הרקע וכתב האישום

1. ביום 20.2.10 בשעות אחר הצהריים המאוחרות הוזעקו השוטרים ישראל סיאנוב ודוד ניאזוב לבנין ברחוב ורשבסקי 18 בתל אביב. הזעיקה אותם דיירת בבנין, רינה, שהיא שכנה של הנאשם [רינה השכנה], ולה סכסוך עמו. השוטרים הגיעו לבנין ולא איתרו את הנאשם. הם עזבו את המקום אך כעבור זמן נודע לשוטרים מפי השכנה שהנאשם שב לבנין. השוטרים שבו למקום, ביקשו לעכב את הנאשם ועל פי כתב האישום, הנאשם הכשיל את סיאנוב בכך שסרב לעיכובו. כתוצאה מכך, תפס סיאנוב את הנאשם בידו והודיע לו על מעצרו ואילו ניאזוב תפס את הנאשם בחולצתו. הנאשם התנגד למעצרו, החל להשתולל ולהתפרע ותפס את הגדר במקום, תוך שהוא מקלל נמרצות. הנאשם הושכב על הרצפה בניסיון של השוטרים לאזקו אך גם אז הוסיף להשתולל, תוך שהוא בועט ברגליו, עד אשר נאלץ סיאנוב להזעיק תגבורת. בהמשך לכך, תקף הנאשם את השוטרים בכך שבעט בהם ונשך את סיאנוב באגודל כף ידו וגרם לו לפצע. כמו כן שרט את ניאזוב בזרועותיו וברגליו. כל אותו זמן עלב הנאשם בשוטרים באומרו: "מי אתם יא בני זונות מניאק". הנאשם איים על סיאנוב בפגיעה בגופו בכך שאמר לו: "אל תדאג, אני מכיר אתה עוד תשלם על זה". באותן נסיבות קרע את חולצתו של ניאזוב.

שוטרים נוספים הגיעו למקום וכאשר ניסו להכניס את הנאשם לניידת ניסה הנאשם לתקוף שוטר בשם אדיר מזעקי בכך שניסה לנגוח בראשו.

בחדר העצורים בתחנת המשטרה איים הנאשם על ניאזוב בפגיעה בגופו בכך שאמר לו: "אתה תשלם על זה ביוקר. יש לך מזל מאלוקים אם היה עלי משהו חד הייתי שם לך אותו בצוואר אתה לא מכיר אותי, אני נותן לך את היום האחרון הזה שתראה אותי, יקח לי יום יומיים ולאחר מכן אני ישתחרר ואתה לא תחיה הרבה זמן, כי אני ידאג לזה. יצאת בנס חבל שלא היה עלי איזה משהו לשים לך אותו בגרון. אתה כלום פעם המשטרה יכלה לעשות משהו ואף לא היה מדבר איתה היום המשטרה אפס כי יש לי אנשים למעלה ואני לא סופר אף אחד מכם" [כך במקור, בכתב האישום], וזאת בכוונה להפחידו או להקניטו.

בהמשך, הובא הנאשם למרפאה המחוזית, שם איים על סיאנוב בכך שאמר לו "תתכונן לחיים חדשים, וואלק עוד לא תהיה במשטרה ואז יהיה הכל פתוח, כבר לא יהיה לך תעודת שוטר ישראל אתה עלית על עץ שהנפילה שלך תהיה חזקה". בהמשך אמר: "אז אין אתה ואתה השבוע האחרון שלכם במשטרה בעזרת השם, שוטר בדימוס לשעבר אתה, לאיזה עץ עליתם וואלה איזה מכה אתה הולך לאכול, אני יעשה עליך תקדים, אחי אתה התעסקת עם הבנאדם הלא נכון, תרשום הכל שיהיה מפורט. אני הולך לקרוע את האמא של המשטרה על הכל, מה אתה מזיין את רינה השרמוטה, תכין את הקטנוע שלך למכירה, כל הבית שלך עובר אלי, בדיוק אני משפץ את הבית אני צריך מזומנים. זו המטרה להוריד אותך מלהיות שוטר ואחר כך לדבר איתך, אתה בידיים שלי לא אני בידיים שלך". הכל - במטרה להפחיד או להקניט את סיאנוב.

בהמשך הובא הנאשם לבית החולים וולפסון בפתח תקוה (כך בכתב האישום) לצורך קבלת טיפול ואז איים על סיאנוב: "תרשום תרשום, אתה מכיר את מח"ש לא? תביעות צילומים עניינים איך סוף סוף אני סוגר חשבון של שנים שאנשים מהשכונה מתכננים לעשות את זה ובסוף אני קיבלתי לעשות את זה. איך הסתבכת, ראש בריא למיטה חולה".

2. בשל כך הואשם הנאשם באישום הראשון בתקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ניסיון תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, איומים, העלבת עובד ציבור, היזק לרכוש במזיד ושמוש בכוח או באיומים למנוע מעצר.

3. נוסף על האמור לעיל, יומיים לאחר הארוע הנ"ל, ביום 22.2.10 בשעות אחר הצהריים, איים הנאשם על סיאנוב בכך שהתקשר לטלפון הנייד שלו וביקש את פרטיו. לאחר שסיאנוב הורה לנאשם לא להתקשר אליו שוב וניתק, התקשר הנאשם פעם נוספת לטלפון של סיאנוב, כעבור כעשרים דקות, באומרו: "תקשיב אל תנתק את השיחה, אתה מבחינתי גמרת, אתה לא שוטר, אני את הפרטים שלך יודע, קוראים לך ישראל סיאנוב ואני צריך את הפרטים של השוטר השני", וזאת בכוונה להפחידו או להקניטו. לאחר שסיאנוב שוב ניתק את השיחה התקשר הנאשם פעמיים נוספות, בהפרש של חצי שעה. במעשים אלה הטריד הנאשם את סיאנוב באמצעות מתקן בזק.

4. בשל כך הואשם הנאשם באישום השני באיומים ובהטרדה באמצעות מתקן בזק.

תשובת הנאשם לכתב האישום

5. במענה לכתב האישום כפר הנאשם במיוחס לו. לדבריו, הרקע לארועים שהיו בבסיס כתב האישום הוא סכסוך בין הנאשם לבין אותה שכנה, רינה, אשר חשדה שהנאשם גרם נזק לבנין המגורים המשותף. אותו נזק לא נגרם על ידי הנאשם אלא דווקא על ידי רינה. השוטרים הם, לטענת הנאשם, מכרים של אותה רינה והם הגיעו למקום מבלי שהיה כל חשד נגד הנאשם כי ביצע עבירה. בשלב מסוים הם מצאו את הנאשם וביקשו לעצור אותו. הנאשם רק ביקש לדעת על מה ולמה ודרש לדעת מה החשד כנגדו. השוטרים החלו להפעיל כח נגד הנאשם, תפסו אותו, משכו אותו והחלו לנטרל אותו על ידי הורדתו לכיוון הרצפה, במטרה לעצור אותו. בשלב הזה התנגד הנאשם וגם אמר מספר מילים לכיוון השוטרים, אך הוא לא תקף אותם ולא איים עליהם.

באשר לאישום השני - הנאשם רק ביקש את פרטי השוטר ובכך אין כל איום.

המחלוקת בנוגע לאישום הראשון

6. לגרסת הנאשם, מדובר בארוע של אלימות שוטרים מיותרת. לדבריו, כאשר הגיע לבנין נאמר לו על ידי שכנים שהמשטרה מחפשת אותו. לכתחילה פגש באדם לבוש אזרחי (בהמשך התברר כי הכוונה למתנדב ניאזוב), אשר שאל אותו אם שמו ישראל לוי. הוא אישר כי זה שמו, וניאזוב אמר לנאשם כי הוא עצור. הנאשם שאל מדוע, אלא שניאזוב לא השיב לו. הוא התכוון להושיט ידיו לניאזוב לצורך איזוק אלא שאז הגיח סיאנוב, הורה לניאזוב לקפוץ על הנאשם כאשר סיאנוב תופס לו את היד מאחור, ומשם החל הארוע להתדרדר. בשלב זה החלו השכנים להתערב וכך התפתח הארוע.

לטענת סיאנוב, שהיה העד המרכזי לארוע וליווה את הארוע מתחילתו ועד סופו, הנאשם סרב להזדהות, לפיכך עוכב, הוא החל להתרחק מהמקום חרף העיכוב ואז נעצר, הוא התנגד למעצר והשתולל, תוך קללות ואיומים, השכנים התערבו, השוטרים לא הצליחו להשלים את ביצוע האיזוק של הנאשם וביקשו תגבורת ועזרה. התפתחה סיטואציה של התנגדות אלימה למעצר כאשר מסביב עומדים שכנים ומתערבים, לרבות נסיונות התערבות פיזית, וכך נמשך הארוע גם בעת הובלת הנאשם לניידת, גם בעת הובלת הנאשם בניידת למשטרה וגם כאשר נלקח הנאשם על ידי סיאנוב לטיפול רפואי.

לפיכך, אבחן את שתי הגרסאות, תוך חיפוש תמיכה לכל אחת מהן בעדויות וראיות נוספות.

העדויות בנוגע לאישום הראשון

7. מספר רב של שוטרים, אשר היו מעורבים בארוע, העידו.

8. הארוע החל, כך העיד סיאנוב, כאשר קיבל שיחה לטלפון הנייד שלו מרינה השכנה, ולא בפעם הראשונה באותו ענין. לאחר קבלת הקריאה יצא אל המקום. השכנה נשמעה מפוחדת ונסערת. הוא יצא אל המקום ברגל, ולא העביר את הטיפול לניידת מאחר שחשש שהטיפול יקח זמן. הוא ציין כי עצם הויתור על ניידת מלמד כי באותו שלב לא חשב כלל לעצור את הנאשם. היה לו קשה לעלות לחדר המדרגות משום שהיו זרוקים שם חפצים ושברי זכוכית. רינה השכנה ציינה באזניו כי הנאשם השתולל והשליך את החפצים. היא מסרה לסיאנוב שהנאשם נמצא אצל שכן מהקומה הראשונה [בהמשך התברר כי מדובר בשכן יעקב]. סיאנוב ניגש אל השכן וביקש אישור לחפש את הנאשם בביתו. השכן יעקב, סרב. סיאנוב סרק את האזור ועזב את המקום ולאחר מספר דקות קיבל שיחה נוספת מרינה, אשר ציינה שהיא מבחינה בנאשם בחצר. כעבור זמן הודיעה השכנה כי היא רואה את הנאשם חוזר לכיוון הבנין. כאשר ביקש סיאנוב מהנאשם להזדהות, הוא התנגד לכך ואמר שהוא לא נותן את תעודת הזהות שלו, והחל לעזוב את המקום. מאחר שהנאשם סרב להזדהות והיה חשד סביר שהוא ביצע עבירה (לא ברור אם במילה "עבירה" הכוונה היתה לכך שהנאשם, למרות שעוכב, החל להתרחק מהמקום, האם הכוונה לסירובו להזדהות או הכוונה לנזק שנגרם לחדר המדרגות, שהשוטר סיאנוב סבר על סמך דברי רינה כי הנאשם גרם לו), הודיע לו סיאנוב שהוא מעוכב ותוך כדי כך אחז בידו כדי למנוע ממנו ללכת מהמקום. משם התגלגל הארוע כאשר הנאשם ניסה למנוע את העיכוב. בשלב שבו התנגד הנאשם לביצוע המעצר נשך את ידו של סיאנוב. בשלב מסוים יצאו שכנים לחצר והפריעו לשוטר להשלים את המעצר. היה שלב בו הרגיש מאוים. הוא נעמד ביחד עם המתנדב ניאזוב וקרא לסיוע במכשיר הקשר. יצויין כי בדיסק ובו הקלטות ממכשירי הקשר המשטרתיים של אותו בוקר (ת/8) נשמע סיאנוב קורא לעזרה (קטע 2ADD) והלחץ נשמע היטב בקולו ובדחיפות הקריאה. הוא ביקש "להקפיא מצב", כלומר - מצד אחד, לא להמשיך את מהלך המעצר ומצד שני, למנוע מהנאשם לברוח. באותו שלב לא היה הנאשם אזוק, ורק כאשר הגיעו שוטרים נוספים הצליחו לכבול אותו. הנאשם קילל ואיים עוד לפני שנכנס לניידת. אשר לטענות בדבר שימוש באלימות כלפי הנאשם העיד סיאנוב כי השימוש בכח היה סביר, אך כנראה לא מספיק על מנת להשלים את המעצר. אילו השתמש בכח, ברמה אחת מעל רמת ההתנגדות של הנאשם, היה מצליח לבצע את המעצר, כולל האיזוק, לבד, ומבלי להזדקק לעזרה וכן מבלי להיפצע. סיאנוב סיפר גם על חלקו של שמעון השכן בארוע: הוא היה מהאחראים להפרעה לביצוע המעצר וזה שעורר את כל הפרובוקציות והקללות.

אציין, כי מעדותו של סיאנוב עולה שהיו שני שכנים עיקריים שהיו רלוונטיים לתאור הארועים: האחד הינו יעקב השכן, אשר בביתו חיפשו את הנאשם בתחילת הארוע, והשני הוא שמעון השכן, אשר התנהג בצורה פרועה במהלך הארוע. יחד עם זאת, כאשר העיד שמעון השכן בבית המשפט, ציין כי חיפשו בביתו את הנאשם, וכאשר העיד השוטר משען - הוא עירב את יעקב השכן באלימות כלפי אחד השוטרים, כאשר תאר שראה אותו לופת שוטר, באופן שדרש את התערבותו של משען. אי בהירות זו לא נפתרה. מכל מקום, רק שמעון השכן הוזמן לעדות.

9. סיאנוב העיד כי השכנה רינה אמרה לו שכל הנזק בחדר המדרגות נגרם על ידי הנאשם. עוד ציין שמלכתחילה הגיע כדי לערוך ברור עם הנאשם עקב הקריאה, ולא התכוון לעכב אותו או לעצור אותו, אלא שהנאשם סרב להזדהות כבר בתחילת חילופי הדברים והתחיל ללכת, כך שסיאנוב לא הצליח לקיים בירור כלשהו לגופו של ענין.

10. מי שפגש ראשון בנאשם במקום הארוע היה ניאזוב. סיאנוב אינו יודע אם באותו שלב ביקש ניאזוב מהנאשם להזדהות. אף אם ביקש ניאזוב מהנאשם להזדהות והנאשם אמר את שמו, אין הדבר מונע את הצורך בבקשת תעודת זהות לצורך זיהוי, כפי שביקש סיאנוב. סיאנוב לא זכר האם הנאשם שאל אותו מדוע הוא מעכב אותו. סיבת העיכוב היתה סרובו של הנאשם להזדהות, ויתכן שאמר לנאשם שהוא מעכב אותו בגין גרימת נזק, סיאנוב אינו זוכר. בתחילה לא זכר סיאנוב האם הצליח להשלים את איזוק הנאשם עוד בטרם הגיעו השוטרים, או שמא עלה הדבר בידו רק בהגיעם, אך לפי דוח הפעולה התברר כי למרות שלפני הגעת השכנים ולפני הגעת כוחות משטרה נוספים הצליחו השוטרים להשכיב את הנאשם על הרצפה במטרה לאזקו, בסופו של דבר לא הצליחו להשלים את איזוק הנאשם, ולכן, כדברי סיאנוב, "הקפיאו מצב". הוא תאר את נסיונות ההשתלטות על הנאשם וציין כי ניסה להביא את ידו השניה של הנאשם לעבר הגב, כדי לאזוק אותו, אך היתה התנגדות קשה מלווה בבעיטות. ניאזוב ניסה לתפוס לנאשם את הרגליים והנאשם בעט בו וגם קרע את חולצתו של ניאזוב. הנאשם הצליח להתרומם. תוך כדי כך יצאו השכנים בעוד סיאנוב מנסה להצמיד את הנאשם לקרקע. אז חש נשיכה ביד והודיע לכוחות שיגיעו לסייע. לדברי סיאנוב, ננשך בגב כף היד. אשר לטענת שמעון השכן (אשר עלתה בחקירתו וסיאנוב עומת עימה) כי השוטרים לא הודיעו לנאשם תחילה כי הוא מעוכב, אלא מיד עצרו אותו, השיב סיאנוב כי למיטב זכרונו שמעון השכן לא הגיע לתחילת הארוע אלא במהלכו. במענה לטענת אותו שכן כי סיאנוב דחף אותו אמר סיאנוב כי אינו זוכר שנגע בשכן הזה. הוא הכחיש קשר מיוחד לרינה השכנה וההיכרות שלו איתה היתה בעקבות תלונותיה על הנאשם.

11. עיקר גרסתו של סיאנוב זכתה לחיזוק מעדותו של ניאזוב, אשר היה מתנדב במשמר האזרחי שהתלווה לשוטר סיאנוב ביום הארוע. הנאשם העיד על ניאזוב שהוא היה "בסדר בהתחלה" וגם ציין כי ניאזוב נהג בו בהגינות. לפי עדותו של ניאזוב, הוא נתבקש לסייע לסיאנוב לעכב את הנאשם. גם הוא ציין כי הנאשם ברח ועל כן נאלצו להגיע לבנין פעם נוספת. ניאזוב העיד לגבי פרק זמן שבו היה מופרד מסיאנוב, הוא פרק הזמן שבו פגש בנאשם לראשונה. באותו מפגש שאל את הנאשם לשמו וזה השיב כי קוראים לו "ישראל". ניאזוב הזדהה בפניו בעזרת תעודת מתנדב. לאחר מפגש ראשוני זה הצטרף אליהם סיאנוב. לדברי ניאזוב, כאשר הודיעו לנאשם שהוא מעוכב הוא החל להתנגד ולתקוף. סיאנוב הצליח לאזוק את הנאשם ביד אחת, אך אז החל מאבק כשהנאשם מסרב לתת את היד השניה. הנאשם תקף את סיאנוב ונשך אותו, תוך כדי מתן בעיטות. ניאזוב השכיב את הנאשם על הקרקע. לאחר מכן, הגיעו השכנים אשר הפריעו לביצוע המעצר. כאשר אמרו השוטרים לנאשם כי הוא מעוכב, הוא תפס בחולצתו של ניאזוב וקרע אותה, וכן שרט את ניאזוב בידיו וברגליו. הגיעו שוטרים נוספים אשר עזרו לניאזוב וסיאנוב לעצור את הנאשם. גם ניאזוב ציין כי לא הכיר את רינה השכנה לפני הארוע ואינו יודע אם יש היכרות כזו בין סיאנוב לבינה. לטענתו, הגיע לבנין הזה רק בעקבות הארוע הזה, וזאת - פעמיים, שלוש באותו יום. ניאזוב לא ידע מדוע ביקש ממנו סיאנוב לעכב את הנאשם. אף הוא, כאשר עומת עם טענת שמעון השכן כי אמרו לנאשם שהוא עצור ולא כי הוא מעוכב, השיב כי כאשר הגיע שמעון השכן היה זה לאחר התקיפה ולאחר הסרוב לעיכוב. לטענתו, גם אם שמעון השכן טוען שהוא מספר את גרסתו החל מהרגע שביקשו מהנאשם להזדהות, הרי שכאשר הוא הגיע למקום לא ראה שם איש מלבד הנאשם. הוא ציין כי בניסיון ההשתלטות על הנאשם הופעל כוח סביר. כאשר נאמר לנאשם שהוא מעוכב השיב "מי אתם בכלל, אתם לא תיקחו אותי לשום מקום" ואז קרע לניאזוב את החולצה. נוסף על כך, כתוצאה מהארוע, נגרמו לניאזוב שריטה ביד ושריטה ברגל.

12. ניאזוב העיד כי בתחנת המשטרה המשיך הנאשם באיומיו. הוא סיפר כי כאשר שמר על הנאשם בתחנת המשטרה בחדר העצורים איים עליו הנאשם. לדבריו, אם השוטר מזעקי לא רשם בדוח הפעולה כי שמע את האיומים הנטענים, הרי שמזעקי "שומע מה שהוא שומע", אך כך גם ניאזוב שמע את מה שהוא שמע, בפרט כשזה מופנה אליו.

13. חיזוק לגבי אופן תחילת הארוע התקבל מעדות השוטר יצחק משען אשר העיד כי חלקו בארוע החל כאשר נתבקש לסייע באיתור חשוד הדרוש לסיאנוב. באשר לחיפוש שביקשו לערוך אצל יעקב השכן סיפר כי זה לא הרשה להם להיכנס ולחפש בביתו, וטען שהנאשם עזב. החשוד לא אותר ולכן עזב משען את המקום, אך לאחר פרק זמן נוסף זומן שוב, בעקבות קריאה לעזרה בקשר.

14. משען מחזק בעדותו גם את גרסת סיאנוב בדבר ההתרחשויות לאחר שהנאשם נעצר. לדבריו, כשהגיע למקום הארוע זיהה מהומה ברחוב, המון שהקיף שוטר וחשוד. הוא חש כי יש סכנה לצוות ועל כן ניתק את החשוד (בהמשך דבריו התברר כי הוא מתייחס ליעקב השכן, שאצלו חיפשו אחר הנאשם בתחילת הארוע), שלפת את השוטר, והוא חצץ ביניהם. באשר לתהליך מעצרו של הנאשם העיד כי לכל אורכו היה התהליך מלווה באלימות, בהתלהמות וקללות מצד הנאשם. הוא פגש בנאשם לראשונה כאשר היה כבול והובל לניידת. כאשר נשאל אם ראה את הנאשם מאיים על השוטרים או מכה אותם השיב כי תוך כדי הובלתו לניידת הוא קילל והעיר הערות. הוא ציין כי הגיע לאחר שכבר השתלטו על הנאשם ולא נכח בפעולות שנעשו קודם לכן. בהתנהגותו סרב הנאשם להתלוות לניידת. הוא לא רשם כל דוח פעולה משום שלא ביצע שום פעולה עם הנאשם.

15. לגבי ההתרחשויות מרגע הכנסת הנאשם לניידת ועד הגעתו לתחנה העיד משה אלמוזלינו, סייר במרחב יפתח, אשר העביר את הנאשם לתחנה, לאחר שנעצר, וזאת ביחד עם מתנדב בשם ברק גמליאלי. הוא ציין כי לא היה שמוש בכוח בזמן שהנאשם הובל לניידת. עם זאת, ציין שהנאשם קילל כל העת. הוא הבחין בין קללות לאיומים וציין כי אילו היה הנאשם מאיים, היה רושם זאת.

16. העיד ברק גמליאלי, מתנדב אשר הגיע למקום לאחר שכבר היו במקום שוטרים נוספים. לדבריו, היתה המולה של שכנים במקום. הוא סייע להכניס את הנאשם לניידת ביחד עם אלמוזלינו. בניגוד לעדותו של אלמוזלינו ובהתאם לעדותו של משען, גמליאלי העיד כי היתה התנגדות של הנאשם למעצר ועל כן הפעילו כוח סביר כדי להכניסו לניידת. עדות זו קיבלה תמיכה גם מעדות השוטר אדיר מזעקי, כפי שיפורט מיד.

17. לגבי ההתרחשויות לאחר שהנאשם נעצר ולפני שהובל לניידת העיד השוטר אדיר מזעקי, המשמש קצין משמרת. הוא ציין כי כאשר הגיע למקום הארוע הנאשם התנגד ללכת עם סיאנוב, אף שסיאנוב עצר אותו. לפיכך, נאלץ לקחת אותו בכוח. הוא סייע בדרך של הרחקת השכנים שעמדו מסביב. הוא סייע בהכנסת הנאשם לניידת, בכך שדחף אותו פנימה ביחד עם סיאנוב וברק גמליאלי מאחר שהנאשם סרב להכנס. עוד ציין מזעקי כי הנאשם ניסה לנגוח בראשו כאשר ניסה להכניס אותו לניידת, ואלמלא זז לאחור - היה נפגע.

18. בדבר הארועים שהתרחשו לאחר הבאת הנאשם למשטרה, כאשר נלקח לטיפול רפואי, העיד ברק לייבוביץ' ששימש באותו יום כחובש במרפאה של מחוז תל אביב במשטרה. הוא העיד כי הנאשם הובא למרפאה ביחד עם סיאנוב, ואיתו לבד. הוא רשם במזכר כי הנאשם אמר לו ולסיאנוב שידאג לפיטוריו של סיאנוב מהמשטרה. בין השאר אמר לו שהמשטרה תשלם על המעצר הזה ועל מעצרים קודמים, ושהוא מאוד מקוה, לצורכי תלונתו במח"ש, שיש לו שבר ביד. הדברים נאמרו על ידי הנאשם מספר פעמים, בקול גבוה. המזכר נרשם לבקשת סיאנוב.

יש לציין כי עדותו של סיאנוב לגבי קטע זה של הארועים התבססה, בין השאר, על מזכר שרשם, אשר סומן ת/5, ואליו הוצמד דף שרשם סיאנוב בזמן אמת ובו ציטוטים מדויקים של הדברים שאמר, לטענתו, הנאשם.

בהמשך, לאחר ביקור הנאשם במרפאה המחוזית במשטרה, הוא נלקח לבית החולים וולפסון לצורך המשך טיפול. שם המשיך באיומיו כלפי סיאנוב, כפי שעולה מהמזכר שרשם סיאנוב, שסומן ת/7.

19. הנאשם העיד כי הרקע לארוע היה מאבק בינו לבין רינה השכנה. הוא עשה שיפוץ בביתו והוציא כמה דברים לחדר המדרגות ורינה זרקה לו את כל הדברים במורד המדרגות והם נשברו. אחרי זה התחיל "כל הבלגן עם המשטרה". לדבריו, טייל בשכונה וכאשר נכנס למעבר של הבית שלו מהצד האחורי, ניגש אליו בחור לבוש בגדים אזרחיים ושאל אותו אם הוא ישראל לוי. הוא אמר לנאשם שהוא עצור, הנאשם שאל אותו על מה, האחר תפס לו ביד ושם עליו אזיק, כאשר - כך מזכיר הנאשם - מדובר באדם לבוש אזרחי שלא אמר לו דבר ולא הסביר מדוע הוא עצור. לפתע הגיח מאחוריו סיאנוב והורה לבחור הלבוש בבגדים אזרחיים לקפוץ עליו כאשר סיאנוב תופס לו את היד מאחורה. הם קיפלו את הנאשם לכיוון הרצפה, כאשר שניהם, עם כל המשקל שלהם, על גבו. הם תקפו את הנאשם במשך מספר שניות עד שהשכן שמעון לוזון, שהיה בחלון, הרים את קולו ואז גם הגיע למקום. כל משפחתו של הנאשם היתה בחצר והשוטרים דחפו את הנאשם והפילו אותו [כך נאמר בעדות בבית המשפט, אף כי בהמשך אמר הנאשם כי משפחתו של שמעון השכן היא שהיתה בחצר באותו מעמד - מ.ב.נ]. הנאשם ציין כי ה"שוטר האזרחי" (התברר כי הכוונה לניאזוב) היה בסדר בהתחלה והוא התכוון לתת לו את ידיו על מנת שיאזוק אותו אלא שאז הגיע סיאנוב והתחיל את כל הקטטה והאלימות כלפיו וכלפי שמעון השכן. שני השוטרים עמדו עליו, הוא היה על הרצפה עם יד אחת מאחור והשוטר סיאנוב סגר לו את האזיק תוך הצמדתו לעצם בסיבוב היד, בתנועה שנתנה תחושה של עקירת היד. הנאשם ציין כי לא הרים יד על אף שוטר. יתכן כי צעק כל מיני דברים אבל לא איומים, כנטען. הוא ציין כי דיבר על מח"ש, אמר שיסלקו את סיאנוב מהעבודה והוא לא יהיה עוד במשטרה. לדבריו, אולי לא הבינו אותו נכון. באשר לשאלה אם נגע בשוטרים בידיו וברגליו אמר שלא, אך יכול להיות שכתוצאה מהמכות שקיבל עם האזיק עשה תנועות כאלה, כמו שכאשר מקבלים התקפה וזה כואב. יכול להיות שהוא עצמו לא שם לב לתנועות שעשה משום שכאב לו. הוא לא פגע בשום שוטר ולא היה במצב שיכול לתקוף שוטר. הוא הכחיש את הטענה כי לא הלך מרצונו החופשי עם השוטרים. לקחו אותו לניידת אך לא גררו אותו. הוא הכחיש את דבר נשיכתו של השוטר סיאנוב ואמר שגם לו עצמו היו סימנים בגלל הבטון על הרצפה וכנראה שגם לשוטרים היו סימנים. הוא הכחיש את דבר נסיון הנגיחה בשוטר מרגלית. הוא הכחיש כי איים להצמיד לשוטר מכשיר חד לגרון. הוא רק איים עליהם בדברים לגיטימיים שקשורים באובדן מקום עבודתם.

20. כאשר נשאל בחקירתו הנגדית מדוע לא התייצב בתחנת המשטרה בעקבות זימונים שנמסרו לו בביתו, השיב שלא ראה זימונים. יתכן שרינה השכנה הורידה לו אותם מהדלת. אם היה מקבל הזמנה מסודרת היה מגיע. גם בחקירתו הנגדית חזר על כך שניאזוב היה כלפיו "בסדר גמור" ודיבר איתו "בצורה הכי טובה שיש" והנאשם כבר בא לתת לו יד כדי שיכבול אותו, ובד בבד שאל על מה הוא עצור, כאשר מאחוריו הגיח סיאנוב והורה לניאזוב לקפוץ עליו. אז השכיבו אותו על הרצפה ואת יתר השתלשלות הענינים כבר תאר. כאשר נשאל בחקירתו הנגדית האם ידע שהמשטרה מחפשת אחריו השיב בשלילה, אך מאחר שבהודעתו (ת/13) אמר שידע שהולכים לתקוף אותו, ניסה להסביר את הדבר בכך שכאשר הגיע לבנין, שיש בו חצרות משותפות, פגשו אותו השכנים, שידעו שהמשטרה חיפשה אותו אצל שמעון השכן, ואמרו לו שמחפשים אותו, אלא שאז כבר נפגש עם השוטרים במעבר. הוא ציין כי המהומה במקום נגרמה לא בגללו, אלא בגלל משפחתו של שמעון השכן, שראתה שהפילו אותו.

21. מטעם ההגנה העיד גם השכן, שמעון לוזון. הוא ציין כי הוא שכן של הנאשם ובתחילה אמר שהם מכירים כשנתיים ושכנים שנתיים או שלוש. הנאשם תיקן אותו כי הם שכנים כבר שבע שנים ועל כך השיב העד "בסדר, הזמן עובר". הוא ציין כי אין בינו לבין הנאשם קשר חברי. הוא העיד כי הופיעו שני שוטרים אצלו בחצר ששאלו היכן הנאשם. הוא אמר שהנאשם היה והלך, והשוטרים התעקשו שהנאשם עדיין בביתו והוא התנגד. השוטר נכנס לביתו וראה שאין אף אחד ויצא. הוא גר בקומת הקרקע. הוא הלך לחדרו ולפתע ראה שני שוטרים שתפסו את הנאשם ואמרו לו שהוא עצור. כאשר שאל על מה עוצרים את הנאשם ראה השכן כי עיקמו לו את הידיים, השכיבו אותו על הקרקע ושמו על ידיו אזיקים. השכן ציין כי לאחר שראה מה עושים השוטרים לנאשם מבעד לחלון, יצא מביתו אל החצר שם ראה את המשך הארוע. הוא שאל את השוטרים מדוע הם מרביצים לנאשם ואז השוטר דחף אותו. הוא לא זכר את שם השוטר שדחף אותו. לדבריו, ראה את הארוע מתחילתו, מהרגע שהשוטרים פגשו בנאשם. כאשר השוטרים לקחו את הנאשם לניידת היה בלגן והשכן אינו זוכר מה היה. השכן לא שמע מתוך שיחת הטלפון של הנאשם עם השוטר דבר, מעבר לכך שהנאשם ביקש מהשוטר פרטים כי רצה לתבוע אותו. הוא לא הגיע למשטרה למסור עדות אלא כעבור 4 ימים, כי "לא היו לו עצבים בשביל השטויות האלה".

ארועי האישום השני

22. באשר לאישום השני העיד סיאנוב כי מספר ימים לאחר הארוע הראשון קיבל שיחת טלפון מהנאשם, אשר את קולו זיהה. הנאשם איים עליו בשיחה השניה, ואולי גם בשיחה הראשונה, ואמר לו שמבחינתו הוא גמור. היו שתי שיחות טלפון ומספר שיחות נוספות שלא נענו. הוא חש מאוים כתוצאה מאותה שיחה.

23. העיד עמיר מרגלית, קצין אגף קהילה ומשמר אזרחי במרחב יפתח. הוא תאר שיחה שבה התקשר אליו סיאנוב, שהיה פקוד שלו, כשהוא מבוהל ואמר לו שהנאשם איים עליו וכי הוא מאיים עליו כבר מזה זמן. סיאנוב ציטט באוזניו כי נאמר לו "אני אמחק אותך" ועוד ציין כי הנאשם נשך אותו. מרגלית הפנה את סיאנוב למחלקת חקירות כדי שיגיש תלונה.

24. העיד יניב פינדו, מש"ק קריית שלום במרכז לשיטור קהילתי. הוא סיפר על כך שסיאנוב, שהיה שוטר תחת פיקודו, סיפר לו כי אוים על ידי הנאשם אשר אמר לו "אתה גמור, מבחינתי אתה כלום". הוא הנחה את סיאנוב להגיש תלונה על איומים.

25. הנאשם העיד לגבי השיחות הללו כי שיחת הטלפון הראשונה בוצעה כאשר היה עדין עצור באבו כביר. הוא קיבל את מספר הטלפון של סיאנוב בתחנת המשטרה. הוא לא ידע שמדובר במספר הטלפון האישי של סיאנוב. הוא ביקש את פרטיו של סיאנוב וסיאנוב ניתק לו את הטלפון. אחר כך התקשר מביתו של שמעון השכן, על מנת שזה ישמע את השיחה, למקרה שיאמרו לו שהוא איים על השוטר. בשיחה השניה ענתה לו בחורה והתברר שהיתה זו אשתו של סיאנוב. סיאנוב אמר לו לא להתקשר אליו יותר ואכן לא התקשר יותר.

26. שמעון השכן העיד כי לא שמע מתוך שיחת הטלפון של הנאשם עם השוטר דבר, מעבר לכך שהנאשם ביקש מהשוטר פרטים כי רצה לתבוע אותו.

דיון והכרעה

27. מדובר ברצף ארועים שהיה רווי אמוציות לדמויות המרכזיות בהתרחשות: הנאשם, סיאנוב, אולי גם ניאזוב ושמעון השכן. עובדה זו משליכה על אופן מסירת העדויות וגם, במידה מסוימת, על תוכנן. התרשמתי כי מצד השוטרים שהיו מעורבים ישירות בעימותים היתה מידה קלה של הפרזה, אותה ניתן לייחס לחשש שחשו מפני הנאשם ושכניו, והכעס כלפיהם עקב הארועים. התרשמתי כי מצד הנאשם היה נסיון לצייר עצמו כקרבן ולהקטין את מעורבותו הפעילה ואחריותו להתדרדרות המצב. מצד שמעון השכן לא היתה הקפדה רבה על דקויות ועובדות, והיה כעס על המשטרה, שניכר בעדותו.

28. בעדויות השוטרים נתגלו סתירות מסוימות. למרות זאת, סתירות כשלעצמן אין בהן כדי למנוע מבית המשפט אפשרות לקבוע עובדות בענינים שלגביהם יש סתירות (סעיף 57 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971). התופעה של קיום סתירות, בעיקר בארועים טראומטיים - ידועה, וכך נאמר בע"פ 511/11 מריסאת נ' מדינת ישראל, פסקה 22 [14.03.12]:

"חלק מהסתירות ניתן ליישב נוכח טיבו ואופיו של הארוע שהיה מלווה באנדרלמוסיה רבתי. כמו סצנה בסרט המצולמת ממספר זוויות בקטעי זמן שונים, כך שכל אחד מהעדים רואה את הדברים ממקום עומדו, מזווית אחרת, ולעתים בנקודת זמן אחרת. יתכן כי חלק מהסתירות בדברי העדים מקורו בהעצמה והפרזה בתיאור הארועים... לא כל עד שמשקר או טועה בחלקים מעדותו יש לקבוע כי אינו דובר אמת בגרסתו המרכזית, ומכאן מלאכתה של הערכאה הדיונית לבור את התבן מן הבר, ולעתים, כשיש צורך, אף להשתמש בכלל של 'פלגינן דיבורא'.

ראו גם ע"פ 5853/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 [14.1.13].

29. יש לבדוק אפוא מה התמונה העולה מהעדויות של השוטרים, מה הסתירות, האם הן מהותיות ויורדות לשורשו של ענין, האם הן כאלה ש"מזהמות" את כלל העדות, או שמא ניתן לבור מתוך העדויות גרסה עקבית אחת (ע"פ 3/10 רפי אוחנה נ' מדינת ישראל, פסקה 81 לפסק הדין [27.12.12]).

אלה ממצאי:

30. הרקע לארוע הינו תלונה של רינה השכנה בנוגע לנאשם, כי גרם נזקים לרכוש המשותף בבנין, או לרכוש של רינה (תלונה מיום 14.2.10, ת/18). תלונה זו באה בעקבות תלונות קודמות שלה נגד הנאשם, שבשלן הוצאו לנאשם שני זימונים ל"בירור", אחד ביום 26.1.10 (ת/2) והשני ביום 3.2.10 (ת/3). לטענת הנאשם לא קיבל את הזימונים הללו, אך מבחינת סיאנוב, מדובר היה באדם שהוא מחפש אחריו מזה זמן, אדם שאינו מתייצב במשטרה. כך עולה גם מהקלטת הקשר המשטרתי, מדברי אחד השוטרים בזמן אמת (ת/8, קטע 2ADE) המסביר לשוטר אחר ששואל מדוע יש להגיע לכתובת המדוברת, כי סיאנוב מצא שם אדם שהוא מחפש אותו כבר הרבה זמן. לאור זאת, לא מצאתי חשיבות רבה לטענת הסנגור בדבר קיומה של סתירה בנוגע למספר הפעמים שהשוטרים הגיעו לבנין באותו יום, אם כי אני מאמינה לשוטרים שגם באותו יום חיפשו את הנאשם בבנין יותר מפעם אחת.

בעת החיפושים אחר הנאשם התפצלו סיאנוב וניאזוב. כאשר פגש ניאזוב את הנאשם שאל אותו ניאזוב לשמו והנאשם השיב. האמנתי לניאזוב כי הוא הזדהה בפני הנאשם כמתנדב במשטרה והנאשם ידע אפוא כי אין מדובר בסתם "בחור על אזרחי", כפי שניתן היה להבין מעדותו. בשלב הזה הצטרף סיאנוב לשניים ודרש מהנאשם להזדהות. דרישה זו היתה מעוגנת בסמכויות השוטר, ששמע מרינה השכנה תלונה ממנה עלה שהנאשם גרם נזק לרכוש, ולאחר שהשוטר השאיר לנאשם מספר הזמנות להגיע לבירור והנאשם לא הגיע. מקובלת עלי טענת סיאנוב כי אף אם הזדהה הנאשם בפני ניאזוב בשמו, לא די בכך ודרישתו של סיאנוב לזיהוי היתה לגיטימית. במצב הזה, גם אם - כטענת הסנגור - ניאזוב היה יכול לעדכן את סיאנוב שהנאשם מסר את שמו, לא היה סיאנוב חייב להסתפק בכך, בפרט נוכח העובדה שלאותו מפגש קדמו מספר חיפושים אחר הנאשם, לרבות החיפוש בבית השכן. האמנתי לשוטרים כי הנאשם סירב להזדהות והחל להתרחק מהם. התרשמתי על סמך עדויות השוטרים וגם על סמך התנהגות הנאשם באולם בית המשפט, כי התנהלותו מתריסה ומחוצפת. דבר זה עולה בקנה אחד עם הסירוב האמור. משכך, הודעת סיאנוב לנאשם כי הוא מעוכב - עליה מעידים גם סיאנוב וגם ניאזוב - היתה במקומה. עדותו של שמעון השכן בענין זה אינה מעלה ואינה מורידה, הן משום שראה את ההתרחשות מתוך חלון ביתו, אגב מעבר מהבית החוצה (כך שראה תמונה מקוטעת) והן משום שעל פי עדות השוטרים, לה האמנתי, הוא הצטרף לארועים שלא בתחילתם. לכן לא נכח במקום כשניאזוב הזדהה בפני הנאשם, כשהנאשם סירב להזדהות והחל להתרחק, וכשעוכב. ככל הנראה הצטרף כשהעיכוב הפך למעצר, כפי שיפורט להלן.

31. האמנתי לניאזוב וסיאנוב שעם ההודעה על העיכוב ונסיון השוטר לעצור מבעדו של הנאשם להתרחק, התנגד זה והחל להשתולל. ההשתוללות מתוארת הן בידי סיאנוב והן בידי ניאזוב ככוללת בעיטות ושריטות, וכן קריעת חולצתו של ניאזוב. מהצילומים שהוגשו (ת/1 לגבי ניאזוב ו-ת/4 לגבי סיאנוב), יש אישוש לשריטות הנטענות ולקריעת חולצתו של ניאזוב. שני השוטרים מתארים נשיכה של הנאשם את סיאנוב בידו, אולם סיאנוב אמר שהנשיכה היתה בגב היד ואילו הצילומים מלמדים על כתם לא ברור (מעין שטף דם) באגודלו ואין כל צילום של גב היד. משכך, אין אישוש לנשיכה ולא מן הנמנע כי במהומה שהיתה, השוטר חש כאב וחשב שננשך, אך טעה.

גם העובדה שהשוטרים הצליחו לשים רק אזיק אחד על ידו של הנאשם ואת האזיק האחר הצליחו לשים אך כשהגיעו שוטרים נוספים לתיגבור, מלמדת על עוצמת התנגדותו של הנאשם, על המהומה שהיתה במקום ועל כך שהשוטרים לא הפעילו כח רב. אחרת, לא ברור כיצד שני שוטרים לא הצליחו לאזוק אדם אחד.

32. אף אם היתה הפרזה מסוימת מצד השוטרים בתיאור הארועים, כטענת הסנגור, זו לא היתה במידה שטען לה. בסיכומיו נתן הסנגור כדוגמא את עדותו של השוטר משען, אשר העיד (לדברי הסנגור) כי הצוות היה בסכנת חיים, ומצד שני העיד כי המצב היה בשליטה. עיון בעדותו של משען מלמד כי אמר ש"היתה סכנה לצוות" [עמוד 27, שורה 12] ולא "סכנת חיים". את ענין "המצב בשליטה" הסביר כי הכוונה לכך שיש "מספיק שוטרים שמאפשרים להתמודד עם הסיטואציה בצורה מיטבית. זה לא אומר שהסכנה חלפה, זה לא אומר שאין התנגדות בשטח וזה לא אומר שהמעצר מתבצע בצורה חלקה ובטוחה" [עמוד 29, שורות 8 - 10]. הסבר זה מקובל עלי.

33. הסנגור שלל את טענתו של סיאנוב כי העובדה שהגיע למקום ללא ניידת מלמדת על כך שלא היתה לו כוונה לבצע מעצר, שהרי (כך הסנגור) סיאנוב ביקש ממשען להגיע למקום עם ניידת. ואולם, לפי הקריאה בקשר (ת/8) וגם לפי עדותו של משען, הזימון האמור שוגר בדחיפות, לאחר שהארוע עם הנאשם התפתח כפי שהתפתח. ראיות אלה דווקא תומכות בעדותו של סיאנוב ומלמדות כי אכן, כטענתו ובניגוד לטענת הנאשם, הוא לא יצא אל מקום הארוע בכוונה לעצור את הנאשם או להסלים את המצב.

34. הסנגור טען טענות שונות בדבר קשר קודם ואישי בין סיאנוב לרינה השכנה, ובתשובת הנאשם לכתב האישום אף נאמר שזה היה הרקע לכל הארוע. טענה זו נשללה. כל השוטרים שנשאלו על כך הכחישו היכרות אישית שכזו, וציינו כי ככל שקיימת היכרות קודמת, היא בעקבות ארועים קודמים הקשורים בנאשם ובאותה רינה. העובדה שלרינה היה את מספר הטלפון הנייד של סיאנוב הוסברה גם על ידי השוטר מרגלית, ונאמר כי כאשר מדובר בשיטור קהילתי, פרטי השוטרים, לרבות מספרי הטלפון הסלולרי שלהם, מפורסמים על דלת המשרד של השיטור הקהילתי [עמוד 64, שורות 4 - 5].

35. התנהגות הנאשם מרגע מעצרו, עבור בהובלתו לניידת והמשך בהכנסתו לניידת תוארה על ידי חלק גדול מהשוטרים. השוטר היחיד שטען שלא הופעל כח לצורך הכנסת הנאשם לניידת הוא אלמוזלינו, אך גם הוא תיאר כי הנאשם התנגד להובלתו לניידת. כל יתר השוטרים תיארו התנגדות של הנאשם שאף לוותה בקללות. אדיר מזעקי אף העיד על נסיון מצד הנאשם לנגוח בראשו. אני קובעת, אפוא, כי הנאשם השתולל בעת הובלתו לניידת והתנגד להכנסתו לתוכה, עד אשר השוטרים נאלצו להשתמש בכח לשם כך. הנאשם אף ניסה לנגוח בראשו של אחד השוטרים.

36. חלק מהשוטרים העידו על קללות בלבד מצד הנאשם (למשל: "המשטרה חרא, אתם זונות מניאקים, אתם חארות"; "זונות אני אתפוס אתכם אחד אחד אתם לא מכירים אותי מה אני אעשה לכם"), אך סיאנוב, מזעקי וניאזוב גם העידו על איומים. ניאזוב דיבר על איום שהופנה אליו כששמר על הנאשם בחדר העצורים וסיאנוב ציין כי הנאשם איים עליו גם כאשר ליווה אותו לקבל טיפול רפואי. שלל הביטויים בהם נקט הנאשם נרשמו על ידי סיאנוב בזמן אמת על דף נייר וצורפו לדוח הפעולה ת/5. עיקר התוכן אמנם נגע לכך שהנאשם ידאג לפיטוריו של סיאנוב ושוטר נוסף מהמשטרה (למשל: "אז איך אתה ואתה שבוע אחרון שלכם במשטרה"; "שוטר בדימוס לשעבר"), כפי שזכר החובש שהעיד על תוכן הדברים, ועל כך שיתבע את המשטרה ואת סיאנוב באופן אישי (למשל: "אני הולך לקרוע את האמא של המשטרה על הכל"; "איזה מכה אתה הולך לאכול, אני יעשה עליך תקדים"; "אתה תביא ח-ן גדול גם למח"ש, לתקשורת, ענינים"; "תכין את הקטנוע למכירה, כל הבית שלך עובר אלי"), אך יש גם איומים נוספים: "וואלאק אתה עוד לא תהיה במשטרה ואז יהיה הכל פתוח. כבר לא תהיה לך תעודת שוטר"; "אתה עלית על עץ שהנפילה שלך תהיה חזקה"; "איזה מכה אתה הולך לאכול, אני יעשה עליך תקדים"; אתה בידיים שלי לא אני בידיים שלך"; ועוד. אין בכך שהחובש לא זכר את כל מגוון האיומים כדי להעיד על כך שאלה לא היו. מטבע הדברים, מי שהאיומים הופנו אליו, קרי: סיאנוב, היטיב לשים לב לניואנסים. העובדה שהדברים שורבטו על ידו בזמן אמת, על דף שצורף כראיה, מוסיפה לאמינותו בנקודה זו. אני מסתמכת על עדותו של סיאנוב, בצירוף דוח הפעולה ודף רישום הקללות והאיומים, וכן על עדויות של שוטרים נוספים, שחיזקו את עדות סיאנוב בנקודות שונות, כראיה לענין תוכן דברי הנאשם. המסקנה היא שהנאשם גם קילל את השוטרים וגם איים על ניאזוב וסיאנוב.

37. מכאן, שמלבד הנשיכה, ארועי האישום הראשון הוכחו במידה הנדרשת.

האישום השני

38. מאחר שהאמנתי לעדויות לפיהן איים הנאשם ללא הרף באזני סיאנוב כי בכוונתו לתבוע אותו ואת המשטרה ולהתלונן עליו ועל יתר השוטרים במח"ש, אני מאמינה כי הנאשם אכן רצה את פרטיהם. מאחר שהנאשם אמר את הדברים הללו ישירות באזני סיאנוב, אני מוכנה לתת לנאשם להנות מהספק כי שיחת הטלפון הראשונה למכשיר הנייד של סיאנוב נועדה לקבלת פרטיו ופרטי "השוטר השני" ולאמירה שיתבע אותם. השוטר מרגלית העיד שמספר הטלפון הנייד של סיאנוב, כשוטר קהילתי, היה תלוי על דלת משרד השיטור הקהילתי. לכן אני מוכנה אף להניח שעצם העובדה שלנאשם היה את מספר הטלפון של סיאנוב לא נתפסה כאיום ולא נועדה כאיום. שהרי - כך למדנו מהעדויות - גם לרינה השכנה ולאנשים נוספים היו את מספר הנייד של סיאנוב.

אילו הסתיים הסיפור בשיחה אחת ותו לא, הייתי קובעת שיש לאפשר לנאשם להנות מהספק בדבר כוונת האיום בשיחת הטלפון לסיאנוב. אלא שהנאשם לא עצר בכך, ואחרי השיחה הראשונה, בה הבהיר לו סיאנוב כי אל לו לשוב ולהתקשר אליו למספר הזה, שב הנאשם והתקשר לסיאנוב. טענת הנאשם כי התקשר בכוונה כשהוא עומד ליד שמעון השכן, כדי שלא יטען כלפיו שאיים, מלמדת כי היה מודע היטב לאופי המאיים של השיחה. יצויין כי אותו שמעון העיד כי לא שמע מה היה תוכן השיחה, מלבד בקשה של הנאשם לקבל פרטים מהשוטר כדי שיוכל לתבוע אותו. עדות זו אינה מלמדת שלא היו בשיחה גם איומים. הדעת נותנת, כי אילו - כטענת הנאשם - הקפיד לנהל את השיחה ליד השכן על מנת שזה ישים לב שהוא אינו מאיים, היה דואג שהשכן ישים לב מה הוא אומר ויוכל להעיד באופן פוזיטיבי שלא היו בשיחה איומים.

39. בעדותו בבית המשפט לא זכר סיאנוב בדיוק את מילות האיום המפורשות שאמר לו הנאשם בשיחה השניה, אך העיד שהנאשם אמר לו "אתה מבחינתי גמור", או משהו בסגנון זה. הוא העיד כי מיד לאחר שיחת האיום השניה התקשר לשוטר מרגלית ודיווח לו על הדברים. סיאנוב ריענן את זכרונו באמצעות הודעה שמסר במשטרה על אודות האיומים הללו, שם אמר כי הנאשם אמר לו: "תקשיב, אל תנתק את השיחה. אתה מבחינתי גמרת. אתה לא שוטר. אני את הפרטים שלך יודע". דבריו של סיאנוב זכו לחיזוק גם מעדותו של מרגלית שהעיד כי סמוך לאחר הארוע סיפר לו סיאנוב כי קיבל שיחה מהנאשם שאמר לו כי הוא "גמור", וגם מעדותו של פינדו שהעיד שסמוך לאחר שיחת הטלפון מהנאשם סיפר לו סיאנוב כי הנאשם אמר לו ש"ימחק אותו". יש בכך כדי ללמד על האותנטיות של הדברים וגם על כך שסיאנוב חווה את הדברים כאיום.

40. יתכן, שבנסיבות אחרות, הביטוי "אתה גמור" יכול היה להתפרש כאמירה של הנאשם שלאחר תלונתו, השוטר לא יהיה עוד שוטר, כפי שהנאשם וסנגורו טענו. ואולם שילוב בין ארועי האישום הראשון, לעובדה שהנאשם התעקש לצלצל לסיאנוב לטלפון הפרטי שלו גם לאחר שסיאנוב דרש ממנו שלא לעשות זאת, בשילוב האמירה "אתה מבחינתי גמרת", מלמדים על רצף שנועד להוות איום ואף התפרש על ידי סיאנוב כאיום. מכאן, אני קובעת, שכנטען באישום השני, הנאשם איים על סיאנוב בטלפון ואף הטריד אותו באמצעות מתקן בזק.

סיכום

41. נוכח כל האמור, אני קובעת שביום 20.2.10 ביצע הנאשם את המעשים המיוחסים לו באישום הראשון, למעט הנשיכה (אשר לגביה בלבד נותר ספק), ואני מרשיעה אותו בתקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 [החוק]), הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לרבות הכשלתו (עבירה לפי סעיף 275 לחוק), ניסיון תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 273 ביחד עם סעיף 25 לחוק), איומים (עבירה לפי סעיף 192 לחוק), העלבת עובד ציבור (עבירה לפי סעיף 288 לחוק), היזק לרכוש במזיד (עבירה לפי סעיף 452 לחוק) ושמוש בכוח או באיומים למנוע מעצר (עבירה לפי סעיף 47(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969).

42. עוד אני קובעת כי ביום 22.2.10 ביצע הנאשם את המעשים המיוחסים לו באישום השני ואני מרשיעה אותו באיומים (עבירה לפי סעיף 192 לחוק) ובהטרדה באמצעות מתקן בזק (עבירה לפי סעיף 30 לחוק הבזק, תשמ"ב-1982).

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ג, 01 מאי 2013, במעמד הצדדים