ב"כ המאשימה: עו"ד נטליה אוסטרובסקי

ב"כ הנאשם: עו"ד מאיה סטול

רקע

1. הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום בת"פ 44175-02-10 (להלן: "התיק העיקרי") בעבירות כדלקמן:
2. אישום ראשון
3. גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק").
4. אישום שני:
5. גניבה, לפי סעיף 384 לחוק.
6. כמו כן הורשע הנאשם בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום בת"פ 54011-06-12 (להלן: "התיק המצורף") בעבירות כדלקמן:
7. אישום ראשון:
8. גניבה מרכב , לפי סעיף 413 ד' (א) לחוק.
9. פריצה לרכב, לפי סעיף 413 ו' רישא לחוק.
10. חבלה במזיד לרכב, לפי סעיף 413ב לחוק.
11. אישום שני:
12. ניסיון פריצה לרכב, לפי סעיף 413ו' רישא יחד עם סעיף 25 לחוק.
13. על-פי המתואר בעובדות האישום הראשון בתיק העיקרי, הנאשם והמתלוננת הם בני זוג לשעבר. בתאריך 7.9.09, שעה שנכח במועדון ברחובות, בו עבדה המתלוננת, גנב הנאשם מכשיר טלפון השייך לאחר. על פי עובדות האישום השני, בהמשך למתואר נסעו הנאשם והמתלוננת במונית, והמתלוננת הבחינה כי הנאשם מחזיק את הטלפון. משהתעורר חשדה כי הטלפון גנוב, לקחה את מכשיר הטלפון מידו של הנאשם והכניסה אותו לכיס מכנסיה. בתגובה ניסה הנאשם לקחת את הטלפון מכיס מכנסיה והכניס את ידו לכיס מכנסיה, כתוצאה מכך נפלו מתוך כיסה 4 שטרות של 200 ₪ ושתי שטרות של 20 ₪. משהבחין בכך הנאשם חטף את השטרות, פתח את דלת המונית ונמלט.
14. על פי המתואר באישום הראשון בכתב האישום בתיק המצורף, בתאריך 15.1.11 התפרץ הנאשם לרכבו של המתלונן בכך שגרם נזק למנעול הדלת האחורית שהיתה נעולה, פתח את הדלת, נכנס לרכב וגנב מתוכו רדיו דיסק, משקפי שמש ומנוי עונתי למשחקי כדורגל. על פי המתואר באישום השני, בתאריך 17.6.11 ניסה הנאשם להתפרץ לרכב מסוג סקודה בכך שניסה לפתוח את דלת הרכב על ידי משיכת הידית אולם דלת הרכב לא נפתחה.
15. הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו הנאשם הודה והורשע בכתבי האישום ונשלח לקבלת תסקיר.
16. תסקיר שירות המבחן
17. על פי תסקיר שירות המבחן מיום 24.12.13, הנאשם כבן 57, גרוש ואב לשלושה ילדים, אינו מתגורר במקום קבוע ואינו עובד. מסר כי מתקיים מקצבת ביטוח לאומי. הנאשם החל לצרוך סמים מגיל 13 ועם השנים מצבו הלך והידרדר. ניהל אורח חיים עברייני סביב התמכרותו ומעולם לא תפקד תעסוקתית. בהתייחסו לעבירות תאר את ביצוען בהיותו נתון להשפעת סמים וכדי לממן את צריכתם. הנאשם לא התייחס לנפגעי העבירות ונטה להפחית מחומרת עבירותיו. לאורך השנים ערך מספר ניסיונות גמילה במסגרת מאסרים אותם ריצה. לדבריו, מחוץ לכותלי הכלא התקשה לשמור על הישגיו ואינו מצליח לגייס כוחות לגמילה במסגרות מוסדיות בקהילה. הנאשם ביטא עייפות מאורח חייו ואולם התנגד להשתלב בקהילה טיפולית סגורה על אף שהובהר לו כי זו המסגרת לה הוא זקוק. הנאשם ביטא רצון להשתלב במסגרת טיפולית בקהילה. רק ביום 22.12.13 הגיע הנאשם והציג בדיקות רפואיות חלקיות שערך. להערכת שירות המבחן הנאשם מונע כיום מתוך מוטיבציה חיצונית והוא אינו מודע ומתקשה להפנים את חומרת מצבו והתמכרותו. שירות מבחן מעריך כי בהעדר טיפול גמילה קיים סיכון ממשי להישנות עבירות. שירות המבחן ביקש דחיה כדי לבחון אפשרות למצות הליך טיפולי.
18. על פי תסקיר שירות מבחן מיום 20.2.14, הנאשם יצר עם שירות המבחן קשר טלפוני ביום 19.1.14, אולם לשיחה שנקבעה עמו לאחר מכן לא הגיע. מאז לא עלה בידי שירות המבחן לשוחח עימו ומיוזמתו לא יצר הנאשם קשר. מאחר ובמשך תקופת הדחייה לא הצליח הנאשם לגייס כוחות ולהיעזר בשירות המבחן, לא בא שירות המבחן בהמלצה בעניינו.
19. על פי תסקיר שירות המבחן מיום 3.11.14 עולה כי בתאריך 18.5.14 פנה הנאשם ביוזמתו לקהילה טיפולית סגורה והשתלב בה. מדו"ח שהתקבל מעו"ס במקום עולה כי הנאשם נמצא בתחילתו של תהליך טיפולי. ההתרשמות הינה כי הוא מכיר בבעיית התמכרות ממנה סובל ומעוניין לעבור שינוי בדפוסי התנהגותו. הנאשם משתף בחוויות הילדות הקשות שעבר. אולם בולטים עדיין קשיים במתן אמון, בקבלת סמכות וחוקי הקהילה דבר אשר מאפיין את השלב הטיפולי בו מצוי. לאור כל זאת התבקשה דחיה כדי לבחון המשך הטיפול.
20. על פי תסקיר שירות מבחן מיום 21.1.15, בחודש דצמבר עזב הנאשם על דעת עצמו את הקהילה וזאת מבלי שהשלים את התהליך הטיפולי ובניגוד להמלצת הצוות הטיפולי. כמו כן נמסר כי תקופת טיפולו אופיינה בקושי לשתף פעולה עם התהליך הטיפולי, הבעת חוסר אמון כלפי הצוות, תוקפנות וחריגות מכללי ההתנהגות המקובלים במסגרת. בפגישה עם הנאשם מסר כי לא הצליח להסתגל לדרישות המסגרת, התקשה להתמודד עם רגשותיו ללא הסם ועל כן בחר לעזוב. שב להתגורר ברחוב ולצרוך סמי רחוב. הנאשם הביע רצון לפנות להליך גמילה. על אף ספקנות שירות המבחן הוא נשלח לבצע בדיקות רפואיות הנדרשות להתחלת הטיפול, אולם הנאשם לא שיתף פעולה וטען כי במהלך הבדיקות עלה חשד כי הוא סובל ממחלת הסרטן ומשכך נמנע מלהמשיך ולברר את מצבו והמשיך לצרוך סמים כדרך חיים. שירות המבחן מתרשם כי הנאשם חסר מוטיבציה להשקיע מאמצים בטיפול ולהתחייב לגמילה. גם אם מבטא נכונות כלשהי, היא בדרך כלל מילולית וכוחותיו הדלים מקשים עליו להתמיד בהליך. כמו כן ניכר כי שירות המבחן אינו מהווה עבורו גורם סמכותי ומרתיע. לאור כל זאת מעריך שירות המבחן כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות עברייניות ועל כן ממליץ שירות המבחן להפעיל מאסר על תנאי ולהטיל ענישה בעלת גבולות ברורים.

ראיות לעונש

1. ב"כ הנאשם הגישה מסמכים רפואיים מהם עולה כי הנאשם הוזמן לבדיקה שמטרתה לערוך בירור באשר למצבו הרפואי. מהמסמכים עולה כי הנאשם לא הגיע לבצע את הבדיקה אותה נדרש לבצע.

טיעוני הצדדים

1. לטענת ב"כ המאשימה, עוה"ד עמיחי רווה ורוני מרקוביץ, הנאשם כבן 56, לחובתו עבר מכביד מאוד הכולל בין היתר עבירות רכוש, סמים וכן עבירות דומות לעבירות בתיק דנן. הנאשם ריצה מאסרים לתקופות לא מבוטלות. כמו כן נגד הנאשם תלויים ועומדים מאסרים על תנאי. על אף תקופות הדחיה הרבות בתיק וניסיונות שירות המבחן, הנאשם לא הצליח לשתף פעולה עם ההליך השיקומי שהוצע לו, הוא חסר מוטיבציה ואין בכוחותיו להתמיד בהליך שיקומי. מתחם העונש בתיק דנן הינו בין מאסר על תנאי ל- 6 חודשים ואילו מתחם העונש בתיק המצורף הינו החל מ- 6 חודשים ל- 18 חודשי ממאסר בפועל. מדובר במי ששב ומבצע עבירות. על כן עתרו ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש ברף הגבוה של המתחם, וכן להפעיל מאסר על תנאי בן 12 חודשים במצטבר.
2. לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד מאיה סטול, הנאשם כבן 60, דר רחוב אשר מתקיים מקצבת ביטוח לאומי. העבירות שביצע הנאשם אינן נמצאות ברף הגבוה של המעשים. כמו כן המעשים בוצעו בשנת 2009 וכן בשנת 2011, מאז אין כתבי אישום נגד הנאשם והוא כבר משוחרר תקופה לא מבוטלת משנת 2008. בפעם האחרונה שנשפט הוארך המאסר על תנאי. מעשיו של הנאשם בוצעו על רקע מצוקה כלכלית ועל רקע בעיית הסמים ממנה הוא סובל. הנאשם ניסה להשתלב בטיפול. במהלך שנת 2014 החל אבחון רפואי בחשד למחלה קשה וכעת הוא חרד למצבו. ב"כ הנאשם עתרה להאריך את המאסר על תנאי ולא להפעילו או לחלופין להסתפק רק בו.
3. הנאשם מסר כי נמצא במעגל הסמים מגיל 13 וכי לא היתה לו מודעות למצבו. הוא התגרש ולא היה לו מקום מגורים. כעת גילה כי הוא חולה ועל כן ביקש שהות לטפל בעצמו.

דיון

1. כתב האישום בתיק העיקרי מתאר אירוע אחד מתמשך, ומכאן שיש לקבוע בגינו מתחם עונש הולם אחד. כתב האישום בתיק המצורף מתאר שני אירועים ומכאן שיש לקבוע בגין כל אחד מהם מתחם עונש הולם.

קביעת מתחם העונש ההולם

1. קביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה נעשית בהתאם לעקרון ההלימה. לשם קביעת מתחם העונש ההולם יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.
2. במקרה דנן, הערך החברתי אשר נפגע בגין עבירות הרכוש שביצע הנאשם בשני התיקים הינו הגנה על רכושו וקניינו של אדם.
3. בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי הפגיעה בערך המוגן בתיק העיקרי הינה פגיעה ברף נמוך יחסית. הנאשם גנב מכשיר טלפון של אחר ובהמשך משהבחינה בכך המתלוננת לקחה את המכשיר והכניסה אותו לכיסה, אז ניסה הנאשם להוציא את המכשיר מכיסה ומשנפלו לה שטרות של כסף מהכיס נטל גם אותם ונמלט. בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן בתיק המצורף באישום הראשון הינה ברף בינוני, כאשר הנאשם פרץ לרכב תוך שהוא גורם נזק למנעול הדלת וגנב ממנו רכוש. מידת הפגיעה באישום השני הינו ברף הנמוך. הנאשם ניסה לפתוח דלת של רכב על-ידי משיכת הידית.
4. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים במנעד רחב כמפורט להלן:
5. רע"פ 2955/10 אליהו נ' מדינת ישראל (25.4.10), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם שהורשע בהתאם להודאתו בעבירות של חבלה ברכב במזיד, פריצה לרכב במטרה לגנוב וגניבה מרכב. נאשם בעל עבר פלילי. דינו נגזר ל- 12 חודשי מאסר בפועל, וכן הופעלו מאסרים על תנאי, כך שסך הכול נגזר עליו לשאת ב- 25 חודשי מאסר בפועל.
6. ברע"פ 2366/10 ג'אבלי נ' מדינת ישראל (13.4.10), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם, אשר הורשע ביצוע עבירות של פריצה לרכב, גניבה מרכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ועוד. נידון ל- 9 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.
7. ברע"פ 1200/11 יעקובוב נ' מדינת ישראל (14.2.11), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם, אשר הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב, גניבה מרכב, חבלה במזיד והחזקת נכס החשוד כגנוב. בית משפט השלום גזר עליו 9 חודשי מאסר בפועל, תוך הפעלת מאסר מותנה (סך הכל 12 חודשים). בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את הערעור לעניין המאסרים המותנים. בית משפט העליון הותיר את העונש על כנו.
8. ברע"פ 6257/11 בדר נ' מדינת ישראל (30.10.11), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם, אשר הורשע בביצוע עבירות של פריצה לרכב במטרה לבצע גניבה או פשע, פירוק רכב וגניבה מרכב. בית משפט השלום השית עליו עונש מאסר על תנאי. בית המשפט המחוזי החמיר בעונשו, והטיל עליו עונש מאסר בפועל של 6 חודשים ויום.
9. בעפ"ג (מח' חי') 20738-08-14 מדינת ישראל נ' אבו חאטום (27.8.14), התקבל ערעור המדינה על קולת העונש, בעניינו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בביצוע שתי עבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב, וכן בעבירה של גניבה מרכב. בית משפט השלום גזר עליו 7 חודשי מאסר בפועל. בית משפט המחוזי החמיר את עונשו והוא נידון לשנת מאסר בפועל.
10. בת"פ (ב"ש) 29299-03-10 מדינת ישראל נ' איפראימוב (3.1.11), הורשע נאשם על פי הודאתו בביצוע עבירות של פריצה לרכב וגניבה ממנו, וכן בעבירת גניבה. לחובתו עבר פלילי מכביד, וכן מאסרים מותנים תלויים ועומדים. נידון לעונש מאסר בפועל למשך 14 חודשים, תוך הפעלת המאסרים במותנים (סך הכל 26 חודשים).
11. בת"פ (ראשל"צ) 8457-02-13 מדינת ישראל נ' סינקביץ (26.5.13), הורשע נאשם בהתאם להודאתו בשורת עבירות של התפרצות לרכב בכוונה לבצע גניבה, גניבה מרכב והפרת הוראה חוקית. נידון ל- 15 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.
12. בת"פ (רמ') 33174-02-10 מדינת ישראל נ' סמאדה (10.4.11), הורשע נאשם, יליד 1984, על פי הודאתו בביצוע עבירות של פריצה לרכב בכוונה לבצע גניבה ופגע ובעבירת גניבה מרכב. לנאשם עבר פלילי. נידון לשישה חודשי עבודות שירות.
13. בת"פ (רמ') 2217-05-11 מדינת ישראל נ' אבו כשכ (31.5.12), הורשע נאשם על פי הודאתו בביצוע עבירה של גניבה מרכב בצוותא חדא, וכן בעבירה של פריצה לרכב בצוותא חדא בכוונה לגנוב. בעת מתן גזר הדין הנאשם היה בן 23. נידון לשישה חודשי מאסר בפועל, לריצוי בדרך של עבודות שירות, לצד עונשים נלווים.
14. במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 ט' לחוק), יש ליתן את הדעת לשיקולים הבאים:
15. הנזק שנגרם מביצוע העבירה; בתיק העיקרי גנב הנאשם מכשיר טלפון, באישום הראשון, וכן סכום כסף של 840 ₪ באישום השני. בתיק המצורף גרם הנאשם לנזק למנעול הדלת ברכב וגנב מתוכו רכוש.
16. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה; הנאשם ביצע את העבירות על רקע התמכרותו ארוכת השנים לסמים.
17. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), סבורני כי מתחם העונש ההולם באשר לאירוע המתואר בתיק העיקרי הינו החל ממאסר על תנאי ועד 6 חודשי מאסר. מתחם העונש ההולם באשר לאירוע ההתפרצות לרכב וגניבה ממנו הינו החל משלושה חודשי עבודות שירות ועד ל- 15 חודשי מאסר בפועל. מתחם העונש באשר לאירוע ניסיון הגניבה הינו החל ממאסר עד תנאי ועד שישה חודשי עבודות שירות.
18. במקרה דנן, לא קיימים שיקולים אשר מצדיקים סטייה מהמתחם, לחומרה או לקולא. שיקול ההגנה על שלום הציבור הינו ממין העניין נוכח העובדה כי הנאשם שב ופוגע ברכוש הציבור ולאור עברו הפלילי המכביד, ואולם לא עד כדי חריגה לחומרה מן המתחם. השיקול השיקומי איננו ממין העניין נוכח העובדה שעל אף ההזדמנויות שניתנו לנאשם הוא אינו מסוגל להתחייב להליך טיפולי משמעותי. לנאשם ניתנו הזדמנויות להשתלב בהליך גמילה מסמים בקהילת "מלכישוע", ואולם הוא עזב את הקהילה לאחר כחצי שנה, מבלי שהשלים את הטיפול ובניגוד להמלצת הצוות המטפל. לאור כל הטיפול התנהלותו התאפיינה בקושי לשתף פעולה עם התהליך הטיפולי, הבעת חוסר אמון כלפי הצוות, תוקפנות וחריגות נשנות מכללי ההתנהגות המקובלים במסגרת. הנאשם שב להתגורר ברחוב, ולצרוך סמי רחוב. שירות המבחן ניסה לסייע לנאשם לקבל תחליף סם, ואולם אף עם כך לא שיתף הנאשם פעולה. שירות המבחן התרשם כי הנאשם חסר מוטיבציה להתחייב להליך גמילה.

גזירת העונש המתאים לנאשם

1. בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 יא'). במסגרת זו מן הראוי ליתן את הדעת לנסיבות הבאות:
2. הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו; הנאשם יליד 1956, ומצבו הבריאותי לקוי, עונש מאסר מאחורי סורג ובריח לתקופה ממושכת יפגע בו. בהקשר זה יש לומר כי לא הוצגו על-ידי ההגנה מסמכים אשר יש בהם כדי להצביע על מצבו הבריאותי של הנאשם מלבד לכך כי קיים חשש מסוים אשר לא נבדק בשל אי התייצבות הנאשם לבדיקה אליה נדרש להגיע. כמו כן, גם אם יתגלה למרבה הצער בעתיד כי הנאשם אכן סובל ממחלה קשה הרי ששירות בתי הסוהר ערוך לטפל במצבם הבריאותי של אסירים השוהים בתחומו.
3. נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב; הנאשם לקח אחריות על מעשיו והביע חרטה.
4. נסיבות חיים קשות שהייתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה, הנאשם גדל במערכת משפחתית בעייתית ונעדרת תמיכה. החל להשתמש בסמים מגיל צעיר וניהל אורח חיים שולי ועברייני. הנאשם סובל מהתמכרות לסמים, בתקופות שונות בחייו היה דר רחוב, ואף היום הוא חסר כתובת מגורים קבועה.
5. חלוף הזמן מעת ביצוע העבירות; המעשים המיוחסים לנאשם בתיק העיקרי בוצעו בספטמבר 2009 כתב האישום בתיק העיקרי הוגש בפברואר 2010, אולם הדיון בתיק נדחה פעמים רבות הן בשל אי התייצבות הנאשם לדיונים והן בשל בקשות שירות המבחן. המעשים המיוחסים לנאשם בתיק המצורף בוצעו בשנת 2011, כתב האישום הוגש ביוני 2012. בהמשך נדחה הדיון מספר פעמים ולבסוף צורף לתיק זה.
6. עברו הפלילי של הנאשם או העדרו; לנאשם 36 הרשעות קודמות בעבירות שעניינן בין היתר שבל"ר, גניבה, פריצה, הסגת גבול, נהיגה ללא רישיון, התנהגות פרועה במקום ציבורי, איומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, סחיטה באיומים ובכוח, החזקת סמים, סחר בסמים, בריחה ממשמורת חוקית, תקיפת עובד ציבור והחזקת סכין, כשהראשונה שבהם משנת 1969 בבית משפט לנוער בהיות הנאשם קטין והאחרונה שבהן בוצעה בשנת 2008. כמו כן נדון הנאשם ל- 18 מאסרים, חלקם לתקופות ארוכות של מספר שנים. כמו כן, נגד הנאשם תלוי ועומד כעת מאסר על תנאי בן 12 חודשים שהינו חב הפעלה.
7. עוד יש ליתן את הדעת לשיקול הרתעת היחיד בגדרו של המתחם, וזאת בשים לב לכך שהנאשם שב ומבצע עבירות וכי אין בתקופות מאסר ארוכות או במאסרים צופי פני עתיד כדי להרתיעו מלשוב לסורו.
8. מובן הדבר שלא קיימת הצדקה להארכת המאסר על תנאי, שהינו חב הפעלה, וזאת בפרט לנוכח העדר גמילה. עם זאת, לנוכח חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, גילו של הנאשם, נטילת האחריות, נסיבותיו האישיות והבריאותיות של הנאשם, וכן לנוכח ניסיונותיו להשתלב בהליך גמילה (על אף שכשל), סבורני כי מן הראוי להפעיל את המאסר על תנאי, חלקו בחופף וחלקו במצטבר לעונש שמוטל בגין תיק זה.
9. באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר משמעותי לצד הפעלת המאסר על תנאי. לנוכח מצבו הכלכלי של הנאשם ותקופת המאסר אשר מוטלת עליו, סבורני כי אין מקום להטיל עליו רכיבי ענישה כספיים.
10. סוף דבר
11. אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
12. 8 חודשי מאסר בפועל.
13. הפעלת מאסר על תנאי בן 12 חודשים מת"פ (רמ') 1436/08 מדינת ישראל נ' בן דוד (30.10.08), חלקם בחופף וחלקם במצטבר. כך שסך הכל יישא הנאשם ב- 16 חודשי מאסר בפועל מאחורי וסורג ובריח.
14. הנאשם יתייצב לריצוי מאסרו בבית הסוהר הדרים ביום 10.5.15 עד השעה 10:00, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפון: 08-9787377, 08-9787336.
15. 12 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר כל עבירת רכוש מסוג פשע.
16. 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר כל עבירת רכוש מסוג עוון למעט עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין.
17. זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ה, 12 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.