1. בפניי תביעה כספית ע"ס 573,707 ₪ בגין דמי שכירות ודמי שימוש ראויים, וכן פיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובעת, לאחר שהשכירה לנתבעים או מי מהם את חוף שלדג הנמצא בחלק 23 ובחלק מחלקה 124 בגוש 15308 בתחום מושבה כנרת (להלן: "החוף" או "העסק").
2. בין הצדדים נוהל הליך ארוך, ואני מפנה לפסק הדין שניתן בתיק כנגד כל הנתבעים ביום 14.12.09. על פס"ד זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי ונדחה.
3. לאחר סיום ההליכים בתיק, הגיש נתבע מס' 2 (להלן: "עידו" או "הנתבע") בקשה לביטול פסה"ד נגדו, הבקשה נדונה בפניי, נשמעו עדויות והוגשו סיכומים, ובסופו של דבר הוריתי בהחלטתי מיום 22.9.10 על ביטול פסה"ד נגד עידו. אני מפנה להחלטתי המפורטת שניתנה בעניין זה, שם פורטה השתלשלות העניינים בתיק.
4. בעניין התביעה נגד עידו, ולאור העובדה כי הנתבעים פינו ככל הנראה את החוף, נותר הסעד הכספי, שהוא כאמור עומד ע"ס 573,707 ₪.
5. מטעם התובעת העיד מנהל התובעת, מר יאיר רחמים (להלן: "רחמים") ועו"ד אורי מס, ומטעם עידו העיד מר שי ירושלמי (להלן: "שי"). חשוב להדגיש כי במסגרת הסיבוב הקודם של ניהול התביעה וביטול פסק הדין, הוגש תצהיר קודם של שי, והוא נחקר בפניי. גם רחמים הגיש תצהיר קודם ונחקר בפניי, הן במסגרת התביעה העיקרית והן במסגרת הבקשה לביטול פס"ד. עידו העיד במסגרת הבקשה לביטול פס"ד, אך מטעמו לא הוגש תצהיר במסגרת ניהול ההליך הנדון נגדו, והוא לא נתן עדות בהליך זה. יחד עם זאת הסכימו ב"כ הצדדים כי כל המסמכים והעדויות שנשמעו קודם לכן במסגרת תביעה זו ייחשבו כראיות קבילות בתיק. ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.
6. המחלוקת העיקרית שהעסיקה אותנו במסגרת הליך זה, סבה סביב השאלה אם עידו הינו בעל דין ויריב נכון של התובעת, היינו אם היה בפועל אחד מהשוכרים של החוף בתקופה שבמחלוקת, קרי, בתקופת האופציה הראשונה, אם לאו, והאם הוא חייב בתשלום דמי שכירות, דמי שימוש ראויים, או כל פיצוי אחר לתובעת.
7. הנטל להוכיח יריבות מול עידו מוטל על כתפיה של התובעת, ולטעמי כשלה היא מלהרים נטל זה, ואנמק;
8. על מנת שהתובעת תוכל לבסס תביעה חוזית כנגד הנתבע עליה להוכיח כי נכרת חוזה מחייב ביניהם. אין מחלוקת כי הסכם השכירות המקורי והראשון נשוא ענייננו נכרת ביום 18.5.06 (נספח 1 לתצהיר רחמים האחרון) בין התובעת לבין נסי עמוס (להלן: "נסי") ומעוז ייגר (להלן: "ייגר") לניהול החוף. אין עוד מחלוקת כי בשלב מסוים ביקש ייגר לצאת מהעסק, ולכן נסי חיפש שותפים אחרים במקומו. בנקודה זו אציין כי לא הוצג בפניי כל מסמך עליו חתום ייגר המעיד על סיום תקופת השכירות ו/או סיום היחסים החוזיים עמו.
9. אין עוד מחלוקת כי נחתם הסכם שותפות (להלן: "הסכם השותפות") ביום 27.2.07 בין עידו, שי, וחברת נעמי (להלן: "השותפים"), אשר הזכויות בה היו בידיו של נסי (נספח 4 לתצהיר רחמים האחרון).
10. לא מצאתי משמעות להסכם השותפות בכל הנודע להסכם השכירות מול התובעת. לא ניתן לבסס כל זכות תביעה כנגד הנתבע על סמך הסכם השותפות בלבד. הסכם השותפות מעולם לא היווה בסיס להתקשרות כלשהי מול התובעת. לא זו אף זו, התובעת העידה כי נודע לה לראשונה על הסכם השותפות רק במסגרת הדיון בבקשה לביטול פסק הדין ביולי 2010.
11. בסעיף 9.5 להסכם השותפות נספח 4 דלעיל הוסכם כי:

"הצדדים מתחייבים לפעול על מנת להאריך את תקופת השכירות

של הנכס לתקופה ממושכת ככל שניתן. במידה וידרשו לכך,

הצדדים מתחייבים לחתום בעצמם כשוכרים או כערבים להתחייבות

החברה על פי הסכם שכירות שיחתם עם בעלי הזכויות בנכס".

על אף שרחמים הצהיר כי ביקש מהשוכרים שיחתמו באופן אישי על הסכם השכירות, למעשה הדבר לא בא לידי ביטוי ולא בוצע בפועל, והשוכר היחיד של החוף, מאז עזיבתו של ייגר, שנותר הינו נסי והוא בלבד.

בפרוטוקול מיום 3.11.11 עמוד 98 שורות 20-21 העיד בפניי רחמים כי:

"ש. האם יש לך חוזה שכירות חתום עם עידו גרנות.

ת. לא. אין לי. אלא מכתב שהצגתי שהבנתי ממנו שהוא נכנס."

1. אם אכן יש ממש בטענתה של התובעת, הטוענת כי עידו, שי והחברה החליפו את ייגר לכשעזב את העסק, נשאלת השאלה מדוע אם כך לא ערכה הסכם שכירות חדש מול ה"שוכרים", חתום ע"י כל הצדדים הרלוונטיים, שהרי סעיף 34 להסכם השכירות קובע שחור על גבי לבן, כי כל שינוי בו או כל הסכמה החורגת ממסגרת התחייבויות השוכר, מצריך את העלאתו על הכתב, חתום ע"י הצדדים לו. משלא עשתה כן התובעת, אל לה לבוא בדרישות כנגד הנתבע.
2. באשר לתשלום ששולם בפועל ע"י עידו בסך 126,000 ₪, שוכנעתי כי הוא נועד לצורך הקמת החברה ותו לא. אף זה לא האריך ימים, שכן לאחר תקופה קצרה של כחודש וחצי, יצא עידו מהתמונה עקב משבר נפשי שפקד אותו, ולא היה לו כל קשר למקום, לכל המאוחר, החל מתחילת חודש אפריל 2007.

הן שי והן עידו הצהירו בפניי כי סיכמו שנסי ושי יחזירו לעידו את השקעתו באופן חלקי, קרי, 40,000 ₪ מכל אחד, וזה מעיד על כך שתמו יחסיו העסקיים של עידו עם השותפות.

1. לא עולה מעדותו של רחמים כי היה לו קשר ישיר עם עידו בעניין הסכם השכירות, או כי סוכם ביניהם דבר כלשהו, לא בכתב ולא בעל פה. רחמים טען בריש גלי כי כך הוא הבין, או חשב, או קיווה. לדבריו, רצה מאוד כי עידו יהיה חלק מ"החבילה" כי הוא ממשפחה טובה ומבוססת, אשר עוסקת אף היא בעסק דומה, ולכן זה ייתן לו ביטחון שהסכם השכירות יקוים וכי יקבל את דמי השכירות. אך מתקווה ועד כריתת חוזה שכירות בפועל הדרך ארוכה.
2. אין מחלוקת כי לערך בחודש פברואר 2007 התקיימה פגישה בחוף בין השותפים לבין רחמים, אך לא הייתה בה כל התחייבות מצד עידו, ורחמים אף העיד כך. רחמים העיד אף כי נפגש עם עו"ד פרח, אשר ייצג את עידו, פעם אחת בלבד וכי מעולם לא התחייב בפניו האחרון ו/או נתן הודעה כי עידו יצורף כשוכר. רחמים אף העיד כי לא ראה את עידו מאז מרץ 2007 ועד הבקשה לביטול פסק הדין.
3. עידו העיד בתצהירו כי בפגישה היחידה שהתקיימה עם רחמים "סוכם מפורשות כי הצד להסכם השכירות ימשיך להיות נסי" (ההדגשה אינה במקור).

המשתמע מכל האמור לעיל הוא כי עידו ו/או בא כוחו מעולם לא התחייבו בפני התובעת בהתחייבות כלשהי. בהעדר התחייבות, אין כוונה להתקשר בחוזה, אין גמירות דעת, אין מסוימות, לפיכך אין חוזה.

1. טענתה של התובעת לעניין ייצוגו של עידו ע"י עו"ד מס, דינה להידחות, ואנמק;

עו"ד מס העיד כדלקמן:

"ת. לא ייצגתי את גרנות מאז ומעולם, לא התיימרתי לייצגו ואני לא קורא לבב. ההסכם מדבר בעד עצמו

ש. מה אתה יודע להגיד על ייצוגו של גרנות

ת. אייל פרח ייצג אותו"

(פרוטוקול ישיבה מיום 3.11.11 עמוד 80 שורות 3-6)

1. אף טענת התובעת כי עו"ד מס פעל כשליחו של עידו מכוח חוק השליחות, איננה מקובלת עליי, שכן הן הנתבע והן עו"ד מס העידו כאמור כי מעולם לא הוסמך הוא לייצג או לפעול בשמו של הנתבע, שכן באותו שלב היה מיוצג עידו ע"י עו"ד פרח.

מתוך עדותו של עו"ד מס, פרוטוקול מיום 3.11.11 עמוד 81 שורות 3-8 עולה כי:

"ש. מה אתה יודע על המסמך נספח 2 לתצהיר רחמים ואיך המסמך קשור לפגישה הקודמת שבה נכח עידו גרנות אצלך.

ת. המסמך הוא מיום 25.4.07 חתום בחתימת ידי מופנה לעו"ד גולן לוי והוא מדבר בעד עצמו. שאני פניתי בשם מרשי נסי עמוס לעו"ד גולן, הוא ביקש ממני לפעול על מנת לממש אופציה להארכת הסכם השכירות. הסיפא של המכתב שהיא פניה גם בשם נסי, והוא נבע מהפירוק בינו לבין ייגר, הייתה בקשה להחליף את ייגר בשותפים החדשים, שמפורטים במכתב, עידו, שי ונתבעת 4."

ובהמשך העיד, כפי שעולה מעמוד 82 שורות 9-12 כי:

"ש. שני המסמכים שנשלחו על ידך מיום 25.4.07 , כששלחת את המכתב הזה באותו מכתב העברת מסר, מקבל המסר אמור להבין שהמסר הוא בשם נסי בלבד.

ת. מהמכתב שלי עולה שזו הייתה כוונתי, שהמסר הוא בשם נסי בלבד, אך למיטב הבנתי הוא משקף הבנה, אבל הוא לא מכונן התחייבות, ולא יכול להתחייב בשמם, אני יכול להגיד שזו בקשתו של נסי."

אף לא מכתב אחד מבין כל המכתבים שהחליפו באי כוח הצדדים לעניין הסכם השכירות ומימוש האופציה, נשלח בפועל לעידו או הובא לידיעתו.

1. אמינה בעיניי עדותו של עו"ד מס, אשר ייצג את נסי, לפיה עידו הגיע למשרדו פעם אחת, לערך בחודש פברואר 2007, יחד עם נסי ושי, ושלושתם הביעו רצון להיכנס כשוכרים בחוף. עו"ד מס העיד כי הרוח החיה בפגישה היה שי אשר הביע חשש מנסי מאחר ומצד אחד שלושתם חתמו על הסכם שותפות, אך מצד שני הם אינם רשומים כשוכרים בנכס אלא רק נסי. המסקנה של הישיבה אומנם הייתה כי רצו להיכנס כשוכרים של הנכס, אך כוונה זו לא מומשה מצדו של עידו, והוא לא עשה כל צעד אופרטיבי בכדי לממשה.
2. לעניין הפגישה שהתקיימה ביום 25.4.07 במשרדו של עו"ד אורי מס, במטרה לממש את האופציה בחוזה השכירות וכן החלפת השוכרים, הרי מי שהיה נוכח בפגישה הם שי ונסי בלבד, כשהוכח בפניי כי עידו לא נכח באותה ישיבה כמו גם עו"ד פרח שכאמור ייצג אותו. במכתב שיצא באות היום, פונה עו"ד מס אל עו"ד התובעת ומודיע בזו הלשון: "בהמשך לפגישתנו מהיום, הריני לאשר בשם מרשי, מר נסי עמוס (ההדגשה אינה במקור), כי בכוונתו לממש את האופציה להארכת הסכם השכירות לתקופת האופציה הראשונה..." בהמשך מוסיף כי ברצונו להחליף את ייגר השוכר בשוכרים החדשים, הם נתבעים מס' 2-4. מאחר ולא עידו ולא עו"ד נכחו בפגישה, אין במכתב זה כדי לחייב את עידו, ואין בו כדי להוכיח כי הוא נכנס בפועל כאחד משוכרי החוף. עו"ד מס העיד כי אין באותו מכתב כדי לחייב את עידו בהתחייבות כלשהי כלפי התובעת, ואילו היה סבור כי יש בכך כדי לחייבו, היה מודיע לו על כך.
3. עידו העיד בפניי כי לא נכח בפגישה, ואף לא ידע על קיומה, שכן באותה עת, ועוד מתחילת חודש אפריל 2007, נקלע הוא למשבר נפשי אשר הוביל בסופו לאשפוזו. המסמכים הרפואיים אשר הוצגו בפניי יש בהם כדי להוכיח כי עידו היה מאושפז באותה העת, וחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה בעניינו מוכיחה את הקושי שהיה לעידו לתקשר עם סביבתו באותו שלב. גם לאחר התאוששותו, שוכנעתי כי עידו לא הגיע לעסק, ולא היה לו כל קשר לעסק או לתובעת כפי שעלה מהעדויות. יוצא מכך כי מחודש אפריל 2007 דרכו של עידו נפרדה מדרכם של נסי ושי, ולא היה לו קשר כלשהו להתנהלות בחוף.
4. אף המו"מ שנוהל לצורך מימוש האופציה, לא נעשה בידיעתו של עידו שכן מדובר באותה תקופה. עידו לא התקרב לחוף בתקופה זו, וודאי שלא דן עם מי מהתובעת על הארכת

תקופת שכירות כלשהי (ממילא גם לא היה צד לשכירות), לא היה צד למימוש אופציה

כלשהי, ככל שמומשה ולא היה קשור להתנהלות העסק בחוף בצורה זו או אחרת.

1. אף שעדותו של שי ברובה נשמעה לי כלא אמינה בסיבוב הקודם כפי שפירטתי בפסק הדין הראשון שניתן בתיק, , יחד עם זאת שוכנעתי כי הצהרתו אמת לעניין אי מעורבותו של עידו בכל הקשור להתנהלות בחוף החל מחודש אפריל 2007. הוא הצהיר כי באותה עת יצא עידו מהתמונה עקב משבר נפשי שפקד אותו, אשר הוא התאשפז בגינו, ומאז לא שב לעסק.
2. לטענת רחמים, עו"ד פרח, בא כוחו של עידו, קרא את החוזה על תנאיו, ולנוכח זה הבין רחמים כי הינו מתעניין לצורך כניסתו של עידו כשוכר בחוף. לא די בבחינת החוזה ע"י עו"ד פרח כדי לבסס מסקנה בדבר התקשרות חוזית של עידו בחוזה. עו"ד פרח העיד בפניי בישיבה מיום 15.7.10 כי נטל חלק במו"מ לפני כריתת הסכם השותפות תוך כדי ייצוגו של עידו, והיה שותף לניסוח הסכם השותפות, אך מעורבותו הופסקה באותו שלב.
3. המסקנה אליה הגעתי היא שכל טענותיה של התובעת, אין להן אחיזה במציאות, וכי הן מתבססות אך ורק על הבנתו של רחמים נוכח ההתרחשויות, ולראיה העיד הוא כך:

"ש. כמה פעמים נפגשת עם עידו

ת. אני חושב שעם גרנות נפגשתי פעם אחת. אני לא זוכר

ש. מפנה לסעיף 9א' לתצהיר

ת. נכון שאמו וסבו באו פעם אחרי צהרים לחוף. זה לא היה בנושא חוזה, הבנתי שהם באו להתרשם מהחוף. הבנתי על בסיס זה שהוא הולך להיכנס לחוף

ש. אתה מאשר לנו שלא דיברת עם ורד גרנות על החוזה, השכירות

ת. בהחלט לא

ש. אתה יכול לאשר אותם דברים לגבי איתן גרוס הסבא

ת. בהחלט לא דיברתי איתו על חוזה. הבנתי שהביקור הוא בסיס זה שהנכד נכנס לחוף"

(שורות 16-24 עמוד 90 לפרוטוקול ישיבה מיום 3.11.11)

וכן הוסיף בעמוד 91 שורות 12-14 כי:

"ש. האם נכון כי במהלך הפגישה לא הוצג בפניך מסמך כלשהו חתום ע"י גרנות כי הוא מסכים להיות שוכר במקום ייגר

ת. נכון. לא הרגשתי צורך כי הבנתי שהוא בפנים. אני לא משפטן."

וכן בעמוד 92 שורות 9-11 העיד כי:

"ש. עו"ד פרח לא אמר לך שגרנות בפנים

ת. נכון, לא זוכר שאמר לי, אך הבנתי מזה שהוא בא לדבר איתי על ההסכם ושואל כל מיני שאלות שגרנות בפנים."

1. רחמים טוען כי עידו לא ביקש ממנו לסיים את חלקו בחוזה, ועל כן רואה היא בו כאחד משוכרי החוף. אין לקבל טענה זו, שכן מלכתחילה לא ביקש עידו להתקשר בחוזה מול התובעת, ולא התקשר בפועל בחוזה מולה.
2. זאת ועוד, לא הוכח בפניי כי עידו קיבל טובת הנאה כלשהי מניהול החוף, בניגוד לנסי ושי אשר קיבלו הכנסות. עידו לא נהנה בכל צורה שהיא מניהול החוף, לא היה שותף פעיל כלל, וספק אם הגיע בכלל לחוף בשנים הרלוונטיות לעניין. זה שאמו וסבו הגיעו פעם אחת לחוף, כפי שהעיד רחמים, לא מוכיח דבר, וביקורם אינו יכול להתפרש כהתחייבות מצד עידו לשכירת החוף או ניהולו.
3. לטענת התובעת, עידו החזיק בחוף באמצעות נציג בשם זכנון שהינו רואה החשבון של עסקי משפחת הנתבע. לטעמי טענה זו משוללת כל יסוד, שכן עידו העיד בפניי כי מטרתו של זכנון הייתה ללוות אותו ולשמור על האינטרסים שלו בחברה אך ורק בשלב ההתחלתי של הקמתה, וכי כל המשך פעילותו של זכנון בחוף הייתה לבקשת נסי ושי אשר דרשו את שירותיו, ואף שילמו לו עבור כך. עדותו של עידו אף מתיישבת עם עדותו של זכנון עצמו שהעיד בפניי בסיבות הקודם.
4. עוד טוענת התובעת כי הנתבע המשיך להחזיק בחוף מכוח היותו בעל מניות בחברה. שוכנעתי כי עידו נותר בעל מניות בחברה באופן פורמלי בלבד, ולבקשתם של שי ונסי הסכים לדחיית מועד העברת המניות, מאחר ופעולה זו הייתה מביאה להעמדת ההלוואה שנלקחה על ידי החברה לפירעון מידי.
5. לאור כל האמור, הגעתי למסקנה כ אין בין הצדדים כל יריבות משפטית, וכי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי עידו התקשר איתה בהסכם השכירות, או כי התחייב כלפיה בכל התחייבות חוזית, שמכוחה ניתן לחייבו לשלם לה את סכום החוב.

31. על כן, אני דוחה את התביעה כנגד נתבע מס' 2, עידו, ומחייבת את התובעת לשלם לו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד מופחתים בסך כולל של 2,000 ₪.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ג, 09 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.