גזר - דין לנאשם 2

הרקע

1. הנאשם 2 הורשע לאחר הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן וללא ניהול הוכחות בעבירות של מעשה מגונה באדם תוך שימוש בכח, תקיפה בנסיבות מחמירות ותקיפה סתם, כלהלן:

אישום 1:

ביום 28.2.07 סמוך לשעה 22:00 צעדה מ.מ., קטינה, יליד 24.11.90 עם חברתה יונית, מאזור המרכז המסחרי בבית שמש לביתה. בשלב מסוים, החלו שני הנאשמים לעקוב אחר הנערות. משהבחינו מ.מ. ויונית בנאשמים, ביקשה מהם המתלוננת לחדול ממעקבם, אך הנאשמים המשיכו במעקבם. בהמשך הדרך, תפס נאשם 1 את המתלוננת בידה, ביקש לשוחח עמה, המתלוננת החלה לצעוק, אך נאשם 1 המשיך באחיזתו ואף ביקש מנאשם 2 לסייע לו, והנאשמים אחזו את המתלוננת בשתי ידיה, נגעו בחזה מעל בגדיה, ניסו להפילה לרצפה, המתלוננת ויונית צעקו לעזרה, ולאחר זמן מה, הצליחה המתלוננת להשתחרר מאחיזת הנאשמים, נמלטה בריצה מהמקום, כשתוך כדי הימלטותה נפלה ונגרמו לה שפשופים בברכיים.

במעשיהם דלעיל, עשו הנאשמים מעשה מגונה במתלוננת בלא הסכמתה, תוך שימוש בכוח, תקפו אותה בנסיבות מחמירות, כשהיו נוכחים שניים שחברו יחד לביצוע המעשה בידי אחדים מהם.

אישום 2 - לנאשם 2 בלבד:

ביום 2.8.07 סמוך לשעה 21:00 בלילה צעדה א.מ., קטינה, ילידת 6.11.89 עם אחותה הקטנה, ממתחם "ביג" בבית שמש לביתה. בשלב מסוים, החל נאשם 2 ללכת לכיוונה, תוך שהוא מדבר אליה. המתלוננת הבהירה לנאשם 2 כי היא ממהרת, אך הנאשם 2 המשיך ללכת בעקבותיה, הניח את ידו על צווארה באחיזת חניקה, תפס את ידה ומנע ממנה להמשיך ללכת. אולג פריג, עובר אורח ששמע את המתלוננת צועקת לעזרה, ניסה לחלצה מאחיזת נאשם 2, ובהמשך הגיעו עוברי אורח נוספים, אשר נחלצו לעזרתה ושיחררו אותה מאחיזת הנאשם 2.

במעשיו המתוארים לעיל, תקף הנאשם את המתלוננת שלא כדין.

2. הצדדים הסכימו כי יטענו לעונש לאחר הגשת תסקיר.

התסקיר מיום 29.3.12

3. הנאשם רווק כבן 26, מתגורר עם אמו ואחותו בבית שמש ועובד במפעל לייצור מלט. שירות המבחן התרשם אצלו מקווי אישיות אנטי סוציאליים שהתבטאו בגישה של אי לקיחת אחריות להתנהגותו ולעבירותיו בעבר, סף תסכול נמוך, נטייה לפורקן, תוקפנות, קושי ביצירת קשרים חברתיים ממושכים ומשמעותיים, קושי לחוות אשמה וחוסר הבנה במצבים מורכבים. בנוסף, הנאשם דל רגשית, מתקשה לחשוף תכנים מעולמו הפנימי, משתמש במנגנוני הגנה של הכחשה, הדחקה, וניתוק הרגש מהמחשבה, וסירב לשתף פעולה באשר להתפתחותו והרגליו המיניים. בשנת 2001 הוא עלה עם אמו ואחותו מאתיופיה, האם גרושה, עובדת כמנקה, המשפחה התגוררה במרכז קליטה במבשרת ציון, ולאחר מכן הנאשם התקשה בהשתלבות בלימודים, נקלע למשבר נפשי ומצב דכאוני, והתגלתה אצלו בעיית שתיית אלכוהול. הוא לא התמיד להגיע למפגשים בלשכת הרווחה ובתחנה לבריאות הנפש, לא עבד, והעביר זמנו בהתחברות לחברה שולית ושתיית אלכוהול. לאחר שביצע עבירות הופנה לשירות המבחן, ניסיונות לשלבו בתכנית גמילה, סורבו על ידו, ושירות המבחן ציין כי תחת השפעת האלכוהול הוא מתקשה לשלוט על התנהגותו, בנוסף הוא חסר מודעות למהות העבירה שביצע, וניכר כי הוא נעדר אמפתיה לפגיעה במתלוננות ואינו מעוניין להבין כיצד הן חשו. מדוח הערכת המסוכנות, עולה כי משילוב גורמי הסיכון וההתרשמות הקלינית אודותיו, לרבות קווי אישיותו האנטי סוציאליים והתכחשותו למיוחס לו, רמת מסוכנותו המינית גבוהה, הוא חסר מודעות עצמית, שולל בעייתיות וצורך בקבלת טיפול, ושירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית לעניינו, ולפיכך המליץ על עונש מאסר בעונש מותנה.

התסקיר מיום 17.6.12

4. התסקיר נערך בעקבות החלטת ביהמ"ש על בסיס החשש שהעלתה הסנגורית, כי בהעדר מתורגמן לאמהרית, הנאשם לא הבין דיו את מהלך הפגישה עמו בתסקיר הקודם. לפיכך לתסקיר הנוסף שהוגש נכח מתורגמן לאמהרית. אולם גם הפעם הנאשם התקשה בשיתוף פעולה, ולגבי בעייתו המצריכה התערבות טיפולית או מסירת פרטים מחייו האישיים, השיב כי מדובר בנושא אישי וציין כי מזה שנתיים אינו צורך אלכוהול ולא זקוק לטיפול. באשר לעבירה באישום הראשון ציין כי התכוון להפריד את חברו מהמתלוננת, כשהדבר עומד בסתירה למתואר בכתב האישום המתוקן, וביחס לאישום השני טען כי שתה לשכרה ונפל בטעות על המתלוננת. שירות המבחן ציין כי בולט קושי מצידו בקבלת אחריות בדרך של הכחשה והשלכתה על גורמים חיצוניים לרבות שתייה, ובולטת חוסר התובנה באשר למניעים שמאחורי התנהגותו, כשהנאשם תופס אותה כטעות אנוש, מביע חרטה פורמלית בלבד וחסר אמפתיה להשלכות מעשיו על המתלוננות, תוך הרחקתו מחיבור רגשי למעשיו. גם הפעם הנאשם שלל קיומה של בעיה כלשהי, וצורך בקבלת טיפול, למרות שבפני ביהמ"ש הביע הסכמה להשתלב בטיפול. לאור האמור, שירות המבחן חזר על המלצתו, נמנע מהמלצה טיפולית והמליץ על עונש מאסר מותנה.

חוו"ד המרכז למסוכנות

5. בחווה"ד מיום 12.2.12 ההתרשמות היתה כי לנאשם מוגבלות מסוימת, יכולת וורבלית דלה מאד, התייחסות קונקרטית מצומצמת, אינו זוכר את מעשיו, טען כי ייתכן שהיה במצב של שכרות בעת ביצוע העבירות, ונראה כי העדר זכרונו היווה עבורו הגנה להיכנס לתכנים מהם נמנע. על אף שהאלכוהול היווה מענה וריפוי למצוקותיו הנפשיות, טען כי הקטין וצימצם את חומרת בעיית השתייה, ואף הפסיק לשתות, אך אינו מבין את מורכבות הבעיה והצורך בטיפול בה. מעריכת המסוכנות התרשמה מבעיה בשליטה על דחפיו התוקפניים בנוסף לבעיית ההתמכרות לאלכוהול והעריכה כי העבירה קשורה לקושי בשליטה על דחפים תוקפניים מעבר לשליטה על הדחף המיני, אין לו יכולת לבחון את התנהגותו אותה הוא מכחיש, כשבעיית האלכוהול משמשת לו לגיטימציה כי אינו זוכר, הוא רווי האשמה כלפי הסביבה, תופס עצמו כקרבן שנטפלים אליו ומעלילים עליו, וניסיון לברר עמו חלקים תוקפניים נתקל בתוקפנות. ייתכן כי יש בכוחו להימנע משתייה לתקופה מסויימת אך לא ברורים כוחותיו לאורך זמן, ויכולתו המוגבלת לשלוט בדחפים תוקפניים מעלה את רמת מסוכנותו, כשסף תסכולו נמוך.

לסיכום, שילובם של גורמי הסיכון הסטאטיים והדינאמיים... הערכת מסוכנותו המינית וההתרשמות הקלינית מצביעים כי רמת מסוכנותו המינית הינה גבוהה בשלב זה.

6. חווה"ד מיום 3.6.12 - הבדיקה בוצעה בנוכחות מתורגמנית לאמהרית, במהלך התרגום לעברית נכנס הנאשם לדברי המתורגמנית, תרגם בעצמו את דבריו לעברית, ואף ביקש לנהל את השיחה בעברית, ורק אם לא יבין יפנה למתורגמנית, אך במהלך השיחה לא פנה אליה אפילו פעם אחת, וציין בסוף כי הרגיש שהבין ושהובן. המעריכה התרשמה כי בשתי הבדיקות הנאשם הבין את הנאמר, ושבבדיקה זו עלו אותם ממצאים והתרשמות שעלו בבדיקה הקודמת, לפיהם הנאשם מניפולטיבי ובין היתר עושה שימוש מניפולטיבי במוצאו ובשפתו באופן שלהערכתו ישרת אותו, כמו כן הוא ענה "לא זוכר" בעיקר במקומות אליהם לא רצה להתייחס, וגם הפעם הכחיש רקע מיני לביצוע העבירות, הכחיש את ביצוען, והפעם טען בבדיקה, בשונה מהבדיקה הקודמת, כי בא להגן על הנפגעות מפני חברו שניסה לתקפן, וניסה להפריד ביניהם, הנגיעה היתה שלא במתכוון במהלך ההפרדה. בעוד שבבדיקה הקודמת טען שאולי נגע בה, אמר בהמשך שלא נגע בה. המעריכה התרשמה כי הנאשם משנה את התייחסו לעבירות באופן שישרת אותו בהליך הפלילי.

גם בבדיקה זו היה חסר יכולת לאמפתיה והתחשבות במתלוננות, התקשה לראות את הפגיעה באחר, ועלתה חוסר יכולתו להתבוננות פנימית כחלק ממוגבלותו. כמו כן סף תסכולו נמוך, הוא מגיב באופן אימפולסיבי כשחש שלא בנח סביב נושאים מיניים וסביב ביצוע העבירות. המעריכה התרשמה כי הנאשם זקוק לאבחון מצבו הנפשי וההתמכרותי, ולטיפול לרבות תרופתי, שהנאשם סירב לו גם בעבר, לאור מוגבלותו, חוסר תובנתו ויכולתו לבחון את יכולת התנהגותו, המקשים עליו לערוך שינוי פנימי.

לסיכום, שילוב גורמי הסיכון, הערכת המסוכנות המינית וההתרשמות הקלינית מצביעים כי רמת מסוכנותו המינית גבוהה בשלב זה.

טיעוני המאשימה לעונש

7. הודאת הנאשם הביאה לחסכון בזמן שיפוטי וייתרה שמיעת עדים, אך מדובר במעשים חמורים, בגינם קבע המחוקק בסעיף 355א' ביחס לעבירת המעשה המגונה בכח ענישה חמורה של מאסר שלא יפחת מרבע העונש המרבי של 7 שנים שנקבע לה, דהיינו - 21 חודשי מאסר בפועל. מצבור הנסיבות מלמד על שיקולים לחומרה, שכן למעשה המגונה בכח נילוו עבירות אלימות נוספות, של תקיפה ותקיפה בנסיבות מחמירות, המעשים כוונו בשני האישומים כלפי קטינות, שיכולת התנגדותן פחותה והשלכות הפגיעה בהן קשות יותר, מעשי הנאשם מבטאים החפצה וזלזול בגופן של נשים, מובילים לפגיעה בתחושת הבטחון של נשים בכלל וקטינות בפרט, ולנאשם עבר פלילי של 4 הרשעות קודמות ב-16 עבירות בהן עבירות אלימות, בגינן ריצה גם עונשי מאסר בפועל.

8. הערכת המסוכנות המינית לגביו גבוהה: מחווה"ד הראשונה מיום 12.2.12 של המרכז להערכת מסוכנות, עולה בעיה בשליטה בדחפים תוקפניים בנוסף לבעיית התמכרותו לאלכוהול, המשמשת לו לגיטימציה שלא להתייחס לעבירה. צויין שם כי הנאשם חסר יכולת אמפטיה להתחשב במתלוננות, הוא רווי האשמה כלפי הסביבה, תופס עצמו כקרבן, נוטה לייחס לאלכוהול אחריות מלאה למעשיו, ואינו רואה את אישיותו כמרכיב מרכזי להתנהגותו, בנוסף הוא מכחיש בצוע העבירות על רקע מיני ואינו נוטל אשמה או חרטה. חווה"ד השנייה מיום 3.6.12, מעריכה כי הנאשם עשה שימוש מניפולטיבי בקשיי הבנה שכביכול היו לו, וגם בה צויינה חסר יכולתו לבחון את התנהגותו, לחוש אמפתיה כלפי המתלוננות, כששוב עשה שימוש בבעיית האלכוהול ע"מ להסיר אחריותו.

9. גם שירות המבחן התרשם בתסקירו מהנאשם באופן דומה והתסקירים שליליים ביותר, התסקיר הראשון מיום 29.3.12 מתאר אותו כבעל קווי אישיות אנטי סוציאליים, סף תסכול נמוך, נטייה לפורקן תוקפנות תוך שימוש במנגנוני הגנה של הכחשה, ושולל בעיתיות וצורך בטיפול. המלצה בעניינו היא למאסר מוחשי ולמאסר מותנה. התסקיר השני מיום 17.6.12 חוזר על אותה המלצה תוך ציון הקושי מצד הנאשם ליטול אחריות אמיתית על מעשיו והשלכת אחריות על גורמים חיצוניים.

10. נוכח כל האמור, חומרת המעשים, העבר הפלילי, הערכת המסוכנות הגבוהה, והתסקירים השליליים, עותרת המאשימה כי ביהמ"ש יגזור על הנאשם מאסר בפועל גבוה מהעונש המזערי הקבוע בחוק, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננות.

טיעוני ב"כ הנאשם לעונש

11. לפנינו שני אירועים משנת 2007, לפני כ-5 שנים, ולפני מאסרו האחרון של הנאשם, כתב האישום הוגש למעלה משנה וחצי לאחר החקירה וביצוע המעשים. בינתיים הנאשם נשפט בתיק אחר למאסר, לאחר ששוחרר ממנו הוזמן לדיון בתיק זה, הודה במסגרת הסדר בכתב אישום, שתוקן רק לגביו, כשהנאשם 1 טרם נתן את הדין בגין מעשיו וההליכים לגביו הותלו.

12. הנאשם הודה במסגרת ההסדר, חסך עדותן של שתי מתלוננות קטינות ורשימת עדים ארוכה של 16 עדי תביעה, הוא היה עצור 3 ימים, ושוחרר למעצר בית מלא ל-7 ימים בלבד, לפיכך עמדת המאשימה למאסר בפועל, ולא בעבודות שירות, אינה מובנת ומחמירה עמו.

13. אמנם התסקיר וחווה"ד המרכז להערכת מסוכנות אינם לטובת הנאשם, אך יש להתייחס לרקעו הבעייתי האישי והמשפחתי, קשיי עלייתו לארץ וההתאקלמות במרכז הקליטה, גדילתו במשפחה חד הורית, עם אם ואחות, כשהאם המתמודדת עם קשיי הישרדות קיומית, ואינה פנויה לנאשם, וניסיונו לסיים לימודים ולהתגייס לצבא, שלא צלחו. הנאשם גדל ללא דמות הורית חזקה ומכוונת, החל לבצע עבירות, היה בפיקוח שירות המבחן, ובהמשך צרך אלכוהול, שעמד בבסיס אירועי כתב האישום, אותם ביצע תחת השפעת אלכוהול. האם העידה כי הוא מתגורר בביתה, מזה תקופה ממושכת אינו שותה אלכוהול, עובד בעבודות שונות, ומסייע לכלכלת הבית ולאחותו. הוא אמנם סירב להשתלב בתכנית גמילה מאלכוהול, אך בראיונות עמו נראה כי עלה קושי לגבי יכולת הבנתו את אשר הוצע לו, לצורך שיתוף פעולה מבחינה טיפולית. הקושי לא נבע מחוסר רצונו לטיפול בבעיותיו אלא מחוסר יכולת, לאור ההתרשמות על מוגבלות מסוימת שלו, ויכולתו הורבלית הדלה הגורמים לקושי לרתום אותו להליך טיפולי (כעולה מחוו"ד הראשונה של המרכז להערכת המסוכנות, בפרק ההתרשמות הקלינית, בש' 1 ובחווה"ד המשלימה, השנייה).

14. אשר על כן עותרת הסניגורית כי ביהמ"ש לא ימצה את הדין עם הנאשם, ובהתחשב בנתוניו, בחלוף הזמן ובכך שלא נפתחו נגדו תיקים חדשים, יפנה את הנאשם לממונה על עבודות שירות.

דיון

15. מדובר בעבירות חמורות של מעשים מגונים בכח, תקיפה בנסיבות מחמירות ותקיפה סתם, בקטינות, שנסיבותיהן מצביעים על שיקולים לחומרה. למעשים המגונים בכח נילוו עבירות אלימות נוספות, של תקיפה ותקיפה בנסיבות מחמירות, ובשני המקרים הם בוצעו בקטינות, תוך ניצול יכולת התנגדותן הנמוכה. אין ספק כי בשל קטינותן השלכות הפגיעה בהן קשות יותר, וכך גם הפגיעה בתחושת הבטחון של נשים בכלל וקטינות בפרט. האינטרס הציבורי מחייב הוקעה והבעת סלידה ממעשיו החמורים של הנאשם, המבטאים זלזול והשפלה בוטה כלפי גופן של נשים, ופגיעה בפרטיותן ובתחושת הבטחון שלהן.

16. החומרה הנשקפת ממעשיו ומהסיכון להישנותם נובעת גם מהערכת המסוכנות המינית הגבוהה של הנאשם, העולה מהדוחות והתסקירים שהוגשו: כשמחווה"ד הראשונה מיום 12.2.12 של המרכז להערכת מסוכנות, עולה בעיה בשליטה בדחפים תוקפניים בנוסף לבעיית התמכרותו לאלכוהול, המשמשת לו לגיטימציה שלא להתייחס לעבירה כחלק מגישתו המניפולטיבית, והעדר יכולת אמפטיה מצד הנאשם להתחשב במתלוננות, כשהוא מאשים את הסביבה, תופס עצמו כקרבן, נוטה לייחס לאלכוהול אחריות מלאה למעשיו, ואינו רואה באישיותו מרכיב מרכזי להתנהגותו, ואינו נוטל אשמה או חרטה. חווה"ד השנייה מיום 3.6.12, מתייחסת לשימוש מניפולטיבי בקשיי הבנתו כביכול וחסר יכולתו לבחון את התנהגותו, לחוש אמפתיה כלפי המתלוננות, תוך שימוש חוזר בבעיית האלכוהול כנימוק מניפולטיבי להסרת אחריותו. גם התסקירים לגביו שליליים ביותר, ומתארים בו קווי אישיות אנטי סוציאליים, סף תסכול נמוך, נטייה לפורקן תוקפנות תוך שימוש במנגנוני הכחשה, ושלילת בעיתיות וצורך בטיפול, אי נטילת אחריות אמיתית על מעשיו והשלכתה על גורמים חיצוניים.

17. הגם שהנאשם חסר יכולתו לבחון את התנהגותו ולהבין את הבעייתיות העולה ממנה, הרי שהוא מודע לביצוע העבירות בהן הודה, מודע לשתיית האלכוהול, אך מסרב לקבל טיפול, תוך אי נטילת אחריות שימוש חוזר בבעיית האלכוהול כנימוק מניפולטיבי להסרת אחריותו. מצב דברים זה אינו יכול לשמש כנימוק לקולא, שכן סירובו לטיפול מונע אפשרות לפעול באפיק שיקומי, כשלאור הערכת המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו וגישתו המניפולטיבית לעבירות תוך שימוש באלכוהול כתירוץ, הוא מסכן באופן משמעותי את הצבור. לאור התסקירים וחווה"ד השליליים ביותר לגביו, סף תסכולו הנמוך, נטייתו לפורקן תוקפנות תוך שימוש במנגנוני הכחשה, שלילת בעיתיות וצורך בטיפול ועברו הפלילי, סבורני כי העונש ההולם את חומרת המעשים ונסיבותיהם לרבות הצורך בהרתעת הנאשם מפני הישנותם, הינו עונש מאסר ממש ומאסר, כפי שגם המליץ שירות המבחן, שכן עונש מאסר בעבודות שירות אינו משקף אל חומרת המעשים ואת מכלול הנסיבות שהובאו לעיל, והצורך החיוני בהתרעת הנאשם.

18. בנוסף לנאשם של 4 הרשעות קודמות ב-16 עבירות בהן עבירות אלימות, בגינן ריצה גם עונשי מאסר בפועל ממושכים, המצביעים אף הם על מסוכנותו.

19. בגדר שיקוליי לקולא אביא בחשבון את הרקע האישי המשפחתי הבעייתי של הנאשם, שגדל ללא דמות הורית חזקה, על רקע קשיי עלייה והתאקלמות בארץ וקשיים קיומים.

20. אשר על כן, לאחר ששקלתי את השיקולים הצריכים לעניין, כמפורט לעיל, ובהתחשב בעונש הקבוע בחוק, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר לתקופה של 22 חודשים בניכוי ימי מעצרו – בין 28.5.07-30.5.07.

ב. מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים, והנאשם לא ירצה עונש זה, אלא אם יעבור תוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו מהכלא, כל עבירה של מעשה מגונה באדם ו/או כל עבירת אלימות.

ג. קנס בסך 100 ש"ח או מאסר של 50 ימים תחתיו.

ד. פיצוי בסך 2,000 ₪ - 1,000 ₪ לכל אחת מהמתלוננות, אותו יפקיד הנאשם בקופת ביהמ"ש עד יום 10.10.13, והמזכירות תעבירם לחשבונות הבנק של המתלוננות שאת פרטיהם המאשימה תמציא למזכירות בתוך 7 ימים.

21. המזכירות תשלח עותק מגזר הדין לשירות המבחן ולמרכז להערכת המסוכנות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום כ"ד בתשרי תשע"ג (10.10.12), בנוכחות ב"כ המאשימה, מר מור יורה – מתמחה, הנאשם וב"כ עו"ד חגית רייזמן.