1. בפני תביעה כספית בסך של 10,460 ₪, בגין נזק כספי, שלטענת התובעת נגרם לה על ידי נהג הנתבעת במהלך אספקת סחורה לעסק של התובעת באזור התעשיה הישן בצפת.

לטענת התובעת בתאריך 24.5.01 במהלך פריקת סחורה שהוזמנה מהנתבעת, ניסה נהג הנתבעת להכניס את הסחורה אל מחסן התובעת באמצעות זרוע מנוף שהייתה מותקנת על משאית הנתבעת. לאחר שניסיונות הנהג להכניס את הסחורה דרך הפתח הראשי לא צלחו, ניסה הנהג להכניסה דרך גג המחסן אשר לא היה מקורה. לטענת התובעת, תוך כדי הורדת הסחורה אל המחסן דרך פתח הגג, שחרר נהג הנתבעת את זרוע המנוף באופן לא מבוקר וכתוצאה מכך פגעה הזרוע בעוצמה בקורת החיבור העליונה של המחסן וגרמה לשבירתה.

התובעת טענה כי שווי הנזק- עלות התיקון שיידרש כתוצאה מהפגיעה בקורה, עומד על סך של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ.

2. הנתבעת הכחישה את עצם התרחשות האירוע וכן את הנזק הנתבע. הנתבעת טענה כי כל מטרת התביעה להוות משקל נגד להליכי הוצל"פ שמנהלת הנתבעת כנגד התובעת בגין חובות כספיים.

3. מטעם התובעת העיד מנהלה- מר עוזר (להלן: "עוזר"), וכן מזכירת התובעת במועדים הרלוונטיים, גב' חני פרנדיאן (להלן: "חני").

מטעם הנתבעת העיד מנהלה מר ניר אקרמן (להלן: "ניר").

דיון:

4. לאחר עיון במסמכים שבתיק ובטיעוני הצדדים, ולאחר שהתרשמתי מהעדים שהעידו בפני וממהימנות עדותם, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות.

אינני מקבלת טענות ב"כ התובעת בסיכומיה, כי די בעצם קרות הנזק כדי להביא לקבלת התביעה. על מנת שתתקבל התביעה, היה על התובעת להוכיח כי נגרם לה נזק, להוכיח את שיעורו של הנזק ולהוכיח כי הנזק נגרם ברשלנות הנתבעת.

מחקירתו של עוזר עולה, כי המבנה שנפגע היה של חברת סלטקס תעשיות בע"מ (עמ' 10 שורה 5-6). עוד הודה עוזר כי התובעת לא תיקנה את הנזק (עמ' 10 שורות 7-8). בנוסף הודה עוזר כי התובעת אינה פעילה כיום (עמ' 8 שורה 24) ולפיכך, לכאורה, אינה משתמשת עוד במבנה. הנה כי כן, לא רק שאין המדובר בנזק שנגרם לרכוש התובעת (שכן המבנה אינו בבעלותה), מסתבר גם כי עד היום לא הוציאה התובעת כל הוצאה כספית לתיקון הנזק. התובעת לא טענה כי נדרשה על ידי בעלת המבנה, לתקן את הנזק ולא הציגה כל דרישה לתשלום הנזק מטעם בעלת המבנה. בעניין זה צודק ב"כ הנתבעת בטענתו בסיכומיו, כי גם אילו הייתה דורשת בעלת המבנה מהתובעת לתקן את הנזק, הרי משלא נטען כי עד היום הוגשה תביעה בעניין, ברי כי תביעה שכזו בגין נזק שהתרחש בשנת 2001, כבר התיישנה, זה מכבר. לפיכך גם לא יכולה התובעת להיות מחויבת בעתיד בגין הנזק הנטען.

לאור האמור, בפועל לא נגרם, ולא יכול להיגרם לתובעת כל נזק כתוצאה מהפגיעה, גם אם הייתה מוכחת. הנזק ככל שהיה מוכח, נגרם לבעלת המבנה שאינה בעלת דין בתביעה זו.

5. למעלה מן הצורך ואף שדי באמור לעיל כדי להביא לדחיית התביעה, אוסיף כי התובעת אף לא הרימה את נטל הראיה אשר היה מוטל עליה להוכיח את התרחשות האירוע באופן הנטען על ידה. בין עדות עוזר לעדות חני נפלו סתירות ואף בעדות עוזר עצמה נפלו סתירות:

בתחילה השיב עוזר כי ראה את האירוע (עמ' 9 שורות 6-7), אולם בהמשך ובסתירה לדברים אלו, הודה כי בעת התרחשות האירוע היה במשרד ואילו חני לטענתו, הייתה בחוץ והיא זו שקראה לו להגיע ולראות מה קרה (עמ' 9 שורות 13-19). בהמשך הודה עוזר: "לא ראיתי את זה בפועל. זה מה שחני תיארה לי" (עמ' 9 שורה 19).

מעדותה של חני עולה, כי כלל לא הייתה בחוץ בעת התרחשות האירוע וכי כלל לא ראתה את המקרה: "אני לא ראיתי את המקרה" (עמ' 15 שורה 9), ולטענתה, עוזר ולא היא, היה בשטח- בחוץ ואילו היא הייתה במשרד- בפנים (עמ' 15 שורה 27, עמ' 16 שורות 1-2).

בהתאם להלכה הפסוקה ולכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה", על התובע החובה להוכיח את תביעתו. בהתאם לנטל זה על התובע להוכיח ראש וראשונה את העובדות המשמשות בסיס לתביעתו ואת אחריות הנתבע הנובעת מאותן עובדות.

וראה בהקשר זה רע"א 3646/98 כ.י.ע ובנין נ. מנהל מע"מ פ"ד נז 4 981:

"נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו".

התובעת לא העידה כל עד ישיר אשר חזה בהתרחשות הארוע וגם את התמונות, שלטענתה, צילם עוזר, לא הצליחה לאתר ולהציג בפני בית המשפט. מאחר שבנוסף להעדר עדות ישירה להתרחשות הארוע כנטען,הרי שבעדויות שני העדים מטעם התובעת גם נפלו סתירות, הרי שהתובעת לא הרימה את נטל ההוכחה שהיה מוטל עליה להוכיח את אופן התרחשות האירוע כנטען על ידה.

יצוין, כי בתצהירו ציין עוזר את שם הנהג ולפיכך יכלה התובעת לבקש לזמנו להעיד. למרות שנטל ההוכחה מוטל כאמור על התובעת, לא פנתה התובעת אל הנתבעת בדרישה לגלות את פרטיו המלאים של הנהג ולא הגישה בקשה לזמנו להעיד.

6. אם לא די בכך שהתובעת לא הוכיחה כי נגרם לה (ולא לבעלת המבנה), נזק בגינו הינה זכאית לפיצוי, ולא הוכיחה כי הנזק נגרם ברשלנות נהג הנתבעת כנטען על ידה, הרי שהתובעת לא הוכיחה אף את גובה הנזק הנטען ועתרה לבית המשפט כי יעריכו על דרך האמדן.

אמנם, לכתב התביעה צורף מכתב המהנדס נעמן, בו נכתב כי עלות התיקון עומדת על סך של 6,000 ש"ח בתוספת מע"מ. יחד עם זאת, המכתב לא צורף לתצהיר התובעת וכשלעצמו, ללא תצהיר עורכו, אינו קביל.

התובעת לא טרחה להיגש בקשה לצירוף חוות דעת מטעם המהנדס נעמן, ורק במועד דיון ההוכחות השני (!!!) שהתקיים בתיק, פנתה בבקשה להגיש את המכתב בדרך של חוות דעת. בהתאם להחלטתי כמפורט בפרוטוקול מיום 6.9.12, נדחתה בקשתה של התובעת.

בנוסף לאמור באותה החלטה אוסיף כי כבר בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 15.5.12, נשאל עוזר האם המהנדס נעמן הגיע לדיון (עמ' 8 שורות 25-26). משהתברר כי המהנדס לא התייצב אז לדיון, ביקש ב"כ הנתבעת כי המכתב יוצא מן התיק. למרות זאת כאמור ובמשך כ- 5 חודשים(!!!), לא טרחה התובעת לבקש להגיש את המכתב בדרך של חוות דעת. רק ביום הדיון ולמרות שבית המשפט הבהיר כבר בעבר כי לאור הדחיות הרבות, המדובר יהיה בדיון אחרון, ביקשה התובעת לצרף חוות דעת. לו הייתה מתקבלת הבקשה,הייתה התובעת מונעת בדרך זו מהנתבעת את האפשרות לבקש כי המהנדס יחקר על חוות דעתו.

אין מקום, בנסיבות לקבל את בקשת התובעת להעריך את הנזק על דרך האמדן. ההלכה הפסוקה קובעת כי על נפגע להוכיח את שיעור הנזק שנגרם לו ואין די בהוכחת קיום הנזק כשלעצמו (ע"א 355/80 אניסימוב נ. מלון טירת בת שבע פ"ד ל"ה 2 800,808 ע"א 5465/97 קני בתים בע"מ נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה פ"ד נ"ג (3) 445-446).

רק במקרים בהם אין אפשרות להביא נתונים מדויקים לגובה הנזק, יפסוק בית המשפט פיצוי על דרך האמדנה (ע"א 294/92 דרוק נ. אליאסיאן, פ"ד מ"ז (3) 34).

בהערת אגב, יצוין כי בהעדר תמונות, או הצעת מחיר לתיקון, ממילא לא ברור באיזו דרך יכול היה בית המשפט להעריך את הנזק על דרך האמדן.

במקרה דנן, לא היתה כל מניעה כי התובעת תגיש במועד, או לכל המאוחר לאחר הדיון הראשון, חוות דעת ערוכה כדין לעניין גובה הנזק שנגרם למבנה. לפיכך, אין מקום להיתער לבקשתה להעריך את הנזק על דרך האמדן.

כאמור, בכל מקרה, דין התביעה היה להידחות שכן אין המדובר בנזק שנגרם לתובעת, אלא לבעלת המבנה.

לאור כל האמור, אני מורה על דחיית התביעה ומחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעת, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 5,000 ₪.

(המזכירות תעביר לנתבעת על חשבון חלק מההוצאות שנפסקו לעיל, את סכום הערובה- 2,000 ₪ ,שהופקדה על ידי התובעת להבטחת הוצאות הנתבעת).

ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ב, 10 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.