הרקע:

הנאשם הורשע על פי הודאתו, שניתנה בפתח ישיבת ההוכחות, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי ס' 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן היה הנאשם נשוי למתלוננת 23 שנה קודם לאירועים נשוא האישום. ארבעה חודשים עובר לאירוע חי הנאשם בנפרד מהמתלוננת והשניים היו בהליכי גירושין. הנאשם יצר מצג כי הוא מנהל קשרים רומנטיים עם אישה אחרת.

כחודשיים קודם לאירוע ניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה צו הגנה כנגד המתלוננת, לפיו נאסר עליה להתקרב לבית הוריו של הנאשם.

יום קודם לאירוע הגיעה המתלוננת לבית הורי הנאשם, הציצה דרך החלון, טענה כי הבחינה באישה מעורטלת רצה בדירה ועוררה מהומה. כתוצאה מכך הוזמנה משטרה למקום.

למחרת, ביום האירוע (24/10/2008), הגיע הנאשם לביתה של המתלוננת, כשהוא מבקש לשוחח עמה. באותה עת שוחחה המתלוננת בטלפון. הנאשם נטל שפופרת הטלפון מידי המתלוננת וזרק אותה לעבר הקיר, כמו כן זרק הנאשם כביסה מקופלת, נרות וקופסאות.

בתגובה למעשי הנאשם קפצה עליו המתלוננת, במטרה למנוע ממנו להמשיך במעשיו, ונאבקה בו תוך שהיא שורטת את צווארו.

הנאשם לא נותר חייב, ובתגובה תקף את המתלוננת בידיו, הכה אותה בפניה, הפילה למיטה, עיקם את ידה וגרם לה לחבלות (נפיחות במצח וחבלות בשוק בירך) שהצריכו טיפול רפואי.

טענות הצדדים:

בטיעוניה לעונש ציינה המאשימה את החומרה הרבה בה יש לראות את עבירות האלימות במשפחה, על מאפייניה הייחודיים, וטענה כי הודיית הנאשם באה בשלב מאוחר, כך שאין בה לעמוד לזכותו.

בהתייחס לעברו הפלילי של הנאשם ציינה התביעה כי לנאשם הרשעה קודמת בתחום הבנייה, אשר גזר הדין בעניינה ניתן בחודש ינואר 2003.

המאשימה טענה עוד כי על אף שתסקיר שירות המבחן אינו חיובי, היא פועלת לפי הסדר הטיעון ומבקשת כי יוטל על הנאשם עונש של מאסר אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, לפי שיקול דעת בית המשפט, ומאסר על תנאי.

הסניגור בטיעוניו לעונש ביקש כי יוטל על הנאשם עונש מותנה בלבד.

לטענת הסניגור, יש להבחין בין מעשיו של הנאשם לבין עבירות אלימות בין בני זוג שכן אין מדובר בבני זוג החיים יחד והאישה סובלת אלימות עד אשר אוזרת היא אומץ להתלונן. הסניגור טען כי במערכת היחסים שבין הנאשם למתלוננת, המתלוננת היא זו שכנגדה ניתן צו ההגנה על ידי בית המשפט למשפחה, כך שהיא זו שהיתה העילה למתן הצו.

עוד פירט הסניגור כי פעולות הנאשם ננקטו רק בתגובה למעשי המתלוננת, וכי לא הוא זה שנקט אלימות פיזית לראשונה.

הסניגור הוסיף וטען כי יש לזקוף לזכותו של הנאשם את הודייתו בכתב אישום מתוקן, השונה בתכלית מכתב האישום המקורי, חסך בכך את הצורך בעדות המתלוננת ועדויות ילדיהם המשותפים, וחסך מזמנו של בית המשפט.

הסניגור ציין עוד כי הנאשם נשוי היום לאישה אחרת ומקיים קשר עם ילדיו מנישואים קודמים.

בדבריו לפני בית המשפט טען הנאשם כי במשך 17 שנים, מאז החל בהליכי גירושין מהמתלוננת, היא רדפה אותו והתנהגה כלפיו באלימות. הנאשם הוסיף ואמר כי לאורך שנים המתלוננת היא זו שפגעה בו פיזית ומילולית.

באשר לאירוע נשוא האישום טען הנאשם כי מדובר במקרה מצער, כי לא היה בכוונתו לפגוע במתלוננת, וכי כל שעשה היה בתגובה לתקיפתה אותו.

הנאשם טען כי למעט עבירת הבנייה זו היא הסתבכותו הראשונה בפלילים, והדגיש את תרומתו לחברה והיותו אדם נורמטיבי.

תסקיר שירות המבחן

בתסקירו מיום 4/3/2012 פירט שירות המבחן את נסיבותיו האישיות של הנאשם, הרקע המשפחתי שלו, קורות חייו ופעילותו ההתנדבותית.

שירות המבחן התייחס לעברו הנקי של הנאשם, לקשר הזוגי הבעייתי בין הנאשם למתלוננת ולקשר שבין הנאשם לילדיו.

לבקשת שירות המבחן נדחה הדיון על מנת לאפשר לו לבחון המלצה סופית.

בתסקיר המשלים מיום 3/6/2012 ציין שירות המבחן כי הוא מטיל ספק בבשלות הנאשם לעבור טיפול, שכן הוא אינו מכיר בבעייתיות בהתנהגותו.

שירות המבחן המליץ כי יוטל על הנאשם עונש של מאסר קצר שירוצה בדרך של עבודות שירות.

דיון והכרעה

דומה כי אין צורך ואין זה המקום להכביר במילים על החומרה בה יש לראות עבירות אלימות בכלל, ועבירות אלימות בין בני זוג בפרט. ככלל, מדובר בעבירות חמורות המחייבות את בית המשפט לנקוט כנגדן ביד קשה על ידי הטלת ענישה מרתיעה.

ברם, בענייננו, על אף שאין להקל ראש במעשיו של הנאשם, הרי שעל בית המשפט להביא בחשבון את נסיבותיו של הנאשם ואת נסיבות ביצוע העבירה.

כפי שפורט בהכרעת הדין מיום 14/6/2012, העובדה שמעשיו של הנאשם באו בתגובה למעשיה האסורים של המתלוננת אינה מצדיקה להימנע מהרשעתו, כפי שמבקשת ההגנה. אולם, יש בכך בעובדה זו כדי להשליך לקולא על העונש שיוטל על הנאשם.

כמו כן יש להביא בחשבון את הודאתו, גם אם בשלב המאוחר בו ניתנה, את עברו של הנאשם, שאינו כולל הרשעה רלבנטית קודמת, ואת העובדה שבני הזוג התגרשו זה מזו ואינם עומדים עוד בקשר.

בהתחשב במכלול השיקולים הנ"ל נראה לי כי עונש הצופה פני עתיד כעונש יחיד, כפי שמבקש ב"כ הנאשם, אינו מהווה ענישה ראויה ומספיקה, שכן לא יהיה בו להביא לידי ביטוי את שיקולי הגמול וההרתעה.

אין מנוס מלהטיל על הנאשם עונש מוחשי, כפי שמבקשת המאשימה, אך די בתקופת מאסר קצרה כדי להוציא לפועל את שיקולי הענישה הרלבנטיים.

לפיכך אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

1. מאסר בפועל למשך 21 יום. המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות.

הנאשם יתייצב לפני המפקח על עבודות שירות לצורך קליטה והצבה ביום 16/1/2013 בשעה 10:00, במפקדת מחוז הדרום, יחידת עבודות שירות, ליד כלא באר שבע.

על הנאשם לעדכן את משרד הממונה על עבודות שירות בכל שינוי בכתובת מגוריו.

מובהר לנאשם כי עליו לעמוד בתנאי הפיקוח, כי תערכנה ביקורות פתע לבדיקת עמידתו בפיקוח וכי כל הפרה בעבודות השירות תביא להפסקה מנהלית של העבודות וריצוי העונש במאסר ממש.

2. מאסר למשך 3 חודשים וזאת על תנאי למשך שנתיים אם יעבור עבירת אלימות לפי פרק י' סימן ח' לחוק העונשין.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ב כסלו תשע"ג, 06 דצמבר 2012, במעמד המתייצבים.