מבוא ועובדות מוסכמות:

1. בפניי תביעה נזיקית בגין תאונה בה היה התובע מעורב ביום 21.1.05 במהלך השתתפותו בקורס קרב מגע (להלן: "התאונה" ו"הקורס" בהתאם).

2. במועדים הרלוונטיים לתביעה היה התובע סטודנט במוסד הטכניון, הוא נתבע מס' 1 (להלן: "הטכניון"), וכחלק מדרישות התואר בו למד היה עליו להשתתף בשני קורסי ספורט מתוך ענפי ספורט שונים. חלק מאותם קורסים התקיימו על ידי הטכניון וחלק אחר על ידי נתבעת מס' 2, אגודת הסטודנטים של הטכניון (להלן: "אגודת הסטודנטים"), ותחת פיקוחו של הטכניון.

חברת הביטוח הפניקס הינה המבטחת של אגודת הסטודנטים.

3. לצורך קיום הקורס שכרה אגודת הסטודנטים את שירותיו של המאמן מר מיקי רוזנר (להלן: "המאמן"), ובמהלכו התבקשו המשתתפים, בין היתר, לעבוד בזוגות.

4. במהלך האימון בו אירעה התאונה ביצע התובע תרגיל עם בן זוג ובמסגרתו היה עליו להפיל אותו ארצה. בן זוגו של התובע לאימון נפל על ברכו הימנית של התובע וכתוצאה מכך הוא נפגע בברך.

יודגש כי בכל שטח האולם בו התקיים האימון נפרשו מזרונים.

5. לאחר אירוע התאונה הועבר התובע לבית חולים כרמל והוא היה במעקב וטיפול אורתופדי. בהמשך התגלה כי התובע סובל מקרע ברצועה הצולבת הקדמית בברך ימין והוא עבר ניתוח.

6. במסגרת הדיון בתביעה הגיש התובע חוות דעת של ד"ר אדמוני בה נקבע כי בעקבות התאונה נותרה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור של 28%. מנגד, הגיש הטכניון חוות דעת של ד"ר טנצמן בה נקבע כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10%.

לאור הפערים בין חוות הדעת מטעם הצדדים, מונה ד"ר רופמן כמומחה מטעם בית המשפט ובחוות דעתו הוא אימץ את קביעותיו של ד"ר טנצמן וקבע כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בעקבות התאונה בשיעור של 10%.

7. לפני אירוע התאונה היתה אגודת הסטודנטים מבוטחת בפוליסת תאונות אישיות, וזאת כמפורט להלן:

• ביטוח תאונות אישיות באמצעות חברת סקוריסט לתקופה מיום 1.11.02 ועד ליום 31.10.03 (להלן: "הפוליסה הראשונה").
• ביטוח תאונות אישיות באמצעות חברת סקוריסט לתקופה מיום 1.11.03 ועד ליום 30.10.04 (להלן: "הפוליסה השנייה").
• ביטוח תאונות אישיות באמצעות חברת הביטוח אריה לתקופה מיום 1.11.04 ועד ליום 31.10.05 היא היא הפוליסה שהיתה בתוקף במועד אירוע התאונה (להלן: "הפוליסה השלישית").

יודגש, כי בפוליסה השנייה והשלישית נכלל חריג שלא נכלל בפוליסה הראשונה, ולפיו אין כיסוי לפעילות קרב מגע.

8. לאחר הגשת התביעה שלח הטכניון הודעת צד ג' נגד אגודת הסטודנטים וחברת הביטוח הפניקס ושני האחרונים שלחו הודעת צד ד' נגד חברת הביטוח מגדל.

טענות הצדדים בתמצית:

9. למעט בעניין גובה הנזק, בין הצדדים מחלוקת ביחס לשתי טענות אשר העלה התובע, וזאת כמפורט להלן:

א. התובע נרשם ללימודים בטכניון וכחבר באגודת הסטודנטים בשנת 2002. בעת הרישום לאגודת הסטודנטים נאמר לתובע על ידי מי מטעם האגודה כי הוא מבוטח ולבקשתו הוצגה בפניו פוליסת הביטוח הראשונה אשר כזכור אינה מחריגה פעילות קרב מגע. כשנרשם התובע לקורס הוא סבר, על סמך המצג של האגודה, כי הפוליסה הראשונה מכסה את הפעילות בקורס וזאת מבלי שהודע לו כי הוסף חריג לפוליסה השנייה והשלישית השולל את הכיסוי.

ב. התאונה אירעה בשל רשלנות הנתבעים שלא סיפקו למשתתפי הקורס, והתובע בכללם, ברכיות, ולא הזהירו אותם מפני הסכנות הכרוכות באותה פעילות.

אדון להלן בטענות התובע כסדרן וככל ויידרש אתייחס לטענות נוספות שעלו במשפט, לרבות בענין גובה הנזק.

ד י ו ן:

10. בסעיף 4 לתצהיר עדותו הראשית, מוצג ת/2, תחת הכותרת "הפוליסות", טען התובע באומרו:

"הפוליסה היחידה שהוצגה בפניי ואשר עליה הסתמכתי הינה זו של סקוריסט, המצ"ב. מעולם לא ניתנה לי הודעה על שינוי תנאי הפוליסה והחרגת קרב המגע מכדי תחולה.

לשם השוואה הנני מליט את העתק הפוליסה הנוהגת כיום".

הואיל ולתצהיר התובע צורפו שתי פוליסות של חברת סקוריסט, הפוליסה הראשונה והשנייה, ומאחר והחריג בעניין פעילות קרב מגע נכלל רק בפוליסה השנייה, ראוי היה כי התובע יתכבד ויבהיר איזה מבין שתי הפוליסות הנ''ל הוצגה, כביכול, בפניו ועליה, כטענתו, הוא הסתמך. התובע הותיר עניין מרכזי זה לוט בערפל ורק בעדותו בבית המשפט הוא אישר כי המדובר בפוליסה הראשונה (שם, עמ' 18-19 החל משורה 32 לפרוטוקול הדיון). הדבר אומר דרשני ומטיל ספק באשר לאמינות גרסתו של התובע במשפט.

11. חמור מכך, בתצהיר עדותו הראשית לא טרח התובע לפרט מי הציג בפניו, כביכול, את הפוליסה עליה נסמך, באיזה מועד היא הוצגה ובאלו נסיבות. רק משנחקר בבית המשפט מסר התובע, בראשונה, את גרסתו בנדון באומרו:

"ש. אני מפנה אותך לסעיף 4 לתצהירך הראשון, כוונתך שהסתמכת כשנרשמת לקורס הראשון או השני?

ת. הפוליסה הזאת היתה טרם השתתפותי באף אחד משני הקורסים בהצטרפותי לאגודת הסטודנטים בו נדרשתי לשלם תשלום על חברות באגודה נאמר לי כי אני מבוטח כחבר באגודת הסטודנטים ודרשתי לראות את הפוליסה על מה אני מבוטח.

ש. באיזה שנה?

ת. ב-2002.

ש. אז הצטרפת כחבר באגודה?

ת. כן, עם הירשמותי ללימודים הרישום לאגודה היתה בסמיכות לרישום הכללי. קשה להיות סטודנט ללא חבר באגודה, זה חלק מתהליך הקבלה ומתי שהוא לאחר מכן הירשמות לאגודה עצמה.

ש. אז נרשמת כחבר באגודת הסטודנטים ובשלב זה ששילמת את דמי החברות מה ביקשת?

ת. לראות את הפוליסה בה אני מבוטח" (שם, עמ' 18 שורה 4 לפרוטוקול הדיון).

טענות התובע לעיל הינן עדות כבושה ומטעם זה, כמו גם לגוף העניין, כמפורט בהמשך, אין לתת בהן אמון ויש לדחותן מכל וכל.

12. כזכור, הפוליסה הראשונה המכסה פעילות קרב מגע, עליה, כביכול, הסתמך התובע, נכנסה לתוקף ביום 1.11.02.

בחקירתו בבית המשפט, ובהיסח הדעת, העיד התובע באומרו:

"ש. היה חשוב לך בקורס קרב מגע שתהיה פוליסה שתכסה את הבעיה הזאת?

ת. הגעתי עם התובנה שאני מכוסה כמו שאני מכוסה שנתיים וחצי ולא התייחסתי לזה אקסטרה" (שם, עמ' 25 שורה 28 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

כן העיד התובע כי הקורס נמשך 4 חודשים (שם, עמ' 23 שורה 23 לפרוטוקול הדיון) וכי התאונה אירעה במהלך השיעור האחרון (שם, עמ' 23 שורה 20 לפרוטוקול הדיון).

מעדויות התובע לעיל עולה כי הפוליסה הראשונה הוצגה, כביכול, לעיונו כשנתיים וחצי לפני תחילת הקורס, בסביבות 21.09.04 (כ-4 חודשים לפני אירוע התאונה), משמע, בחודש 3.02. אולם, טיעון זה אינו מחזיק מים מהטעם הפשוט כי הפוליסה הראשונה נכנסה לתוקף רק ביום 1.11.02 ומן הסתם היא טרם באה לאוויר העולם ולא יעלה על הדעת כי הוצגה לעיון התובע כ-8 חודשים לפני כן, 3.02.

די בנימוק לעיל כדי לשלול מכל וכל טענת התובע כאילו הפוליסה הראשונה הוצגה בפניו והוא הסתמך עליה כאשר השתתף בקורס.

13. בחקירתו בבית המשפט לא ידע התובע לומר באם הוא קיבל לידיו העתק מהפוליסה הראשונה משביקש לעיין בה בשנת 2002, אם לאו (שם, עמ' 29 שורה 20 לפרוטוקול הדיון). יחד עם זאת, אין חולק כי אותה פוליסה לא היתה ברשות התובע עובר לאירוע התאונה, שכן בחקירתו הוא העיד שלאחר האירוע הוא פנה לאגודת הסטודנטים בבקשה לקבלת העתק מהפוליסה הראשונה (שם, עמ' 30 שורה 14 לפרוטוקול הדיון) וגם בא כוחו פנתה במכתבה לטכניון מיום 24.5.06, צורף לתצהיר התובע, בבקשה דומה.

יוצא אפוא כי לגרסת התובע הוא זכר כי הפוליסה הראשונה לא כללה חריג של פעילות קרב מגע על סמך עיון קצר בה כשנתיים וחצי לפני אירוע התאונה.

גרסה זו אין לקבל שכן מחקירתו של התובע עולה כי זכרונו סלקטיבי ומשנשאל ביחס לאירועים ונסיבות שהיו לאחר העיון הנטען בפוליסה הראשונה, זכרונו בגד בו ביחס לאלה. כך לדוגמא, התובע לא ידע לומר מה היה מספר המתאמנים בקורס ביום אירוע התאונה (שם, עמ' 23 שורה 3 לפרוטוקול הדיון), ומי היה בן זוגו לתרגיל בו נפגע בתאונה (שם, עמ' 27 שורה 3 לפרוטוקול הדיון) ועוד.

14. כותרת הפוליסה הראשונה היא "ביטוח תאונות אישיות לספורטאי טכניון חיפה (חובבנים)", ושם המבוטח בה הוא "חברי נבחרת ספורט של אגודת הסטודנטים של הטכניון". כמו כן, המבוטח בפוליסה מוגדר כ"ספורטאי אגודת הסטודנטים..." ונרשם בה כי היא מכסה 500 ספורטאים. יודגש כי כל הפרטים הנ"ל מופיעים בדף הראשון של הפוליסה הראשונה.

בחקירתו העיד התובע כי הקשר שלו לספורט בטכניון מתמצה באותם שני קורסים שהיו חלק מדרישות התואר בו למד – האחד קורס טניס והשני הקורס נשוא התביעה (שם, עמ' 19-20 החל משורה 32 לפרוטוקול הדיון) , והוא אינו ספורטאי או חבר נבחרת ספורט שהפוליסה חלה עליו. תמוה אפוא כי התובע ראה, כביכול, את ההגדרות האמורות בפוליסה הראשונה והדבר לא עורר אצלו חשד באשר לכיסוי הביטוחי החל עליו. התובע נשאל לעניין זה בחקירתו הנגדית, אולם למעט מלל רב ונימוקים בלתי משכנעים, לא היתה בפיו תשובה משכנעת. להלן אצטט:

"ת. זה הפוליסה שהוצגה לי שבמסגרתה אני מבוטח. לגבי מלל כזה או אחר שמתייחסים למונחים משפטיים בביטוח, אני לא בקיא בהם, אבל כשמציגים לי אתה בכלל בקבוצה הזאת לא ישבתי מול פקידה באגודה ושאלתי אותה על הביטוח. אם אני נופל במדרכה או בקורס ספורט אז זה הכסף שאתה זכאי לו. יש כאן בהמשך משפטים אחרים שהבנתי המשפטית לא מבינה אותם. אבל לא לקחתי את הפוליסה לניתוח המשפטי אלא בהבנה הבסיסית שלי" (שם, עמ' 20 שורה 6 לפרוטוקול הדיון).

תשובת התובע לעיל אינה משכנעת בעיניי מן הטעם שהיא אינה מתיישבת עם טענתו הבסיסית ולפיה הוא התעניין מבעוד מועד בביטוח המכסה אותו בתור חבר אגודת הסטודנטים ולבקשתו אף הוצגה הפוליסה הראשונה בפניו והוא עיין בה.

15. לפני סיום פרק זה, אדגיש שניים אלה:

א. אין בפי התובע כל טענה כאילו על הנתבעות או מי מהן מוטלת חובה בדין לבטחו בביטוח תאונות אישיות, למשל בדומה לחובה הקבועה בסעיף 6(ד)(1) לחוק חינוך חובה ביחס לתלמידי בתי ספר.

ב. מעולם לא טען התובע כי לו ידע על החרגת פעילות קרב מגע בפוליסה השנייה והשלישית הוא היה נמנע להשתתף בקורס בו נפגע בתאונה. לפיכך, גם באם טענת ההסתמכות אשר העלה התובע היתה מתקבלת, ולא כך היא, ספק רב באם הדבר היה משנה במאומה מהתוצאה הסופית.

16. ממכלול הנימוקים לעיל אני דוחה מכל וכל טענת התובע כאילו הוא הסתמך על הפוליסה הראשונה טרם השתתף בקורס בו נפגע בתאונה וכי הפוליסה הוצגה לעיונו. עסקינן בגרסה חסרת כל בסיס והיגיון ודומה כי היא נולדה אך ורק כדי לשרת את עניינו של התובע במשפט, ואשר הותיר רושם שלילי בחקירתו בפניי.

17. בהתאם לסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין, יסודותיה של עוולת הרשלנות הם אלה: חובת זהירות מושגית וקונקרטית ביחסים שבין המזיק לניזוק, הפרת חובת הזהירות הקונקרטית וגרימת נזק לניזוק כתוצאה מכך.

קיומה של חובת הזהירות מותנה בקביעה כי מדובר בנזק צפוי מבחינה נורמטיבית, לאו דווקא מבחינה פיזית, והרי לא כל נזק הצפוי מבחינה פיזית יוצר ציפייה נורמטיבית. הקביעה בדבר קיומה של חובת זהירות קונקרטית הוא תוצר של שיקולי מדיניות משפטית. לעניין זה נקבע בפסק הדין המנחה ב-ע"א 145/80 ועקנין נ' מועצה מקומית בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 113, כדלקמן:

"חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות לנזיקים. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כי עניין של מדיניות משפטית, כחובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים אתק יומם בחשבון. על כן, מי שמשתמש במתקן ספורט – אם כמשתתף ואם כצופה – עשוי להיפגע מסיכונים, הכרוכים בפעילות ספורטיבית, עד כמה שסיכונים אלה טבעיים ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות. 'מי שלוקח חלק בספורט כזה, מקבל את הסכנות הטמונות בו, במידה שהן ברורות ונחוצות, בדיוק כמו סייף המקבל את הסיכון של דקירה ממתנגדו וצופה במשחק כדור המסתכן במגע עם הכדור'" (שם, עמ' 126).

נשאלת אפוא השאלה, מהם הסיכונים שאינם סבירים ואינם רגילים לסוג הפעילות בה אירעה התאונה – קרב מגע – אשר התממשו במקרה דנן ויוצרים את חובת הזהירות הקונקרטית.

18. בסעיף 3 לתצהיר עדותו הראשית תיאר התובע את נסיבות התאונה, באומרו:

"ביום 21.1.05 במהלך שיעור קרב מגע נפגעתי ברגל ימין כאשר במהלך ביצוע תרגיל בן זוגי לתרגיל נפל על ברך ימין שלי ...".

סתם התובע ולא פירט מה היה התרגיל בו נפגע ומה מטרתו על מנת כי ניתן יהיה להגיע למסקנה מושכלת באם אכן נפילת בן זוגו לתרגיל על ברכו הימנית היא בבחינת סיכון רגיל וסביר של אותה פעילות, אם לאו. יתירה מכך, מטעם התובע הוגש תצהירו של מר נדב פרקש, מוצג ת/1, אשר השתתף בקורס והיה עד לאירוע התאונה. והנה גרסתו של עד התובע לנסיבות התאונה:

"הנני זוכר כי סטודנט בשם ג'קי נפגע ברגלו במהלך שיעור נינג'יצו בטכניון. זכור לי שלא היתה התנהגות חריגה או אירוע חריג טרם הפגיעה" (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

למותר לציין כי גרסת עד התובע עצמו, לפיה לא היתה התנהגות או התרחשות חריגים עובר לאירוע התאונה אך מחזקת את המסקנה כי התאונה אירעה כתוצאה מהתממשות סיכון רגיל וסביר לסוג הפעילות בקורס – קרב מגע – ואשר על-פי ההלכה הפסוקה אינה מגבשת חובת זהירות קונקרטית. חיזוק נוסף למסקנה זו מצאתי בתשובתו של המאמן אשר העיד שחלק מהפעילות בקורס זה עבודה בזוגות ונפילה על המזרנים (שם, עמ' 46 שורה 19 לפרוטוקול הדיון).

19. בסעיפים 8-10 לתצהיר עדותו הראשית העלה התובע טענות בעלמא באשר למחדלי הנתבעים, וזאת באומרו:

"8. לא נמצאו במקום אביזרי בטיחות.

9. לא בוצעה השגחה במקום.

10. לא הוזהרתי מפני הסכנות האורבות כולל ולא רק העדרה של תעודת ביטוח מתאימה".

אדון להלן בטענות התובע לעיל.

20. אביזרי בטיחות:

התובע לא פירט בכתב התביעה או בתצהיר עדותו הראשית מהם אביזרי הבטיחות שהיה על הנתבעים או מי מהם לספק למשתתפי הקורס ואשר היו מונעים את התרחשות התאונה או לפחות מקטינים את הסיכון להתרחשותה ולפגיעה בה. הנושא עלה בראשונה במהלך חקירתו הנגדית של ד"ר אהרון גרשגורן מטעם הטכניון כאשר העד נשאל לעניין אספקת ברכיות למשתתפי הקורס (שם, עמ' 42 שורה 22 לפרוטוקול הדיון), ובצדק העלה ב"כ הטכניון התנגדות לשאלה בנימוק כי היא מהווה הרחבת חזית.

זאת ועוד, התובע לא הגיש חוות דעת מומחה באשר לצורך בשימוש בברכיות או באביזרי בטיחות אחרים בקורס קרב מגע בו נפגע בתאונה, והרי משנשאל המאמן לעניין זה הוא השיב באומרו:

" ש. האם הנהלים האלה כללו חובה להשתמש בעזרים שימנעו סכנה לגוף המשתמשים בקורס.

ת. לא. העזרים הם מזרונים והם נמצאים במקום מסודרים על ידי הסטודנטים בתחילת השיעור.

לבית המשפט במסגרת הקורס שאני העברתי בטכניון וסוג זה של אימון אין צורך ולא מקובל לעשות שימוש בשום אמצעי מגן נוספים למעט מזרונים. מבקש להרחיב איך מתבצעת הפעילות בקורס. כשמדברים על אומנות לחימה זו קשת רחבה של פעילויות. בתחום שלי אנו לא עוסקים בקרבות או במכות אלימות. אין מגע מלא עם עוצמה. אנו מסמנים מכות ולא מכים באמת בעוצמה. התרגול בזוגות זה מגע מלא, אפשר לתפוס את בן הזוג ולהפיל אותו לקרקע, זה לא זריקה פתאומית ובכוח ולכן אין מיגון. יש שיטות אחרות שבהן נדרש מיגון כאשר מכים בפנים או מכים חזק בגוף.

ש. מה לגבי הגנה לברכיים בין הטלה בכוח שהיא לא מבוקרת וגם כשמדובר במתאמנים שהם לא מקצועיים.

ת. אלפי מתאמנים בעולם בנינג'יצו לא עושים שימוש במגני ברכיים. אני פעם בשנה ביפן במרכז העולמי של השיטה, מגיעים מתאמנים מכל העולם, אני משתתף בסמינרים בעולם" (שם, עמ' 47-48 החל משורה 21 לפרוטוקול הדיון).

מכל הנימוקים לעיל אני דוחה את טענת התובע לעניין העדר אביזרי בטיחות.

21. השגחה במקום ואזהרה מפני הסכנות:

מטיעון התובע הסתמי ביחס להשגחה מתקבל הרושם כאילו משתתפי הקורס נעזבו לנפשם והתבקשו לקיים אימון ללא כל השגחה של מדריך מיומן ומנוסה, ולא כך הוא. אין חולק כי הקורס התקיים בנוכחותו המתמדת ותחת השגחתו של המאמן ולא נסתרה הטענה בתצהירו, מוצג נ/3, כי הוא מאמן מוסמך באותו ענף משנת 1996 והיה לו ותק של מספר שנים באימון בטכניון.

יתירה מכך, בחקירתו בבית המשפט אישר התובע עצמו מספר עובדות מהן עולה מסקנה ברורה וחד משמעית, לפיה, הקורס התקיים תחת השגחתו והדרכתו המלאה של המאמן, כמפורט להלן:

• המאמן הדגים את התרגיל בזוגות בפני משתתפי הקורס בטרם הם התבקשו לבצעו בעצמם (שם, עמ' 26 ועמוד 27 שורות 27 ו-12 בהתאם לפרוטוקול הדיון).
• התובע ויתר משתתפי הקורס "ידעו בדיוק מה התרגיל" ורצו לעזור אחד למשנהו (שם, עמ' 27 שורה 10 לפרוטוקול הדיון).

בנדון שוב יודגש כי התובע לא הגיש חוות דעת מומחה באשר להשגחה ולאזהרה שהיה על המאמן לקיים במהלך הקורס ואשר, כביכול, לא קויימו בפועל, ולמותר לציין כי הדברים אינם בידיעתו של בית המשפט.

ממכלול הנימוקים לעיל יש לדחות את טענות התובע ביחס להעדר השגחה ואזהרה מפני הסכנות.

22. העולה מן המקובץ, אני דוחה את טענות התובע הן במישור הביטוחי והן במישור הנזיקי. בנסיבות העניין, מתייתר הצורך לדון ולהכריע ביתר טענות הצדדים במשפט.

23. לסיכום, התביעה נדחית ובהתאם לכך יש לדחות את ההודעה לצדדי ג' ולצד ד'.

התובע ישלם לנתבעת מס' 1, הטכניון, הוצאות משפט בסך של 8,000 ש"ח (כולל מע"מ). כן ישלם התובע לנתבעת מס' 2, אגודת הסטודנטים, הוצאות משפט בסך של 12,000 ש"ח (כולל מע"מ). התובע יוסיף וישלם את הוצאות חוות הדעת מטעם הטכניון וכן חלקם של מי מהנתבעים בחוות דעתו של מומחה בית המשפט.

ההודעה נגד צדדי ג' נדחית והואיל ומדובר באותו בעל דין בתביעה העיקרית והמבטחת שלו, כל צד יישא בהוצאותיו.

ההודעה נגד צד ד' נדחית. המודיעים לצד ד', אגודת הסטודנטים וחברת הביטוח הפניקס, ישלמו לצד ד', ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך של 4,000 ש"ח (כולל מע"מ).

הסכומים כאמור לעיל ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, למעט הוצאות חוות דעת הנושאות הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומן.

ניתן היום, ט' תמוז תשע"ד, 07 יולי 2014, בהעדר הצדדים.