תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. המחלוקת היא בשאלת הנזק בלבד.

מומחה הרפואי מטעם בית-המשפט סבר כי לתובעת נכות בשיעור 10% בשל מגבלה קלה בעמוד השדרה והעריך כי רוב הנכות (7%) נובע משינויים ניווניים ומיעוטה (3%) קשור לתאונה. התובעת חולקת על המומחה וסבורה כי הנכות קשורה במלואה לתאונה וכי הנכות התפקודית גבוהה בהרבה. לטענתה הפגיעות שנגרמו בתאונה שיבשו את כל מסלול חייה, הביאו לקריסת חברה שהקימה ועמדה בפני פריצה כלכלית ובהמשך לאבדן עבודתה כשכירה. כתוצאה מכל אלו נקלעה לקשיים כלכליים ועד היום לא שבה למעגל העבודה. לפיכך היא תובעת סכום של כ-2,500,000 ₪.

לא מצאתי בסיס ראייתי לקבלת דרישותיה הכספיות המפליגות של התובעת. לא הוכח כי סגירת החברה קשורה למצב בריאותי, לא הובאו ראיות להפסדים, ובפועל נמצא כי לאחר התאונה השביחה התובעת את שכרה ועבדה משרה מלאה בשכר גבוה עד מחצית 2009 (שלוש שנים אחרי התאונה). גם אם התובעת סובלת מנכות בשיעור 10% (כטענתה) לא מצאתי הצדקה לקבוע כי נכות זו מונעת ממנה לשוב למעגל העבודה עד היום. גם יתר טענותיה של התובעת בנוגע לפגיעות שנגרמו לה לא נתמכו בראיות, ונעיר כי חלק מהתלונות הוא במישור הנפשי שבו לא מונה מומחה.

התובעת והתאונה

1. התובעת,ילידת 1969, כבת 45, בעלת נסיון בתחום השיווק והייעוץ האסטרטגי. ב-2004 פתחה וניהלה חברה לייעוץ אסטרטגי ומחקרי שוק בשם "Brand Storm". ב-2007, החלה עובדת כמנהלת שיווק בחברת "אלקטרה", תחילה בחוזה ייעוץ חיצוני באמצעות החברה ובהמשך כשכירה. ב-2009 עזבה את עבודתה באלקטרה ולטענתה מאז לא הצליחה להשתלב במעגל העבודה. כיום היא עוזרת ללא שכר לידידה שפתחה עסק בתחום האופנה.
2. ב-6/8/06 נפגעה בתאונת דרכים עד נסעה ברכב שהיה נהוג על ידי הנתבעת 1.
3. ממקום התאונה פונתה לבי"ח "מאיר" ושם אובחנה רגישות בעמוד שדרה צווארי, גבי ומתני. התובעת שוחררה באותו יום לביתה והופנתה למעקב בקהילה.

חוות דעת המומחה וחקירתו בבית המשפט

1. בית-המשפט מינה את, ד"ר נחשון שזר, אורטופד. בבדיקת התובעת מצא המומחה הגבלה קלה של תנועות עמוד השדרה הצווארי, ליקוי המצדיק נכות של 10% בהתאם לסעיף 37 (5) א' לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1965 (התקנות). עם זאת, נוכח מסמכים רפואיים שהוצגו והצביעו על שינויים ניווניים קודמים ועל ניתוק רצף הטיפולים העריך המומחה שיש לייחס לתאונה 3% נכות בלבד, וכדבריו: "מאחר ועל פי בדיקות הCT וה MRI לגב' פריימן שינוים ניווניים ברורים אשר יש בהם כדי להסביר את תלונותיה ומאחר ושינויים אלו אינם תולדה של החבלה מהתאונה ב 2006 ולאור הידע הרפואי באשר למידת ההשפעה של תאונה מסוג זה על מצבה, הרי שקיים ספק רב באשר לקשר בין תלונותיה כיום ונכותה הנוכחית בע"ש הצווארי ובין הפגיעה בתאונה הנ"ל. ספק זה מתחזק גם נוכח פער של למעלה משנתיים, מאפריל 2007 ועד אוגוסט 2009, בו לא נרשמו תלונות על כאבים, אולם יש להדגיש שספק זה קיים גם בהעדר פער זמנים זה. לאור קיומו של ספק זה באשר לקשר בין מצבה ובין התאונה, יש לדעתי מקום לראות בנכותה פועל יוצא של שתי הסיבות הללו, אולם לדעתי, להתפתחות השינויים הניווניים קיימת השפעה מכרעת ורבה יותר מאשר לתאונה ויש לייחס 7/10 מנכותה להתפתחות שינויים טבעיים שאינם קשורים לתאונה".

המומחה העריך התובעת סבלה מנכות זמנית בשיעור 30% למשך 8 חודשים מיום התאונה.

1. המומחה ציין כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים שארעה ב-9/7/93 ולאחריה התלוננה למשך כשנה תלונות דומות לתאונה הנוכחית – כאבי צוואר וגב, סחרחורות, הרדמות גפיים ועוד. אולם העריך כי נוכח הזמן הרב שחלף אין קשר בין התלונות הנוכחיות לבין אותה תאונה.
2. התובעת זימנה את המומחה לחקירה, במהלכה הבהיר כי הוא עומד על מסקנותיו שהתבססו על הבדיקה הקלינית, על מסמכים רפואיים ועל מומחיותו המקצועית. המומחה אישר שאין רישום על תלונות לפני התאונה, למעט התאונה מ-1993, וקיבל את טענת התובעת כי סבלה מכאבים לאחר התאונה: "תאונת דרכים במנגנון כזה גורמת לכאבים. היא גם קיבלה בהמלצתי שמונה חודשים 30% נכות" [עמ' 32, 1]. עם זאת, עמד על כך שהתובעת סבלה כבר אז משינויים ניווניים שאינם קשורים לתאונה: "צילומי ה-CT וה-MRI שנעשו לאחר התאונה מלמדים על שינויים ניווניים מפושטים בעמוד שדרה צווארי מתאימים לגילה ... שינויים ניווניים אלה זה מצב שהתפתח לאורך שנים רבות ..." [עמ' 30, 14]; וכי נוכח קטיעתו של רצף הטיפולים בין אפריל 2007 לאוגוסט 2009 סביר יותר שמקור הנכות כיום הוא השינויים הניווניים ולא דווקא התאונה. ובלשונו: "אין נקודת מפנה ברורה בתאונה הזאת, אלא יש נקודת מפנה אחרת ב 8/2009. אמנם זה מיוחס לתאונה אבל אין שום דרך רפואית לקשור את הקשר הזה כאשר עברו שנתיים וחצי ..." [עמ' 31, 4]. "אני מסכים עם העובדה שהתאונה היתה טריגר לכאבים שהופיעו מאוגוסט 2006 ועד אפריל-מאי 2007. אני לא יודע לומר שהכאבים שהתחדשו שנתיים ו-4 חודשים מאוחר יותר קשורים לתאונה שהיתה. זה אמנם מצוין במסמכים אבל אני לא משוכנע בכך. הנטייה שלנו כבני אדם לייחס כאב לחבלה היא ידועה ומתועדת בספרות הרפואית בצורה מאוד ברורה. הסבירות שאדם שיש לו שינויים ניווניים כאלו יופיע עם כאבי צוואר גבוהים מאוד... אני חושב שיש ספק גדול האם הכאבים ב 8/09 הם תוצאה של התאונה ולא של שינויים ניווניים [עמ' 34, 8]."
3. המומחה הסכים כי אם יוצגו מסמכים שיעידו על רצף טיפולי בין 2007 ל-2009 יש לשקול מחדש את הקשר שבין התאונה לבין הנכות, ולפיכך ניתנה לתובעת אפשרות חריגה להגיש ראיות נוספות שיבססו רצף טיפולי כאמור. התובעת ניצלה אפשרות זאת להגיש דו"ח טיפולים פיזיותרפי מיום 9/5/07 שמתייחס לטיפולים שהיו ידועים עוד קודם, שש קבלות בודדות בגין טיפולי רפואה סינית מ-2008, שלא הוברר לשם מה ניתנו [עמ' 37, 16] ומסמכים רפואיים משנת 2011. המומחה הבהיר שאין במסמכים אלה כדי לשנות מדעתו או לקשור בין התאונה לבין התלונות [עמ' 48, 17].
4. התרשמתי כי עדותו של המומחה הייתה עניינית, אובייקטיבית והתבססה על ידע מקצועי ועל היכרות טובה עם העובדות והמסמכים שבתיק. קביעתו שהתובעת סובלת מנכות צמיתה של 10% לא נסתרה מניה וביה. גם קביעתו שהתובעת סבלה משינויים ניווניים שאינם קשורים לתאונה לא נסתרה ובוססה היטב במסמכים ובראיות. עם זאת מצאתי כי צורפו ראיות מסוימות בנוגע למצבה של התובעת בשנת 2008 שהצדיקו סטיה מסיימת מקביעותיו וייחוס 5% נכות לתאונה.

טענות התובעת

1. התובעת סבורה כי יש לייחס את מלוא הנכות הרפואית (10%) לתאונה, שכן לפני התאונה תפקדה באופן תקין ומעולם לא התלוננה על מגבלה בצוואר. התובעת מדגישה כי תלונותיה החלו סמוך לאחר התאונה ולטענתה מאז היא סובלת באופן עקבי מכאבי צוואר, כאבי ראש, נימול והירדמות בידיים, עייפות ומצוקה נפשית. בעיות אלו לא אפשרו לה לתפקד בעבודתה עד כי נאלצה להתפטר, וכיום הן מונעות ממנה הבעיות להשתלב חזרה בשוק העבודה. הכאבים וחוסר השינה גרמו לה מצוקות וקשיים במישור האישי, כולל בחיי המשפחה ובטיפול בבנה, עד כדי ניתוק קשרים עם חברים ומשפחה מורחבת. לטענתה נוסף על תפקידה כמפרנסת נהגה לבצע חלק ניכר מעבודות הבית, ומגבלותיה כיום מונעות אותה מביצוען ומחייבות שכירת עזרה בשכר.
2. על בסיס כל אלו מבקשת התובעת כי יקבע שעזבה את עבודתה בשנת 2009 כתוצאה מהתאונה והיא מבקשת הפסדי שכר מלאים לתקופת העבר והפסדי השתכרות לעתיד על בסיס נכות רפואית ותפקודית בשיעור 10%, היינו – ללא הפחתה בגין שינויים ניווניים. כהוכחה לטענותיה הביאה התובעת מסמכים שונים בנוגע להתשכרותה ולטיפולים רפואיים שקיבלה וכן זימנה לעדות את גב' גלית פאר, שעבדה איתה בחברת אלקטרה.
3. התובעת העלתה טענות לפגיעה נוירולוגית ונפשית, אולם לא מונו מומחים רפואיים בתחומים אלו ואין חוות-דעת רפואית שתתמוך בטענותיה. לא הובאו גם ראיות אחרות שיגבו את טענות התובעת, לבד מעדות חברתה לעבודה שהעידה כי אכן התלוננה על עייפות וכאבים כתוצאה מתאונת הדרכים.
4. נשוב ונעיר כי לאחר שעומתה בחקירתה עם חוסרים ראייתיים בנוגע להכנסותיה ולרצף הטיפולים ניתנה לתובעת אפשרות חריגה להציג ראיות נוספות לאחר החקירה. הזדמנות זו נוצלה להצגת ראיות דלות ביותר שלא שינו את התמונה הראייתית בתיק.

ניתוח הראיות והממצאים

נכותה של התובעת

1. ביום התאונה, 6/8/06, פונתה התובעת לבי"ח "מאיר" ושם אובחנה רגישות בעמוד שדרה צווארי, גבי ומתני. התובעת שוחררה באותו היום לביתה ללא טיפול מיוחד.
2. פנייתה הבאה לרופא היתה ב-17/1/07, כחמישה חודשים מאוחר יותר אז התלוננה על כאבי צוואר והירדמות בידיים מאז התאונה. בדיקת CT שבוצעה ב-31/1/07 הצביעה על שינויים ניווניים ועל בלטים. הקביעה כי מדובר בשינויים ניווניים היא גם על דעת הרופאים שטיפלו בתובעת (מסמך מיום 24/4/07). בתקופה זו היתה התובעת במעקב בימים 11/2/07, 4/3/07 (בדיקת CT נוספת) ו-27/4/07, אז הומלץ לתובעת על טיפול בגלי רדיו.
3. במקביל ביצעה תשעה טיפולי פיזיוטרפיה, מ-14/2/07 ועד 20/4/07. בסיום הטיפול הפיזיוטרפי הופקו שני מכתבי סיכום, שניהם מתאריך 9/5/07 וחתומים על ידי מר מסארוה בהא, פזיוטרפיסט. המסמך הראשון, שצורף לראיות התובעת, הוא טופס רשמי שכותרתו "דו"ח הטיפולים הפזיותרפי שניתן לחולה" והוא מתאר את הטיפול שניתן ואת מצב התובעת. את המסמך השני צירפה התובעת רק במהלך ההוכחות. מסמך זה אינו טופס רשמי אלא מכתב בכתב יד המיועד "לכל המעוניין" ומדווח כי התובעת קיבלה 10 טיפולים. בתחתית המסמך הוספה בכתב יד קטן יותר השורה "סיכום סופי: אין הטבה בעקבות הטיפול". שורה זו אינה מתיישבת עם תוכנו של המכתב או עם צורתו. מר מסארווה לא זומן לעדות ולא הוברר מדוע נכתבו שני מכתבי סיכום באותו היום, מדוע הוספה אותה שורה בתחתית המסמך ולמה לא נרשמה בדוח הטיפולים הרשמי – שם מקומה ההגיוני. בנסיבות אלו, וללא קבלת הסברים, אין לייחס לרישומים אלו משקל כלשהו והם מעוררים חשד.
4. במאי 2007 נפסקות פניותיה של התובעת לרופאים לתקופה של למעלה משנתיים. הוצגו אמנם קבלות על ששה טיפולי רפואה סינית משנת 2008, אולם כפי שמציינת הנתבעת באותה עת עברה התובעת טיפולים רפואיים גם מטעמים אחרים (שבשל צנעת הפרט לא נפרטם) ואין לשלול כי טיפולי הרפואה המשלימה קשורים דווקא לבעיות אלו. עם זאת, נדגיש כי הגב' פאר, חברתה לעבודה של התובעת, העידה כי באותה תקופה התלוננה התובעת באופן עקבי ורציף על כאבי גב הגורמים גם לחוסר שינה ועל עייפות וכי התובעת סיפרה לה שפנתה לרפואה משלימה.
5. פניותיה של התובעת לרופאים מתחדשות לאחר כחמישה-עשר חודשים, באוגוסט 2009, כשלושה חודשים לאחר שעזבה את עבודתה באלקטרה. מאותה עת מתלוננת התובעת על כאבי גב וצוואר, מגבלת תנועה, חולשת גפיים ותחושת הרדמות בידיים ואצבעות הרגליים אותם היא קושרת לתאונה. בדיקות MRI ו-CT מצאו שינויים ניווניים ובלטים, ואילו בדיקת EMG של גפיים עליונות ותחתונות נמצאה תקינה.
6. המסקנות העולות מן המסמכים הרפואיים הן כדלקמן: קביעת המומחה כי התובעת סובלת מנכות של 10% לא נסתרה. התובעת סבלה משינויים ניווניים עוד לפני התאונה, כך עולה מבדיקות הדימות שבוצעו וכך סברו גם רופאיה המטפלים של התובעת ב-2007. עם זאת, אין כל ראיה לכך שהתובעת התלוננה על בעיות לפני התאונה, ומכאן שהתאונה הפכה את השינויים הניווניים לסימפטומטיים. קיימת הפסקה ברצף הטיפולים בין השנים 2007 ל-2009 שמחלישה את הקשר הסיבתי בין התלונות הנוכחיות לתאונה. עם זאת, קיימת עדותה של גב' פאר כי בשנים אלו התלוננה התובעת על כאבים. התובעת מסבירה את ההפסקה בטיפולים בכך שרופאיה מסרו לה שאין מזור לבעיותיה למעט אותו טיפול גלי הרדיו שהומלץ לה וכי הרופאים הבהירו לה שמדובר בטיפול מסוכן שעלול להוביל לנכות ולכן חששה לבצעו. אינני מקבל הסבר זה שלא הוכח ואינו סביר. ראשית, טענותיה של התובעת אינן מגובות במסמכים רפואיים כלשהם. איש מהרופאים אינו כותב את התובנות או ההמלצות שאותן תיארה התובעת בעדותה, לרבות בדבר סיכוניו הנטענים של טיפול גלי הרדיו. שנית, קשה לקבל שלמרות שסבלה סבל כה רב עד כדי התפטרות מעבודתה לא פנתה לטיפול רפואי אפילו פעם אחת. היה סביר כי תנסה להקל על הכאבים ולכל הפחות תבקש חוות דעת נוספת או תחפש חלופה פחות מסוכנת מהטיפול שהוצע לה. שלישית, לכל אורך תקופה זו עבדה התובעת עבודה סדירה, במשרה בכירה ובשכר גבוה שאף הושבח. לא הוצגה כל ראיה למגבלה בעבודתה למעט שיחותיה הכלליות עם גב' פאר.
7. נוכח כל אלו מצאתי כי מסקנת המומחה שיש לחלק את נכותה של התובעת בין המצב הניווני לבין התאונה היא מסקנה ראויה וסבירה ביותר. עם זאת מצאתי לסטות במעט מהחלוקה שהציע ולחלק את הנכות באופן שוויוני בין שני הגורמים. טעם הדבר: המומחה הסכים בחקירתו כי חלוקת הנכויות היא שרירותית, ובפועל נלמד מחקירתה של גב' פאר כי התובעת אכן התלונה על מגבלות מהתאונה גם בתקופה שבה לא פנתה לטיפול רפואי, דבר שלא היה ידוע למומחה.

נמצא אפוא כי נכותה של התובעת מהתאונה היא בשיעור 5%.

ראשי הנזק

הפסדי עבר

1. התובעת, כאמור, בעלת התמחות בשיווק וייעוץ אסטרטגי. לטענתה בעקבות התאונה נגרמו לה הפסדי השתכרות בסך 1,629,680 ₪. לא מצאתי כי הוצגו ראיות להפסדי שכר כלשהם.
2. ב-2004 הקימה וניהלה חברה לייעוץ אסטרטגי ומחקרי שוק בשם "Brand Storm" (החברה). לטענתה החברה שירתה את החברות הגדולות במשק כמו: "קוקה קולה", "אוסם" ו"שטראוס" והתאונה קטעה את פעילותה וגרמה לה הפסדים ניכרים. אלא שהראיות מצביעות על תמונה שונה. דוח רווח והפסד של החברה מלמד כי ב-2005 היו הכנסות החברה 183,732 ₪ (כ-15,000 ₪ לחודש) אך הוצאותיה היו גבוהות (289,740 ש"ח) והחברה סיימה את השנה בהפסד של 115,932 ₪. ב-2006 (שנת התאונה) קטנו אמנם ההכנסות בחצי, לסכום של 93,399 ₪, אולם גם ההוצאות פחתו (107,819 ₪) וההפסד עמד על 19,768 ₪ בלבד. כלומר בשנת התאונה היה ההפסד נמוך משמעותית משנים קודמות. בסוף 2006 עמדו הפסדיה המצטברים של החברה על סך של 173,154 ₪, רובם מהשנים 2004 ו-2005. התובעת טענה כי החברה עמדה בפני קפיצה כלכלית משמעותית שנקטעה בגלל התאונה, משום שלא יכלה להיפגש עם לקוחות, לקבל עבודות חדשות או לעמוד ביעדי זמנים שנקבעו [עמ' 20]. גם לטענות אלו לא הובאו ראיות. כך, למשל, לא הוצגו ראיות לשינוי בהיקף החוזים לפני ואחרי התאונה (בין בהשוואה לחודשים קודמים באותה שנה ובין בהשוואה לאותם חודשים בשנה קודמת) ולא הובאו עדויות של לקוחות או עובדים שיעידו על שינוי במצב לאחר התאונה. בהקשר זה נעיר כי על מכתב מ-22/11/05 חתום מר חיים הנרי גהל, יו"ר הדירקטוריון החברה, שמתוקף תפקידו בוודאי הכיר היטב את פעילות החברה ואת השינויים שחלו בה ויכול היה לתמוך בטענות התובעת. התובעת לא הראתה ירידה בהיקף פעילות החברה לאחר התאונה ולא הציגה ראיות להפסדים כתוצאה מהתאונה, כשמנגד הוכח כי לפני התאונה צברה החברה הפסדים ניכרים.
3. במרץ 2004 התקשרה החברה בחוזה ייעוץ עם חברת "אלקטרה" בשכר חודשי של 25,000 ₪ בתוספת רכב, טלפון והוצאות, כשלסכום התווסף בונוס שנתי של 50,000 ₪+מע"מ (לפי חשבונית). לטענת התובעת נאלצה להתקשר עם אלקטרה כלקוח יחיד משום שבעקבות התאונה לא יכלה להשיג חוזים עם לקוחות אחרים וכי ההתקשרות הסבה לה נזק והפסד. אלא שכפי שהוסבר התובעת לא הוכיחה כי נגרמו הפסדים או אבדן לקוחות לאחר התאונה ואין לשלול כי הסיבה לשינוי הייתה דווקא ההפסדים הניכרים שנצברו לפני התאונה. התובעת לא הציגה דוח של החברה לשנת 2007, ברם בחקירתה הודתה כי לפני התקשרות עם אלקטרה משכה שכר של כ-4,000 ₪ בחודש [עמ' 11, 36], ומכאן שלאחר התאונה השביחה את שכרה באופן מהותי.
4. באפריל 2008 הסתיים חוזה הייעוץ והתובעת השתלבה כמנהלת שיווק שכירה באלקטרה, בשכר של כ-36,000 ₪ לחודש (כולל בונוסים). התובעת עבדה באלקטרה למשך שנה נוספת שבסיומה, במאי 2009, התפטרה מהעבודה ביוזמתה. לטענת התובעת נאלצה להתפטר משום הכאבים והמגבלות מהם סבלה לא אפשרו לה להמשיך בתפקידה. לתמיכה הביאה לעדות את הגב' גלית פאר, שהעידה כי התובעת סיפרה לה שהחליטה לעזוב את עבודתה משום שלא יכלה לעמוד בלחצים בשל פגיעותיה מהתאונה [עמ' 9-10]. לא מצאתי כי עדות זו מספיקה כדי להוכיח את טענות התובעת שכן מרבית הראיות האובייקטיביות מביאות למסקנה שונה. ראשית, התובעת נקלטה לעבודה באלקטרה כשנתיים אחרי התאונה בתפקיד בכיר ובשכר גבוה. הואיל ושימשה יועצת לאלקטרה בשנה שלפני ברי כי אלקטרה הייתה מרוצה מעבודתה וכי התובעת עבדה בתקופה זו ללא כל מגבלה ולשביעות רצון מעבידיה שאם לא כן לא הייתה נקלטת כשכירה. שנית, לא הובאו ראיות מאלקטרה על כך שהתובעת סבלה ממגבלה כלשהי ובפועל קיבלה בונוסים ושכרה הושבח. למעשה גם גב' פאר העידה כי התובעת תפקדה היטב וכי היתה מופתעת מרצונה לעזוב. שלישית, לא הוסבר מדוע בחרה התובעת בפתרון קיצוני של התפטרות ולא ביקשה, למשל, להפחית את משרתה או לקבל הקלות כלשהן. רביעית, במשך כל אותה תקופה לא פנתה לטיפול רפואי ולא חיפשה פתרון רפואי לבעיותיה. סביר כי הייתה מנסה למצוא רפואה ולוּ כדי להחזיק בעבודתה, בוודאי נוכח טענתה כי היא מפרנסת יחידה של משפחתה. בפועל חידשה את פניותיה לרופאים רק מספר חודשים לאחר שהתפטרה. חמישית, התובעת סובלת ממגבלה קלה בצוואר ומנכות בשיעור 10%. הנסיון מלמד כי אנשים בעלי נכויות דומות מצליחים להחזיק במשרותיהם חרף הנכות. נוכח כל אלו אינני מקבל את טענת התובעת כי נגרמו לה הפסדי שכר בתקופת עבודתה באלקטרה וגם לא את טענתה כי התפטרה מאלקטרה בעקבות התאונה.
5. לטענת התובעת מאז פיטוריה ועד היום (כחמש שנים) אינה עובדת ומגבלותיה מונעות ממנה להשתלב מחדש בשוק העבודה. גרסה זו אינה סבירה בעיני מכל אותם טעמים שנמנו עד כה, ואין זה הגיוני כי אינה מסוגלת לבצע עבודה כלשהי במשך שנים. גם המסמכים הרפואיים מרופאיה המטפלים אינם תומכים בטענות אלו ואינם מצביעים על אי-כושר מוחלט לתקופה כה ארוכה. התובעת מנסה אמנם להסתמך על תעודות אי-כושר מרופא המשפחה שניתנו בשנת 2011, אולם עיון בתעודות אלו מעלה כי הן נועדו למכון הכושר אליו נרשמה אך לא התאמנה והתובעת הודתה בכך בחקירה [עמ' 16, 23]. יודגש כי התובעת לא הציגה ראיות לנסיונות כלשהם להשתלב בשוק העבודה (גם במשרות פחות בכירות) ולא הראתה כי פנתה למעסיקים בנסיון להיקלט במשרות מתאימות או ללקוחות שיכלו לשכור את שירותיה נוכח נסיונה הרב והמוניטין המקצועי הגבוה שלה (לטענתה). נוכח ממצאים אלו אינני מקבל את טענת התובעת כי לא יכלה לחזור ולעבוד ואת דרישתה לקבל הפסדי שכר מלאים לכל התקופה.

המסקנה היא כי התובעת לא הוכיחה שנגרמו לה הפסדי שכר כלשהם.

הפסדי השתכרות לעתיד

1. בסיס שכרה של התובעת עומד על שילוש השכר הממוצע במשק בניכוי מס הכנסה, 21,400 ₪. הפסדי השתכרות לעתיד עומדים על-פי חישוב אקטוארי על סך 132,640 ₪ (5%*21,400*193.0891).

עזרת הזולת

1. לא הוכח כי התובעת נזקקה לעזרת הזולת או כי תזקק לה בעתיד. אשר לתקופת העבר – התובעת שוחררה לבית מיד לאחר התאונה ופניותיה לרופאים היו רק כחמישה חודשים מאוחר יותר. ביתרת התקופה המשיכה, כאמור, לעבוד עבודה סדירה ולא סביר כי נזקקה לעזרת הזולת. אשר לעתיד - שיעור הנכות הנמוך מעלה ספק רב אם התובעת תזקק לעזרה כלשהי בעתיד בעקבות התאונה. אין מקום לפסיקת פיצוי בראש נזק זה.

הוצאות רפואיות, נסיעות וניידות

1. בהתחשב בכך שהנכות מהתאונה הצטרפה לנכות קודמת והחריפה אותה, לראיות – הגם שמוגבלות – בנוגע לטיפולים אלטרנטיביים, לביקורים הרבים במסגרת הרפואה הציבורית ולעלות תרופות ללא מרשם להקלת כאבי גב, מצאתי לפסוק סכום גלובאלי של 10,000 ₪. התובעת טוענת לסכומים גבוהים בהרבה, אולם לא הובאו ראיות לדרישותיה, וכפי שצויין אפילו לא הוכח כי הטיפולים אלטרנטיביים שקיבלה (בסך 1,400 ₪) קשורים לתאונה ויש ספק בנושא זה.

כאב וסבל

1. בהתאם לדין מוערך הפיצוי תחת ראש נזק זה לסכום של 9,316 ₪.

סה"כ נזקי התובעת 151,956 ₪.

סוף דבר

1. התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 151,956 ₪ בתוספת שכ"ט כדין והוצאות משפט בסך 1,000 ₪. התשלום יבוצע תוך 30 ימים ולאחר מכן ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ד, 18 מאי 2014, בהעדר הצדדים.