לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 11.09.2008 כנגד המבקשים בהעדר הגנה, לפיו התקבלה התביעה במלואה והמבקש חוייב לשלם למשיבים סך של 30,776₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (להלן: "פסק הדין").

העובדות הרלוונטיות וטענות הצדדים

1. ענייננו בתביעה כספית/נזיקית ,שהגישו המשיבים כנגד המבקש בגין נזקים שנגרמו לרכבו של המשיב 1 בעטיה של תאונה מיום 23.6.06 (להלן:" התאונה").

2. המשיב 1 היה בכל הזמנים הרלוונטיים לתובענה , בעלים של רכב מסוג הונדה, מס' רישוי 8715706, שנת ייצור 1993 (להלן :" הרכב"). משיב מס' 2 , היה המורשה מטעם משיב 1 לנהוג ולהחזיק ברכב הנ"ל .

המבקש היה הנהג ברכב בעת קרות התאונה .

3. ביום 11.09.2008 ניתן פס"ד בהיעדר הגנה ע"י כבוד הרשמת רג'ד זועבי כתוארה דאז, לפיה קיבלה את התביעה במלואה וניתן פסק הדין כמפורט לעיל.

ביום 27.10.2008 הגיש המבקש לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, וביום 23.02.2009 בוטל פסה"ד והמבקש הצטווה להגיש את כתב הגנתו תוך 30 ימים.

ביום 24.09.2009, מאחר ושוב לא הוגש כתב הגנה , בוטלה ההחלטה מיום 23.2.09 ופסה"ד שניתן ביום 11.09.2008 נותר על כנו.

4. בבקשה זו עותר המבקש, אם כן, לביטול פסק הדין מיום 11.9.08 .(להלן: הבקשה לביטול פסה"ד").

המבקש טוען כי , בעת קרות התאונה המבקש היה קטין , ולא צורף לכתב התביעה אחד מהוריו.

כמו כן טוען המבקש כי הוא לא היה מיוצג, והגנתו נפגעה כאשר המשיבים היו מיוצגים.

המבקש טוען בנוסף כי, לא הומצאו לידיו כל בקשה או תגובה, והבקשה הראשונה טופלה ככל הנראה ע"י אחיו.

המבקש טוען עוד כי, מיד לאחר הגשת הבקשה הראשונה ובסמוך להגשתה עבר להתגורר בחורה בדרום את אצל אביו ולא הומצאה לידיו כל החלטה, לרבות ההחלטה המורה על הגשת כתב הגנה ופסה"ד שניתן נגדו בהעדר הגנה ולרבות האזהרה מלשכת ההוצל"פ . לטענתו, מעולם לא ידע על קיומו של הליך שהתנהל נגדו הן בבית המשפט והן בלשכה להוצאה לפועל.

המבקש מוסיף וטוען כי המשיב 2 הוא זה שמסר לו את הרכב על מנת שהמבקש יביא למשיב 2 טבק לנרגילה , ולא כפי שנטען בכתב התביעה כי המבקש נטל את הרכב ללא הסכמתו ו/או ידיעתו של המשיב 2.

עוד טוען המבקש כי התאונה אירעה עקב רשלנותו הבלעדית של הרכב האחר אשר נסע מבלי לשים לב לתנאי הדרך ובכך נכנס לנתיב השמאלי בו נסע המבקש , וגרם להתנגשות בין שני הרכבים.

5. המשיב מתנגד לבקשה לביטול פסה"ד, והוא טוען כי יש לדחות את הבקשה מאחר והיא לא מפורטת , ואינה מציגה סיבה מוצדקת , ומוגשת בשיהוי ניכר. המדובר בפסק דין משנת 2008.

המשיב טוען כי, אומנם במועד התרחשות התאונה המבקש היה קטין אולם, בזמן הגשת התביעה, המבקש לא היה קטין.

דיון

6. בבואו של בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו להבחין בין פסק דין שנפל בו פגם, ובמקרה כזה יש לבטל את פסק הדין מכוח חובת הצדק, לבין פסק דין שניתן כהלכה, וביטולו נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (ראה- א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, סיגא- הוצאה לאור בע"מ, ע' 372- 371; משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי- הלכה ומעשה, כרך ב' (מהורה 15, 2007) 1213).

7. ביטול מכוח חובת הצדק - כאשר פסק דין שניתן במעמד צד אחד הינו פגום, למשל בשל העדר המצאה כדין של ההזמנה לדין, אזי הפגם מהווה עילה לביטול פסק הדין, זאת מאחר ולא ניתנה למבקש הזדמנות ראויה להשמיע טענותיו (רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (פורסם ביום 29.10.2000).

במקרה שבפנינו , המבקש טוען בבקשתו כי לא קיבל כתבי בי דין ליד ולא ידע כלל על ניהול הליך משפטי והליך בלשכת ההוצאה לפועל נגדו. טענה זו אינה מניחה את הדעת לאור העובדה כי הוגשה בקשה לביטול פסק דין כבר בעבר , דבר המעיד על ידיעתו של המבקש בהליכים המתנהלים נגדו. טענתו של המבקש כי הבקשה הראשונה לביטול פסה"ד "ככל הנראה טופלה ע"י אחיו" (ראה סעיף 8 לבקשה לביטול פסה"ד), אף היא אינה מניחה את הדעת , במיוחד כאשר המבקש לא טרח לצרף תצהירו של אחיו על מנת לאשר ולאמת את טענותיו.

בנוסף, טענתו כי מיד לאחר הגשת הבקשה הראשונה לביטול פסה"ד עבר לגור בחורה עם משפחתו , אולם כתובתו נותרה בצפון , אף היא נטענה ללא כל גיבוי ראייתי.

מעבר לכך, גם אם טענת המבקש בדבר סיבת מחדלו לאי הגשת כתב הגנה ואי התייצבות, היתה בתום לב ומחוסר ידיעה ,דבר ,אשר כמבואר לעיל אינו המקרה שבפנינו ,הרי שאין להקל ראש בעקרון סופיות הדיון ובאי עמידה בלוחות זמנים להגשת כתבי בי דין נוכח חשיבותם.

ברוח זו אף קבע המשנה לנשיא ש' לוין ברע"א 83/01 וייס נ' מרדכי, פ"ד נה(3) 730, 732 (2001) כי אין להתעלם מעיקרון סופיות הדין ומאינטרס הציבור שמשפטים יתקיימו ביעילות בלי שיונחו מכשולים בלתי ראויים על דרכי ניהולם:

"... שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו, וזכות הגישה לבית-המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל-הדין שכנגד".

יתרה מזאת, גם לו היה בידי המבקש להוכיח טענותיו כי לא ידע על הגשת כתב התביעה ופסק הדין שניתן כנגדו, מקובלת עליי טענת המשיב כי זכות הביטול מכוח חובת הצדק כפופה למגבלות הזמן הסביר, כדבריו של השופט הנדל בבר"ע (ב"ש) 681/03 לריסה גלקו נ' בנק דיסקונט בע"מ:

" קבלת עמדת המבקשת משמעותה כי משטוען צד להעדר המצאה בשלב הראשון של ההליך טרם מתן פסק הדין, הרי שאין מועדים בנמצא המגבילים את זכותו להגיש בקשה לביטול פסק דין. אליבא עמדה זו לא חשוב מתי נודע לו על פסק הדין והשיקול היחידי הינו הטענה בדבר החטא הקדמון של אי-ההמצאה. גישה כזו עומדת בניגוד לתקנה 201 לתקנות סד"א וכן בניגוד להיגיון בסדר דין האזרחי לפיו גם צד שזכאי לתקוף פסק דין שניתן כפוף לדרישות הזמן שנקבעו על ידי התקנות. גישת המבקשת משמעותה שצד שלא קיבל המצאה טרם מתן פסק הדין רשאי לשמור את הבקשה לביטול פסק הדין באמתחתו ולהגישה בכל עת שיחפוץ. לא הדין ולא הסכם בין הצדדים בכוחם למנוע מהמבקשת להגיש כאמור את בקשתה, אפילו פעם נוספת. הנכון הוא שבקשה לביטול פסק דין מחובת הצדק אינה משולה למפתח שמוענק למבקש ושבאמצעותו הוא רשאי לפתוח את דלתי בית המשפט על פי שיקול דעתו. גם הטוען לביטול פסק דין מחובת הצדק חייב לשמור על כללי סדר הדין."

פרק הזמן שחלף מאז מתן פסק הדין ועד שהוגשה בקשת ביטולו, כ – 6 שנים, רחוק מלהיות סביר. בידי המבקש היה לדעת אודות התביעה ופסק הדין מוקדם הרבה יותר, גם אלמלא נמסר לו כתב התביעה, כטענתו.

מן הנימוקים שלעיל, אין עילה לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

8. ביטול על פי שיקול דעת - כאשר עסקינן בפסק דין שניתן כהלכה, על בית המשפט לבחון את סיבת המחדל שהציג המבקש לאי התייצבותו וכן את סיכויי ההצלחה אשר בפיו (ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ [פורסם בנבו] (פורסם ביום 2.02.2009). כן נקבע, כי במידה וניתן לרפא את הפגם הדיוני בהעדר התייצבות בדרך של פסיקת הוצאות ולאפשר דיון מחודש בתיק - יש לעשות כן, מכוח עיקרון המידתיות ולשם מניעת פגיעה בזכויות היסוד של הצדדים (רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה, [פורסם בנבו] תק-על 2001(2), 217).

בבדיקת סיבת המחדל יש לבחון האם נבע מזלזול, רשלנות, או שקיים נימוק ראוי לכך. בנוסף, על בית המשפט לשים לנגד עיניו כי מבחן בדבר סיכויי ההצלחה הוא המבחן העיקרי (בר"ע (חיפה) 1835/07 יהודה לוי ואח' נ' מזיג דוד [פורסם בנבו] (פורסם ביום 5.11.2007).

התייחסותי לשיקול הראשון - סיבת המחדל - ניתנה בהקשר לבקשה לביטול פסק הדין מכח חובת הצדק

השיקול השני, שעל-פי רוב נודעת לו חשיבות גדולה יותר (ראו ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז(3) 431, 438) (1983)), עוסק בסיכויי ההגנה (או התביעה, אם מדובר בתובע) של מבקש הביטול. על מבקש ביטול פסק הדין להראות, ברמה הלכאורית, שיש לו אינטרס בביטולו ושטיעוניו אינם עולים בגדר הגנת בדים, שכן אין תועלת בביטול פסק-דין אם אין כל סיכוי שתוצאתו תשתנה לאחר בירור ההליך (ראו תורת הפרוצדורה האזרחית בעמוד 240):

"שכן אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו (ראו יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)" (רע"א 9565/09 מרגוליס נ' גנץ ([פורסם בנבו], 10.8.2010)).

בענייננו, סיכויי ההגנה של המבקש נמוכים וזאת, בין היתר, כיוון שהוא לא תמך את טענותיו בראיות מוצקות , ולא צירף ולו בדל של ראייה להוכחת טענותיו.

המבקש טוען כי , בעת קרות התאונה היה קטין , ולא צורף לכתב התביעה אחד מהוריו, אך לא טרח לצרף צילום של תעודת זהות שלו לבקשה, ולא הפריך את טענתו של המשיב אשר טען בתגובה כי ביום הגשת התביעה חדל המבקש מלהיות קטין .

בנוסף, המבקש טוען כי המשיב 2 הוא זה שביקש ממנו לנסוע ברכב , ביודעו שהינו קטין ואינו בעל רישיון נהיגה על מנת לספק לו טבק לנרגילה. טענה זו אף היא אינה מניחה את הדעת. ראשית, טענות אלה הינן בעלמא , אשר אינן מבוססות וללא בדל של ראייה לחיזוקם. שנית, המבקש לא צירף לבקשתו גורלו של כתב האישום שהוגש נגדו בגין עבירות בגינן הואשם בעקבות אירוע התאונה. לעניין הימנעות מהבאת ראיה ועד רלוונטי ההלכה ברורה :

"כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בע"ד בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו"

)ע"א 50/89 קופל נ' טלקאר מד(4) 603).

9. לצד שיקולים מנחים אלה, שהאיזון הפנימי ביניהם הוסבר לעיל, קיים שיקול נוסף, מעין שיקול על, שיש להביאו בחשבון בעת שנבחנת בקשה לביטול פסק דין והוא זכות הגישה לערכאות, אשר נמנעת מאותו בעל דין שפסק הדין ניתן בהעדרו (לעניין מקומה של הבקשה לביטול פסק דין במארג הזכויות המרכיבות את זכות הגישה לערכאות ראו תורת הפרוצדורה האזרחית בעמוד 240). ברי, כי זו אינה זכות מוחלטת ויש לאזנה, בין היתר, אל מול האינטרס הציבורי. כדברי השופט (כתארו אז) א' גרוניס:

"בדברנו על אינטרס הציבור מכוונים אנו לאינטרס הציבורי-מערכתי בניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט" (רע"א 9686/09 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר ([פורסם בנבו], 21.2.2010) פסקה 6).

מכאן שבבואנו לבחון בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות או בהעדר הגנה עלינו לאזן בין השיקולים והאינטרסים האמורים על רקע מכלול נסיבות המקרה ולהבטיח, כי הסנקציה של מתן פסק דין במעמד צד היא מידתית בנסיבות העניין ושלא ראוי היה להפעיל סנקציה אחרת - פחותה בחומרתה - כגון השתת הוצאות (ראו למשל רע"א 2975/11 טכנו אקספרס שירותי רכב בע"מ ואח' נ' דהן ([פורסם בנבו] 30.5.2011) פסקה 9; רע"א 1119/05 גולדסיל בע"מ נ' ביליה רוברט - נכסים ובניין בע"מ ([פורסם בנבו], 27.2.2005) פסקה ח (2)).

10. במקרה שבפנינו ולאור העובדה כי בוטל פסק הדין בעבר, אולם המבקש בחר להתעלם מהחלטות ביהמ"ש, להגשת כתב ההגנה ולנצל את ההזדמנות שהוענקה לו, והגיש בקשה לביטול פסק דין בשיהוי ניכר ובלתי סביר של כ – 6 שנים אשר אף היא רצופה טענות בעל פה ללא כל ביסוס תוך הימנעות מהבאת ראיה רלוונטית ומשמעותית, ניתן להסיק כי הסנקציה לדחיית בקשתו לביטול פסק הדין במקרה דנן, בהתחשב בנימוקים שלעיל, הינה סנקציה קשה אך מידתית.

11. אי לכך ולאור האמור לעיל , הנני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין מיום 11.09.2008 .

בנסיבות העניין ולאור התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק מההחלטה לצדדים

ניתנה היום, כ"ו חשוון תשע"ו, 08 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.