1. בפני בקשה לביטול הכרעת דין שניתנה ביום 13.11.13.
2. הדיון בעניינו של המבקש נקבע ליום 13.11.13. לישיבה זו לא התייצב המבקש, ועל כן הורשע בהעדרו, ומכאן הבקשה שבפני.
3. לטענת ב"כ המבקש, אי התייצבותו לדיון נבעה מכך שהמבקש היה מיוצג על ידי עורכת דין אותה עת, וסמך עליה שתדאג לייצגו ולהופיע בשמו. יחד עם זאת,לטענתו, עורכת הדין לא שמרה עם הנאשם על קשר, ולא הודיעה לו על מועד הדיון בו נשפט בהעדר.
4. ב"כ המבקש מבקש מבית המשפט לבטל את הכרעת הדין, ולאפשר למבקש לקבל את יומו בבית המשפט, וזאת על מנת שלא יגרם לו עיוות דין.
5. ב"כ המשיבה מתנגדת לביטול הכרעת הדין,זאת היות ולטענתה, המבקש זומן כדין וחרף זאת לא התייצב.
6. לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שקיימתי ביום 2.3.14, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות וזאת מהטעמים הבאים:
7. בהתאם לפסיקה הקיימת, על מי שמבקש ביטול פסק דין שניתן בהעדר להראות קיומה של אחת משתי עילות: האחת, הצדק סביר להיעדרות מהדיון, והשנייה להצביע על חשש ממשי לקיומו של עיוות דין.
8. המקור הנורמטיבי לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם הינו בסעיף 30 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי ( נוסח משולב) הקובע שבית המשפט רשאי לבטלו "אם נוכח שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".
9. בעניינו של המבקש לא מצאתי כי מתקיימת אף לא אחת מן העילות.
10. עיון בפרוטוקול של ישיבת בית המשפט מיום 13.2.13 מלמד כי המבקש נכח באולם בית המשפט במועד בו נקבע התיק לשמיעת ראיות ליום 13.11.13 , וכי במועד זה כלל לא נכחה עורכת הדין מטעמו של הנאשם. על כן , הנאשם ידע על מועד הדיון , ולא מדובר במקרה שבו עורכת הדין מטעמו הופיעה לבדה לדיון , ולא עידכנה את הנאשם לגבי מועד הדיון הבא. מרגע שהנאשם מודע למועד הדיון ,ואין בפיו טענה שנאמר לו ע"י עורכת הדין שהדיון נדחה , אין לו הצדק סביר לכך שלא התייצב לדיון.במיוחד נכון הדבר , שעה שכבר בדיון של יום 13.2.13 לא הייתה ברורה מערכת היחסים שבין הנאשם לבין עורכת הדין , והנאשם לא היה יכול להניח כי תתייצב לדיון בשמו.
11. יתרה מזאת, בבקשתו לביטול הכרעת הדין לא טען המבקש טענות הגנה מפורטות, וגם בדיון שהתקיים בבקשה לביטול הכרעת הדין, לא הועלו כל טענות בנדון על ידו.
12. לאחר שהנאשם הורשע , הוא אינו יכול להסתפק בכפירה כללית אלא עליו לפרט ברחל בתך הקטנה את טענותיו בעניין הכפירה, ולהביא טענות מבוססות שיש בהן כדי להצביע על סיכוי ממשי לשינוי הכרעת הדין. ככלל, טענה שמקימה עיוות דין, כטענת ב"כ המבקש, חייבת להיות ספציפית, מפורטת ונגזרת מנסיבותיו הייחודיות של המקרה נשוא כתב האישום. על מנת לשכנע את בית המשפט כי הותרת הכרעת הדין על כנה תגרום עיוות דין , הנאשם לא יכול להסתפק באמירה כללית כי לא ביצע את העבירה ,ועליו להצביע על ראיות ממשיות היכולות לתמוך בדבריו (במקרה הנוכחי אף לא הוגש תצהיר ע"י הנאשם אשר מפרט את גרסתו העובדתית).
13. בשולי הדברים אציין כי כתב האישום מייחס לנאשם עבירה משנת 2008 . ברור כי סע' 30 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי לא נועד לאפשר לנאשם שיודע על מועד הדיון להעלות טענת כפירה כללית , ולהביא בכך למצב שתיק בשנת 2008 מתנהל ללא גבול.
14. לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.
15. נקבע לטיעונים לעונש ליום 23/4/14 שעה 17:00.
16. המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ט' אדר ב תשע"ד, 11 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.