גזר דין לנאשם 1

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום המייחס לו, לאחר תיקונו (בשנית), שני אישומים. על פי אישום מספר 1 הורשע הנאשם בזיוף דרכון, כשברקע נכונותו להיעתר לבקשת נאשם 2 לסייע בעדו לקבל דרכון הנושא את פרטיו (שלו, של הנאשם 1), לצד תמונתו של הנאשם 2. כמו כן, הורשע הנאשם בקבלת דבר במרמה. על פי אישום מספר 2 זייף הנאשם רישיון נהיגה זמני ועשה בו שימוש כדי לשכור מונית ולנהוג בה. במסגרת הרשעתו באישום זה, הורשע בזיוף מסמך, בקבלת דבר במרמה, ובשימוש במסמך מזויף. בתוך כך יצוין, שבעקבות כך שנהג הנאשם במונית ללא רישיון, התנהל במקביל שהסתיים בהרשעתו בבית המשפט לתעבורה. אשוב לנושא זה בהמשך דבריי.

2. תחילה, לשאלת מתחם הענישה. בנסיבות העניין, סברה התביעה לטעון על בסיס שני האישומים גם יחד, ולהערכתה מתחם הענישה הרלוונטי לשני האישומים שעל הפרק, נע בין 4 חודשי עבודות שירות לכ-10 חודשי מאסר לריצוי בפועל. לטעמי, ותוך מתן דגש לסעיף 40יג (ב) לחוק העונשין, תחילה נכון יותר להתייחס לשאלת מתחמי הענישה ביחס לכל אחת מהעבירות בנפרד ורק בשלב השני, בשים לב לאפשרות הנתונה לכך בסעיף הנ"ל, להתייחס לשאלת מתחם הענישה בשים לב לתמונה הכוללת. הגם שניכר הבדל בין שני האישומים, נכון אני לראות את המשותף שבהם, עבירת זיוף שבוצעה מטעמים כלכליים (- קבלת דבר במרמה), ולקבוע במקביל, ביחס לכל אחת משתי העבירות בנפרד, מתחם ענישה שנע בין כשני חודשי עבודות שירות לשמונה חודשי מאסר בפועל.

3. נתונים רלוונטיים נוספים לגזר הדין.

א. ראשית, שעל הפרק נאשם כבן 58, נשוי ואב ל-5 ילדים, ללא עבר פלילי קודם.

ב. בפני בית המשפט תסקיר שירות המבחן. התסקיר אינו חד משמעי, אך ניכר שסברה קצינת המבחן הנכבדה שיש לייחס משקל לנסיבותיו הקשות של הנאשם ולהעדר עבר פלילי. סיכומו של התסקיר בהמלצה להטלת עבודות שירות בהיקף מוגבל, כשמאסר מותנה וצו מבחן, לצידן.

ג. על שולחן בית המשפט גם חוות דעת מצד הממונה המאשרת את התאמת הנאשם.

ד. בפני בית המשפט עתה כבר גזר דינו של הנאשם 2. ער אני לגזר הדין המקל שהוטל על נאשם זה, ואולם בשים לב לכך שלא הורשע הוא אלא באישום מספר 1 בלבד, ונוכח נסיבות אישיות יוצאות דופן בהן נוכח בית המשפט, לא מצאתי לנכון לתת משקל לעובדה זו במכלול שיקוליי.

4. על יסוד סעיף 40יג (ב) סיפא, נכון אני להחיל, בשים לב לאופיין הדומה של העבירות, את מתחם הענישה הנ"ל ביחס לשני האישומים גם יחד. זאת, בין היתר, גם נוכח הודאת הנאשם שקיבל את האחריות למעידותיו, נוכח העדר כל עבר פלילי קודם, ונוכח חלוף הזמן הבלתי מוסבר עד הגשת כתב האישום ( - על הפרק עבירות שבוצעו מספר שנים לפני הגשת כתב האישום). בהמשך לכך, נכון אני לגזור את דינו תוך הטיה, גם אם מתונה, לצד הנמוך במסגרת מתחם זה. זאת, בפרט, נוכח השיקולים הנ"ל, ותוך מתן משקל הולם גם לעמדתו המוצדקת של שירות המבחן בנושא.

5. ועם זאת, ולמרות נכונות בית המשפט להימנע ממיצוי הדין עם הנאשם ולהעמיד את דינו סמוך לקצה הנמוך של מתחם הענישה, ממאסר לריצוי בעבודות שירות אין כל מנוס. חומרת העבירות רבה משמעותית מכפי הנראה במבט ראשון, והסיכון הגלום בכל אחת מהן, ניכר עד מאד. רבה גם הפגיעה בערכים עליהם נועדו סעיפי חוק אלה להגן. ומן הכלל, אל הפרט.

א. אשר לאישום מספר 1. מעבר לעצם הסיוע בזיוף דרכון, יש לראות את הרקע לכך ומשמעויות המעשה. מי שמבקש מחברו לסייע בזיוף דרכון עבורו, עושה הוא כן, מן הסתם, בשל כך שבעצמו לא יוכל לקבל דרכון, ולחילופין, גם אם יוכל לקבל דרכון, יתקשה, ככל הנראה, לצאת מן הארץ באמצעותו. לשון אחר: במעשיו סייע הנאשם לחברו, הוא הנאשם 2, ייתכן מאד – אף בעד תמורה כספית הולמת, לצאת מהארץ שלא כחוק, כנראה, בניגוד לצו עיכוב יציאה מן הארץ, ויהא מקורו אשר יהא: צו הניתן על רקע חקירה פלילית, צו של בית משפט אזרחי, צו של בית משפט לענייני משפחה או בית דין רבני, וכל כיוצא בזה. ומי שמסייע לאחר לעשות כן מחויב בענישה מרתעת והולמת.

ב. גם בכל הקשור לאישום מספר 2, פוטנציאל הנזק שבמעשה – רב ביותר, והערך החברתי המוגן על ידי החוקים הרלוונטיים, חשיבותו יתירה: אין הדעת נותנת שיתעלם בית המשפט ממעשה שהיה בו כדי להביא אדם שאינו מוסמך לכך לנהוג ברכב ציבורי ללא רישיון ושלא כדין. יש בכך מסוכנות יתירה כלפי הציבור, ונושא בית המשפט באחריות למנוע מצב דברים זה. ועם זאת, בכל הקשור לאישום מספר 2, אמנע מלייחס משקל עודף למסקנותיי החמורות בדבר הסיכון שבדבר, וזאת בהנחה, שמישור זה קיבל ביטוי ממצה בגזר דינו של בית המשפט לתעבורה. מהטעמים שפורטו, בכל הקשור להשלכות העובדה שנדון הנאשם כבר על נהיגתו, מחויב אני, בשל התנהלות התביעה, להנחות לטובת הנאשם. מטעם זה, אף מדיון בפסילת רשיון הנאשם, אמנע: מחויב אני להנחה, שמישור זה מוצה בהליך הקודם.

6. בשלב זה של הדיון, מן הנמנע, שלא לציין את מורת רוח בית המשפט מכך שביחס לאישום 2, על פרק אירוע נוסף בו סברה התביעה לפצל את התנהלותה בין בית משפט זה לבין בית המשפט לתעבורה הגם שייתכן ולא חרגה בכך התביעה הכללית מסמכויותיה על פי החוק, על פני הדברים לא נכון ולא ראוי ששתי ערכאות שונות ידונו בשני רכיבים של אותה פרשה בדיוק, וחמור מכך, שגזר דינה של הערכאה הראשונה שנתנה את דעתה לנושא (בית המשפט לתעבורה), אינה כלל בפני. פשיטא ופשיטא, שפרשה שבמרכזה זיוף רישיון נהיגה לצורך שכירת מונית, ובהמשך לכך שימוש ברישיון זה לצורך נהיגה במונית, היינו, מצב דברים, בו נוהג אותו אדם ללא רישיון, היא אותה פרשה בדיוק, ואין כל הצדקה לפצל באופן מלאכותי את רכיביה, כך שבעבירת הנהיגה ללא רישיון ישקול בית המשפט לתעבורה, ובזיוף הרישיון שבאמצעותו נהג הנאשם, יתבקש לשקול, למשל, בית משפט השלום. אין הדבר נכון מערכתית, ואין הדבר ראוי כלפי הנאשם עצמו. אף יוער, שאין זו הפעם הראשונה שמעיר על כך בית המשפט. בתוך כך יוער, שאין זה המחדל היחיד: כתב האישום הוגש כארבע שנים לאחר העבירה הראשונה, וכשנתיים, לאחר השניה. להתנהלות זו השלכה ברורה על גזר הדין, ואת המחיר לכך ישלם האינטרס הציבורי. פשיטא לי, בפרט בשים לב לאישום מספר 2, שעבירה שבמרכזה זיוף לצורך נהיגה במונית ללא רשיון, עבירה חמורה ביותר, ראוי היה לה, שתסתיים גם בפגיעה דרסטית ברשיונו של הנאשם, בין אם קיים, בין אם ברצונו לקבל, ואף בממד המותנה. ברם, התביעה אף לא דרשה זאת, ואולי, בצדק, אם אכן ניתנה הדעת לנושא זה באופן מלא בבית המשפט לתעבורה. ואולם, לח"מ אין כל מידע בענין, אינני בטוח שהתובעת דנן יודעת, מכל מקום, לא נאמר לי דבר בנושא, ונוכח זאת ייגזר עונשו של הנאשם ללא נגיעה לנושא רשיונו – מצב דברים, שעל פניו, אין בו כדי להניח את הדעת. לבטח, היה הדבר נמנע אילו לא פוצל ההליך לשתי ערכאות שונות. מכל מקום, מחויב בית משפט זה לזקוף את מצבי הספק ומחדלי התביעה לטובת הנאשם.

לסיום פיסקה זו אתקשה שלא להביע את דעתי, שאלמלא העובדה שכתב אישום שעניינו בזיוף דרכון שאיפשר את יציאתו מן הארץ של אדם שלא כחוק היה מוגש ארבע שנים לאחר מעשה, קשה להניח, שניתן היה לסיים את הפרשה ללא מאסר ממשי בפועל; ועוד יותר קשה להניח, שמי שנהג ברכב ציבורי באמצעות רשיון מזויף, עבירה בה גלום סיכון חיים חד וברור, הן לנוסעי המונית והן לעוברים והשבים, היה מסתיים ללא מאסר בפועל ופסילה כבדה, אם מוגש היה במועד סמוך כתב אישום אחד ונמנע היה פיצול ההליכים. ראוי שתבחן התביעה את עצמה ותבדוק את חלקה בגורמים שהובילו למצב דברים זה.

7. לסופו של יום, מחויב בית המשפט לענישה מרתעת במסגרת המתחם שנקבע. בשים לב לטענות בא כוחו הנכבד של הנאשם, יוער, שאין הדעת נותנת כלל שתסתיים פרשה שכזו, וליתר דיוק, שתי פרשות אלה, שבמרכזן זיוף ומרמה, ללא מאסר בפועל, ולו גם בעבודות שירות. ועם זאת, נוכח מקבץ השיקולים שלקולא, אשר להיקף המאסר, אמנע ממיצוי הדין עם הנאשם.

8. סוף דבר, גוזר אני כדלקמן:

מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים. תקופת מאסרו תרוצה בעבודות שירות בנווה עמית במוצא עלית, מיום 2.2.2014 .

מאסר על תנאי - מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך שנתיים. הנאשם ישא בעונש זה אם בתקופה של שנתיים מהיום יעבור עבירה נוספת לפי פרק י"א של חוק העונשין.

צו מבחן – צו מבחן כלפי הנאשם למשך שנה מהיום.

זכות ערעור על פסק הדין תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, 19 נובמבר 2013, במעמד הצדדים.