1. בפניי תביעה כספית במסגרתה עותר התובע, עורך דין במקצועו, לחייב את הנתבעת, לקוחתו לשעבר, לשלם לו שכ"ט בסכום של 56,800 ₪.
2. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה יוגשו סיכומים בכתב ללא שמיעת ראיות והתיק יוכרע בפסק דין מנומק.
3. התובע טוען כי הנתבעת שכרה את שירותיו ביום 18.4.07 לשם ייצוגה בתביעת נכות כללית שהתכוונה להגיש למוסד לביטוח לאומי (להלן: "התביעה" או "הטיפול המשפטי"), ובמסגרת זו חתמה במשרדו על טופס ייפוי כוח והסכם שכ"ט (עותק מהסכם שכה"ט צורף כנספח 1 לכתב התביעה. בהמשך ועפ"י החלטה נוספת הוגש מסמך המקור, (להלן: "ההסכם" או "נספח 1")).

לטענת התובע, לאחר הגשת התביעה למל"ל, שבגדרה בוצעו על ידי משרדו "אינספור פגישות ושיחות טלפוניות", וכן עבודה משפטית ומשרדית רבה ומגוונת, הצליח להשיג עבור הנתבעת 71% אחוזי נכות צמיתה (עותק מהודעות המל"ל לנתבעת צורפו כנספחים 3 -6 לכתב התביעה), אשר עפ"י ההסכם מזכים אותו בסך של 800 ₪ בתוספת מע"מ לכל אחוז נכות צמיתה, ובסה"כ 56,800 ₪. התובע פנה לנתבעת הן בע"פ והן בכתב בבקשה לשלם את חוב שכ"ט אך היא התחמקה, למעט תשלום בסך 1,500 ₪ (עותק מחשבונית המס צורף כנספח 2 לכתב התביעה).

1. מנגד טוענת הנתבעת כי מדובר בהטעיה ומרמה מצד התובע מאחר ולא חתמה על ההסכם המופרז שהוגש על ידו (נספח 1). היא אמנם חתמה על טופס הסכם שכ"ט ריק, מתוך אמון בתובע אשר שימש כעו"ד וכמיצגה; מוכחש כי סוכם כלל על שכר טרחה לפי אחוזים מהנכות הצמיתה שתקבע לנתבעת אלא נאמר ע"י התובע כי שכ"ט יהיה לפי 12%-18% מהסכום החד פעמי שישולם לה ע"י המל"ל, מה גם והנתבעת אינה יודעת לקרוא; תאריך נספח 1 שהוצג אינו מתיישב עם תאריך חשבונית המס שצורפה לכתב התביעה; הנתבעת מודה כי התובע ייצג אותה בתביעה מול המל"ל אך טוענת כי התובע לא הופיע כמייצג באף אחת מהוועדות הרפואיות וכל מה שעשה עבור הנתבעת היה מילוי טופסי התביעה, ולא ברור מהי העבודה המשרדית הרבה והמגוונת שמצדיקה תשלום שכ"ט בשיעור הנטען; אף פעם לא התחמקה הנתבעת מתשלום שכר טרחה, ולטענתה אף שילמה לתובע עוד סכומים אשר הוא לא הוציא בגינם חשבונית מס/קבלה.

עד כאן הצגת טענות הצדדים.

1. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, ואת כל החומר הקיים בתיק ביהמ"ש, ובזיקה להסדר הדיוני שהושג, נחה דעתי לקבל את התביעה בחלקה, והכול כמפורט להלן:
   1. הצדדים חלוקים הן לגבי היקף השירות המשפטי שסופק ע"י התובע לנתבעת והן לגבי עצם תוקף ההסכם שהוגש ע"י התובע (נספח 1). התובע טוען כי מדובר בהסכם שכ"ט אותנטי שנחתם בינו לבין הנתבעת ביום 18.4.07 לשם ייצוגה בתביעת נכות כללית מול המל"ל ואילו מנגד, הנתבעת אומנם מודה כי התובע ייצג אותה בתביעה מול המל"ל אבל טוענת כי הוסכם בע"פ על מנגנון שכר טרחה לפי אחוזים מהתשלום החד פעמי ולא כנגזרת מאחוזי הנכות הצמיתה שתקבע לה ע"י המל"ל, וכי ההסכמות שסוכמו בע"פ בינה לבין התובע אינן תואמות את תוכנו של נספח 1, מה גם והיא חתמה על מסמך ריק מתוך אמון מלא בעורך דינה. מעבר לכך, טוענת הנתבעת כי השירות המשפטי שסיפק לה התובע כלל רק מילוי טופסי התביעה בלבד.
   2. השוואה בין גרסת התובע כפי שעולה מתצהיר עדותו הראשית לבין תוכנו של נספח 1 מעלה קשיים. ראשית, עיון בנספח 1 מעלה כי התאריך המתנוסס עליו הינו 18.4.08 בעוד נטען כי נספח 1 נחתם במשרד התובע ביום 18.4.07. שנית, התובע טוען בתצהיר עדותו הראשית (סע' 3) כי נערכו שתי ישיבות מקדימות עם הנתבעת ובעלה במשרדו, טרם החתימה על נספח 1, ייפוי הכוח וטופס הוס"ר, אך לא מצא לפרט כלל באילו מועדים קוימו אותן פגישות, ולצרף אסמכתא כלשהי בגינן ו/או להגיש העתק מייפוי הכוח וטופס הוס"ר, כתמיכה בגרסתו (יצוין כי נטען ע"י התובע כי לא מצא את ייפוי הכוח בתיק הנתבעת במשרדו "..וסביר להניח כי נעשה בו שימוש בקופ"ח ובמל"ל לצורך צילומי תיקים" (ראו: הודעת התובע מיום 22.7.14, אולם אין בהסבר זה כדי להבהיר מדוע לא דאג התובע, לכל הפחות, להשאיר העתק מייפוי הכוח המקורי בתיק הנתבעת במשרדו). שלישית, לפי נספח 1 סוכם כי הלקוח ישלם עבור כל ישיבה נוספת, מעבר לישיבה השנייה 1,500 ₪ בתוספת מע"מ, כאשר מנגד נטען ע"י התובע כי במסגרת הטיפול המשפטי בעניינה של הנתבעת התקיימו "אינספור פגישות" (ס' 3 לכתב התביעה). אף בהנחה כי טענה זו נכונה, ובהינתן כי נספח 1 הינו אותנטי, לא ברור מדוע לא תבע התובע שכר טרחה עבור הפגישות הרבות שקוימו לטענתו אם הסכם שכר הטרחה עליו הוא מבסס את תביעתו מקנה לו זכות כזו. לא ברור מגרסת התובע מדוע צוין בנספח 1 כי "אופן התשלום: "בשיקים או בהמחאות" (?!) 1,000 ₪ לחודש + מע"מ, וכמו כן לא ברור מדוע העמיד התובע את תביעתו תוך התעלמות ממרכיב המע"מ, המגיע לו לכאורה עפ"י נספח 1. רביעית, חומר הראיות מלמד כי במועד שבו שכרה הנתבעת את שירותי התובע לצורך הגשת תביעת נכות כללית למל"ל, כבר נקבעו לנתבעת אחוזי נכות צמיתה ע"י המל"ל (בתחילה 10% נכות מיום 18.5.04, 32% נכות צמיתה מיום 26.1.06, 59% נכות מיום 28.3.06, ראו מסמכי מל"ל בלתי מסומנים שצורפו לסיכומי הנתבעת). בנסיבות אלה, אף בהנחה כי גרסת התובע לגבי מנגנון חישוב שכר הטרחה החוזי היא נכונה, לא סביר בעיניי שהצדדים לא מצאו לנכון להביא נתונים אלה לידי ביטוי בנספח 1. קרי, לא התנו את תשלום שכר הטרחה לפי אחוזים מהנכות הצמיתה שתקבע לתובעת, ככל שהינם עולים על אחוזי הנכות הצמיתה שכבר הוכרו לנתבעת ע"י המל"ל, טרם החל התובע לטפל בתיקה של הנתבעת. חמישית, עיון בנספח 1 מעלה כי מולא בשפה העברית בכתב ידו של התובע שהינו צפוף ומחובר באופן שניתן להגדירו כמעט בלתי קריא. התובע עצמו, מצא לנכון "לתרגם" את כתב ידו ולהביא את נוסח הסכם שכר הטרחה במודפס במסגרת סיכומיו (ס' 3). לטענת התובע, בס' 3 לתצהיר עדותו הראשית, "ההסכם הוקרא לנתבעת ובעלה מילה במילה במעמד חתימתו" אולם מדובר בטענה בעלמא שלא נתמכה בראיה כלשהי, מה גם ועובדה רלבנטית זו, לא אוזכרה כלל בכתב התביעה. בהינתן, שהתובע והנתבעת הינם דוברי השפה הערבית כשפת אם (הנתבעת שהינה ילידת 12.2.49 אף טוענת כי אינה יודעת לקרוא), לא ברור מדוע לא מצא התובע לנכון לנסח את נספח 1 בשפה השגורה בפי שני הצדדים, וישנו בסיס להנחה כי אף אם היה התובע מוכיח כי מסר לנתבעת העתק מנספח 1 במעמד החתימה (דבר שלא הוכח), ספק רב אם, בנסיבות הקונקרטיות של תיק זה, היה באפשרות הנתבעת להבין את תוכנו. ששית, עניין נוסף שיש להביאו בחשבון הנו כי מנגנון שכר הטרחה הנטען על ידי התובע יכול להביא למצב שבו תחויב הנתבעת בשכר טרחה של עשרות אלפי שקלים מבלי שתהא זכאית לתגמולים כלשהם מהל"ל במסגרת נכות כללית. דבר זה נראה, על פניו, לא סביר.

• 1. מנגד, הנתבעת טוענת כי סוכם בע"פ על מנגנון שכר טרחה שונה, אך לא הביאה כל אסמכתא לכך. הנתבעת לא מצאה לנכון להגיש תצהיר עדות ראשית של בעלה כתמיכה בגרסתה לגבי הנסיבות שקדמו לשכירת שירותי התובע, ולהסכמות לעניין גובה שכר הטרחה בגין הטיפול המשפטי, נשוא תיק זה, ומדובר במחדל ראייתי, אם כי משקלו פחות, לאור ההסדר הדיוני שהושג. יצוין כי טענת הנתבעת לפיה שילמה לתובע כספים נוספים, מעבר לסך של 1,500 ₪ (מבלי שהתובע מסר בידיה חשבונית מס/קבלה), איננה מקבלת עליי, מה גם שלא הוכחה.
  2. שקלול הנימוקים שפורטו לעיל, מוביל למסקנה כי התובע, אשר נטל הראיה רובץ לפתחו, לא הוכיח ברמה הנדרשת במשפט אזרחי כי נספח 1 עליו מבוססת תביעתו הינו הסכם שכ"ט אותנטי המשקף את הסכמות שהושגו בינו לבין הנתבעת לעניין שכר הטרחה החוזי לו יהיה זכאי בגין הטיפול בתביעתה מול המל"ל.
  3. עם זאת, אין חולק כי התובע ייצג את הנתבעת בתביעה מול המל"ל (בתקופה 04/07- 04/08). הנתבעת טוענת כי הטיפול המשפטי מצד התובע התמצא רק במילוי טופסי התביעה אולם הדבר אינו מתיישב עם המסמכים שצורפו לתצהיר עדות ראשית התובע ולסיכומיו, לרבות הגשת ערר והזמנה לוועדת ערר רפואית (נספח 5 לכתב התביעה, הודעה על החלטה בערר (נספח 6 לכתב התביעה), ותכתובת בין משרד התובע לבין המל"ל, נספחים 10-11 לסיכומי התובע, ועוד). עוד יש להביא בחשבון את טענת הנתבעת כי התובע לא התייצב כמייצגה מול הוועדות הרפואיות אליה זומנה הנתבעת במל"ל, טענה שלא הוזמה ע"י התובע בצירוף אסמכתא כלשהי.

במכלול הנתונים והשיקולים שציינתי לעיל אני מחליט לאמוד את שכר הטרחה של התובע על דרך האומדנא ומעמיד אותו על סך 5,000 ₪ כולל מע"מ בערכים של היום (מעבר לסכום ששולם).

1. סיכום:

אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך 5,000 ₪ בצירוף הוצאות הליך זה בסך 700 ₪ - והכול לתשלום תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.

ניתן היום, י"א אב תשע"ד, 07 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.