עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף.

התובעת ילידת שנת 1956 וביום 2/2/08 בשעה 20:00 או בסמוך לכך נפגעה לטענתה בזמן שהתהלכה בשטח הטיילת בעכו. לגרסתה, תוך כדי הליכה בטיילת ובהגיעה לשטח בו בוצעו עבודות לתיקון אבני ריצוף (אבני משתלבת) בסמוך לרח' מרדכי יחיאלי, רגלה נתקעה בין שתי אבנים והיא מעדה ונפלה וכתוצאה מכך נחבלה בגופה (להלן – "האירוע").

התביעה הוגשה כנגד הנתבעת, עיריית עכו (להלן – "העירייה"), בהיותה המחזיקה בשטח בו נפלה התובעת ומתוקף כך אחראית על תחזוקתו באופן שיבטיח את שלום ציבור המשתמשים בו.

בכתב ההגנה הכחישה העירייה את קרות האירוע והכחישה כל אחריות בגינו וטענה כי התובעת נפגעה בשל רשלנותה היא וחוסר זהירותה. במקביל להגשת כתב ההגנה הגישה העירייה הודעת צד ג' נגד חב' אחים אנטון, חברה לעבודות עפר ופיתוח בע"מ (להלן – "חב' אחים אנטון") ובה טענה, כי במועד הנטען להתרחשות האירוע ביצעה האחרונה עבודות פיתוח בשטח הטיילת ומתוקף כך אמורה היתה לנקוט אמצעי זהירות למניעת סכנות, כגון גידור המקום בו בוצעו עבודות על ידה, ומשלא עשתה כן חבה היא בשיפוי מלא כלפי העירייה בגין כל פיצוי בו תחויב כלפי התובעת.

חב' אחים אנטון לא הכחישה כי ביצעה עבודות פיתוח בשטח הטיילת אך טענה כי במועד הרלוונטי לאירוע היא הפסיקה את עבודתה לחלוטין ובמקום עבדו קבלנים אחרים, כגון קבלנים לעבודות חשמל וגינון, ולכן לא היתה אחראית עוד על הנעשה בשטח הטיילת.

בדיון אשר התקיים לפניי העידו מספר עדים. מטעם התביעה העידו התובעת ובנה, מר חיים קדוש, אשר צילם לטענתו את התמונות משטח הטיילת בסמוך לאחר האירוע. מטעם העירייה העידו שני עדים: מר דניאל מלול המשמש כמנהל מחלקת כבישים באגף תפעול אצל העירייה, ומר מיכאל ריסין, המשמש כמפקח פרויקטים מטעם העירייה. מטעם חב' אחים אנטון העיד המהנדס שלה, מר אוסאמה דעים.

לאחר שמיעת העדים ובחינת הראיות אשר הוצגו לעיוני הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

גרסתה של התובעת לגבי התרחשות האירוע ולגבי המכשול או המפגע המתואר בשטח הטיילת נתמך במספר ראיות, חלקן ישירות וחלק נסיבתיות. כך למשל, ובניגוד למה שנטען, כבר בבית החולים צוין מפי התובעת "נפלה ונחבלה היום בגבה שמאל". זאת ועוד, למחרת היום התובעת הודיעה בכתב לעירייה אודות האירוע ובמכתבה מיום 3/2/08 היא תיארה בדיוק הכיצד נפלה ומה גרם לנפילתה.

אגב כך רואה אני לציין, כי בניגוד לגרסתו של מר מלול מטעם העירייה, כי במוקד העירוני לא התקבל כל דיווח לגבי האירוע, הרי שעדותו של מר דעים מטעם חב' אחים אנטון סותרת את גרסתו של מר מלול ומחזקת את גרסת התובעת לגבי מסירת ההודעה בכתב. לפי האמור בסעיף 3 לתצהירו של מר דעים, העירייה פנתה אליהם בקשר לאירוע כחודש ימים לאחר שאירע, ובהעדר הסבר אחר לגבי מקור ידיעתה, ברי כי העירייה ידעה על האירוע מהמכתב שקיבלה מאת התובעת.

יתרה מכן, התמונות אשר הוגשו מטעם התובעת מדברות בעד עצמן לגבי התנאים ששררו בשטח. בתמונות אלה רואים שמרבית השטח אכן מרוצף, כפי שהעירייה וחב' אחים אנטון בקשו לטעון, יחד עם זאת ניתן לראות בבירור כי בקטעים מסוימים אין ריצוף או שאבני הריצוף מפורקות, ללא גידור או שילוט מתאים.

בניגוד לגרסת עדי העירייה, לפיה אין לדעת מהתמונות אם אלו מתייחסות לשטח הטיילת שכן פרט לאבני הריצוף הזהות לאלו בהן נעשה שימוש בטיילת אין כל אינדיקציה לכך שמדובר באותו מקום, אני מוצאת די והותר פרטים שתומכים במסקנה כי התמונות אכן מתייחסות לשטח הטיילת. כך למשל, בחלק מהתמונות רואים את הים הסמוך לטיילת ו'החומה' הייחודית שמפרידה בין הטיילת לים, ובתמונה אחרת רואים צינור שיוצא מהטיילת לכיוון הים הפתוח – בדומה 'לחומה' ולצינור שרואים בתמונה אשר צורפה על ידי העירייה עצמה!

זה המקום להעיר, כי בניגוד לדברי ב"כ העירייה כי אין בעכו רחוב הנושא את השם מרדכי יחיאלי, דברים שהופנו לתובעת במהלך החקירה הנגדית שלה, מתברר כי לא זו בלבד שרחוב כזה אכן קיים, אלא שהוא רחוב הסמוך לטיילת!

מכיוון ששוכנעתי כי התמונות אשר צורפו על ידי התובעת הן אכן תמונות של הטיילת, אעבור לשאלה הבאה המצריכה דיון והיא, האם מצב השטח המשתקף מהתמונות תואם את המצב אשר שרר בשטח נכון ליום האירוע.

שאלה זו רלוונטית למחלוקת שבתיק משום שלטענת העירייה וחב' אחים אנטון, עבודות הריצוף הושלמו על ידי האחרונה עוד בשנת 2007, ולכן אין זה מתקבל על הדעת כי כך ייראה השטח בשנת 2008.

טענה זו דינה להידחות. מהתמונות אשר הוגשו על ידי התובעת ניכר כי מרבית השטח אכן מרוצף, ואילו אי השלמת הריצוף או פירוק הריצוף נעשה בקטעים מצומצמים בלבד. נתון זה מתיישב היטב עם גרסת העד מר דעים מטעם חב' אחים אנטון, אשר מסר בתצהירו ובעדותו לפניי, כי לאחר שהאחרונה הגישה את החשבון הסופי ומסרה את אתר העבודה לעירייה ביום 30/9/07 (כארבעה חודשים לפני האירוע), עבדו במקום בעלי מקצוע רבים מטעם העירייה אשר ביצעו, בין היתר, חפירה וכריה לצורך הצבת עמודי חשמל ומערך טפטוף וייתכן כי לשם כך פירקו חלק מהאבנים – טענה הגיונית למדי אם חב' אחים אנטון ביצעו רק את היסודות לעמודי החשמל וההכנה לעבודות הגינון, כפי שהצהיר העד מטעם העירייה מר ריסין.

זאת ועוד, בנה של התובעת, מר חיים קדוש, הצהיר וגם העיד לפניי כי הוא זה אשר צילם את התמונות של הטיילת ושל מקום הנפילה כבר למחרת יום האירוע כשהוא מלווה על ידי אמו אשר הצביעה לו על המקום. גרסה זו לא נסתרה ואף צד לא בקש לערער אחר דבריו של העד או לתקוף את אמינותו. בנסיבות אלה המסקנה המתבקשת היא, כי התמונות אכן משקפות את מצב הטיילת בעת האירוע. אגב כך אציין, כי אין כל סתירה בין דבריו של מר קדוש לגבי היקף העבודות שבוצעו אז בשטח הטיילת לבין גרסת התובעת או אפילו גרסתו של העד מר דעים, שכן מר קדוש ציין כי השטח בו נפלה אמו היה "הרוס" וזה מתיישב עם התמונות המתעדות את המקום הספציפי של הנפילה, ואשר לדבריו כי "כל הטיילת היתה בבניה והאזור זרוק" (עמ' 7 שורה 14), ברור מתוך התמונות כי אכן בוצעו 'פה ושם' עבודות בניה כאשר ערימות אבנים עדיין מונחות בשטח.

לסיום, לא נעלמה מעיניי טענתן של העירייה וחב' אחים אנטון לגבי הסתירה שנפלה כביכול בגרסת התובעת לגבי השאלה האם פנתה למד"א לאחר האירוע אם לאו, ואולם בנסיבותיו של המקרה מדובר בסתירה לא מהותית שאינה נוגעת לשאלת האחריות שממילא אינה נסמכת על גרסת התובעת בלבד אלא נתמכת בראיות נוספות, כפי שציינתי לעיל.

כמו כן, ערה אני לטענתן של העירייה וחב' אחים אנטון, כי התובעת לא נפלה בשל מפגע כזה או אחר אלא בשל התקף אפילפסיה, מחלה ממנה סובלת התובעת מזה זמן רב. ואולם, טענה זו לא הוכחה ונותרה בגדר סברה כללית בלבד.

על יסוד כל אלה, אני מקבלת את גרסת התובעת לגבי נסיבות האירוע.

בנסיבות העניין, ולאור המפגע הברור המשתקף מהתמונה המתארת את מקום הנפילה – ואגב כך אציין כי אין כל מחלוקת בין הצדדים כי אכן מדובר במפגע בשל חוסר ריצוף מקוטע כפי שניתן להתרשם – ומאחר שמקום הנפילה הוא שטח ציבורי השייך לעירייה אשר לא היה מגודר, לא מואר, וללא שילוט מתאים, אני מטילה על העירייה את מלוא האחריות בגין האירוע.

ויודגש, אין מחלוקת כי במועד האירוע עדיין לא היתה תאורה במקום, ומכאן שאין לייחס לתובעת רשלנות תורמת בגינו.

באותה מידה אני דוחה את ההודעה לצד ג' כנגד חב' אחים אנטון, שכן גם לפי גרסת העירייה עצמה, חב' אחים אנטון סיימה את עבודתה במקום כארבעה חודשים לפני האירוע ואילו הליקויים שהיה עליה להשלים לאחר מכן מתייחסים לעבודות אחרות שאינן קשורות לריצוף.

אעבור כעת לשאלת הנזק.

בעקבות האירוע התובעת נבדקה בחדר המיון של בית חולים נהריה ואובחנה כסובלת מחתך מתחת לגבה שמאל אשר חוטא והודבק והתובעת שוחררה עם המלצה להמשך מעקב במסגרת קופת חולים.

לאחר מכן התובעת קבלה מספר טיפולים בקופת חולים ואובחנה כסובלת מנפיחות מעל עפעף עין שמאל, כאבי ראש ורגישות בידיים וברגליים.

התובעת צירפה תמונות המתעדות את הפגיעה ממנה סבלה בפניה אך לא צרפה חוות דעת רפואית על מנת להוכיח קיומה של נכות בעקבות כך.

בשים לב למהות הפגיעה והטיפולים הרפואיים שבאו בעקבותיה, אני פוסקת לתובעת סכום של 18,000 ₪ בגין כאב וסבל.

כמו כן אני פוסקת לתובעת סכום גלובאלי של 2,000 ₪ בגין הוצאות עבור נסיעות לשם קבלת טיפולים רפואיים.

התובעת מסרה בעדותה כי נאלצה לתפקד בכוחות עצמה חרף הפגיעה ממנה סבלה, ובנסיבות אלה אין מקום לפסוק לה פיצוי בגין עזרת צד ג'.

סיכומו של דבר, אני מחייבת את העירייה לשלם לתובעת סך של 20,000 ₪. לסכום זה יש לצרף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% ומע"מ והחזר אגרה ששולמה כשהיא משוערכת נכון להיום.

אני מורה על דחיית ההודעה לצד ג' ומחייבת את העירייה בהוצאותיה של חב' אחים אנטון בגין שכר טרחת עו"ד בסך של 4,000 ₪ ומע"מ.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ד, 30 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.