לחווה"ד שלך? גם את התוכניות אין לנו.

ת. אני מפנה לסעיף 2.7 לחווה"ד שלי, המדבר על היכרות השטח

ש. איפה כל הנתונים האלה שדיברת עליהם, זה לא מופיע בחווה"ד?

ת. נכון שזה לא מופיע, אני מוכן להזמין אותך לשטח ולהראות לך. אני הסברתי בצורה הנדסית את מה שאת אמרת בצורה ציורית".

25. למותר לציין, כי מסיכומי הנתבעת עלו סתירות בנוגע לאופן טיפולה באירוע. מחד גיסא טענה הנתבעת בסעיף 5 ובסעיף 13, כי עם קבלת פנייה בנדון היא פעלה באופן מיידי ועשתה ככל שיכלה על מנת לטפל במקור ההצפה. מאידך גיסא, בסעיף 7 נטען כי כאשר פסק הגשם המים זרמו באופן תקין אל תוך תעלות הניקוז ותוך מספר דקות לא נותרו מים במקום. מהאמור לעיל, לא ברור האם הנתבעת טיפלה בהצפה וכיצד או האם המים נוקזו מעצמם.

26. טענה זו מקבלת משנה תוקף לאור העובדה שהנתבעת נמנעה מלהציג יומני הרישום של המוקד ללמדנו אם אירעו בעבר הצפות באזור וכן נמנעה מלהציג את הרישום במוקד ביום האירוע ללמדנו מתי התקבלה ההודעה ועל ידי מי (התובעים, תושבים נוספים וכו'), מתי היא טופלה וכיצד היא טופלה. חזקה כי הימנעות הנתבעת מהבאת הראיה פועלת לרעתה.

27. כאמור, טענת הנתבעת שהיא עורכת בדיקות מקיפות וניקוי של מערכות הניקוז לפני עונת החורף ובמידת הצורך פותחת את בורות הניקוז כפי שעשתה סמוך לפני האירוע, לא הוכחה ואף אחד מעדי הנתבעת לא ידע לומר מידיעה אישית אם אכן בוצעו עבודות, מתי ועל ידי מי. עדותם בעניין זה הייתה עדות מפי השמועה.

28. לא הוכח כי מערכת הניקוז מתאימה לתנאים הגיאוגרפים של האזור (היותו נמוך). עדי הנתבעת מודעים לכך שהאזור שקוע ואף נפגע מהצפה בעבר ודווקא בשל כך היה מצופה מהנתבעת לוודא שמערכת הניקוז והתיעול טופלו ותוחזקו ואף לבדוק מיוזמתה בעת אירועי גשם מה מצבו של הרחוב.

29. עוד היה מצופה מהעירייה להחזיק תיעוד של פעולות האחזקה ופעולות ניקוי הקולטנים ומערכת הניקוז באזור בפרט שחלק מהעבודות לא מבוצעות על ידה.

חרף טענת הנתבעת כי העבודות מבוצעות על ידי קבלני משנה, אלו לא הובאו לעדות ויש לזקוף זאת לחובתה.

30. יצוין כי הפסיקה אליה הפנתה הנתבעת בע"א 343/74 רחל ואברהם גרובנר נ' עיריית חיפה, פ"מ ל(1) 141, עמ' 161 שם נקבע, כי העירייה אינה חבה בגין מעשה עוולה של עבריין אשר הפר איסור הקבוע בתמרור (המורה על איסור רכיבה על אופניים בגן הציבורי), על אף שהיא לא הציבה פקח שיוודא כי מקיימים את מצוות התמרור - אינה רלוונטית לענייננו כלל ועיקר. אף הערכאה הראשונה אשר דנה בתיק קבעה (שם, עמ' 147) כי:

"לו היה פגם במקרקעין עצמם שהועמדו לרשות הציבור, כגון לו היו בגן בורות או מכשולים, הרי היתה העיריה אחראית כלפי איש מן הציבור שנפגע על-ידי כך, אך אין העיריה אחראית לאופן בו הציבור משתמש בגן ואשר כתוצאה ממנו עלול מבקר אחד לפגוע ברעהו". (הדגשה שלי – א.מ.ג.).

גם הפסיקה הנוספת אליה הפנתה הנתבעת בע"א 750/70 אמזלג נ' סולל בונה בע"מ ואח', פ"ד כו(1)7 לפיה נתבע לא חב בנזקי הצפה שנגרמו בגלל שבר ענן אינה רלוונטית לענייננו מהטעמים הבאים: האחד, הנתבע שם איננו רשות מקומית. השני, נקבע שם כי הוא פעל במידת הסבירות והשלישי והאחרון הוא שבפסק הדין שם חייב בית המשפט העליון את משיבה 2 באחריות מלאה לקרות התאונה ודחה את הטענה בדבר "תופעת טבע שגרמה לנזק".

31. ב"כ התובעת טענה להעברת נטל הראיה על כתפי הנתבעת עפ"י סעיף 41 לפק' הנזיקין "הדבר מדבר בעד עצמו". בנסיבות אלה, בהם שאלת הרשלנות קשורה קשר ישיר לטיפול בקולטנים, טיפול תחזוקתי שוטף ומונע, אני סבורה כי אכן חל הכלל. הקולטנים הינם בשליטתה המליאה והבלעדי של הנתבעת. אין לתובעים את היכולת לדעת מתי תוחזקו הקולטנים, אם בכלל וכיצד. הנטל מוכח על כתפי הנתבעת לשכנע כי לא התרשלה וכי הטיפול הנאות שביצעה ניתק את הקשר הסיבתי בין הקולטנים לבין הנזק.

32. משכשלה הנתבעת ולא הרימה את הנטל המונח על כתפיה להוכיח כי לא התרשלה, אני סבורה כי הנתבעת חבה באחריות לנזק.

יתרה מזו, על אף משקלה הנמוך של הראיה (נספח ד') בדבר שעת קרות הנזק, הרי העדר חקירת התובעים 2 ו-3 בנושא זה, משמשת גם היא לרועץ לנתבעת. שעת הנזק הנטענת היא 02:00 בלילה, ומסת הגשמים הקריטית לא ארעה בשעה זו. גם אם נרצה לומר כי הנזק אירע בשעת ההודעה 09:05, גם אז אין זה סביר כי כמות המשקעים הנדירה תרד ב-5 הדקות הראשונות של המטח כפי שצויין בחווה"ד המטאורולוגית. כך שמכל בחינה, יש למצוא את הנתבעת חייבת באחריות כלפי התובעת.

הנזקים:

33. בסיכומיה העלתה הנתבעת טענות שונות באשר ל"גובה הנזק" שנגרם לרכב הלנד-רובר ולרכב הניסן, כפי שנקבע בחוות דעת השמאים. יחד עם זאת, בחרה הנתבעת שלא לחקור את השמאים ואף לא צירפה חוות דעת שמאית נגדית שתתמוך בטענותיה בעניין שיקול דעת השמאים. לפיכך, אין ולא יכולה להיות מחלוקת בעניין שיעור הנזקים שנגרמו לרכבים וגובהם ואני מקבלת את טענת תובעת 1 בעניין זה.

34. הנתבעת טענה, כי אין לכלול את סכום המע"מ בסכום הנזק, שהרי תובעת 1 כחברה בע"מ מתקזזת בסכום המע"מ עם רשויות המס. עובדה זו נכונה ככל שהתובעת 1 שילמה את סכום המע"מ יחד עם סכום הנזק ישירות למוסך שהנפיק עבורה ובשמה חשבונית מס כדין הכוללת את המע"מ. מאחר והתובעת, עליה מוטל הנטל להוכיח את סכום הנזק, לא הוכיחה ההפך, ולא צירפה את החשבונית שהתקבלה מהמוסך, על מנת שביהמ"ש יבדוק למי הופנתה החשבונית. יש לקבל את טענת הנתבעת ולקבוע כי התובעת 1 זוכתה בגין המע"מ. סכום הנזק אם כן, לא יכלול את סכום המע"מ.

35. בנוסף, אין חולק כי רכב הניסן שוקם ועלה לכביש לאחר שנמכר למגרש מכוניות. לטענת הנתבעת, אילו רכב הניסן היה מתוקן ומוחזר לתובעת 3 לא היה נגרם לה הפסד פרמייה כפי שעלה מחקירתה של הגב' גלב גיסר (עמ' 8 לפרוטוקול) ולטענתה מדובר בהפסד שלא הוכח על כן אין היא חבה בו.

אף על פי שאני לא מקבלת את טענת הנתבעת, כי היה על תובעת 1 לשקם את הרכב ולהחזירו לתובעת 3 (מדובר בשיקול דעתו של השמאי אשר לא נסתר והחלטתו בוצעה בהתאם לתקנות {תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי) תשמ"ו-1986, סעיף 6 (ב)} אני סבורה, כי לא ניתן לקבל את המסמך אותו צירפה תובעת 3 להוכחת הפסד הפרמיה. עסקינן במסמך שאינו חתום ואינו מאושר על ידי גורם מוסמך ולפיכך, לא ניתן לקבלו כראיה לאמיתות תוכנו. הלכה פסוקה, כי מקום שבו ניתן להוכיח נזק בנקל, בית משפט לא יבצע אומדנא דדינא.

36. באשר לעלות תיקון השער - צודקת הנתבעת, כי התובעים לא הוכיחו שנגרם לשער נזק ואף לא הוכחה עלות התיקון לכאורה. זאת ועוד, איני מקבלת את עדותו של תובע 3 לפיה "צילמתי את הנזק, הבאתי אדם ולא הבאתי קבלה, יצא לי מהראש." (שם, עמ' 6 שורה 16).

טענת תובע 3, כי השער הוחלף נטענה בעלמא, לא הוצגה קבלה אף על פי שלא מדובר בסכום של מה בכך, התובע לא ידע לציין את שמו של המתקין או את שם בית העסק, הוא לא הביאו לעדות, לא הוצגה תמונה של השער שניזוק לכאורה ואין לטענה זו כל בסיס עובדתי. לא בכדי זנחו התובעים בסיכומיהם (פרק ד. גובה הנזק) את טענתם, כי שער החנייה ניזוק והוחלף בעלות של כ-6,500 ₪ לפיכך, דרישה זו - נדחית.

סוף דבר:

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת 1 בגין הנזק שנגרם ללנד-רובר סך כולל של 68,650 ₪

כמפורט להלן:

סכום נזק מאושר בקיזוז מע"מ - 58,400 ₪

ירידת ערך - 9,800 ₪

שכ"ט שמאי - 450 ₪

בנוסף תשלם הנתבעת סך כולל של 36,692 ₪ בגין הנזק שנגרם לרכב הניסן כמפורט להלן:

ערך הרכב - 65,835 ₪

קיזוז שרידים - 29,626 ₪ -

העברת בעלות - 33 ₪

שכ"ט שמאי - 450 ₪

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע 3 סך של 4,486 ₪ בגין השתתפות עצמית והשתתפות עצמית

לירידת ערך בהן נשא.

הסכומים ישאו ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל .

הנתבעת תשלם לתובעים החזר האגרה הראשונה והשנייה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה

מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל, וכן שכ"ט בסך של 12,000 ₪, צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום

ועד התשלום בפועל .

המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, כ' סיון תשע"ג, 29 מאי 2013, בהעדר הצדדים.