<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד אביעד כ"ץ
הנאשם וב"כ עו"ד עמיחי אסנפי

פרוטוקול

הערת בימ"ש:

נמסר שהתובע באולם אחר.

לאחר הפסקה ודיון בתיקים אחרים.

ב"כ המאשימה:

קורא לסניגור

לאחר הפסקה

ב"כ הנאשם:

אחפש את חברי.

ב"כ המאשימה:

השעה 10:15 מדוע העד מגיע עכשיו ולא ב-08:30 אני אומר שידעתי שאנחנו באמצע דיונים וביקשתי ממנו שיהיה במרחק קריאה ואקרא לו.

ב"כ הנאשם:

חברי הודיע לי בבוקר שנתעכב בשל עבודתו של העד.

ב"כ המאשימה:

מגיש הודעת הנאשם ותמונת הסכין בהסכמה.

ב"כ הנאשם:

מאשר.

<#5#>

החלטה

תמונת הסכין מוגשת ומסומנת ת/1

הודעת הנאשם מיום 23/8 שעה 06:08 (יום האירוע) מוגשת ומסומנת ת/2

<#6#>

ניתנה והודעה היום י"ג תשרי תשע"ד, 17/09/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

יש לנו הערות להודעה. היא לא חתומה ע"י הנאשם ויש הסבר מדוע הוא לא מוכן היה לחתום.

ע"ת 4 מיכה קורבר לאחר שהוזהר כחוק:

חקירה ראשית:

ש. תציג את עצמך.

ת. עובד בתחנת ראשל"צ. רס"ר. אני שוטר קרוב ל-10 שנים.

ש. למה הגעת למקום שבו היה הנאשם.

ת. היה דיווח של פקח שאני לא זוכר את שמו על נהג שנראה לו שיכור ונדף מפיו ריח. אם אני זוכר נכון הוא גם מסר שראה משהו חד בתוך הרכב. מפה והלאה שוחחתי עם הנהג והבנתי שיש כלי מסוכן ברכב שאותו אנחנו צריכים להרחיק מהאדם במיוחד שהוא שיכור. ביקשתי את הסכמתו לחיפוש וביקשתי שיצא מהרכב. הדברים התנהלו ושיתף פעולה וגם ענה על הסכין בהתחלה עד כמה שאני זוכר שזה להגנה עצמית. משהו כזה. זה מה שנראה לי מאוד חשוד כי זו תשובה שלא מתקבלת על הדעת. הגענו לבדיקה ברמלה לבדיקת שיכרות והסכין נתפסה.

ש. אתה זוכר היכן נתפסה הסכין.

ת. היא היתה עד כמה שאני זוכר על השטיח ברכב על המושב הקדמי. זה היה באיזור הרגליים של הנהג.

ש. פרט לענין הגנה עצמית מה הוא אמר לכם.

ת. קראתי את זה קודם. את זה לא זכרתי. אני זוכר שהוא הבין.

ש. מה היה המצב הרפואי שלו.

ת. שהיו לו חתכים וזה מה שקראתי. פצעים משהו כזה.

ש. רשמת בדו"ח.

ת. אני לא זוכר שזה היה אבל קראתי שכן.

ב"כ המאשימה:

בהסכמת חברי אבקש להגיש את דו"ח הפעולה.

ב"כ הנאשם:

מאשר.

<#7#>

החלטה

דו"ח הפעולה מיום 23/8/09 שעה 00:24 מוגש ומסומן ת/3.

<#8#>

ניתנה והודעה היום י"ג תשרי תשע"ד, 17/09/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה:

אין לי את העותק המקורי הוא נמצא בתיק התעבורתי.

המשך:

ש. מה הוא אמר לך כשעיכבת אותו.

ת. אני זוכר משהו עם קצין שהוא מכיר במשטרה. זרק איזה שהוא שם.

ש. מפנה לדו"ח העיכוב ומרענן את זיכרונך.

ת. לא סופר אותך ממטר. המצב שהוא נמצא בשיכרות והשיחה שהתנהלה יכולה להוביל אדם למקומות לא נכבדים וביטויים לא נכבדים.

ש. זה נראה שרצה להתבדח איתך.

ת. לא רוצה להביע עמדה ואני אומר במלוא הכנות כי המטרה שלנו לא... יכול להביע דיעה. הוא דיבר לענין והוא כן שיתף פעולה אז יכול להיות שזה הלך רוח שלו. אולי כעס.

ש. רשום בדו"ח הפעולה שגרמת לו לחתך.

ת. אז הוא אמר. זה גם מצב של שתייה.

ש. ערכת לו חיפוש שהוא שיכור. מה חיפשת.

ת. ספציפית את הסכין או בקבוק שתיה אם יש.

ש. כשערכת את בדיקת שיכרות מה מסר לך.

ת. מה שהוא חוקר בלש.

ש. מה הוא עושה שם באותו רגע.

ת. זה מה שקראתי. הוא בעבודה עכשיו.

חקירה נגדית:

ש. באותה תקופה היית שוטר תנועה.

ת. לא. שוטר סיור.

ש. אתה אומר שהגעת לקריאה של פקח עירוני על רכב שנראה חשוד ואפילו הפקח פגש את הנאשם והריח ריח של אלכוהול.

ת. סביר.

ש. אתה זיהית את הנאשם כי לפני כן הוא לא זוהה.

ת. טוב.

ש. התרשמת שהוא מריח מאלכוהול.

ת. כן.

ש. אתה אומר שאת החיפוש ביצעת בעקבות דברים שאמר לך הפקח כשראה סכין.

ת. עד כמה שאני זוכר. גם כשהגעתי ראיתי.

ש. אם אני אומר לך שהפקח לא ראה סכין וגם לא היה יכול לראות את הסכין ואת החיפוש ביצעת בלי שהיה לך סיבה לבצע.

ת. אני אומר שעכשיו קצת קשה לי. מה שאני זוכר שכן אמרו לי שיש שם סכין. מה שאני זוכר שראיתי משהו שגרם לי וכשאתה רואה בתור שוטר שעלול לסכן אותך או אחרים וכל שכן שהוא שיכור. סביר להניח שתרחיק את הסכנה.

ש. בהנחה שלא היית רואה את הסכין ונמצא מול אדם שיכור קלות.

ת. להרחיק אותו מהרכב.

ש. האם היה מבוצע חיפוש.

ת. כדי להרחיק אותו מהרכב לא היה מבוצע חיפוש.

ש. לדעתי גם לא ביצעת את החיפוש או לא אתה זה שביצע את החיפוש.

ת. לא יודע להגיד לך. יכול להיות שלפניי היתה שם תקלה אחרת שמישהו אחר ביצע את החיפוש. אם אתם מדבר על פקחים אני לא יודע. כמו שאמרתי בהתחלה מה שאני זוכר אמרו לי שיש משהו ואני אומר לך שאני עשיתי חיפוש.

ש. אתה לא האדם או השוטר שניגש וביצע את החיפוש ברכב וניגש ואמר הסכין פה ולקח אותה ותפס אותה כמוצג.

ת. יכול להיות מצב שאחד הפקחים עשה איתי את החיפוש. ביקשתי את הסיוע. מה שאני זוכר אני תפסתי את המוצג.

ש. יש מצב שהיית עסוק בשיחה עם הנאשם ומישהו אחר ביצע את החיפוש ברכב ואז הוא מסר לך את הסכין.

ת. לא זוכר ולדעתי זה לא היה. אני זוכר שהגעתי לסכין. תפסתי את הסכין. אתה מעלה נושא שאני לא זוכר. עד כמה שאני זוכר בדוחות אני ביצעתי את החיפוש.

ש. אתה לא תפסת את הסכין כי אתה רושם בדו"ח הפעולה שלך אתה רושם בוצע חיפוש למרות שבמקומות אחרים אתה אומר את זה בגוף ראשון.

ת. לא זוכר באופן וודאי. בוצע זה גם משהו שביצעתי בעבר.

ש. יש בעיה בדוחות שלך שאין התאמה למקום שנתפס הסכין.

ב"כ המאשימה:

חברי מטעה את העד.

ש. אתה רושם בדו"ח התפיסה והסימון אני מקריא לך מתוך דו"ח תפיסה וסימון מיום 23/8/09 שעה 00:40. ברכב בוצע חיפוש בתוך הרכב על כיסא הנהג השטיח שנמצא באזור כיסא הנהג נמצא סכין מטבח.

ת. המשפט הזה לא מסודר בסדר הנכון. ההגדרה של המיקום של הסכין מוגדרת בצורה מאוד ברורה. באיזור של השטיח. לא רשום בדוחות מי היה איתי בדוחות ואתה צודק. לא רשום אם אני וספציפית לא רשום איפה עמדתי.

ש. היה איתך מישהו זה היה משמרת לילה.

ת. כן. לא יכולים לקבוע משהו שאתה אמרת אם היתה תקלה ואם היה עוד אדם שהוא תפס ואם אותו אדם וזו נקודה טובה כדי להגן על הבחור. אני אומר את האמת שלי שהיא הכי חשובה. אם יש כאן ספק ולא קל אז אני לא אציג את המשטרה כדי לחזק את התובע. יכול להיות שיש כאן ספק. אני לא זוכר באופן וודאי.

ש. אתה יודע מה המשמעות של מה שאתה אומר. שמי שעשה את החיפוש זה לא כדין כי הוא לא שוטר.

ת. לא יודע לענות. לא אמרתי שאני ערכתי את החיפוש. לא השארתי לשיקול דעת. אני מתיישב סביב מה שרשמתי. אני לא יודע לענות על מה שחסר.

לשאלה מתוך מה שאתה קורא מי עשה את החיפוש.

ת. אני מבין שאני עשיתי. אני יודע שידעתי שיש שם כלי מסוים כי מישהו אמר לי. יכול להיות שאותו מישהו ראה את זה. אני לא יודע איך רואים. הסכין מספיק גדולה והיא בולטת ורואים אותה. כשאני מקבל מידע כזה אני עושה חיפוש ברכב לא כדי לגשת ישירות לסכין אלא כדי להרחיק את האדם. הסברתי לנאשם. ברגע שאני יודע שאני יודע שיש שם משהו אני מרחיק את האדם.

ש. אותו פקח רשם מזכר והוא לא מספר על הסכין. הוא מספר שקרא לך למקום לאחר שהבחין בנהג שנראה לו לא בסדר ואז הוא הריח את פיו.

ת. לא יודע מה הוא רשם ולא נכנס לדוחות אחרים גם אם אתה אומר שהוא לא רשם בדו"ח שהיה סכין.

ש. אתה לא אמרת שאמרו לך הסכין קודם.

ת. לא זוכר מה רשום אני זוכר שנאמר לי.

ש. אם היו רואים סכין לא היית מבקש את הסכמתו.

ת. הסברתי לפני רגע שזה שאני יודע שיש סכין הוא לא צריך לדעת שאני יודע. ביקשתי את ההסכמה שלו כדי שאותו אדם יצא מהרכב וישתף פעולה וכדי שאותו אדם לא ידע שאני יודע מה שיש לו.

ב"כ הנאשם:

אבקש להגיש את המזכר של הפקח בהסכמה.

ב"כ המאשימה:

איני מתנגד.

<#9#>

החלטה

מזכר פקח מיום 23/8/09 מוגש ומסומן נ/1.

<#10#>

ניתנה והודעה היום י"ג תשרי תשע"ד, 17/09/2013 במעמד הנוכחים.

המשך:

ש. מפנה למזכר שערכת מיום 23/8/09 שעה 06:24 לציין שהסכין שנתפסה נמצאה על שטיח הרכב על כיסא הנהג מתחת לכיסא שטיח הנהג. שוב משתרבב על כיסא הנהג ואתה מוחק. הסבר.

ת. אתה חוזר לאותו כיוון. כיסא הנהג זו הגדרה של מיקום ברכב, שטיח הנהג זה גם מיקום. הסברתי מיקום והמיקום מפרט כיסא שטיח ומיקום הסכין.

ש. למה מחקת על כיסא הנהג.

ת. לא יודע.

<#11#>

החלטה

מזכר החוקר מיום 23/8/09 שעה 06:24 מוגש ומסומן נ/2.

<#12#>

ניתנה והודעה היום י"ג תשרי תשע"ד, 17/09/2013 במעמד הנוכחים.

ש. אני אומר שלא ביצעת את החיפוש ולכן לא ידעת איפה נתפסה הסכין ולכן חשבת על כיסא הנהג או מתחת לנהג ואתה לא ביצעת את החיפוש.

ת. מבחינת הכתיבה של הדברים הסברתי והסברתי למה נאמרו הדברים. מבחינת החיפוש אם ביצעתי או לא ביצעתי אני מתיישב סביב הדוחות שלי ואני לא יכול להגיד בוודאות אם היה איתי עוד אדם במקום. אני לא סגור על דבר אחד באופן מוחלט ויכול להיות שנעשתה טעות ואני לא זוכר. יכול להיות שהיה עוד מישהו שהיה. לא יודע להגיד מה היה לפני שהגעתי ולא יודע אם היה עוד אדם שביקשתי שיסייע לי בחיפוש. נניח שאני שומר בקשר עין עם הנאשם ויכול להיות שאני מבקש עזרה. יכול להיות שהייתי גם איתו וגם הרכב. אני לא זוכר את זה.

ש. לענין מיקום הסכין. מציג דו"ח עיכוב שערכת מיום 23/8/09 שעה 01:30.

<#13#>

החלטה

דו"ח עיכוב מיום 23/8/09 שעה 01:30 מוגש ומסומן נ/3)

<#14#>

ניתנה והודעה היום י"ג תשרי תשע"ד, 17/09/2013 במעמד הנוכחים.

ש. מציג מ-נ/3 מקריא ס' 7 לדו"ח "ערכתי... נתפס סכין..." מחקת את המתחת.

ת. לא מסתדר.

ב"כ המאשימה:

זה גרשיים.

העד:

רגע רגע אל תתווכחו. מעיין במקור.

ת. אני לא כל כך תשובה. אני מקיף ולא מוחק. אני לא יודע להגיד לך. זה הכתב שלי. בכל הדוחות שלי אני מקיף ולא רושם קווים. אני לא יכול להגיד אם יש פה ע.

לשאלה בהשוואה בין ת/3 ש' 3 לבין נ/3 7א' האם ברור לך יותר מה רשמת. האם זה אמנם גרשיים?

ת. נראה לי כמו עיין.

הנאשם יוצא מן האולם.

המשך חקירה:

ש. נכון שהגעת למקום למעשה מהרגע הזה שזיהית שהנאשם חשוד בנהיגה בשכרות אתה המטרה שלך הייתה להוביל אותו לביצוע בדיקת ינשוף?

ת. כן. להוציא את הסכנה.

ש. מה עוד התפקיד שלך. מה אתה בא לוודא?

ת. משגיח שלא ישבש הבדיקה. שלא יעשן. שלא ישתה.

ש. איך אתה מוודא דבר זה.

ת. משגיח עליו.

ש. מה זה אומר?

ת. אתה במרחק סביר. בקשר עין. למרות שאני יודע מניסיוני שגם אם הוא עישן, מחכים קצת זמן והבדיקה נעשית.

ש. אתה משגיח.

ת. כן.

ש. בשלב מסוים אתם עוזבים הזירה ולוקח אותו לבצע בדיקת ינשוף?

ת. כן. ברמלה.

ש. אני חושב שלקחת לתחנת ראשון.

ת. יכול להיות.

ש. למה לא עשיתם שם בדיקה?

ת. אולי היינו בראשון ולא היה מי שיבצע שם.

ש. ואז אתה מגיע לרמלה ומוודא שמוסר אותו לבודק ינשוף ומוודא שלא קרה שום דבר איתו? אתה זוכר מתי הבדיקה התבצעה?

ת. לא.

ש. היא בוצעה בשעה שלוש. לפי הפלטים של הינשוף.

ת. זה יכול להסתדר עם הזמנים.

ש. עד השלב הזה של בדיקת הינשוף אתה אומר שאתה ווידאת שהוא לא אכל ולא שתה והעברת אותו לבודק הינשוף.

ת. נכון.

ש. אם אומר לך שאתה מעיד על עצמך שביצעת טעות בהקשר הזה ונתת לו לשתות. דבר שהוא אסור ומכשיל הבדיקה. אתה זוכר?

ת. לא זוכר. אבל אם אני כתבתי אז כנראה שזה היה. אם זה רשום זה היה. אם ציינתי את זה.

ש. דו"ח פעולה עבר לרמלה. נכון?

ת. כן.

ש. לאחר שלקחת אותו לרמלה אתה הובלת אותו חזרה לראשון לחקירה על הסכין?

ת. סביר להניח.

ש. אתה למעשה הובלת אותו לחוקר ונחקר בשעה 6:08

ת. כן.

ש. אם עיכבת אותו בשעה 12 או 13 איך החזקת אותו מעוכב עד השעה שש? אולי צריך להורות על מעצרו?

ת. יכול להיות. אין לי הסבר. מדובר בנהג שנהג בשכרות. עבירה שהיא מספיק סיכנה ועלולה לסכן. ויכול להיות שהוא היה צריך להיעצר גם לכתחילה. לרדת לקטנות. העבירה חמורה מאוד. כדי לשמור שלא יסתובב עם אזיקים העדפתי את העיכוב ולא לעצור. לגבי הזמן אתה צודק. אין לי ויכוח. אני מעדיף עם נהגים שיכורים בדרך כלל שלא יסתובבו עצורים.

ש. רק תאשר לי שבסופו של דבר הוא עוכב ולא נעצר?

ת. מאשר.

ש. 6 שעות.

ת. או.קיי.

ש. לי יש בעיה עם הגירסה שלך על פי דו"חות הפעולה שהועברו לתחנת המשטרה לבין הדו"חות שאתה העברת בעניין השכרות. בדו"ח הפעולה אתה מציין שהנאשם אמר לך שהוא החזיק הסכין להגנה עצמית. בדו"ח השחרור שאתה גם חתום עליו,

ב"כ הנאשם:

אני מבקש להגיש דו"ח תחקור חשוד נהג שנמצא שיכור בבדיקת נשיפה או שסרב לבצע בדיקת נשיפה מיום 23.8 שעה 3:08.

ב"כ המאשימה:

אין לי התנגדות.

<#16#>

החלטה

דו"ח תחקור חשוד מוגש מסומן נ/4.

<#17#>

ניתנה והודעה היום י"ג תשרי תשע"ד, 17/09/2013 במעמד הנוכחים.

ש. אני מפנה לסעיף 8 לתגובת הנאשם ברכבך נתפס סכין מטבח מה יש לך לומר על כך? - במקרה. אין פה שום אזכור לכך שהוא אמר לך הגנה עצמית וכל הפרטים האלה.

ת. הדו"ח הזה נערך בשעה 3:08. האדם נשאל את השאלה וזה מה שהוא ענה. אין סתירה בין מה שהוא אמר. הוא אמר בזמנים שונים. יש הבדל בין שני הדברים שהוא אמר בזמנים שונים.

ש. אתה אומר שדו"ח הפעולה היה בשעה מוקדמת והדברים האחרים בשעה 3 בתחנת רמלה. אם אומר לך שיכול להיות שהדברים שאמר בדו"ח הפעולה היה יותר שיכור מאשר שאמר 3 שעות לאחר מכן. מה אתה אומר? הגיוני שנגיד שהוא התחיל להתאפס על עצמו?

ת. סביר מאוד להניח שכן שהוא היה פיקח יותר לאחר שהאלכוהול ירד.

ש. לדבריך, יכול מאוד להיות שהדברים שאמר להגנה עצמית הוא אמר כשהיה במצב שכרות עמוק יותר ואולי התריס כשהוא אמר הגנה עצמית.

ת. לא התפקיד שלי להחליט מה אופיו של האדם אם התכוון לומר מה שאמר. אם היה מפוכח יותר או לא. אני חושב, זו דעה אישית שלי, אני לא רואה אותו בתור אדם תוקפני אבל אני אומר את זה כי פגשתי אותו אחרי האירוע כמה פעמים וכך התרשמתי אבל הדברים שנרשמו הם דברים שנאמרו.

ש. מהניסיון שלך כשוטר עשר שנים.

ת. אנשים מדברים שטויות כשהם שיכורים.

ש. אתה תופס הרבה מקרים שאנשים מחזיקים אלות סכינים ברכב. ואומרים מחפשים אותי אני הגנה עצמית אני פוחד. האם הנאשם מתאים לדפוס של האנשים האלה.

ב"כ המאשימה:

אני מתנגד. הוא לא עד מומחה.

ת. העד בטרם הספיק ב"כ הנאשם להשיב להתנגדות בחר להשיב: אני לא יכול לענות על שאלה כזו.

ב"כ המאשימה:

אם כך אין טעם בהתנגדות.

ש. אמרת שהאיש הזה נראה לך לא אלים ולא תוקפני. האם הוא מתאים לאותו דפוס כללי של אנשים שמחזיקים את הסכין ברכבם וטוענים שזה להגנה עצמית?

ב"כ המאשימה:

אני מתנגד שוב. מה זה "מתאים לדפוס"?

ב"כ הנאשם:

ההתנגדות של חברי לא נועדה כדי להתנגד לשאלה כיוון שהשאלה כבר נשאלה. הוא מתכוון לקטוע את תשובת העד ולהפריע לחקירה הנגדית.

ב"כ המאשימה:

ההתנגדות שלי עניינית. העד לא יכול להשיב לשאלה על דפוס.

<#18#>

החלטה

בשלב זה, ההתנגדות מתקבלת. לא ראיתי הכיצד העד יוכל להתאים נאשם זה לדפוס כללי של אנשים מעבר למה שנאמר קודם.

<#19#>

ניתנה והודעה היום י"ג תשרי תשע"ד, 17/09/2013 במעמד הנוכחים.

ש. אני אומר לך שהתגובה של הנאשם לאותה שאלה מה יש לך לומר על כך שברכב שלך נתפס סכין היא הרבה יותר רחבה ומפורטת מהמילה במקרה. אני אומר לך שהוא אמר לך במקרה אתמול ערכתי פיקניק בחברת בנותיי ובת זוגי ובדרך מקרה יחד עם עוד מרכיבי הפיקניק נשארו ברכב.

ב"כ המאשימה:

אתה צריך לכוון את העד לכל המסמך ולא להטעות אותו לגבי מה שנרשם.

ב"כ הנאשם:

חברי עוצר את התשובה של העד. עונה בשביל העד. קוטע את החקירה הנגדית ומחבל אותה. הוא לא צריך להפנות. אם חברי מתנגד העד צריך לצאת החוצה. הוא יגיד דברו ורק אחרי זה ישיב. עכשיו חברי מדריך את העד והעד קורא בסעיף 9 התשובה. זה דבר שלא ייעשה.

ב"כ המאשימה:

ב"כ הנאשם לא יכול למסור פרטים מוטעים לעד. חברי הטעה את העד. לא ניתן להציג לעד תמונה חלקית כשידוע עובדתית שזה לא מה שהלך שם . חברי לא צריך לפתוח שאלה בסעיף 8 העד אמר איקס ואני יודע שהוא אמר אחרת בלי להפנות אותו לכך שנרשם בהמשך הדו"ח את כל פירוט הדברים. אם חברי רוצה להטיח את כל הגרסה של הנאשם צריך להפנות לכל דו"ח הפעולה.

<#20#>

החלטה

הסניגור הציג לעד שאלה לפיה משתמע כי מה שהנאשם אמר רב מכפי שנכתב. ב"כ המאשימה התנגד לשאלה בטענה כי מה שנכתב אינו מתמצה במה שהוצג לעד כי במרחק של שורות אחדות רשומה תוספת ובסעיף אחר סברתי שבהקשר זה אף אם שלא בכוונת מכוון הייתה מידה של אי דיוק במה שהשתמע מהשאלה הואיל וניתן היה להבין שמה שנרשם ממצה את שיקוף התשובה הגם שבהמשך רשום דבר נוסף ובכל אופן ובינתיים הואיל והדברים נאמרו בנוכחות העד אין תועלת בהחלטה ומן הסתם אם ישנו צורך להבא ניתן לבקש את הוצאת העד מן האולם על מנת שההתנגדות תשמע וכן התגובה לה.

<#15#>

ניתנה והודעה היום י"ג תשרי תשע"ד, 17/09/2013 במעמד הנוכחים.

ש. אני אומר לך שהתגובה של הנאשם לשאלת תפיסת הסכין ברכבו היא יותר רחבה. אכן בהמשך לס' 9 תחת הכותרת האם ברצונך להוסיף דבר מה אומר הנאשם אינני אדם אלים אני חוקר פרטי אני בוגר יח' גבעתי רובאי 08 בוגר לבנון ואינתיפאדה ובאוטו נמצא סכין מטבח ללא קשר לבירה. אני אומר לך שזו לא ההתייחסות היחידה של הנאשם לסכין ולא רק שהוא אמר לך שזה במקרה אלא שהוא התייחס שזה במקרה היה פיקניק משפחתי יום קודם וכל המוצרים נשארו ברכב ומכאן הטעות שלי. האם הוא אמר לך את הדברים האלה.

ת. לא זוכר. שוחחנו בחוץ והדבר היחיד שהוא הזכיר לי את הפרט הזה שבדיוק חזרתי מפיקניק. הוא סיפר לי עכשיו לא זכרתי. לא רוצה לסבך אותו.

הנאשם:

אם הוא רוצה להגיד נוספים שהיו בחוץ.

ב"כ הנאשם:

לא משנה.

ת. אם היה שם עוד דברים או לא היה שם דברים. אם היו כאלה דברים אני לא זוכר שהיה. אנחנו יכולים לעשות בתום לב וחלילה לא לפגוע באדם. יש מן המשכיות והוא אמר משהו ונעצר והוא המשיך עוד. מה שנרשם נאמר.

ש. אם אני אומר לך שהנאשם טוען את הטענה שהוא שכח את הסכין במקרה מפיקניק שהתקיים יום קודם. התשובה שלו אם היתה נמסרת לך במקום היתה מתקבלת על ידך

ת. כל דבר שהוא סביר והגיוני בעיני מתקבל על הדעת. לא סביר והגיוני בעיני כשוטר שאדם שיכור אומר לי משפט שזה להגנה עצמית ויש לו סכין ברכב ובזמן שהוא שיכור. עד לאותה נקודה של 03:00 שהתשובה שלו שונה אתה עוה"ד שלו תעשה עם זה מה שאתה רוצה.

ש. הוא אומר לך את הדברים האלה האם זה סביר שטיפלת בו בכל האירוע אם הוא היה אומר את המשפט הזה.

ת. אם הוא היה אומר לי בהתחלה במשפט הראשוני שזה היה במקרה והיתה תקלה שלו סביר להניח שהוא היה נחקר על השיכרות והסכין והיתה מוזזת ממנו ונשארת במקום בטוח ולא היינו ממשיכים. אני אומר שישנם אנשים שגם אם הם שיכורים גם אם התגובות שלהם הם לא תוקפניות והמילים שהם מוציאים מהפה לא יכולות לסכן ומשפט כזה מסוכן.

ב"כ הנאשם:

מופנה לשאלה שנשאלה מול ש' 7 ואומר שבאמת השאלה היתה האם מתקבלת על ידך בכוונה האם מתקבלת על ידך כהסבר סביר. כשאני שומע הערת בימ"ש כדי להבין אם זו כוונת השאלה אני אומר שכחלק מחקר אמת בימ"ש יכול לשאול את השאלה אחרת.

ב"כ המאשימה:

מסכים.

לשאלה אם הוא היה אומר בענין הפיקניק ולא מתקבל על דעתך האם היית רושם את זה.

ת. ברור שהייתי רושם גם אם זה לא מתקבל על דעתי כי זה דברים שהוא אומר. זה סוג של ראיה שצריך לשמור אותה.

חקירה חוזרת:

ש. באירוע מילאת דו"ח תפיסה וסימון מה אתה רושם.

ת. תפיסה של מוצגים.

ש. איזה פרטים רושמים.

ת. לקשר את זה לאירוע.

ב"כ הנאשם:

מתנגד איך זה עולה מהחקירה.

ב"כ המאשימה:

כל החקירה של ב"כ הנאשם היתה סביב מי ערך החיפוש ודו"ח התפיסה מלמד את זה.

ב"כ הנאשם:

מתנגד. חברי בדיוק למעשה שהוא מבצע השלמת חקירה ומקצה שיפורים נוכח חקירה נגדית ולא להבהיר נקודות לא ברורות.

<#21#>

החלטה

במהלך חקירת העד נשאלו שאלות סביב בין היתר נוכחות אדם נוסף בחיפוש.

ב"כ המאשימה מבקש לשאול על מנת לחדד את הנקודה שאלה הנוגעת לגביה.

לא ראיתי למנוע את השאלה.

<#22#>

ניתנה והודעה היום י"ג תשרי תשע"ד, 17/09/2013 במעמד הנוכחים.

ש. האם אתה זוכר חוקר שהיה באותו. מרענן את זיכרונך.

ת. אחרי שאני קורא את הדו"ח. אני אומר ששמה שוטרת אדמית סהר.

ש. מה אתה לומד זה שאתה רואה את שמה.

ת. שהיא היתה איתי במהלך החיפוש.

ש. אתה חתום על הדו"ח הזה ואתה רשמת אותו כל מה שכתוב בו אמת.

ת. כן.

ב"כ המאשימה:

העד אמר מי היה איתו ולא זקוק להגשת המסמך.

ב"כ הצדדים:

אנחנו יוצאים לדבר.

לאחר הפסקה.

ב"כ הנאשם:

אבקש היום לא לשמוע את הנאשם ואבקש לקבוע למועד נדחה להמשך פרשת הגנה. במקביל אבקש לקבוע את התיק לגישור בפני כב' ס. הנשיאה היימן. בכוונתי להעלות נקודות מסוימות שברצוני לחשוף אשר לא יכולות להיאמר בפני שופט ראיות גם בשלב זה.

ב"כ המאשימה:

אין התנגדות.

הערת בית המשפט :

התיק קבוע להוכחות היום כשנותרה עדות נוספת לשמיעה לא ראיתי בשלב זה לדחות דיון אלא ליתן זמן להתייעצות נוספת בין הצדדים עצמם.

לאחר הפסקה.

הנאשם לאחר שהוזהר כחוק:

חקירה ראשית:

ש. ספר לביהמ"ש מי אתה בכמה מילים, מה מצבך המשפחתי וכולי.

ת. אני בן 41, עובד בחקירות משנת 1993, גרוש + שתי בנות, בפרק ב' כבר חמש שנים, הבנות באות אליי 40% מהזמן. שירתתי בחטיבת גבעתי.

ש. באותה תקופה נשוא כתב האישום, אוגוסט 2009, אתה עבדת כחוקר פרטי?

ת. כן.

ש. בערב המאוחר, בשעה 22:00-23:00 של יום 22.8.2009, מה עשית בשעות האלה בדיוק לפני האירוע נשוא כתב האישום?

ת. זה היה סופשבוע שבנותיי היו איתי מהבוקר עד לסוף המשמורת שלי שהסתיים בשבת בסביבות שש, משהו כזה. הייתי עם הבנות שלי בפיקניק עם בת זוגתי וילדיה, אחיה ואשתו וארבעת ילדיהם, מהבוקר עד השעה שש ומשהו. הפיקניק היה בנס ציונה בפארק היחידי שם לדעתי.

ש. מי הביא את הציוד ומה הבאת למקום?

ת. בחלקו היה שלי וחלקו היה של זוגתי. הדברים היו די מעורבבים. מהפיקניק המשכנו.

הפיקניק הסתיים.

ש. איך הסתיים מבחינת הסכינים, הסכום, המנגל?

ת. הציוד כבר ביני לבין זוגתי הדברים התחילו להתערבב. אגב הסכין שייך לנדוניה של זוגתי, מהמטבח של זוגתי בזמן הפיקניק וגם היום. אנו גרים ביחד כבר 4 שנים. אני לא יכול להגיד בבירור אבל כמעט בוודאות שבתום הפיקניק גם הילדים של זוגתי התלוו אליי לאוטו כי מאד קרוביי לבנותיי ונצלו את העניין שאני נוסע לראשל"צ והתלוו אלינו לאוטו. כיום הילדים בני 10 ו-7. בנותיי כיום בנות 12 ו-8.

ש. לגבי אותו ציוד, תסביר לי את המיקום של הסכין.

ת. בתום הפיקניק אני ביחד עם זוגתי סדרנו את הדברים, חלקם באוטו שלי וחלקם באוטו שלה. בעקבות הילדים הקטנים שהיו גם זו לא היתה הפעם הראשונה, ולא גאה בזה, ראיתי לנכון לשים את הסכין מתחת לספסל הילדים על מנת שלאף אחד מהם לא תהיה גישה. באוטו שלי כל הזמן באופן קבוע פעמיים בשבוע הבנות באות אליי ואני מחזיר אותם לאמא ובסופ"ש. למרות היותי אדם מבולגן מטבעו דאגתי שהסכין תהיה מתחת לספסל.

ש. למה לא בבגאז'?

ת. צמוד אליי שאני הוריד את זה. בבגז' דברים יכולים להישאר אצלי תקופה.

אני הייתי נשוי 10 שנים ואני חי עם בת זוגתי 4 שנים. בשנה שהייתי בלי בת זוג, ואיני גאה, הייתי מאד בלגניסט. העדפתי שהסכין תהיה לידי על מנת להוריד מהאוטו. כל הכלים החד פעמיים והלכלוך שלא אמור להיות זה בד"כ נשאר אצלי באוטו.

ש. כשאתה אומר שעיכבה אותך משטרה אז היו ברכב ציוד נוסף?

ת. היה ברכב מנגל, גחלים, כוסות חד פעמיים, מזלג למנגל. אני דרום אמריקאי שלא נגמלתי מנושא הבשר. עליתי לארץ משנת 2003. עוד משהו שאציין גם אם לא נשאלתי, יש לי חגורה שחורה מקרטה משנת 1989 בהיותו בן 17. אני לא קטן מימדים. אני עוסק בכלים של לוחמה סינית, חרב, נונצ'קו. אני מתאמן משנת 1979 או 1980. לא חושב שהנושא של סכין, כלי הגנה, משום לי. אני חשוב שאם הייתי מותקף והיתה לי סכין כזו לא הייתי משתמש בה, גם במידה והייתי צריך להגן על חיי בסכין עם ידית מפלסטיק שעולה 25 ₪, הידית מפלסטיק והלהב מתקפלת. מתקפלת אני מבין שהיא גמישה.

לשאלה: אינני מתכוון שהיא מתקפלת בתוך עצמה

זו סכין ברמה הכי נמוכה. סכין כזו, אם אדם נדקר בה וזה פוגע בעצם אז היא תתקפל. לא הגיוני שאדם באותו זמן היה לי סדר גודל של 20 ומשהו שנים ישתמש בכזה דבר להגנה עצמית. אין סיכוי שאם הייתי לבד היום ברחוב ותוקפים אותי ואני צריך להגן על חיי הייתי בוחר בכזו סכין. בטח ובטח לא מראש מהכין כזו סכין להגנה עצמית. לא צריך להגיד שקיימים המון כלי לחימה טובים בהרבה מאותה סכין גמישה.

לשאלת אם התאמנתי בקרטה:

ת. התאמנתי בג'ודי, בקרטה ובסנגו. התאמנתי בקרטה בהפועל ראשל"צ עד סוף שנות השמונים.

ש. אתה רוצה לומר משהו על תרגילים בקרטה שאתה מכיר?

ת. סדרות של תרגילים בקרטה נקראות קטות. לא עשיתי תחרויות בקטות אלא בפול קונטקט.

המשך:

ש. באיזו מסגרת קיבלת חגורה שחורה?

ת. מורה יפני. באים לכאן פעמיים בשנה ונותנים חותמת. כשאתה מספיק טוב אתה אמור להחטיף מכות.

עו"ד אסנפי יודע שיכולתי להדגים איך אני שולט בלחימות האלה. אולי בימ"ש יוכל להתרשם.

ש. מצאו אותך בנסיבות בעייתיות. נראית ע"י פקח כשאתה בגילופין, שיכור, לפחות הריח העיד על זה ששתית. תאר לי באיזה נסיבות שתית ואיך הגעת למצב שאתה אוחז בהגה אחרי הפיקניק.

ת. אציין שוב פעם שאני רחוק מלהתגאות אך אחרי שמסרתי את בנותיי לאמא, גרתי באותה תקופה בראשל"צ אצל מפקד משטרת רמלה והתאמנתי משעה שמונה-שמונה וחצי עד שעה עשר וחצי-אחד עשרה, משהו כזה. התאמנתי לבד. בתום שעתיים-שעתיים וחצי של אימון שכלל גם ריצה, אני מציין שלא הייתי אז שמן כמו היום, שקלתי 15 ק"ג פחות, גמרתי אימון ושתיתי אם אני זוכר נכון 2.5 בירות על בטן ריקה. עשיתי שטות. אני עוד פעם מציין שהייתי... זה היה סמוך לבית שלי. אז נכנסתי לרכב. הלכתי לקנות סיגריות. אני נוטה כמעט לא לעשן ליד בנותיי. לא יודע כמה שעות הייתי בלי סיגריות. הלכתי לאוטו, זה היה כבר 23:00-00:00 בלילה, הלכתי לקנות סיגריות.

ש. לאן הגעת?

ת. במגרש של החלמונית. זה לא סמוך לדב עוז. יש שם מגרש. עוד בטרם ירדתי מהאוטו בא כנראה הפקח. ההרגשה שלי לא היתה טובה באותם רגעים. כנראה הייתי חצי מיובש. כנראה הייתי אחרי 2.5 בקבוקים של בירה. הגיע אליי הפקח, אחרי זה הגיע השוטר.

ש. כשהגיע הפקח ניגש אליך?

ת. ניגש אליי וביקש מסמכים ותעודות. לא היה לי לתת. הלכתי לקנות סיגריות. מה שהיה לי באוטו זה רישיונות רכב בתוקף אך מאחר והלכתי לקנות סיגריות לא לקחתי סיגריות. אני גר כמה מאות מטרים. החניה נמצאת כמה מאות מטרים מהבית שלי. הייתי בבית ולקחתי שטר כסף ולקחתי את האוטו. זה לא מרחק הליכה וגם אחרי אימון לא היה לי כוח ללכת.

ש. מעבר לכך שהפקח לקח את רישיון הרכב, האם ביצע חיפוש ברכב או עשה פעולה?

ת. אני זוכר שהפקח קורא לשוטר. מרגע שהפקח פנה אלי וביקש לא לעזוב את המקום אז כמובן נעתרתי.

ש. זוכר אם הפקח היה ייצוגי, לבוש מדים, הציג תעודה?

ת. לא. כנראה אם אני זוכר נכון היה עם ניידת של העירייה, השיטור העירוני.

ש. עוברות עשר דקות רבע שעה ומגיעה ניידת?

ת. כן. מגיע שוטר. קודם כל דאגתי שההתנהגות שלי לא תהיה לא אלימה ולא מאיימת ועדיין כנראה חוש ההומור שלי והציניות לא היו במקום. בשום רגע לא איימתי, בשום רגע לא התנהגתי בצורה מסוכנת.

שאלה: מה אמרת לו?

ת. לא לגמרי זכור לי.

המשך:

ש. ניגש אליך השוטר, נכון?

ת. כן. ביקש ממני לצאת מהרכב. כשהוא הגיע אני כבר המתנתי מחוץ לרכב.

ש. אז הוא בא והתחיל לדבר איתך?

ת. כן.

ש. מתי הנושא של הסכין נכנס לשיחה? האם השוטר מיכה הוא זה שחיפש את הסכין?

ת. אני לא נודע לי בכלל על נושא הסכין עד לשעות הבוקר של אותו יום. שעות הבוקר אחרי שהייתי בראשל"צ בתחנה מעוכב שעתיים. לדעתי הינשוף לא עבד להם. כל נושא החיפוש שבוצע אצלי ברכב, מציאת הסכין, זה דבר לא ידעתי שהיה חיפוש ברכב ולא על מציאת הסכין.

ש. מיכה אומר שביקש הסכמתך לחיפוש?

ת. לא רק שלא ביקשו הסכמתי אלא הייתי במצב מיואש ואחרי 2.5 בקבוקים של בירה ומספיק מטומטם לענות מה שהוא טען שאני לא זוכר את זה. אני לא מכחיש שחוש ההומור שלי, הוא ענה לי מה זה הסכין וכנראה עניתי לו בציניות שזה להגנה עצמית. אני בכלל לא זוכר דבר כזה.

ש. האם אתה זוכר שנערך לעיניך חיפוש ברכב?

ת. לא זכור לי שבוצע חיפוש. לא זכור לי שנמצא משהו ברכב. הפעם הראשונה שידעתי שנמצא סכין ברכב שלי זה כשנחקרתי על הסכין לאחר שבוצעה בדיקת הינשוף ברמלה.

לשאלת בימ"ש: תסביר לי במילים שלך את זה שמצד אחד אתה אומר משהו על סכין בשעה מוקדמת בבוקר, ולאחר מכן אתה אומר שידעת על החיפוש רק בשעה הרבה יותר מאוחרת באותו יום. תסביר עצמך.

ת. אני אסביר את הסדר הכרונולוגי. אני נעצרתי בסביבות שתים עשרה בלילה כשהייתי שתוי. לא אתחמק מזה. כל הנושא של החיפוש ברכב בדיעבד אגב קרה בשעה שתים עשרה-שתיים עשרה וחצי בלילה, שעה ומשהו אחרי ששתיתי את הבירות. לא זכרתי בכלל את השיחה הזו וגם לא השיחה המטומטמת שלי על מה שאותו שוטר פה אמר. אני הייתי מספיק פיכח בסביבות השעה שלוש-ארבע אחרי הינשוף, היינו בראשל"צ הינשוף לא עבד, הלכנו לרמלה ומשם לראשל"צ. בחקירה שחקרו אותי הבהרתי מה הסכין עושה ברכבי, הבהרתי איפה ועם מי הייתי בפיקניק, בסביבות ארבע-חמש-שש בבוקר, לאחר שתיית הבירות ולאחר שחזרו אליי הנוזלים והתחלתי לחזור לעצמי ולשלוט במה שאני מוציא מהפה שזה כנראה דבר שלא עשיתי בשתיים עשרה בלילה.

גם הסברתי לשוטרים בחקירה שזו השעה שאני מרגיש יותר טוב ולא יודע לגמרי את הנעשה כמה שעות לפני כן. אני לא התחמקתי מזה שהייתי שתוי. נענשתי גם על זה. הסברתי להם. לא חלפו ארבעה ימים עד שהתפכחתי. לא פגשתי עו"ד או חבר חכם שייעץ לי מה להגיד. פשוט רמת האלכוהול חזרה בדם והכרתי חזרה אליי יותר ויותר.

ש. אתה זוכר את המפגש שלך עם השוטר קורבר?

ת. את המפגש הראשוני זוכר מעורפל כי זה היה קצת אחרי ששתיתי. בהמשך הערב אז כן.

ש. השוטר קורבר ליווה אותך בכל העניין מהמקום שעיכבו אותך לתחנת ראשל"צ לתחנת רמלה ושוב לתחנת ראשל"צ.

ת. נכון. הוא לקח אותי לראשל"צ, משם לרמלה וכו'.

ש. אמרת לשופט בבימ"ש שבשלב הזה שמסרת את העדות שלך היית כבר יחסית יותר פיכח מנקודת הזמן שעיכבו אותך.

ת. כן.

ש. בסוף ההודעה שלך מוסיף החוקר בכתב יד ושואל למה אתה לא חותם ואתה משיב לו שמה שרשמת אינם הדברים שאמרתי.

ת. בשעות האלה בטח כבר לא הייתי תחת השפעת אלכוהול. לא יודע אם בכוח או תחת לחץ אך הם ניסו במן מגמתיות שאני אחזור על הדברים שאמרתי כשעצרו אותי ואני לא הסכמתי. גם את הדברים האלה בסופו של דבר לא היו לי את הכוחות למנוע מהם לכתוב אותם. זה לא רוח הדברים שאמרתי כשכבר הייתי פיכח. הם ניצלו הדברים שפלטתי תחת השפעת אלכוהול.

ש. בהקשר למה שאמרת לגבי חוסר ההסכמה שלך עם גובה ההודעה, מפנה אותך לע' 2 ש' 19, שואל אותך החוקר כי טענת שאתה מחזיק סכין להגנה עצמית, ואתה משיב לו בש' 20 נראה לך זה להגנה עצמית, זה חלק מציוד פיקניק.

ת. זה רק מבהיר את רוח הדברים שאני טוען אליהם. כשאני התווכחתי ניסיתי להסביר להם כמה שרק יכולתי שגם אם פלטתי שטויות שזה לא בכיוון של הגנה עצמית, זה לא כלי להגנה עצמית, זה ציוד פיקניק. ניסיתי להסביר לו וכאילו נלחמו איתי שיהיה כתוב שזה מה שאמרתי לו באותו רגע. אני לא יודע איך למנוע משוטר מלכתוב בעדות מה שהוא רוצה. הבהרתי להם שזה לא נכון שגם אם פלטתי שטויות זה לא ייתכן. הסכין עוד היתה שם אגב וביקשתי אותו להביא ולקפל אותה. הם לקחו לי את הסכין. אני ביקשתי תביאו את הסכין ותקפלו אותה. לא הציגו לי בחקירה את הסכין והמשיכו בשלהם שזה מה שאמרתי להם. זה מה שאמרתי להם כשהייתי שיכור. מצטער על הציניות ועל חוש ההומור לא במקום אך בטח לא סכין להגנה עצמית. אפשר להתרשם מהתמונה של הסכין.

ש. התמונה היא דו מימדית.

ת. כן. זה מפלסטיק. זה להב מפלסטיק. סכין אמיתית להב נכנסת לתוך הידית על מנת לחתוך על מנת שהלהב לא תישבר. זו סכין שהלהב דבוקה לידית. זה לא סכין שנכנסת לתוך הידית.

לשאלה אם היא חותכת עוף, היא חותכת עוף. אגב, זו סכין של הבת זוג שלי. זה מה שאישה קונה. גבר שיש לו כוח ביד קונה סכין שכשאתה מפעיל לחץ מהידית אז הלהב נכנסת פנימה.

לשאלת בימ"ש: למה אתה מתכוונת סכין שלך?

ת. סכין שקודם עשויה מפלדה, לא גמישה והלהב נכנסת לתוך הידית ויש מגן בידית על מנת שאם אתה משתמש בה להגנה עצמית, אז סכין להגנה עצמית חייבת שיהיה לה מגן בסוף הידית על מנת שהיד לא תיכנס פנימה שהמשתמש לא יחתוך את עצמו. הלהב לא יכולה להיות גמישה והלב חייב להיכנס לתוך הידית. זה סכין שיכול לשמש להגנה עצמית. סכין בלי מגן בסוף הידית בשום אופן לא יכולה להיות להגנה עצמית כי כל מי שדוקר היד תחליק לכיוון הלהב. אני מדבר על הגנה עצמית של מישהו אומן לחימה. אף אומן לחימה לא ישתמש בסכין בלי מגן כי הדוקר עצמו יחתוך עצמו.

זה מה נקרא חרב פיפיות. לא במושג התנכי אלא בזה שאתה פוצע את עצמו.

ש. אתה דיברת על החקירה שלך בשעה שש בבוקר אבל כבר בשלוש בבוקר יש תחקור שלך שנערך ע"י השוטר קורבר במהלך בדיקת ינשוף שבו שואל אותך על הסכין (נ/4). השבת לו "במקרה". זוכר את השיחה?

ת. לא כל כך. התשובה המלאה שלי והכוונה שבמקרה לא הורדתי אותה מהאוטו. אני לא מסתובב עם סכין באוטו במקרה, לא כך הגעתי בגיל 41 שבמקרה יש לי סכינים באוטו. גם אני קורה לי שאני כן מוריד את הציוד כמו סכינים אחרי פיקניקים, גם זה קרה לי בעברי.

ש. מתי שוחרר בתחנה?

ת. באור יום, שש-שבע בבוקר.

ש. היה איזה שלב בין העיכוב שלך בדב עוז, בחלמונית, ליד הרכב ועד ששוחררת נאמר לך שאתה מעוכב או שאתה עצור?

ת. בשום שלב לא.

ש. אם היית מחזיק סכין להגנה עצמית ברכב?

ת. לא הייתי מחזיק סכין להגנה עצמית ברכב. אם הייתי מרגיש מאוים הייתי בוחר בכלי רכב אחרים ולא סכין מטבח ואם בסכין אז בסכין עם ידית שלא אאלץ לפגוע ביד שלי.

ש. למה אתה מזכיר לשוטרים שאתה חוקר פרטי (שאתה חצי שוטר)?

ת. לא יודע. כנראה בתוקף של השפעת האלכוהול. לא רואה שום סיבה חוץ מהשפעת האלכוהול.

ש. כשאתה חושב לאחור?

ת. השפעת האלכוהול. אני לא חושב שגם אחר כך במהלך החקירה כשאני כבר פיכח, לא רואה שום סיבה הגיונית חוץ מהשפעת אלכוהול.

משיב בח.נ. לב"כ המאשימה:

ש. איפה היה סכין באוטו?

ת. מתחת לשטיח שמאחורי הנהג, מתחת לספסל ומתחת לשטיח. אני ישבתי בכיסא נהג.

מתחת לספסל של הנוסע מצד הנהג ומתחת לשטיח. אגב שהמקום שהייתי שם את ציוד הפיקניק, זו לא היתה פעם ראשונה בפיקניק, בת זוגתי אחרי שאנחנו מקפלים גם היא ידעה שזה המקום שלו.

ש. באיזה שעה פעם ראשונה ידעת על הסכין?

ת. שלוש-ארבע-חמש בבוקר.

ש. רק בשעה כזו מישהו מסר לך על הסכין?

ת. זו השעה שהתחלתי ללמוד על זה. מה השוטר אמר כשהייתי שיכור אין לי מושג.

ש. מה אתה זוכר?

ת. לפני שהשפעת האלכוהול נעלם מעורפל מאד. אני יודע מהדו"חות אחרי 4-5 שנים שאנו דנים בזה.

ש. לסניגור אמרת שאף אחד לא הודיע לך שאתה מעוכב?

ת. לא שאני יודע להגיד.

ש. קודם בפרוטוקול אמרת שלמדת על הסכין בראשון ואחרי זה ברמלה.

ת. בארבע-חמש שנים אחרונות שאני נאלץ לבוא לבימ"ש פעמיים בשנה על הנושא הזה למדתי את החומרה של החזקת סכין. זה לא משהו שהיה קריטי שזה מה שנקלט בראש. לעומת זאת על נושא של עצור עם אדם שמעולם לא נעצרתי, זה סוג הדברים שנכנסתי למוח גם אם אתה שותה כמה בירות אם היית שומע שאתה עצור זה מסוג הדברים שאתה זוכר.

ש. מציג לך את דו"ח העיכוב. מי חתום עליו?

ת. אני.

ש. אז כן אמרו לך שאתה מעוכב?

ת. אני לא יודע.

ש. לפני כן טענת שהיית זוכר.

ת. הייתי זוכר אם היו אומרים לי.

ש. חתמת על מסמך ואישרת על הסכין באחת וחצי בלילה. חד משמעית הודיעו לך שאתה מעוכב.

ת. אם אתה אומר. כמות המילים ששפכו באותן שעות בתחנת משטרה, כמות הדברים שדיברו איתו והתמודדתי גם כאשר הייתי חצי מיובש לא הרגשתי. ינשוף זו הפעם הראשונה שבדקו אותי.

אני מצהיר בפני ביהמ"ש שהפעם הראשונה שנבדקתי בנושא השכרות היה ברמלה בינשוף שאחרי הינשוף עשו לי בדיקות למעלה למטה לך אחורה לך קדימה.

ש. כמה שתית?

ת. בסביבות שלוש בירות.

ש. אתה יודע כמה מצאו בנשיפה שלך?

ת. לא זכור לי. אני זוכר שעו"ד ארבל שייצג אותך בתעבורה אמר לי שבגלל שהייתי מיובש זה מאד השפיע.

ש. מצאו לך 800 מ"ג.

ת. עו"ד ארבל אמר לי שהיה שופט תעבורה וכשמישהו שותה כשהוא מיובש אז רמת אדי נשיפה זה עולה. זו גם הסיבה שהגענו להסכם פשרה שם.

ש. אתה שותה בד"כ?

ת. אני שותה מעט בחברה. באותה תקופה, באותם חודשים שהייתי בין פרק א', 10 שנות נישואים, לפרק ב' שנמשך 5 אז טיפה יותר. רחוק מלשתות הרבה. אני קם בבוקר מוקדם והולך לישון מאוחר.

ש. הגעת למצב של ערפול חושים כשאתה לא זוכר האירוע מאותם 2.5 בירות.

ת. אם לבית משפט יש בעיה להאמין בזה בימ"ש יכול להתנסות בעצמו ולשתות 2.5 בירות וללכת ישר. לא התכוונתי לכבודו אלא בכלל לגבר-לאדם מיובש ושותה שלוש בירות וינסה ללכת ישר. מזלי שאני אדם של 1.90 מ' ו-90 ק"ג. אז שקלתי 84 ק"ג וכיום אני שוקל 95 ק"ג. בתמונות של הפייסבוק אני מופיע בגילאים של הבנות שלי.

ש. אתה לא זכרת מה היה באותו יום?

ת. אני זוכר את השעות הראשונות מעורפל עד שהכרתי הגיעה למלואה.

לא זכור לי הסיפור של הגנה עצמית. אני אדם ציני עם חוש הומור ואם אמרתי לו זה בציניות. בטח לא תשובה הגיונית או חכמה שיוצאת מפי.

ש. מפנה אותך למכתב מיום 21.9.2009: החזקת סכין... ברכב היה נראה לי דבר וברור עד כדי כך שהדבר לא הוסתר על ידי והרשיתי לעצמי לענות בציניות לשוטר (ככל הנראה בטעות) למה סכין כזו יכולה לשמש, להגנה עצמית". בעצם אתה מוסר שידעת ולא הסתרת מהשוטרים?

ת. זה לא מה שהיה מוסתר. אני אסביר את כוונתי: כשאדם רוצה להחביא סכין באוטו אז אפשר להחביא ולא מתחת לשטיח, יש מקומות להחביא. אפשר בגלגל הרזרבי, עם הציוד להחלפת פנצ'רים, איפה ששמים מיזוג, לא מתחת ספסל כי זה מקום ראשון שבכל חיפוש יחפשו.

ש. אתה יודע מה ההבדל בין כל המקומות האלה לסכין ששמו בכיסא הנהג?

ת. לא.

ש. כשאדם מרגיש שהוא מאוים הוא צריך סכין זמינה ולא בגלגל הרזרבי וכשאתה אומר לשוטר שאתה חוקר פרטי ואתה מאוים אז אתה צריך לסכין קרובה אליך?

ת. לא נכון. בהנחה שהייתי מרגיש שאני מאוים, כפי שאמרתי, הייתי בוחר בכלי נשק אחר. בהנחה והסכין היתה, לא.

ש. היית שומר אותה קרוב אליך?

ת. הייתי שומר אותה במקום שאני יכול לשלוף אותה תוך כדי ישיבה ולא מתחת לשטיח. אי אפשר לשלוף אותה.

ש. השוטרים אמרו שהיא היתה איפה שמונחות הרגליים?

ת. לא נכון. זה היה מתחת לספסל שמצד ימין לנהג. זה גם מופיע בחלק מהדוחות אצלנו. אני מצהיר בפני בימ"ש בשבועה זה היה מתחת לספסל שמצד ימין של הנהג, בצד הנוסע. גם אדם כמוני 1.90 מ' לא יצליח לשלוף תוך כדי ישיבה. זה לא מקום לשלוף סכין. יש מקומות להחזיק סכין כמו מתחת לרגליים שלך אם אתה בוחר סכין בשלוף.

אגב, לא היתה מניעה ממני שאני אבקש רישיון להחזקת רכב.

ש. השוטר רשם מה שאמרת בהודעה הזו?

ת. אם נאמרו דברים נאמרו כבדיחה תוך כדי שהייתי שיכור כמה דקות אחרי זה כשלא הבנתי את החומרה. הבהרתי כאדם פיכח שזה לא להגנה עצמית.

ש. מה כתוב? איפה נמצאה הסכין (מפנה לת/2)?

ת. כתוב "על" כשזה לא חלק מהמילה. זה מה שאני יכול לשער.

ש. מה ענית?

ת. שאין ויכוח. אני לא יודע לענות לך, על הכיסא של הנהג הקדמי. בד"כ אני שם את זה מתחת לשטיח בפעמים שנסעתי עם הילדים באוטו. אני חושב שבחיפוש קודם מצאו ואך כך קבעו מה שהם רצו לקבוע.

ש. זו הסכין שהם מצאו?

ת. כן.

השטיח נמצא מתחת לכיסא הקדמי.

אני שם תמיד מתחת. להגיד בשבועה פה שבאותה פעם לא הקפדתי לשים מתחת לשטיח לא יודע להגיד בוודאות. אני יכול להגיד שיש לי שתי בנות קטנות והשתדלתי לשים מתחת לשטיח. ידעתי שלא תהיה לבנות גישה.

לשאלה מה החשש כשהן חגורות, אני אומר שנכנסות לאוטו ויוצאות מהאוטו. הן מספיק גדולות לשחרר עצמן. זה נושא הבטיחות שהוא המינימום שאני יכול לעשות. יש לזכור שבאותם ימים הייתי נוסע עם הבנות לבד בלי בת זוג כשאני נוהג ושתי בנות מאחורה.

ש. רצית שהמקום הזה צריך להיות מרוחק מהבנות?

ת. תחת שליטה שלי שאני אראה את זה.

ש. מצאת מקום מתחת לכיסא מאחורה ושהגישה אליו של הבנות מאחורה. אתה לעומת זאת צריך לצאת מהאוטו ולהוריד את השטיח ואין לך גישה לסכין בכלל.

ת. כשהבנות שלי משתחררות מהחגורה יש לי גישה למנוע מהבנות להגיע לשם.

ש. זה המקום הרחוק ביותר שיכולת לשים את הסכין שהבנות לא יגעו זה בבגז' ולא מתחת לשטיח של הרכב על אחת כמה וכמה ביום לפני זה היה הסכין למטה?

ת. יום לפני כן אנו מדברים על שתים עשרה בלילה. הפיקניק היה ביום שבת ואנו מדברים על שתיים עשרה בלילה. הפיקניק נגמר בסוף המשמורת שלי עם הבנות. זה השעות שאני מחזיר את הילדות לאמא. הדבר הראשון שעשיתי זה להחליף בגדים ולחזור להתאמן. אגב, באוטו היה גם יתר הציוד. זה לא צוין בדו"ח להחזיק מנגל וציוד כי זו לא עבירה פלילית אך היה גם מנגל וזה לא העיר תשומת לבם וזה לא נרשם. גם בחקירה כשהאוטו בידם אמרתי להם. הם יכולים היו ללכת לבדוק. אני התחננתי בשעה שלוש-ארבע בבוקר תלכו לאוטו ותראו מנגל וכוסות חד פעמיים ומזלג.

כאשר אני התחננתי שילכו לראות מה שיש באוטו לא עשו אך לחזור שוב ושוב כאשר הייתי שיכור שעתיים הם חזרו על זה שוב ושוב ושוב.

ש. אתה בשטח היית פצוע.

ת. היה לי חתך ביד שנגרם מהציפורן של אותו אדם שהתאמן אצלי. היו כמה טיפות על החולצה. זה משהו שאם תסתכל ביד רגיל, האף שבור, כמה אצבעות שבורות והמרפק לא במקום. זה לא משהו שגורם לי להפסיק להתאמן. זה לא משהו שעליו אני הולך לבי"ח.

ש. למה אמרת לשוטרים שהם גרמו לך את זה?

ת. אני לא אמרתי לשוטרים שהם גרמו לי את זה. לא אמרתי להם. אם זה מה שהם הבינו צר לי, אני מתנצל. אני לא אמרתי ולא נתתי להבין את זה. מעולם לא האשמתי אף אחד שפגע בי. אם הייתי מאמין שמישהו מרים עלי יד הייתי פונה למח"ש. מצטער אם זה מה שהובן. אני אמרתי להם מאותו רגע שנחקרתי שאני גמרתי אימון. גם בשטח אמרתי להם שמאותו רגע שנעצרתי בפועל אמרתי להם שאני סיימתי אימון. אם מישהו מהם כתב את זה והבין לא נכון אני מתנצל. אם מישהו מהם היה פוגע לי הייתי פונה לגוף.

לא זכור לי שאמרתי דבר כזה. אני אדייק במילותיי, אני לא זוכר שאמרתי.

ח.ח.:

אין.

העד מיוזמתו:

אני לא אדם אלים ולא אדם תוקפני. אין לי אויבים ולא היו לי אויבים. מאז חלפו חמש שנים ועדיין אין לי אוייבים. חוץ מהשפעת אלכוהול שגורמת אולי נהגתי בזלזול ונענשנתי על זה ולא אמור להיות ככה אבל לפגוע במישהו עם סכין אף פעם לא היתה כוונתי ולא היתה המטרה שהחזקתי סכין.

ב"כ המאשימה:

אם כך יש לי שאלה.

אם כך, הכול בהשפעת האלכוהול?

העד משיב:

ת. חלק מהדברים בהתנהגות שלי היו ההשפעה מאלכוהול, חלק מהדברים אתה פחות שולט בגלל האלכוהול, על הפה.

גב' רוזיטה כהאן שאשי, לאחר שהוזהרה כחוק לומר את האמת:

משיבה בח.ר.:

ש. את בת זוגתו של הנאשם?

ת. כן, מזה כחמש שנים.

ש. אם חוזרים לאוגוסט 2009, אתם הייתם כבר במערכת יחסים, נכון?

ת. כן.

ש. אני מניח שזכור לך האירוע שעוכב והסיפור עם השיכרות.

ת. כן.

ש. בילי סיפר שהיה אירוע משפחתי לפני אירוע השיכרות. את יכולה לספר מה היה אותו אירוע?

ת. פיקניק. בפיקניק היו אני, אח שלי, גיסתי והילדים שלי ושלו. הפיקניק נערך בפארק בנס ציונה. אין לי מושג הכתובת. אני יכולה להסביר לך איך להגיע ברכב.

ש. למה אתם הולכים לשם?

ת. סתם, קרוב, נגיש. הוא היה גר בראשל"צ ואני ברחובות. נוחות שלנו. יש שם משחקים לילדים.

לשאלת לגבי המשחקים לילדים, יש שם מגלשות, נדנדות, חול, מגרש מדשאות.

ש. אפשר במקום הזה להבעיר אש?

ת. נכון לאז היה. עכשיו שבתות זה ככה ככה. הם שמו שלט שאסור.

ש. באוגוסט 2009 היה אפשר?

ת. אני חושבת שכן. נכון לעכשיו לא.

ש. מה קרה באותו פיקניק, מה עשיתם מעבר לזה שהילדים משחקים?

ת. משחקים, עושים על האש ואוכלים. אנחנו נוהגים לעשות פיקניק.

ש. מה אתם עושים עם הציוד לאחר מכן, המנגל, הסכינים, הסכום?

ת. עכשיו אנחנו גרים ביחד אז הכול ביחד. נכון לאז, הוא היה מביא מנגל, דברים אחרים כמו אוכל אני הבאתי.

ש. מה הייתם עושים לאחר המנגל?

ת. המנגל אצלו והאוכל הציוד אצלי, כן.

ש. את זוכרת מה היה בפיקניק?

ת. אני הבאתי את הסכין.

ש. מציג לך תמונה של הסכין. זו הסכין?

ת. כן. זו הסכין שלי.

ש. האם את רכשת אותה?

ת. לפי דעתי לא רכשתי אותה אלא קיבלתי אותה מההורים שלי.

ש. למה שימשה אותך הסכין?

ת. למטבח. זו סכין שנמצאת במטבח שלי.

אני זוכרת שלקחתי את הסכין לשקית, השקית נקרעה כי הסכין דקה אותה והוצאתי את הסכין ושמתי את האוכל אצלי באוטו.

ש. אם הסכין שלך מדוע לא חזרה איתך?

ת. איכשהו זה נשאר אצלו. לא היתה סיבה מיוחדת. אמרנו ששבוע אחרי זה שוב אז השארנו את זה ברכב.

ש. מה רצית להשאיר ברכב?

ת. את הסכין. ידעתי שזה אצלו ואמרתי לו תשאיר אצלו ואמרתי לו שיביא לי אותה כשיגיע אליי. הילדים אז היו קטנים. הם היום בני 10 ו-7.5. ניסיתי לקחת את הסכין בחזרה אך העדפתי...

ש. את יודעת היכן החזיק את הסכין לאחר הפיקניק?

ת. אני חושבת שליד הנהג מתחת לשטיח כי הילדים עולים יורדים ושלו קטנות.

ש. מה ההיגיון לשים מתחת לשטיח ולא בתא המטען?

ת. לא אני אמרתי לו לשים את זה שם. אני יודעת שהוא שם את זה שם. נראה לי שזה יותר נגיש. נתתי לו והוא שם את זה שם. הוא היה צריך להחזיר לי.

ש. באותו אירוע נתפס למעשה נוהג בשכירות והורשע בגין עבירה כזו או דומה. אומר השוטר שביל נשאר לגבי הסכין אחרי שמצאו את הסכין ברכב בילי אמר לשוטר שמשתמש בסכין להגנה עצמית ושיש לו אויבים וכנראה שבגלל שעובד כחוקר פרטי נחשף לעניינים כאלה.

ת. אני איתו חמש שנים ואויבים וזה לא שמעתי. אין לי מושג מה הוא אמר. אני אישית כפי שאני מכירה אותו אם היה שמץ של סיכוי לאויבים לא הייתי מכניסה אותו אליי הביתה.

ש. האם אני שוחחתי איתך לפני החקירה?

ת. לא. ראית אותי פעם ראשונה בחוץ.

ב"כ המאשימה:

אבל את הנאשם לא ראתה פעם ראשונה היום.

המשך:

ת. לפי הסרטים שאני רואה כן מדריכים. זו פעם ראשונה שאני עומדת ככה.

ש. האם היו מקרים נוספים שידעת או ראית שבילי מחזיק סכין ברכב?

ת. לפני היה פעם אחת שהיה לו סכין והוא אמר ששם את זה שם ואני חושבת שזה גם היה בפיקניק ושאמר לי שזה נראה לו הכי בטוח. שאלתי למה זה שם ואמר לי שזה הכי בטוח מבחינת הילדים. הכוונה ברגליים לא של הנהג אלא שלי, כלומר מי שנוסע לידו.

ש. את אומרת במקום הזה מעל השטיח או מתחת לשטיח?

ת. מתחת.

ש. את יכולה לתאר לי את הסכין?

ת. שחורה, ארוכה. פשוטה.

ש. ידית האחיזה ממה עשויה?

ת. פלסטיק.

ש. והלהב, את יכולה לתאר את הלהב, האם הלהב עבה, דק, האם מתקפל?

ת. הוא לא מתקפל.

ש. כשאת אומרת לא מתקפל למה את מתכוונת?

ת. (מראה עם הידיים מה זה) זה כמו עם הסרטים של הקוסמים. לא נכנסת לבפנים.

ש. האם הלהב היא גמישה או קשיחה?

ת. בעוף היא ננעצת. בשולחן אני לא בטוחה. אני בטוחה שהיא לא תתקע בשולחן.

ש. את ראית את בילי מתאמן באימוני קרטה?

ת. אני יודעת שבעבר הוא כן היה. לא חוויתי עלי.

ש. את רואה אותו מתאמן?

ת. במוצקות.

ש. בעוד כלים.

ת. מתאמן ועושה ספורט, ריצה, ספורט, ריצה.

משיבה בח.נ.:

ש. מתי נפרדת ממנו ביום האירוע?

ת. בדרך כלל השעה שאנו נפרדים כשהוא מחזיק את הבנות הביתה, בשש.

ש. מאז את יודעת מה עשה?

ת. לא.

ש. אם אגיד לך שהוא שתה לשוכרה ולא זוכר מה שעשה, יכול להיות?

ת. אני יודע שזה היה.

ש. את לא יודעת מה קרה מהשלב שהחזיק את הסכין מתחת לשטיח.

ת. לא יודעת.

ש. מה אם אגיד לך שהשוטרים כשמצאו אותו אמרו שהשטיח היתה מתחת לרגליים שלו, זה יכול להיות?

ת. הכול יכול להיות.

ש. זה לא נראה לך מקום לא בטוח לשים את הסכין כשהילדים רבים מאחורה?

ת. הוא לקח את הילדים שלו הביתה ולא את הילדים שלי.

ש. הוא אמר שלקח את הילדים של שניכם?

ת. לא. לפי מה שאני זוכרת גרנו בנפרד בטוח.

ש. את לא תכננת לתת לו את הסכין?

ת. דווקא כן. אני לא רציתי לקחת את הסכין איתי כי קרע לי את השקיות.

ש. אז למה לא שמת את זה בבגז'?

ת. לא רציתי לקחת אותה איתי עם הילדים. שהוא יבוא אליי ולא באותו יום ויביא לי את הסכין. העדפתי לא להתעסק בזה.

ש. מה ההיגיון בזה? למה שישים את זה ברכב שלו ליד הרגליים כשהילדים שלו שם?

ת. לא רצית להסתבך עם זה. הייתי גרה בקומה רביעית בלי מעלית ולא רציתי להסתובב עם זה.

ש. נראה לך יותר הגיוני שישים את בשטיחון מאשר בבגז'?

ת. פשוט נראה לי שהוא יביא לי הביתה. בד"כ כן נפגשים בערבים.

ש. הסכין בתמונה זו הסכין שהייתה אצלו באוטו. זה הסכין שלך?

ת. כן.

ח.ח.:

אין.

לאחר הפסקה.

הערת בית משפט:

נמסר עותק מהפרוטוקול לצדדים.

ב"כ המאשימה מסכם:

הנאשם מואשם בסעיף 186 א' לחוק העונשין בגין החזקת סכין מחוץ לחצריו, חשוב לי להדגיש לבית המשפט את לשון הסעיף. הלשון היא החזקת סכין מחוץ לחצריו שלא הוכיחה שהיא למטרה כשרה. אני חושב להתחיל מזה וזה חשוב להסביר שהמחוקק ראה לנכון להגדיר את הנטל של החזקת סכין מחוץ לחצרים על ידי החשודים על הכתפיים שלו וזה אחד הדברים החשובים שיש להוכיחו והוא לא מוטל על כתפי התביעה.

כמו כן, חשוב להדגיש שההחזקה הבלתי כשירה לא צריכה להיות לאורך זמן, בחקירה הנגדית של הנאשם התחיל להתווסף לסיטואציה שבה הנאשם נעצר. הנאשם מוסר שהוא לא זוכר ולא יודע מה עשה, זה חשוב כי בית המשפט צריך להבין שהנאשם עצמו מדבריו לא יכול להעיד בעניין הסיטואציה שבו הוא נמצא והמצב הנפשי שהביא אותו לשם.

לפני בית המשפט הוצגו דוחות פעולה ועיכוב שונים של השוטר מיכה קורבר, של פקח ותמונה של הסכין. השוטר הגיע למקום ופגש בנאשם, בדוחות הפעולה, הראשון שלו הוא מציין מה קורה, שהגיע למקום והוא ערך חיפוש. שנשאל בבית המשפט מדוע עורך החיפוש מסר כי הוא חשב שהיה סכין במקום ובכל מקרה כאשר עצר אותו חיפש גם שתייה.

חברי יטען לסמכות החיפוש שיש לשוטר בשלב הזה. אני אדגיש כי קיימת סמכות חיפוש לשוטרים כאשר קיימת עבירת בת מעצר לצורך חיפוש ראיות הקשורות לעבירה, אם מדובר בנאשם שחשוד שהוא שיכור ואין חולק על כך, נדף ממנו ריח של אלכוהול וזה עולה מדוח הפקח שחברי הגיש, לשוטר סמכות חיפוש ברכב. סמכות החיפוש ברכב שהשוטר ביצע היא כדין.

אני ארחיב ואומר שהעלתה השאלה האם השוטר עצמו ערך את החיפוש והאם הפקח ביצע את החיפוש, הפקח לא העלה שום דבר שערך את החיפוש, כולם שייכים לשוטר שמציינים שהוא ערך את החיפוש והוא תפס את הסכין, מעבר לכך, השוטר מציין בצורה חד משמעית בדוח התפיסה בסיכום שמי שהיה נוכח איתו בזמן התפיסה הוא שוטר אחר – שוטרת. לשוטר היה סמכות חיפוש ברכב.

נוסף על כך הנאשם אישר שהסכין נמצאה ברכב, משכך המדובר בעובדה שאינה במחלוקת.

חברי יפנה להלכת בן חיים לעניין כשרות חיפוש אך הלכת בן חיים מצויין שמדובר במקרים שאין סמכות אחרת ושם הבעיה הייתה שלא היה דבר מה נוסף לחיזוק הודיית הנאשם, הודיית חוץ של נאשם. במקרה שלנו, אין בעיה של הודיית חוץ של נאשם, הנאשם העיד שהסכין שנתפסה היא הסכין שנמצאה בתוך הרכב, משכך אין חולק שזו הסכין, העובדה לא מצויה במחלוקת. כשרות החיפוש היא כבר לא עניין. אם הנאשם היה מודה לפני הדיון, אז גם לא היה מחפש דבר נוסף ואם צריך חיזוק נוסף גם בת הזוג של הנאשם שהיא עדה נוספת אישרה שהסכין שנתפסה ברכב מדובר בסכין שלה.

משאלו פני הדברים, עולה השאלה האם עצם ההחזקה של הסכין אינה כשרה. מדובר בנטל שרובץ על כתפי הנאשם וצריך לראות האם הסיטואציה שלו כפי שהוא מתאר אותה הגיונית.

הנאשם עמד פה וטען שפעם זוכר ופעם לא, אמר שהסכין הייתה מונחת מתחת לשטיח שליד הנהג שבבירור עולה שהסכין נתפסה ברגליים שלו, כמו ששאלתי את החברה שלו, לאיפה מונחת הסכין ולנתק הזמן. שהנאשם הגיע, היה בערפול חושים מוחלט ולטענתו הוא לא זוכר מה היה. בסיטואציה הזו ולא מן הנמנע וסביר שהיה עושה דברים שלא עושה ביום יום, כמו לקחת סכין ומעבירה מתחת לרגליו לצורך הגנה עצמית, גרסה לשונית מהבטן כמו שאמר לשוטרים, ברגע שהוא עוכב על ידיהם. זו גרסתו הראשונה, הנאשם לא יכול להסביר אותה ואמר שזה אולי מבדיחות הדעת. השוטר מיכה אומר כשהנאשם מעוכב אמר: אני לא סופר אותך ממטר, לא מדובר במצב שהוא בחושיו המלאים. הנאשם היה באותו רגע היה במצב שהוא לא כמו עצמו, הוא היה אגרסיבי, הדם שלי כתוצאה ממך, ההתנהגות שלו משתפת לטובה, כאשר הוא מפוכח הוא נותן גרסה חדשה. בא נאשם ואומר לבית המשפט שלא זוכר שעשו לו את העיכוב. אמנם יש סתירות מעטות אבל היה ניתן להבין שהוא זוכר בעיקר את הנושא מדוח הפעולה עצמו. לא צריך להיכנס למצב אם הנאשם בכלל באותו יום הגיעה אליו הסכין במטרה כשרה. קיימות סתירות מהותיות אבל אם לוקחים את הסיטואציה כמו שהיא, ברגע שהשוטר עיכב אותו הנאשם לקח את הסכין שהוא החזיק את הסכין זה היה להגנה עצמית כי יש לו אויבים, זה מה שיש לו בראש.

הנושא הנוסף שזה קיים, זה הסתירות בין הגרסאות השונות שלו. השתלשלות הגרסאות, הנאשם לא מצליח להוכיח שבאותו רגע של התפיסה, החזקת הסכין היא למטרה כשרה. בית המשפט חייב למצוא אותו אשם בעבירה.

לעניין חוקיות החיפוש מגיש פסיקה לבית המשפט.

ב"כ הנאשם מסכם:

בקצרה אומר שהטיעונים שלנו נסמכים על שלושה טיעונים מרכזיים. האחד – סמכות החיפוש, השני – מי ביצע את החיפוש, השלישי – האם הנאשם הרים את הנטל והצליח להוכיח שמדובר בהחזקה כשרה.

אני אתחיל מהנדבך השלישי. האמת היא שהיום לראשונה שמעתי את הנאשם בגרסה מלאה לגבי האירוע ואני חייב לשתף את בית המשפט בהתרשמותי, אותי הנאשם שכנע. שכנע אותי שמדובר באדם שלא החזיק סכין כדי להגן על עצמו מאויבים אמיתים או דמיוניים. שכנע אותי שמדובר באדם שיציב בנפשו, שמדובר באדם אחראי ולא באדם פוחז או פוחח שהחזיק סכין כדי לקדם מקרים כאלה ואחרים והשתכנעתי שאותה סכין אכן הוחזקה ברכב בדרך מקרה לאחר שמספר שעות קודם לכן, השתתף הנאשם בפיקניק יחד עם משפחתו, בחברת משפחתה של זוגתו.

אני גם התרשמתי ארוכות מעדותה של עדת ההגנה – בת זוגו שהוסיפה דברים שלא יכלו להיות למעשה מושמים בפיה על ידי הנאשם שנתנו תוקף ונופך של אמינות לדבריה בעיקר העובדה שנשאלה מדוע אם הסכין הוא שלה והיא זו שהביאה אותו לפיקניק, מדוע לא חזרה יחד עם הסכין והיא השיבה תשובה שאני, עוד פעם, שאותה סכין בדרך לפיקניק קרעה שקיות. זה דבר שרק היא אמרה את זה ולא הנאשם.

הנקודה השנייה שנתמקד בה זה נושא סמכות החיפוש. משום מה בית משפט תמים דעים, לטעמי לא הייתה סמכות כי סמכות החיפוש קמה.

הערת בית משפט:

בית המשפט תמים דעים עם זה שמובן הרעיון, ואכן המאשימה מיצתה את הטיעון.

המשך סיכומי ב"כ הנאשם:

אני סבור שלא קמה סמכות חיפוש, אחד מהטעם שבשלב הזה הנאשם לא היה חשוד בנהיגה בשכרות אלא בנהיגה תחת השפעה ולכן לא מדובר בעבירה בת מעצר המקימה סמכות חיפוש.

הסיבה השנייה – שסמכות חיפוש לא רק נעוצה בעילה לחיפוש אלא במיהות המחפש ופה מגיעים לסוגיה השלישית – שאנחנו לא יודעים מי באמת ביצע את החיפוש, כי אם ביצע אותו אדם שאינו שוטר, מאוד יכול להיות שלא הייתה לו עילת חיפוש והכי חשוב בעניין הזה, הדברים שאומר עד התביעה אשר למיהות המחפש, אז אני לא כ"כ תמים דעים עם חברי, אומר השוטר קורבר מספר פעמים שמישהו אחר ערך לדעתו את החיפוש - מפנה לעמ' 20 שו' 26-27. הוא אומר שהפקח ערך את החיפוש. כמו כן, מפנה לעמ' 23 שו' 11-13 – מצטט. ואז הוא אומר שיכול להיות מצב שאחד הפקחים עשה את החיפוש.

ב"כ המאשימה:

הוא אמר מה שאני זוכר זה שאני עשיתי חיפוש – מול שו' 14 עמ' 23.

ב"כ הנאשם:

העד מוסר שלל גרסאות אשר למי שביצע את החיפוש. הוא לא יודע מי ביצע את החיפוש, הוא אומר בעצמו שהוא לא יודע אם הוא ביצע את החיפוש. וגם מהדוח שלו לא נתין להבין אם הוא ביצע את החיפוש, כי הוא רושם בוצע חיפוש, הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שרואים שלל גרסאות למקום מציאת הסכין.

אנחנו רואים בדוחות, במספר הדוחות שהוגשו שכל פעם הוא מוסר מקום אחר ולא רק זה, אנחנו רואים שהוא גם כותב דברים ומוחק אותם. פעם על ופעם מתחת, פעם מוחק את ה"על" ואת ה"מתחת", זה מראה על אדם שלא יודע איפה הסכין נתפס. שהוא כנראה נמסר לו שהסכין נתפס במקום מסוים והוא בא ורושם את הדוח, הוא היחיד שרשם את הדוחות. מספיק שיש סימן שאלה חלקי שהחיפוש בוצע על ידי אדם שלא יודעים מיהו והאדם הזה לא מעיד פה בבית המשפט, אלא מישהו אחר מטעמו שקיבל אולי את הסכין וסימן אותו, די בזה כדי להפיל את התיק הזה.

אז, כרגע למעשה כל הראיות של התביעה מוטלות על כתפיו הצרות של מר מיכה קורבר ויכול להיות שהוא לא השוטר הרלוונטי בכלל לאירוע.

ולכן, ברור שזה לא משנה אם יש לנו עילת חיפוש ואני מדגיש שיכול להיות שכל ראיות התביעה הוגשו על ידי מישהו שלא מוסמך להגישן.

מכל המקובץ, אני סבור שהיה אפילו מקום בתיק הזה להעלות טענה של אין להשיב לאשמה.

הכי חשוב, הסתירות בדברי הנאשם. זה באמת חשוב כי חברי נאחז בהן, לא הנאשם הסביר אותן דווקא אלא אותו שוטר קורבר שמספר בצורה מפורשת שהייתה איזושהי התפכחות של הנאשם מהשלב שעצר אותו, שאז היה מאוד מאוד שיכור ואמר דברים שאולי אין לו שליטה, הוא אמר שאולי השכרות דיברה ממנו, עובר מתחנת ראשון לרמלה ועד לבדיקת הינשוף ואז יוצא לו דברים.

הגרסה הראשונה שהנאשם מוסר בזמן שהוא יחסית פיכח זו הגרסה שהוא מוסר בתחנת המשטרה והנאשם נותן הסבר מאוד מפורט ויסודי מדוע הדברים האלה נרשמו מפיו של אותה טענה של הגנה עצמית.

ב"כ המאשימה:

אין לי מה להגיב.

אגב השמעת ההחלטה, אכן לא נכנסתי להלכת בן חיים, אין צורך להתמקד בה ובטענה שהייתה הסכמה.

<#25#>

הכרעת דין

התוצאה:

1. מסקנתי היא לאחר ששמעתי העדים שלפניי והתרשמתי מהם במישרין, כי יש לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו.

רקע:

2. נגד הנאשם, הוגש כתב אישום, המייחס לו החזקת סכין למטרה לא כשרה לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). לפי תמצית העובדות, ביום 23.8.09, סמוך לשעה 00:40, החזיק סכין מתחת לכיסא נהג במכוניתו מחוץ לתחום ביתו או חצריו למטרה שאינה כשרה.

3. תמצית תשובת הנאשם הייתה, שאכן נמצאה סכין במכוניתו, אלא שהחזקתה הייתה כשרה, הייתה למטרת פיקניק ובכל אופן טען שדין האישום להתבטל מחמת חיפוש לא חוקי. כעולה גם מפרוטוקול הקודם, נותרו במחלוקת איפוא שתי שאלות – אם החיפוש היה כדין והאם המטרה הייתה כשרה.

תמצית הסיכומים:

4. תמצית עמדת המאשימה, היא שיש להאמין לשוטר ולהרשיע מהסיבות שפורטו לעיל בפן המשפטי והעובדתי. בפן המשפטי הדגישה כי נטל הוכחת הכשרות של החזקה הועבר לנאשם וכי די בהחזקה לא כשרה לזמן קצר ובנוסף, נטען כי לשוטר סמכות חיפוש ברכב בגין עבירה בת מעצר ובהקשר זה, אף שהדבר לא נאמר במפורש בטיעון, ברור שהכוונה היא לסעיף 71 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), יצוין בהקשר זה כי ב"כ המאשימה ובצדק לא התמקד בטענה שהחיפוש היה בהסכמה וזאת לא רק משום שהנאשם היה שיכור ועל כך גם כן למעשה בסוף היום, דומה שקשה לומר שיש מחלוקת, אלא גם משום שעל מהלך החיפוש לא פורט הכיצד יש הסכמה. לשון אחרת, האם קוימו התנאים המבססים הסכמה מודעת מכוח הלכת בן חיים (רע"פ 10141/09) וכעולה מהדברים, אכן הטענה היא לא שהייתה "הסכמה", אלא שהייתה "הסמכה".

בנוסף, ציין שלטעמו כשהיה הנאשם שיכור לאור מה שידע וראה השוטר, התקיים הבסיס לחיפוש כי הוא רצה ראיות לעבירה שקשורה בשכרות וזה בכך שחיפש שתייה ולא ("רק סכין" עליה שמע מהפקח). לטעמו, משנמצאה הסכין, הדברים ש'אמר הנאשם אודות כשרות החזקה, אינם הגיוניים, הוא היה מעורפל וסתר עצמו ובכל אופן, לא הרים את הנטל שכאמור עליו.

5. תמצית עמדת ההגנה היא שיש להאמין לנאשם ולזכותו מהסיבות העיקריות האלה:

א. כלל לא הייתה סמכות לחיפוש מטעמים שפורטו ועיקרם בכך שלא היה חשד בעבירה בת מעצר, ואציין מעתה שראיתי קושי בכך נוכח הגדרתה הסטטורית של עבירה בת מעצר בסעיף 23 (א) (7) לחוק המעצרים. בנוסף, גרס כי מי שחיפש לא היה שוטר אלא אדם אחר, גם לדבריו, עדות השוטר מתיישבת עם אפשרות זו גם משום שלל הגרסאות שמסר לגבי מיקום הסכין.

ב. לטעמו, בכל אופן, הנאשם הוכיח חזקה כשרה כי כשלעצמו שכנע וכי זוגתו תמכה בדבריו ויש להאמין לה גם לאור ההסבר הפשוט שנתנה לכך שהסכין, שהוא סכין מטבח, נמצא ברשותו.

הפן הראייתי העקרוני:

6. נקודת המוצא העקרונית הרגילה היא שקביעת הממצאים בעובדות שבמחלוקת מותנית בראש וראשונה בהכרעה במהימנות כי רק לעדות מהימנה ניתן לייחס משקל בשים לב לזיקה לממצא, בסוף היום יש לבדוק האם הגיעה המאשימה, מקום בו הנטל עליה להוכיח כדי רמת הוודאות הנחוצה לה, שהיא למעלה מספק סביר כמעוגן בסעיף 34 כב' לחוק ובסוף היום יש לבחון, במקום בו מגיעים לשלב זה, האם החזקה הייתה למטרה כשרה, כמובנה של דרישה זו בסעיף העבירה הרלוונטי, כאשר הנטל להוכחת טענה זו מצוי על הנאשם ומידתו היא כמאזן ההסתברויות שלא די לעורר ספק סביר. בהקשר זה, אפנה למשל לעניין רע"פ 7484/08 (כב' השופטת נאור).

מבחני המהימנות אינם מתמטיים או פשוטים. נקודת מוצא חקוקה מצויה בסעיף 53 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א- 1971 ובסעיף 57, המבהיר שבסתירות כשלעצמן אין למנוע קביעת ממצאים ואכן הטיבו שני הצדדים שלא התמקדו בסתירות שוליות. האחד בעדיו של משנהו. הפסיקה הרבתה לנתח את המבחנים האלה ולא אתמקד בכך אלא אפנה למשל לע"פ 8146/09 (כב' השופט עמית) וכן בהיקש, לע"פ 7653/11 (כב' השופטים זילברטל והנדל).

7. באופן קונקרטי ובקליפת אגוז, המאשימה השמיעה מטעמה את השוטר קורבר שערך את החיפוש (עמ' 19-37 לפרוטוקול) וכן הגישה בהסכמה את המוצגים המפורטים לעיל. ההגנה השמיעה מטעמה שני עדים, האחד הוא הנאשם עצמו. האחרת היא מי שהייתה גם אז בת זוגו ונכחה עמו, לדבריה, בפיקניק שתואר מפיה בפרוטרוט.

סקירת תמצית הראיות הקונקרטיות:

8. עדות הנאשם: האמנתי לנאשם למה שאמר גם על מטרת החזקת הסכין. הנאשם בגובה של כ- 1.90 מ' ובמשקל שהיה אז, ועל כך אין מחלוקת, כ- 80 ק"ג, הנו אמן לחימה בעל חגורה שחורה בקרטה, המתמחה, בין היתר, במאבק עם כלי לוחמה, הבהיר, באלו כלים הוא מתמחה ומדוע אין שום צורך מבחינתו בסכין להגנה עצמית. ידיו הן כליו. ובכל אופן, לא כל שכן, בסכין זו שהיא סכין מטבח שכלל לא מתאימה למטרת הגנה עצמית וגם בהקשר זה, פירט מאוד מדוע זו סכין שאינה מתאימה ובין היתר, הסביר כי המתגונן יכול להיות בגללה זה שנפצע וכי יש לו מקלות לחימה (נונשקו) ויש לו גם ידע מהו הסכין המתאים שהוא אינו מחזיק בו, שפורט באופן פלסטי. בנוסף, הודה בכך שהיה אכן במצב של שכרות והתנצל על דברים חסרי טעם שאמר באותו רגע שהיה ועל כך אין מחלוקת, מעורפל בחושיו ואציין בהקשר זה, שעובדת היותו מעורפל בחושיו, עולה גם מעדות השוטר היום, אך גם ממסמכים שהוגשו בהסכמה ומתייחסים לאותו מועד ובין היתר, אפנה לנ/1 (מזכר הפקח) לעילת העיכוב (בנ/3) וזאת מבלי למצות.

הוסיף הנאשם והסביר כי ברכב באותו רגע היו כל שאר הדברים שלקח עמו מהמנגל שבו היה באותו יום גם יחד עם זוגתו ובנותיו ובין היתר, אפילו המנגל עצמו. האמנתי לדבריו אלה ואציין שיש להם גם חיזוקים בעובדה שהדברים נאמרו אכן בשעה 06:08 לפנות בוקר. ביום האירוע, בהיותו בתחנת המשטרה, בשלב שבו לפי העדויות שהיו היום הייתה התפכחות במודעותו, והוא כבר הודה בכך שהוא מבין שנהג בשכרות וגם הפנה לכך שמהיום הקודם נותרו ברכב כלים (שו' 18-20 להודעתו שסומנה ת/2 והוגשה בהסכמה), הוא מתייחס לכך שמדובר בחלק מציוד הפיקניק. כלומר, אין מדובר בטענה שנאמרה לאחר מפגש עם אדם אחר ושלא ניתנת לבדיקה מידית, "בזמן אמת". להפך, ברור הוא שבאותו רגע אפשר ללכת לרכב עם הנאשם או בהסכמו גם בלעדיו ולראות שהציוד בתוכו כדי לדעת שאין מדובר בטענה שהקדיח ממוחו. אציין בהקשר זה שער אני לכך שבנקודות מסוימות ישנן בהקשרים הפחות מרכזיים אי דיוקים אך גם להסברים שניתנו ובכל אופן, האמנתי לו בעיקר הזה.

עדות בת הזוג: בת הזוג חזרה על תיאור הפיקניק, על מיקום הסכין, נתנה לא רק המחשה של המקום בו היה הפיקניק אז, אלא הבהירה את העובדה שהיום כבר לא ניתן להבעיר אש למיטב זיכרונה כפי שניתן היה אז ותיארה את המשחקים שהיו בהם הילדים. בנוסף לגבי הסכין, ידעה לתאר אותה, באופן דומה מאוד אף אם לא לגמרי בדיוק באותו אפיון שאליו התייחס הנאשם עצמו, שהוא כאמור אמן לחימה, כי לא ידעה למשל חרף שאלות חוזרות ונשנות של הסנגור, להשיב בהקשר של גמישות הסכין. אך בכך לא ראיתי לגרוע ממהימנותה אלא דווקא להפך.

משעומתה עם העובדה שאמרה שהסכין שלה נלקחה על ידי הנאשם, נתנה הסבר פשוט והוא ששקית נקרעה ובכל אופן, עסקינן לא רק בבחינת ההיגיון התיאורטי, אלא בשאלה מה קרה עובדתית במקרה זה. נוכח אופן העדתה בנקודה זו, התרשמתי שדייקה והנני מאמין לה.

9. מהאמור לעיל, עולה שמדובר בסכין מטבח עם ידית מפלסטיק, שהשתמשו בה למטבח ולפיקניק והאמנתי שלא הייתה בשום שלב החזקה למטרה שאינה כשרה כי הנטל שעל הנאשם שמידתו היא אמנם מאזן ההסתברויות הורם.

10. שמעתי את הנאמר מפי החוקר המשטרתי שבהגינותו בנקודות מסוימות ידע לסייג עצמו, להבהיר שדברים אינם זכורים לו, בין היתר, היה קושי רב גם בנושא מיקום הסכין לאור המסמכים והבדלים מסוימים ואפנה בהקשר זה לדיון על המילה "על" לעיל שמופיעה בפרוטוקול דלעיל ולכן לא אחזור עליו.

הפן המשפטי:

11. העבירה נושא האישום היא החזקת אגרופן או סכין שלא כדין המוגדרת בסעיף 186 (א) לחוק, להשלמת ההגדרה, אפנה גם להגדרת הסכין עצמה בסעיף 184 לחוק, ולהגדרת החזקה בסעיף 34 לחוק, שם מוגדר גם המושג בית מגורים. על גבולותיה וניתוח יסודותיה ישנה פסיקה ובין היתר, 7848/08 דלעיל אך גם ולעניין החזקה – ע"פ 8416/09, דנ"פ 5343/10 וכן ישנה פסיקה נוספת שלא אזכיר כי אין מחלוקת שהייתה החזקה. באופן כללי ראו בספרו של קדמי "על הדין בפלילים" (2006) וכן לעניין החזקה על פקודת הסמים. אוסיף בהקשר זה, שברור שמדובר בעבירה חשובה נוכח הערך החברתי המוגן באמצעותה נוכח חומרתה של תופעת הסכינאות הכרוכה בבריונות ובשיבוש סדרי משטר וחברה, לאורה אין צורך בתוצאה של פגיעה מסכין או בשימוש בה כעצם החזקה אסורה, לבל יהיה שימוש בה. אך השאלה כמובן קונקרטית נוכח האפשרות הצפויה שהחזקה של סכין מסוימת ובשים לב למקרה המסוים תהיה למטרה שהיא כשרה.

היסוד העובדתי בעבירה הוכח כאמור. ברור שיש מחזיק של סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו, השאלה היא כאמור רק האם החזיקם למטרה כשרה ובהקשר זה, כעולה גם מלשון הסעיף, הנטל עליו. נטל זה הורם ודי בכך כדי לזכותו. אוסיף בהקשר זה שעלה שהנאשם שבפניי כשלעצמו אמן לחימה, רשאי לקבל רישיון לנשק ודבריו אלו לא נסתרו, אילו רק רצה, לא זקוק לנשק קר ובוודאי לא לסכין מטבח עם קת מפלסטיק, שיש לו בבית מקלות לחימה אם הוא רצה להתגונן שאותם אפשר להחזיק בלי שהם יוצרים איזושהי עבירה ושיש בהם תועלת להגנה.

יוער מעבר לנחוץ, כי בקשר לסמכות החיפוש שנושא זה בעצם מתייתר הואיל ואפילו הייתה סמכות, הרי שההחזקה היתה כשרה. בכל אופן, ומעבר לנחוץ אומר בהקשר זה שחיפוש יכול להתבצע על יסוד הסמכה או הסכמה. הסכמה טעונה קיום הכללים בהלכת בן חיים ואף לא נאמר שהתקיימה. הסמכה טעונה קיום התנאים בחוק. בהקשר זה, נכון אני להניח שסעיף 71 לחוק המעצרים אכן רלוונטי, ובהקשר זה אפנה גם לרע"פ 2178/12 (כב' השופט ג'ובראן) ואף עלה שהתקיים יסוד של חשד סביר, אלא שהשוטר עצמו בדיון בתשובה לשאלה, הסביר במקום אחר גם, שאם לא הייתה סכין היה פשוט מרחיק אותו מהאוטו ולא מבצע חיפוש (עמ' 23 בין השו' 7-9) ובעודי מעיין ברור שיש טעות סופר שנאמר שיכור קלות, כי הכוונה הייתה מצד השואל לכלוט. כלומר, יסוד הדברים באותה נקודת זמן היה כזה שהוא חשב שלא היה לו אז יסוד סביר לחפש אלא את הסכין. מצד שני, ער אני לכך שבמקום אחר אמר שחיפש שתייה. אם יש ובהקשר זה, ער אני לכך שהשגת ראייה יכולה להיות כמובן תכלית לחיפוש, השאלה היא כמובן קונקרטית ולא תיאורטית. לתכלית החיפוש הזו, השתייה, כלומר הראייה לעבירת הנהיגה בשכרות, אין התייחסות בדוח הפעולה שבו נזכרות המילים "בהסכמה ברכבו ועל גופו" שורה אחת לפני שנזכרת המילה "סכין".

לאחר ששמעתי את העדות, לא שוכנעתי ברף המתאים שהחיפוש אכן מקיים את תנאי הלכת בן חיים, כלומר הסכמה בתנאים הנדרשים או הסמכה בתנאים החקוקים. זאת אף אם ער אני לכך שפורמלית, ככל שמדובר בהסכמה, אין דרישה צורנית מסוימת מדוח הפעולה. משמיעת העדות לא חשבתי שאוכל להסתפק בה כדי לומר שהחיפוש היה אכן בסמכות. ואפנה בהקשר זה לדברים שנאמרו על מידת ההוכחה קודם לכן בהכרעת הדין.

12. סופם של דברים שהנני מאמין אמונה שלמה שתכלית ההחזקה הייתה כשרה. הנאשם עוכב כשהיה שיכור, דיבר כשיכור, התנהג כשיכור בדיוק באותו רגע שנעצר, אך החזקה גם אז הייתה כשרה, גם מקודם הייתה כשרה ובהקשר לדבריו גם תימוכין גם מפי העדה הנוספת מעבר לכל מה שפורט לעיל. הסכין הזאת שהוא השתמש בה לפיקניקים נועדה לפיקניקים.

<#26#>

ניתנה והודעה היום י"ג תשרי תשע"ד, 17/09/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

אבקש לציין כי הדיון הסתיים אחרי ששמענו הוכחות וסיכמנו היום בהכרעת דין שניתנה היום והסתיימה בשעה 18:20, פשוט יש לי השתלמות שאני מאחר אליה.

ב"כ הצדדים:

אנחנו מסכימים להשמדת הסכין.

<#28#>

החלטה

הסכין תושמד כמוסכם.

<#29#>

ניתנה והודעה היום י"ג תשרי תשע"ד, 17/09/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי עינת שי