1. בפניי תביעה בסך 269,111 ₪ בגין ערבותו של הנתבע 4 לפירעון חובה של הנתבעת 1 כלפיי התובעת.

רקע עובדתי:

2. התובעת הינה חברה העוסקת בשיווק שמנים ודלקים.

3. ביום 30.6.03 חתמו התובעת והנתבעת 1 על הסכם אספקה, השאלת ציוד ורכישת דלקים, לפיו תספק התובעת לנתבעת 1 דלקים ושמנים (להלן: "הסכם התקשרות") ( נספח 1 לכתב התביעה).

4. ביום 13.9.05 חתמה הנתבעת 1 על שטר חוב בסך 250,000 ₪ להבטחת חובה כלפי הנתבעת או כלפי חברת אברך אלון גי. אס. הנתבעים 2-3 חתמו כערבים "ערבות אוואל" להתחייבות הנתבעת מכוח שטר החוב (נספח 2 לכתב התביעה).

5. בחודש מרץ 2009, בעקבות חוב שצברה הנתבעת 1 כלפי התובעת, נחתם הסדר חוב בינה לבין התובעת. בהסדר נקבע כי הנתבעת 1 תפרע את החוב שנצבר (396,015 ₪ ) בשמונה תשלומים. בסעיף 4 להסכם נקבע כי במעמד החתימה על ההסדר, תמסור הנתבעת 1 לתובעת 8 שיקים (כמספר התשלומים שנקבעו בהסכם). הנתבעים 2-4 חתמו על ההסדר כערבים לכל התחייבויות וחובות הנתבעת 1 (להלן: "הסדר החוב הראשון") (נספח 3 לכתב התביעה).

6. ביום 16.6.09 , לאחר שהנתבעת 1 לא עמדה בתנאי ההסדר הראשון, נחתם הסדר חוב נוסף לפירעון חובות הנתבעת 1 (להלן: "הסדר החוב השני") (נספח 4 לכתב התביעה).

7. בהסדר החוב השני, אישרה הנתבעת 1 כי היא רכשה דלקים ושמנים מן התובעת וחובה עומד על 297,360 ₪. הנתבעת התחייבה לפרוע חוב זה בשניים עשר תשלומים שווים ורצופים ע"ס 24,780 ₪ כל אחד החל מיום 1.8.09 ובכל 1 לחודש שלאחריו (להלן: "התשלומים"). במעמד חתימת ההסדר נמסרו לתובעת 12 שיקים להבטחת פירעון החוב. הנתבעים 2-4 ערבו ביחד ולחוד לכל התחייבויות וחובות הנתבעת כלפי התובעת.

8. השיק הראשון שניתן מכוח הסדר זה נפרע. בהמשך שיק מס' 18802952 ע"ס 24,780 ₪, חולל בשל "אין כיסוי מספיק". התובעת נקטה בהליכי הוצל"פ לגביית שיק זה, אך מאמציה לא נשאו פרי.

9. שיקים נוספים (18802954, 18802955, 18802956, 18802957 ע"ס 24,780 ₪ כל אחד) חוללו בשל "חשבון מוגבל" (נספח 6 לכתב התביעה).

10. התובעת הגישה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעת 1 וכנגד הערבים. כל הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן כנגד התביעה. הנתבעים 1-2 לא התייצבו לדיון בבקשה וביום4.5.11 ניתן כנגדם פסק דין. ביום 1.3.11 ניתן צו כינוס נכסים כנגד הנתבע 2 וההליכים כנגדו עוכבו. ביום 22.5.11 ניתן צו כינוס נכסים כנגד הנתבעת 3 וההליכים כנגדה עוכבו.

11. לפיכך, יש לדון בטענות התובעת ובטענות נתבע 4 בלבד.

טענות התובעת

12. הסדר החוב הראשון נחתם לאחר שהנתבעת 1 הפרה את התחייבותה לתשלום התמורה בעבור דלק שרכשה. הסדר החוב השני נחתם לאחר שהופרו התחייבויות הנתבעים על פי ההסדר הראשון. על הנתבע 4 לפרוע את יתרת החוב מכוח חתימתו כערב להתחייבויות הנתבעת 1 על פי הסדרי החוב.

13. התובעת עותרת לחייב את הנתבע בתשלום יתרת החוב בסך 269,111 ₪ בצירוף ריבית, וזאת לאחר שהופחת מסכום החוב סך של 24,780 ₪ (שיק מס' 18802951 שנפרע במלואו).

טענות הנתבע

14. שני הסדרי החוב הנם מסמכים חסויים המהווים "טיוטא למשא ומתן" אשר לא השתכללו לכדי הסכם מחייב (ס' 45 לכתב ההגנה), לא ניתן להגישם כראיה ולתבוע מכוחם.

15. התובעת מבססת את תביעתה על הסדר החוב השני. הסדר זה פגום והוא לא התגבש לידי הסדר מחייב מן הטעמים הבאים:

א. חתימתו על הסדר החוב השני הינה מזויפת.

ב. המסמך אינו חתום על ידי התובעת.

ג. ההסכם הינו טיוטה למשא ומתן בלבד.

ד. חתימתו של מנהל הנתבעת 1 נעשתה בחוסר סמכות ועל כן אין בה כדי לחייב את הנתבעת 1 וכפועל יוצא את הערבים.

דיון

עילת התביעה

16. הנתבע טוען בסיכומיו כי עומדת לתובעת כנגדו עילת תביעה אחת, היא העילה החוזית מכוח הסדר החוב השני (ס' 3 לסיכומי הנתבע). מנגד, טוענת התובעת כי התביעה כנגד הנתבע הינה מכוח שני הסדרי החוב (ס' 10.2 לסיכומי התובעת). לטענתה, הסדר החוב הראשון אוזכר בכתב התביעה וצורף אליו , והדבר מבסס את זכותה לקבל את הסעד גם על יסוד הסדר החוב הראשון (ס' 10.4 לסיכומי התובעת).

17. עיון בכתב התביעה מעלה כי בסעיף 6 לו, תחמה התובעת את עילת התביעה, היא מבססת את תביעתה כנגד הערבים על הוראות הסדר החוב השני. כתב התביעה אומנם מאזכר את הסדר החוב הראשון והוא אף צורף כאחד מנספחיו, אולם זאת כרקע לחתימת הסדר החוב השני ולא כעילת תביעה עצמאית ונפרדת. זאת ועוד, הגב' חזון מטעם התובעת אישרה בעדותה כי הסדר החוב השני החליף את הסדר החוב הראשון (עמ' 25 לפרוטוקול, ש' 7).

יחד עם זאת, מאחר והסדר החוב הראשון יכול ללמד על התנהגות הצדדים וכוונתם יש מקום להידרש אליו.

הצגת הסדרי החוב כראייה

18. הנתבע טוען כי הסדרי החוב הנושאים את הכותרת "טיוטא למו"מ בלבד- לא להצגה בבית המשפט" הם חסויים מפני הצגתם בבית המשפט ואינם קבילים ומשכך התובעת מנועה מלהסתמך עליהם. לדבריו, שתיקת התובעת מלספק גרסה עובדתית בעניין מעמד ההסדר ומהות הכותרת, פועלת לרעתה.

19. מנגד טוענת התובעת כי הטיוטה התגבשה לידי הסכם מחייב ועל כן היא רשאית להציגה ואף לתבוע מכוחה. לשיטתה, הסדרי החוב נחתמו על ידי הנתבעים, והנתבעת 1 אף מסרה המחאות לפירעון התשלומים הנקובים בהם. משכך, לשיטתה, הסדרי החוב הפכו להצעה מחייבת, אשר התקבלה על ידי הצדדים ועל כן הם בגדר ראיה קבילה.

20. הלכה היא כי מסמכים ודברים אשר הוחלפו בין צדדים במסגרת משא ומתן לקראת פשרה אינם קבילים במשפט, ולא ניתן להציגם )רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אלי שירי ). החריג לכלל, הוא כאשר קיים מסמך הגלומה בו הצעה מחייבת, אשר בא עליה קיבול על-ידי הצד השני, ואז יכול המסמך לשמש כראיה להצעה המהווה יסוד לכריתתו של חוזה בין הצדדים (ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(1) 311, 338).

לאור האמור, הרי שלצורך הכרעה בשאלה האם הסדרי החוב קבילים בפני בית המשפט אם לאו, אדרש תחילה לשאלה האם הסדרי החוב התגבשו לכדי הסכם מחייב.

כותרת הסדרי החוב

21. כתימוכין לטענה כי שני הסדרי החוב לא התגבשו לידי הסדר מחייב, מפנה הנתבע לכותרת המסמך "טיוטה למו"מ בלבד". לטענתו, התובעת היא זו אשר ניסחה כך את ההסכם, ולא דאגה למחוק כותרת זו לאחר חתימתו. מכאן ראיה כי התובעת עצמה אינה סבורה כי מדובר במסמך מחייב.

22. מנגד, טוענת התובעת כי כותרת המסמך מלמדת כי דובר בהצעה עד לרגע בו בחרו הנתבעים לחתום על המסמך ובכך לקבל את ההצעה. עם חתימתם על הסדר החוב, הפך המסמך להסדר לכל דבר ועניין, להבדיל מטיוטא, אשר מגלם את כל הסכמות הצדדים.

23. שאלת כוונת הצדדים אינה יכולה להילמד מכותרת המסמך בלבד; כותרת ההסדר כשלעצמה אין בה כדי לגבור על כוונת הצדדים, אם זו ברורה, ואינה יכולה לשלול תוקפו של הסכם אם הצדדים גמרו בדעתם להתקשר בהסכם מחייב. אומנם יש בכותרת כדי להצביע על כוונת הצדדים אך אין בה כשלעצמה כדי להכריע את הכף ולהביא לידי מסקנה כי מדובר בטיוטא בלבד נעדרת תוקף מחייב ( ר' עא 3833/93 ד"ר יוסי לוין נ' אילנה לוין פ"ד מח(2) 862, 869).

24. כאמור, השאלה שבמחלוקת הינה האם טיוטות הסדרי החוב התגבשו לכדי הסכם, דהיינו האם הצדדים גמרו בדעתם להתקשר בהסכם מחייב. גמירות-דעת מבטאת את הכוונה ליצירת יחסים משפטיים מחייבים, והמבחן לקיומה הינו מבחן אובייקטיבי תוך התחשבות בנסיבות הספציפיות של העיסקה. כוונת הצדדים ליצור קשר חוזי מחייב נלמדת ממכלול הנסיבות ובהן לשון המסמך, תוכנו והתנהגות הצדדים לפני ניסוחו, בזמן החתימה עליו ולאחר מכן. (ע"א 9247/10 אהרון רוזנברג נ' חיים סבן, ע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון המנוח בראשי).

25. מהעדויות והראיות שהובאו בפני הגעתי למסקנה כי הסדרי החוב התגבשו לכדי הסכם מחייב מן הנימוקים שיפורטו להלן.

הסדר החוב הראשון

26. הגב' חזון העידה כי ביום 30.3.09 נחתם הסדר החוב הראשון בין התובעת לנתבעים 2-4 במשרדו של הנתבע 2 בכפר ברא (ס' 8.2-8.3 לתצהיר חזון). מר נבות רובינשטיין, מנהל השיווק והמכירות אצל התובעת, הצהיר כי היה נוכח במעמד חתימת הסדר החוב הראשון עליו חתמו הנתבע 2 והנתבעים 3-4(ס' 33.5 לתצהיר רובינשטיין).

27. הנתבע 4 אינו חולק כי הוא חתום על הסדר זה אך לטענתו חתימתו ביטאה הסכמה לבחינת האפשרות לשמש כערב , בתנאים שיסוכמו בעתיד (ס' 24 לתצהיר עאטף). לשיטתו, חתימתו על המסמך נעשתה לבקשת הגב' חזון, כאשר זו הסבירה לו "זה סתם נייר ונחליף אותו אחר כך אם נסכים" (עמ' 54 לפרוטוקול, ש'6). לגרסתו היה ברור לכל המעורבים כי כתנאי להפיכתו לערב יש להוכיח בפניו את סכום החוב, להציג בפניו חשבוניות ועוד (עמ' 54 לפרוטוקול ש' 24).

28. הנתבע 4 לא שיכנע אותי בגרסתו זו; הנתבע הינו איש עסקים בעל השכלה אקדמאית (עמ' 48 לפרוטוקול) ואיני מאמינה לעדותו כאילו קרא את ההסדר אך לא עלה בידיו להבינו (עמ' 52 לפרוטוקול) . גרסתו של הנתבע בעניין דבריה של הגב' חזון אינה מתיישבת עם הוראותיו המפורשות של הסדר החוב; בהסדר אישרה הנתבעת את חובה כלפי התובעת, ציינה את דרך פרעון החוב ונקבע כי במעמד החתימה על ההסכם ימסרו לתובעת 8 שיקים. כאשר הנתבע 4 התחייב בהסדר לערוב "ערבות בלתי מותנית" לחובות הנתבעת, הוא הבין כי הנתבעת 1 מודה בסכום החוב והיא מסרה שיקים במטרה לפרוע חוב זה ואם לא תעמוד בהתחייבותה יהא עליו לפרוע סכום זה. גרסת הנתבע 4 אינה מתיישבת עם התחייבותו הכתובה לפיה ערבותו הינה "בלתי חוזרת ובלתי מותנית". קשה להלום את גרסת הנתבע 4 עם התחייבותו המפורשת במסגרת הסדר החוב, ומטעם זה לא נתתי אמון בעדותו.

29. ככלל, חתימה על חוזה מבטאת את הבנתו והסכמתו של החותם, והוא מוחזק כמי שמכיר את תוכנו; לפיכך, לא יישמע אדם בטענה, כי לא ידע על מה חתם ולא הבין את התנאים בהם התחייב (ע"א 1513/99 דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד (3) 591 (2000), סעיף 3 לפסק דינו של כב' השופט ריבלין). קיימים חריגים לכלל זה, וזאת בהתקיים שני תנאים: ראשית, כי יסוד ההסכמה למסמך נעדר לחלוטין, כגון במקרה שהעסקה אותה נועד המסמך ליצור שונה באופן בסיסי מבחינת מהותה או מבחינת סוגה מהעסקה אשר החותם נתכוון אליה או במקרה בו נשלל לחלוטין רצונו של האדם; שנית, העדר רשלנות מצידו של הצד שהוטעה (ע"א 8163/05 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני תק-על 2007(3) 1976 (2007), סעיף 30 לפסק דינה של כב' השופטת ארבל).

30. לרוב, תדחה הטענה לאפסות המסמך בנימוק שאין זה ראוי לאפשר לאדם להשתחרר מהתחייבויותיו בעסקה שעל פניה נקשרה כדין, מה גם שלנוכח העילות הכלליות שבחוק החוזים, שעניינן פגמים ברצון (טעות, הטעייה, עושק וכפייה), אין צורך להיזקק לעילת האפסות (ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, פ"ד נד(2) 559 (2000), סעיף 12 לפסק דינה של כב' השופטת דורנר).קבלת טענת אפסות מסמך תיעשה במקרים נדירים וקיצוניים בלבד המלווים, לרוב, ברפיון דעת, באי ידיעה מוחלטת של שפה, או במצוקה אחרת מצד החותם. כל אלה לא הוכחו על ידי הנתבע.

31. המסקנה הינה כי חתימתו של הנתבע על הסדר הראשון החוב הראשון ביטאה את הסכמתו לכל התחייבויותיו וגמירות דעת מלאה לתנאיו.

32. מן המקובץ עולה כי הסדר החוב הראשון התגבש לכדי הסכם מחייב ומשכך הינו קביל.

הסדר החוב השני

33. גב' חזון הצהירה כי משנודע לה כי ההמחאה השלישית במסגרת הסדר החוב הראשון לא נפרעה, היא התקשרה לעדכן את הנתבע 4 אשר השיב לה כי יבדוק את הנושא עם הנתבע 2 לאחר מכן, התקשרה לנתבע 2 בבקשה לפרוע את ההמחאה שחוללה. לטענתה, הנתבע 2 ביקש ממנה להחליף את ההמחאה שחוללה והמחאה נוספת בחמש המחאות. הנתבע 2 הדגיש כי שאר ההמחאות שנמסרו במסגרת הסדר החוב הראשון ייפרעו ולכן החליטה גב' חזון להיעתר לבקשתו. הנתבע 4 עודכן בשינוי המבוקש ואמר לגב' חזון כי "טוב שהסכמת לחלק את הסכום לחמישה צ'קים, ככה יש סיכוי שהצ'קים יפרעו", (ס' 9 לתצהיר גב' חזון).

הנתבע 2 לא עמד בהתחייבותו והמחאה נוספת חוללה. בעקבות כך הוחלט על פריסה חדשה של החוב במסגרת הסכם חדש (ס' 9.17 לתצהיר גב' חזון). הגב' חזון שוחחה עם הנתבע 4 וזה הסכים לערוב להסדר השני (ס' 9.20 לתצהיר גב' חזון).

34. ביום 15.7.09 העבירה הגב' חזון את הסדר החוב השני לנתבע 2 באמצעות הפקס (ס' 10.1 לתצהיר גב' חזון). למחרת, ביום 16.7.09 היא הגיעה לבדה לכפר ברא, נכנסה למשרדו של הנתבע 4 והודיעה לו כי היא ממתינה לו במשרדו של הנתבע 2 על מנת שיגיע לחתום על הסדר החוב השני (ס' 10.2 לתצהיר גב' חזון).

35. על פי עדותה, הנתבע 4 הגיע למשרדו של הנתבע 2 ולאחר שקרא את הסדר החוב השני אמר לנתבעת 3 לחתום עליו. לאחר שהנתבעת 3הביעה תרעומת ושאלה מדוע הוא מסבך אותה, השיב הנתבע בתקיפות "תחתמי כאן" (ס' 10.5 לתצהיר חזון). כשנשאלה גב' חזון ע"י הנתבעת 3 מדוע עליה לחתום גם על הסדר החוב הזה, הסבירה לה את מהות הערבות. הנתבעת 3 חתמה לאחר חתימתו של הנתבע 4 ולבסוף חתם הנתבע 2 בשמו ובשם החברה ומסר לידי הגב' חזון את ההסכם וההמחאות (ס' 10.7 לתצהיר חזון).

36. גם בעניין הסדר החוב השני טוען הנתבע 4 כי זה אינו קביל נוכח כותרת ההסכם . גם טענה זו יש לדחות נוכח הוראות ההסכם; הנתבעת 1 אישרה את סכום החוב , את פרעונו ב12 תשלומים ואת מסירת השיקים במעמד חתימת ההסדר. הערבים מצידם התחייבו ב"ערבות אישית בלתי מותנית ובלתי חוזרת" לכל התחייבות הנתבעת 1. מהוראות ההסדר השני כמו גם מהוראות ההסדר הראשון עולה כי אין מדובר בטיוטה או בהסדר מותנה, ועם חתימת הנתבעת 1 והערבים על הסדר זה התגבשה הטיוטה לידי הסדר מחייב. מן הנימוקים העומדים בבסיס דחיית טענת הנתבע 4 באשר לתוקפו של הסדר החוב הראשון יש לדחות גם את טענותיו כלפי הסדר החוב השני. על כן, יש לקבל את עמדת הנתבעת לפיה ההסדר השני הינו בגדר הסכם מחייב וככזה ניתן להציגו ולתבוע מכוחו.

37. הנתבע 4 מעלה טענות נוספות כנגד תוקפו של הסדר החוב השני , אדון בטענות אלו על פי סידרן.

טענת זיוף החתימה

38. הנתבע 4 טוען כי לא חתם על ההסדר השני וחתימתו זויפה. לטענתו, בחודש 05/09 הופסק הקשר עם הנתבע 2 בשל סכסוך ולכן לא ייתכן כי חתם עבורו על ערבות נוספת במסגרת הסדר החוב השני (ס' 4 לתצהירו). עוד הוא טוען כי לא ניפגש עם הגב' חזון פעם נוספת לאחר חתימת הסדר החוב הראשון (סעיף 26 לתצהיר). בחקירתו טען הנתבע כי הסתכסך עם הנתבע 2 ולכן אין זה הגיוני כי הסכים לחתום על ערבות נוספת (עמ' 56 לפרוטוקול, ש' 10). עוד העידו הנתבע 4 והנתבעת 3 כי הנתבע 2 ידע לחקות את חתימותיהם במדויק, באופן שקשה להם עצמם להבחין בזיוף חתימותיהם.

39. אף הנתבע 2 הגיש תצהיר מטעמו של הנתבע 4 ואף הוא העיד כי הנתבע 4 לא חתם על הסדר החוב השני ( ס' 8 לתצהיר רפעת).לטענת הנתבע 2, בחודש יוני 09 הגיעה גב' חזון למשרדו עם מסמך טיוטת הסדר החוב השני על מנת שיחתום עליו וביקשה גם את חתימתו של הנתבע. לטענת הנתבע 2 הוא השיב לה כי בינו ובין אחיו- הנתבע 4 נפל סכסוך והם אינם בקשר. לטענתו, הוא ביקש שתשאיר את ההסדר השני והוא יבדוק מה ביכולתו לעשות. הנתבע 2 מצהיר כי עד היום הוא בסכסוך עם הנתבעים 3-4 וכי הם לא חתמו על הסדר החוב השני (ס' 27 לתצהיר רפעת). לטענתו, הוא חתם על הסדר החוב השני (ס' 26 לתצהיר רפעת) וכן חתם בשם הנתבעים 3-4 בתום לב, מתוך אמונה שהשיקים ייפרעו ושגם הסכם זה יהיה מיותר (ס' 29 לתצהיר רפעת). בחקירתו טען הנתבע 2 כי הוא זייף את חתימותיהם של הנתבעים 3-4 על הסדר החוב השני מבלי לקבל את רשותם. לטענתו, הם אינם מדברים עד היום (עמ' 35 לפרוטוקול, ש' 25-29). כאשר נשאל מדוע עובדה זו לא באה לידי ביטוי בתצהיר התומך בבקשת הרשות להגן השיב כי הדבר נבע מאי נעימות והוא לא סבר כי מדובר בעובדה חשובה (עמ' 36 לפרוטוקול).

40. בסופו של יום לא נתתי אמון בגרסת הנתבע 4 ובגרסת הנתבעים הנוספים שהעידו מטעמו וזאת מן הנימוקים הבאים:

ראשית, טענת הזיוף הועלתה במפורש לראשונה רק בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע. טענה כה מהותית ויסודית היה על הנתבע 4 להעלות במסגרת תצהירו אשר תמך בבקשת הרשות להגן ,אך הדבר לא נעשה על ידו והנתבע 4 הסתפק בטענה עמומה לפיה "חתימותיהם של חלק מהמשיבים אינן זהות" (ס' 16א לתצהיר עאטף בבר"ל).

שנית, לא נתתי אמון בעדותו הנתבע 2 לפיה הוא זייף את חתימות הנתבעים 3-4. גם אצל הנתבע 2 המדובר בגרסה מאוחרת שנולדה עם התקדמות ההליך ואין לה ביטוי בתצהיר הראשון שהוגש על ידו. הסברו של הנתבע 2 כי לא ייחס חשיבות לעובדה זו הינו מופרך ובלתי מתקבל על הדעת ולא ניתן לתת אמון בגרסתו. מנגד, עדותה של גב' חזון הייתה אמינה בעיניי ומצאתי לנכון לבכרה על פני עדויות הנתבעים. הגב' חזון נחקרה ארוכות ותיארה את השתלשלות האירועים ואת התנהלות הצדדים בפירוט רב באופן קוהרנטי ומשכנע ולא נפלו סתירות בעדותה.

שלישית, התובעת צרפה חוות דעת מומחה להשוואת כתבי יד מטעם הגב' אורית ינאי. המומחית הגיעה למסקנה כי קיימת התאמה בין חתימות הנתבע 4 על שני הסדרי החוב וסביר כי 2 החתימות נחתמו על ידי הנתבע 4. הגב' ינאי הסבירה כי דרגת התאמה "סביר מאוד" משמעותה שאין מדובר בזיהוי ודאי ושמדובר בדרגה ה-3 כפי שמקובל בסולם בית המשפט (עמ' 63 לפרוטוקול, ש ' 1-3). הגב' ינאי השיבה לשאלותיו הדקדקניות של ב"כ הנתבע לעניין מבנה חתימותיו של הנתבע באמצעותן ניסה להטיל דופי באמינות חתימתו על הסדר החוב השני אולם גב' ינאי ענתה בנחרצות כי השוני אינו מעלה חשד באשר לאמינות החתימה (עמ' 63 לפרוטוקול, ש' 25-30) וזאת משום שהוא נובע משיקולי פגם בעט וצורת הכתיבה של הכותב, אשר נלקחו על ידה בחשבון (עמ' 64 לפרוטוקול, ש' 1-12). עדותה של המומחית לא נסתרה בדרך כלשהי ומצאתי אותה מקצועית ואמינה.

41. על כן, אני דוחה את טענת הנתבע 4 לפיה חתימתו על הסדר החוב השני מזויפת.

העדר חתימת התובעת על הסדר החוב השני

42. הנתבע טוען כי הסדר החוב השני מעולם לא התגבש לכדי הסכם מחייב שכן הוא נעדר חתימתה של התובעת (ס' 58 לסיכומי הנתבע).

43. הגב' חזון לא ידעה להסביר מדוע לא נחתם הסדר החוב השני על ידי התובעת והעידה כי תפקידה התמצא באישור חתימות הנתבעים (עמ' 26 לפרוטוקול, ש '21).

על אף העדר החתימה, איני סבורה כי נפגם תוקפו של ההסדר השני; ככלל, החתימה מעידה על גמירות הדעת של המתקשר בהסכם ואולם " אין קדושה בחתימה" וניתן ללמוד על גמירות הדעת גם מהתנהגות הצדדים להסכם (עא 692/86‏ ‎יעקב בוטקובסקי ‎נ' אליהו גת). בענייננו הנתבעת חתמה על ההסכם ואף מסרה את השיקים לפרעון החוב (נספח 5 לכתב התביעה) על אף שהתובעת לא חתמה על ההסכם. דהיינו, הנתבעת גילתה דעתה כי בכוונתה לפעול על פי הוראות ההסכם גם ללא חתימת התובעת. התובעת מצידה פעלה על פי הוראות ההסכם והפקידה את השיקים בחשבון הבנק וגם היא גילתה דעתה כי הוראות ההסכם מקובלות עליה. מהתנהגות הצדדים עולה כי אלו בחרו לפעול על פי ההסכם גם ללא חתימת התובעת והעדרה של החתימה אינו פוגם בתוקפו של ההסכם.

44. לאור האמור, יש לדחות גם טענה זו של הנתבע.

העדר חתימה על שטר חוב

45. בסעיף 5 להסדר החוב נקבע כי "להבטחת פירעון התשלומים יחתמו הלקוחה והערבים על שטר חוב וערבות". לטענת הנתבע, העובדה כי לא נחתם שטר חוב מלמדת כי מדובר בטיוטה ראשונית שלא השתכללה לידי הסכם מחייב.

46. גם טענה זו יש לדחות נוכח הוראות נוספות שנקבעו בהסדר החוב המלמדות כי ההסדר אינו מותנה בחתימה על שטר חוב אלא מדובר בבטוחה נוספת, אשר העדרו, אינו מאיין את הוראות ההסכם. סעיף 8 להסדר החוב קובע כי "שטר החוב שיחתם במצורף להסכם זה מתווסף לכל שטר חוב וערבות אחרים שנחתמו ונמסרו לאברך". ס' 9 להסדר החוב קובע כי "הערבים 1-3 ערבים בזאת, יחד ולחוד, בערבות אישית בלתי חוזרת ובלתי מותנית ובלתי קצובה, לכל התחייבות וחובות הלקוחה כלפיי אברך מכל מין וסוג שהוא לפירעון סכום. מוסכם ומוצהר בזאת כי ערבותם של הערבים 1-3 לא תפגע ולא יגרע ממנה דבר אף אם לא יחתמו ערבים נוספים על הסכם זה ו/או על שטר החוב והערבות ואף אם לא יחתמו כל הצדדים להסכם על ההסכם, השטר ו/או הערבות." . מהוראות אלו עולה במפורש כי הסדר החוב אינו מותנה בחתימה על שטר חוב וגם ערבות הנתבע 4 אינה מותנת בחתימה על שטר החוב והעובדה כי זה לא נחתם אינה מפקיעה את ערבותו.

47. לאור האמור, הוראות ההסכם שוללות את הטענה כי ההסכם או הערבות אינם תקפים כל עוד לא נחתם שטר החוב, וטענת הנתבע בעניין זה נדחית.

החתימה על שטר החוב (נספח 2 לכתב התביעה)

48. כאמור, התובעת והנתבעת התקשרו בהסכם לאספקת דלקים ולהבטחת תשלום, נחתם על ידי הנתבעת 1 שטר חוב והנתבעים 2-3 ערבו להתחייבות הנתבעת 1. הנתבע 4 טוען כי הנתבעת 3 מכחישה את חתימתה על שטר החוב ועל כן על התובעת להוכיח את הסכם ההתקשרות ומשלא עשתה זאת כל ההסדרים שנעשו לאחר מכן בטלים.

גם טענה זו יש לדחות מן הנימוקים הבאים;

ראשית, הסדר החוב הינו עצמאי ואינו תלוי בהוכחת הסכם ההתקשרות. משאישרה הנתבעת בהסדר החוב את גובה החוב , התובעת אינה נדרשת להוכיח את הסכם ההתקשרות הראשון שנחתם.

שנית, הטענה כאילו הנתבעת 3 לא חתמה על שטר החוב לא הוכחה; הנתבעת 3 לא טענה זאת בבקשת הרשות להתגונן מטעמה וגם בחקירתה הנגדית לא שללה את האפשרות כי חתמה על שטר החוב. בחקירתה נשאלה הנתבעת 3האם היא מזהה את חתימתה על השטר והשיבה "אני לא זוכרת אבל אני לא יודעת, יכול להיות ויכול להיות שלא. אני לא יכולה לזהות" (עמ' 42 לפרוטוקול, ש' 7). ובהמשך השיבה "אני לא יודעת אם זה הכתב שלי"( עמ' 42 לפרוטוקול, ש' 9).

גם הנתבע 2 אינו טוען כי הנתבעת 3 לא חתמה על שטר החוב (עמ' 31 לפרוטוקול, ש' 5).

שלישית, הגב' ינאי , המומחית מטעם התובעת בדקה את חתימות הנתבעת 3 ומצאה התאמה בתכונות הכתיבה בין חתימותיה השונות, לרבות החתימה על שטר החוב.

בחקירתה נשאלה הגב' ינאי על ידי ב"כ הנתבע "כשעשית את הבדיקה וההשוואה, את קיבלת כנתון שהחתימה על גבי שטר החוב ועל גבי השיקים ועל גבי הסדר החוב שזה עא1 ו-2 כולם חתימות של גב' אחלם ושוות ביניהן לבין החתימה שבמקור", והשיבה "כן. מעבר לזה שאני מקבלת כנתון אני אף פעם לא מקבלת כנתון אני גם בודקת. ומה שיוצא דופן יוצא דופן" (עמ' 60 לפרוטוקול, ש' 10-15).

בנוסף נשאלה הגב' ינאי האם בדקה שהחתימה על שטר החוב (עא/3, עא/4) היא של הגב' אחלאם, והשיבה "בוודאי השוויתי אותה ליתר דוגמאות החתימה שהיו ברשותי" (עמ' 60 לפרוטוקול, ש' 17).

עדותה של המומחית לא נסתרה בדרך כלשהי, ולא מצאתי נימוק לשלול את מסקנתה.

חריגה מסמכות

49. הנתבע מוסיף וטוען כי הנתבע 2 לא היה מוסמך לחתום בשם הנתבעת על מסמכי ההתקשרות וגם מטעם זה יש לפסול את כל ההסכמים שנעשו בעקבות עיסקת היסוד (ס' 75 לסיכומי הנתבע).

בחקירתו נשאל הנתבע כיצד הוא יודע שהנתבע 2 אינו מורשה חתימה והשיב "אין לו שום אישור מורשה חתימה. לא הראה לי את זה" (עמ' 50 לפרוטוקול, ש' 24) לשאלת ב"כ התובעת האם שאל את הנתבע 2 לעניין הרשאת חתימתו, השיב בחיוב (עמ' 50 לפרוטוקול, ש' 25-26).

בהמשך הנתבע נסוג מנחרצותו והשיב "לא הצלחתי להבין מרפאת אם הוא מורשה חתימה" (עמ' 51 לפרוטוקול, ש' 11) ואף העיד "אני לא בדקתי את זה אף פעם. אני לא מעורב בחברה" (עמ' 51 לפרוטוקול, ש' 22). מכל מקום, הנתבע העיד כי הנתבע 2 מנהל את הנתבעת 1 אבל אינו מוסמך לחתום בשמה (עמ' 51 לפרוטוקול, ש' 24).

בחקירתו העיד הנתבע 2 כי מאז הקמת הנתבעת 1 הוא מורשה חתימה (עמ' 31 לפרוטוקול, ש' 9). כשעומת עם טענתו של הנתבע לפיה הוא אינו מורשה חתימה, השיב "אני חתמתי, אני מורשה חתימה. לא יודע מה הוא אמר. אולי הוא לא התכוון. אני הייתי מורשה" (עמ' 31 לפרוטוקול, ש' 12).

נוכח עדות זו של הנתבע הרי שהטענה כי הנתבע 2 פעל בחוסר סמכות הופרכה לחלוטין וגם הנתבע 4 אינו יודע להסביר כיצד בא לידי מסקנה שכזו.

חוב הנתבעת לתובעת

50. התובעת עתרה לחייב את הנתבעים בסכום הנקוב בהסדר החוב השני בניכוי התשלום ששולם ובסה"כ 251,493 ₪ לתאריך 1.8.09, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה.

51. ב"כ הנתבע חקר ממושכות את הגב' חזון על היקף חובה של הנתבעת 1 לתובעת על פי כרטסת הנהלת החשבונות. הנתבע מציין כי על פי כרטסת זו חובות הנתבעת 1 לתובעת עומדים על 946 ₪ בלבד. הנתבע מוסיף וטוען כי לנתבעת חובות נוספים לחברת אלון גי. אס, אך הוא לא ערב לחובות אלו, אלא לחובות הנתבעת 1 כלפי התובעת בלבד. הנתבע מדגיש כי בהעדר חוב של הנתבעת 1 לתובעת לא ניתן לחייבו בתשלום מכוח ערבותו שכן בהעדר חיוב בר תוקף אין קיום לערבותו.

52. לטענת הגב' חזון, קיים איחוד עוסקים במע"מ בין התובעת לבין חברת אלון גי אס וכרטסת הנהלת החשבונות היא אחת (עמ' 21 לפרוטוקול, ש' 13). התובעת מדגישה בסיכומיה כי העובדה שבמועד החתימה על ההסדר מסרה הנתבעת 1 המחאות בסכום החוב מלמדת כי הנתבעת 1 בדקה את יתרת החוב ומצאה אותה מתאימה לספריה.

53. בסופו של יום, אני מעדיפה את טענת התובעת על פני טענת הנתבע גרסת התובעת מתיישבת עם לשון הסדר החוב השני ויש בה כדי להגשים את התכלית הכלכלית של הסדר זה.

54. את הוראות הסדר החוב השני יש לפרש על פי אומד דעת הצדדים:

"בבואנו לפרש חוזה או כל התחייבות משפטית אחרת אנו מצווים ככל הניתן להתחקות אחר אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים שערכו את המסמך ואחר "המטרות, היעדים, האינטרסים, והתכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים" (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום בע"מ, פ"ד מט(2), 265, 311 (1995) (להלן: עניין אפרופים)). על אומד דעת זה ניתן ללמוד מלשון החוזה וכן מן הנסיבות החיצוניות האופפות אותו (ראו שם; דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נגד מדינת ישראל, פסקאות 11-9 לפסק דינו של השופט ריבלין ([פורסם בנבו], 11.5.2006) (להלן: עניין ארגון מגדלי הירקות)). אם אין אפשרות להתחקות אחר אומד דעתם הסובייקטיבי המשותף של הצדדים, על בית המשפט לפרש את החוזה לפי אמות מידה אובייקטיביות, דהיינו, "על פי המטרות, האינטרסים, והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים..." (עניין אפרופים, 313) ובהתאם "לאותה תכלית המשרתת את העיסקה שכרתו הצדדים ואשר צדדים סבירים העומדים בנעליהם של הצדדים לחוזה הנוכחי מבקשים היו להשיג" (עניין ארגון מגדלי הירקות, פסקה 29 לפסק-דינו של המשנה לנשיא חשין). חשוב להדגיש כי התכלית האובייקטיבית שניתן לייחס לחוזה כאמור, לעולם תיסוג מפני תכליתו הסובייקטיבית וגם אם קשה היא המלאכה לאיתור אומד דעתם הסובייקטיבי המשותף של הצדדים, על בית המשפט למצות מלאכה זו בטרם יפרש את החוזה על פי אמות מידה אובייקטיביות" (פסק דינה של כב' השופטת חיות בע"א 8239/06 אברון ואח' נ. פלדה ואח').

אומנם, הנתבע 4 ערב לחובות הנתבעת 1 כלפי התובעת ואולם על היקף ערבותו ניתן ללמוד מהוראות הסדר החוב; בהסדר אישרה הנתבעת 1 כי חובה לתובעת עומד על 297,360 ₪ והנתבע ערב לכל התחייבות הנתבעת 1 כאשר סכום החוב המוגדר מופיע בהסדר החוב והובא לידיעתו. עוד נכתב בהסדר החוב כי במעמד החתימה על ההסדר תעביר הנתבעת 1 12 שיקים לפירעון החוב שנקבע בהסדר. הנתבע 4 היה מודע גם להוראה זו, וידע שאם לא יפרעו השיקים יהיה עליו לשלם את החוב במקום הנתבעת 1.

בשאלה מה היקף ערבותו של הנתבע 4, האם לחובות הנתבעת 1 על פי הכרטסת או לסכום המופיע בהסדר, יש לתת משקל מכריע לעובדה כי הצדדים נקבו בהסכם סכום מוגדר. עובדה זו מלמדת כי הנתבע 4 הסכים לערוב לתשלום סכום זה במידה והנתבעת 1 לא תפרע חוב זה.

מהראיות שהובאו בפני עולה כי הנתבעת 1 לא הפרידה בין רכישותיה מ2 החברות (כך לדוגמא, שטר החוב, נספח 2, נועד להבטיח רכישות מ2 החברות גם יחד), וזוהי, ככל הנראה הסיבה שהנתבעת 1 מצאה לנכון לאשר את סכום החוב שנקבע בהסדר החוב כסכום חובה לתובעת על אף שסכום זה אינו תואם את כרטסת הנהלת החשבונות. אישור זה מלמד כי הנתבעת 1 קיבלה על עצמה לפרוע חוב זה במלואו. הנתבעת 1 לא טענה במסגרת בקשת הרשות להתגונן, כי נפלה טעות בסכום שנקבע בהסדר החוב השני וכי יש לפסול התחייבותה זו בשל טעות או הטעיה. אדרבא, הנתבע 2 טען בשם הנתבעת 1 כי זו " מודה כי חייבת כספים למשיבה אך אינה מסכימה לדרך חישוב החוב וסכומו מאחר וכספים רבים כבר ניפדו לטובת החוב". גם בהמשך, בתצהיר שהגיש הנתבע 2 מטעם הנתבע 4, הוא מאשר כי הנתבעת 1 חבה כספים רבים לאלון גי. אס, ואינו מציב גירסה בשאלה מדוע מצאה לנכון הנתבעת 1 להתחייב בהסדר החוב בסכום השונה מהסכום בכרטסת הנהלת החשבונות. בעניין זה מצאתי את גרסת הנתבע 2 חסרה ובלתי משכנעת והמסקנה היא כי הנתבעת 1 קיבלה על עצמה לשלם את סכום החוב כפי שנקבע בהסדר החוב, לא מתוך טעות או הטעיה אלא מתוך ידיעה והסכמה, נוכח חובותיה לחברת אלון גי. אס.

הנתבע 4 מצדו הסכים לערוב לפירעון הסכום שנקבע בהסדר ועל כן יש לאכוף הסכמתו זו.

רק במקום בו יופטר החייב העיקרי מחובו כלפי הנושה יש מקום לפטור את הערב. בענייננו, כמפורט לעיל, אין מקום לעשות כן.

55. בכתב התביעה טוענת התובעת כי מיתרת החוב נכון ליום 16.6.09 ע"ס 276,273 ₪ הופחת השיק שנפרע ולפיכך על הנתבעים לשלם לה סך של 251,493 ₪ נכון ליום 1.8.09, ולסכום זה יש להוסיף ריבית בנקאית (ס' 5.2 (כתב התביעה).

56. התובעת טענה כי שיק שמספרו 18802952 חולל מסיבת אין כיסוי מספיק . בגין שיק זה נמסרה אזהרה במסגרת תיק ההוצאה לפועל שמספרו 12-10941-093 ואולם הסכום טרם שולם. עוד ציינה התובעת כי שיקים שמספרם 18802954, 18802955, 18802956, 18802957 ע"ס 24,780 ₪ כל אחד חוללו מסיבת "חשבון מוגבל".

57. התובעת אינה מתייחסת לשיק נוסף שנמסר לה במסגרת ההסדר , שיק מספר 18802953 ע"ס 24,780 ₪ שמועד פרעונו היה 1.10.09 . בחקירתה נשאלה הגב' חזון מה הסכום שהתובעת קיבלה לאחר הסדר החוב הראשון והשני ולפקודת מי שולמו והשיבה " בהסדר הראשון זה 20,000 ₪ ו- 40,000 ₪ לפקודת יונה אברך התובעת" (עמ' 21 לפרוטוקול, ש' 7,9). לטעמי, מכך ניתן להסיק כי במסגרת ההסדר השני נפרע שיק נוסף כך שהנתבעת שילמה ע"ח ההסדר כ40,000 ₪. גרסת התובעת בעניין זה מעלה ספק וזה פועל לטובת הנתבע. על כן יש לגרוע גם את סכום שיק מספר 18802953 מהסכום הנתבע.

58. התובעת עותרת לחייב את הנתבע בתשלום ריבית בנקאית חריגה . לא מצאתי בהסדר החוב התחייבות של הערבים לתשלום הפרשי ריבית חריגה ועל כן יש לחייב את הנתבע 4 בתשלום הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

59. לפיכך, סכום החוב עומד על 244,331 ₪ ליום הגשת התביעה.

סוף דבר

60. לאור כל האמור, על הנתבע 4 לשלם לתובעת סך של 244,331 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה. בנוסף ישא הנתבע 4 בהוצאות התובעת (אגרה) ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ה, 23 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.