אקדמות מלין

1. התובע יליד 10.05.1945, נפגע ביום 30.06.2008 בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"). תביעתו דנא, היא לתשלום הפיצויים המגיעים לו עקב התאונה, על פי הוראות החוק. הנתבעת אינה חולקת על חובתה לשלם לתובע את נזקיו עקב התאונה. הפלוגתא היחידה בין הצדדים נסובה על שאלת הנזק ושיעור הפיצויים.

2. כתוצאה מהתאונה, נגרמה לתובע חבלה רב-מערכתית. לאחר התאונה ,הובהל התובע, באמצעות אמבולנס מד"א, לבית החולים רמב"ם בחיפה (להלן: "בית החולים"). הוא נבדק בחדר מיון ועבר בדיקות דימות מקיפות. אובחנו אצלו שברים בצלעות 8-3 ימין, במספר אתרים (חזה צף ) ,חזה אווירי מימין ושבר בעצם המסרק בכף יד שמאלית.

3. התובע אושפז במחלקה כירורגית חזה. הוא עבר הרכבת נקז פלאורלי, השבר בעצם המסרק טופל בסד גבס, וקיבל טיפול תסמיני-תומך.

ביום 09.07.2008, שוחרר התובע לביתו עם המלצות להמשך מעקב הרופא המטפל, אנלגטיקה לפי הצורך, ביקורת חוזרת בבית החולים ומנוחה.

4. בהמשך, עבר התובע סדרת בדיקות וטיפולים רפואיים הן בקופת חולים כללית, בה הוא רשום, והן בבית החולים. הוא גם קיבל טיפול פיזיותרפיה.

5. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה. המל"ל שילם לתובע דמי פגיעה לתקופה של אי כושר לעבודה מאושרת החל מיום 01.07.2000 ועד ליום 29.09.2008 (90 יום). וכן, התקבלה תביעתו של התובע למל"ל לקביעת דרגת נכות ולתשלום גמלת נכות מעבודה בגין התאונה . ועדה רפואית של המל"ל קבעה לתובע דרגת נכות, בגין התאונה, כדלקמן:

70% - מיום 31.08.2008 ועד ליום 30.11.2008;

40% - מיום 01.12.2008 ועד ליום 28.02.2009;

28% -צמיתה מיום 01.03.2009,כדלקמן: 20% לפי סעיף 38(1) (ב) (5) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה( (תוספת), תשט"ז – 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי") ו– 10%, לפי סעיף 75 (1) (ב) לתקנות הביטוח הלאומי.

אין חולק ,כי דרגת הנכות הרפואית המשוקללת והצמיתה שנקבעה לתובע (בשיעור 28%) על ידי המל"ל, הינה דרגת נכות על פי דין ומחייבת בהליך דנן (סעיף 6 ב לחוק).

וכן המל"ל שילם וממשיך לשלם לתובע גמלת נכות מעבודה בגין התאונה.

לאחר שערוך להיום, מגיעים תגמולי המל"ל ששולמו ומשולמים לתובע, ללא דמי הפגיעה ששולמו בפועל על ידי המעסיק, לסך של 682,211 ₪ (נ/6).

6. התובע טוען לפיצויים במספר פרטי נזק ,כדלקמן:

נזק מיוחד

א. עזרת צד ג' - 10,000 ₪.

ב. הוצאות רפואיות וציוד רפואי- 8,870 ₪.

נזק כללי

ג. הפסד השתכרות בעתיד- 80,000 ₪.

ד. עזרת צד ג' בעתיד - 164,293 ₪.

ה. כאב וסבל - 38,714 ₪.

_________

סה"כ - 301,877 ₪.

אליבא דתובע, מאחר והתביעה נבלעת בתגמולי המל"ל, הוא זכאי לפיצוי בשיעור של 25% מסכום הפיצויים, בהתאם להוראת סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה – 1995, (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

וכן, מודה התובע, כי לא נגרמו לו הפסדי השתכרות כלשהם בעבר (כתב סיכומים, סעיף 5.2.2).

מסכת הראיות

7. שלושה עדים היו לתביעה: התובע, אשתו של התובע, הגב' ניצה אדל רוסו (להלן: "ניצה"), ומר משה נצר (להלן: "משה"). שלושתם הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית שלהם (ת/1, ת/2 ו– ת/3, והכל בהתאמה). וכן, הוגש מטעם התביעה מוצג נוסף, הלא הוא ת/4 – הודעה למל"ל בהתאם לסעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי.

8. להגנה לא היו עדים מטעמה. היא הגישה 7 מוצגים: נ/1 עד נ/3 – רישום ביקורים בקופת חולים כללית; נ/4 – סיכום ביקור במרפאת רפא"ל מערכות לחימה מתקדמות בע"מ; נ/5 – אישור המל"ל בדבר תקופת דיווח והכנסות של התובע; נ/6 – חוות דעת אקטוארית; נ/7 – תיקו של התובע במל"ל – ענף נפגעי עבודה.

דיון

נזק לא ממוני

9. התובע היה מאושפז בבית החולים למשך 10 ימים בגין התאונה. דרגת נכות הרפואית והצמיתה ,שנגרמה לו בגין התאונה, הינה בשיעור של 28%. הפיצוי המגיע לתובע, בפרט נזק זה, יחושב בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו- 1976, ומגיע, לאחר שערוך כדין להיום, לסך של 36,845 ₪.

הפסד השתכרות בעתיד

10. כאמור, התובע יליד 10.05.1945, והוא ד"ר לפיסיקה בהשכלתו.

משנת 1984, הוא עובד שכיר ברפא"ל מערכות לחימה מתקדמות בע"מ – לשעבר: רפא"ל רשות לפיתוח לחימה, שהייתה יחידת סמך של משרד הביטחון (להלן: "רפא"ל"), בתור מהנדס תאימות אלקטרומגנטית. רפא"ל הינה חברה ממשלתית שעוסקת בפיתוח ובייצור של אמצעי לחימה מתקדמים ביותר עבור השוק הישראלי והשוק העולמי.

תחום התמחותו של התובע ,הינו ייחודי ומיוחד במינוי במדינת ישראל, ורק מספר מועט של מדענים פיסיקאיים מתמחים בתחום זה.

11. לאחר התאונה, חזר התובע לעיסוקו הקודם ברפא"ל. הוא עובד שם בעיסוקו במשרה מלאה, ומעמדו אף השתנה לטובה. הוא זכה להעלאה בשכר (נ/5).

בתקופת אי כושר המאושרת, בגין התאונה, המשיכה רפא"ל לשלם לתובע שכר חודשי מלא ורגיל, ולתובע לא נגרמו הפסדי השתכרות בעבר כלשהם.

ויודגש, דהיום ממשיך התובע בעיסוקו הקודם ברפא"ל, חרף העובדה שהוא עבר את גיל העבודה המקובל במשק הישראלי.

בפניי, לא הוכחה פגיעות כלשהי הן בהכנסתו והן במעמדו של התובע ברפא"ל.

12. מהו גיל הפרישה הצפוי של התובע מעבודתו ברפא"ל? כמבואר, בעבר יצא התובע לפנסיה מוקדמת ממקום עבודתו ברפא"ל ,כאשר הייתה יחידת סמך של משרד הביטחון .חרף זאת, הוא המשיך לעבוד, בעיסוקו ברפא"ל, במשרה מלאה. לאחר התאונה הוא חזר לעיסוקו הקודם.

גם דהיום , הוא ממשיך בעיסוקו האמור.

מאידך, מצבו הרפואי אינו תקין. הוא סובל מתחלואים שונים: סכרת, לחץ דם גבוה, בעיות בפרוסטטה, כאבים ורגישות בחזה. בשנת 2006, הוא עבר ניתוח להחלפת מפרק ירך ימין (עמ' 4, ש' 17-16; עמ' 5, ש' 32-31; ת/1, סעיף 11; נ/1- נ/3).

דין הוא, כי גיל הפרישה מעבודה הסטנדרטי לגבר שכיר הוא 67 שנים (סעיף 3 לחוק גיל פרישה, תשס"ד- 2004).

כאן נשאלת השאלה, האם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מגיל העבודה הסטנדרטי. התשובה היא בחיוב.

בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובכלל זה נסיבותיו האישיות של התובע, השכלתו, גילו, הכשרתו המקצועית הייחודית, מצבו הרפואי ותחלואיו השונים, דרגת נכותו הרפואית היציבה, חזרתו לעיסוקו הקודם, המשך עבודתו בעיסוקו ברפא"ל גם לאחר גיל הפרישה מעבודה הסטנדרטי, היותה של רפא"ל חברה ממשלתית והמעסיקה הגדולה ביותר באזור הצפון ופורצת דרך בתחומה, מצב שוק העבודה במשק וכיוצא באלה, אני קובע ,כי גיל פרישתו של התובע מעבודתו הוא 70 שנה.

13. באשר לפיצוי בגין הפסד השתכרות בעתיד ובהתחשב במכלול נסיבות העניין, כפי שפירטתי דלעיל, אני פוסק לתובע, על דרך האומדן הכללי, בפרט נזק זה, סך של 40,000 ₪, נכון להיום.

עזרת צד ג' - בעבר

14. אכן, הוכח בפניי כדין, כי סמוך לאחר התאונה נזקק התובע לעזרה סיעודית אותה הוא קיבל מאשתו, ניצה. בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובשים לב לפגיעתו של התובע, מצאתי, כי העזרה לה הוא נזקק הינה מעבר למה שמעניקים בני משפחה באופן סביר.

על דרך אומדן הכללי, אני פוסק לתובע, בפרט זה, פיצוי בסך של 4,000 ₪, נכון

להיום.

שאר פרטי הנזק

15. התובע לא הוכיח, בראיה טובה, את שאר הנזקים הנתבעים. בכל הקשור להוצאות הרפואיות בעבר ובעתיד ,אומר, כי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד –1994 (להלן: "חוק הבריאות"), מעניק זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות, כמשמעותם בסעיף 3 לחוק הבריאות. קופות החולים חייבות לתת לכל חבריהן את כל שירותי הבריאות להם הם זכאים, לפי החוק האמור.

בפניי, לא הוכח כדין, כי לתובע היו הוצאות רפואיות בגין התאונה, מאושרות כדין ואינן נכללות בסל שירותי הבריאות.

זאת ועוד, התאונה היא תאונת עבודה. המל"ל הכיר בתאונה ,קבע לתובע דרגת נכות מעבודה בשיעור של 28% ואף משלם לו גמלת נכות מעבודה.

נפגע בתאונת עבודה זכאי לריפוי, להחלמה ולשיקום רפואי בדרך ובאופן כפי שיקבע בחוק הביטוח הלאומי ובתקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה) ,תשכ"ח – 1968.

וכן, זכאי נפגע עבודה מהמל"ל הן להוצאות נסיעה באמצעי תחבורה, לשם קבלת טפול רפואי, והן להוצאות כלכלה, לינה ודמי בטלה. (תקנות 7 ו – 7א' לתקנות האמורות).

אוסיף, כי על הניזוק לפעול למימוש זכויותיו על פי הדין, ולקבל תשלום או עזרה חינם וזאת מכוח הדוקטרינה בדבר הקטנת הנזק.

בענייננו שלנו, כל ההוצאות הרפואיות שהיו לתובע, ואלו שיהיו לו בעתיד והוצאות הנסיעה הכרוכות בקבלת הטיפול הרפואי, או שנכללו בסל הבריאות והוא זכאי להן מקופת החולים בה הוא נרשם, והכל על פי הוראת חוק הבריאות, או שהוא זכאי להן מהמל"ל, בהיותו נפגע בתאונת עבודה.

הזכות ל – 25% מסכום הפיצויים

16. לית מאן דיפליג, כי התביעה נבלעת בתגמולי המל"ל. יחד עם זאת, התובע זכאי ל– 25% מסך כל הפיצויים המגיעים לו בגין התאונה, וזאת בהתאם להוראת סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי .מקרה דנן, הוכחו יסודותיו של החיקוק האמור (ראו- ת/4) והנתבעת אינה חולקת על כך.

סכום הפיצויים הכולל

17. הנה–כי–כן, הפיצויים המגיעים לתובע, נכון להיום, הם כדלקמן:

א. נזק ללא ממוני - 36,845 ₪.

ב. הפסד השתכרות בעתיד- 40,000 ₪.

ג. עזרת צד ג' בעבר- 4,000 ₪.

_______

80,845 ₪.

תגמולי המל"ל 682,211 ₪.-

________

601,366 ₪.

(התביעה נבלעת)

25% מסכום הפיצויים = 20,211 ₪.

התוצאה

18. התוצאה היא, איפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעת לשלם

לתובע כדלקמן:

א. סך של 20,211 ₪;

ב. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כחוק, בסכום כולל בסך של

3,800 ₪.

ג. הסכומים האמורים ישולמו לתובע, באמצעות בא כוחו, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לנתבעת, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' אדר תשע"ג, 20 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.