בקשת עיכוב הביצוע נדחית.

משהוגש ערעור לבית המשפט המחוזי,חלה תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי אשר קובעת כי :

"467 (א) בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו, והוא כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערער; בקשה למתן סעד לפי תקנה זו אפשר שתידון בלא מתן הודעה עליה, אם הוגשה מיד לאחר שימוע ההחלטה.

(ב) הוגש ערעור או בקשת רשות לערער, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שהיא נושא ערעור או נושא בקשת רשות לערער, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שיראו לו".

לשון התקנה ברורה וקובעת כי משהוגש ערעור לערכאת הערעור, הרי הסמכות להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין ניתנת לערכאת הערעור.

פרשנות זו מצאה את ביוטימה ברע"א 2717/13 אליהו דבי נגד עיריית תל אביב יפו- עליון מיום 5.5.13 בו נקבע כי:

" יש להעיר, כי בחודש אפריל 2013 תוקנו תקנות סדר הדין האזרחי (תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון), התשע"ג-2013) (להלן: התיקון) באופן ששינה, בין היתר, את המסגרת הדיונית להגשת בקשה לעיכוב ביצוע. עובר לתיקון נדרש בעל דין שביקש לעכב את ביצועו של פסק דין לפנות תחילה לערכאה הדיונית, ורק אם זו סירבה לבקשתו רשאי היה לפנות לערכאת הערעור (בין אם הוגש ערעור ובין אם לאו). לעומת זאת, במסגרת התיקון נקבע כלל שונה: עד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על פסק הדין נתונה הסמכות לעכב את ביצועו לערכאה הדיונית, ואילו לאחר הגשתם עוברת סמכות זו לידי ערכאת הערעור (ראו: תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי"

מהאמור לעיל, הבקשה נדחית.

יש להגיש את הבקשה בבית המשפט המחוזי .

ניתנה היום, י"ג טבת תשע"ד, 16 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.